“וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.”
(תהלים א’ ג’)
תקציר הפרקים הקודמים: המים הנביטו את הנבט שלנו: הוא ספח מים מן הקרקע ושלח עוגן: שורשון קטן שייצב אותו בקרקע, אחר כך בתהליך של אוסמוזה קלט עוד מים והחל להצמיח גבעול קטן ובקצהו קודקוד צמיחה השואף לגדול עוד ועוד כלפי מעלה.
המים, שממשיכים להכנס אל הצמח בתהליך האוסמוזה (פעפוע) מן הקרקע אל השורשים, נאגרים בבועית מרכזית גדולה שמתמלאת ומתרחבת ולוחצת את הציטופלזמה – הנוזל הצמיגי שבתא – כנגד דפנות התא. כשהתא מתמלא לגמרי והופך דחוס מואטת כניסת המים, אבל לא נעצרת, והלחץ שנוצר גורם לדפנות התא לסחוט/לדחוף מים החוצה, וכך למנוע מהתא להתפוצץ. הלחץ הזה, מפנים התא כלפי חוץ, שמו “לחץ הטורגור” והוא המקנה לרקמות המלאות מים חוזק, זקיפות ומוצקות. וקל להבחין בו כשחושבים על ההבדל בין חסה או סלרי פריכים ורעננים (כשתאיהם דחוסים בלחץ מים) לעומת נבולים וכמלים (כשהתאים התרוקנו) או על ההבדל בין גלגל אופניים מנופח וקשיח לבין אותו גלגל כשחסר בו אויר.
תזכורת קטנה לגבי תהליך הפעפוע (אוסמוזה): התהליך בו עוברים המים דרך קרום התא מההאדמה סביב הצמח, בה הריכוז דליל יותר (יש יותר מים המדללים את המלחים) לתוך התאי השורש, בהם התמיסה הזו מרוכזת יותר, עד ליצירת איזון בין שני צידי הקרום. מליחות יתר בקרקע גורמת לתקלה בתהליך הזה, כי באדמות מליחות, גם כשהן רוויות מים, יש ריכוז מלח גבוה יותר מבצמח, ולכן המים מפעפעים החוצה, מן הצמח לאדמה, והצמח מידלדל ומתייבש. צמחים עמידים למליחות (למשל אצות) מצליחים לקלוט מים מן הקרקע המלוחה, משום שהם מצליחים להחזיק בתוכם מלחים בריכוז גבוה אף יותר מן האדמה סביבם, וכך נשמרים חוקי הפעפוע. בחקלאות על אדמות מליחות (שהתפתחה מאוד בארץ בשנים האחרונות) מרכיבים את הצמח על כנה עמידה למליחות, שמצליחה לקלוט מים מן הקרקע ולהעבירם לצמח המורכב עליה. לא מדהים?
כשתאי האפידרמיס – השכבה החיצונית – של השורש מנופחים במים הם מפרישים מים פנימה לתוך תאי קליפת השורש ומשם הם מפעפעים יותר ויותר פנימה מתא לתא עד שהם מגיעים לתאי צינורות העצה החלולים שבמרכז השורש. הצטברות המים בעצה לוחצת על התאים, ו”לחץ השורש” הזה מספק כוח שדוחף את המים במעלה השורש והגבעול. כשחותכים חלק בשרני בצמח אפשר לראות עדות ל”לחץ השורש” בטיפות הזולגות ממנו (עלה תאנה למשל או לחילופין עלה מקקטוס אלו-ורה).
