על ביכורים ואנשים
אמנם חשבתי שאכתוב השבוע על עגבניות, וכך גם הבטחתי בשבוע שעבר, אלא שכאשר פתחתי את לוח השנה התברר לי שהשבוע הזה יסתיים בחג השבועות, ולכן אני דוחה בעוד שבוע את העגבניות החביבות שלנו, ומקדישה השבוע כמה מילים לחג הביכורים.
שבעה שבועות אחרי הפסח שסימן את תחילת קציר השיבולים, מגיעה חגיגה נוספת של הבשלה וראשית – קוטפים את הפירות הראשונים ומביאים אותם כמנחת תודה לאל. יש בטקס הזה צד של הכנעה והכרה בכך שבחקלאות (ובעצם בחיים בכלל, לא?) הרבה לא תלוי בנו, ולמרות האשליה היומיומית שלנו, אנחנו לא שולטים במציאות, לא מכתיבים אותה. אנחנו יכולים לתכנן, לקבל החלטות ולפעול לפיהן, אבל בדרך הארוכה שיש בין זרע לפרי, הרבה תלוי במה שמעבר לנו – במזג האויר, במשקעים, בחרקים, בבעלי החיים, באנשים אחרים, באל / בכוחות הטבע / בלא נודע (כל אחד יבחר לפי אמונתו). הצד השני שיש בביכורים הוא קצת הפוך – זהו פן של גאווה עמוקה שממלאת את ליבו של מי שזרע, טיפל וקיווה, וזוכה לקום יום אחד ולראות את הפרי מתחיל לצמוח, מבצבץ לו בין העלים, והולך וגדל מיום ליום, משנה צבע, מרקם וריח, עד להבשלה מלאה. וכל זה למרות כל הלא נודע, הבלתי צפוי והמפתיע שהיו מנת חלקו מאותו יום שנטמן באדמה בצורת זרע.
חקלאות היא עבודה קשה. קמים מוקדם, מפעילים את הגוף ללא רחם, נמצאים בחוץ, נתונים לחסדי מזג האויר, יש הרבה חשש, תקוה זהירה ותפילה,התגמול (הכספי) מוטל בספק. אבל בעבודת השדה יש, מלבד התגמולים הרוחניים (שאת ההתפלספות עליהם אשאיר לפעם אחרת), גם רווח אחר, פיזי לגמרי, ויחסית מיידי: תוך חודש-חודשיים-שלושה יש ביד פרי. לא רוחני, לא מופשט, לא סמלי. אלא ממש פרי, שאפשר ורצוי לגעת בו, להתבונן בו, להריח, וכמובן לטעום. וההנאה הזו של סיור בשדה וגילוי פירות הביכורים היא הנאה שבשבילה שווה להתכופף, להזיע, להתרטב ולאמץ שרירים. זו נגיעה ביצירה של הטבע במובן הפשוט והלא מנופח של המילה. ותאמינו לי, כשעומדים מול פירות ביכורים בשלים ויפים, השמחה ותחושת ההצלחה היא נעימה וממלאת, שממש לא חשוב לקחת עליה בלעדיות, וקל להיות נדיבים ולשתף בה את האל, השכנים או המדריך החקלאי. זה פשוט כיף.
יש משהו משמח במיוחד בפירות הראשונים. הם תמיד נראים לי כל כך יפים ומבריקים, כל כך מוצלחים, צבעוניים, שמנמנים, עסיסיים. כנראה שהציפיה צובעת אותם בצבעים מיוחדים וההפתעה משרה עליהם חן מיוחד. גם אצל מגדלים ותיקים זו חוויה שחוזרת על עצמה בכל עונה מחדש, עם השתנות היבולים בשדה, אצלינו, שאיננו ותיקים עדיין, יש גם התלהבות של “ירוקים”. אני זוכרת את העליצות שמילאה אותי ממש בתקופה הזו לפני שנתיים, כשבסיום יום רביעי של קטיף, לפנות ערב, כשעשיתי סיבוב בין הערוגות, גיליתי את הקישואים הראשונים מחייכים אלי בין העלים. מיד קטפתי אותם ולמחרת הבאתי אותם להשוויץ בפני חברים. נכנסתי אליהם הביתה בפרצוף אקסטטי משהו. הם חייכו בנימוס, והסכימו איתי שלפניהם קישואים חביבים, טריים ויפים. אבל על התהום שהיתה פעורה בין האישור החברי שלהם והאופוריה ההורית שלי אי אפשר היה באמת לגשר. אני די משוכנעת שאם יקחו דגימות דם של חקלאים בקטיף ביכורים מוצלח, יגלו מן הסתם רמות גבוהות של חומרים מחוללי אופוריה ותחושה חיובית. לא סתם האביב הוא זמן טוב לאהבה, כך שאם תרצו להתחיל עם חקלאי או חקלאית, כדאי לכם לבחור את תקופת הביכורים, שתתן לכם כבר נקודת פתיחה של מזג נוח ותחושת התלהבות.
התיאור היפה של טקס הבאת ביכורים מתאר חגיגה צבעונית, תוססת ושמחה:
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים?
כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד,
וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים.
וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר:
קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה’ אֱלֹהֵינוּ!
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים,
וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ.
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם.
הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.
הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים.
וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם:
אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם!
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת.
הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.
(הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר:
“אֲרוֹמִמְךָ ה’ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי” (תהלים ל).
