עלון 134, 18-20 בדצמבר 2006, חנוכה תשס”ז

 נרותי הזעירים לכבוד חנוכה חשבתי לכתוב על ההקשר הצמחי של החג, מלבד הלטקעס – חנוכיות שמן הזית. לשם כך קיבצתי מפה ומשם מידע על ההסטוריה של הנרות, קצת על הצד המדעי של בעירת נרות, על נרות בתרבויות שונות וחידשתי לסיום את פינת הילד, לטובת כל אלה שמחפשים פעילויות שאפשר להכין בבית בחופשת החנוכה. (הייתי רוצה לאחל לכם שתיצרו את הנרות כשבבית חמים ובחוץ סערת גשמים, אבל כנראה שחנוכה השנה הולך להיות יבש מאוד, לצערנו). אז הנה הוא לפניכם – עלון האור השנתי שלנו, וחנוכה שמח. ההיסטוריה של הנר לאחר שגילה האדם הקדמון את האש, הוא למד “לכלוא” אותה בכלי וכך להשתלט עליה, להעבירה ממקום למקום ולהשתמש בה לצרכיו: חימום, תאורה ובישול. הנרות הראשונים היו עשויים מאבן או מצדף שלתוכם יצקו שומן של בעלי חיים או שמן והכניסו פתיל. המצרים הקדמונים היו כנראה הראשונים שפיתחו מעין נרות, העשויים מחלב מותך, המשמש כחומר בעירה ובתוכו קנה סוף המשמש כפתילה. מאוחר יותר השתמשו בחומר חרסיתי ליצירת כלים שונים וביניהם קעריות להדלקת שמן. את הקעריות יצרו מחומר רך, שאינו דליק, והיו שורפים אותן באש כדי שיהפכו לכלי חרס קשיחים. הקעריות הראשונות כללו מעין בקע להנחת הפתיל. בהמשך החלו מייצרים כלים סגורים שלהם ידית נשיאה ושני פתחים: האחד, עין הנר, ליציקת השמן, והשני, פי הנר, להנחת הפתיל. את הכלים היו ממלאים בחומר בעירה, מניחים בהם פתיל ומדליקים. כלים אלו נקראו נר, נר שמן או נר חרס. צורת הנרות התפתחה והשתנתה עם השנים הן כתוצאה מאופנה והן כתוצאה מצרכים. במאה הראשונה לפנה”ס, לאחר הכיבוש הרומי, החלו מייצרים נרות על פי תבנית, ולא באופן ידני, דבר שהפך אותם פופולריים וזולים. התבנית הייתה עשויה משני חלקים נפרדים: עליון ותחתון. החלק העליון כלל שני פתחים – ליציקת השמן ולהנחת הפתיל. החלק התחתון שימש כמְכָל לשמן. את שני החלקים היו מייבשים בנפרד ואחר כך מחברים אותם לתבנית בעזרת חומר רך ומייבשים שנית. היהודים נהגו לעטר את נרותיהם בסמלי יודאיקה כמו: מנורה, שופר, לולב, אתרוג, שבעת המינים וכו’, וכן בציורים של כלים חקלאיים. הנר המוצק החליף את מקומו של הנר הנוזלי החל במאה החמישית לפנה”ס. בתחילה היו טובלים כפיסי עץ בשומן כבשים. מאוחר יותר הוחלפו כפיסי העץ בסוּף ובפתילים. הנרות הראשונים העשויים דונג דבורים נוצרו בתקופה הרומית, במאה הראשונה לספירה. חידוש זה הביא לשיפור גדול בנרות משום שהלהבות שהפיקו נרות אלה לא שחררו עשן לסביבה ולא הפיקו ריח רע. אולם נרות אלה היו יקרים מאוד, והם היו מותרות השמורים לבעלי ממון בלבד, רוב האנשים המשיכו להשתמש במנורות השמן. במאה השמונה-עשרה החלו מייצרים נרות מחומר לבן ושמנוני המצוי בגולגלות של לווייתנים, בדומה לשעוות הדבורים חומר זה לא הפיץ ריח רע כשנשרף. שמן הלווייתנים היה גם קשה יותר מאשר חֶלֶב או משעוות הדבורים. בזכות תכונה זו הנרות לא התרככו ולא התקפלו