עלון 157, 18-20 ביוני 2007, ב’-ד’ בתמוז תשס”ז

שלום לכל לקוחותינו,

את העלון הזה לא כתבה בת-עמי, אלא אני – יוחאי אחיהּ. אני אכנס לנעלי-העבודה הגדולות האלה של אחותי גם למשך השבועות הקרובים, וזה – בשל נסיבות משמחות מאוד: אולי קוראי “עלי-חוביזה” האדוקים שביניכם זוכירם שבת-עמי הזהירה אתכם שאתפוס את מקומה אחרי שהיא תלד, ואכן, ביום חמישי בשבוע שעבר באה סוף סוף לעולם שחר המתוקה, שלצערי ראיתי עד עכשיו רק בתמונות בגלל שבת-עמי ומשפחתה שוהים בחו”ל . אני אמנם דוד מאושר ונוגע בדבר אבל בכל זאת רוצה לברך את בתי, ישראל ונטע במזל טוב גדול בשם כל עובדי החווה, אדמתה וירקותיה. ואם בלידות ודודים עסקינן, גם לאלון מגיע מזל טוב. אחותו ילדה גם היא השבוע בת שניה. בשעה טובה ומוצלחת. טוב, נעבור לתכלס. אלון הציע שאציג קצת את עצמי ואת “מקומי” בחווה. בכל זאת – אי אפשר לקפוץ ככה למיטה בלי כמה מילות נימוסין. השתכנעתי. מה גם שקריאת-התעדכנות קצרה בארכיון “עלי-חוביזה” הבהירה לי שבת-עמי כבר כתבה הכל על הכל ואין לי בעצם הרבה מה לחדש לכם, חוץ מלהציג את הזווית האישית של “העובד הקטן” בשטח. אז אני יוחאי, סטודנט לתואר שני בספרות, עוסק בכתיבה ואח של בת-עמי, כמו שכבר נאמר. זה לא סתם “ייחוס”, כמובן, אלא חצי הסבר לשאלה איך הגעתי לחווה. אפשר לומר בדרך זו או אחרת אני מעורב בצמיחת חוביזה מראשיתה. התוודעתי אליה עוד כשהיתה רעיון מעורפל במוחה של אחותי בזמן שעבדה בחוות C.S.A בקליפורניה. אחר כך סייעתי מעט – בעיקר רגשית יש להודות – בשלבים הראשונים של הקמתה. בהמשך הצטרפתי כעובד מן המניין במיוחד בימי הקטיף הראשונים והייתי השליח הראשון שהביא את ארגזי ירקות הביכורים שלנו ללקוחות באיזור ירושלים וזכה לראות את פניהם כשקיבלו את תוצרתנו הבתולית (אחחח איזו גאווה!). בין השאר גם הספקתי לכתוב כמה עלונים אחרי הלידה הראשונה של בת-עמי, ואחרי שבמשך כמעט שנתיים עבדתי יום-יומיים בשדה (נוח מאוד ומומלץ לסטודנטים!) “הרחבתי את פעילותי” וכיום אני עובד שלושה ימים בשבוע, קבועים ומפרכים, ואחרון חביב – גם משמש שליח זוטא ביום שני לישובי מבואות ירושלים. זה לא פשוט בכלל לגב של יושב אוהלים שכמוני, אבל מהנה מאוד.

אתם כבר מבינים בטח שלמעשה התגלגלתי כמעט במקרה לעבודה בחוביזה. כמו שכתב ג’ון לנון: “החיים הם פשוט מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן דברים אחרים”. וזה מוביל אותי לעניין הבא (בתקווה שמשבי הרוח האינטימית שבת-עמי נפחה כאן בעלון ברגישות ובתבונה ישאו את גם את העניין. וסליחה מראש על הגמלוניות…). אני בא מבית שבסך הכל הקנה לי הרגלי אכילה סבירים ולא פחות חשוב מזה – העניק לי גנים משובחים מבחינה תזונתית שמאפשרים לי חילוף חומרים מצויין. השמנה או מרעין בישין אחרים מסוגה הם לא איום ממשי על גופי. אני מספר את כל זה (ספק חשיפה ספק התפארות?) כי חשוב לי לציין שאני סתם בחור צעיר עם אנרגיות מיותרות שלא היתה לו שום סיבה נראית לעין או מוחשת בבטן לשנות את הרגלי. אף פעם לא חשבתי להיות “פריק” של תזונה אורגנית וגם לא פעיל איכות הסביבה בשום אופן מעשי. אבל אני מוכרח להודות שהמשפט “אחרי המעשים נמשכים הלבבות” בהחלט נכון לגבי. כי העבודה בחווה בהחלט השפיעה ומשפיעה על המודעות שלי לצורך בתיקונים שונים בהתנהלות החיים בעולמינו המערבי, המתועש, המתוקצב, המטורף וכן הלאה – החל באוכל שאנחנו מכניסים לפינו. לזכותה של החווה אפשר לזקוף, כמובן, גם שיפור ניכר בתזונה שלי וזה בעקבות הנגישות של ירקות נהדרים לצלחת שלי. ובכל זאת, כשחברים ומכרים שואלים אותי למה כדאי להצרף לחוביזה אני לא פותח בנאום מוכן מראש על הסכנה הבריאותית הגלומה בריסוס, הפגיעה באדמה וכו’ וכו’. באידאולוגיה הזו יש אמת, אבל לי יש הסבר משכנע אחר: זה פשוט טעים יותר. אולי בגלל הזנים, אולי בגלל העדר הריסוס, וודאי בשל הטריות – זה פשוט טעים יותר.

