יִשְׂגֶּה מַלְכִּי כְּאֶרֶז וְיִפְרַח כְּתֹמֶר! / הֲלֹא אַתָּה קֻפַּת הַמַּדָּע וְאֹסֶם הַבִּינָה, / וְאֵיךְ לֹא-תֵדַע אֶת-הַבָּצָל יֶרֶק הַגִּנָה, /
וְהוּא פְרִי מִפְּרִי הָאֲדָמָה, / יֵדָעֵהוּ כָּל-עֶבֶד וְכָל-אָמָה,
פְּרִי עַז וּמַר וְאַכְזָרִי, מִבְּנֵי חָרִיף לְמִשְׁפַּחַת מְרָרִי,
עוֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ יִלְבַּשׁ מִכְנָסָיִם, / עוֹמֵד עַל-רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו לַשָּׁמָיִם,
כְּמִתְהַדֵּר: ‘רְאוּ, כַּמָּה גְדוֹלִים מעֲשָׂי / וְכַמָּה יְרֻקִּים מִכְנָסָי!’
וּבְגָמְלוֹ יֵצֵא בְּתַכְרִיךְ זְהָבוֹ, / וְהַנָּחָשׁ מְקַנֵּן בִּלְבָבוֹ,
וּבְשָׂרוֹ פְּצָלוֹת פְּצָלוֹת לְבָנוֹת / כְּמַעֲשֵׂי הַכֻּתֳּנוֹת בְּתוֹךְ הַכֻּתֳּנוֹת,
מֵהֶן לְבָנוֹת כֻּלָּן וּמֵהֶן לְבָנוֹת וּתְכֵלֶת, / וְטַעְמוֹ כְּטַעַם הַחֶלְבְּנָה וְהַשְּׁחֵלֶת,
כָּל-אוֹכְלוֹ חַי יִצְעַק: הוֹשַׁעְנָא! / מַר-לִי מַר, הִרְוַנִי לַעֲנָה! –
וְהַמַּפְשִׁיטוֹ וְהַמְפַלְחוֹ דָמֹעַ תִּדְמַע עֵינוֹ; / עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּהוּ הַשּׁוֹעִים בְּעֵינוֹ,
כִּי-מַאֲכַל דִּמְעָה לְאֶבְיוֹנֵיהֶם יִתְּנוּהוּ, / הֵם בְּפִתָּם עַל-מְרוֹרָיו יֹאכְלוּהוּ.
וַאֲשֶׁר יֹאכְלֶנּוּ חַי לְתֵאָבוֹן וּלְכֹסֶף, / יֹאכַל מִמֶּנּוּ כְּזַיִת וְאַל יוֹסֶף, / פֶּן-יַעֲמֹד טַעְמוֹ בְּפִיו וְרֵיחוֹ לֹא-יֵאָסֶף.
וְאוּלָם חֵי-מַלְכִּי אִם-יֵש כַּבָּצָל בְּכָל-הַיָּרָק / נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח בַּמָּרָק,
וְכִי יֻתַּן מִמֶּנּוּ בִּצְלִי אֵשׁ – / וְעָרַב הַצָּלִי עַל-אַחַת שֵׁשׁ;
כִּי כֵן מִשְׁפַּט הַפְּרִי הַזֶּה וְכֵן דָּתוֹ: / מַר הוּא בְּחַיָּיו וּמָתוֹק בְּמִיתָתוֹ.
(מתוך: אלוף בצלות ואלוף שום -חיים נחמן ביאליק)
איזה יופי. רציתי לצטט רק חלק קטן אבל לא יכולתי להפסיק את המלל הנפלא הזה של ביאליק על הבצל היקר שלנו. אפילו רק עבור הציטוט הזה היה שווה לגדל בצל… (המשך יבוא בהמשך)
ואכן, כתיאורו של ביאליק, הבצל היבש שלנו מתחיל את דרכו לבוש מכנסים ירוקים ועומד על ראשו, בהופעה המזכירה מאוד את הבצל הירוק. זרענו אותו בפברואר ומרץ, ובמהלך האביב צצו שורות שורות של בצלים דקיקים שנבטו וניצבו להן הכן, כשראשיהם הקטנים לא מסגירים עדיין את העתיד להתרחש. לאט לאט ובהתמדה, עם התקדמות האביב והתארכות שעות האור ביממה, האטה צמיחת העלים, וחומרי המזון שהצטברו בהם החלו לרדת אל נגני העלים ולהתעבות – הבצלים החלו להיווצר. חיכינו בסבלנות.
