עלון 150, 22-25 באפריל 2007, ד’-ז’ אייר תשס”ז – יום כדור הארץ, יום הזכרון ויום העצמאות

מקטן ועד גדול, ממקומי ועד גלובלי, הצלחות ומחירים: השבוע חלים בשלושה ימים רצופים יום כדור הארץ (שהיה אתמול, יום ראשון 22 באפריל), יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי הטרור ויום העצמאות, בשני ושלישי, שכרגיל באים אצלינו יחד, בצירוף הבלתי אפשרי הזה, האפשרי אולי רק במדינת ישראל. גם יום כדור הארץ בעצם טומן בתוכו את הניגודים של צמד יום הזכרון-יום העצמאות הישראלים והמקומיים. מצד אחד זה יום של חגיגת יומולדת גדולה לכדור הקטנטן הזה בו אנחנו גרים, ומצד שני החגיגה מלווה בהכרה ברורה של המחיר שאנחנו עלולים לשלם, ובמובנים רבים כבר משלמים, על ההתנהגות היהירה, הבזבזנית והלא מספיק מחושבת שלנו עליו. הימים האלה גורמים לי לתנודות חריפות בעדשת ההסתכלות שלי: מהתבוננות של זכוכית מגדלת בפרטי והקטן, בישראלי, במקומי, ועד להתבוננות הגלובלית על התחממות כדור הארץ ושאר ירקות. ומביאים אותי לחשוב על הבעיה בהתקדמות מהירה מדי, מוחלטת מדי, בלתי הפיכה לפעמים, בכל אותם המישורים, הפרטי והקטן, והגדול-הגלובלי.בני אדם החלו לתת את אותותיהם על כדור הארץ ולשנות דברים באופן מהותי כבר מראשית התרבות, שרבים קושרים אותה עם תחילת החקלאות, לפני כ10,000 שנים, אבל עדיין, בכל, נניח 11,500 השנים שאחרי ניצני החקלאות הראשונים, עדיין היתה טביעת הרגל שלנו מועטה למדי ולא מזיקה כל כך. דברים עדיין התקדמו לאט יחסית, אנשים עדיין האמינו שעליהם לכבד את האדמה ולשמור עליה, ובעיקר – הכל היה עוד בקנה מידה קטן. החיים התרכזו סביב המקומי והאיזורי, יוזמות כלכליות היו מקומיות ברובן, וקטנות כמעט תמיד, והקצב היה בהתאם. משהו קרה בחמש מאות השנה האחרונות, מאז גילוי היבשות הלא מוכרות לאירופה עד אז, והקולוניאליזם שבא איתו. הקצב הואץ יותר ויותר ויותר וממשיך להאץ. הכל הפך בהדרגה, כמו הסלוגן של המכביה (?) מלפני כמה שנים טובות: ל”יותר גדול, יותר גבוה, יותר מהר, יותר חזק” (מצוטט מזכרוני המפוקפק). ההתקדמות המהירה, הגדילה העצומה של חברות לתאגידים לקונלגלומורטים, של התארגנות איזורית למדינה לאיחוד, של הליכה ברגל ורכיבה על סוס לנסיעה בעגלה ואחר כך ברכבת קיטור ואז במכונית קטנה, ואז גדולה… הסבלנות שלנו, שפעם היה ברור לה שלחבילה לוקח שבוע לפחות להגיע, שמכתב מגיע אולי קצת יותר מהר, שפעם-פעמיים בשבוע נוסעים לעיר ליום שוק ואפשר לקנות מוצרים, התרגלה למהיר, למיידי, לרגעי. לאימייל שמגיע תוך שניות ולחבילה שמגיע ביום שלמחרת ולקניות, הוי, הקניות, שתמיד זמינות שלחיצת