העלון השבועי של חוות ח'ביזה

עלי ח’ביזה 311, 20-21 בספטמבר 2010, י”ב-י”ג תשרי תשע”א

הודעות לקראת השנה החדשה:

שינוי מועדי משלוח בחגי תשרי:
– השבוע, שבסופו מתחיל חג הסוכות: מתקיימים משלוחים ביום שני ה-20 בספטמבר כרגיל. משלוח יום רביעי עובר ליום שלישי ה-21 בספטמבר
– בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ארגזים ולכן לא יגיעו אליכם ארגזים בשבוע הבא – שני ורביעי 27 ו-29 בספטמבר. (ניתן לקנות ירקות ביום הפתוח שלנו, פרטים בהמשך).

– שימו לב – עבור מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים חול המועד יוצר פער של שלושה שבועות! אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתנו קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החגים, צרו איתנו קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמנהג המסורתי של ח’ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם “לעלות אלינו לרגל” ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה.
השנה מתקיימת החגיגה ביום שני, 27 בספטמבר, י”ט תשרי (ד’ חול המועד), בין השעות 11:00-16:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ושאר מטעמים (תהיה גם סוכה). לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).
הוראות הגעה מעודכנות נמצאות כאן. נא בדקו אותן לפני שאתם יוצאים אלינו.
לקראת סוף השבוע הזה נשתדל לשלוח לכם לוח זמנים מדויק יותר ופירוט של הפעילויות המתקיימות ביום הפתוח.

עונת חגים שמחה ושנה טובה ומבורכת מכולנו, נשמח לראות את כולכם!

___________________________________________________

חשבון נפש חקלאי – אנחנו כבר שני שבע!

לפני שבע שנים, בחודש תשרי תשס”ד היה שרב לא צפוי בארץ. אני יכולה להעיד על כך בודאות, משום שאת חג הסוכות באותה השנה ביליתי בשדה קוצני וסבוך במיוחד, כשאני פוסעת בעקבות הטרקטור הקוצר את הקוצים, מזיעה את נשמתי, ומושכת צינורות השקיה מתוך הסבך הקצת פחות גבוה וסבוך שהותיר אחריו הטרקטור אחרי הכיסוח. זה היה יום העבודה הראשון שלי בח’ביזה. שנה חדשה, שדה חדש, דרך חדשה.

כנראה שמישהו שם למעלה רצה לספר לי מה צפוי לחקלאית בישראל, אפילו באוקטובר- תשרי (לכאורה סתו) – ולהכין אותי לנחלי הזיעה שעוד ישפכו ממני ומשאר הצוות, ואולי כיוון במיוחד לרמוז על אוגוסט  2010 – אלול תש”ע… אבל כשניגבתי אז את הדיעה המסמאת את העיניים, ושתיתי לגימות ארוכות מהמים, עמד למולי שדה שהיה כולו הבטחה גדולה וגרם לי להתרגשות – הנה אני מתחילה במה שחלמתי עליו כבר כמה שנים בקליפורניה הרחוקה: נוגעת ממש באדמה בה יזרעו ויצמחו הירקות שלנו. מנקה את השטח, “מקננת” לקראת הולדת התינוקת הראשונה שלי: חוות ח’ביזה.

גם באוגוסט האחרון, כשניגבנו את הזיעה מהעיניים, עמד למולנו מראה משמח ומעודד: שדות זרועים ושתולים במגוון מרנין של ירקות, המוני גוונים של ירוק, ובתוכו פירות מנקדים באדום, צהוב, סגול, כתום…עיגולים קטנים של עגבניות צ’רי, נחשים ארוכים של שעועית תאילנדית, טיפות פלפלים שמנמנות ואצבעות במיה ארוכות ציפורניים, ועל כולם מולכים צמחי התירס הזקופים, כל חלקה בשלב אחר של צמיחה, מבטיחים מתיקות טריה. אז נכון, מזיעים, אבל כבר אמרו חכמינו – יזעת ומצאת (ונשנשת) – תאמין!

