גם השבוע, לטובת “אנשי הפעם בשבועיים” תוכלו למצוא בארגזים את דפי המידע של לחם סלמאן. למי שפספס – מעתה אפשר לצרף את הלחם של משפחת סלמאן לארגז השבועי. יעל ואלמוג וילדיהם מתגוררים במושב בית מאיר במעלה הדרך לירושלים, ואופים לחם שאור מעולה בעבודת יד. מלאכת האפיה נעשית בהקפדה, במסירות ובאהבה והתוצאה היא לחם משובח וייחודי. ניסינו בעצמנו ואנחנו ממליצים בכל לב. אם פספסתם את דפי המידע או הברושור תוכלו לעיין בהם בגרסא האלקטרונית. יעל ואלמוג ישמחו להשיב על שאלות ולהסביר יותר על התהליך והייצור, הדרך הטובה ביותר לפנות אליהם היא דרך הטלפון: 02-5333274.
____________________________________
ברוך הבא, חודש שבט!
הנה נכנס לו בצעד מהוסס חודש שבט, מה שאומר שעוד מעט כבר אביב, ועדיין לא היה פה חורף… חודש שבט, על מזל הדלי שהוא נושא עמו, אמור להיות החודש בו מלאים בורות המים ומתוכם מתמלאים הדליים להרוות צמאון. השנה הבורות חסרים מאוד. באיזור שלנו ירדו רק כשישים אחוזים מהממוצע הרב-שנתי לתקופה הזו, בירושלים עוד פחות. הח’וביזות שלנו, שבשנה רגילה כבר היו מבקרות אצלכם בארגזים, עדיין נמוכות ולא פראיות ושמחות כמדי שנה (מקוים בכל זאת שיציצו לביקור בארגזים בחורף הזה). בשבוע שעבר שוב, עם חלוף הימים, נעלם והתאדה לו הגשם שהובטח בתחילתו, וגם השבוע מדברים על יובש והתחממות. לי התחזיות האלה המדברות על עליה במעלות החום נשמעות כמו מחלה. בדרך כלל אני לא נבהלת מחום המלווה מחלה, אני מאמינה גדולה בכוחות הגוף והנפש להתגבר על החיידקים והוירוסים התוקפים אותו. וגם עכשיו אני משתדלת להיות אופטימית: אולי היובש הזה הוא התמודדות זמנית ובריאות טובה תשוב בקרוב? אולי כדור הארץ מנסה להתמודד עם משהו שתוקף אותו ולשם כך מעלה את מעלות החום? אני מאוד מקוה, ובעיקר אני מקוה שלא אנחנו התוקף נגדו נלחם הטבע…
היובש החורפי הזה מזמן לנו ימי עבודה רבים, שלא כהרגלנו בחורף. בדרך כלל הבוץ והסופות גורמים לנו לימי שבתון מכורח ואנחנו לוקחים הפסקות מדי פעם בעונה הזו. השנה זה קרה אולי פעם או פעמיים, שאר הימים בהירים ויבשים ואנחנו עובדים במרץ. זה נחוץ מאוד דוקא השנה, כי, כמו שאתם בודאי זוכרים, זו שנת מעבר מבחינתנו – לאחר חמש שנות עיבוד בשטח של ליאורה פוקר בכפר בן-נון, אנחנו נאלצים לעבור השנה לשטחים חדשים. המעבר מתרחש כמובן בהדרגה: כבר אחרי ראש השנה התחלנו לעבד חלק מחלקה קטנה ליד בית האריזה שלנו, ממנה אנחנו כבר קוטפים תנובה, ולקראת חלוף ה”חורף” – בסוף החודש הזה ובתחילת החודש הבא – אנחנו מתחילים לזרוע ולשתול בהמשך החלקה הזו, את גידולי האביב.
