קודם כל – קצת גאווה – זוכרים שבשבוע שעבר כתבתי על חב”ק בישראל וסיפרתי על התנועה הזו ההולכת ומתרחבת? אז לכבוד שבועות
כתבה רונית ורד ב”הארץ” טור על הארגז השבועי המופלא שהיא מקבלת מדני, נתי ואיל, אנשי “חווה בכפר” בכפר הנגיד. כבוד גדול ושמחה להיות חלק מהמפעל הזה וברכות לאנשי “חווה בכפר” על התשבחות, להן הם ראויים מאוד מאוד.
___________________________
אסתר לחמן מ”ערוגות הבושם” סיפרה לי שהשבוע מתחיל קורס רוקחות טבעית בירושלים בהנחייתה. זהו המחזור השלישי של הקורס המיוחד הזה, שיתקיים במרכז למלאכות נשים “בחפץ כפיה”, בשכונת עין כרם בירושלים, בימי רביעי 9:30-12:00.
הקורס כולל 7 מפגשים בהם לומדים את מכלול המרקחת הביתית בתחום הקוסמטיקה האורגנית וחומרי הניקוי. אין צורך בניסיון קודם. מכל מפגש יוצאים עם 2-3 מוצרים, ומאגר ידע עיוני ומעשי ליישום בבית.
עלות הקורס היא 1400 ₪ – אפשר בתשלומים
לפרטים ומידע – ערוגות הבושם
www.habosem.com —- טלפון: 050-2249600
_________________________
השבוע אנחנו מחייבים את כרטיסי האשראי שלכם על ארגזי הירקות של חודש מאי. אני מזכירה לכם את דרכנו החיננית והמסובכת לעשות זאת, (מקוים לשינוי לטובה בקרוב):
- חיוב הירקות והפירות מתבצע במשותף, ומלווה בחשבונית-קבלה ללא מע”מ, חיוב המשלוחים מתבצע בנפרד, ומלווה בחשבונית-קבלה הכוללת מע”מ. חיוב המוצרים הנוספים מתבצע בתשלום נפרד גם הוא
- בתחילת החודש הבא ישלח אליכם חשבון מסודר שבו פירוט מה נקנה, מה חויב ומה מצב החשבון. לשם כך אנחנו זקוקים לכתובת אימייל מעודכנת. אם לא קיבלתם את החשבוניות וההודעות שלנו לאימייל העדכני שלכם, צרו איתנו בבקשה קשר והודיעו לנו. האימייל שלנו: [email protected]
- וכתמיד: אודה לכם מאוד אם תעברו על החשבון ותוודאו שהוא תקין ומובן, משוב מכם יסייע לנו לגלות טעויות, אם ישנן, ולשפר את המערכת.
__________________________
חידוש מלאי התמרים!!!
לשמחתנו, לכבוד החג החליטה מירית מסמר לנסוע לגליל לבקר חברים, ובדרך היא הביאה לנו מלאי נוסף של תמרים. וקרה גם נס קטן: בבית האריזה של סמר התגלה משטח אחד נוסף של תמרי ברהי – וכך אנחנו זוכים למלאי נוסף משני הזנים: “ברהי” רך ומתוק-מתוק ו”דקל נור” יבש ועדין יותר במתיקותו.
כל מי שביקש ונענה בשלילה בתקופה האחרונה, מוזמן לשוב ולהזמין תמרים – יש בשפע!
______________________________
ועוד הערה –
ביום ראשון בלילה חיכו לי באימייל ובטלפון יותר מעשר הודעות על שינויים ליום המחרת. כולן נשלחו אחרי צהרי יום שישי. מי ששלחו לי הודעה מאוחרת מניחים, מן הסתם, שעלי לעבוד בשבת או בחג, כדי שאוכל לעדכן את הרשימות שלנו לקטיף בבוקר יום שני.
אני חוזרת ומבקשת שוב ושוב שתשלחו לנו הודעות על שינויים בזמן, בבקשה שימו לב לבקשה שלי וקחו אותה ברצינות. בעתיד פשוט לא אוכל להתייחס להודעות שמגיעות מאוחר מדי.
__________________________________
מחשבות על שבועות, זרים וזהות עצמית
בימים האחרונים התערבבו אצלי המקצב החקלאי של העונה סביב: שדות חיטה על סף קציר או במהלכו, יבולי עונת הקיץ שהולכים ותופסים מקום גדול יותר בארגזים, יחד עם המקצב של האקטואליה הישראלית, ובפרט מה שמתחולל סביב נושא הזרים בארץ. כמי שעובדת יום יום עם מהגרי עבודה וזרים אחרים, סומכת עליהם ונעזרת בהם באופן מהותי להצלחת החקלאות שלנו, הענין הזה קרוב מאוד אלי ומטריד אותי מאוד, גם אם העובדים אצלנו אינם אותם אפריקאים שבאופן ספציפי בהם מדובר כעת.
