שינויים במשלוחים:
- השבוע יוקדם משלוח יום רביעי ויתבצע ביום שלישי, 25 בספטמבר.
- בחג הסוכות, בשבוע הבא, אנחנו לוקחים הפסקה במשלוחים, והם יחודשו לאחר החג.
יום פתוח בח’ביזה:
- ביום שלישי בחול המועד סוכות, 2 באוקטובר, יתקיים, כמנהג המסורת, היום הפתוח של ח’ביזה. השעות הן 10:00-15:00. אנחנו מקוים שגם בת-עמי תגיע, הישר משדה התעופה. כולכם מוזמנים מאוד לפגוש ולהיפגש, לסייר, לטעום ולנשום.
התחזית: סיכוי לגשם
ח הסוכות היה תמיד אחד החגים האהובים עלי, משהו נעם לי באוירה הבלתי פורמלית שלו, הקלילות המחייבת מישיבה סביב שולחן קצת מתנדנד (הדשא אף פעם לא מפולס לגמרי) באויר הצלול, כשהקולות מסעודות השכנים מתערבבים זה בזה לבליל גדול של פטפוט, לעיסה ומצמוץ, מריבות, פיוסים, סיפורים ושירים. מתח מיוחד היה מלווה תמיד את החג: ירד או לא ירד? – הגשם. אני מאמינה שלא בכל שנה פרץ היורה לזירה דוקא בסוכות, אבל הזכרון הרטוב של קישוטים נוטפי גשם וריצה מבוהלת מהסוכה הביתה הפך את האפשרות למעין ודאות עמומה שעמדה תמיד ברקע. לגשם הצפוי היה כמובן פן מבעס של, כאמור, קישוטים רטובים וריצה מבוהלת פנימה, אבל הוא היה גם משמח וחינני בדיוק בשל אותם הדברים.
חג סוכות עומד לו בצומת סתוית של “אולי גשם”, אם עמדתם בזמנים, הרעיון הוא שסיימתם לאסוף את יבולי הדגן שהתחלתם לקצור בתקופת פסח-שבועות והם מאוחסנים בבטחה בממגורות התבואה שלכם, ועכשיו אתם פנויים לשמח ליבכם (גברים, ביין, נשים בבגדים, כך טוען התלמוד, שברור שלא הכיר אותי…), ולהתפנות להתפלל ולקוות לגשמי ברכה בחורף הקרוב שינביטו ויצמיחו את החיטה הנזרעת זה עתה בשדות. כל הענין הזה של להיות חקלאי ונתון לחסדי האקלים על הפכפכותו והלא נודע שהוא מביא עימו, הוא בכלל לא פשוט ולא במקרה התפתח ביהדות יחס רגיש במיוחד למים ומסכת שלמה של טקסים הקשורים בהם, ובחג האסיף.
היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת הבית השני היה יישוב חקלאי, וגשמי ברכה היו חיוניים לקיום ולפרנסה. בימי חג הסוכות, חג האסיף, לקראת עונה חקלאית חדשה, היו מקיימים טקסי מים מיוחדים וחגיגיים: הראשון הוא טקס ניסוך המים: בו יצקו מים על המזבח בבוקר כל אחד מימי החג. תהלוכה גדולה של אנשי ירושלים ועולי רגל, בראשה כוהנים ובתוכה מנגנים בחצוצרות ותוקעים בשופר, הייתה צועדת עם שחר למעיין השילוח שלמרגלות הר הזיתים. בצלוחית של זהב היו שואבים מים מן המעיין, ומביאים אותם לבית המקדש. את המים היו מעבירים לספל מיוחד עשוי כסף, שבו השתמשו רק פעם בשנה, ובספל זה יצקו את המים על המזבח. ניסוך המים על המזבח סימל את הבקשה לשנת גשמים ברוכה והפגין ביטחון באל: בסוף הקיץ, בדיוק לפני תקופת הגשמים, שופכים את שארית המים שנותרו, להראות שסומכים על האל שיוריד גשמים, שהכל בידו. הטקס היומי של שאיבת מים מן המעיין וניסוך המים על המזבח היה מלווה ב”שמחת בית השואבה”: שמחה גדולה שהתקיימה בלילה, החל ממוצאי החג הראשון. על-פי התיאור במשנה (מסכת סוכה, פרק ה) היו מדליקים בבית המקדש את מנורות הזהב, “ולא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה”. זו היתה חגיגה המונית, שכללה ריקודים עם לפידים בוערים לצד שירה ונגינה של הלוויים במספר עצום של כלי נגינה – כינורות, נבלים, מצלתיים וחצוצרות. על היקפן של החגיגות וגודל השמחה נאמר: “כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו”.