ואחרי שהצגתי את עצמי באריכות בלתי מתוכננת, כמה דברים על חודש יוני “האיום” בשדה (המצאתי את זה כרגע). בחורף יש לנו סבב מרכזי אחד של הכשרת השטח – בספטמבר, ואחריו מספר מחזורים של זריעות ושתילות (כרוביים, צנון, שומר, ושאר ידידים שלא נזכה לראות בזמן הקרוב). לעומת זאת, כדי שבכל חודשי הקיץ החמים נהנה מיבול רציף של עגבניות, מלפפונים, תירס, פלפלים ושאר ירקות בעלי מזג חם, יש לנו בקיץ שני מחזורים של שתילות וזריעות – באפריל וגם ביוני. לפרטים נוספים הקורא הסקרן מוזמן להציץ בדברים שבת עמי כתבה תחת הכותרת “קיץ” וגם “הצללה ורשתות צל”. בקיץ הזה, עם הרחבת השדה והכשרת החלקה החדשה, נחסכת לנו קצת עבודת ניקוי ערוגות ישנות מלאות עשבייה מתייבשת ומטרידה. אבל כדי להכין את הערוגות החדשות לזריעה או שתילה אנחנו עדיין צריכים ללבוש כפפות הגנה, להאחוז טוריות וכופף לא מעט את הגב כדי לפרוס חיפויים, ועוד חיפויים ועוד חיפויים. עד כה ברכה אנחנו רואים ברכה בעמלנו. השדה נראה פשוט נהדר. ברוך השם, אין ערוגות משוועות לעישוב כמו בשנים קודמות, רוב הזריעות והשתילות נקלטו היטב והשיחים מרביצים קפיצה חסרת תקדים. השבוע נדרשנו לשדרג את הדליית עגבניות השרי שכבר מגיעות לגובה מטר שבעים בערך עוד לפני הקטיף הראשון. זה המקום להביע את הערכת הצוות לאלון על המסירות והמקצועיות. אין מה להגיד – רואים תוצאות בשטח!

ולסיום, בבוקר יום ראשון השבוע חיפינו וחיפינו (עשר ערוגות ביום אחד!), אבל יש לציין שבאופן יחסי זה לא היה מאוד קשה כי בשונה מביום ראשון השרבי שהיה בשבוע שעבר הפעם מזג האוויר הסביר פנים. גם העובדה שבחלקה החדשה האדמה מתוחחת מעולה הקלה מאוד על תפיסת קצות החיפוי שנעשית בעזרת ערמות אדמה קטנות. לרגע אפילו נפלט לי מהפה המשפט “תענוג לחפות”. בלי כוונה. זה היה ביום ראשון, ראש חודש תמוז – החודש העברי הנושא את שם אל הפריון והצמיחה המסופוטמי, שעל פי המיתוס הקדום נולד בחורף, מת בקיץ, שב לתחיה בחורף עם רדת הגשמים וחוזר חלילה. יחזקאל הנביא מספר על “טיסתו” לירושלים בה הוא רואה בבית המקדש: “והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז” ומכנה את הפולחן הזה “תועבות”. כך או כך, יום מותו של תמוז הוא השבוע, ב-22 ביוני, ובין חיפוי לחיפוי הרהרתי על כך שההתחדשות השנה בחודש יוני עם הלידות האלו שבאו עלינו לטובה חופפת השנה לראשיתו של החודש הזה עם משמעויותיו הפגאניות כמו באה לעודד ולהזכיר שהטבע בעצם לא מת אף פעם, ושבתוך המעגליות המיתולוגית שבה אנחנו חיים – עונות, חגים, תלושי משכורת וכו’ – עדיין יש התקדמות לינארית שאי אפשר להכחיש אותה. היא מסתכלת עלינו בעיניים תינוקיות עצומות ותובעת הכרה.

בברכת חודש טוב

וחיים טובים ומאושרים לחברות החדשות בעולמנו,

אלון, יוחאי וצוות חוביזה.

ומה בסל השבוע?

יום שני:

עגבניות – השלמה, כרישה, גזר , תפו”א – השלמה , חסה , שעועית ירוקה , סלרי שורש , נענע, בצל ירוק , מנגולד , קישואים .

ובסל הגדול תוספת של:

פקוס, פטרוזיליה, חצילים.

ביום רביעי

עגבניות – השלמה, פלפל אדום – השלמה, גזר , תפו”א – השלמה , חסה , חצילים , פטרוזיליה , נענע, בצל ירוק , מנגולד , קישואים .

ובסל הגדול תוספת של:

פקוס , כרישה , סלרי שורש

Top