אופס… בשל לחיצה שגויה התפרסם העלון השבוע כבר ביום ראשון עוד בהיותו בחיתוליו, טיוטא לא שלמה. עכשיו הנה הוא לפניכם במועד הנכון ובשלמותו, קבלו התנצלותי על הבלבול.
_____________________________________________
פינת המציאות:
ביום הפתוח נשכחו ונשארו אצלנו: כפכפי קרוקס ורודים במידת ילדים, וכובע מצחיה כחול. מי שאיבד או שכח מוזמן לפנות אלינו ונשלח בארגז הקרוב.
תודה לכל מי שבא ליום הפתוח – היה לנו לעונג לארח, לפגוש, לנשנש ולצאת אתכם במחול.
תודה רבה לכל העוסקים במלאכה: העובדים הנאמנים: סווט, פום, סוסו, אלון, תמיר, מליסה, יוסי. ליצרנים השותפים שהגיעו לפגוש ולהכיר אתכם: דני מהגרנולה והעוגיות של דני וגלית, מורן ממחלבת יוטב ויפתח אופה הלחם.
תודה לבני המשפחה שלנו שעמלו וסייעו, במיוחד לאבאמא שורק שניצחו על המלאכה בפינת היצירה – אין כמוכם.
ותודה לנגניות מלהקת “Hazel Hill” שהנעימו לנו את הזמן במוסיקה של פעם ולהווארד, השדכן בינינו והמרקיד, על הוספת טעם חדש ומרענן ליום הפתוח.
להתראות בפסח!
____________________
וברוח “אחרי החגים” – הנבטים של מגי ישובו החל מהשבוע הבא. מי שרשום אצלה מהשנה שעברה – מגי זוכרת אתכם ותשלח, מי שמעוניין להצטרף (גם מי שדיבר איתי כבר), אנא צרו איתנו קשר להזכיר לנו ולודא שאתם רשומים.
____________________________________
חשבון נפש חקלאי – חלק ב’
קצת מוזר להתחיל להרהר, לעשות הפסקה לשבועיים, ואז לשוב להרהור, אבל כך זימנו להו החגים והחיים השנה, אז מי שרוצה להיזכר בתחילת המחשבות של אלון ושלי על השנה שעברה – מוזמן לקרוא כאן.
בחלק הקודם כתבתי על התשתית: על הקרקע שלנו, ובעיקר על פתרונות לבעיות הניקוז והאוורור שאנחנו נתקלים בהן. הפעם אקדיש את המחשבות לצמחים עצמם. מכיוון שכולם היו בנינו, ואנחנו מגדלים בשדה עשרות סוגים של ירקות, ולא נוכל לדון בכולם, בחרנו, אלון ואני, בכמה נציגים מעונת החורף ומעונת הקיץ, כדי להתמקד בהם.
נתחיל בגידולי עונת הסתו והחורף, איתם התחילה השנה, ואיתם אנחנו מתחילים גם שנה זו. בשנה שעברה שינינו את מרווחי שתילת הברוקולי והכרובית, ובמקום שלושה שבועות, עברנו לשתילת מחזור חדש כל שבועיים. מאידך, הקדמנו את מועד סיום השתילות – השתילה האחרונה התבצעה כבר באמצע דצמבר. מה שיצא הוא ששתלנו כמות דומה לשנים שעברו, אך בתקופה מצומצמת יותר. הסיבה לכך היא שהשתילות האחרונות בעונה, שהיו עושים בדרך כלל בתחילת פברואר, הסבו לנו מפח נפש בכל שנה מחדש: הברוקולי הצעיר והרענן היה מקבל גוון אפרפר, הכרובית החדשה היתה מצהיבה, וכבר בגיל עשרים הם היו נראים קשישים ומבעסים. כנראה שבאיזור שלנו עונתם המוצלחת היא החורף ממש, והשתילות המאוחרות לא מצליחות, למרות שהן הולכות מצויין אצל חקלאים אחרים שאנחנו מכירים שמגדלים באיזורים אחרים בארץ. עונת הברוקולי והכרובית בארגזים אצלנו היתה רק עד מאי, וכך כנראה יהיה גם השנה. במהלך העונה היו כמויות יפות של ברוקולי וכרובית יפים וטעימים – ואם כך יהיה גם השנה – דיינו!
