עלון 228, 29-31 בדצמבר 2008, ב’-ד’ טבת תשס”ט

הודעה בדבר חיובים: מכיוון שחודש דצמבר מסתיים השנה ביום משלוחים (יום רביעי) החלטנו לא לדחות את החיוב לרגע האחרון ולחייב את כרטיסי האשראי ללא המשלוח האחרון (של השבוע), הוא יצורף לחיובי ינואר 2009. שימו לב, יהיו לנו החודש חמישה שבועות משלוחים, כך שבדצמבר תחויבו על ארבעה משלוחים (או שניים, למי שמקבל פעם בשבועיים) ובינואר הקרוב תחויבו על חמישה (או שניים-שלושה למי שמקבל פעם בשבועיים). לשאלות והבהרות פנו אלינו: [email protected] _______________________________________ שיר אחרי הגשם (ולפני הגשם הבא) “השבוע סוף סוף לא תכתבי עלון שבו את מחכה לגשם” קיבל את פני בחיוך יואב ביום רביעי האחרון. מה, ככה אני נשמעת? כל כך נואשת? כל כך נודניקית כלפי העננים? טוב, אז השבוע העלון באמת לא מחכה לגשם אלא שמח בו וברוויה הבריאה שנמטרה על השדה שלנו ועל הארץ כולה בשבוע האחרון. תמיד הייתי מחובבי החורף. מזג אויר סגרירי עושה לי את זה. הקרירות באויר ששולחת אותי להתעטף בשכבות עבות של סוודר ומעיל, שסוגרת על האופק בשמיכת פוך של ערפל לבנבן היא בשבילי בית, בטחון, תקוה שיהיה בסדר. כמובן שלכל אלה מוכרח להתלוות מרק, ואז התמונה מושלמת. מאז שאני חקלאית יש לכל החיבה הזו גם הסבר פרקטי: “הגשם טוב לאיכרים”, ואכן, ביום רביעי האחרון היינו, איכרי ח’ביזה, בין היצורים היותר שמחים בישראל. את אחרוני הקטיפים הספקנו בשעות הבוקר המוקדמות, צועדים בשבילים במגפיים שאוספות בוץ טרי בכל צעד, ממהרים לסיים הכל תחת כנפי ההפוגה הזמנית בממטרים (למרות שאלון וסווט נשלחו בכל זאת שוב לשדה מצוידים בחליפות סערה לכמה זנבות קטיף אחרונים). התארגנות לימי קטיף גשומים היא מיומנות נרכשת שלמדנו בארבע החורפים האחרונים. בתחילה היינו עוד דוחים את הקטיפים לרגע האחרון ומקוים לשעת חסד בה נוכל להיכנס עם הרכב להוציא את היבול הקטוף. לפעמים הלך לנו, לפעמים גוייס יואב ידידנו ממשמר איילון שסייע לחלץ אותנו בעזרת הטרקטור, ולפעמים נאלצנו לסחוב את הארגזים על גבי מריצות ועל גבינו לפיסת האספלט הקרובה (שאינה מאוד רחוקה ביום יבש אבל בבוץ היא מרגישה כמו טרק ה”אראונד אנאפורנה” בנפאל). עם הזמן הבנו שלא טוב לנו, לא טוב לקרקע ולא טוב לעלים הנקטפים ספוגים במים, ולמדנו לתכנן קטיפים מוקדמים כשצפוי גשם. במיוחד חשוב הענין לעשבי התבלין ולשאר העלים שמתקשים להתייבש מממקלחת הגונה מכף רגל ועד ראש. עודף רטיבות, כמובן, מיד מזמין קלקול ורקבון מוקדמים. לכן כשצפוי גשם אנחנו משתדלים לקטוף כמה שניתן יום קודם ולהשאיר ליום הקטיף רק משימות אחרונות: קולרבי, צנוניות וכאלה. אריזה בסככת האריזה שלנו כשהגשם מתופף לו על גג הפח היא חוויה