האצבע על כפתור המחשב, לחיצת הרגל על דוושת הגז ועוד כמה לחיצות על במכשיר הקורא את כרטיס הפלסטיק שלנו. והכל בעצם כל כך צעיר עדיין. כמו המדינה הזאת שלנו, שהיא רק בת שישים, תינוקת במונחי מדינות, וכבר היא במקום אחר כל כך ו השתנתה כל כך אפילו רק מאז שאני הייתי ילדה, לפני שלושים שנה, ובוודאי מאז שאבא שלי היה ילד, לפני שישים. גם היא מרגישה צורך להיות מהירה כמו כולם, חזקה יותר מאחרים (ראו נאומי הפיגורות הצבאיות ליום הזכרון השנה, ובכלל נאומי פוליטיקאים כל השנה), הכי הכי. והכל מתוך לא מספיק חשיבה, לא מספיק כבוד ולא מספיק התחשבות. במובן הזה המצב הגלובלי והישראלי מחזיר אותי תמיד לטשרניחובסקי שכתב עוד לפני שבעים שנים: “ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאד”. ובענין צעירות ועתיקות, החקלאות האורגנית, למשל, שנראה לנו שהיא איזו טרנד חדש של השנים האחרונות, היתה פה בעצם במשך בערך 11,950 השנים מאז ערש החקלאות (שאחד ממוקדיו היה אצלינו בסהר הפורה המקומי שלנו). רק בעקבות מלחמות העולם החלו לייצר חומרים כימיים לדישון ולהדברת מזיקים, מה שגרם לחקלאים להפסיק לעבוד בצורה שמחייבת אותם למחזור איטי וקבוע של החזרת תוצרים לאדמה שממנה הם מוציאים את יבוליהם, ולהפסיק להקדיש תשומת לב מיוחדת לפוריות האדמה – הלא תמיד אפשר “להזריק לה” עוד מנת חנקן נוזלי מסונטז ולפתור את הבעיה במהירות. ומדהים כמה אדמה הצלחנו להרוס וכמה מדבריות הצלחנו לייצר בפרק הזמן הקטן הזה מאז שאנחנו דוהרים במסלול המטורף בלי להביט לאחור. כמובן שלתקן זה הרבה יותר איטי והדרגתי ודורש סבלנות והשקעה, אבל לפחות במקרה של חקלאות אורגנית ובניית האדמה מחדש, יצאנו במזל, וזה אכן אפשרי. הימים האלה יכולים להיות מקור של תסכול למי שמתבונן על תמונות המצב הישראלית או הגלובלית של היום וקשה לו לחייך. הדברים באמת מהירים מדי, עוצמתיים מדי, אולי גדולים עלינו? אפשר כמובן להתייאש. אני מעדיפה במצבים האלה, כשאני מרגישה את הדכדוך משתלט עלי, לחזור להתבונן בתמונה הקטנה ולהידבק לאמירה של כלכלן גרמני-אנגלי  בשם פרידריך שומכר ש”קטן זה יפה” ולחזור ולנסות לעשות מעשיי מתוך “קנה מידה אנושי” (גם הוא מונח שלו). לגבי זה אומר להמשיך ולפעול במשבצת השדה הקטנה של ח’ביזה, להרחיב אותה גם לחלקה השניה הסמוכה לה, ולנסות להתמקד ביוזמות המקומיות והנהדרות שצצות בתחום של גינון עירוני, קהילתיות, ואקולוגיה מעשית, מקומית, אנושית. כדי לתת גם לכם טעם של אופטימיות ולא להשאיר אתכם מצוברחים בימים אלה של חג, הנה כמה דוגמאות שהצטברו אצלי מאנשים שונים הקשורים לח’ביזה בשבועות האחרונים:

