לקראת יום העצמאות:
בשבוע הבא יוקדם משלוח יום שני ויתקיים ביום ראשון, כדי להימנע מעומסי ערב יום העצמאות. זה אמור, כמובן רק לגבי אנשי יום שני. משלוח יום רביעי כרגיל.
_______________________________________________
עדכונים אביביים
השבועות האלה אחרי פסח מביאים איתם בליל של רגשות: חגיגיות מתחלפת באבל שמתחלף בחגיגיות, זכרון מוחלף בהעצמה שבתורה מעבירה את המקל לכאב שהופך להיות שמחה והילולה. גם מזג האויר מתנדנד מכאן לכאן: יום שרב שמיטפטף לגשמים מקומיים, ואחר כך התחממות קייצית ופתאם יום קריר של כמעט סתו. אלו הפנים של האביב הישראלי, ואולי גם של מעברים רבים בחיים, בעיקר כאלו שהם יציאה החוצה והליכה למקום חדש ופחות מוכר, שמביאים איתם בסופו של דבר צמיחה והתפתחות, אבל תוך כדי יש הרבה תקלות והיסוסים, נפילות, מבטים לאחור.
לעומת אלה, השדה שלנו דוקא עובר מהפך שקט, הדרגתי ודי נינוח. אנחנו נפרדים בזה אחר זה מירקות החורף ששימחו את לבבנו במרקים ותבשילים בימות הקור, ומקבלים בשמחה ובתחושת התחדשות את פניהם של הראשונים מבין ירקות האביב והקיץ.
קודם כל ניפרד: מהברוקולי והכרובית, הפול, התרד החורפי, הקלמנטינות והרוקט. שתילות אחרונות של שומר, סלרי, עלי חרדל וטאטסוי, לפת, סלק, צנונים, קייל וגזרים עוד יבקרו בארגזים בחודשיים הקרובים, אבל הם כבר אחרוני המצעד.
השדה התרוקן מדייריו החורפיים, הערוגות נוקו, תוחחו והוכנו לזריעות ושתילות חדשות. רבות מהן נעשות בערוגות מחופות בפלסטיק, בדרך זו נשמרת הלחות בקרקע, נמנעת עשביה והאדמה מוגנת יותר מפגעי הקרינה הקייצית. בשנה שעברה עשינו נסיון מוצלח לחפות בחיפוי פלסטיק עשוי עמילן תירס, שמתרפט ומתכלה אט אט במהלך הגידול, ובסופו מתוחח פנימה לתוך הקרקע ומתפרק סופית בתוכה. גם השנה אנחנו משתמשים בעונה הזו כמה שיותר בחיפוי התירס (הנראה כמו פלסטיק רגיל, רק דקיק ביותר). כשהטמפרטורות עולות מאוד הוא כבר עמיד פחות ונוטוה להיקרע תוך כדי פריסה, ולכן כנראה נעבור בהמשך הקיץ לחיפוי פלסטיק רגיל, אבל רוב החיפויים נעשים בעונה הזאת, ואנחנו מצליחים להשתמש בעיקר בחיפוי המתכלה, מה שמשמח אותנו מאוד ומקל על עבודתנו בסיום הגידול.
ראשוני גידולי הקיץ נזרעו ונשתלו כבר. חלקם מזמן, ואחרים בשבועות האחרונים שהביאו עימם את קדחת האביב שאצלנו מיתרגמת בעיקר לשתילה וזריעה אינטנסיביות: קישואים (מזני הבלדי השמנמן והמפוספס וכן זוקיני ירוק, קישוא בהיר, וקישואים ארוכים מפוספסים), דלעות (משני זנים), מלפפונים, פקוסים, קישואי חורף (מזני אקורן – איצטרובל, לפעמים מכונה כאן ערמונים, דלורית וקבוצ’ה), אבטיחים קטנים, לוביה, שעועית ירוקה, תירס, פופקורן, עגבניות (עגולות ותמר).
חלק מהגידולים כבר נהנים משני סבבים ויותר, כאלה הם הקישואים, העגבניות, התירס, המלפפונים, הפקוסים והשעועית. הסבבים הרבים שאנחנו עושים בגידולים אצלנו (קיץ וחורף) נועדו להבטיח שלאורך העונה תהיה אספקה קבועה פחות או יותר של הירקות האלה, כשערוגה מזקינה מתוחזקת על ידי ערוגה שרק מתחילה להבשיל, ואחר כך מעבירה לה את הלפיד ופורשת… חלק מהגידולים נזרעים בהפרשים של חודש וחצי, אחרים של שבועות ספורים. עם התקדמות החום הקייצי יתקצר פרק הזמן שבין הסבבים, והתירס למשל יזרע כמעט מדי שבוע-שבועיים.
ערוגות נוספות כבר מוכנות חגיגיות מתוחחות ומצפות לגידולי הקיץ הבאים שעומדים להישתל ולהיזרע בשבועיים הבאים: חצילים, עגבניות צ’רי ותמר, שעועית תאילנדית, נענע, בזיליקום, דלעות קבוצ’ה כתומות וזוקיני צהוב, ואחריהם יתקבלו בשמחה בסוף אפריל גם המלונים (מזני גליה ואננס) והפלפלים. אחרונות חביבות נזרעות מלכות הקיץ – הסויה הירוקה (אדממה) והבמיה, הן כבר מחכות לחום אמיתי של מאי.
