לקראת האביב המתחדש עלינו יש לנו חידושים באגף התוספות האפשריות לארגז: סולת כוסמין של “מנחת הארץ”, גבינות לבנות, גבינת שמנת ויוגורט של יוטב. הדבש עומד או-טו-טו לפני רדיה חדשה, ואנחנו מקוים שבעוד זמן קצר (כמה שבועות?) יהיה לנו מלאי מחודש של דבש בטעמים שונים. את כל החידושים תוכלו למצוא בטופס ההזמנות שלנו.
_____________________________________________
זה היה דיווח מזג האויר בשבת האחרונה: “מישהו אמר אביב? גשם שוטף יורד מאז שעות הבוקר המוקדמות באזור הצפון והמרכז, מלווה בסופות רעמים ורוחות. בהמשך היום צפוי הגשם להתפשט גם לאזור הדרום, וקיים חשש משיטפונות בנחלי ים המלח ומדבר יהודה”.
השבת האחרונה שימחה את לבבנו במחול של ממטרים שוטפים. גשם קצר ומשמח ירד על הירקות המחייכים בשדה שלנו. לפעמים שואלים אותי האם הגשמים המפתיעים והמאוחרים האלו מזיקים לירקות שלנו או פוגעים בהם באיזושהי צורה. התשובה היא שלא, להיפך, הם מרעננים אותם ומעניקים להם עוד משב לחות לפני בוא החום הגדול איתו גם הם, כמונו, ניאלץ להתמודד בעוד כמה שבועות ועד הסתו. ולכבוד הגשם המאוחר הזה והעננות שהביא עמו אנחנו מקדישים את העלון הזה לכמה מילים על ממטרים ואיחורים.
הגשם האחרון שיורד באביב נקרא “מלקוש”. בדרך כלל הוא מגיע באפריל או מאי, המקבילים לחודש העברי ניסן. המלקוש מבשר את סוף עונת הגשמים ובוא הקיץ, העונה היבשה באיזורנו. תופעת המלקוש ייחודית לאקלים הים תיכוני, בו יש עצירת גשמים במשך עונת הקיץ. באזורי אקלים ממוזג לא פוסקים הגשמים לפרק זמן ממושך בשנה ולכן אין משמעות מיוחדת לגשמים האחרונים באביב.
בבלוג “לא שומעים!” מהרהר דובי קננגיסר במילה הזו: “המילה היפה ביותר בעברית (בעיקר בגלל המשמעות שלה), לדעתי, היא “מלקוש”. זו מילה בדיעבדית. כל טמבל יכול לדעת מתי מגיע היורה: קל לזהות את הגשם הראשון. אבל כדי לדבר על המלקוש אתה צריך לדעת בוודאות שלא יהיו גשמים נוספים אחריו, וכמו שאמר נילס בוהר, תחזיות זה דבר מאוד מסובך, בעיקר בכל הנוגע לעתיד.
אני תוהה אם קיימת מילה מקבילה בשפות אחרות. קשה לי להאמין שכן. זו מילה כל-כך… עברית. קשה לי להאמין שיש אחרים שחשבו להמציא מילה למשהו שאי אפשר לדעת שככה קוראים לו עד שיעברו לפחות כמה שבועות מהרגע שרואים אותו…”
מאיפה הגיעה המילה המיוחדת הזו? המילה “מלקוש” מוזכרת כבר במקרא בספר דברים, כאחת הברכות שמבטיח האל לבני ישראל אם יקיימו את מצוותיו: “וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.” (דברים יא יד-יז). מעניין לראות כי דוקא בארצנו השחונה ובשפה העברית שלה יוחדו מילים לסוגים שונים של גשם: היורה – הגשם הראשון, והמלקוש – הגשם האחרון. לפעמים דווקא עושר במציאות מייצר דקויות של מילים, כמו ריבוי שמות השלג בשפת האסקימואים, כאן אלו כנראה הכמיהה, הצורך ודווקא החסר והדוחק שיצרו מילים מסויימות לגשמים חשובים מאוד בעונה: הראשונים והאחרונים בה.
השם שניתן לגשם האחרון, מלקוש, זכה למספר פירושים ודרשות, שבעיני הם משלימים זה את זה וכל אחד מהם אומר משהו על פן אחר בו:
– ההסבר הראשון מתייחס לשורש (הארמי) ממנו לקוחה כנראה המילה – “לקש” שמשמעותו: מאוחר, כמו למשל: כבשים שנולדו מאוחר – לקישא, עשב הגדל מאוחר – לֶקֶש, זן מאוחר, יבול מאחר – לקיש. וגם מלקוש = גשם מאוחר, גשם של סוף העונה.