בחום השמש. בעקבות זאת התפתח ענף ציד הלוייתנים לכדי מקצוע של ממש, שהציע אתגר שכסף רב בצידו. לעולם החי ולאקולוגיה ככלל היה העיסוק הזה הרה אסון, שהביא להכחדת לוייתנים המונית עד להוצאתו מחוץ לחוק. במאה ה-19 התרחשו ההתפתחויות החשובות ביותר בתעשיית הנרות שמשפיעות על התעשייה עד היום. בשנת 1834, ממציא בשם ג’וזף מורגן המציא מכונה שאפשרה ייצור המוני של הנרות. עיקרון הפעולה של המכונה היה – יציקת השעווה לתוך גלילים שבתוכם הייתה בוכנה. כשהשעווה התקשתה הבוכנה שיחררה את הנר המוכן. ב-1854 הצליח מדען אנגלי לזקק נפט גולמי, כאשר מזקקים את השיירים שנותרים מזיקוק נפט גולמי – מתקבלת שעווה לבנה-כחלחלה – שמן הפראפין. חומר זה, הבוער בצורה נקייה וללא ריח, הפך תחליף יעיל, זמין וזול לייצור נרות תעשייתי. הפרפין משמש כחומר עיקרי לייצור נרות עד עצם היום הזה. המצאת החשמל ערערה את מעמדם של הנרות. כדי להאיר את הבתים לא היה עוד צורך בנרות ונורות החשמל עשו את המלאכה בצורה בטוחה וקלה יותר. כיום, הנרות אינם משמשים להאיר את בתינו בשעות החשיכה, אך עדיין יש להם תפקיד חשוב בטקסים דתיים ואחרים, באירועים, בעיצוב וגם… בהפסקות חשמל… מהו נר? הנרות מורכבים, כאמור משני מרכיבים: חומר בעירה  – חומר הבעירה בנרות עשוי משמן  גולמי מוצק. לחומר הבעירה הזה אנחנו קוראים שעווה.  פתיל – הפתיל עשוי מחומר סופג כדי ששעווה מותכת תוכל להיספג בו ולהתקדם בתוכו בזמן הבעירה.  – מה קורה בזמן הבעירה? כשאנחנו מדליקים את הנר באש אנחנו ממיסים את השעווה בתוך הפתיל ומסביבו. הפתיל סופג את השעווה הנוזלית והיא נמשכת כלפי מעלה במעלה הפתיל. חום הלהבה מאדה את השעווה ולמעשה – אדי השעווה הם שבוערים בנר. הפתיל עצמו כלל לא נשרף! – כיצד הפתיל לא נשרף? פתיל הנר לא נשרף משום  שהשעווה המתאדה מקררת את הפתיל החשוף ומגנה עליו. נרות ביהדות: נרות שבת- על פי המסורת היהודית, נהוג להדליק נרות עם כניסת השבת. יש שמדליקים נרות שמן, אבל ברוב הבתים הנרות הם נרות שעווה. את הנרות מדליקה בדרך כלל אם המשפחה, אך יש מנהגים שלפיהם גם בנות המשפחה מדליקות נר. נהוג להדליק לפחות שני נרות אך מנהג אחר הוא שבכל בית מדליקים מספר נרות כמספר בני המשפחה. נר הבדלה – בסוף השבת נהוג להדליק נר נוסף. זהו נר ההבדלה היפה. על פי המסורת, נהוג להדליק נר שבו יותר מפתיל אחד. דבר זה בא לידי ביטוי בעיצובים המעניינים של הנרות. נרות ההבדלה מופיעים בדרך כלל בצורת צמה או אריגה, בצבעים ובצורות ססגוניות. מדליקים את נר ההבדלה משום שעל פי ההלכה היהודית אין להדליק אש בשבת. אם כן, עם צאת השבת מדליקים נר לציון ההבדל בין שבת לבין ימי החול ומכאן שמו של הטקס – הבדלה. על פי המדרש ישנה סיבה נוספת להדלקת הנר במוצאי שבת: אדם הראשון חיכך שתי אבנים זו בזו וכך המציא את האש. מתי? עם צאת השבת! נר זיכרון  – נר זיכרון הוא נר שמלווה אותנו ברגעים עצובים, כשאנו רוצים לזכור אנשים שאינם עוד אתנו. פעם בשנה, ביום