עלי ח’ביזה 377, 6-8 בפברואר 2012, י”ג-ט”ו בשבט תשע”ב

אנא ה’ הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אל נא פצה שנה זו משמיר ושית, וברך עץ שמן וזית . אל נא במטר רווה חרבוני ישימון, וברך גפן ותאנה ורימון אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים, וברך אגוז ותמר ותפוחים. אל נא צדקך מעמד בל יפסק . וברך חרוב וקורסמטל ואפרסק. אל נא חלץ קהילות אשר אליך תערוג . וברך התות והאגוז והאתרוג ר’ יוסף חיים “הבן איש חי” מבבל חודש שבט הוא חודש נפלא, וכיף לספר עליו במיוחד בשנים גשומות כמו זו. הוא קיבל את שמו מן הבבלית והאכדית, ומשמעותו “שבט” (או “סבתו”) – ענף, מקל. זהו שם שיכול לסמל חבטה – של הגשמים הניתכים על הקרקע והסערות והשטפונות הנראים כמכים בארץ (וכשאני כותבת אני ממש שומעת את שאון קולם של הגשמים שתופפו בעוז על גג בית האריזה רק ביום רביעי האחרון, מחרישים את קולותינו כשאנחנו מנסים לארוז את הארגזים). המשמעות הנוספת של “שבט” היא הפן הרך של המילה, והניגון העדין של הזמורות – ענפי האילנות המתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים. לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף זית צעיר, גמיש ורענן של עץ מתחדש. בתאריך המציין את אמצע החודש הזה בחרו חכמי המשנה כדי לקבוע את מועד תחילת שנת מעשרות האילן. מהתבוננות קרובה בטבע הם הבחינו שעד שבט כבר ירדה מרבית גשמי העונה ומעתה, עם התארכות שעות האור והתקרבות האביב, מתחילה החנטה בעצים – תחילת הפיכת הפרחים המופרים לפירות. ההתעוררות הזו בטבע וההבטחה המתוקה שהיא צופנת בתוכה הפכו את טו בשבט ליום שהתפייטו עליו, התפללו בו תפילות מיוחדות וחגגו בו את שמחת ההודיה על השפע שמעניק האל דרך הטבע המקומי. ובחגיגות נדרש כמובן אוכל, ואיזו סעודה טובה יותר מזו המורכבת מפירות הארץ, תירושה ומגדניה הטבעיים? יש משהו קסום באכילת פירות כדי לחגוג את העץ ממנו באו. בנגיסה עסיסית בפרי טמון ההווה המתוק והמרווה, אבל יש בו גם זכרונות של מה שבעברו: הגשם והשמש שליטפו את העץ, שהשקו את שורשיו, והביאו להצצת הניצנים מן הענפים, חיות הבר שהתחככו בגזעו, שטיפסו עליו, הציפורים שבנו קינים בין ענפיו, הזמזום העליז של הדבורים, הזבובים ושאר המאביקים שסבבו בין פרחיו והעבירו אבקה מפרח לפרח, והחנטה, הרגע המופלא בו הפכת ההאבקה להפריה ונוצר עוברון פרי חדש. ובאמצע כל המתיקות והעסיס הזה נמצא הגלעין, לב ליבו הקשה והרציני של הפרי הפתייני וקל הדעת, שבו טמון העתיד – העץ הבא, על ענפיו, עליו, פרחיו ופירותיו, השמש, הרוח, המטר, הנדנדה שתיתלה על ענפיו, בית העץ שיבנה בנוף צמרתו, וכמובן, כל החבורה העליזה של בעלי החיים שעתידה ללוות אותו. החג היפה הזה הוא מאוד מקומי, תלוי באקלימה של הארץ הזו, בחמימות שכבר מורגשת באויר. תשאלו את האירופאים שרועדים עכשיו מקור או את הצפון אמריקאים שמנסים לחמם את ידיהם הקפואות בחומו של חג האהבה החורפי. גם המקסיקנים, אצלם התחזית נעה בין “חם מאוד” ל”חם נורא” כל השנה, או התאילנדים, שההבדל העונתי שלהם הוא בין “יבש” ל”רטוב”, לא ממש יבינו את העליצות של הבנות שלי כשהן מגלות עוד שקדיה פורחת במסלול שלנו לגן ולבית הספר. זה בהחלט חג ישראלי, מקומי, של הרצועה הדקיקה והאהובה הזו בין הים ההר והמדבר. על המקומיות הזו דיברה מליסה במכתב שהיא כתבה לכם בשנה שעברה, ובגלל שהוא חשוב בעיני, הרשו לי לשלוח לכם אותו שוב: כבר מספר שנים, בט”ו בשבט, אני משתגעת מהייבוא המוני של פירות מיובשים מחו”ל. במשך 15 שנה עבדתי במשרד החקלאות ושם אוהבים לכנות את ט”ו בשבט “חג החקלאות”: השר שולח ברכה לכל העובדים, בשנים טובות יצאנו לנטיעת עצים, בשנת שמיטה קיבלנו עציץ נוי, ובשנה שעברה צלחת מלאה פירות מיובשים אומללים, הכל תוצרת חו”ל, חוץ מהתמרים (האסורים ביבוא עם חרצנים). אכזבה מרה. כל ענין הפירות המיובשים החל משום שיהודים בגולה לא יכלו להשיג פרי טרי מהארץ, ולכן הסתפקו בתוצרת הארץ המשומרת על ידי ייבוש. כל שנות ילדותי, בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית, סבלנו מדי שנה את הפרי היבש שהביאו מהארץ והגישו לנו בהתלהבות ציונית. קראנו לו “בוקסר”, היום אני מזהה אותו כחרוב וכשהוא טרי וטוב, הדבש נוזל בפנים, תענוג. הנה עליתי ארצה, ודווקא כאן מציפים אותנו בחג אילנות ישראל בייבוא, לרוב ירוד, של פירות יבשים. אין ערך לאכילת פרי יבש מיובא בט”ו בשבט. המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי פרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם! זהו עיוות בניגוד מוחלט לרוח החג. חג החקלאות? איפה הגאוה הישראלית, הלאומית, אהבת הארץ, תמיכה אמיתית בייצור המקומי, ערכי איכות הסביבה והקיימות? לקראת ט”ו בשבת השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו”ל. בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד. מה אתם אומרים? השנה ביקשתי ממליסה לתרום לנו עוד בכתיבת העלון לטו בשבט. רציתי לשמוע ממנה משהו על המחשבות והעשיה של הכנת הפירות היבשים של העסק הביתי שלה “מפרי ידיה”. רציתי להכנס לעולמה של מי שמכירה את הפירות היכרות אינטימית, היכרות של מי שרחצה, קלפה, גלענה, קצצה, סחטה, ערבבה, תיבלה, טעמה, מרחה וייבשה, קילפה, חתכה, ארזה ועיטרה אותם באמת במו ידיה ובשיתוף מלא של ליבה. עבודת ידיים היא בעצם גם עבודה שיש בה הרבה הרהורים, כאלו שמתלווים לעיסוק הידני הטכני, ורציתי להעביר אליכם מהרהוריה של מליסה, שהם, כתמיד, מעניינים ומחכימים. כמי שמפיקה מהפרי את העושר שלו בריכוזו על ידי ייבוש, מליסה כתבה מילים ממצות ומדוייקות, הנה רשות הדיבור למליסה: המניפסט של מליסה – על פירות יבשים ושאר ירקות זהי את הטוב כעת התרכזי שמרי אותו הימנעי מפסולת ומתוספים מיותרים פחות זה יותר הפיקי את המירב ממה שיש לך די זה די והותר נסי דברים חדשים לווי את מלאכתך בשריקה, בזמזום, בתיפוף, חלקי תמיד. וגם- שמרי על האצבעות פרשי עליהן את ברכתך הטבע – אין כמותו, אמרי תודה לעצים הניבי פירות בכל —— טו בשבט שמח ומלא בכל טוב, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה שמה זה נהנה בשמש ________________________________________ מה השבוע בסל? לכבוד טו בשבט החלטנו להוסיף השבוע את פרי העץ – אבוקדו – שיהיה בתאבון ולבריאות! יום שני: תפו”א לבן, שומר או דייקון, כרוב לבן או אדום, ברוקולי, כרובית, עגבניות, מלפפון, פלפל אדום, חסה, פטרוזיליה, אבוקדו. ובסל הגדול תוספת של: כרישה, סלק אדום, פול ירוק יום רביעי: חסה, דייקון או צנונית, כרובית או כרוב לבן או כרוב אדום, פטרוזיליה, ברוקולי, פלפל אדום, מלפפון או מלפפון הולנדי, סלרי שורש או פטרוזיליה שורש, עגבניות, אבוקדו, תפו”א. ובסל הגדול תוספת של: כוסברה, שום ירוק, סלק אדום או פול יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו ______________________________________________ מתכונים לטו בשבט – ירקות, פירות והרבה מתיקות: תפוחי אדמה ותפוחי עץ צלויים – מתוף פורום “בישול לילדים” בתפוז – מבשלים עד ריכוך תפוחי אדמה קטנים במי מלח רותחים – מעבירים לכלי עם מכסה ומערבבים עם שמן זית, פלפל שחור גרוס, מעט פפריקה ורוזמרין קצוץ דק דק – במקביל, מטגנים בשמן ודבש ביחס 1:1 פרוסות תפוחי עץ מגולענים (לא קלופים) – אם עובדים עם מחבת צלעות זה גם יוצא אסתטי, ואז מורחים עליהם את התערובת – מעבירים לתבנית בצורה אסתטית את תפוחי העץ ואת התפ”א – יוצקים מעל את הנוזלים – 15 דקות לתנור 200 מעלות סלט חסה ופירות עם רוטב קארי – של רוני מנדלמן – טעימא דואט כרוב מוקפץ ברכז רימונים סלט תמרים לחים וכוסברה