בשנה החולפת עשינו גם נסיון של שתילת סלק. בדרך כלל אנחנו זורעים את הסלק, והפעם שלחנו את הזרעים למשתלה וביקשנו שיכינו לנו שתילים. במקביל תכננו גם זריעות לסרוגין עם השתילות. התוצאות היו לא עקביות, בעיקר בגלל איכות לא יציבה של השתילים שהגיעו מהמשתלה. זה לא קל להכין שתילי סלק מוצלחים – זרעי הסלק, שהם הלקט (כלולמר כל זרע הוא בעצם כמה זרעים מחוברים – התבוננו פעם בזרע סלק מקרוב), דורשים דילול עדין, והשורשים העדינים של הסלק צריכים להיות מטופלים בזהירות רבה. וכך, כשהגיעו אלינו שתילים חזקים וטובים, הם נקלטו היטב בקרקע והתפתחו יפה, אך במקרים אחרים, של שתילים חלשים, היו אכזבות, היה גם סבב שתילים שלם שלא נקלט.
אז למה בכלל לנסות את הדרך הזו של שתילים? היתרון הוא בהבשלה מהירה יותר (כי אנחנו שותלים שתיל בוגר ולא מחכים לנביטה מזרע) ובחסכון משמעותי בדילול ובעישוב החלקות, שנדרשים באופן סדיר ומוקפד כשזורעים. היתרון בזרעים, מלבד חוזקם, הוא שהערוגות הזרועות מבשילות בהדרגה, וכך מתאפשרים כמה קטיפים סלקטיביים, כשבכל קטיף אנחנו קוטפים את השורשים הבשלים והגדולים. השורשים בערוגות השתולות מבשילים בדרך כלל יחד.
המסקנה שלנו מהשנה היא להמשיך ולשלב שתילות וזריעות, לתת למשתלה שלנו הזדמנות נוספת להשתפר ולהתמקצע בשתילי הסלק, ולתכנן שוב שתילות וזריעות לסירוגין, כדי להמשיך ולבחון את הענין.
ומגידולי החורף לגידולי האביב והקיץ: השנה פעלנו בצורה משולבת בעלת שלושה צדדים בטיפול מונע לשיחי העגבניות שלנו. מדי שנה אנחנו נתקלים בקושי גדול להתמודד עם וירוס צהבון האמיר בשיחי העגבניות שלנו. המחלה הזו מועברת על ידי כנימת עש הטבק, וגורמת לעגבניות להצהיב ולמות בטרם עת. צמח העגבניה הוא ביסודו צמח רב שנתי, ולכן שיח עגבניות שלא נתקף במחלה יכול להישתל בתחילת העונה ולהניב עגבניות עד סופה. כשעבדתי בארצות הברית היינו שותלים מחזור אחד של שיחי עגבניות מטפסים וקוטפים ממנו עד בוא החורף. הבעיה בישראל היא שהכנימות מעבירות המחלה מצויות בעונה בכל מקום, ומאוד קשה לגדל עגבניות בריאות בשטח פתוח, במיוחד עם התקדמות הקיץ (זו גם אחת הסיבות הטובות לגידול עגבניות בחממה, המוגנת מחרקים לא רצויים.
כבר כמה שנים שאנחנו מחפשים פתרונות. מעגבניות מטפסות וחצי מטפסות עברנו לגידול עגבניות שיח, שתקופת גידולן מוגבלת ממילא, וכבר כמה שנים שאנחנו מתנסים בזנים שונים שאמורים להיות עמידים לוירוס. השנה עבדנו בשלוש חזיתות: הקדמנו את שתילת העגבניות, השתמשנו בזנים עמידים (כולל שני ניסויים שנערכו אצלנו ובחנו זנים חדשים) ולראשונה גם טיפלנו בשיחי העגבניות בריסוס מניעתי בגופרית נוזלית.
