דרך אגב, עגבניה
שבוע טוב לכל לקוחותינו – לוקחי סלינו ואוכלי ירקותינו.
בסלים שתקבלו השבוע תמצאו כמה עגבניות גדולות יחסית, כתומות יחסית ובחלקן הגדול – חרוצות. העגבניות האלה הן בנות לזן בעל השם האקזוטי “540”, ובתואר חרוצות, כמו שכבר תיווכחו בעצמכם, אני לא מתכוון למידת הפעלתנות של ידידותינו ממשפחת הסולניים, אלא להיותן מעוטרות בחלקן העליון בחריצים לא יפים במיוחד. לרגל המאורע הזה, שתואם היטב את המוטו “בחוביזה אנחנו לא מצמיחים יופי אלא בריאות” חשבנו לשתף אתכם במבט רחב על ממשק העגבניות בשדה שלנו. עלי להזהיר שזה עומד להיות “מקצועי” יחסית. עם קוראינו החובבים והפחות מתעניינים הסליחה.
ובכן, באופן כללי, הרצון שלנו הוא להבטיח גידול רציף של עגבניות, כך שבמשך כל הקיץ נוכל לספק לכם, לקוחות יקרים, את הירק הכל-כך הכרחי הזה (שבחורף אנחנו נאלצים לרכוש אותו ממגדלים אחרים שיש להם חממות). מצד שני, אנחנו לא רוצים שיווצר מצב שבו בזמן קצר נוצף ביבול רב מדי ונאלץ להעמיס את הסלים בשניים-שלושה קילו עגבניות, כמו שקרה בשנה שעברה. לכן אנחנו מנסים לגוון ולשתול מספר זנים שונים שבסופו של דבר יאפשרו לנו פריסה כזו של יבול.
עוד קודם שנדבר על עגבניות ה-“540” בפירוט, קצת כבוד; זכות הראשונים שמורה לאחיותיהן הבכורות בנות הזנים “תמר” ו-“5656″ (המכונות בינינו לבין עצמנו שש-בש), שנשתלו בשדה שלנו כבר באפריל. שני הזנים האלו כבר מוכרים לכם. ה”תמר” הן העגבניות האליפטיות הקשיחות בעלות הטעם המתקתק (מומלצות לבישול), וה-“5656” הן העגבניות העגלגלות המשובחות שקיבלתם עד עכשיו. בעוד עגבניות “540” הן מזן הדליה שמכונה “לא- מסיים” על שום היותו זן שמפיק יבול סדיר במשך עונה ארוכה, שני הזנים החלוציים שלנו גדלים בשיח לא מודלה והם “מסיימים”, קרי – זנים שאחרי נגלה אחת מרכזית הנמשכת מספר שבועות מסיימים את ייעודם עלי אדמות, בשנה שעברה הופתענו, אמנם, לגלות התחדשות של שיחי ה”תמר” וה-“5656” וגם זכינו לסבב שני של פרי, אבל היבול ההוא שהיה מקרי משהו, מוכרחים להודות, היה גם לא איכותי באופן יחסי, ואנחנו לא יכולים להסתמך עליו.
בכל מקרה, הזנים האלו נשתלו, כאמור, באפריל ובעקרון הם מסוגלים להחזיק מעמד עד אוקטובר. הניסיון שלנו מלמד ששתילה מוקדמת של השיחים מעניקה להם כמה חודשי חסד של גדילה מוצלחת לפני שהם נתקפים במיני וירוסים שונים שעושים בהם שמות. אבל הרצון הזה להרוויח תקופה רגועה ונטולת פגיעת מחלות לא הצליח לנו השנה והשיחים מתו די מהר יחסית. אכרית החלודה הכתה באופן חמור “והחלידה” אותם עד יובש, ועוד לפני שהיא עשתה את שלה הראו עגבניות רבות את תסמיני הפגיעה של “זהבון האמיר” – הזהבה של העלים הצעירים ומעין רשת צהבהבה על קליפת העגבניה שלמעשה מונעת את הבשלתה המלאה. התסמינים הללו התגלו בשלב מוקדם מאוד של הגידול ולכן אנחנו חושדים שהשתילים של זני השיח הגיעו אלינו כשהם כבר נגועים בוירוס, אבל אין לנו דרך לוודא זאת.
בכל מקרה, במאי שתלנו ערוגות נוספות, של ה-“540”. שיחי הזן הזה שכמו שכבר כתבתי, הם של הדליה, ולמי שלא זוכר – זה אומר שעם קצת עזרה של בזנטים וחוטים הם מסוגלים לגדול כמעט כמו צמח מטפס. חלק מהם מגיעים כבר עכשיו לגובה של כמטר וחצי ועוד היד נטויה, כי הם כאמור “לא-מסיימים” ואמורים לגדול עוד. עניין נוסף לגבי ה-“540″ הוא שהזן הזה אמור להיות עמיד יותר בפני המחלות שקודמיו ה”תמר” וה”5656″ רגישים להם.