דברים שקראתי
במאמר של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) לקראת חג השבועות, ושחיברו בין שני המקצבים האלה, עוררו בי מחשבות. הנה קטעים מהמאמר:
“שמו הראשי של החג הוא “שבועות”… חג זה הוא השלמה לחג הפסח, כאשר שבעה שבועות לאחר הפסח, חוגגים את חג השבועות… מבחינת תכנם של חגים אלה – שניהם חגי ראשית היבול, כאשר לאחר יגיעותיה וסכנותיה של השנה החקלאית, מגיעים אל הימים בהם אפשר כבר ליהנות מיבולי השנה. בחג האביב כפשוטו – השעורה החדשה, ואילו בחג השבועות מציינים את זמן בכורי קציר החיטים…
שני החגים הם המשך אחד, המתחיל בפסח ומסתיים בשבועות, ויש בהם גם קו עליה מסוים. בחג האביב, בו חוגגים את יבול השעורה הראשון, אין השמחה שלימה עדיין, שהרי לאמיתו של דבר השעורה איננה מאכל אדם… גם כאשר יבול השעורה עלה יפה, יש עדיין תקופת המתנה של שבעה שבועות, שבועות שיש בהם עדיין מקום להרבה דאגה ותוחלת, עד להבשלת היבול הראשי – יבול החטים. רק אז יכולה להיות שמחה שלימה…
לשני החגים הללו יש, בד בבד עם משמעותם הטבעית-הארצית, גם משמעות כללית והיסטורית… אף במובנם זה הם חגי ראשית, חגים המבטאים את ראשית חייו של העם היהודי. פסח הוא זמן היציאה ממצרים, שהיא הגדרת העם כמעט רק במובנה השלילי – כשלילתה של ההתבוללות, כשלילתה של גלות מצרים, כשלילת הגדרתם של היהודים כסוג מסוים של מצרִים. בשבועות, לעומת-זאת, קבלת התורה – שהיא הגדרתו החיובית של העם היהודי, קביעת מהותו העצמית, קביעת מטרת חייו והכיוון אליו הוא פונה…
יציאת מצרים וכללותו של מושג החירות שבה, הם רק הבשורה הראשונה, הם אביב של תקופה – אין זה אלא חג של “מנחת שעורים”. אוי לאומה החייבת להשאר במצב זה של מזון שאינו אלא מזון בהמה. אוי לה לחירות שאין מאחוריה אלא הדחף של “כי ברח העם”, חירות שאיננה אלא שלילתם של אחרים, בלא שיהיה לה תוכן משלה.”
חשבתי על כל הפליטים ומהגרי העבודה בדרך הקדומה שלנו להיות עם: על בני יעקב, מהגרי העבודה / הפליטים במצרים, היורדים לשבור שם שבר (כמו אברהם, סבא-רבא שלהם לפניהם, כמו יעקב שברח מאחיו לחרן שבטורקיה), על משה, הפליט ממצרים שמצא עבודה ואשה מבני המקום במדין (ירדן), על רות המואביה (הירדנית) שהביאה לעם היהודי את דוד המלך. וזו רשימה חלקית כמובן. מדהים לראות עד כמה נובעים שורשיו של העם היהודי דווקא מהמפגש עם תרבויות אחרות.
וחשבתי כמה נבונים דבריו של הרב שטינזלץ וכמה מדוייקים למה שקורה לנו היום, כשאנחנו “עם חופשי בארצנו”, אבל איכשהו לא מצליחים לעבור לשלב הבא, לקבוע לעצמנו את המטרה והכיוון אליהם נפנה. שנאת הזרים שמפעפעת סביב היא המשך ההגדרה העצמית שלנו כ”לא”, במקום להגיד מה אנחנו כן. חוסר היכולת לקבוע מדיניות ברורה לגבי הזרים בארץ גם הוא חלק מאי לקיחת אחריות כזו. כל עוד העובדים הזרים נמצאו “מחוץ לעין” (בערבה) או באיזורים נפרדים או נסתרים, מגדלים את האוכל לישראלים ואת הייצוא החקלאי המפואר שלנו, בונים את בתינו, מטפלים בקשישינו ובחולינו, זה היה בסדר, אבל עכשיו, “וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם” – ומוכרחים לפעול: “הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ” (שמות א’, ח’-י’).
כל כך עצוב וכל כך מכעיס. ובוודאי שהבעיה אמיתית וצריך להתייחס למצוקה, אבל הדרך אליה אנחנו נגררים ונשאבים כעת היא נוראית ואכזרית ומזעזע לראות איך עם שכל כך סבל משנאת זרים ומדחייה בשל היותו שונה ואחר ונרדף וחלש – לא מצליח להיות נדיב ורחום כלפי אחר במצבו. אני כל כך מקוה שבכל זאת נצליח להתעלות ולהשתנות ולמצוא את הדרך למדיניות אחרת, להתנהגות אחרת, לאמץ לנו את דרכו של יתרו המדייני חותן משה או מלך מצרים שקיבל בכבוד את אברהם אבינו, ואחר כך את השבט הגדול של ניניו. בזכותם קיים העם שלנו, אותו עם שבתורתו כתוב: “וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר־כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות כ”ג, ט’).
שבוע טוב לכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
____________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: בזיל או זוטה, חסה, פלפל אדום, בצל יבש או בצל ירוק, קישואים, עגבניות, מלפפון או פקוס, גזר, סלק אדום, תפו”א, כרוב.
ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה, מנגולד, ברוקולי או כרובית
יום רביעי: כרוב, חסה, בצל ירוק, עגבניה, סלק, קישואים, מלפפון או פקוס, גזר, פטרוזיליה או כוסברה, פלפל אדום או שעועית ירוקה, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, בזיל או זוטה או לואיזה, כרובית או ברוקולי.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: לחם, גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית וזיתים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו.
בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
