השבוע אנחנו שמחים להציג בפניכם את רועי בורוכוב, שכן מכפר בן נון, ומלקוחותיה הראשונים של ח’ביזה… ואת מטחנות הקמח של “גרגיר”. מי שהיה ביום הפתוח ראה (ואני מקוה שגם בדק בעצמו) את vמטחנות המקסימות שהביא לנו רועי כדי לטחון בהן קמח לפיתות. אז הנה, רשות הדיבור לרועי:
כשהקמנו את גרגיר עמדה לנגד עינינו המטרה לאפשר לכל אחת ואחד לצרוך בבית מזון בריאותי. בראייתנו, לא ירחק היום בו בכל בית תמצא מטחנת קמח ביתית. היכולת לייצר בעצמך את מוצר הבסיס- הלחם, היא זכות גדולה. הצורך לייצר לחם בריא הוא חובה שלך לעצמך ולבני משפחתך.
משך הזמן העובר מטחינת הקמח ועד לשימוש בו הוא קריטי לשימור האיכויות של הדגן. עם הטחינה מתחילים תהליכי חמצון, חל פירוק של מינרלים וויטמינים ולכן איכותו וערכיו התזונתיים של הקמח יורדים. איתנו תוכלו לייצר את הקמח בבית, ממגוון רחב של דגנים, בכמות הרצויה וברמת טריות אופטימלית ובכך לשמר את יתרונותיו הבריאותיים.
אנו מציעים מטחנות קמח ביתיות, על בסיס אבני ריחיים. ניתן לטחון במטחנות כל גרגיר דגן שאינו שומני (חיטה, כוסמין, שיפון, שעורה, חומוס, תירס ועוד).
מן הדגם Easy הקומפקטי והפרקטי דרך הדגמים הפועלים בהספק של 125 גרם קמח לדקה ועד לדגמים הגדולים יותר Billy200 ודגם הדגל Oktagon2 בהספקים של220 גרם קמח לדקה.
בצעד טבעי ומתבקש (וכלקוחות וותיקים של חוביזה) בחרנו לשתף פעולה עם חוביזה ולפתוח בפניכים דלת נוספת לחיים בריאים…..
את מחירון המטחנות תוכלו לראות כאן, ואת ההזמנה תוכלו לבצע דרך מערכת ההזמנות של ח’ביזה או ישירות מ”גרגיר”.
שימו לב – אם הזמנתם מטחנה שאמורה להגיע עם ארגז הירקות שלכם, יש לתאם איתנו, כדי שמישהו יהיה בבית ויקבל את המכונה באופן אישי.
שיהיה בכיף, בתאבון ולבריאות!
____________________________
לכבוד שובם של השורשים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד –
“צנון ולפת, רגלי קרפדה”
הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין “החברים של ארקשה”). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין. לא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג “צנון” והלפת שייכת לסוג “כרוב”, אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ’ או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.
נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בצורת צלב, הנה כמה דוגמאות:
חרדל השדה
שלח
כרמלית נאה
צנון מצוי
משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.
למען האמת זו חלוקה פופוליסטית למדי, הטוב בצנון ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח. בצנון, דייקון ולפת ניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר ויש זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה.
זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו ידועים בעבר, והרמב”ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת מכלתחילה (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה’ הלכה י”א).
ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:
הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר “מוצא המילים” כותב אברהם שטאל כי המילה “לפת” היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: “ללפת את הפת”. גם המילה “לפתן” באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.
אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: “יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם”. אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.
גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.
לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנונית וגם דייקון, והנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:
צנוניות בצבעים שונים
צנון שחור
צנון דייקון
צנון אדום
הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.
לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש אוקטובר הלוהט וישמחו את לבבכם.
מחכים מאוד לגשם, שאולי יופיע בשבוע הבא, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה שקטפנו היום מחזיק לנו ולגשם אצבעות…)
אלון, בת-עמי, יערה וצוות ח’ביזה
______________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, חצילים/פלפל ירוק, דלעת, עגבניה, סלק אדום (לגדולים)/צנונית (לקטנים), לפת (לקטנים)/דייקון (לגדולים), חסה, מלפפונים, רוקט, גזר, בטטה.
