עוד חודש הסתיים והחל, ובסוף השבוע האחרון חייבנו אתכם על קניות חודש יוני.
אנחנו מזכירים לכם שאתם יכולים לראות את החשבון שלכם באתר ההזמנות, בקלות ובפשטות – בלשונית: “דו”ח הזמנות ותשלומים”, שם מוצגת הסטוריית החשבון שלכם. נשמח אם תבדקו שהחשבון אכן נכון ותעירו לנו אם יש צורך בתיקונים. לאחר החיוב אמור להופיע בתחתית החשבון סה”כ לתשלום: 0. אם הוא לא מאופס, כנראה שלא הצלחנו לחייב את כרטיסכם ונודה לכם אם תצרו איתנו קשר. תודה!
הערה: כותרת החשבונית היא אחידה לכולם, וכוללת “ירקות, פירות, תמרים”. אין זה אומר שחייבנו אתכם על משהו שלא קניתם – אם קיבלתם מאיתנו רק ירקות, חוייבתם רק על ירקות ולא על פירות או תמרים… תודה!
_____________________________________________
הודעה ממגי, מנביטת הנבטים:
יש מחסור בזרעי אלפלפא וחילבה אורגניים בתקופה הקרובה (מחכה לרישיון ייבוא כי פשוט אין בארץ!) ולכן מגי תשתמש בזרעים שאינם בעלי אישור אורגני. כמובן שעדיין אלו זרעים שאינם מחוטאים ושמיועדים למאכל אדם. הגידול ימשיך להתבצע בדיוק באותה צורה אורגנית, בביתה עם אותם כלים ועם מי שתייה בלבד.
נבטי הברוקולי לא יהיו זמינים גם הם בתקופה הקרובה – הם עדינים מאוד ובקיץ נוטים להתקלקל בקלות. לכן, לאחר מספר שבועות של אכזבות, הם יצאו לחופשת קיץ זמנית.
אתם מוזמנים לשאול את מגי בנושא אם תרצו: 02-5700796 054-7536106, [email protected]
____________________________________________
כשם שפרצופיהם שונים כך ד(ל)עותיהם שונות
כמדי קיץ, בתוך החום הגדול של הקיץ הישראלי, הולך המחסן שלנו ומתמלא בצבעים וצורות ושמחה: דלעות!. כשאנחנו מדברים על דלעות אנחנו מדברים גם על פלח הדלעת המוכרת הכתומה מבפנים ובהירה מבחוץ, אבל גם על הדלועים הקטנים יותר – דלעת הספגטי האליפטית (כתומה ומפוספסת), דלעת הערמונים הירוקה הקטנה (אקורן), דלעת הקורי הכתומה הדומה לטיפה פחוסה, הקבוצ’ה הירוקה והמופלאה, דלעת המיני פאם הכתומה-בהירה מבחוץ ומבפנים וכמובן הדלורית המוכרת הקרמית.
מעניין לדעת כי הדלעת הגדולה, הדלעות הקטנות (המכונות גם קישואי חורף – winter squash) והקישואים הקייציים (ובתוכם הזוקיני) שייכים מבחינה בוטאנית לאותו הסוג ואפילו לאותם המינים. החלוקה בין קישואים ודלעות, היא מעשי ידי אדם, וקשורה לשלב בו הם נקטפים ולצורה בה אנחנו משתמשים בהם. כולם נזרעים (בשדה פתוח, בעונתם הטבעית) מסוף החורף-תחילת האביב, וכולם גדלים מהאביב ועד סוף הקיץ.
אלא ש – את הקישואים הקייציים אנחנו קוטפים מוקדם, לפני הבשלה מלאה, כשקליפתם דקה וגרעיניהם אינם מפותחים, לפעמים רק 40 יום ממועד זריעתם. מכיוון שאנחנו קוטפים מן הצמח את פירותיו לפני שהספיק לייצר זרעים פוריים, הוא ממשיך ומנסה, ומוציא עוד ועוד פירות (ובתוכם זרעים) כדי לעשות מה שמנסים כל הצמחים (ובעלי החיים): להפיץ את הגנים שלו. ו(כשזבוב הדלועים משתהה, כמו השנה, בלי עין הרע, חמסה חמסה חמסה) אנחנו זוכים לתקופת קטיף ארוכה מצמח שמניב עוד ועוד ועוד. הקישואים הללו אינם נשמרים לאורך זמן ולכן בעבר נאכלו רק בעונתם הטבעית – בסביבות הקיץ. כיום מגדלים קישואים בחממות גם בחורף ולכן עונתם די היטשטשה.