• למשל, ליאת שלחה לי:

ק ו ל   ק ו ר א  – להצגת פרויקטים ביום עיון בנושא גינון קהילתי ומשפחתי בעיר ובסביבתה  לזכרו של שלמה אילן   ב-11.07 יתקיים יום עיון ארצי על גינון קהילתי ומשפחתי בעיר ובסביבתה. יום העיון יתקיים במכללה לחינוך ע”ש דוד ילין בירושלים. מטרת יום העיון היא להפגיש אנשי עשייה וחשיבה בתחום הגינון הקהילתי מכל הארץ וליצור רשת קשר תומכת. יום העיון יתחלק למליאה בה יתקיימו הרצאות והצגת ארבעה פרויקטים מן המגוון הקיים בחלק הראשון של היום ולסדנאות קטנות יותר בחלק השני של היום. תכנית מפורטת תפורסם בהקדם. הכנת יום העיון נעשית על ידי צוות הכולל נציגים מהמכללה לחינוך ע”ש דוד ילין, קק”ל, החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה, מנהל קהילתי קרית היובל, גינה קהילתית “בוסתניה”, עיריית ירושלים ומרכז הש”ל. (יש לציין שלמרות שהיוזמה וההובלה של יום העיון נעשות על ידי ארגונים, מוסדות וקבוצות מירושלים, אנו מעוניינות/ים להכיר ולהציג פרויקטים מכל הארץ!)  מי שמעוניין בפרטים מוזמן לכתוב אלי [email protected]

• וגם: קורס באקולוגיה מעשית שפותחת לקוחה אחרת, קרן, השבוע, בתל-אביב, אני מעתיקה כאן מהפורום שלנו:

אני פותחת קורס בתל אביב בשבוע הבא בנושא ” אקולוגיה מעשית בעיר”. זהו קורס בן תשעה מפגשים מדי שבוע אשר מיועד לתת כלים לחיים יותר אקולוגיים בדירה, בנין ושכונה בעיר. ישראל היא מדינה מאוד צפופה, קטנה ועירונית, ולא צריך לחכות לעבור לכפר או לפרבר על מנת לגדל ירקות, ולהנות מצמחיה וקצת טבע ליד הבית. בקורס נלמד על- צרכנות ביקורתית, תזונה בריאה ואורגנית, הנבטות, גידול ירקות ותבלינים במיכלים, אדן החלון, מרפסת, גג, חצר בנין וגינה קהילתית. הפיכת הדירה ליותר אקולוגית, דוגמאות לשיתוף פעולה בעיר, הכנת קומפוסט, מיחזור יצירתי וטבע עירוני. מי אני? מתכננת פרמקלצ’ר, מחנכת ופעילה סביבתית עם ניסיון רב בהעברת קורסים לקהלים שונים. לעוד פרטים ולהרשמה – קרן יעבץ 03-6048415 [email protected]

• ועוד מהפורום, ושוב, לתל-אביבים, הילה כותבת בענין קומפוסט:

ישנה גינה קהילתית בלב תל אביב ועוד אחת בפלורנטין ובהם מכינים קומפוסט. אתם בהחלט מוזמנים להביא את הזבל האורגני שלכם ולצרפו לערמות הקהילתיות. אתם גם בהחלט מוזמנים לבוא ולנסות יחד איתנו לגדל ירקות בתוך העיר 🙂 מידע יותר מלא תמצאו כאן http://www.citytree.net/blogs/hila/ אז שיהיו לכולנו, למדינת ישראל ולכדור הארץ, ימי חג, קהילתיים, משפחתיים, בקנה מידה אנושי. אלון, בת-עמי, וצוות ח’ביזה     ומה בסל השבוע? יום ראשון (הוקדם מיום שני): עגבניות צ’רי – השלמה , פלפל אדום – השלמה , תפו”א – השלמה , גזר , חסה , סלרי עלים , שום יבש , סלק אדום , לפת עם העלים שלה – ניתן להשתמש בהם לסלט , פול , קלרבי  ובסל הגדול תוספת של: שמיר , שומר , כרובית יום רביעי: עגבניות צ’רי – השלמה , פלפל אדום – השלמה , תפו”א – השלמה , גזר , חסה , סלרי עלים , מלפפונים – השלמה , שומר, לפת עם העלים שלה – ניתן להשתמש בהם לסלט , פול , מנגולד  ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי , צנוניות , סלק אדום   מתכונים להשבוע: השבוע, שוב, במסגרת הקהילתיות והיוזמות החיוביות בקטן ובמקומי: בלוג של הדר, מלקוחות ח’ביזה, שמבשל עם הירקות ומפטפט עליהם – כולכם מוזמנים לשלות מתכונים להשבוע מהבלוג הזה: http://vegetableadventures.blogspot.com/