ביום חם במיוחד לפני כחודש וחצי עמלנו על איסוף הבצלים מן השדה למחסן. שבוע לפני כן הגיעו הערוגות לצניחה, כלומר, עלוות הבצלים התקפלה והתכופפה וזה סימן שהגיע הזמן להוציא את הבצל ולייבש אותו. אם כך, קטפנו את הבצלים וסידרנו אותם לייבוש בערוגות. הקיץ, בו מבשילים הבצלים, הוא עונה מצויינת לייבוש, בשל החום הרב, אך מצד שני יש לשמור על הבצלים מפני מכת שמש, ולכן הם זקוקים לכיסוי. ובמה נכסה כל כך הרבה בצל? לשמחתנו הטבע כבר דאג לזה – הבצלים מונחים בשדה שורות שורות, וכל שורת בצלים מקבלת כיסוי והגנה מעלי השורה הבאה. כך:
במהלך השבוע הזה מתייבשים העלים והלחות בהם יורדת מטה ונצברת בבצל עצמו, וקליפת הבצל מתקשה. לאחר כשבוע בשמש קייצית מזרח-תיכונית טיפוסית הבצלים כבר היו יבשים ומוכנים להיאסף לאחסון. קינבנו את העלים (תלשנו אותם מן הבצל, בקלות רבה) ואספנו את הבצל לארגזים. הרבה ארגזים. הרבה ארגזים כבדים, שהורמו ונלקחו למחסן בשמש צהרים של תחילת יולי. זה היה מתיש. אבל בסופה של העבודה הקשה עמד במחסן שלנו ניחוח עז שאי אפשר היה לטעות במקורו: הרבה בצל.
הבצל הוא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר. מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. בארץ ידוע הבצל עוד מימי התנ”ך ושמו נישא בפי בני ישראל במדבר בגעגוע: “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם… ואת הבצלים ואת השומים”. במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), הברהמינים בהודו נמנעו ממנו, אבל פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ומתוך האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם. וכאמור – אלוף הבצלות של ביאליק מהלל ומשבח אותו כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.
מלבד הריח החריף עומד בפני אוהבי הבצל מכשול נוסף בדרך לטעם גן העדן – קילוף הבצל – פעולה פשוטה למדי אך כרוכה בדמעות רבות. בחומר המצוי במיץ הבצל יש תרכובות הגופרית, (או תרכובות אורגנו-גופריתיות organosulfur compounds), החומרים המרכיבים את תרכובות הגופרית, חומצות אמינו וסולפוקסידים, מופרדים בבצל השלם על ידי ממברנה. כאשר חרק מתחיל לכרסם בבצל, או כאשר אנו חותכים אותו, נקרעות הממברנות ומתאפשר המפגש בין החומרים. המפגש הזה מניב תרכובות חריפות, הצורבות בעיניים ומדמיעות. קיימות שיטות רבות לקילוף בצל ללא דמעות. השיטה הבטוחה ביותר לקילוף ללא דמעות היא קילוף תוך לבישת מסכת גזים ונראה לי שזו אינה דרך מצודדת לעשות זאת. שיטות מקובלות אחרות – קילוף בתוך מים, קילוף בצל קר שהוצא מן המקרר, אחיזת גפרור או סיכה בפה בזמן הקילוף, הרכבת משקפי צלילה או משקפי שמש, קילוף מן השורש כלפי מעלה, אחיזת לחם בפה בזמן הקילוף ועוד ועוד. חלק מן השיטות נשמעות מוזרות יותר ואחרות פחות, לחלקן יש הסבר מדעי: המים הזורמים שוטפים את החומר המגרה וגם מפרקים אותו, ובבצל קר מתפרק החומר המגרה מן הבצל בצורה אטית, ולכן מדמיע פחות. אתם מוזמנים לנסות את השיטות השונות, או פשוט לקבל את הדמעות הזולגות באהבה…