הדלעות (הגדולות והקטנות), לעומתם, נקטפות בבגרותן-בשלותן, כשקליפתן עבה וקשה וגרעיניהן גדולים וקשים. מכיוון שאנחנו ממתינים להן עד שיגיעו לסיום ההבשלה הן נקטפות כ-3-5 חודשים מיום הזריעה, הדלעת הטריפוליטאית הגדולה שלנו דורשת מאיתנו להמתין בסבלנות לפעמים גם חצי שנה. במקומות בהם החורף ארוך וקשה וזורעים דלעות רק באמצע האביב, הן מבשילות הבשלה מלאה רק בסוף הקיץ. בשל הקליפה הקשה של הדלעות הללו הן נשמרות יפה לפעמים עד 6 חודשים (תלוי בזן המסוים), ולכן נאכלות גם בחורף, מעלה זו היתה משמעותית במיוחד בצפון אמריקה, מולדתן, באיזורים בהם קר מדי לגדל מזון בחורף. הדלעות היו נשמרות בקלות באסמי אחסון ומוסיפות מתיקות וטעם של קיץ גם לימות החורף הקרים.
בתחילה נהגנו בח’ביזה לזרוע את הדלעות הגדולות בסוף החורף-תחילת האביב, ואת הדלעות הקטנות ביוני (זהו המועד שהכרתי מנסיוני בגידול דלעות בקליפורניה). התזמון הזה מתאים למגדלים הצפון-אמריקאים, שחפצים בדלעות בשלות מאוחר, לקראת ירידי הדלעות הסתוויים הגדולים המלווים את חודש אוקטובר. אלא שמדי שנה טפחה המציאות הישראלית על פנינו בשלל וירוסים התוקפים את משפחת הדלועים וחוגגים בשדה בתקופת הקיץ. יבולים דלים וקרבות בלימה לא מוצלחים מדי די ריפו את ידינו ומשנה לשנה גידלנו פחות ופחות סוגים של דלעות קטנות, משבע דלעות בשנה הראשונה ירדנו לארבע בשנה שאחריה ולפחות ופחות בשנים שלאחר מכן.
רק לאחר כמה נסיונות כושלים נכנסה בנו הד(ל)עת, ופתאם הבנו שהתזמון שלנו לגמרי מוטעה. במקום לחכות ולזרוע את הדלעות הללו מאוחר, ולגרום להן סבל ויסורים במאבקים עקשניים ולא מאוד מוצלחים עם הוירוסים, החלטנו לנסות ולזרוע אותן מוקדם, כמו אחיהן הקישואים וכמו הדלעת הגדולה. ההחלטה התגלתה כנכונה וסוף סוף אנחנו רואים ברכה בעמלנו.
השנה אנחנו מגדלים בשדה 8 סוגי דלעות, קטנות וגדולות. על דלעת הספגטי כבר דיברנו, אבל גם אחרות כבר ביקרו ויבקרו אצלכם בארגזים בחודשים הבאים. השבוע אני רוצה להתחיל לספר לכם קצת על המגוון היפהשל הדלעות אצלינו בשדה, ונמשיך בשבוע הבא. השבוע נספר על שתי אחיות יפניות:
הקבוצ’ה היא דלעת ירוקה וקשה מאוד מבחוץ וכתומה ומתוקה מבפנים. קבוצ’ה היא המילה היפנית לדלעת על כל סוגיה וזניה. מקורו של השם נעוץ במסעה של הדלעת ממסו-אמריקה ליפאן. לאחר שהספרדים והפורטוגזים הגיעו לאמריקה וגילו את הירקות והפירות החדשים, הם החלו להפיץ אותם למקומות הבאים אליהם הפליגו. הדלעת הגיעה ליפאן כנראה באמצע המאה ה16 על ידי מלחים פורטוגזים שהביאו אותה מקמבודיה וכינו אותה Cambodia abóbora, שם שקוצר והפך לקבוצ’ה, וכך מכונה כל דלעת ביפאן.