חלקה גדולה יותר,של משפחת דגן, שאמורה להחליף את השטח המקורי של ליאורה, עברה את שלבי ההסכמים החוקיים והוגשה לאגיאור לקבלת אישור אורגני ואנחנו מקוים שנוכל להתחיל עבד אותה בשלב שני של האביב, אולי לא מיד כחלקה אורגנית מאושרת אלא כשדה בהסבה לאורגני (שלב מעבר עבור שדה שהיה בעבר בגידול קונבנציונלי ועתה מגודלים בו גידולים אורגניים, אך הוא זקוק עדיין ל”תקופת צינון”). בינתיים גדלה בשטח הזה חיטה חורפית, למטרת גידולי כיסוי, הנקראים גם “זבל ירוק” ומטרתם לטייב את הקרקע. כלומר, החיטה הזו לא תגדל עד שלב הגרעינים, אלא תיקצר בשלב ירוק ופורח עדיין, תיקצץ ותעורבב בקרקע, והירוק הירוק הזה יתפרק ויטייב את הקרקע.
המעבר הזה, מלבד כל העבודה הנוספת הכרוכה בו, מביא איתו גם חששות ותהיות לגבי פוריות הקרקעות החדשות שאנחנו עומדים לגדל בהן. אל הקרקע של ליאורה הגענו לאחר שהיתה “מטופלת” בגידולים אורגניים כבר למעלה מעשור. אני אומרת :” מטופלת” משום שחקלאות אורגנית, במיוחד בצורה בה ליאורה עיבדה את השדה, היא אכן טיפול יופי ובריאות לקרקע. מכיוון שהתפיסה היא שהמשאב החשוב ביותר הוא רגבי האדמה האלה, ואותם צריך לטפח, להאכיל, לטייב, לפנק. הוספת קומפוסט מדי שנה, גידולים מטייבים (כמו החיטה לעיל), עיבוד נכון של הקרקע וכמובן – נקיון החומרים המוכנסים אליה – כל אלה יוצרים קרקע בריאה, חזקה ופוריה. ואכן, בחלקת השדה של ליאורה שבענו נחת מהיום הראשון – האדמה נענתה לנו בצמחים בריאים וחסונים ובתוצרת יפה ושופעת. היו כמובן אתגרים, ניקוז קרקע, עשביה, התמודדות עם פגעי מזג אויר ועוד, אבל נקודת הפתיחה היתה קרקע פוריה שהמשיכה לקבל פינוק וטיפוח תחת ידינו.
לאחר ראש השנה עברנו לחלקה שליד בית האריזה, המורכבת למעשה מארבע חלקים קטנים בני 2-3 דונם כל אחד. התחלנו בשתילות וזריעות בחלקה הראשונה, השייכת למשה ורחל דגן, בעלי הבית, המארחים והשותפים שלנו בבן-נון. זו חלקה הצמודה לפרדס התפוזים והקלמנטינות ממנו נהניתם בשתי העונות האחרונות, גם הוא משל משפחת דגן. החלקות הקטנות הללו עמדו ריקות מזה שנה, במהלך כל שנת השמיטה, ונחו מעמל הגידול. עשבי בר שצצו בהן העידו על כוחות הצמיחה האצורים בהם, ועדיין, לפני השתילות היו חששות: כיצד יקלטו השתילים? מהו חוזקה של האדמה?
השתילות והזריעות בשטח של דגן עלו יפה מאוד. גם בני משפחת הכרוביים – הברוקולי, הכרובית ןהכרוב, הזקוקים למנות חנקן נכבדות, עמדו יפה במשימה והתוצאות היו טובות מאוד (יעידו על כך יבולי הארגזים). בלב שקט יותר ניגשנו לזריעות ושתילות בחלקה הסמוכה, גם היא עמדה ריקה מזה שנה, וציפינו לתוצאות מצויינות גם בה. לאכזבתנו, צמחי החלקה האלה נראים כאילו הם מתקשים לצמוח. לא כולם, כמובן, אבל ישנה אי יציבות בגידולים באותה ערוגה – כמו גל שעולה ויורד מראש הערוגה ועד לסופה ומסמן חלקים חלשים בתוך הערוגות. חלק מהחסות ששתלנו לא התפתחו, כך גם השומר והגזר הלבן (פרנסניפ) ובעצם כמעט כל גידול שזרענו או שתלנו בחלקה הזו סבל מקטעים של חולשת קרקע, מעין קרחות בתוך השדה.