שלושה הסברים אחרים, שניתנים בדיון על המלקוש בגמרא במסכת תענית (ו עא) מתייחסים למלקוש כחיבור של שתי מילים, ומנסים לתת לו משמעויות נוספות:
– “דבר שמל קשיותיהן של ישראל” – ‘מל’ מלשון למולל, לרכך, לפרק, ‘קש’ מלשון קושי, קשיות הלב. “כשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין ועושין צדקות” (רש”י שם). המלקוש אינו בונוס וצ’ופר נחמד אלא הכרחי (עוד רגע תבינו למה) ולכן כשאינו מגיע הוא מביא את החקלאים להתפלל לבואו ולפתוח את ליבם.
למה הוא הכרחי? כי הוא
– “דבר שממלא תבואה בקשיה” – הגשם הזה “נותן את הפיניש” לצימוח השיבולת, לאחר שנבטה, צמחה והופרתה בעונת הגשמים החורפית, באים גשמי האביב וגורמים לה להתנפח ולהתמלא. ויעידו חקלאים המגדלים חיטה כמה חשובים אכן הגשמים של סוף העונה כדי להבטיח שיבולים מלאות וכבדות.
הפירוש השלישי מתאר את המטר הזה בלי מבט מוסרי או הסבר בוטני מלולמד, אלא בפשטות, כמי שעומד ומתבונן עליו מן הצד:
– “דבר שיורד על המלילות והקשין“. בתחילת עונת הגשמים, לאחר יובש הקיץ והסתו, יורד היורה על אדמה חשופה יבשה וקשה, ועל תלמים מבוקעים המשתוקקים למים. בסופה ממטיר המלקוש על השדה המלא בים השבלים, שוב זה אינו שדה ריק של תחילת החורף, אלא שדה מלא במלילות (שיבולים עם חיטה טריה הניתנת למאכל) וקש, המאפיינים את תקופת האביב.
הפירושים האלה נוגעים בשלוש זויות המשולש הקיומי: אדם-ארץ-מטר. ושוב, רגע לפני שנתייבש ונלהט בחום הקיץ, נותן לנו המלקוש להיזכר בכל הפנים האלו של המים: בצורך הנפשי שלנו ברטיבות ולחלוחית, בנחיצות הפיזית בהם כמזינים ומרווים אדמה, אדם, בעלי חיים וצמחים, אבל גם כעומדים בפני עצמם, או נכון יותר: זולגים, מטפטפים, זורמים, יורדים, נשפכים בלי התפלספות בגלל מה ולשם מה, סתם כי יורד גשם.
יש לפעמים תחושה שהמלקוש קצת מבאס את האביביות שצוחקת אלינו בחמימות ואור. לעומת הגשם הראשון, שלאחר חום הקיץ בדרך כלל אנחנו כבר בציפייה דרוכה לקראת רעננותו, השדות צמאים אליו, התהום הריקה מחכה להתמלא במימיו, המלקוש בא באיחור לאחר כל הגשמים, כשאנו כבר עייפים מרוב גשמים, ומצפים לאביב שיגיע. כמאחרת כרונית, המלקוש הוא נציגי המובהק באגודת הממטרים, ואני שמחה אליו ונהנית ממנו מאוד, מקבלת את פניו בשמחה ובכלל לא מתבעסת מכך שהמגלשות בגן השעשועים שוב רטובות. כמו מתנת יום הולדת שמגיעה באיחור ומשמחת את הלב. כיפאק הי למאחרים!
השדה שלנו מקבל את פני המלקוש באביביות מושלמת: אחרוני הכרובים, הסלרי, הקולרבי והגזר כבר כמעט נפרדים מאיתנו. השבוע מתחילים להוציא תפוחי אדמה אביביים ראשונים, מהזן האדום הקרוי “דזירה”, וגם הבזיל מגיע. קישואים, צנוניות, מלפפונים ופקוסים כבר מבקרים אצלכם בארגזים, נענע גם היא ממש עוד מעט מגיעה. השדה שתול כבר בכמעט כל גידולי הקיץ: עגבניות, פלפלים וחצילים, שעועית ירוקה, לוביה, במיה, דלעות, מלונים ואבטיחים. כולם גדלים יפה. הסויה הירוקה היא האחרונה, המלקושית שלנו, וממש מחר אמורים להגיע הזרעים ולהיטמן בקרקע בימים הקרובים.
מקוים שההתחדשות והשינוי האביביים משמחים את לבבכם וחיככם, ומאחלים לכם רק הנאה ושמחה ממלקושים שכאלה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה שנושם לרווחה בכל יום בו מבושש השרב והחום להגיע.
______________________________________________
השבוע בסל:
יום שני: חסה, מנגולד, פטרוזיליה, תרד ניו-זילנדי, תפו”א אדום, סלרי שורש, עגבניות, מלפפונים או פקוסים, גזר, קישואים, סלק אדום.
