מסדירים את הנשימה
השבוע הרגשנו שאנחנו באמת נכנסים לתקופת “אחרי החגים”. סוף סוף הדבקנו את הקצב המפוספס של הקטיפים ואנחנו שבים לקטוף את הירקות בעיתם במקום לפגוש אותם כמה ימים מאוחר מדי כשהם גדולים ובשלים מדי. בשבוע שעבר פגשתם בארגזים שעועית תאילנדית שעקפה אותנו בסיבוב והגיעה לעובי גדול ממה שרגילים לצרוך כאן. בסלים היו השעועיות הבינוניות, את הגדולות ביותר (שהיתה מהן כמות נכבדה למדי) העברנו אחר כבוד לסווט שיחלק לחברים ויהנה מהן בעצמו. מבחינתו השעועית הבוגרת היא היא הגודל המצויין והמועדף ביותר לקטיף. בתאילנד אוכלים את השעועית כשגרעיניה גדולים מאוד ומגיעים למקסימום מתיקות, התרמיל הירוק כבר עייף ודהוי משהו, אבל העיקר במקרה הזה הוא הפולים הגדולים והבשלים.
בשבוע שעבר, בעודי ממיינת את השעועיות הגדולות והבוגרות מהמוני הארגזים שנקטפו מהשדה תהיתי על האפשרות להשאיר חלק מהשעועיות על הצמח, כאלה שלא הספקנו מסיבה זו או אחרת לקטוף בעובי הדק, ופשוט לתת להן להבשיל עד מקסימום גודל ולהתייבש על הצמח, ולאסוף אותן לחלוקה כשעועית יבשה. כשדנתי עם אלון באפשרות הזו הוא הזכיר לי את הבעייתיות בכך: עובדת החיים החקלאית היא שאם נשאיר את השעועיות לייצר זרעים בוגרים על הצמח, הוא פשוט “יצא לפנסיה” ויחדל לייצר תרמילים צעירים חדשים. מבחינתו מטרת החיים היא להעמיד צאצאים. כשאנחנו קוטפים באופן קבוע את התרמילים בעודם צעירים, הצמח ממשיך ומייצר תרמילים צעירים חדשים, אך אם ניתן לצאצאיו להגיע לבגרות, הוא יוכל לספוק ידיו בהנאה ולנוח, יש ילדים, משמע יהיו נכדים ונינים ומבחינתו הוא סיים את מלאכתו.
בכל זאת, לשם ייצור עצמי של זרעים, אנחנו מקצים בכל ערוגה מספר צמחים שמוגדרים כצמחי זרעים ולהם אנחנו נותנים להגיע להבשלה מלאה עד ייבוש הזרעים. כשהזרעים מוכנים אנחנו אוספים אותם מן הצמח, מוציאים מהתרמילים ושומרים לזריעה בשנה הבאה. זהו אינו ייצור מסחרי של זרעים, אלא יותר ברמה ביתית, חובבנית משהו, ואחוז הזרעים החיוניים שאנחנו מפיקים אינו גבוה כמו בייצור מסחרי, אנחנו יכולים לזהות זאת על פי המשקל הקל יחסית של הזרעים. כשמייצרים זרעים באופן מסחרי הם עוברים בדיקות ומיון, על פי משקל ומדדים אחרים, כדי להפיק זרעים בעלי אחוז נביטה גבוה. אצלנו, כשכל הכוונה היא צנועה: לחסוך בהוצאות, להיות נסמכים על תנובת שדנו ולהנות ממחזור החיים המלא של הצמח, אבל גם להשאיר את התהליך פשוט ולא מסובך ומקשה, הפתרון לאחוז הנביטה הלא גבוה הוא פשוט: זורעים יותר. במקום לזרוע שניים או שלושה זרעים זורעים חמישה או שישה, מתוכם כבר ינבטו די זרעים כדי ליצור רצף בערוגה.
השנה השתמשנו בזרעים מייצור עצמי בשעועיות שלנו: התאילנדית, הלוביה והמטפסת וכן בבמיה ובסויה (האדממה), ואנחנו ממשיכים בכיוון הזה גם לקראת השנה הבאה.
השבוע המשכנו גם לזרוע, טיפה באיחור אבל עדיין מוקדם מאשר בשנה שעברה, את מחזור הזריעות השלישי של עונת הסתו: לערוגות שהתפנו בחלקה החדשה נכנסו גזר, סלק ואפונה. כלקח מהשנה שעברה אנחנו מצמצמים את המרווחים בין זריעות התקופה הזאת, כדי להספיק לזרוע כמה שיותר מחזורים לפני שמגיע הגשם ומתקרר. התכנון על הנייר היה זריעה בשלושים באוגוסט, בעשרים בספטמבר ובשבעה באוקטובר. הרעיון הוא להקטין את המרווח בין הזריעות ככל שמתקדם הסתו כי הקרירות כבר תיצור גדילה איטית יותר ותרווח את הבשלת הירקות. בפועל הזריעות התבצעו בשלושים באוגוסט, בעשרים וארבעה בספטמבר ובארבעה עשר באוקטובר, אבל גם הפספוס הקל הזה בלוח הזמנים עדיין מביא אותנו למחזור זריעות שלישי לפני אמצע החודש הזה, כשבשנה שעברה הוא התבצע רק בתחילת נובמבר.