השנה לפטירת קרוב – מדליקים נר שידלוק למשך כל אותו היום. נר הזיכרון הוא גם חלק בלתי נפרד מטקסי הזיכרון ביום השואה וביום הזיכרון לחללי צה”ל. נר חנוכה – החג בה”א הידיעה של הנרות, הוא ללא ספק חג החנוכה! בכל ערב, במשך שמונת ימי החג, מתאספים כל בני הבית להדליק יחד את הנרות. הנרות הצבעוניים דולקים ומשרים אווירה חגיגית וחמימה על כל אירועי החג. ובתרבויות אחרות בעולם? בדומה ליהדות, גם בדתות ובתרבויות בעולם יש מקום מיוחד לנרות. בתרבויות רבות מדליקים נרות בטקסים דתיים. נרות משמשים גם לקשט אירועים משמחים כמו חתונות ולידות. לפעמים תפקידם של הנרות הוא שמח פחות. בתרבויות רבות נוהגים להדליק נרות בטקסי קבורת מתים.  מה הקשר בין נר לבין מתים שהוא מופיע כך במנהגים שונים בעולם? אולי העובדה שלהבת הנר דולקת, מדי פעם נראה שהיא דועכת אבל היא מתחזקת שוב ולבסוף, בנשיפה קלה היא נכבית ואיננה. יש הרואים בכך סמליות לחיי האדם.
  • נוצרים יוונים אורתודוקסים מקיימים טקס של הדלקת אש בכנסיית הקבר שבירושלים. הם מאמינים שפעם בשנה יוצאת אש ניסית מקברו של ישו. מהאש הזו מדליקים הכמרים נר. את הנר הם מוציאים החוצה אל המאמינים. המאמינים מדליקים את נרותיהם מהאש הניסית ומייחסים לה סגולות ניסיות.
  • נוצרים קתוליים נוהגים להדליק נרות בביקורם בכנסיות.
  • בעולם הנוצרי הנרות הם אחד מסמלי חג המולד. לעתים קרובות מקשטים את הנרות בצבעים אדום, לבן וירוק שהם צבעי החג. 
  • באירלנד, למשל, נהגו להניח נר דולק באדן החלון הפונה אל הכביש. בכך סימלו הנוצרים האירים שהם מזמינים את משפחתו של ישו, שחיפשו מקום ללון, להגיע אל ביתם.
  • בתרבויות אפריקניות מסוימות מדליקים נרות בצבעים שונים. לכל צבע נר יש משמעות משלו – למשל נר בצבע כחול בהיר מסמל שלום ושלווה, נר בצבע ירוק מבטא כסף והצלחה כלכלית, נר בצבע אדום מסמל אהבה. גם בחתונות יש לנרות חלק נכבד! המקומות שבהם מקיימים את טקסי החתונה מקשטים לעתים קרובות בנרות – בדרך כלל בצבע לבן. 
  • באזור מסוים ברוסיה יש מנהג מעניין (וקצת עצוב בשביל חתונה..) – האחות או בת הדוד של החתן נושאים את זר החתונה. בתוך הזר נמצאים שני נרות – אחד מייצג את החתן והשני את הכלה. בזמן סעודת החתונה מדליקים את הנרות. הנר הראשון שנכבה – מסמל מי משני בני הזוג ימות ראשון!
  • בפולין מתקיים מנהג חביב הקשור לנרות. ליל אנדרו הקדוש ב-29 בנובמבר הוא ערב מיוחד לרווקות המחפשות חתן. הנערות הרווקות עומדות במעגל מעל לקערת מים. בתוך הקערה צפה קליפת אגוז מלך שבתוכה נר זעיר. כל נערה מדביקה את שמו של אהוב ליבה בדופן הפנימית של הקערה.זה שלשמו  הנר הצף יגיע – יציע נישואין לנערה בשנה הקרובה!
  • בפורטוגל מתקיימות תהלוכות ‘רוֹמָריה’ למקומות מקודשים לנרות. אחד משתתפים הבולטים של התהלוכות האלה הם עגלות שנגררות על ידי שוורים ובתוכם נרות מקושטים. כשהנרות מגיעים למקום המקודש מתחילות החגיגות עם זיקוקים, מוזיקה וריקודים.