חג סוכות נמצא בסימן מים אבל הוא במצב עדין במיוחד: התבואה נאספה בלי שנרטבה, עוד מעט צריך גשם כדי להכין את הקרקע היבשה לזריעות ולנביטות, אבל בין לבין יוצאים למגורים זמניים בסוכות, ובשבוע הזה עדיף לנו שעוד לא ירד גשם… בתפילה היהודית יש נסיון לתזמן את הגשם בדיוק לסוף החג: בכל ימי חג הסוכות ממשיכים, (כמו שעושים מאז פסח) להזכיר לאל את תפקידו בקביעת המשקעים כשמכנים אותו “מוריד הטל”, ורק משנכנסים הביתה בשמחת תורה מתחילים לנדנד לו על גשם ולהזכיר כי הוא “משיב הרוח ומוריד הגשם”. זו עדיין אינה בקשה שהגשמים ירדו מיד, ולא סתם. בקשה מפורשת לגשם, שאילת גשמים: “ותן טל ומטר לברכה”, מתחילים לומר רק בחודש חשוון, כשבועיים אחרי החג, כדי להבטיח שכל עולי הרגל, גם אלה שהגיעו ממקומות רחוקים, יספיקו לחזור לבתיהם לפני תחילת הגשמים, מה שנקרא: “ניהול משקעים”.
כשהפכתי חקלאית התעבו רגשותי המורכבים כלפי הגשם. פתאם הפכו מוחשיים ממש המושגים: גשמי ברכה, גשמים בעיתם, ולחלופין: בצורת או גשמי זעף. בכל הצטרפתי למסורת ארוכה של תושבים חקלאיים בפיסת הקרקע הזו שדאגו וקיוו, חרדו והתפללו, שמחו, לבלבו או נבלו בשל גשם. האקלים הים תיכוני שמבטיח קיץ יבש וחורף רטוב, בתוספת מיקום מזרח תיכוני על גבול המדבר שמוסיף “אולי” לכל העסק משמש תפאורה לתיאור חיי האבות השזור בסיפורים על בצורת ורעב, על מחסור במים ומריבות על בארות מים. ארץ ישראל ענייה, כידוע, במשאבים בכלל – ובמקורות מים בפרט. החקלאות בארץ ישראל הייתה מאז ומתמיד תלויה בגשמים, וחשוב להדגיש: בגשמים בעיתם, גשמי ברכה. אולי זו הסיבה לכך שיש לנו שמות מיוחדים לגשמים השונים: הראשון: יורה, והאחרון: מלקוש.