אולם, מדוע בכלל יצר הטבע חומרים אלו בבצל? הסיבה היא כמובן הגנה על הבצל היקר, בו נאגרים חומרי ההזנה של הצמח, שאמורים להישמר שם עד לשנה הבאה. הבצל הוא צמח דו-שנתי – בשנה הראשונה נוצר הבצל – שהוא איבר תשמורת, מעין בונקר של מזון, ורק בשנת הגידול השנייה הוא מעלה עמוד פריחה ויוצר פרחים וזרעים. לתרכובות הגופרית ישנן תכונות אנטי-ביוטיות ואנטי-פטרייתיות, ואלו מגנות על הבצל מריקבון וממזיקים זללניים אחרים. אנחנו נוכחנו לראות זאת בהתמודדות שלנו עם זבוב הבצל. בתחילת הדרך תקף הזבוב הזה את הבצלים הצעירים וגרם לרקבונות רבים ולחללים רבים בשורות (חללים תרתי משמע). אולם כשגדלו הצמחים ובתחתיתם החלו להתעבות בצלים, פסקו העקיצות וזבובי הבצל הלכו לחפש כנראה קרבנות אחרים (ואולי גם החום הבריח אותם).
נחזור לביאליק לרגע:
שָׁם בְּתוֹךְ הַפַּרְתְּמִים יָשִׁישׁ אֶחָד הָיָה, / יָשִׁישׁ מֻמְחֶה וְחַכִּים וּבָקִי בְהַטָּיָה,
בִּטְנוֹ אוֹצָר בָּלוּם וּגְרוֹנוֹ קֶבֶר, /וַיִּקַּח בָּצָל וַיַּהַפְכֵהוּ מֵעֵבֶר אֶל-עֵבֶר,
וַיְמַשְּׁשֵהוּ וַיְמַעֲכֵהוּ כֹּה וָכֹה בְּכַפּוֹ, / וַיְרִיחֵהוּ אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּאַפּוֹ,
אַחַת בִּנְחִירוֹ הַיְמָנִית וְאַחַת בִּנְחִירוֹ הַשְׂמָאלִית, / וַיִּבְחָנֵהוּ בְּחִינָה דַקָּה כִּבְחֹן אֶתְרוֹג אוֹ מַרְגָּלִית,
וַיְנַסֵּהוּ נִסָּיוֹן כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ, / בִּשְׁנֵי זוּגוֹת מִשְׁקָפַיִם וּבִשְׁפוֹפֶרֶת וּבְאֶגְרוֹף מְפֻלָּשׁ,
וַיְפַצְלֵהוּ פְּצָלוֹת פְּצָלוֹת, / וַיַּפְשִׁיטֵהוּ אֶת-כָּל-הַשְּׂמָלוֹת,
וְאַחַר לְקָקוֹ בִּקְצֵה-הַלָּשׁוֹן וַיֹּאמֶר בִּזְהִירוּת:
אָכֵן יֶשׁ-בּוֹ מִן-הַמְּרִירוּת שֶׁבַּחֲרִיפוּת וּמִן-הַחֲרִיפוּת שֶׁבַּמְּרִירוּת, / וּמִן-הָרֹךְ שֶׁבַּקְּשִׁי ומִן-הַקְּשִׁי שֶׁבָּרֹךְ, / וּמִן-הַתּוֹךְ שֶׁבַּקְּלִיפָּה וּמִן-הַקְּלִיפָּה שֶׁבַּתּוֹך,
וּמִזְגּוֹ לֹא-קַר וְלֹא-חַם וְלֹא-יָבֵשׁ וְלֹא-לַח, / וְעֵינוֹ אֵינֶנָּה כְּעֵין הַבְּדֹלַח,
וְרֵיחוֹ אֵינֶנוּ כְּרֵיחַ הֵקִּנָּמוֹן, / וְטַעְמוֹ לֹא כְטַעַם הַכַּמּוֹן,
וְיָצָא מִכְּלָל-צְנוֹן וְלֹא-בָא עַד-הָחֲזֶרֶת, / וְלֹא-נִמְצָא זִכְרוֹ בְּפִיטוּם הַקְּטֹרֶת,
וּלְפִי הַשְׁעָרָתִי, הַשְׁעָרַת מֻמְחֶה, / אֵין כָּמֹהוּ סְגֻלָּה יָפָה לְאִצְטוּמְכָא.