אבל לחץ השורש דוחף את המים וחומרי המזון בהם דחיפה קצרה בלבד, ויש צמחים, עצי סקויה למשל, בהם יכולים המים להגיע גם לגובה של כ80 מטרים בניגוד לכוח המשיכה! בקסם הזה שזורים כמה תהליכים המתרחשים בצמח משורשיו ועד קודקודו התלויים זה בזה ופועלים יחד בסנכרון ובתיאום ובלי הפסקה או שבירה. כדי להסביר נעבור לקצה השני של הצמח: קצוות העלים. בקצוות העלים מתרחש תהליך ההזעה של הצמח הקרוי “דיות” (טרנספירציה) בו מתאדים מים דרך הפיוניות – פתחים זעירים בעלי הצמח – אל האויר סביבו. המים שהתאדו גורמים למים אחרים להזדרז למלא את מקומם (אוסמוזה – זוכרים?), ומושכים את המים שבצינורות העצה כלפי מעלה, מולקולות המים החודרות אל העלה גוררות אחריהן מולקולות מים נוספות וכך הלאה. וכאן הזמן לשיר את הפזמון: ” כי עוד נמשכת השרשרת”, שכן, משיכה זו אפשרית רק אם עמוד המים בצינורות ההובלה הוא רציף. הרצף נשמר בדרך כלל בגלל כוחות התאחיזה החזקים שבין חלקיקי המים (שגם להם יש שם שובר שיניים: קוהיזיה) וכן בשל הצמדות מולקולות המים אל הדפנות של צנורות העצה (אדהזיה). הכוחות אלה חזקים במיוחד בצינורות דקיקים-נימיים, וכאלה הם צינורות ההובלה בצמח (קוטרם נע בין 20 ל-400 מיליוניות המילימטר). יחד עם “לחץ השורש” מלמטה, כל הגורמים הללו מאפשרים את עליית המים מן הקרקע דרך השורש והגבעול עד לעלים במהירות גדולה.
רציפות זרימת המים מהאדמה דרך השורשים, הגבעול, הענפים, העלים והחוצה לאטמוספירה נשברת כאשר צמח נעקר או גבעולו נחתך. לכן חיוני להשקות שתיל היטב מיד לאחר השתילה כדי לסייע לו להחלים מטראומת המעבר. הכמות הנדיבה של מים בקרקע מפצה על המים שאבדו לצמח לפני שהפיוניות הספיקו להיסגר ולהפסיק את ה”דיות”, ומספקת לשורשים שנפגעו לחות מספקת בזמן התאוששותם.
היניקה המתמדת והרציפה המתרחשת בתהליכי הובלת המים בצמח גורמת לכך שכאשר חותכים גבעול, נשאב אויר פנימה אל צינורות ההובלה החשופים וקוטע ובולם את זרימת המים בהם. לכן כשחותכים פרח בגינה יש לחתוך, כמובן, חתך נקי וחלק כדי שקצוות צינורות העצה ישארו פתוחים, ויותר מכך – בתחילה יש לחתוך גבעול ארוך מהנדרש, לאחר מכן לקצר אותו לאורך הרצוי, כשקצהו תחת מים, ומיד להעביר לאגרטל. כך מסייעים לתהליך ההובלה להתחדש בלי חסימות וקטיעות ומונעים את נבילת הפרח.
שיהיו ימים פורחים, שהשנה האזרחית המתחדשת עלינו תביא איתה גשמי ברכה וחסד,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_________________________________
ובסל האחרון לשנת 2010:
יום שני: כוסברה או שמיר, סלרי עלים, רוקט, לפת, כרובית או ברוקולי, גזר, עגבניות, מלפפונים, סלק, אפונה (סל קטן בלבד), פטרוזיליה.
ובסל הגדול תוספת של: תרד, שומר או דייקון, כרישה, בצל ירוק.
יום רביעי: תרד, פטרוזיליה, מלפפונים, לפת או דייקון, עגבניות, גזר, רוקט, ברוקולי או כרובית, סלרי עלים לקטנים בלבד, שומר, חסה.
ובסל הגדול תוספת של: שמיר או כוסברה, פלפל אדום, בצל ירוק או כרישה, צנונית.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
כשתאי האפידרמיס – השכבה החיצונית – של השורש מנופחים במים הם מפרישים מים פנימה לתוך תאי קליפת השורש ומשם הם מפעפעים יותר ויותר פנימה מתא לתא עד שהם מגיעים לתאי צינורות העצה החלולים שבמרכז השורש. הצטברות המים בעצה לוחצת על התאים, ו”לחץ השורש” הזה מספק כוח שדוחף את המים במעלה השורש והגבעול. כשחותכים חלק בשרני בצמח אפשר לראות עדות ל”לחץ השורש” בטיפות הזולגות ממנו (עלה תאנה למשל או לחילופין עלה מקקטוס אלו-ורה).