כמדי שנה, במקביל לחשבון הנפש האישי שלנו, אלון ואני מהרהרים על השנה החולפת ח’ביזה כבר בת שבע, ויחד עם הצמחים, גדלו במשך השנים גם הידע שלנו והנסיון שלנו כחקלאים צעירים, ועדיין, כל שנה אנחנו מגלים מחדש כמה דינמיות ותנועה וחידוש יש בתחום העתיק הזה של חקלאות, ושמחים לגלות כמה עוד יש לנו ללמוד. גם השנה שוחחנו על השנה החולפת, שהיתה עבורנו שנה של שינויים גדולים. רצינו לחלוק אתכם את חשבון הנפש הזה – הנה הוא לפניכם.

*הערת המהרהרים: כמו שקורה לעתים בחשבון נפש, המחשבות התארכו מעבר למה שכדאי להכניס לעלון אחד, ולכן המשך יבוא אחרי חג הסוכות.

השנה נפרדנו מהשדה הראשון של ח’ביזה (זה שפתח את העלון הזה) והתחלנו לעבד שדה חדש, הממוקם ממש בתוך המושב, בסמוך לבית האריזה שלנו. הקרבה הזו לבית האריזה היא יתרון גדול – אפשר ללכת בנוחות ברגל, ואין צורך בתכנון הסעות משטחי העיבוד לאיזור האריזה, אפשר “לקפוץ” בקלות לקטוף עוד שלושה צרורות פטרוזיליה, אם נחוץ. השדה החדש, ששטחו כ25 דונם, חולק לשש חלקות, כל אחת זכתה לברז נפרד, כדי שנוכל לתכנן ביתר קלות את ההשקייה. השנה הראשונה בשדה חדש היא שנה של גישושי היכרות: לאט לאט לומדים מהן החלקים הפוריים בשדה, והיכן יש קשיים.

חלקות מספר שלוש ושש, שתי החלקות הדרומיות-מזרחיות, נותרו ריקות במהלך רובו של החורף, ורק בסופו התחלנו לזרוע גם שם. זו היתה עונה של גשמי זעף, ימים שלמים של מים משמיים, שגרמו לסחף רציני של קרקע מחלקה שלוש, העליונה יותר, לחלקה שש, התחתונה. זרעי הבצל שזרענו נסחפו ולא נבטו כלל, ובחלקה התחתונה התגלתה בעיית ניקוז. יתכן שזה נובע משורשי העצים שהיו שתולים בשטח הזה בעבר, ואולי דווקא מהיותה של החלקה ריקה ו”נקייה” מצמחים – ששורשיהם מקבעים את הקרקע ומייצבים אותה מחד, ומאווררים ופותחים אותה מאידך. כך או כך, אנחנו נדרשים לטפל בענין לקראת השנה הבאה (עוד על כך מיד).

חוץ מהשדה הגדול החדש, אנחנו ממשיכים לעבד גם כמה חלקות קטנות יותר בסמוך לו. בעיית הניקוז היא קושי שאנחנו פוגשים גם בחלקים מסויימים בשדות הנוספים שלנו. הפתרון שלנו הוא להשקות השקייה מבוקרת וזהירה מאוד במהלך כל הקיץ, אך לקראת החורף, כשאנחנו מתפללים להשקייה מבורכת ונדיבה משמיים, אנחנו צריכים למצוא פתרון תשתיתי יותר – זאת אנחנו מתכוונים לעשות בעזרת עיבוד עמוק של כלי ששמו “משתת”. הוא נראה פחות או יותר כך:

chisel plowהמשתת מצליח לפתוח את הקרקע לעומק של כמעט חצי מטר, בלי להפוך את שכבות הקרקע ולערבב אותן. זה חשוב משום שבשכבות העליונות של הקרקע (30 הסנטימטרים העליונים) יש חיים מאוד מורכבים שהם תוצאה של מערכת יחסים בין צמחים, חיידקים, פטריות, יצורים חד-תאיים שונים, חרקים ויונקים קטנים, זה האיזור הפורה ביותר בקרקע, וחשוב שלא להטריד ולבלבל אותו. מצד שני, בשנים של גידולים חד-שנתיים אינטנסיביים הקרקע מתהדקת וצריך לפתוח ולאוור אותה. לכן, במקום המחרשה הגדולה, ההופכת את שכבות הקרקע, אנחנו משתמשים במשתת, ששיניו הדקות פותחות ומאווררות את הקרקע, אך לא הופכות אותה.