ואכן צדק הישיש המומחה, הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית.הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה”רע”, ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.
וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.
מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע”י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.
חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: קיימת בבצל תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.
מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך “כוח הצבע” (ויש גם מתכונים)
כמה “תרופות סבתא” לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.
טיפ טיפה:
* בצלים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
* בצל שחתכתם והשתמשתם בחלקו ניתן לשמור במקרר בקופסה אטומה, בתוך מעט מים (בעיקר להפחתת הריח)
שיהיה שבוע של בריאות, שלוה והנאות של קיץ,
אלון, בת-עמי וכל צוות ח’ביזה
_________________________________________________
יום שני: כוסברה או פטרוזיליה או בזיל, שעועית תאילנדית או לוביה, חצילים / פרי הספגטי, דלורית, עגבניות, מלפפונים, בצל יבש, חסה, עגבניות צ’רי, דלעת, תירס רק לארגזים קטנים.
ובסל הגדול תוספת של: פלפל אדום וירוק, כרישה, במיה, סלק אדום
יום רביעי: דלורית, לוביה או שעועית תאילנדית, מלפפונים, חסה, עגבניות, בצל יבש, דלעת, חצילים או עגבניות צ’רי, תפו”א, נענע או בזיל, פלפל אדום.
ובסל הגדול תוספת של: במיה, כרישה, לואיזה
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי וגם טחינה. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
______________________________
מתכונים לאלופי בצלות בעונת הקיץ:
שני מאפים ואחד ממולא של קרין גורן
ממרח בצל ויין אדום של ג’אקומו
בצק עלים ממולא בבצל, תאנים וגבינת רוקפור
ביום חם במיוחד לפני כחודש וחצי עמלנו על איסוף הבצלים מן השדה למחסן. שבוע לפני כן הגיעו הערוגות לצניחה, כלומר, עלוות הבצלים התקפלה והתכופפה וזה סימן שהגיע הזמן להוציא את הבצל ולייבש אותו. אם כך, קטפנו את הבצלים וסידרנו אותם לייבוש בערוגות. הקיץ, בו מבשילים הבצלים, הוא עונה מצויינת לייבוש, בשל החום הרב, אך מצד שני יש לשמור על הבצלים מפני מכת שמש, ולכן הם זקוקים לכיסוי. ובמה נכסה כל כך הרבה בצל? לשמחתנו הטבע כבר דאג לזה – הבצלים מונחים בשדה שורות שורות, וכל שורת בצלים מקבלת כיסוי והגנה מעלי השורה הבאה. כך:
במהלך השבוע הזה מתייבשים העלים והלחות בהם יורדת מטה ונצברת בבצל עצמו, וקליפת הבצל מתקשה. לאחר כשבוע בשמש קייצית מזרח-תיכונית טיפוסית הבצלים כבר היו יבשים ומוכנים להיאסף לאחסון. קינבנו את העלים (תלשנו אותם מן הבצל, בקלות רבה) ואספנו את הבצל לארגזים. הרבה ארגזים. הרבה ארגזים כבדים, שהורמו ונלקחו למחסן בשמש צהרים של תחילת יולי. זה היה מתיש. אבל בסופה של העבודה הקשה עמד במחסן שלנו ניחוח עז שאי אפשר היה לטעות במקורו: הרבה בצל.
