עלון 61, 6-8 ביוני 2005

שלום לכולם! השבוע לא מתעשר סל הירקות שלנו בירק חדש ולכן אנצל את “החלל הריק” שהזדמן לנו לעדכונון על הנעשה בשדה וגם למעט מידע והירהורים, במחילה, על חג השבועות. בשבועת האחרונים אנחנו ממשיכים בשלנו. מזג האוויר החמים עד חם מאוד נותן את אותותיו בשדה, ועושה רושם שמלבד כמה כרוביים שעבר זמנם כל הירקות מרוצים מהחום. את העגבניות והמלפפונים שזרענו ושתלנו לפני כחודש ויותר הדלנו כדי לאפשר להם גידול מיטיבי. פרט לכך אנחנו מנביטים עוד נגלה של עגבניות, ובצל ירוק. זרענו כבר נגלות נוספות של מלפפונים ופקוסים (מלפפון “באלאדי”), “דלועיי חורף” ועוד. עישבנו לנו גם פה ושם כמה ערוגות של עשבים – פטרוזיליה, שמיר וכו’, וכמובן מחפים ומחפים ומחפים כל הזמן. השבוע הזה שבין יום ירושלים וחג השבועות – “חג הביכורים” שהיה אחד משלושת הרגלים בהם נהוג היה לעלות לירושלים לחגוג ברוב עם – מזמן לנו בשדה תקופה של הרהורים ומחשבות על הקשר בין עבודת השדה בימינו שלנו ובין זו של הימים ההם: גם אנחנו ממשיכים לשמור בשדה על מצוות שונות הקשורות בעבודת השדה – כלאיים, תרומות ומעשרות (אם כי לא כפי שנהוג היה בימי המקדש) וכו’, אך מנהגים אחרים – לקט, שכחה ופאה, ביכורים ועוד כבר אינם נהוגים כיום. וזה מביא אותנו לענייננו; מה בין חג הביכורים בימים ההם ובין חג השבועות של הזמן הזה? חג שבועות נחוג בבית המקדש חמישים יום לאחר שהובאו לבית המקדש ביכורי הקציר – “העומר”, או כפי שאומר ספר ויקרא: “כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה, והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן, והניף את העמר לפני ה’ לרצנכם, ממחרת השבת יניפנו הכהן” (ויקרא כ”ג, י’-י”א). ידועה המחלוקת אשר שררה בזמן בית שני בין “הצדוקים” הכוהניים, ו”הפרושים” הרבניים בדבר תאריך החג. הצדוקים סברו שתאריך החג איננו קבוע אלא כל שנה הוא נקבע באופן שונה (חמישים יום “ממחרת שבת חול המועד פסח), ואילו הפרושים סברו שאת חג הביכורים יש לחגוג תמיד ב-ו’ סיוון (חמישים יום ממחרת חג ראשון של פסח). בכל מקרה, פרקי המשנה מסכת ביכורים המספרים את העליה לרגל לשם הבאת הביכורים, הם מן היפים שבכל פרקי המשנה. המשנה האהובה עלי ביותר היא זו: “החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם. הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים [=  עובדי בית המקדש] יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים, וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני – באתם לשלום” (משנה מסכת ביכורים ג’, ג’). בהמשך, אחרי חורבן בית המקדש, ועם היציאה לגלות העיסוק בכל “המצוות התלויות בארץ”, קרי הנושאים החקלאיים המצטמצם מאוד. בתלמוד הירושלמי שנכתב בטבריה אחרי החורבן ישנה מסכת ביכורים, אבל בתלמוד הבבלי שנערך אחריו אין!!!, ולמרות שהרמב”ם עשה מאמץ חשוב לכלול בספרו “משנה תורה” גם את המצוות התליות בארץ, הרי שבאופן כללי נכון לומר שהמסורת היהודית הדחיקה את כל הנושאים הללו שלא היו רלוונטיים כל כך לעם הספר שבגלות כמעט לא עסק כלל בחקלאות.   עכשיו – בקפיצה אדירה על פני 2000 שנה, אנחנו מגיעים לראשית הציונות. עם החזרה לארץ יש צורך בהתייחסות מחודשת לנושאים שהוזנחו – פתאום יש חקלאות יהודית ! וכאן אנחנו מגיעים ל”סדרי השבועות” הזכורים לטובה של התנועה הקיבוצית. טקס הבאת הביכורים הראשון במתכונת הקיבוצית נערך בגורן של קיבוץ עין חרוד, בהשתתפות חברי קיבוצים נוספים מעמק יזרעאל והסביבה, ומשם התפשט המנהג לשאר הקיבוצים       החגיגות הקיבוציות כללו משחקי ילדים (תמונה למעלה), תחרויות, קונצרט של נגינה שלטובתו התגייסו חשובי היוצרים של התנועה, ולא לשכוח – כיבוד. כוונתם של הקיבוצניקים הייתה להחיות את החג כאירוע חקלאי ולבטא את הווייתם המהפכנית העכשווית. הטקס, לכן, שם דגש על כך שהביכורים הם פרי עבודת האדם ומאמציו, ולא מתנת שמים הראויה להכרת תודה. במקום “חג מתן תורה” המסורתי, חזר חג שבועות למתכונת של “חג הקציר” ו”חג הביכורים”. טוב, ברור שגם אז כל העניין לא יכל לעבור בשקט. אז כמו היום – החדשנות בענייני מסורת הרגיזה חוגים דתיים שונים. כך שבשלב מסוים בשנות העשרים הפסיקו לזמן מה לחגוג את חג הביכורים בקיבוצים בשל