ניסינו לנתח את שקרה: אולי הקש שעורבב בקרקע (העשביה שנקצצה והוכנסה) לא התפרק לגמרי, כי מיד הגיע מועד הזריעות, וזה החליש את האדמה? אולי יש בחלקה הזו מקומות סידניים יותר הזקוקים ליתר טיפול והשגחה? (היו איזורים כאלה בחלקתה של ליאורה כשרק התחלנו ועתה, לאחר טיפוח של מספר שנים, הם נעלמו) אולי יש בעיה אמיתית בחלקה? אולי זה כשלון בגלל צורת העיבוד והגידול שלנו? ההבדל בין החלקה הזו לחלקה הסמוכה, של דגן, היה מדהים – ולכאורה שתי החלקות כמעט זהות מבחינת ההסטוריה שלהן, המיקום, מראה הקרקע…
תהיה משותפת עם משה דגן הבהירה את ההבדל, ושוב, החזירה אותנו לתבונה שיש בטיפוח האדמה והשקעה בה. משה, כך מסתבר, התייחס לחלקתו תמיד בתשומת לב של אב אוהב: במהלך השנים, בכל פעם שניקה את הדיר שלנו, ששכן בסמוך (בבית האריזה שלנו) הוא פיזר את גללי העדר על חלקתו. מדי פעם גם הביא קומפוסט וזבל פרות ופיזר אותם לפינוק נוסף. האדמה בחלקה הזו נהנתה מטיפול צמוד ומחזק, ולכן התוצאות המצויינות בחלקה הזו.
בימים אלו, כשאנחנו עוברים לזרוע ולשתול בשתי החלקות הנותרות בהמשך השדה הקטן, אנחנו שוב קצת רועדים. אמנם הפעם עבר זמן רב מאז הכנסת הקש לקרקע (בסתו האחרון), והוא בודאי כבר התפרק. בנוסף, בתחילת החורף פיזרנו בחלקה הזו זבל עופות שטייב את הקרקע במהלך החורף, האכיל את האורגניזמים ותרם להתחזקותה. לפני התיחוח האחרון, שהתבצע השבוע, פיזרנו מנה יפה של קומפוסט אורגני משובח, והתיחוח נראה מצויין. עדיין, בשלב הזה של העונה אנחנו שייכים לזורעים בדמעה, והזריעות והשתילות מלוות מצד אחד בחשש שמא יהיה גורל החלקות הללו כגורל החלקה השניה והמאכזבת, ומצד שני בתקווה שהן יהיו פוריות ומשמחות כחלקתו של משה. נותר רק לחכות ולראות… טוב, לא ממש לחכות, בדרך נזרע, נשתול, נעשב, נדשן, נקלטר, נכסה, נשקה ונגן – ובסופו של דבר אנחנו מקוים שבעוד כמה חודשים ברינה נקצור!
אלון קרני, אחד מעובדי ח’ביזה הותיקים, הוא בזמנו הפנוי גם מורה ליוגה. חלקכם פגש בו ביום הפתוח, שם העביר מספר סבבים של יוגה לקטנטנים על המחצלת לצד הערוגות בשדה. לאחר נדנודים רבים הוא נאות לפתוח קבוצה ליוגה לילדים, שתתקיים אצלו במסילת ציון. אני משמשת כאן כשליחה – למי שנמצא בסביבה – הנה המידע.