הבצל הוא אחד מצמחי התרבות העתיקים ביותר. מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. בארץ ידוע הבצל עוד מימי התנ”ך ושמו נישא בפי בני ישראל במדבר בגעגוע: “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם… ואת הבצלים ואת השומים”. במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), הברהמינים בהודו נמנעו ממנו, אבל פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ומתוך האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם. וכאמור – אלוף הבצלות של ביאליק מהלל ומשבח אותו כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.
מלבד הריח החריף עומד בפני אוהבי הבצל מכשול נוסף בדרך לטעם גן העדן – קילוף הבצל – פעולה פשוטה למדי אך כרוכה בדמעות רבות. בחומר המצוי במיץ הבצל יש תרכובות הגופרית, (או תרכובות אורגנו-גופריתיות organosulfur compounds), החומרים המרכיבים את תרכובות הגופרית, חומצות אמינו וסולפוקסידים, מופרדים בבצל השלם על ידי ממברנה. כאשר חרק מתחיל לכרסם בבצל, או כאשר אנו חותכים אותו, נקרעות הממברנות ומתאפשר המפגש בין החומרים. המפגש הזה מניב תרכובות חריפות, הצורבות בעיניים ומדמיעות. קיימות שיטות רבות לקילוף בצל ללא דמעות. השיטה הבטוחה ביותר לקילוף ללא דמעות היא קילוף תוך לבישת מסכת גזים ונראה לי שזו אינה דרך מצודדת לעשות זאת. שיטות מקובלות אחרות – קילוף בתוך מים, קילוף בצל קר שהוצא מן המקרר, אחיזת גפרור או סיכה בפה בזמן הקילוף, הרכבת משקפי צלילה או משקפי שמש, קילוף מן השורש כלפי מעלה, אחיזת לחם בפה בזמן הקילוף ועוד ועוד. חלק מן השיטות נשמעות מוזרות יותר ואחרות פחות, לחלקן יש הסבר מדעי: המים הזורמים שוטפים את החומר המגרה וגם מפרקים אותו, ובבצל קר מתפרק החומר המגרה מן הבצל בצורה אטית, ולכן מדמיע פחות. אתם מוזמנים לנסות את השיטות השונות, או פשוט לקבל את הדמעות הזולגות באהבה…
אולם, מדוע בכלל יצר הטבע חומרים אלו בבצל? הסיבה היא כמובן הגנה על הבצל היקר, בו נאגרים חומרי ההזנה של הצמח, שאמורים להישמר שם עד לשנה הבאה. הבצל הוא צמח דו-שנתי – בשנה הראשונה נוצר הבצל – שהוא איבר תשמורת, מעין בונקר של מזון, ורק בשנת הגידול השנייה הוא מעלה עמוד פריחה ויוצר פרחים וזרעים. לתרכובות הגופרית ישנן תכונות אנטי-ביוטיות ואנטי-פטרייתיות, ואלו מגנות על הבצל מריקבון וממזיקים זללניים אחרים. אנחנו נוכחנו לראות זאת בהתמודדות שלנו עם זבוב הבצל. בתחילת הדרך תקף הזבוב הזה את הבצלים הצעירים וגרם לרקבונות רבים ולחללים רבים בשורות (חללים תרתי משמע). אולם כשגדלו הצמחים ובתחתיתם החלו להתעבות בצלים, פסקו העקיצות וזבובי הבצל הלכו לחפש כנראה קרבנות אחרים (ואולי גם החום הבריח אותם).