האתגר הגדול בעיבוד משתת הוא שבדרך כלל שהוא כלי עצום, רחב וכבד, ונדרש טרקטור גדול מאוד כדי לגרור אותו ולעבד את הקרקע. הזמנת טרקטור גדול לעיבוד היא בעייתית כשמה שיש לנו לעבד הוא רק חלקות קטנות (משום שלא כל השדה פנוי לעיבוד בו זמנית). וכך מצאנו את עצמנו דוחים את הענין מעונה לעונה. לאחרונה הציע לנו גבי, שכננו ויועצנו הנאמן, להכין משתת מותאם לנו – קטן, שרוחבו כרוחב ערוגה, שיוכל להיות מותקן על הטרקטור הצנוע המעבד את השדה. לאחר בירורים וחישובים החלטנו שזהו פתרון מוצלח לנו, והזמנו את המשתת אצל מסגר שרמון על הכנת כלים חקלאיים. בימים אלו אנחנו מצפים לבואו. כך נוכל לעבד לעמוק ארוגה זו או אחרת שהתפנתה, לקראת השתילות בחורף הקרוב. אנחנו מקוים מאוד שזה ישפר את בעיית הניקוז.

התקדמות מוצלחת שהיתה לנו השנה, לאחר נסיון ראשוני בשנה שעברה, היא חיפוי הקרקע בקיץ בחיפוי מתכלה העשוי מתירס. בשנה שעברה ניסינו את החומר, ובימי הקיץ הלוהטים נתקלנו בקשיים, כי הוא נקרע תוך כדי הפרישה (שדורשת מתיחה). השנה למדנו מכך ופרשנו את החיפויים בקיץ רק בשעות הבוקר המוקדמות, ולא היו בעיות. החיפוי הזה הוא מצויין משום שבהיותו עשוי חומר צמחי, הוא מתכלה בסוף עונת הגידול ולכן אין צורך להשקיע זמן ומאמץ (תחת שמש יוקדת) כדי להוציא אותו מן השדה, ונחסך מאיתנו הבזבוז והזיהום שבהשלכת פלסטיק לפח. האתגר והקושי כאן הוא שהיבואן מהסס בכל זנה מחדש האם משתלם וכדאי לייבא את גלילי החיפוי, זאת למרות שכל כמות שיובאה בשנים האחרונות נחטפה ונמכרה עד תום. אחד הלקחים מהשנה שעברה היו שעלינו לקנות כמות גדולה מראש שתספיק לכל העונה, וכך עשינו בהצלחה השנה. אנחנו מקוים שגם בהמשך יהיה אפשר לקנות את החיפוי ולהמשיך בדרך המועילה הזו.

המשך חשבון הנפש שלנו – בעלון שלאחר חג הסוכות.

ולפני סיום – בערבוב של התחלות וסיומים שמביאים איתם החיים, אנחנו מרכינים ראש וזוכרים את רחל דגן, בעלת הבית שלנו, שנפטרה לאחר מחלה קשה וייסורים בלילה שלפני ראש השנה. רחל, אשתו של משה, היא מי שבזכותה אנחנו מתארחים בשנים האחרונות בשטח של משפחת דגן. היא היתה זו שדחפה את משה להכניס אותנו ללול הישן שלהם, ולקשור איתנו קשרי שותפות שאפשרו לנו להישאר לעבד את הקרקע בכפר בן נון. רחל היתה אישה קטנה-גדולה, עדינה, טובה וצנועה מצד אחד וחזקה, נחושה וחדה מצד שני. אנחנו מתגעגעים אליה מאוד ומקוים שנפשה וגופה מצאו מנוחה כעת מן הכאבים והקושי שהיו מנת חלקה לאחרונה. אנחנו שולחים חיבוק מחזק והרבה כוחות לכל המשפחה. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

מחכים לכם ביום הפתוח, ביום שני הבא, 27 בספטמבר, י”ט תשרי, ד’ חול המועד סוכות.
אלון, מליסה, בת-עמי וכל צוות ח’ביזה
_________________________________

מה בסל לכבוד חג הסוכות?