לא מפסיקים לקוות לגשם,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
________________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: כרובית, ברוקולי, אפונה, עגבניות, מלפפונים, סלרי שורש, עלי חרדל סגול/קייל/רוקט/טאטסוי, חסה, כוסברה, גזר, קולרבי
ובסל הגדול תוספת של: כרוב לבן, שומר, תרד
לטובת משתאי הקייל הנה עלונים קודמים בהם כתבנו עליו וכן מתכונים והצעות לשימוש
יום רביעי: מלפפונים, גזר, טאטסוי, כרובית, סלק אדום, עגבניות, כוסברה, שמיר, ברוקולי, חסה, שומר/סלרי שורש/פטרוזיליה שורש
ובסל הגדול תוספת של: אפונה, קולרבי, בצל ירוק
______________________________________________________
מתכונים משלכם:
טלי היא חברה ותיקה ולקוחה חדשה, ובכל שבוע מחדש היא מפתיעה אותי ביצירתיות בה היא מפיקה מאכלים מן הארגז. מה שעוד יותר מפתיע (ומעורר הערצה) הוא ששלוש הבנות שלה זוללות הכל – גם סלט ירוק, גם בורשט, וגם ברוקולי וקולרבי ישר מהשדה! השבוע היא שלחה לי שני מתכונים – אני חולקת אתכם:
בורשט שגם ילדים אוהבים:
מצרכים:
3-4 סלקים שטופים היטב (לא קלופים).
שמיר, פטרוזיליה לפי הטעם.
סלרי
ההכנה:
– לבשל את הסלק עד לריכוך עם כף אבקת מרק (מופחת מלח) בסיר עם מים. ניתן להוסיף סלרי בשביל הטעם.
– לקלף את הסלק, ולטחון אותו יחד עם מי הבישול בבלנדר או בלנדר ידני עד לקבלת מרק בורדו חלק. (ניתן לטחון גם את העלים הירוקים מי שרוצה)
– להחזיר את המרק לסיר, להוסיף מלח/ פלפל לפי הטעם. להוסיף מים עפ”י רמת הסמיכות אליה רוצים להגיע.
– ניתן לזרות מלמעלה פטרוזיליה/ שמיר קצוצים עפ”י הטעם. (מצד שני הילדים לא כל כך אוהבים לראות את הירוקים צפים כך שניתן לוותר).
– ניתן להוסיף מעט שמנת לבישול של השף הלבן על מנת לקבל מרק מעודן בצבע ורוד עז.
וגם טיפ לסלק: סלק ניתן גם לגרר ולהוסיף לסלט כפי שהוא.
סלט חסה מדהים:
עלי חסה ורוקט שטופים וחתוכים.
פלחי הדרים (פלחי פומלה, קלמנטינה קלופים ומופרדים לאשכולות של בקבוקים).
רוטב:
כפית דבש, שמן (זית או חמניות), לימון, חומץ בלסמי. לערבב את הרוטב ולהוסיף כמויות לפי הטעם.
למזוג את הרוטב מעל הסלט ולערבב היטב.
מתכון נוסף וטיפ נוסף הגיע אלי מתמר, לקוחה ותיקה מירושלים, דרך התגובות לעלון ירקות החורף, וגם הוא שווה פרסום ברבים:
סלט שורשים מעולה לתקופה זו של ירקות חורף:
לגרד בפומפיה סלק אדום (מקולף טרי)
לגרד באותה כמות גזר (מקולף טרי)
להוסיף לימון, מלח, וגרעיני חמניות קלויים
פשוט טעים יפה לעיניים ומאוד בריא.
וגם תמר שלחה טיפ: כשאני מוצפת בירק אני מקפיאה, מכינה פסטו מכל הסוגים ומחלקת לחברים שנהנים מהשפע של הארגז.
סלט השורשים של תמר הזכיר לי מתכון למרק שורשים שנתן לי חברי הטוב יואב, לפני שנה בקליפורניה. זה מרק שמנצל כמעט את כל הירקות שיש בארגזים בימים אלה:
מרק ירקות שורש:
מטגנים בצל.
מוסיפים שורש סלרי מגורד+ מים
מוסיפים: כרישה קצוצה (החלק הלבן), בטטה מרוסקת בפומפיה (אפשר גם דלעת), עגבניה קצוצה, שורש פטרוזילה מגורד, גבעולי סלרי חתוכים, שיני שום, גרד מגורד או פרוס.
מוסיפים מלח, מרתיחים ומבשלים על אש נמוכה עד שהכל מתרכך.
מוסיפים חסה או כרוב קצוצים ובצל ירוק קצוץ
מתקנים תיבול מלח ופלפל
בתאבון!