בהמשך, ביוני שתלנו שוב עגבניות תמר, שהן עמידות יחסית לפגיעת “כנימת עש הטבק” שהיא הנשאית העיקרית של “זהבון האמיר”, שהוא צרה צרורה בתקופה זו, שכן, להקות של הכנימה באות בעונה הזו עם הרוח לחופשה אצלנו בישר משדות לא-אורגניים שבהם ישנו ריסוס כימי שמחסל אותן. ביולי לעומת זאת, עשינו ניסוי קטן ולראשונה לא שתלנו שתילים אלא זרענו נגלה חדשה של “540” וגם של זן הדליה נוסף- “8529” – שעמיד יחסית לכנימה.
עגבניות ה-“540” שאנחנו מגדלים השנה מחליפות בעצם זן הדליה אחר שגידלנו בשנה שעברה – ה-“906” והתגלה כרגיש מדי. הן אמורות, כאמור, להיות עמידות, אבל – וכאן אני חוזר לעניין בו פתחנו – לכל גידול וזן יש בעיות משלו. ה-“540” שלנו התגלו כעגבניות חרוצות מדי. זה אמנם לא מעיב על טעמן הנהדר אבל עלול לקצר את זמן המדף שלהן. מהתייעצות קצרה שאלון ערך עם מגדל עגבניות מומחה עלה ששני עניינים עשויים לגרום לכך שהעגבניות גדולות מדי ולכן, בעצם, נפתחות ונסדקות. הסיבה הראשונה לדברי אותו מומחה היא השקיית-פחת, והשניה מרחק גדול מדי בין השתילים (שישים ס”מ במקום ארבעים), שגורם לכך שלשיחים יהיו “יותר מדי” משאבים להפנות לפירות שלהם עד שהם גדלים ומתפוצצים.
בנוגע למרחק בין השתילים, אין לערוגות הקיימות תקנה, אבל ניסינו להשקות יותר ללא הועיל. העגבניות המשיכו לגדול יתר על המידה ולהתפקע מבוב עגבניתיות עסיסית. משיקולים שונים אנחנו אכן מלכתחילה השקינו את ערוגות ה-“540” בפחות מים מהמומלץ (5 קוב לדונם), אבל אחרי כשלון הניסיון להשקות יותר, אנחנו מנסים כרגע דווקא לעצור את ההשקיה ולראות מהן התוצאות. אל לדאוג – לשיחי העגבניות שורשים עמוקים והם מסוגלים להגיע למים הנשמרים עמוק באדמה, אבל אולי אם לעגבניות יהיו פחות מים הן לא יתנפחו ויתפקעו באופן מתסכל כל כך. פרט לזה, לעצירת ההשקיה תועלת נוספת – היא הופכת את הצמח לחריף יותר וטעים פחות עבור כנימת עש הטבק.
ובאמת, ככלל, העגבניות הן מעדן לא רק לבני אדם, ובגידול האורגני לא מצליחים למנוע לגמרי פגיעות של מזיקים שונים כמו זהבון האמיר, קימחונית, אכרית-החלודה (שעושה שמות גם בעגבניות השרי שלנו) ועוד. ישנם כמה ריסוסים טבעיים שאנחנו מקפידים עליהם בכל שבוע כדי לנסות למתן את אוכלוסיות המזיקים ולשמור על פגיעה מבוקרת. “נימגארד” – כנגד קמחונית, “פרוביט” – כנגד זחלים שונים ו”נימקס”, המיוצר משמן של צמח עץ התא ופוגע בכנימת עש הטבק. אנחנו גם פורסים רשתות צל על העגבניות ואלו שומרות על הפרי במקום העלים שנושרים כתוצאה מפגיעת המזיקים..
ולקראת סיום, נחזור שוב ל-“540”. העגבניות החרוצות שחלקכם יקבלו עברו מיון והן אלו שיצאו ראויות לחלוקה, ואילו אלו החרוצות עוד יותר שלא נמצאו בעינינו ראויות לחלוקה, ממתינות במחסן שלנו (עד כה יש לנו בזן הזה פחת של מעל חמישים אחוז – גבוה מאוד אפילו בשביל עגבניות, שבהן יש לנו כרגיל פחת רב). אנחנו מתכוונים לנסות ולייבש אותן בשמש ולשלוח לכם אותן במצב צבירה ייבש וראוי יותר לאכילה. אם נצליח בזה נסביר לכם בעתיד איך עשינו את זה.
ונעבור לפינה החדשה –
שמיטה כשרה:
בשבוע שעבר הבאנו את פסוקי המקרא המדברים על מצוות השמיטה כדי להדגיש את שני מימדיה – החקלאי והחברתי-כלכלי. השבוע ניגע על קצה המזלג בשני מימדים אלו כפי שהם מצטיירים בדברי חז”ל במסכת “שביעית” של המשנה, שמוקדשת כולה לחוקים שונים הנוגעים למצווה – פעולות חקלאיות אסורות בשנה השביעית, קדושת פירות השנה השביעית,, שמיטת החובות ועוד.
