העלון השבועי של חוות ח'ביזה

עלון 270, 16-18 בנובמבר 2009, כ”ט חשון-א’ כסלו תש”ע

מנוחה נכונה

בסוף השבוע האחרון יצאתי לחופשה קצרה של מנוחה – בלי עבודה, בלי הבנות, רק אני והאיש שלי בתוך הירוק הירוק הזה מול הר מירון. שינה, ספרים, ישיבה שקטה בנוף, שיחות מהורהרות על החיים, מפגש עם חברים ותיקים. לפעמים חופשה נדמית לי כמו הפסקה לרגע, צעד אחד הצידה מתוך הזרם הגועש של היומיום ומשימות החיים, אבל כשחשבתי על זה הפעם, שמתי לב פתאם שאין כאן כל עצירה – מחשבות שחלפו בראשי (אולי יותר מכרגיל, כשכל כך הרבה עשיה דוחקת מעט את ההרהור), מילים שהוחלפו בין אנשים, וגם משהו שהוא מעבר לניסוח ולמילולי התרחש – איזשהו חידוש כוחות שנובע מכך שהרבה מאוד קורה – דברים קטנטנים מתרחשים בתוך עצמי וביני לבין הסביבה.
משהו בכל זה היה לי מוכר, ואחרי זמן מה הבנתי שאני חושבת על השדה שלנו ועל האדמה בחלקה הקצת יותר ותיקה שלנו שנכנסת החורף הזה למנוחה.
למי שאינו מעודכן אספר שבשנה האחרונה היו שינויים רבים בשדה שלנו – עניינים בירוקרטיים אילצו אותנו להיפרד מהשדה הראשון שלנו, שהוא אורגני כבר כ25 שנה, ולעבור לשדות אחרים. הדברים התגלגלו כך שבמקום חלקת 20 הדונמים בה גידלנו בשנים הקודמות בח’ביזה, כיום אנחנו מעבדים כ-40 דונמים של שדות “צעירים” יותר מבחינה אורגנית – מחציתם אורגניים מזה שנה בערך, ומחציתם עדיין בהסבה לאורגני.

השקיה ראשונה בשדה, לפני שש שנים
השקיה ראשונה בשדה, לפני שש שנים

ולמה אני מספרת שוב כל זאת, מה הקשר לחופשה, למנוחה ולחידוש כוחות? אז ככה – מאז השנים הראשונות של ח’ביזה לא ממש הצלחנו לתת מנוחה ראויה לשדה שלנו. הצמיחה המהירה של כמות הלקוחות גרמה לנחיצות בצמיחה גם בשדה, ולשטח גדל והולך של גידולים שיוכלו למלא את הארגזים בשפע של יבול, ולכן, למרות שידענו כמה זה נחוץ ורצינו בכך מאוד, לא ממש הצלחנו לתת לאדמה שלנו לנוח ולחדש כוחותיה כמו שצריך. מדי פעם עשינו הפוגה בגידולים בחלקה זו או אחרת, בעיקר כשלא היתה לנו ברירה – בעקבות בעית מחלות או מזיקים באיזור מסוים בשדה. בדרך כלל גם גידלנו גידולי כיסוי של חילבה, משפחת החרדליים, חיטה או דוחן בשטח הנח (הנה הסבר קצר שכתבתי פעם על גידולי כיסוי). אבל כל זה היה בהחלט מעט מדי.
מיד כשסגרנו את העניינים הטכניים לגבי השדות החדשים ניגש אלון להכנת תכנית עיבוד ומנוחה לשדות חווה לשנים הקרובות. כמות השטח של החווה עכשיו מאפשרת לנו לתת מנוחה של ממש לחלקות השונות, בצורה מסודרת ומתוכננת מראש, ובלי ש”נקרא להן למילואים” ברגע האחרון לפני החופשה המצופה. לפני שנת השמיטה האחרונה התלבטנו מאוד כיצד לנהוג – ובסופו של דבר החלטנו שלא נוכל בשלב הזה של ח’ביזה לשמוט את השדות כולם, ולכן בחרנו בדרך של היתר המכירה, אך גם אם התלבטות השנה ההיא “נפתרה” בפתרון טכני קביל כלפינו וכלפיכם, עדיין נותרנו עם תחושה פחות נוחה כלפי האדמה שלנו. תכנית המנוחה של השדות, מעין שמיטה לסירוגין של חלקה אחר חלקה, כל אחת בתורה, היא צעד שמטרתו לתת לאדמה שלנו מעט חופשה.