מוסיקלית במיוחד, שנותנת קצב חורפי וניגון חדש למלאכה המוכרת כל כך של שקילה, אריזה וחלוקה לארגזים. יש שמחה של ממש באויר, תחושה של תפילה שהתמלאה, של ציפיה שהתגשמה (פשוטו כמשמעו), ושל יום חופש פוטנציאלי שמיתדפק על הדלת… ימים כאלה הם גם ימים של מלאכות בית בח’ביזה: ארגון ונקיון המחסן, הפרדת תרמילי זרעים ששמרנו כדי להוציא מהם את הזרעים לאביב והקיץ הקרובים, שיוף סכינים, מיון מחברי השקייה ועוד כהנה מלאכות הנעשות בישיבה בצוותא תחת גג הפח המנגן. וכל הזמן הזה נוספות טיפות ועוד טיפות למסך הרטוב שיורד על השדה ומשקה אותו ומרווה את צמאונו העצום, מצמיח את הצמחים ומחלחל מטה מטה להיאסף באקויפר מי התהום ולשמש כהשקייה לקיץ, לצמחים ולאנשים. החקלאות כאן צורכת יותר ממחצית מצריכת המים הכללית בישראל. אבל הנתון הזה, שמקפיץ אנשים להכריז הכרזות נמהרות של ויתור על החקלאות המקומית (ובמקום זאת ייבוא אוכל) הוא מטעה, משום שבשנים האחרונות עברה החקלאות משימוש די גורף במים שפירים, לניצול עוד ועוד מים שוליים (מי קולחין מטוהרים ומושבים ומים מליחים), וכיום כמעט מחצית מהמים המשמים לחקלאות אינם מים שפירים. צריכת המים השפירים בחקלאות עומדת על כ40% מהצריכה הכללית. זה עדיין הרבה. ה”עליהום” הציבורי על החקלאים שהביא לקיצוץ נוסף במכסות המים לחקלאות בתחילת החודש, גורם לנו להרגיש כמה הגשם הזה נחוץ לנו, ממש ממש נחוץ, כדי שנמשיך להתקיים. אנחנו לא הרגשנו השנה את הקיצוצים, אבל האיום מוחשי לגמרי: חקלאי אורגני ידיד ממושב ליד מודיעין נאלץ לייבש חלק משדהו הקטן משום שמכסות המים במושב קוצצו לרמה בה לא יכול היה להשקות יותר את השדה. עבור החלק הנותר הוא קנה מים במחיר גבוה, שהופך את הרווח המועט ממילא בחקלאות הזעירה, למגוחך ממש. מוחמד שעובד איתנו כבר חווה את הייבוש הזה וההיזדקקות הזו, יחד עם חקלאים פלשתינים רבים, מזה מספר שנים. החקלאות היחידה האפשרית מבחינתו היא חקלאות בעל, המושקית על ידי גשמי החורף, מכיון שבעונה היבשה פשוט אין מים להשקיה, אפילו לא טיפה. זה דבר עצוב להרגיש שהחקלאים כאן עומדים על כס הנאשמים, לפעמים אפילו מוצגים כאוייבי הטבע. אולי כי במדינה שלנו תמיד צריך למצוא מישהו שימלא את הכסא הזה, ואולי כי כבר מזמן התרחקה המדינה הפעם-חקלאית הזו מהשדות שלה, מיקמה אותם בחממות סגורות בערבה ובבקעה, שלחה אותם לנגב ולגליל, בעוד מרכז הארץ מתמלא בבניה עירונית ומדשאות המספקות ריאות ירוקות וחמצן. זו אחת הסיבות לכך שאני מרגישה שמקומות כמו ח’ביזה, חוות קטנות שיוצרות קשר ישיר עם האזרח האוכל, הם חיוניים לא רק כדי לספק ירקות בריאים וטריים אלא גם, ולא פחות חשוב, כדי לתת הצצה לחוויה החקלאית שהיא בעצם מה שעומד מאחורי כל מלפפון וברוקולי