ההרהורים על העיכוב הקל של הזריעות העלה בזכרוני שיחה עם חקלאי ותיק בארה”ב שפגשתי השנה ומגדל עגבניות לתעשית השימורים. בניגוד לאוטונומיה ולחופש הרב שיש לנו בח’ביזה בבחירת זנים, בקביעת מועדים ובלמידת החוזקים והחולשות של השדה ושלנו, הוא היה ממש כלוא בתוך התכנית שהוכתבה לו על ידי חברת השימורים עבורה גידל את העגבניות. היא הכתיבה לו זן, כמות ותאריך מדויק ברמת היום לשתילת השתילים ולקטיף. עיכוב בהכנת הקרקע, בהגעת השתילים או בקצב הצמיחה, שתמיד קיים בחקלאות, בשל מזג אויר, טעויות אנוש או החתונה של הבן אינו מעניין כלל וכלל את הלקוח הדי עריץ שלו. מזג אויר חם מדי שמבשיל את העגבניות מוקדם מדי או , לחילופין, קר מהרגיל, שגורם לאיטיות בהבשלה, יכול לגרום לו לאבד את השכר כי הוא לא יוכל לספק את ה”סחורה” (הכוונה כמובן לתנובת השדה) באיכות המבוקשת במועד המדויק הרצוי. כל בלת”מ כזה מצריך אותו להפעיל קשרים, להתחנף, להתחנן, להתנצל ולהסביר כדי שבכל זאת יעתרו לו ויקבלו את יגיע כפיו כשיהיה מוכן ומשובח.
כשדיברנו על כך, אלון ואני, נשמנו שוב לרווחה ושמחנו בחלקנו על שאנחנו חקלאי חב”ק (חקלאות בתמיכת קהילה), ואנחנו מגדלים שדה מגוון ובו גידולים שונים בכל רגע נתון, חלקם מקדימים, חלקם מאחרים, חלקם מצליחים מאוד ומפצים על אלו שלא כל כך הלכו, ושאנחנו מספקים ברצף מתנובת השדה ללקוחות שמעניין אותם למה ואיך ואכפת להם איך השפיע מזג האויר על היבול ומה עשה לו ביקור הפשפשים האחרון ושמוכנים אפילו להתחשב ולקבל בהבנה את הפספוסים של שליחי הציבור החקלאים שלהם, עובדי ח’ביזה. אני זוכרת את המפגש עם החקלאי ההוא כמדכא ביותר. תחושת החנק והלחץ שלו היו מעציבות ומצמיתות, לעומת ההתרגשות, ההתלהבות, הפליאה והסיפוק שאני שומעת בקולו של אלון בשיחותנו התכופות.
למשל, דוגמא לפליאה ושמחה כשאלה היו בקולו כשסיפר לי איך סייעה המנוחה בקיץ האחרון לחלקת השדה הבעייתית ביותר שלנו, זו ששכנו בה ערצבים או פשפשים או השד יודע מה, יצורים קטנים ומכעיסים שזללו במהירות כל זרע או שתיל שניסינו לגדל בה. בשלב מסויים בשנה שעברה הגיע הנזק עד כדי 90 אחוזים, כך שכבר לא היה שווה לנסות ולגדל באיזור הזה. לאחרפתיחת האדמה בעזרת “כף אווז”, ייבוש הקרקע בשמש הקייצית ועיבוד מחודש לקראת העונה הזו, אנחנו מלאי סיפוק והקלה לראות שהשתילים שנטמנו בה צומחים ומשגשגים.
אז בנימה האופטימית ומלאת ההודיה הזו, לכם,לגורל, לאל, לקרקע (כל אחד מה שמתאים לו), אני נפרדת השבוע.
שיהיה שבוע טוב ונעים לכולנו ושיבוא כבר הגשם!!!!!!
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
ומה השבוע בסל?
יום שני:
עגבניות – שלנו + השלמה , מלפפונים – עדיין בכמות מוגבלת , תפו”א – השלמה , פלפל אדום בכמות גדולה מתנובת השדה , חסה , שמיר , כוסברה , צנוניות , בצל ירוק , בטטות , במיה אדומה
ובסל הגדול תוספת של:
צ’רי , חצילים , שעועית תאילנדית
יום רביעי:
עגבניות – שלנו + השלמה , מלפפונים – עדיין בכמות מוגבלת , תפו”א – השלמה , פלפל אדום בכמות גדולה מתנובת השדה , חסה , שמיר , כוסברה , חצילים , בצל ירוק , בטטות , שעועית תאילנדית
ובסל הגדול תוספת של:
תתצואי – עלי חרדל לסלט , דלורית , קלרבי
לרגל הביקור שלי בארץ, גם השבוע אני מוותרת על כתיבת המתכונים, אני רואה שאני פשוט לא מספיקה. עם השיבה לשגרה, בעוד שבועיים, אחזור להיות יסודית יותר. עמכם הסליחה, ואני מקוה שלא תישארו רעבים… בת-עמי