  • בארצות הברית, בבריטניה ובארצות נוספות חוגגים את ‘ליל כל הקדושים’. בין שאר המאפיינים את החג החביב הזה – הדלעת ענקית. בדלעת זו, שבה חרטו עיניים, אף ופה – מניחים נרות דולקים. בלילה החשוך – מוסיפים ה’פנים’ הדלעתיים המאירים, אווירה מיוחדת ומעט מפחידה.
  פעילות ליום חורפי בבית בחנוכה: הכנת נרות שעווה – מצאתי באינטרנט מספר אתרים שנותנים הוראות כיצד להכין נרות, הקישור שלפניכם הוא המוצלח והמקיף (והזהיר) ביותר בעיני, מתחתיו הוספתי רעיונות לשדרוג הנר, על טהרת הטבע. מדריך להכנת נר שעווה בסיסי: http://www.finger-tips.co.il/projects/candels/basic-candle.asp

ממולאים (לא, זה עדיין לא מדור המתכונים…):

 כשהעליתי היום לאתר את העלונים של חנוכה לפני שנתיים (קישורים בסוף העלון הזה) התקנאתי בסיפורי הגשם הרטובים שהציצו אלי בירוק רענן מבין המילים. אוף! מתי כבר יבוא גם אלינו הרטוב המטפטף הזה? אנחנו ממשיכים לקוות ולייחל. מאחלים לכם חג מואר ומאיר וחמים ונעים וטעים, הרבה טוב! אלון, בת-עמי וצוות חוביזה   ומה השבוע בסל? יום שני:  עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , פלפל אדום – השלמה , גזר , כוסברה , דלעת , בייבי מיקס – השלמה , אפונה , לפת/קלרבי/צנון , כרובית, קלמנטינה ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים , פטרוזיליה , בצל ירוק יום רביעי:    עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , פלפל אדום – השלמה , גזר , כוסברה , דלעת , בייבי מיקס – השלמה , ברוקולי , מנגולד/תרד, כרובית, קלמנטינות ובסל הגדול תוספת של: אפונה , פטרוזיליה, צנוניות   מתכונים לחנוכה – מירקות ועוד: מסתבר כי אחד הירקות הפופולריים בחנוכה הוא דווקא הגזר… וכל כך למה? קודם כל לשלב הטיפים יש לציין כי הוספת גזר קלוף לסיר השמן המבעבע תמנע את שריפת השמן במהלך הטיגון. הגזר הזה גם יספח אליו את הגרגירים השחורים שנוצרים בשמן תוך כדי הטיגון. מלבד זאת התברר לי שהגזר הוא אופציה מצויינת וטעימה לגיוון אותן סופגניות ולביבות מוכרות של חנוכה, והרי המתכונים לפניכם: לביבות תפוחים, גזר וקינמון – מאתר וואלה! http://food.walla.co.il/?w=/903/643339/recipe/@printer   סופגניות גזר בריאות יותר – שרה בר-אשר, מתוך “מקור לילדים”
  • המרכיבים:
800  גרם גזר מבושל רך מאוד 1 כוס סוכר צהבהב כפית וחצי של אבקת אפיה (רצוי ללא אלומיניום) כפית וחצי של תמצית וניל 4-5 כפות קמח מלא ( רצוי קמח כוסמין או שיפון) 3 ביצים חבילה של חמאה מומסת אבקת פרוקטוז ( סוכר פירות) לקישוט.
  • אופן ההכנה:
מועכים את הגזרים כשהם עדיין חמים, מערבבים אותם עם הסוכר, אבקת האפייה ותמצית וניל. מוסיפים את הביצים, הקמח והחמאה  ומערבבים היטב. יוצקים את הבלילה לתוך תבנית שקעים משומנת בחמאה. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש. אופים בחום בינוני כארבעים דקות, או עד שהסופגניות שחומות. כשהסופגניות מתקררות, מוציאים אותן מהתבנית בעדינות רבה ומפזרים עליהן אבקת פרוקטוז.   למי שמעוניין במתכונים נוספים לחנוכה מירקות, ולעוד הרהורים “חנוכתיים” העליתי את העלונים הקודמים של חנוכה, הם מופיעים בקישורים הבאים: עלון 36: https://chubeza.com/newsletter/?p=125 עלון 37: https://chubeza.com/newsletter/?p=124  
Top