שתנגסו בו במרכז הארץ, אפילו אם הוא מגיע משקית של ירקות קפואים מהסופר. הנה, רציתי לכתוב שיר הלל לגשם, ונסחפתי למחאות החקלאיות שלי. אולי זה כי שמעתי יותר מפעם אחת בשבוע האחרון: “אוף, יורד גשם, אי אפשר לקחת את הילדה לגן השעשועים”, וזה גרם לאיזה שריר בלב שלי לקפץ בכעס ותדהמה. כי אני ממש רציתי לרקוד ריקוד של תודה בגשם הזה, וכל כך נמלאנו שמחה, אלון ואני, כשראינו שגם השבוע שוב צפוי גשם (ביי ביי גן שעשועים). אני יודעת שכלקוחות ח’ביזה זה אומר הרבה יותר בוץ על הירקות שלכם, גם על שלי, ואני מקוה שגם אתם מחייכים אל הבוץ הזה בשמחה וברגשות חיבה: גשם, סוף סוף גשם! בתקווה לעוד הרבה בוץ וסגריר וגני שעשועים מושבתים בחורף הזה, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה הרטוב _________________________________ ומה השבוע בארגזי הגשם? יום שני: שינויים ברשימה מתעדכנים במהלך יום שני ברוקולי, חסה, לפת או צנונית, עגבניות, בצל ירוק, רוקט , שמיר, סלק אדום, גזר, בטטה, תרד ובסל הגדול תוספת של: כרוב אדום, כוסברה, אפונה או קולרבי יום רביעי: אפונה, גזר, רוקט, כרוב לבן או אדום, סלרי עלים, עגבניות, קלמנטינות, שמיר או פטרוזיליה, בטטה, שומר או חצילים, קולרבי, בצל ירוק או כרישה. ובסל הגדול תוספת של: תרד או טאט-סוי, ברוקולי, סלק אדום _________________________________ מתכונים לחגיגת גשם: ז’נבייב, לקוחה טריה, שלחה לי מתכון לעלי צנוניות, בצירוף תזכורת שהם אכילים, מזינים וטעימים – מה שמתווסף לשאר האפשרויות שהזכרנו לשימוש בירוקים הקטנים האלה. הפעם זה מרק, ויש לו אפילו שם בצרפתית: Potage aux fanes de radis: המצרכים: ציר מרק צרור עלי צנוניות בצל תפוח אדמה קצת פטרוזיליה מלח ופלפל מבשלים הכל יחד, מוסיפים מעט שמנת, אם חפצים, ואוכלים תוך התבוננות בגשם. והמתכון השני הוא של רותם, לקוחה ותיקה, (תודה רבה!) ששלחה כבר מזמן, ורק השבוע הצלחתי להכניס – ואין כמותו מתאים ליום גשום וחורפי: סיניגן מצרכים: אסדו בקר חתוך שעועית ירוקה מנגולד חצילים בצל שום שקית של טמרינד או סיניגן מיקס ניתן להשיג בחנויות כמו מזרח מערב הכנה: – לסגור את הבשר בסיר חם עם מעט שמן להוסיף בצל ושום קצוצים לטגן עד שהבצל שקוף. – להוסיף שעועית חתוכה גס מנגולד קצוץ גס וחצילים קוביות להוסיף מים חמים ולהביא לרתיחה – לערבב את אבקת הסיניגן עם מים רותחים ולהוסיף – להוסיף מלח לפי הטעם – להרתיח להוריד לאש נמוכה ולבשל כשעתיים – המרק חמצמץ ומגישים אותו על אורז * ניתן לשנות את הירקות, אני מוסיפה לפעמים פרסה (כרישה) או קישואים ארבעה תבשילי קדירה של בשר וירקות – יעל מורג מYnet השבוע הזה הוא אולי סוף הבטטות שלנו – אז הנה לסיום מרק בטטות חורפי
Top