מחשבות על יציבות ותהפוכות
שלום לכולם, אנחנו שמחים “להיפגש” שוב, אחרי שבוע של הפסקת חג בחול המועד פסח. אנחנו מקוים שעבר עליכם חג נעים, למרות הגשם ששב והזכיר לנו שפסח או לא פסח, הטיפות עדיין בסביבה… גם עלינו עבר שבוע חגיגי וטוב. שבוע קצת שונה מכרגיל, ללא האינטנסיביות והריצה הקדחתנית שמאפיינת ימי משלוחים, ועם יותר מנוחה בשל החגים. ביום ראשון הגענו לעבוד, כהרגלנו, מפזמים לעצמנו “אביב הגיע פסח בא”, לא מוטרדים מאוד מהגשם שירד בלילה, ולהפתעתנו גילינו שלטבע תכניות אחרות בשבילנו – מטר ליל אמש היה מבול רציני, והאדמה היתה ספוגה מדי לחיפויים, שתילות או זריעות. וכך, מתוך זרימה עם הטבע, פשוט קיפלנו עצמנו חזרה הביתה, לחגוג את פסח ביום נוסף ללא עבודת שדה…
אך למרות הקצב החגיגי העצל משהו של השבועיים האחרונים, אנחנו ממשיכים להיות עסוקים בחיפויים, בשתילות, ובזריעות. ולאדמת חוביזה נכנסו הרבה דיירים חדשים: בזיליקום ובצל ירוק, עגבניות (מזנים שונים: תמר, צ’רי ורגילות. חלקן זני הדלייה, ואחרות זני שיח. אני מבטיחה הסבר על זני עגבניות שונים באחד העלונים הבאים), פלפל (מכבי, ואוהד שהוא פלפל בהיר וטעים), חצילים, אדממה (תרמילי סויה ירוקים), שעועית (הפעם זן הדליה, פריך יותר מזן השיח).
בשעועית הירוקה הזו אנחנו גאים במיוחד, כי היא אחד מהגידולים שלהם גידלנו בעצמנו את הזרעים שנה שעברה. היו לנו רק מעט זרעים, אותם גידלנו, כמו שחלקכם אולי זוכרים, בחלקת ניסוי בשדה, ועכשיו אנחנו טומנים באדמה זרעים “מייד אין חוביזה”. גם זרעי הפקוס שזרענו לפני כמה שבועות היו כבר זרעים “שלנו”, שהבשילו אצלנו בבטנם של אחדים מהפקוסים שלנו,שאותם השארנו לצמוח עד בגרות. לזרוע זרעים שהכנו בעצמנו זה קצת כמו להיות סבא וסבתא – הדור השני כבר גדל והתבגר, והניב את פירותיו, ועכשיו הדור השלישי עומד לעשות את צעדיו הראשונים… יש בזה מן הבטחון וגם מן הגאוה שיש בסבאות-סבתאות, משהו שמכה שורשים. לנו בחוביזה זה אומר שאנחנו עדיין כאן, אחרי שנתיים וחצי של עבודה קשה, הרבה ציניות ישראלית, והערות עוקצניות. זה לא מובן מאליו להצליח להיות חקלאי זעיר בישראל, אבל אנחנו עדיין כאן, בכל זאת, דבקים בחלקת האדמה שלנו, ומנסים כל שנה להשתפר.
בשבוע הבא אנחנו מתעתדים לשתול שתילות אחרונות של כרובית וכרוב, וגם עוד קצת חסה. ובניגוד למחשבות הללו על היציבות שבשדה, מזג האויר ממשיך להיות הפכפך לגמרי, נע בין קיצונויות, ביום ראשון יורד גשם מבול, וביום חמישי 30 מעלות, חמסין מטורף. השתילים הצעירים יכולים להיפגע מגשם חזר מדי, והם גם סובלים בחום, במיוחד החסות והכרוביים, שהם גידולים חובבי קרירות. כמו תינוקות רכים, הם מעדיפים תנאים מאוזנים ויציבים. אנחנו משתדלים להקל עליהם, ושוקלים להקדים ולכסות את הרגישים מביניהם ברשתות צל.
אנחנו גם בהחלט מזדהים עם השתילים. אחד הכלים החשובים של חקלאים הוא השכחה. בסוף הקיץ נשבעים טובי החקלאים כי בשנה הבאה ישבו במזגן, אבל החורף האיטי מביא איתו מנוחה ושכחה, הגוף נרגע ולהט הרוח מצטנן, ואנחנו מוכנים שוב לקרב הקייצי. אלא שכל אביב צריך להתרגל מחדש לקימה המוקדמת , לעבודה שלעולם לא מסתיימת, לחום הישראלי הכבד מנשוא… והשנה אנחנו חוטפים אותו בבום. כך שכשאנחנו רוכנים על הערוגות לשתול שתילים רכים בחיפוי הלוהט (יריעות החיפוי בנויות כך שיחזירו את החום החוצה, כדי שהערוגה לא תתבשל, כך שאנחנו זוכים למנה כפולה של להט), אנחנו אומרים להם, וגם לעצמנו: זו תקופת מעבר, צריך להתרגל אליה, לתת לגוף להתחזק ואז יהיה קל יותר.
