עלי ח’ביזה #422, 21-23 בינואר 2013, י’-י”ב שבט תשע”ג – ט”ו בשבט הגיע

ט”ו בשבת בפתח, וסלסילות “מפרי ידיה” חוזרות בגדול בגירסה מעודכנת\משופרת – טעימות לדר, פירות מיובשים, צימוקים, תמרים, חרובים, אגוזי הארץ בקליפה – 44 ש”ח לסלסלה. מהשבוע ניתן גם להזמין צימוקים כהים ובהירים (זן סולטנינה) של חוות טל, הצימוקים מיובשים בשמש ללא גופרית או כל תוספות אחרות. ארוזים על ידי מליסה שקית קטנה של 200 גרם או באריזה של קילו. __________________________________________ השקט שאחרי הסערה… בשבוע שעבר הייתי כנראה עוד קצת קפואה והלומה מן הסופה שנחתה עלינו, ושכחתי לומר כמה דברים חשובים. אז הנה, השבוע הפשרנו מן הכפור בזכות השמש החמימה שמפנקת אותנו בשבוע האחרון, וזה המקום והזמן לומר תודות רבות ומילות הערכה – – לקוטפים בשדה שבוססו בבוץ טובעני (לפעמים ממש עמוק בבוץ…) והוציאו מהשרוול ידיים קפואות כדי לקטוף לכם את הירקות. לאורזים בבית האריזה החשוך שלנו (גם עננים וגם הפסקות חשמל תכופות) שקיפצו כדי להתחמם ושתו עוד כוס תה (ועוד אחת…) תוך כדי חלוקת הירקות לארגזים. – לנהגים המסורים והאמיצים שלנו: לעמית ושלומי באיזור גוש דן, שניווטו בין הטיפות והברד, ההצפות והפקקים… ליוחאי ולדרור הירושלמים שחילקו ארגזי ירקות ברחובות הבירה המתכסים לבן. בזכותכם לגמו פיות רבים מרק חם, ולאנשי שלג ירושלמים היו אפי גזר ח’ביזה… – תודות מיוחדות וברכות “התייבשות מהירה” גם לאסף ואריק, טוחני הקמח שלנו, שהטחנה שלהם בחדרה הוצפה בגשמים, ולמרות זאת, ביום ראשון קיבלתי מאסף את הסמס השבועי: “שלום עליכם, האם צריכים משהו?”. וכשדאגתי לשלומם הוא השיב: “טובת הכלל גוברת על טרדות היחיד”. אז מקוים שאתם מצליחים להתייבש ולהתאושש. שולחים לכם ברכות החלמה. – ולכם – שפרגנתם ודאגתם ועודדתם, שהגעתם אלינו לאסוף את הארגזים, שחיכיתם בסבלנות עד שיגיעו לנקודות האיסוף וקיבלתם בהבנה את העיכובים והמגבלות. נעים להרגיש שאנחנו יחד, מחכים כבר לסופה הבאה… אבל רגע לפני הממטרים הבאים עלינו לטובה – השבוע הזה היה גם שבוע של הערכת מצב בשדה, מה גרמה הסופה, במה היטיבה איתנו, במה קצת קלקלה… במבט כללי אפשר לומר שיצאנו בשלום מכמויות הגשם האדירות שהיו כאן בסביבה (ויעידו עליהן המקרר שלנו ששבק חיים בשל רטיבות במגעים החשמליים, הגגון בכניסה שנאלצנו לנקז שוב ושוב ושוב, והמוני השלוליות / אגמונים שצצו בכל פינה בשדה), מהקור העז, הרוחות והברד. ובכל זאת… הכרוביות שתקבלו השבוע בארגזים כן סבלו מהסופה – הן נשתלו בחלקה בה הניקוז לוקה בחסר, ולכן כשבקרקע הצטברו יותר ויותר מים, גרם הדבר למחסור בחמצן בצמחים – הם, למעשה, סבלו ממש מקוצר נשימה… עליהם הצהיבו, הכרוביות קיבלו גוון סגלגל, והתפתחותן נעצרה. הגוון הסגול מעיד על מצוקה, הכרובית נצבעת בו כשהיא עומדת לפרוח – לא היה נראה שהן יצאו מזה, ולכן החלטנו לקטוף אותם קטנות ולשים לכם אותן זוגות-זוגות, אולי כקריצת עין של מבול מעידן אחר לעברו של המבולון שלנו… רוב הירוקים בשדה רגישים יחסית לסופות שכאלו. העלים שלהם סובלים מפגיעות הברד והם עלולים לקפוא ולהירקב כתוצאה מהקור העז. לכן אנחנו מכסים אותם בבד אגריל – כיסוי העשוי מבד לא ארוג, ממנו עשויים