חלק מהזריעות הראשונות כבר נקטפות השבוע לארגזים שלכם: ארבעת הקישואים הראשונים כיכבו אצלנו בארוחת צהרים ביום שלישי שעבר, והשבוע כבר קטפנו יותר מארגז. השעועיות, הלוביה, הפקוסים והמלפפונים זקוקים לחודשיים וקצת בעונה הזאת, בה הם מתמודדים עם ימי סגריר וימי שרב, ויתחילו להגיע בחודש הבא, ויש כאלה שנצטרך להמתין להם ממש בסבלנות: התירס המתוק שזקוק ל100 ימי חסד, אחיו המקפיץ (הפופקורן) שזקוק לכמעט חמישה חודשים, וכמותו גם הדלעות הגדולות. דלעות החורף הקטנות יותר מסתפקות בשלושה חודשים וקצת בדרך כלל, וכך גם האבטיחים.
העגבניות גם הן יגדלו בעונת האביב בקצב בוטח כשלושה חודשים עד להנבת פירותיהם האדומים והמתוקים. השנה אנחנו משתדלים לבחון זני עגבניות רבים שמבטיחים עמידות בפני וירוסים שונים, ובעיקר צהבון האמיר, הוירוס הקטלני המחסל את שיחי העגבניות שלנו שעודן עלמות ממש. ניסינו כשישה זנים שונים, ונבדוק ונשווה את כוחם לעמוד בפני הקשיים, מקוים שנזכה ליבולים נאים וטובים.
השום היבש, שצמח בתקופה שמהסתו עד סוף החורף, והכרתם אותו בארגזי פברואר בצורתו הירוקה והלחה, מתייבש בארגזים מאווררים וישוב ויופיע אצלכם בתקופה הקרובה כשום ריחני ויבש.
אז כמו מנהל בית ספר בהתחלפות מחזורי התלמידים, נאחל לירקות היוצאים ברכה ונודה להם על הזנתם וטעמם החורפי, נהנה מניחוחות חורף אחרונים עם אחרוני גידולי החורף שעוד מבקרים אותנו בחודש הקרוב, ונקבל בשמחה את פני הירקות החדשים, אלו שרק מתחילים את דרכם בשדה בנביטות ראשונות ואלו שכבר התאקלמו ומכירים את המקום ועכשיו יכולים להשקיע מרצם בצמיחה, פרחים,הפריה והנבת פירות.
ימים הפכפכים ומצמיחים לכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
___________________________________
מה השבוע בסלנו האביבי?
יום שני: מלפפונים, גזר, כרישה, קולרבי, מנגולד, עגבניות, קייל אדום/תרד, פטרוזיליה שורש, חסה עגולה/אדומה, עלי חרדל ירוק/סגול, כרוב אדום/לבן.
ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק/סלק, שמיר, לפת
יום רביעי: כרוב לבן/אדום, כוסברה/פטרוזיליה, עגבניות, חרדל ירוק, מנגולד, טאטסוי, גזר, חסה אדומה, סלק/לפת, פטרוזיליה שורש, מלפפונים..
ובסל הגדול תוספת של: קולרבי, קישואים, תרד/קייל
ארגז פירות: אבוקדו האס, שסק יהודה (זן קטן לבן מתוק), תפוז ולנסיה, קלמנטינה מור ובארגזים הגדולים תוספת של: תות שדה מלוא הטנא ללא שום ריסוס או טיפול.
________________________________
מתכונים לירקות חורף אחרונים:
בשבועות הבאים יגיעו אליכם הסלק והלפת האחרונים, אז למי שקשה לו להיפרד הנה רעיון לחמוצי לפת וסלק, ותודה לתמי מירושלים, שגם הביאה לנו טעימה נפלאה מאלה לארוחת הצהרים:
המצרכים:
סלק
לפת
שום
פלפל חריף ירוק (אפשרי)
חומץ
מלח גס
מים
אופן ההכנה:
– חותכים את הלפתות והסלקים ומסדרים בשכבות בתוך צנצנת בין לבין שמים שיני שום שלומות ופרוסות פלפל חריף (אם לא רוצים חריף מוותרים על הפלפל).
– בקערה ממיסים מלח גס עם מים רותחים, הכמות תלויה בגודל הצנצנת… ושופכים על הסלק והלפת עד לגובה שלושת רבעי צנצנת. ברווח שנותר ממלאים חומץ
– שמים בשמש כמה ימים וזהו
מישהי שאלה אותי השבוע מה יש לעשות עם כרוב אדום מלבד סלט… אז זהו – שיש. כרוב אדום מבושל/מאודה/מוקפץ הוא מעדן נפלא, ואיכשהו יותר מתקתק ופחות כבד וחורפי מאחיו הירוק. הנה למשל – כרוב אדום עם תפוחים של חיים כהן
וגם הקולרבי, לפני שאנחנו נפרדים ממנו, אולי מגיעה לו התייחסות קצת אחרת מרק חתוך דק עם לימון ומלח (לא שהוא פחות מוצלח כך, אבל לפעמים גם קולרבי צריך קצת גיוון בחיים). אז הנה למשל: קולרבי אפוי בקצח ואורגנו.
וקצת לפני שגם הקייל נפרד מאיתנו, גיליתי סוף סוף שבעברית קוראים לו” כרוב שחור”. אז הנה מתכון של שרי אנסקי למרק ריבוליטה – מרק טוסקני מסורתי שמכינים בדרך כלל עם קייל דינוזאור (קייל שנראה כמו לשון דינוזואור ארוכה וירוקה כהה מאוד). בחרתי דוקא את המתכון של שרי אנסקי כי הוא היה נראה לי פחות מאיים ופחות בשרי… יש אפשרויות נוספות שתוכלו למצוא אם תחפשו “ריבוליטה”. המתכון הזה מציע אמנם להשתמש בתחליפים כמו מנגולד ותרד, אבל לא צריך כשיש קייל בארגז…