יש משהו מאוד נכון בלחגוג את הביכורים ביחד. אני בטוחה שהיה בחגיגה גם מימד של תחרות: מי גידל את האפרסק הכי מתוק? הגזר הכי כתום? הדלעת הכי כבדה? אבל בצד התחרות היה גם בודאי פירגון, כי כאלה אנחנו, מתקטננים ומחמיאים, מקנאים ונדיבים, מתנפחים מגאווה ומוקירים תודה – כל אלה בסלט אחד אנושי. ולסלט הזה אנחנו שמחים להזמין אתכם בשבוע הבא, ליום הפתוח של חוביזה, לחגוג איתנו את עונת הביכורים, לחלק לנו מחמאות, לתת לנו ביקורת בונה, לקטר על מה שלא אהבתם, להודות על מה שהתלהבתם, ופשוט להיפגש, חקלאים ולקוחות. יום פתוח הוא ביטוי לשותפות שעומדת בבסיס צורת שיווק כמו שלנו, של חקלאות בשיתוף הקהילה (באנגלית: CSA- Community Supported Agriculture). הכל החל ביפן. בשנות הששים פנתה קבוצה של עקרות בית יפניות לחקלאי מקומי עם הרעיון של מחוייבות כלכלית לחווה בתמורה לירקות ופירות. הם סיכמו על TEIKEI מונח שמיתרגם מילולית ל”שותפות”, אך משמעותו הרעיונית הרחבה היא: “אוכל עם פרצופו של החקלאי”. כחקלאית, בשבילי “חקלאות בשיתוף הקהילה” משמעותה גם “אוכל עם פרצופם של הלקוחות”. אני באה מרקע של עבודה עם אנשים – שנים רבות עבדתי בבתי-ספר, בסדנאות ובהוסטלים, ובשלב מסוים החלטתי שדי לי מאנשים. רציתי קצת שקט. היום יש לי אכן הרבה שקט ולפעמים גם ימים ארוכים בלי הרבה דיבורים, ואולי מדי פעם זה קצת חסר לי… אחת הסיבות שרציתי לשווק בצורה הזו, של חקלאות בתמיכת הקהילה, הייתה כדי שיהיו לי פרצופים בראש כשאני שותלת, מעשבת או קוטפת את החסה. קשה לי עם האנונימיות של העולם המודרני, עם חוסר האחריות שבין אדם לאדם, וזו המלחמה הפרטית שלי בזה. לכבוד חג הקציר אני רוצה לאחל לכולנו, חקלאים, בשלנים, אכלנים, שתמיד יהיה לנו מקום בראש ובלב לפרצופי האנשים שסביבנו, שלא נשכח שהקציר הוא כדי שכולנו נוכל לאכול ולחיות. יחד. חג ביכורים שמח בת-עמי, אלון וצוות חוביזה המתכונים השבוע הם בסימן שבועות, נשלחו אלינו מלקוחה שלנו אביטל סבג-חורש, מומחית לרפואה טבעית ומרכזת מגמת בישול, “קמפוס ברושים”, בית הספר לרפואה משלימה של אוניברסיטת תל-אביב. המון תודה לאביטל, חג שמח ובתאבון. סלט טבולה מקינואה(מסכת בכורים, פרק ג, משניות ב-ד)
- המצרכים:
- אופן ההכנה:
-
לבשל את הקינואה ולצנן אותה, בישול קינואה : כף שמן זית בסיר , להכניס את הקינואה ולערבב 2 דקות, להוסיף מים רותחים ביחס כוס לכוס מים, לבשל עד שהמים מתאדים כעשרים דקות.
-
להעביר את התבלינים והשום למעט הנענע במג’ימיקס
-
להוסיף לקערה את הקינואה המצוננת והתבלינים,לסחוט את הלימונים ולהוסיפם פנימה, לקצוץ את הבצל הירוק והבצל הסגול, את עלי הנענע לחתוך ביד, את הג’ינג’ר לגרד, לבסוף לפורר ביד את הגבינה ולהוסיף את השמן והתבלינים
-
לערבב היטב ולהגיש.
-
טוב לשמור במקרר לשבוע במיוחד בכלים אטומים היטב
כריך בריאות גבינת עיזים
לכבוד חג שבועות אפשר גם לשדרג את הכריכים שאנחנו לוקחים איתנו לעבודה או ללימודים או סתם כריך ליד הספר שקוראים.- המצרכים:
- להכנת הכריך
- לוקחים שתי פרוסות לחם פת שפע, מורחים את שתי הפרוסות ברוטב פסטו, מניחים פרוסה של גבינת פטה עזים ופרוסה של גבינת בית יצחק
- מניחים גזר מגורד, זיתים שחורים ללא חרצנים, עלי חסה שטופים ומיובשים, פטרוזליה קצוצה ונבטים
- מניחים פרוסה על פרוסה וחותכים לחצי כך שיווצרו שני משולשים
- המצרכים:
- אופן ההכנה:
- לשטוף היטב את הכרובית והמנגולד , לאדות אותם במים בסיר אידוי (אפשר להשתמש בסיר אידוי של הקוסקוסיה), עד שמתרככים
- בעזרת מזלג להפריד את פרחי הכרובית, ואת המנגולד לקצוץ עם סכין.
- לקצוץ את הבצל ולאדות אותו עד שמשחים.
- לטרוף את הביצים בקערה, להוסיף את התבלינים לגרד את הגבינות הקשות לתוך הביצים יחד עם הגבינות הרכות והיוגורט.
- לערבב את הירקות לתוך קערת הביצים, להעביר לתבנית מתאימה לתנור ולפזר את המוצרלה המגורדת מעל.
- לחמם תנור מראש ל180 מעלות ולאפות במשך 40 דקות