נחזור לביאליק לרגע:
שָׁם בְּתוֹךְ הַפַּרְתְּמִים יָשִׁישׁ אֶחָד הָיָה, / יָשִׁישׁ מֻמְחֶה וְחַכִּים וּבָקִי בְהַטָּיָה,
בִּטְנוֹ אוֹצָר בָּלוּם וּגְרוֹנוֹ קֶבֶר, /וַיִּקַּח בָּצָל וַיַּהַפְכֵהוּ מֵעֵבֶר אֶל-עֵבֶר,
וַיְמַשְּׁשֵהוּ וַיְמַעֲכֵהוּ כֹּה וָכֹה בְּכַפּוֹ, / וַיְרִיחֵהוּ אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּאַפּוֹ,
אַחַת בִּנְחִירוֹ הַיְמָנִית וְאַחַת בִּנְחִירוֹ הַשְׂמָאלִית, / וַיִּבְחָנֵהוּ בְּחִינָה דַקָּה כִּבְחֹן אֶתְרוֹג אוֹ מַרְגָּלִית,
וַיְנַסֵּהוּ נִסָּיוֹן כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ, / בִּשְׁנֵי זוּגוֹת מִשְׁקָפַיִם וּבִשְׁפוֹפֶרֶת וּבְאֶגְרוֹף מְפֻלָּשׁ,
וַיְפַצְלֵהוּ פְּצָלוֹת פְּצָלוֹת, / וַיַּפְשִׁיטֵהוּ אֶת-כָּל-הַשְּׂמָלוֹת,
וְאַחַר לְקָקוֹ בִּקְצֵה-הַלָּשׁוֹן וַיֹּאמֶר בִּזְהִירוּת:
אָכֵן יֶשׁ-בּוֹ מִן-הַמְּרִירוּת שֶׁבַּחֲרִיפוּת וּמִן-הַחֲרִיפוּת שֶׁבַּמְּרִירוּת, / וּמִן-הָרֹךְ שֶׁבַּקְּשִׁי ומִן-הַקְּשִׁי שֶׁבָּרֹךְ, / וּמִן-הַתּוֹךְ שֶׁבַּקְּלִיפָּה וּמִן-הַקְּלִיפָּה שֶׁבַּתּוֹך,
וּמִזְגּוֹ לֹא-קַר וְלֹא-חַם וְלֹא-יָבֵשׁ וְלֹא-לַח, / וְעֵינוֹ אֵינֶנָּה כְּעֵין הַבְּדֹלַח,
וְרֵיחוֹ אֵינֶנוּ כְּרֵיחַ הֵקִּנָּמוֹן, / וְטַעְמוֹ לֹא כְטַעַם הַכַּמּוֹן,
וְיָצָא מִכְּלָל-צְנוֹן וְלֹא-בָא עַד-הָחֲזֶרֶת, / וְלֹא-נִמְצָא זִכְרוֹ בְּפִיטוּם הַקְּטֹרֶת,
וּלְפִי הַשְׁעָרָתִי, הַשְׁעָרַת מֻמְחֶה, / אֵין כָּמֹהוּ סְגֻלָּה יָפָה לְאִצְטוּמְכָא.
ואכן צדק הישיש המומחה, הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית.הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה”רע”, ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.
וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.
מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע”י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.
חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: קיימת בבצל תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.
מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך “כוח הצבע” (ויש גם מתכונים)
כמה “תרופות סבתא” לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.
טיפ טיפה:
* בצלים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
* בצל שחתכתם והשתמשתם בחלקו ניתן לשמור במקרר בקופסה אטומה, בתוך מעט מים (בעיקר להפחתת הריח)
שיהיה שבוע של בריאות, שלוה והנאות של קיץ,
אלון, בת-עמי וכל צוות ח’ביזה
_________________________________________________
יום שני: כוסברה או פטרוזיליה או בזיל, שעועית תאילנדית או לוביה, חצילים / פרי הספגטי, דלורית, עגבניות, מלפפונים, בצל יבש, חסה, עגבניות צ’רי, דלעת, תירס רק לארגזים קטנים.
ובסל הגדול תוספת של: פלפל אדום וירוק, כרישה, במיה, סלק אדום
יום רביעי: דלורית, לוביה או שעועית תאילנדית, מלפפונים, חסה, עגבניות, בצל יבש, דלעת, חצילים או עגבניות צ’רי, תפו”א, נענע או בזיל, פלפל אדום.
ובסל הגדול תוספת של: במיה, כרישה, לואיזה
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי וגם טחינה. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
______________________________
מתכונים לאלופי בצלות בעונת הקיץ:
שני מאפים ואחד ממולא של קרין גורן
ממרח בצל ויין אדום של ג’אקומו
בצק עלים ממולא בבצל, תאנים וגבינת רוקפור