בימים החמים האלה יש לנו גם פיצוי משמח בדמות האפונה הירוקה או הפול המתוק שאנחנו מנשנשים תוך כדי, ובמיוחד חביב הזן החדש של האפונה, שאנחנו מניחים השבוע בסליכם וזו לו השנה הראשונה בחוביזה, הוא האפונה המתוקה שנקראת גם אפונת שלג או אפונה סינית. השם הצרפתי של הקטנית העדינה הזו הוא “mange tout”, שמשמעותו “אכול הכל”, והוא מתאים לה מאוד, גם כי אוכלים את כולה: תרמיל וזרעים, ללא קילוף, וגם כי היא מתוקה וטעימה וקשה שלא לחסל את כולה מיד (זה מנסיון, תאמינו לי… ). התרמילים השטוחים הרכים והקצת שקופים, מסתירים בתוכם אפונים קטנטנות, לא מפותחות וכמעט לא מורגשות. האפונה הזו היא תאומה לא-זהה של האפונה הירוקה, אלא שזו נקטפת בשלב מוקדם, לפני שמתמלאים תרמיליה באפונים שמנמנות. הקשר ביניהן מזכיר, למשל, את הדמיון בין קישואי הקיץ הרכים, שנקטפים גם הם בעצם בשלב הבוסרי, ואחיהם, קישואי החורף הקשים, שאנחנו ממתינים להם עד שיבשילו ויתקשו. הקטיף המוקדם הוא גם הסיבה לתקופת הגידול הקצרה של האפונה המתוקה-הסינית, רק קצת יותר מחודשיים והיא אצלכם בסל.
ומה תוכלו לעשות בה במטבח? כמובן לנשנש בעודה נפרקת מהארגז, אבל חוץ מזה היא גם תושבת קבע בממלכת הירקות המוקפצים, ובאופן כללי חביבה על הסינים. היא מתוקה ולכן נהדרת גם טריה בסלט, או, למשקיענים, ממולאת בגבינה, כמתאבן עדין. (ראו דוגמאות לכל אלה במתכונים).
טיפטיפה:
- האפונה הזו עדינה ופריכה, אבל הפריכות הזו לא תישמר לכם לאורך זמן. תוכלו לשמור אותה במקרר כשלושה ימים, עטופה בשקית ניילון, או בכלי אטום.
- חשוב לא לשטוף אותה מראש. הרטיבות תקלקל אותה והיא עלולה להירקב. שטפו אותה רק ממש לפני השימוש.
- חותכים את הטופו לקוביות בגודל סנטימטר ומשרים ברוטב הסויה והשומשום.
- מחממים 3 כפות שמן תירס בווק ומטגנים בו את קוביות הטופו מכל הצדדים כ-5 דקות. מוציאים או הטופו בעזרת כף מחוררת ומניחים בצד.
- שמים בווק כף נוספת של שמן תירס, את האפונה הסינית הזנגויל פלפל ומלח ורוטב ההשריה שנותר מהשריית הטופו. מקפיצים 5 דקות על להבה גבוהה.
- שמים את האפונה בקערה, עליה את קוביות הטופו ועליהן את השקדים והשומשום.
- זולפים מעט שמן-שומשום.
- מערבבים בקערה קטנה את ארבעת המרכיבים הראשונים. מתבלים במלח ופלפל (אפשר להכין את הרוטב עד יומיים מראש,לשמור בטמפרטורת החדר)
- מרתיחים מי מלח בסיר גדול, מוסיפים את האפונה וחולטים 45 שניות. מסננים, מרעננים את האפונה במים קרים ושוב מסננים.
- מערבבים בקערה גדולה את האפונה, התרד, הפטריות והצנונים, מכסים ושומרים במקרר (עד 4 שעות).
- לפני ההגשה מתבלים ברוטב, מערבבים היטב עד לכיסוי קל, ואת שאר הרוטב מגישים בנפרד
- מאדים את הברוקולי כ-4 דקות, עד שקצת רך אך עדיין ירוק
- במחבת גדולה או ווק מחממים את השמן על להבה בינונית-גבוהה.
- מוסיפים את השום ואבקת הקארי ומטגנים כ30 שניות, מוסיפים את הכרישה והגזר ומקפיצים כ2 דקות.
- מוסיפים את הבאק צ’וי ומקפיצים כ2 דקות, מוסיפים את האפונה והשקדים ומקפיצים כ2 דקות.
- מערבבים פנימה את הברוקולי ורוטב הסויה ומקפיצים למשך 2 דקות נוספות.
- מגישים מיד.
- מערבבים גבינת שמנת ועשבי תיבול להכנת הגבינה המתובלת
- חולטים או מאדים את האפונה כ20-30 שניות, מסננים, מרעננים במים קרים ושוב מסננים.
- בעזרת סכין חדה פותחים צד אחד של האפונה, ליצירת כיס. את הצד השני משאירים שלם וסגור.
- בעזרת כפית קטנה או שקית הזלפה ממלאים את הכיס הקטן שנוצר באפונה.
- מסדרים את האפונים על צלחת הגשה, מכסים ומצננים במקרר עד 6 שעות.
- מגישים ומתפעלים מההשקעה…