וכך נפתחת המסכת: “עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית? בית שמאי אומרים: כל זמן שהוא יפה לפרי, ובית הלל אומרים: עד העצרת. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו” (פרק א משנה א).
במשנה הזו מופיעה מחלוקת קדומה של בית-שמאי ובית-הלל סביב השאלה עד איזה שלב מותר לחרוש בשנה שקודמת לשמיטה ב”שדה אילן”? (שהיא אדמה של מטע שמנוצלת לגידול חד-שנתי נוסף). איסור החרישה הזה הוא למעשה הרחבה של איסור החרישה בשביעית גם לתקופה של סוף השנה השישית בגלל שהחרישה הזו היא למעשה לצורך גידולי השנה הבאה. ניתן לראות כי בית-שמאי אכן מחזיקים בקריטריון שמאשר את החריש כל עוד הוא משפיע על מצב הפרי של המטע בלבד (ולא על האדמה). הקריטריון שלהם – “כל זמן שהוא יפה לפרי” – הוא רופף יחסית וקשה לדייק בו, ובית-הלל לעומתם קובעים זמן אחיד וקבוע שניתן לעמוד בו בקלות – עד העצרת, קרי, חג בשבועות. כפי שניתן לראות ב”הערת העריכה” של המשנה שאינה שייכת לעצם המחלוקת – הקריטריונים האלו קרובים מעשית זה לזה כי חרישה של אחרי השבועות אכן אינה “יפה לפרי” אלא לאדמת המטע ונועדה, כנראה, לגידולי השנה הבאה, האסורה.
מעניין הדבר כי כנגד מחלוקת זו ומגמת ההרחבה של איסורי המלאכה גם לתקופה שלפני השביעית נאמר במקום אחר כי “רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה” (תוספתא, שביעית א). העבודה מותרת בשנה השישית, או לחילופין אשורה רק בשביעית ולא יותר מכך.
המשנה הזו הפותחת את מסכת שביעית עוסקת אם כן באיסור חקלאי מובהק של חרישה בשביעית (ובהרחבה שלו, כאמור, לסוף השנה השישית). לעומת זאת, בפרק י’ של המסכת ישנו עיסוק ברובד הכלכלי-חברתי, וכך נכתב במשנה ג’ שם: “פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן. כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה “השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'” (דברים ט”ו) התקין הלל לפרוזבול”.
מהו אותו הפרוזבול אותו תיקן הלל הזקן? הפרוזבול הוא, למעשה, שטר הלוואה שעוקף בהסכמת כל הצדדים ובאישור בית-דין את הציווי בספר דברים לשמוט חובות. על פי הציווי במקרא כל חוב שלא נפרע עד השנה השביעית מתבטל, אבל כפי שמסבירה המשנה הלל הזקן ראה שישנה בעיה בחוק הזה, כי בגלל הידיעה שחוב שלא יפרע עד השביעית יתבטל, נמנעו אנשים לגמרי מלהלוות לנזקקים (קצת כמו הבנקים היום שנותנים רק למי שלא ממש צריך). הלל הזקן הבין בעצם שהתורה לא באה להקשות על החלש או על כל אדם פשוט המבקש להתפרנס, אלא להקל עליהם, ולכן, כדי לעודד הלוואת ברוח דברי הפסוקים עצמם שמזהירים מאי-הלוואה לנזקקים הוא תיקן את שטר ההלוואה עוקף הביטול, שנקרא פרוזבול.
כמו שניתן אם כן לראות בהצצה הקצרצרה הזו על שתי המשניות הללו – חז”ל התלבטו בענייני השמיטה השונים מתוך ניסיון לפרש באופן הטוב יותר את “כוונת המשורר” האלוקי. גם בנוגע לשמיטה פועלם המבורך נעשה באמונה ובתבונה מתוך הרצון לקיים במציאות את דבר האל על מימדיו השונים, באופן המלא והשלם ביותר שניתן.
עד כאן לשבוע זה, ובשבוע הבא: מחלוקת מודרנית יותר סביב הפתרון שבחרנו אנחנו בשדה – “היתר המכירה”.
השבוע בסל:
יום שני
עגבניות , מלפפונים + פקוסים, חסה , בזיליקום , פטרוזיליה, דלורית , קישואים , עגבניות צ’רי , במיה , תפו”א – השלמה, בצל ירוק וענבים מזן מוסקט.
ובסל הגדול –
במיה/אדממה/שעועית, ותוספת של פלפל, מלון וכרישה.
יום רביעי
עגבניות , מלפפונים , חסה , נענע , שעועית תאילנדית , קישואים , עגבניות צ’רי , פלפל , תפו”א – השלמה, בצל ירוק וענבים מזן מוסקט.
ובסל הגדול –
, ותוספת של חצילים, דלעת וכרישה.
שיהיה לנו שבוע טוב
אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה