כמה מילים אחרי היום הפתוח ורשימת 22 באוקטובר

היום זה לא ממש עלון רשמי, אלא רק כמה מילות תודה והתרגשות שלאחר היום הפתוח. עבורנו היה היום הזה, שהתקיים ביום ראשון האחרון, חגיגית יומולדת קטנה – לפני בדיוק חמש שנים נכנסתי לראשונה עם ליאורה, בעלת השדה שלנו, לשדה הקוצים המכוסח שהוא היה אז. בכוחות משותפים, תחת החמה הקופחת בחמסין מפתיע של אוקטובר, משכנו בעמל וביזע את צינורות ההשקיה הישנים שהיו בשדה וכוסו בצמחיה בת מספר שנים, מכינות את השטח לעיבודי השדה הראשונים. ליאורה היתה אחת מהאנשים שתמכו בנו והאמינו ועודדו מתחילת הדרך. אבל רבים אחרים, חקלאים מנוסים וסתם ישראלים ציניים ומחוספסים, ביניהם גם אנשים טובים באמת שחששו שנתאכזב מחוסר הצלחה, סיפרו לנו שזה פשוט לא ילך. הישראלים הם לא פראיירים, אמרו לנו, והם לא יקנו “חתול בשק”, ארגז ירקות שהם לא בוחרים בעצמם. “אולי תגדלו 20 דונם פפריקה?” הציע לנו מישהו, “יש לי מישהו שמעוניין לקנות”. חמש שנים אחר כך אני מוכרחה להסכים איתם – הישראלים הם לא פראיירים, ולכן הם בוחרים במה שהם נוכחים לדעת, מנסיונם ומנסיון חברים, שהוא באמת איכותי וטוב ואמין, שמביא להם ניחוחות של אדמה ולא רק סטריליות של אריזה ונוחות. מה שנותן להם ערך מוסף של קשר וחיבור לקרקע בה צומחים הירקות שהם מכניסים לגוף, גם אם החיבור הזה וההבנה מאיפה ואיך באים הדברים פירושה לפעמים עלי רוקט מנוקבים בחורים קטנים, עלים של גזר וצנונית והרבה אדמה שצריך לנקות. תודה לכולכם, שבאתם והייתים איתנו, ושאתם איתנו לאורך הדרך. חלק מהמבקרים היו אנשים שמלוים אותנו מהשבועות הראשונים, כבר ארבע וחצי שנים (מאפריל 2004) וזה היה מרגש במיוחד ומחמם את הלב להיפגש. היה נעים לשמוע מכם שאתם מרגישים שייכות לשדה שלנו, כי זה בדיוק מה שאנחנו רוצים, שכולנו יחד נהיה חלק וקשורים ושייכים לפיסת האדמה הזו בה צומחים הירקות שלנו. האדמה הזו בה ביקרתם היא של כולנו, וכולנו יחד, חקלאים ואכלנים, אחראים לשמור עליה, להשביח אותה, לנקות אותה ולטפח אותה. בכוחות משותפים וברצון טוב, ממנו היה הרבה ביום ראשון. היה תענוג לפגוש ישראלים נהדרים כמוכם, לגלות שגם במדינתנו המושמצת רבות (בעיקר על ידינו, יש לומר) יש הרבה אנשים טובים, אופטימיים, חפים מציניות ומקטנוניות, רואי טובות ומעודדים. תודה על כך. אני מבטיחה להלעות בקרוב תמונות ולדווח לכם על כך. זה גם המקום להודות לעובדים הנאמנים והנפלאים שלנו: לסווט ושיווה, שהקימו וארגנו את השדה לקראת היום הפתוח, והפצירו בי להגדיל את שטח הסככה כדי שיהיה מקום לכולם (ומזל ששמעתי בקולם). לדוידי (וכמובן אילנה) שניצחו על מלרכת האפיה והצליחו לנצח על עשרות רבות של ילדים שלשו, מילאו ואפו כיסני ירקות. לאלון קרני, היוגיסט הקסום, שבאמצע כל הבלאגן הצליח לאסוף את הילדים לתרגול יוגה ממוקד וכייפי. לאוהד, שהביא באמתחתו כלי נגינה וזרם עם הילדים ליצירה חופשית של מוסיקת ירקות משמחת ועליזה. ללובסן, שעמל איתי מהבוקר להקים ולעצב ולסדר את המקום, ולאורך כל היום גאד למילוי הכיבוד, לצילומים, לקטיפים ולמה לא. למליסה, שהתנדבה להגיע ביום החופש שלה וניצחה באומץ על עמדת המכירה. ולכל שאר העובדים, מאחורי הקלעים ולפניהם, שעשו ועושים את ח’ביזה למקום הנחמד שראיתם ביום ראשון. תודה נפרדת אני רוצה לומר לשני שותפי לניהול – לאלון ולאיל, שאת הידע והתבונה שלהם פגשתם בסיורים בשדה, והמרץ והמסירות שלהם הם אלו שמניעים את הצמיחה וההתפתחות היפה של ח’ביזה. תודה רבה לכם, לא יכולנו לבקש שותפים טובים מכם. ולפני סיום – פינת האבדות והמציאות: שני כובעי ילדים וגרב נשארו בשדה בסוף היום. כובע משובץ ירוק-סגול-כחול, כובע פרחוני בשחור-לבן וגרב מעוטרת בכלבלב. כתבו לי או הרימו טלפון אם זה שלכם ונשלח אליכם בארגז. שבוע טוב ו”אחרי החגים” נעים ומרגיע, אלון, בת-עמי וכל צוות ח’ביזה _________________________________________ ומה היום, יום רביעי, בסל? חצילים, צנוניות, עירית, שמיר, בזיל, רוקט, טאט-סוי, תירס לקטנים, לוביה/במיה/שעועית תאילנדית, דלעת, עגבניות, לפת ובסל הגדול תוספת של: קישואים, כרישה, תפוזים, דייקון, פטרוזיליה, נענע כמה מילים על הסל השבוע: לאחר שבוע וחצי שבו לא ארזהו ארגזים היו זקוקים כל הירוקים שלנו ל”תספורת” – כולם גדלו יפה והתחננו לקציר, אחרת הם יפרחו וחבל. לכן הסל השבוע עמוס במיוחד, ויש בו ירוקים רבים. הקפדנו בכל זאת לשמור על נתח נאה של ירקות לא-עליים, והעלים הרבים הם מעין צ’ופר נוסף. תהנו. השמיר זקוק לשטיפה כדי להסיר ממנו את האבקה הלבנה המכסה אותו, שהיא קמחון התוקף אותו בעונה זו. לא מזיק ולא מסוכן, רק קצת מלבין את העלים. התפוזים שלנו הם קטנים ובעלי קליפה דקה. אל תטרחו לקלף, חצו לרבעים ואכלו בהנאה. שבוע טוב
Top