גם מגבונים לחים. אלו יריעות דקיקות אך מבודדות, הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. בכל ערב לפני שעזבנו את השדה עברנו בחלקות השונות ווידאנו שכל הזאטוטים הירוקים מכוסים בשמיכות עד מעל לאזניים… ובכל זאת לפעמים ברוחות הלילה הועפו חלק מהכיסויים ומקצת מהירוקים קיבלו גם הם גוון סגול או חום. בין הנפגעים קטעים מערוגת השמיר, וחלק מהחסות. באלו מהאחרונות גם נקרעו לעתים עלים מן הברד והרוחות, ובמקרה כזה הם מצהיבים וקמלים. כעת, שבוע לאחר מכן, אנחנו רואים התאוששות מסויימת, במיוחד בערוגת החסות, ויתכן שנצטרך רק לקלף מעט עלים חיצוניים והן יהיו בסדר. ניתן להם ליהנות מהשמש החמימה עוד, ואז נבדקו שוב את מצבן. החברים ממשפחת השושניים – הבצל הירוק והכרישה – אינם מכוסים בבד אגריל. בדרך כלל עליהם העבים יחסית אינם נפגעים בקור, הבעיה שלהם היתה הברד. הפגיעה נראית כנקודות לבנות על העלים, ממש כאילו נופצו על ידי אבנים קטנות (כמעט מדויק, אלא שהיו אלו אותם יהלומי קרח שירדו מהרקיע במהירות גדולה וסקלו את השדה). אנחנו נותנים להם להתאושש ולצמוח מעט, ונראה מה יהיה מצבם, אבל אם תזהו נקודות לבנות על גבעולי הבצל והכרישה – תדעו שהם לא נעשו על ידי זוחלים מן הקרקע, אלא הם מעשי ידיהם של גרמי השמיים. מי שמאוד רגיש לעודף מים הוא התרד, וגם הרוקט – לשניהם עלים עדינים ודקים יחסית, והם אינם יכולים לסבול מחסור בחמצן בקרקע. מספר ערוגות תרד פשוט הצהיבו וקרסו, וכך גם אצל הרוקט. מהרוקט זה מסמן פרידה לעת עתה, התרד עוד ממשיך איתנו. לשמחתנו לא היו בשדה הצפות רציניות או סחף בקרקע, ובסך הכל המים מחלחלים להם לאט לאט פנימה ונראה שהשמש האביבית של השבוע האחרון מחזירה את הדברים לרוגע. אבל דבר נוסף שעושה השמש המייבשת אחרי המטר העז, הוא ליצור קרום עבה של אדמה יבשה על הקרקע. בעיקר זה מורגש בערוגות שעמדו ריקות וספגו את הגשמים בעוצמה החזקה ביותר. לפעמים זה אומר שצריך לעשב ולקלטר מעט את הערוגות סביב הצמחים. שתי ערוגות שזרענו בהן גזר לא מראות עד עתה סימני נביטה ויש לנו חשש שמדובר בקושי של הזרעים לחדור את הקרום העבה שמעליהם, ננסה לשבור מעט אותו ונראה האם זה משפר את המצב. לפעמים צריך לתחח מחדש ערוגות שכבר הכנו לשתילה ולזריעה – לשמחתנו, עוד לפני הסופה הצלחנו לפתוח במשתת ולתחח את השטחים הדרושים לשתילות ולזריעות האביב. חששנו שאם לא נעשה כן, השטחים יהיו רוויים מדי במים. התיחוח מאוורר ופותח את הקרקע ומאפשר למים הרבים להיספג בה ולחלחל מטה במקום להיאגר בשכבות העליונות. ההכנה הזו הוכיחה את עצמה יפה, אבל עכשיו, אחרי הגשם, נעבור שוב ונתחח את החלקות הפנויות כדי שנוכל לשתול ולזרוע באדמה רכה. אכן, אכן, את ט”ו בשבט בשדה נחגוג באמת בשתילות ובזריעות – ומה שותלים? ראשונים יכנסו לקרקע תפוחי האדמה האביביים, הנקראים כך בגלל מועד האסיף שלהם, בעוד כמה חודשים, כשהאביב כבר ימלוך כאן. חוץ מהם אנחנו מתעתדים לשתול גם קישואים ודלעות, אבל לכבוד אלה אנחנו נפרוש יריעת כיסוי על הקרקע, לחמם אותה מעט, וכן יריעת פלסטיק נוספת מעל השתילים, כדי ליצור מעין שרוול חממה לימים הקרים שעוד צפויים לנו. חשוב לנו להתחיל איתם מוקדם, כי לדלעות יש חודשים ארוכים של