חקלאות היא אחת הפעולות האלימות והמתערבות ביותר של האדם כלפי הטבע – קודם כל הוא מברא את היערות והחורש, אחר כך שולח את להבי מחרשתו / קלשונו לתוך בשרה של האדמה והופך בה, ואז הוא מכניס לתוכה את האג’נדה שלו: שורות ישרות, זרעים מסוג זה ולא אחר, לפעמים מקורם בכלל ביבשת אחרת. הוא עוקר עשבים שאינם כרצונו ומטפח את הזנים שבחר, משקה את האדמה באופן מלאכותי רק במקומות בהם הוא חפץ, ובדרך כלל עושה זאת על ידי שאיבת / הסטת המים ממקום אחר. וכך עונה אחר עונה, שנה אחר שנה.
חקלאות אורגנית משתדלת לעשות כל זאת בצורה מנומסת יותר: לא הופכים את האדמה בחריש אלא רק פולחים אותה, את החומר האורגני שנותר משתדלים למחזר ולהשיב לקרקע, ובגדול מנסים להיעזר בטבע המנסה לשוב ולהחזיר את האיזון למקום, ולא להילחם בו. אבל גם אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שאנחנו רותמים את הקרקע לרצוננו, גם אם אנחנו עושים זאת בעדינות יתרה ובהכרת תודה.
החקלאות חשובה וחיונית, כמובן, לקיום המין האנושי. ובכל זאת, ואולי דוקא בגלל זאת, מדי תקופה חשוב להרפות, לתת לקרקע לעשות את ענייניה שלה, לתת לטבע לפעול את פעולתו. זו אינה תקופה של הפסקה ועצירה בפעילות – המון קורה שם, בתוך נקבוביות הקרקע, מעל הרגבים הנחים, בין עשבי גידולי הכיסוי שנזרע, תתרחש לה פעילות בלתי פוסקת של חיים ושל התחדשות. אולי, כמו שקורה לנו לפעמים בחופשה מהשגרה העמוסה, היא תיזכר במי שהיתה פעם, תתרפק על הנוסטלגיה, תחזיר לעצמה משהו ממה שהיתה לפני שראשוני כפר בן נון הגיעו ורתמו אותה לציונות, הפריחו אותה.
אנחנו כמובן לא נדע, זה ישאר בינה לבינה, בינה ובין מליוני המיקרובים שיחגגו בה בתקופת המנוחה, בינה ובין החרקים והצמחים והמינרלים שיפגשו בה והפעם בלי שאנחנו נתערב (מלבד גידולי הכיסוי הראשוניים. הפעם נשאר האדם בחוץ, לפחות לעונה אחת, להתבונן ולהשתאות אבל רק מהצד.

שיהיה לנו שבוע טוב, לכל מי שבתוך העומס והשגרה המהירה וגם למי שלוקח הפוגה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה

___________________________________________________

ומה השבוע בסל?

החורף מגיע ואיתו העלים הירוקים. אני רוצה להזכיר לכם שכדי לשמור על רעננותם, עוטפים את העלים (מנגולד, תרד, עלי חרדל, רוקט, חסה וכו’) במגבת בד או מגבת נייר ומכניסים את החבילה העטופה לתוך שקית ניילון. המגבת סופגת את עודפי הלחות ושקית הניילון מגנה מהתייבשות. בצורה הזאת יישמרו העלים גם שבועיים.

יום שני: חסה, ברוקולי, עלי חרדל ירוק או סגול, דייקון, שמיר/פטרוזיליה, עגבניות, דלעת, מלפפונים, מנגולד, רוקט, תירס, בטטה.
ובסל הגדול תוספת של: אפונת שלג, חצילים/פלפלים, קולרבי

ארגז פירות: אבוקדו, תפוזים, קלמנטינות, אשכולית אדומה. ובסל הגדול תוספת של: אנונה

יום רביעי: מנגולד, רוקט, עגבניות, לפת/צנון, מלפפונים, פטרוזיליה, בטטות, דלעת, ברוקולי, חרדל ירוק/סגול, רק לקטנים: תירס.
ובסל הגדול תוספת של: פלפלים/חצילים, חסה ירוקה/אדומה, בצל ירוק, קולרבי

ארגז פירות: אנונה, תפוזים, קלמנטינות, אבוקדו. ובסל הגדול תוספת של: רימונים, אשכולית אדומה

__________________________________________________

עלי החרדל הגיעו, ולמי שתוהה מה לעשות איתם (ועם שאר העלים הירוקים) הנה כמה הצעות:

סלט תרד ומנגו (מתכון 1) וסלט עם סלק, עלי חרדל, רוקט, נקטרינה וגבינת פרובולונה צלויה (מתכון 3), שניהם של אנטוניו מנסה ממסעדת אלי-אולי

בשנים האחרונות עלי החרדל קצת נכנסו לתפריט הישראלי, ועדיין, רוב המתכונים לבישול עלי חרדל הם בלעז, הנה שניים, פשוטים פשוטים:

חומוס מזוגג בבלסמי עם עלי חרדל

עלי חרדל ובצל (ויש גם תמונה מרהיבה של העלים ומילות שבח)