ובסל הגדול תוספת של: כרוב, כרישה, בזיל
יום רביעי: סלק אדום, קישואים, מלפפונים, סלרי או סלרי שורש, עגבניות, גזר, פטרוזיליה, בזיל, חסה ערבית או אמריקאית, כרוב לבן, תפו”א אדום.
ובסל הגדול תוספת של: כרישה, נענע, מנגולד או תרד ניו-זילנדי
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
___________________________________________
השבת האחרונה שימחה את לבבנו במחול של ממטרים שוטפים. גשם קצר ומשמח ירד על הירקות המחייכים בשדה שלנו. לפעמים שואלים אותי האם הגשמים המפתיעים והמאוחרים האלו מזיקים לירקות שלנו או פוגעים בהם באיזושהי צורה. התשובה היא שלא, להיפך, הם מרעננים אותם ומעניקים להם עוד משב לחות לפני בוא החום הגדול איתו גם הם, כמונו, ניאלץ להתמודד בעוד כמה שבועות ועד הסתו. ולכבוד הגשם המאוחר הזה והעננות שהביא עמו אנחנו מקדישים את העלון הזה לכמה מילים על ממטרים ואיחורים.
הגשם האחרון שיורד באביב נקרא “מלקוש”. בדרך כלל הוא מגיע באפריל או מאי, המקבילים לחודש העברי ניסן. המלקוש מבשר את סוף עונת הגשמים ובוא הקיץ, העונה היבשה באיזורנו. תופעת המלקוש ייחודית לאקלים הים תיכוני, בו יש עצירת גשמים במשך עונת הקיץ. באזורי אקלים ממוזג לא פוסקים הגשמים לפרק זמן ממושך בשנה ולכן אין משמעות מיוחדת לגשמים האחרונים באביב.
בבלוג “לא שומעים!” מהרהר דובי קננגיסר במילה הזו: “המילה היפה ביותר בעברית (בעיקר בגלל המשמעות שלה), לדעתי, היא “מלקוש”. זו מילה בדיעבדית. כל טמבל יכול לדעת מתי מגיע היורה: קל לזהות את הגשם הראשון. אבל כדי לדבר על המלקוש אתה צריך לדעת בוודאות שלא יהיו גשמים נוספים אחריו, וכמו שאמר נילס בוהר, תחזיות זה דבר מאוד מסובך, בעיקר בכל הנוגע לעתיד.
אני תוהה אם קיימת מילה מקבילה בשפות אחרות. קשה לי להאמין שכן. זו מילה כל-כך… עברית. קשה לי להאמין שיש אחרים שחשבו להמציא מילה למשהו שאי אפשר לדעת שככה קוראים לו עד שיעברו לפחות כמה שבועות מהרגע שרואים אותו…”
מאיפה הגיעה המילה המיוחדת הזו? המילה “מלקוש” מוזכרת כבר במקרא בספר דברים, כאחת הברכות שמבטיח האל לבני ישראל אם יקיימו את מצוותיו: “וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.” (דברים יא יד-יז). מעניין לראות כי דוקא בארצנו השחונה ובשפה העברית שלה יוחדו מילים לסוגים שונים של גשם: היורה – הגשם הראשון, והמלקוש – הגשם האחרון. לפעמים דווקא עושר במציאות מייצר דקויות של מילים, כמו ריבוי שמות השלג בשפת האסקימואים, כאן אלו כנראה הכמיהה, הצורך ודווקא החסר והדוחק שיצרו מילים מסויימות לגשמים חשובים מאוד בעונה: הראשונים והאחרונים בה.
השם שניתן לגשם האחרון, מלקוש, זכה למספר פירושים ודרשות, שבעיני הם משלימים זה את זה וכל אחד מהם אומר משהו על פן אחר בו:
– ההסבר הראשון מתייחס לשורש (הארמי) ממנו לקוחה כנראה המילה – “לקש” שמשמעותו: מאוחר, כמו למשל: כבשים שנולדו מאוחר – לקישא, עשב הגדל מאוחר – לֶקֶש, זן מאוחר, יבול מאחר – לקיש. וגם מלקוש = גשם מאוחר, גשם של סוף העונה.
שלושה הסברים אחרים, שניתנים בדיון על המלקוש בגמרא במסכת תענית (ו עא) מתייחסים למלקוש כחיבור של שתי מילים, ומנסים לתת לו משמעויות נוספות:
– “דבר שמל קשיותיהן של ישראל” – ‘מל’ מלשון למולל, לרכך, לפרק, ‘קש’ מלשון קושי, קשיות הלב. “כשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין ועושין צדקות” (רש”י שם). המלקוש אינו בונוס וצ’ופר נחמד אלא הכרחי (עוד רגע תבינו למה) ולכן כשאינו מגיע הוא מביא את החקלאים להתפלל לבואו ולפתוח את ליבם.