אבל לחץ השורש דוחף את המים וחומרי המזון בהם דחיפה קצרה בלבד, ויש צמחים, עצי סקויה למשל, בהם יכולים המים להגיע גם לגובה של כ80 מטרים בניגוד לכוח המשיכה! בקסם הזה שזורים כמה תהליכים המתרחשים בצמח משורשיו ועד קודקודו התלויים זה בזה ופועלים יחד בסנכרון ובתיאום ובלי הפסקה או שבירה. כדי להסביר נעבור לקצה השני של הצמח: קצוות העלים. בקצוות העלים מתרחש תהליך ההזעה של הצמח הקרוי “דיות” (טרנספירציה) בו מתאדים מים דרך הפיוניות – פתחים זעירים בעלי הצמח – אל האויר סביבו. המים שהתאדו גורמים למים אחרים להזדרז למלא את מקומם (אוסמוזה – זוכרים?), ומושכים את המים שבצינורות העצה כלפי מעלה, מולקולות המים החודרות אל העלה גוררות אחריהן מולקולות מים נוספות וכך הלאה. וכאן הזמן לשיר את הפזמון: ” כי עוד נמשכת השרשרת”, שכן, משיכה זו אפשרית רק אם עמוד המים בצינורות ההובלה הוא רציף. הרצף נשמר בדרך כלל בגלל כוחות התאחיזה החזקים שבין חלקיקי המים (שגם להם יש שם שובר שיניים: קוהיזיה) וכן בשל הצמדות מולקולות המים אל הדפנות של צנורות העצה (אדהזיה). הכוחות אלה חזקים במיוחד בצינורות דקיקים-נימיים, וכאלה הם צינורות ההובלה בצמח (קוטרם נע בין 20 ל-400 מיליוניות המילימטר). יחד עם “לחץ השורש” מלמטה, כל הגורמים הללו מאפשרים את עליית המים מן הקרקע דרך השורש והגבעול עד לעלים במהירות גדולה.
רציפות זרימת המים מהאדמה דרך השורשים, הגבעול, הענפים, העלים והחוצה לאטמוספירה נשברת כאשר צמח נעקר או גבעולו נחתך. לכן חיוני להשקות שתיל היטב מיד לאחר השתילה כדי לסייע לו להחלים מטראומת המעבר. הכמות הנדיבה של מים בקרקע מפצה על המים שאבדו לצמח לפני שהפיוניות הספיקו להיסגר ולהפסיק את ה”דיות”, ומספקת לשורשים שנפגעו לחות מספקת בזמן התאוששותם.
היניקה המתמדת והרציפה המתרחשת בתהליכי הובלת המים בצמח גורמת לכך שכאשר חותכים גבעול, נשאב אויר פנימה אל צינורות ההובלה החשופים וקוטע ובולם את זרימת המים בהם. לכן כשחותכים פרח בגינה יש לחתוך, כמובן, חתך נקי וחלק כדי שקצוות צינורות העצה ישארו פתוחים, ויותר מכך – בתחילה יש לחתוך גבעול ארוך מהנדרש, לאחר מכן לקצר אותו לאורך הרצוי, כשקצהו תחת מים, ומיד להעביר לאגרטל. כך מסייעים לתהליך ההובלה להתחדש בלי חסימות וקטיעות ומונעים את נבילת הפרח.
שיהיו ימים פורחים, שהשנה האזרחית המתחדשת עלינו תביא איתה גשמי ברכה וחסד,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_________________________________
ובסל האחרון לשנת 2010:
יום שני: כוסברה או שמיר, סלרי עלים, רוקט, לפת, כרובית או ברוקולי, גזר, עגבניות, מלפפונים, סלק, אפונה (סל קטן בלבד), פטרוזיליה.
ובסל הגדול תוספת של: תרד, שומר או דייקון, כרישה, בצל ירוק.
יום רביעי: תרד, פטרוזיליה, מלפפונים, לפת או דייקון, עגבניות, גזר, רוקט, ברוקולי או כרובית, סלרי עלים לקטנים בלבד, שומר, חסה.
ובסל הגדול תוספת של: שמיר או כוסברה, פלפל אדום, בצל ירוק או כרישה, צנונית.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.