לחץ של חוגים אלו. וכאן מגיע גם תורם העירוניים. בשנות השלושים חידשה דווקא מועצת המורים בתל אביב את חגיגות הביכורים, והפעם הושם הדגש על העלאת ביכורים למען הקרן הקיימת לישראל. ולמי שמתעניין על הנעשה כיום בעמק יזרעאל: השנה יערך בעמק בסביבות חג השבועות “פסטיבל חלב ודבש” שיכלול הופעות אמנים, טקסי הבאת ביכורים מסורתיים, שוק איכרים וחקלאות, אירוע מוטורי, שוק פרחים, מרוצי סוסים, ריקודי עם, ערבי שירה בציבור, ערב מספרי סיפורים, טיולים וסיורים באוטובוסים, בג’יפים, באופני הרים וברגליים בכל רחבי העמק. אכן, עושה רושם שיהיה שם שמח, אבל את כל זה אני כותב לא כדי לסייע למארגני הפסטיבל בפרסום אלא כדי להראות שגם יישוב העמק – “אבותיו של ‘חג הביכורים’ העברי”, ממשיכים להחיות את ההפנניג הגדול של הביכורים, בעיצוב של שנות האלפיים. ומה עם עליה לרגל לירושלים? עברתי בשבוע שעבר בכיכר העירייה בה הועמד מייצג קרונות (בסגנון עדלאידע) של “מצעד המועצות האזוריות לציון 38 שנים לשחרורה ואיחודה של ירושלים”, שנערך ביום ירושלים. ראיתי שם “קרונות חקלאיים” של מועצות כפריות שונות. זה שימח אותי מאוד, אני מוכרח להודות, אבל זה חד-פעמי, וחבל.  כי שוב אני חוזר למשנה ההיא ממסכת ביכורים – “וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום” – וקריאה נוספת בתיאור המקסים הזה מעלה בי את המחשבה, שיפה השילוב הזה בין השדה והעיר, ושיפה חקלאות לירושלים, לא?! שיהיה לכולנו חג קציר שמח ונעים. אלון, יוחאי וצוות “חוביזה”   ומה בארגז השבוע? עגבניות – השלמה מלפפונים – השלמה קישוא ירוק + ירוק בהיר – שלנו גזר תפו”א – השלמה עגבניות צ’רי – השלמה קולורבי כוסברה חסה סלק אדום  – שלנו + השלמה אפרסק – מנאות סמדר – ללא חשש ערלה צנוניות  ובסל הגדול תוספת של רוקט כרוב   ועוד מתכוני קישואים: קישואים בשומשום  (מתוך האתר “אנונימוס”) ● המרכיבים 6 קישואים קטנים 3 שיני שום 4 כפות מיץ לימון 4 כפות שומשום שמן לטיגון עמוק מלח ופלפל לפי הטעם.  ● ההכנה – שוטפים את הקישואים, אך לא מקלפים. – חותכים כל קישוא לשש רצועות, וחוצים כל רצועה לשניים. – משרים את הקישואים במעט ממיץ הלימון והשום הכתוש כרבע שעה. – מחממים את השמן העמוק, ומטגנים בו את הקישואים. – מוציאים בכף מחוררת, ומניחים על מגבות נייר לספיגת עודפי השמן. – מערבבים בקערית את מיץ הלימון, השום, המלח והפלפל, ובוחשים היטב. – מעבירים את הקישואים לצלחת הגשה, יוצקים עליהם את הרוטב, בוזקים מעליהם את השומשום ומערבבים – ניתן להגיש חם, בטמפרטורת החדר או לאחר קירור.   עוגת קישואים בטעם דבשי  (מתוך האתר “על השולחן”) ● המרכיבים חומרים ל-2-3 תבניות אנגליש קייק: 2 כוסות קמח תופח 3/4 כוס סוכר לבן כוס סוכר חום (כהה או בהיר)  3ביצים שקיק סוכר וניל כפית סודה לשתייה ½ כוס צימוקים ½ כוס אגוזים 2 כוסות קישואים מגורדים דק דק בפומפיה (בלי הרבה נוזלים) כוס שמן  ● ההכנה – מחממים תנור לחום בינוני. – מערבבים את כל החומרים. אופים כ-45 דקות. – וזהו !   קישואים ממולאים  (מתוך האתר “ynet”) ● המרכיבים 6 קישואים שלמים (רצוי עגולים)  2קישואים מגוררים על פומפיה גסה 1/2- 3/4ק”ג בשר טחון שן שום כתושה ביצה 2 כפות קמח מצה 2 כפות מרק בצל 2 שקיות תחתיות ארטישוק חצויות לרוטב: 3 כוסות מים 2לימונים סחוטים כורכום, כמון, פלפל ומלח.  ● ההכנה – חוצים את הקישואים, ובעזרת כף מרוקנים את התוכן. – מערבבים את הבשר הטחון, השום, הביצה קמח המצה ואבקת המרק והקישואים המגוררים. – קוצצים את תוכן הקישואים ומוסיפים גם אותו. מערבבים היטב. – ממלאים את חצאי הקישואים בתערובת המילוי ומסדרים בתבנית. – מערבבים את כל חומרי הרוטב בצנצנת. – מפזרים בתבנית את תחתיות הארטישוק, יוצקים מעל את הרוטב. – מכסים בנייר כסף ואופים כשעה וחצי בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות צלזיוס.   לביבות קישואים  (מתוך האתר “פסטו”) ● המרכיבים קג’ קישואים 4 ביצים ½ כפית מלח פפל שחור לפי הטעם ½ כוס קמח   ● ההכנה – מגרדים את הקישואים במגרדת גסה. – מערבבים בקערה עם שאר המצרכים, טועמים לתיקון הטעם. – מחממים שמן במחבת, ויוצקים בעזרת כף גדולה לביבות. – מטגנים משני הצדדים עד להשחמה קלה. – מוציאים לספיגת השמן על נייר מגבת