הזן הירוק והעגול מהתמונה כאן למעלה (השייך לסוג Buttercup squash) פותח ושווק מלכתחילה בעיקר ליפאן. ולכן זכו הזנים מהסוג הזה שידבק בהם השם קבוצ’ה. צבעה הכתום מעיד על כך שהיא עשירה בבטא-קרוטן (ויטמין A), וכמו כן היא מספקת כמות נדיבה של ברזל, ויטמין C ואשלגן. היא מזכירה בטעמה את דלעת הערמונים הקטנטנה והירוקה. היא מתוקה ויבשה יותר מדלעת רגילה או דלורית, ויש שמתארים אותה כשילוב בין דלעת ובטטה או כבעלת טעם אגוזי-ערמוני. כך או כך, בלי להכביר מילים רבות, כדאי פשוט לטעום ולהנות. היא קשה מאוד לחיתוך ולכן כדאי לרכך אותה קודם כל באידוי או אפיה קלה ( תחילה יש לנקב בה חורים כדי לאפשר לאדים לצאת החוצה) ואז ניתן לחתוך אותה, להוציא את הגרעינים ולהמשיך בדרך המועדפת עליכם.
השניה היא דלעת כתומה הדומה לטיפה שמנמנה. זו דלעת יפנית המכונה קורי (kury) בעקבות המילה היפנית לערמונים. בצרפת מכנים אותה Potimarron ובאנגליה היא קרויה onion squash. היא אחותה של הקבוצ’ה הירוקה, ומשתייכת כמוה לקבוצה המכונה buttercup (הרשו לי להמנע מתרגום השם ל”כוס חמאה”…), שפותחה בצפון דקוטה בסוף 1920 ותחילת 1930, כדי לשמש כתחליף בטטה לעקרת הבית הצפונית, (טרום הכפר הגלובלי). לאחר מספר שנים של טיפוח הזן נערכו לו מבחני בישול מקיפים במחלקה לכלכלת בית, ופאנל מלומד של שופטים דרג את המרקם, הטעם, הצבע, המתיקות ועוד. המחלקה לכימיה חישבה את תוכן החומר היבש בה, בהשוואה לזנים מקובלים. ידידנו buttercup ניצח. הדלעת הזו באמת נפלאה. בשרה יבש, מתוק ועשיר מאוד, ואכן קצת מזכיר הכלאה בין דלעת לבטטה. היא מכילה יותר חלבון מקישואי חורף אחרים ועשירה בויטמין A ו C. היא יכולה להמתין במזווה בסבלנות כחודשיים-שלושה.
בחודשים הקרובים אנחנו נתחיל “לטפטף” אליכם דלעות מעניינות ומיוחדות. אין צורך להשתמש בהן מיד. הניחו אותן על הדלפק במטבח ולאט לא יתווספו לכם צבעים וצורות למגוון יפיפה. דלעת שנחתכה יש לשמור במקרר.
בשבוע הבא נמשיך עם המצעד הססגוני.
שיהיה לכולנו שבוע קייצי, צבעוני, משמח – חופשה נעימה לילדי בית הספר והגנים, הרבה ים, שמש ושמחה לכולנו,
אלון, בת-עמי, יערה וכל צוות ח’ביזה
____________________________________________________
מה השבוע בארגז?
יום שני: חסה, פטרוזיליה, דלעת קבוצ’ה/קורי, עגבניות, מלון/אבטיח, סלק, פקוס/מלפפון, עירית/נענע, תפו”א, תירס, חצילים – בארגזים קטנים בלבד.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, קישואים, שעועית ירוקה/צהובה, עגבניות צ’רי.
יום רביעי: פטרוזיליה, נענע/עירית, פקוס/מלפפון, עגבניות צ’רי, סלק, חסה, תירס, מלון, דלעת קורי, חצילים, עגבניות..