יום שני: דלעת, עגבניות צ’רי, גזר, במיה או לוביה, תירס, עגבניות, כוסברה, חסה, פלפל אדום, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: שעועית תאילנדית, מנגולד, חציל או דלורית

יום רביעי: הרשימה הרשימה מתפרסמת באתר ביום רביעי אחרי הצהרים בתום אריזת הארגזים. כדי לראות אותה, עליכם לחזור למייל הזה ביום רביעי אחרי 16:00, ללחוץ על הקישור (מספר העלון) ולהגיע דרכו לאתר שלנו, שם תמצאו את הפירוט לרביעי.

ובסל הגדול תוספת של:
____________________________________

מתכונים לאושפיזין:

לאברהם – חצילים. כי את השם “חציל” חידש אברהם לונץ, וגם כי אברהם שלנו, שהיה במקור עירקי, בודאי היה נהנה מאיזה סביח טוב…

הפעם אספתי מתכונים לשימושים פחות רגילים בחצילים – ריבה, סופלה וחמוצים:

ריבת חצילים

חצילים כבושים – 2 גרסאות

סופלה חצילים – מהספר של עינת – אוכל נשמה צמחוני מאת אנג’לה שלף מדריס
חומרים לשש מנות:
2 כפות חמאה טריה
2 כפות שמן זית
2 גבעולי סלרי קצוצים
1 בצל גדול קלוף וקצוץ
2 שיני שום, קלופות וקצוצות דק
6 גבעולי פטרוזיליה קצוצים
4 עלי בזיל טריים תלושים
1 כף קמח
1 כף תימין יבש
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור טרי טחון
קמצוץ פלפל קאיין
3/4 כוס חלב סויה טבעי
1 חציל גדול (כ-700גרם) קלוף וקצוץ
2 כוסות (225 גרם) גבינה צהובה בהירה מגוררת
1/2 כוס פירורי לחם, טריים או יבשים
3 ביצים מופרדות
1/2 כפית קרם טרטר

אופן ההכנה:
– מחממים מראש תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית אפיה בנפח 1 וחצי ליטר
– מחממים במחבת גדולה את החמאה והשמן על אש בינונית-גדולה. מוסיפים את הסלרי, הבצל והשום. מטגנים כ-10 דקות או עד שהירקות מתרככים. זורים מעל הירקות את הפטרוזיליה, הבזיליקום, הקמח, התימין, הפלפל השחור ופלפל הקאיין. בוחשים עד שמתקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את חלב הסויה והחצילים ומערבבים. מנמיכים את האש, מבשלים כ-10 דקות או עד שהחצילים מתרככים ומערבבים מדי פעם.
– מוציאים את תערובת החצילים לקערה גדולה. מוסיפים את הגבינה, פירורי הלחם והחלמונים ומערבבים היטב.
– שמים את החלבונים וקרם הטרטר בקערת נירוסטה או זכוכית. מקציפים את החלבונים בעזרת מערבל חשמלי במהירות גבוהה עד שנוצרות פסגות מוצקות. מקפלים את החלבונים, כמה כפות בכל פעם, אל תערובת החצילים. יוצקים את תערובת החצילים לתבנית האפיה המוכנה מראש.
– אופים במשך 40-45 דקות או עד שהסופלה עולה ומקבל גוון זהוב-חום. מניחים לסופלה לנוח כ-5 דקות לפני ההגשה.

ליעקב – שעועית תאילנדית או לוביה. כזכור, הוא קנה את בכורתו בנזיד עדשים – הוא בודאי ישמח לכיבוד מאותה משפחה מכובדת.

שעועית ירוקה בגמבות ובזיליקום

שעועית ירוקה עם נענע – על השולחן

שעועית ירוקה ברכז רימונים וחמוציות

לדוד הג’ינג’י – דלעת כתומה:

עוגת דלעת של “לחם ארז”

מתכון מלכותי ממש: דלעת צלויה על סלט קינואה עם יוגורט נענע ורימונים – מסעדת בריבה

קרפצ’יו דלעת וקצח