בשדה ירקות כמו שלנו יש כל הזמן פעילות, ולמרות שהאינטנסיביות משתנה בין תקופות השנה השונות, זה לא קיצוני וברור כמו מי שמגדל בעיקר גידולי בעל (ללא השקיה) ותלוי לחלוטין במחזורי העונות וביבולי הקיץ שיכלכלוהו בחורף. וכך יוצא שבחג הקציר אנחנו אמנם גם קוצרים וקוטפים אבל גם שותלים, זורעים, מדשנים, מדללים, גוזמים, מדלים, מעשבים, ומכינים ערוגות חדשות. ובחג האסיף? כן, אנחנו גם אוספים יבולי קיץ לאחסון חורפי, למשל, את הדלעות, שימתינו במחסן ויחולקו במהלך החורף, אבל גם… שותלים, זורעים, מדשנים, מדללים, גוזמים, מדלים, מעשבים, ומכינים ערוגות חדשות…
בתקופה הזו הגשם הצפוי משחק תפקיד ואנחנו מנסים להגיע למצב עשביה סביר לפני שהטיפות החביבות והנדיבות ימטירו את השדה בשפע ויעודדו עוד המוני עשבים, חשוב לנו להספיק גם לדלל זריעות שנקלטו בצפיפות, כי במיוחד בסתו, כשמזג האויר עוד חמים יחסית, הגשמים נותנים קפיצה לכל מה שצומח. ועם כל החגים והחופשות המבורכות שהם מביאים עימם, זה אתגר לא קטן. לכן השבוע עשינו יום גיוס, בו הגיעו כל העובדים שהצליחו להתפנות, ובתגבורת של מספר חברים שארגן סווט, השתלטנו על העישובים והדילולים ואפילו התקדמנו בהכנת ערוגות חדשות לשתילות אוקטובר. התאספות של כל העובדים יחד פירושה תמיד גם מצב רוח מרומם ועבודה באוירה חגיגית, בדרך כלל העובדים נפגשים רק עם מי שיוצא להם לחלוק עימו ימי עבודה על פי סידור העבודה, וזה נחמד להתקבץ ולפגוש גם את מי שממעטים להתחכך בו אבל בעצם עובד באותה חלקת אדמה, ומטפח יחד איתך אותם זאטוטים, מעין אסיפת הורים… ימי גיוס כאלה יכולים להיות הזדמנות טובה לשתף אתכם בעבודת השדה, אנחנו מקוים שבעתיד נוכל להתארגן לקראת ימי גיוס אליהם נזמין גם אתכם, להתלכלך קצת באדמה הטובה.
ובינתיים לכבוד חג הסוכות, חג המים, חג האסיף, דפדפתי קצת באתר של חברת “מקורות” ואני ממליצה למי שרוצה לקרוא ולהחכים על מקורות המים שלנו בארץ, איכות המים, מי תהום (אקויפרים) ומים עיליים (כנרת), צריכת מים בישראל, חסכון במים וכו’ מוזמן לעיין:
http://www.mekorot.co.il/Mekorot/HompePage. לכבוד החג “מקורות” מזמינה את הציבור למרכזי המבקרים שלה, למי שמתעניין, הנה מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3449797,00.html.
וזה, כמובן, בנוסף לביקור המתוכנן שלכם אצלנו, ביום הפתוח של ח’ביזה, שכבר בטח נמצא אצל כולכם בלו”ז, אז חג שמח ולהתראות בקרוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
ומה בסל לחג האסיף?
יום שני:
עגבניות , תפו”א – השלמה, פלפל , חצילים , חסה , נענע , פולי סויה , שעועית תאילנדית או לוביה , דלעת , בצל ירוק , כרישה
בסל הגדול תוספת של:
במיה אדומה , דלורית , קישואים
יום שלישי:
עגבניות , תפו”א – השלמה, פלפל , חצילים , חסה , נענע , פולי סויה , פרי הספגטי , דלעת , בצל ירוק , כרישה
בסל הגדול תוספת של:
עגבניות צ’רי , שעועית תאילדית או לוביה , תוספת סויה
מתכונים לאושפיזין רעבים במיוחד:
ביס כרישה לנשנוש בסוכה, מתכון של אורלי פלאי-ברונשטיין מאתר וואלה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3449797,00.html
פשטידת כרישה מומלצת, של דן אלהרר:
http://ilwrath.no-ip.info/wordpress/?p=30
מילות הערצה לדלעת פלוס מתכונים של שרי אנסקי מאתר nrg:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/045/331.html
וגם מתכון אחד לשעועית הירוקה החביבה, בלווית אגוזי קשיו ולימון, של דליה פון-לרנר מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-5550,00.html