העונה המוקדמת של העגבניות היא פחות בעייתית – הכנימות מצויות פחות בשטח, והנגיעות בוירוס נמוכה. השנה הקדמנו את שתילת העגבניות לתחילת חודש מרץ, וכיסינו את השתילים הרכים במנהרות נמוכות של פלסטיק שקוף כדי להגן עליהם ממזג האויר של סוף החורף. השתילה המוקדמת דורשת אמנם הגנה, אבל אחר כך מוכיחה את עצמה משום שהשיחים בריאים ויש לנו עגבניות מוקדם בעונה. הזנים העמידים ששתלנו השנה הם חנית וסמדר (חדשים להשנה) ועמיאלה (זן מוכר לנו). השילוב של שתילה מוקדמת וזנים עמידים הוא מוצלח, כי הזנים עמידים רק במידה מסויימת, אותם זנים ששתלנו שוב ביולי-אוגוסט חטפו את הוירוס כבר בגיל קטן וסבלו הרבה יותר. גם זני הניסוי נשתלו מוקדם והראו עמידות יפה (אם כי לחלקם היו בעיות אחרות).
השנה, כאמור, סייענו לשיחים להתמודד גם בדרך נוספת, שעד כה נמנענו ממנה, על ידי ריסוס מניעתי בגופרית נוזלית. אנחנו משתמשים בחומר ששמו “תיוביט”. עד כה נמנענו משימוש בגופרית ובנחושת על כל צורותיהן (למרות שהם חומרים מקובלים ומותרים לשימוש בחקלאות אורגנית), בגלל שהחומרים האלה עלולים להזיק לחרקים בשדה ולפגוע באיזון העדין והחשוב שאנחנו מנסים ליצור בשדה. מכיון שראינו שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם וירוס צהבון האמיר באף דרך אחרת, בחרנו בגופרית הנוזלית, שהיא בטוחה יחסית לחרקים סביב, ובתוכם האויבים הטבעיים הרצויים לנו. התוצאות היו משביעות רצון, וכולנו זכינו השנה ליבול עגבניות שופע במיוחד.
עגבניות הצ’רי שלנו השנה היו מזן חדש ועמיד גם הן, ששמו טימותי. גם עמידותן הוכיחה את עצמה יותר בעונה הראשונה ופחות בשניה, אבל מצד שני ראינו שהשיחים אינם אחידים באיכות ובטעם העגבניות שהניבו – לא תמיד היינו מרוצים מהטעם, חלק מהעגבניות היו תפלות ולא מאוד טעימות. נמשיך לבדוק אפשרויות נוספות בשנה הבאה.
הנוסחה המשולשת הזו תמשיך, כנראה, גם בשנה הבאה. לאחר שראינו כי טוב, ננסה להקדים עוד יותר את השתילה, ולשתול את העגבניות הראשונות שלנו כבר בתחילת פברואר כדי להאריך את עונת צמחי העגבניות הבריאים, כי לעונה המאוחרת אין לנו עדיין פתרון יעיל לגמרי, ובמקרה הזה צריך כנראה לקבל את המצב בהבנה ולהרכין את ראשנו בפני החרקים הקטנים והוירוסים שכנראה עדיין חזקים מאיתנו כרגע. גם זה סוג של אימון בענווה.
שיעור נוסף בענווה והכנעה מלמד אותנו זבוב הדלועים. מי שלא זוכר מיהו ומהו הנה תזכורת. בסיכום השנה אין לנו פתרון להתמודדות עם הזבוב הזה, בחודש יוני זרענו סבב נוסף של מלפפונים וקישואים לנסיון, אבל אנחנו לא מצליחים לקטוף ממנו פירות ראויים. הפתרון שלנו למלונים, מלפפונים וקישואים דומה לזה של העגבניות – תזמון. גם במקרה הזה ננסה בשנה הבאה להקדים את הזריעות לתחילת פברואר, ולהגן על הצמחים בניילון. אנחנו לא מתייאשים. כמו בתחום העגבניות, גם כאן ממשיך להתקיים מאמץ מחקרי כדי למצוא פתרון מקצועי מוצלח לבעיית הזבוב ואנחנו, יחד עם חקלאים רבים, ממשיכים לקוות ולחכות בסבלנות.
ביום הפתוח שאל אותי איתן, לקוח ותיק, על שפע התירס שהיה לנו השנה. אכן, הרבה תירס צמח אצלנו בשדה השנה. הגדלנו את הכמויות שנזרעו, כמעט בחמישים אחוז. היו כמובן גם קשיים: הסבב הראשון שנזרע באמצע מרץ סבל מהקור, ולאחר זמן גילינו שזני הסופר סוויט שאנחנו זורעים אכן מתקשים בטמפרטורות נמוכות יותר מזני תירס “מסורתיים” יותר. בזריעות של מאי ויוני היו לעתים בעיות בהאבקה שגרמו לקלחים לא מלאים, אבל בסך הכל אפשר לומר שזו היתה שנת תירס טובה. כן ירבו!
ובמילים מתוקות ומעודדות אלו ניפרד השבוע, שבוע טוב ושגרתי לטובה, “אחרי חגים” שמח,
אלון, מליסה, בת-עמי וכל צוות ח’ביזה
________________________________________
מה בארגז השבוע?
יום שני: דלעת, רוקט, בצל ירוק, לוביה או תאילנדית, תירס, פלפל או צ’רי או עגבניות, כוסברה, חסה, סלק אדום, בטטה, מלפפונים
ובסל הגדול תוספת של: במיה, מנגולד, חציל
יום רביעי: דלעת, חסה, מלפפונים, כוסברה , עגבניות, לוביה, סלק אדום, כרישה, רוקט, בטטה, תירס.
ובסל הגדול תוספת של: בזיל או נענע, פלפל ירוק ואדום, במיה או חציל
________________________________________
מתכונים פחות שגרתיים לימי שגרה:
תודה לאל, הגיעו “אחרי החגים”, ואיתם, אני מקוה, שלוות הנפש והפנאי להכין ארוחות רגועות ומעוטות משתתפים בבית. הנה כמה רעיונות פחות שגרתיים לחזרה לשקט:
שי שלח לי כבר לפני זמן מה קישור למתכונים שלו בYnet, וזו הזדמנות מצויינת להכיר לכם דוגמא ראשונה – של סלט תפוחי אדמה, סלק חי ופלפל אדום חרוך
חנה מתל-אביב שלחה לי מתכון לקארי דלעת, מתאים לערב קריר וסתוי (שיבואו רבים כאלה, אינשללה):
המרכיבים:
קופסת חלב קוקוס
2 כפות מחית קארי אדומה
1 ק”ג דלעת (או פחות) לא קלופה (אך שטופה), חתוכה לקוביות בינוניות
חופן גדול של אפונה (קפואה)
2 עגבניות קלופות וחתוכות לקוביות (הכוונה לעגבניות טריות שקולפים לאחר השרייה במים חמים ולא לעגבניות מקופסא)
עלי מנגולד או תרד (כמה חופנים)
כפית סוכר חום
2 כפיות רוטב דגים
כף מיץ לימון
עלי כוסברה (למי שאוהב)
אופן ההכנה:
– מביאים להרתחה חצי מחלב הקוקוס בסיר שטוח ולאחר 2-3 דקות ממיסים בתוכו את מחית הקארי.
– מוסיפים את הדלעת, שארית חלב הקוקוס ואם צריך מוסיפים מים כך שהנוזל בסיר כמעט יכסה את הדלעת. מביאים לרתיחה ומבשלים כ- 15 דקות (או יותר אם סוג הדלעת מחייב זאת כמו דלעת קבוצ’ה)
– כשהדלעת כמעט רכה מוסיפים את האפונה, העגבניות, תרד/מנגולד ושאר המרכיבים (חוץ מהכוסברה).
– מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהתרד/מנגולד מתרככים.
– מכבים את האש ומוסיפים את הכוסברה.
– מגישים על אורז
מעולה כמנה עיקרית
סלט בטטה, רוקט ובוטנים של צחי בוקשתתר
סלט קינואה עם דלעת צלויה ורוקט