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/תרד, קישואים, תפו”א.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).
__________________________________________
מתכונים של קיץ:
ציונה מכרמי יוסף חובבת קישואים מושבעת, והבטיחה לי מתכוני קישואים קלילים לקיץ – הנה שלוש דוגמאות לשימושים בקישואים:
– להכין מיץ מתפוח, גזר וקישוא
– לאדות 6 קישואים מגורדים עם טיפת שמן במשך 20 דקות. להוסיף מעט מלח. זה כבר מעדן.
אפשר להוסיף מעט שמן זית וכורכום.
– לאוכלי ביצים יש סיפור אחר: מוסיפים ביצה אחת קשה חתוכה, מעט חרדל ושמן זית.
וענבר מירושלים שלחה לי “משהו קטן ופשוט שיצא לי במקרה אתמול” – דלעת קבוצ’ה וקישואים בתנור:
לחתוך חתיכות גדולות (בערך 3X3 ס”מ):
דלעת קבוצ’ה
קישואים מפוספסים יפים
לערבב עם שמן קוקוס, מעט כורכום, מלח גס וזנגביל יבש
לשים בתנור חם עד שרך ואם אוהבים אז גם מעט חרוך.
יצא מעדן שכל המשפחה אהבה!
סוניה ביקשה ממני מתכון לתבשיל חצילים ועגבניות טעים במיוחד – מיד חשבתי על קפונטה – שהיא גם תבשיל, גם סלט, גם ממרח או מטבל, הולכת חם, קר ופושר, וטעימה מאוד מאוד, הבאתי לכם שתי גרסאות:
הקבוצ’ה היא דלעת ירוקה וקשה מאוד מבחוץ וכתומה ומתוקה מבפנים. קבוצ’ה היא המילה היפנית לדלעת על כל סוגיה וזניה. מקורו של השם נעוץ במסעה של הדלעת ממסו-אמריקה ליפאן. לאחר שהספרדים והפורטוגזים הגיעו לאמריקה וגילו את הירקות והפירות החדשים, הם החלו להפיץ אותם למקומות הבאים אליהם הפליגו. הדלעת הגיעה ליפאן כנראה באמצע המאה ה16 על ידי מלחים פורטוגזים שהביאו אותה מקמבודיה וכינו אותה Cambodia abóbora, שם שקוצר והפך לקבוצ’ה, וכך מכונה כל דלעת ביפאן.
הזן הירוק והעגול מהתמונה כאן למעלה (השייך לסוג Buttercup squash) פותח ושווק מלכתחילה בעיקר ליפאן. ולכן זכו הזנים מהסוג הזה שידבק בהם השם קבוצ’ה. צבעה הכתום מעיד על כך שהיא עשירה בבטא-קרוטן (ויטמין A), וכמו כן היא מספקת כמות נדיבה של ברזל, ויטמין C ואשלגן. היא מזכירה בטעמה את דלעת הערמונים הקטנטנה והירוקה. היא מתוקה ויבשה יותר מדלעת רגילה או דלורית, ויש שמתארים אותה כשילוב בין דלעת ובטטה או כבעלת טעם אגוזי-ערמוני. כך או כך, בלי להכביר מילים רבות, כדאי פשוט לטעום ולהנות. היא קשה מאוד לחיתוך ולכן כדאי לרכך אותה קודם כל באידוי או אפיה קלה ( תחילה יש לנקב בה חורים כדי לאפשר לאדים לצאת החוצה) ואז ניתן לחתוך אותה, להוציא את הגרעינים ולהמשיך בדרך המועדפת עליכם.