צמיחה עד להבשלה מלאה, ובמהלכם תחל חגיגת הוירוסים הקיציים להשתולל. אנחנו מנסים להגיע איתן לגודל בו הן יהיו חזקות ועמידות יותר מול הפגעים האלה. הקישואים כבר הוכיחו לנו שהם אוהבים את ההקדמה הזו, ואנחנו מפרגנים להם אותה בשמחה. אחרי ההאטה של שבוע הגשמים והקור, אנחנו נהנים בשבועיים האלה ממזג אויר שמשי ונעים, שמרפא את פצעי הסופה ויוצק כוח חדש בצמחים, מחמם אותם, מאיר אותם, מחייה אותם בשיתוף עם המים הרבים שבקרקע כעת. תזמון מושלם לראש השנה לאילן. וכמדי שנה אנחנו שולחים לכם את הקריאה של מליסה (וכמובן שאנחנו מצטרפים) ליהנות מט”ו בשבט מקומי: כבר מספר שנים, בט”ו בשבט, אני משתגעת מהייבוא המוני של פירות מיובשים מחו”ל. במשך 15 שנה עבדתי במשרד החקלאות ושם אוהבים לכנות את ט”ו בשבט “חג החקלאות”: השר שולח ברכה לכל העובדים, בשנים טובות יצאנו לנטיעת עצים, בשנת שמיטה קיבלנו עציץ נוי, ובשנה שעברה צלחת מלאה פירות מיובשים אומללים, הכל תוצרת חו”ל, חוץ מהתמרים (האסורים ביבוא עם חרצנים). אכזבה מרה. כל ענין הפירות המיובשים החל משום שיהודים בגולה לא יכלו להשיג פרי טרי מהארץ, ולכן הסתפקו בתוצרת הארץ המשומרת על ידי ייבוש. כל שנות ילדותי, בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית, סבלנו מדי שנה את הפרי היבש שהביאו מהארץ והגישו לנו בהתלהבות ציונית. קראנו לו “בוקסר”, היום אני מזהה אותו כחרוב וכשהוא טרי וטוב, הדבש נוזל בפנים, תענוג. הנה עליתי ארצה, ודווקא כאן מציפים אותנו בחג אילנות ישראל בייבוא, לרוב ירוד, של פירות יבשים. אין ערך לאכילת פרי יבש מיובא בט”ו בשבט. המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי פרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם! זהו עיוות בניגוד מוחלט לרוח החג. חג החקלאות? איפה הגאוה הישראלית, הלאומית, אהבת הארץ, תמיכה אמיתית בייצור המקומי, ערכי איכות הסביבה והקיימות לקראת ט”ו בשבת השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו”ל. בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד. מה אתם אומרים? מאחלים לכולכם, ברוח ברכות החג, שנהיה לפריחה ולא לקמילה, ללבלוב ולא לכמשון, לצמיחה מחודשת ולחיים טובים, אלון, בת-עמי, יערה וכל צוות ח’ביזה המתפנק בשמש. __________________________________________ מה השבוע בסל? יום שני: כרובית, כרוב, ברוקולי, עגבנייה, פלפל רומירו, גזר, חסה, תפו”א, כרישה /בצל ירוק, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, שומר/דייקון – בארגזים קטנים בלבד. ובסל הגדול תוספת של: צנונית, קייל, פטרוזיליה שורש, לפת יום רביעי: ברוקולי, תפו”א, שומר/דייקון/צנונית, פטרוזיליה שורש, כוסברה/פטרוזיליה, פלפל אדום, חסה, בצל ירוק, גזר, עגבניות, כרוב או כרובית בארגזים קטנים בלבד. ובסל הגדול תוספת של: כרובית וגם כרוב, סלק אדום, קייל. יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן). ________________________________________ מתכוני ט'”ו בשבט: ירקות מוקפצים עם פירות יבשים – אורי מאיר צ’יזיק כרוב ממולא בפירות יבשים ואורז מלא – גיל חובב סלט שומר, תפוזים ובצל סגול – יעל מורג סלט פומלה מהבלוג “אז מה את עושה כל היום?”