ובסל הגדול תוספת של: עירית שום, לוביה/שעועית, טאטסוי/קייל/תרד
יום רביעי: דייקון/צנונית, חסה, מלפפון, פלפל ירוק, כוסברה/פטרוזיליה, בטטה, גזר, רוקט, דלעת, עגבניות, שעועית/לוביה – בארגזים קטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לפת, קייל/תרד, עירית שום/כרישה, שעועית/לוביה/חצילים
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ותמציות צמחים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).
_____________________________________________
מתכוני דייקון, לפת וצנון:
קימצ’י ירקות הקימצ’י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח)
דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות)
תבשיל דוחן עם גזר, אצת היזיקי ודייקון
טמפה ברוטב חמוץ מתוק עם דייקון/ צנוניות:
מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר
הווארד מירושלים שלח לי מתכון של אלישבע לסלט חם של דייקון וגזר:
מרכיבים:
דייקון
גזרים
בצלים ירוקים
כף רוטב סויה
שמן זית (או שמן שומשום)
דבש
ג’ינג’ר (אפשרי)
הכנה:
– קוצצים כמות שווה של גזרים ודייקון, מוסיפים בצלים ירוקים קצוצים
– מטגנים קלות בשמן זית (או שמן שומשום לדברי אלישבע)
– מוסיפים כף רוטס סויה וטיפה דבש
– נראה לנו שג’ינג’ר טרי ילך מעולה עם זה, אבל עוד לא ניסינו
– מגישים עם אורז מלא
דייקון כבוש
המרכיבים
250 גרם דייקון
½ כוס חומץ אורז
½ כוס מים
½ כוס סוכר
כורכום
מלח
ההכנה
לשים בסיר חומץ, מים, סוכר וכורכום ולבשל על אש בינונית. להביא לרתיחה ולערבב עד שהסוכר נמס. להסיר מהאש ולצנן.
לקלף את הדייקון ולפרוס אותו לפרוסות בעובי ½ ס”מ (אם הדייקון גדול מדי ניתן לחצות את העיגולים)
להניח את הפרוסות במסננת, לפזר עליהן מלח ולערבב היטב, להשאיר אותן להגיר נוזלים למשך כשעה.
לאחר שעה- לשטוף את הדייקון מהמלח מספר פעמים ולייבש אותו היטב.
להכניס את פרוסות הדייקון לצנצנת מעוקרת, לשפוך את התחמיץ הצונן לצנצנת, דרך בד או מסננת דקה, עד כיסוי פרוסות הצנון.
לשים במקרר למשך 4 שעות לפחות, עדיף עד למחרת. הצנון הכבוש יישמר למשך שבועיים.
מתכוני דייקון של לובסנג (שנעלב מכך שאני קוראת לדייקון “צנון יפני” ומתעקש שהוא “צנון טיבטי”):
דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין)
דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וחצויות
2 עגבניות קצוצות
2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס”מ עובי)
גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם)
גבינה קשה מגוררת
כוסברה קצוצה
– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות.
– מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה.
– מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים.
דייקון ובשר:
דרושים:
שמן לטיגון
1 בצל קצוץ
4-5 שיני שום קלופות וקצוצות
2 עגבניות קצוצות
1/2 קילו בשר טחון
2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת)
פלפל שחור
מים לכיסוי
1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק)
כוסברה קצוצה
– מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות.
– מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה.
– מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות.
– מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה.
– בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי.
– מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד.
– בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר.
– כמות המים תלויה ברצונכם – אם תרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול.
– בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה.
פירה לפת וערמונים של טלי פרידמן
לפת כבושה של שירלי אהרון
שלְרָם, תַּחֲרוֹת לֶפֶת וערמונים, ו-בָּלֶפֶת מֶרִי – מהבלוג “בייגלה”
מרק כרוב ולפת – מהבלוג “מתכונים שנראים טעימים”
4 מתכוני לפת – מניפת לפת ובטטה אפויות, צ’יפס לפת ושום בתנור, לפת ביין לבן, שום וטימין, לפת מזוגגת – שהביאה יעל גרטי
2 סלטי צנוניות וכריך צנונית – גומבוץ סלע מynet
מרק יוגורט קר עם צנונית – חיים כהן
צנוניות במרק עשיר – מריאן טוסקנו, טעמים
קיש צנוניות – חנה שאולוב
מאפה צנוניות, ריקוטה ורוקט – מהבלוג “מבשלים בבית”