השניה היא דלעת כתומה הדומה לטיפה שמנמנה. זו דלעת יפנית המכונה קורי (kury) בעקבות המילה היפנית לערמונים. בצרפת מכנים אותה Potimarron ובאנגליה היא קרויה onion squash. היא אחותה של הקבוצ’ה הירוקה, ומשתייכת כמוה לקבוצה המכונה buttercup (הרשו לי להמנע מתרגום השם ל”כוס חמאה”…), שפותחה בצפון דקוטה בסוף 1920 ותחילת 1930, כדי לשמש כתחליף בטטה לעקרת הבית הצפונית, (טרום הכפר הגלובלי). לאחר מספר שנים של טיפוח הזן נערכו לו מבחני בישול מקיפים במחלקה לכלכלת בית, ופאנל מלומד של שופטים דרג את המרקם, הטעם, הצבע, המתיקות ועוד. המחלקה לכימיה חישבה את תוכן החומר היבש בה, בהשוואה לזנים מקובלים. ידידנו buttercup ניצח. הדלעת הזו באמת נפלאה. בשרה יבש, מתוק ועשיר מאוד, ואכן קצת מזכיר הכלאה בין דלעת לבטטה. היא מכילה יותר חלבון מקישואי חורף אחרים ועשירה בויטמין A ו C. היא יכולה להמתין במזווה בסבלנות כחודשיים-שלושה.
בחודשים הקרובים אנחנו נתחיל “לטפטף” אליכם דלעות מעניינות ומיוחדות. אין צורך להשתמש בהן מיד. הניחו אותן על הדלפק במטבח ולאט לא יתווספו לכם צבעים וצורות למגוון יפיפה. דלעת שנחתכה יש לשמור במקרר.
בשבוע הבא נמשיך עם המצעד הססגוני.
שיהיה לכולנו שבוע קייצי, צבעוני, משמח – חופשה נעימה לילדי בית הספר והגנים, הרבה ים, שמש ושמחה לכולנו,
אלון, בת-עמי, יערה וכל צוות ח’ביזה
____________________________________________________
מה השבוע בארגז?
יום שני: חסה, פטרוזיליה, דלעת קבוצ’ה/קורי, עגבניות, מלון/אבטיח, סלק, פקוס/מלפפון, עירית/נענע, תפו”א, תירס, חצילים – בארגזים קטנים בלבד.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, קישואים, שעועית ירוקה/צהובה, עגבניות צ’רי.
יום רביעי: פטרוזיליה, נענע/עירית, פקוס/מלפפון, עגבניות צ’רי, סלק, חסה, תירס, מלון, דלעת קורי, חצילים, עגבניות..
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/תרד, קישואים, תפו”א.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).
__________________________________________
מתכונים של קיץ:
ציונה מכרמי יוסף חובבת קישואים מושבעת, והבטיחה לי מתכוני קישואים קלילים לקיץ – הנה שלוש דוגמאות לשימושים בקישואים:
– להכין מיץ מתפוח, גזר וקישוא
– לאדות 6 קישואים מגורדים עם טיפת שמן במשך 20 דקות. להוסיף מעט מלח. זה כבר מעדן.
אפשר להוסיף מעט שמן זית וכורכום.
– לאוכלי ביצים יש סיפור אחר: מוסיפים ביצה אחת קשה חתוכה, מעט חרדל ושמן זית.
וענבר מירושלים שלחה לי “משהו קטן ופשוט שיצא לי במקרה אתמול” – דלעת קבוצ’ה וקישואים בתנור:
לחתוך חתיכות גדולות (בערך 3X3 ס”מ):
דלעת קבוצ’ה
קישואים מפוספסים יפים
לערבב עם שמן קוקוס, מעט כורכום, מלח גס וזנגביל יבש
לשים בתנור חם עד שרך ואם אוהבים אז גם מעט חרוך.
יצא מעדן שכל המשפחה אהבה!
סוניה ביקשה ממני מתכון לתבשיל חצילים ועגבניות טעים במיוחד – מיד חשבתי על קפונטה – שהיא גם תבשיל, גם סלט, גם ממרח או מטבל, הולכת חם, קר ופושר, וטעימה מאוד מאוד, הבאתי לכם שתי גרסאות:
קפונטה – גרסה א – הילה קריב מ”ביסים”
קפונטה – גרסה ב – לימור תירוש מ”מטבח מקומי”
מתכונים רבים לדלעות קטנות וגדולות תוכלו למצוא גם בעלוני דלעת קודמים, כאן, וכאן