למה הוא הכרחי? כי הוא
– “דבר שממלא תבואה בקשיה” – הגשם הזה “נותן את הפיניש” לצימוח השיבולת, לאחר שנבטה, צמחה והופרתה בעונת הגשמים החורפית, באים גשמי האביב וגורמים לה להתנפח ולהתמלא. ויעידו חקלאים המגדלים חיטה כמה חשובים אכן הגשמים של סוף העונה כדי להבטיח שיבולים מלאות וכבדות.
הפירוש השלישי מתאר את המטר הזה בלי מבט מוסרי או הסבר בוטני מלולמד, אלא בפשטות, כמי שעומד ומתבונן עליו מן הצד:
– “דבר שיורד על המלילות והקשין“. בתחילת עונת הגשמים, לאחר יובש הקיץ והסתו, יורד היורה על אדמה חשופה יבשה וקשה, ועל תלמים מבוקעים המשתוקקים למים. בסופה ממטיר המלקוש על השדה המלא בים השבלים, שוב זה אינו שדה ריק של תחילת החורף, אלא שדה מלא במלילות (שיבולים עם חיטה טריה הניתנת למאכל) וקש, המאפיינים את תקופת האביב.
הפירושים האלה נוגעים בשלוש זויות המשולש הקיומי: אדם-ארץ-מטר. ושוב, רגע לפני שנתייבש ונלהט בחום הקיץ, נותן לנו המלקוש להיזכר בכל הפנים האלו של המים: בצורך הנפשי שלנו ברטיבות ולחלוחית, בנחיצות הפיזית בהם כמזינים ומרווים אדמה, אדם, בעלי חיים וצמחים, אבל גם כעומדים בפני עצמם, או נכון יותר: זולגים, מטפטפים, זורמים, יורדים, נשפכים בלי התפלספות בגלל מה ולשם מה, סתם כי יורד גשם.
יש לפעמים תחושה שהמלקוש קצת מבאס את האביביות שצוחקת אלינו בחמימות ואור. לעומת הגשם הראשון, שלאחר חום הקיץ בדרך כלל אנחנו כבר בציפייה דרוכה לקראת רעננותו, השדות צמאים אליו, התהום הריקה מחכה להתמלא במימיו, המלקוש בא באיחור לאחר כל הגשמים, כשאנו כבר עייפים מרוב גשמים, ומצפים לאביב שיגיע. כמאחרת כרונית, המלקוש הוא נציגי המובהק באגודת הממטרים, ואני שמחה אליו ונהנית ממנו מאוד, מקבלת את פניו בשמחה ובכלל לא מתבעסת מכך שהמגלשות בגן השעשועים שוב רטובות. כמו מתנת יום הולדת שמגיעה באיחור ומשמחת את הלב. כיפאק הי למאחרים!
השדה שלנו מקבל את פני המלקוש באביביות מושלמת: אחרוני הכרובים, הסלרי, הקולרבי והגזר כבר כמעט נפרדים מאיתנו. השבוע מתחילים להוציא תפוחי אדמה אביביים ראשונים, מהזן האדום הקרוי “דזירה”, וגם הבזיל מגיע. קישואים, צנוניות, מלפפונים ופקוסים כבר מבקרים אצלכם בארגזים, נענע גם היא ממש עוד מעט מגיעה. השדה שתול כבר בכמעט כל גידולי הקיץ: עגבניות, פלפלים וחצילים, שעועית ירוקה, לוביה, במיה, דלעות, מלונים ואבטיחים. כולם גדלים יפה. הסויה הירוקה היא האחרונה, המלקושית שלנו, וממש מחר אמורים להגיע הזרעים ולהיטמן בקרקע בימים הקרובים.
מקוים שההתחדשות והשינוי האביביים משמחים את לבבכם וחיככם, ומאחלים לכם רק הנאה ושמחה ממלקושים שכאלה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה שנושם לרווחה בכל יום בו מבושש השרב והחום להגיע.
______________________________________________
השבוע בסל:
יום שני: חסה, מנגולד, פטרוזיליה, תרד ניו-זילנדי, תפו”א אדום, סלרי שורש, עגבניות, מלפפונים או פקוסים, גזר, קישואים, סלק אדום.
ובסל הגדול תוספת של: כרוב, כרישה, בזיל
יום רביעי: סלק אדום, קישואים, מלפפונים, סלרי או סלרי שורש, עגבניות, גזר, פטרוזיליה, בזיל, חסה ערבית או אמריקאית, כרוב לבן, תפו”א אדום.
ובסל הגדול תוספת של: כרישה, נענע, מנגולד או תרד ניו-זילנדי
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
___________________________________________