עלון 297, 6-9 ביוני 2010, כ”ה-כ”ז סיון תש”ע

שעועית משעשעת ולוביה מלבבת “אמר רבי יונה: למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים” (תלמוד ירושלמי דף א,ב פרק א, הלכה א) לכבוד הופעת השעועית הירוקה והצהובה, ובעקבותיהן גם קטיף ראשון של כמה חופני לוביה, החלטתי לחקור מעט ולחלוק אתכם את נפלאות המשפחה הענפה והמסועפת הזאת של השעועיות. אצלנו בשדה יש נציגים רבים מן המשפחה הזאת, משפחת הקטניות, ותת-המשפחה של הפרפרניים. הם מופיעים בשדה בתקופות שונות של השנה, מהסתו דרך החורף, האביב ואפילו לאורך כל הקיץ הישראלי הלוהט. כי, כמו שקורה במשפחות רבות, יש לבני המשפחה העדפות שונות, יכולות הסתגלות אחרות, וגם מראה מגוון ו”כושר גופני” ייחודי. יש האוהבות קרירות סתוית (אפונה), ויש שמעדיפים ממש את כפור החורף (פול), אחרים ילבלבו בחמימות האביבית (שעועית ירוקה וצהובה) ויש גם חובבות חמסינים ויובש (הלוביות למיניהן). חלקן מטפסות, חלקן גדלות בשיחים גוציים, ואחרים מיתמרים על צמחים גבוהים וזקופים. כולם שייכים למשפחת הקטניות ולתת-משפחת הפרפרניים (על שם פרחיהם המזכירים צורת פרפר), אך בתוך תת-המשפחה הם מתפצלים לסוגים ולמינים שונים. כדי להבין על מה מדובר, בואו נאמר כמה מילים על “עצי המשפחה” הבוטאניים – הטקסונומיה, דרכה ממויין עולם הטבע. זה הולך ככה: הפרפרניים שלנו שייכים לממלכת הצומח, למערכת בעלי הפרחים (המקסימים עד מאוד, יש לומר), למחלקת הדו-פסיגיים (כשהזרע נובט צצים מן הקרקע שני עלעלים קטנים, ששכנו קודם לכן בתוך הזרע הקשה), לסדרת הקטניתאים, וכאמור למשפחת הקטניות ולתת-משפחת הפרפרניים. מעניין לדעת כי למשפחת הקטניות שייכות עוד שתי תת-משפחות, האחת היא המימוסיים, שעץ השיטה הוא אחד מחבריה, והשניה היא הקסאלפיניים, שהחרוב, כליל החורש והתמרהינדי הם מנציגיה הבולטים. כשמביטים בפירות העצים האלה, מבינים את הקשר המשפחתי: פירותיהם הם תרמילים שבתוכם גדלים הזרעים הקשים, בדיוק כמו הפרפרניים. נחזור לפרפרניים. בתוך המשפחה הזו יש כאמור סוגים שונים, המחלקים את ידידינו בשדה לקבוצות שונות: ישנן השעועיות – Phaseolus (הירוקה והצהובה), ולצידן הלוביות – Vigna (הקצרות, שאצלנו גדלות על שיחים וגם  זו הארוכה כשרוך ומטפסת), ועוד מעט תופיע גם הסויה – Glycine (בצורתה הטריה, האדממה). חוץ מהם יש נציגות לאפונים – Pisum (אפונת הגינה השמנמנה ואפונת השלג), וכמובן מקום של כבוד שמור לסוג בקיה – Vicia שנציגו אצלנו הוא הפול. ישנם כמובן סוגים נוספים רבים, אליהם שייכים החומוס, העדשים, התלתן, האספספת ועוד. העונה הזאת היא עונת השעועיות והלוביות ובהן נתמקד השבוע. יש להן הרבה מן המשותף, ויש בינהן דמיון רב. השעועית העתיקה שהיתה גדלה בארץ ישראל היא דוקא הלוביה. בזמן המשנה היתה השעועית המצויה (הירוקה/צהובה) עדיין מצויה בעיקר בדרום אמריקה ועוד לא ידועה באיזורנו, ואילו הלוביה, שמקורה כנראה מאפריקה, היתה זו המוכרת כאן. כשרבי יונה אומר על השעועית שהיא משעשעת הוא מתכוון כנראה ל”ממלאת ומשביעה”. הפועל “שעה” בארמית קשור ל”טיח” – כלומר מילוי וכיסוי. החלק השני של דברי רבי יונה הוא צידה האחר והפחות משעשע של השעועית והלוביה (היבשות) – תכונתן לייצר גאזים בבני המעיים… למרות ההסבר הזה והצדדים האחרים של השתיים, נחמד לראות שגם מילולית נשמר קשר אמיץ וחיובי בין השעועית המשעשעת והלוביה המלבבת – הברכה ללוביה בסדר ראש השנה היא: “יהי רצון … שירבו זכויותנו ותלבבנו”. לשתיהן, לשעועית וגם ללוביה, יש גרסאות ירוקות, וגרסאות יבשות, במגוון זנים יפיפה (הזנים חסרים בתרשים המיון שלנו, הם האחרונים, מתחת למין). אפילו אצלנו בשדה אנחנו מארחים גם את השעועית הירוקה וגם את אחותה הצהובה, שתיהן גדלות על שיחים, ואת הלוביה הבלאדילוביה תאילנדית שהביא לנו מוחמד (היא היא בעלת העין השחורה, וגדלה על שיחים), שהביא לנו סווט (בעלת זרעים חומים-אדמדמים, גם היא גדלה בצורת שיח), הלוביה “של משה” – גם היא קצרה אך מטפסת (וזרעיה חומים), והלוביה התאילנדית הארוכה (הידועה גם כשעועית אפסרגוס או כשעועית באורך מטר – Yard long bean, בעלת הזרעים השחורים), שצומחת בטיפוס ואנחנו מדלים אותה בדרך כלל משני צידי הפלפלים, כדי למתוח על עמודיה את רשתות הצל עבורם. זרעי השעועית והלוביה, כמו ששמתם לב, באים במגוון של צבעים. התרמילים שלהן לפעמים מאוד דומים, אך ישנם כמובן עוד זנים רבים שאין אצלנו בשדה, כמו שעועיות אדומות מנומרות, שעועיות ירוקות בהירות שטוחות, ואפילו סגולות ממש. הכנתי לכם גלרית תמונות (ואני מבטיחה שלא צבעתי אף אחת מהן…):

התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ”שלוש האחיות”. פעמים רבות מוצאים ארכיאולוגים באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת. השעועית נזרעה שם יחד עם התירס והדלעת, כאשר צמחי התירס משמשים כעמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית “קושרת חנקן” (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה: הסברים איך להכין ערוגה כזאת אצלכם בגינה (ואפילו בגינון במיכלים במרפסת) תוכלו למצוא (בשפת המקור, באנגלית…) כאן וכאן. זני השעועית המטפסים וזני השיח התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים). ההסבר לכך הוא שבפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך לתמוך בצמחים המטפסים (ותאמינו לנו, כמי שמתנסים מדי שנה בנעיצת עמודים ופרישת רשתות להדליה אנחנו מבינים אותם מאוד). לפיכך האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים שגדלו בצורת שיח, ואלו הזנים שהתפתחו שם. במקסיקו, לעומת זאת, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית הייתה מגודלת בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג’ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את “הרעים”. השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה מסוימת היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד. בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל”שווה זהב”. שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ”גידול כיסוי”. הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים. השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה למדי. היא עשירה בחלבונים (השעועית הירוקה יותר מהשעועית הצהובה), בברזל, בוויטמין A ו-C, בחומצה פולית ובסיבים תזונתיים. שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. היא בהחלט מוסיפה טעם, צבע ותחושה חגיגית לארוחה. כמאמר השיר הידוע של דודו אלהרר: פסוליה – זה יום מנוחה פסוליה – לכל ידוע פסוליה, לי ולך פסוליה, הלך עוד שבוע. לחם שחור, דיסה דלילה, מרק צח, ביצה קשה והעיקר … פסוליה. קפה או תה, אותו הצבע, אותו הטעם, לפעמים לבן וביום השבת … פסוליה. אורז או פירה דומים מאוד, מנות קטנות, חצי עגבניה ובשבתות – פסוליה. מרגרינה בשפע, וגם מים, שימורי ריבה פעם ביומיים ובסוף השבוע … פסוליה. שיהיה לכולנו שבוע טוב, עשיר בשעשועי לב וליבובים, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה __________________________________ יום שני: מלפפונים, קישואים, סלק אדום, תפו”א, מנגולד, עגבניות, פטרוזיליה, בצל ירוק, חסה , פלפל אדום, שעועית  ירוקה או צהובה או לוביה ובסל הגדול תוספת של: תירס, כוסברה, כרישה ארגז פירות: לקטנים: בננה/תות שדה, תפוח, דובדבן. לגדולים: אבטיח, דבדבן, תפוח יום רביעי: קישואים, בצל ירוק, עגבניות, סלק אדום, מנגולד, תפו”א, חסה, גזר, פטרוזיליה, מלפפונים, שעועית ירוקה או צהובה או לוביה. ובסל הגדול תוספת של: כוסברה, תירס, כרישה ארגז פירות: קטנים: משמש, תפוח, דובדבן. גדולים: אבטיח/מלון, תפוח, דובדבן ____________________________________ מתכוני שעועית תרמילאית: יש כל כך הרבה רעיונות לתבשילי וסלטי שעועית, הבאתי כמה מעניינים וקלים. לדעתי אפשר כמעט בכולם להחליף בין ירוקה לצהובה ולהיפך… שעועית צהובה בעשבי תיבול – מאתר אנונימוס (מנסיון – אפשר להחליף את עשבי התיבול לפי טעמכם ולפי מה שיש במקרר או בגינה) שעועית ירוקה וצהובה מאודה ברוטב עגבניות שעועית ירוקה ברוטב סויה, צ’ילי מתוק ושומשום שעועית ירוקה עם וינגרט נענע – אתר טעמים סלט שעועית ירוקה עם זיתים וגבינת צאן – מאתר nrg