עלון 7, 18 במאי 2004

“כל מה שבא מהנים חייב להיות טוב” אנחנו מגדלים את הירקות בשיטה שאפשר לכנותה “גן ירק משולב”. השדה נראה שונה מאוד מתמונת השדות שאני זוכרת משטחי החקלאות בקיבוץ. לא שדות אינסופיים אחידים בצבעם, בגודלם  ובצורתם, אלא שדה “מבולגן”, המורכב מערוגות שונות ומגוונות, בכל ערוגה-שתיים יש ירק אחר, ופעמים באותה ערוגה משתנה הגידול מדי כמה מטרים. מלבד ההנאה מהצבעוניות ומהעושר, יש בשיטה זו גם היגיון רב של איזון. חרקים שונים מחבבים גידולים שונים. באמצעות הגיוון בגידולים אנחנו מונעים התפוצצות אוכלוסין של מזיק מסוג אחד, ומאפשרים לשרשרת המזון הטבעית להתקיים תוך שיווי משקל. כמובן שיש לנו חרקים הנוגסים בעלים מדי פעם (ואתם יכולים להעיד על כך…), אך בצדם קיימים גם האויבים הטבעיים שלהם, השומרים את אוכלוסיית המזיקים ברמה נמוכה. עד כה זה עבד נהדר, ולא השתמשנו מעולם בריסוסים להדברה. כשהיו לנו כנימות, פשוט חיכינו שהאויבים הטבעיים שלהן – פרות משה רבנו וצרעות טפיליות – יערכו מהן סעודה, כשהיה צמח שנאכל כולו על ידי זחלים, פקחנו עין ועקבנו אחרי מה שמתרחש בערוגה, אך הבנו שכך היא חקלאות אורגנית – מדי פעם מאבדים צמח, אחרי הכול, גם הזחלים צריכים לאכול. השבוע השתמשנו בפעם הראשונה בחומר הדברה אורגני, העשוי משמן נים. אולי כעת אתם שואלים – ריסוסי הדברה? בחקלאות אורגנית? אז כן. כמו ברפואה טבעית, כך גם חקלאים “פרימיטיביים” לאורך ההיסטוריה הכירו תכונות רפואיות של צמחים ומינרלים שונים והשתמשו בהם כדי להגן על גידוליהם ולרפא אותם ממחלות. החקלאות האורגנית מתירה שימוש בחומרי הדברה אורגניים, כלומר כאלה העשויים מחומרים צמחיים, מפסולת בעלי חיים או ממינרלים שונים (נגעתי כבר בנקודה זו בעניין הדישון, והשבוע אדבר על חומר הדברה אורגני העשוי משמן הנים). אִמרה הודית שגורה היא “כל מה שבא מהנים חייב להיות טוב”. עץ הנים הוא עץ האזדרכת ההודי. בהודו משתמשים בעץ בכל חלקיו: בעלים, בענפים, בשורשים, בקליפת העץ ובגלעין הפרי. ברפואה ההודית והמערבית הוא ידוע כשמן המסתורין עקב תכונותיו המרובות והמדהימות לריפוי עשרות סוגים של מחלות ובעיות עור כגון: פסוריאזיס, אקזמה, פריחות מסוגים שונים, אקנה ועוד. כמו כן הוא משמש כפאזה השומנית בנוסחאות טיפוליות הדורשות שמן נשא. שמן הנים הוא אנטי בקטריאלי ואנטיספטי, טעמו מריר במקצת והוא מיועד לשימוש חיצוני בלבד. השמן עשיר בחומצות שומניות חיוניות בלתי רוויות. ברפואה האלטרנטיבית משמש לייצור מוצרים אנטיספטיים, תמציות נים נמצאות במשחות נגד כאבים, במשחות לטיפול במחלות זיהומיות בעור, במשחות שיניים טיפוליות ובמי פה לשטיפה וחיטוי (תערובת לצחצוח שיניים בנוסח הודי: שמן נים, ג’וניפר וציפורן ביחסים שווים. להרטיב מברשת שיניים, לטבול באדמת חוואר ולטפטף שתי טיפות מהתערובת הנ”ל ולצחצח). הנים משמש את יצרני הקוסמטיקה כחומר מפעיל או כשמן נשא למוצרים האלה: מוצרים לשיער פגום ועדין, קרם ידיים, שמן עיסוי, מוצרים לטיפוח העור, מוצרים להגנה על עור השפתיים, מוצרים להזנת העור ושמירה על חיותו, ייצור סבונים, קרמים, שמפו נגד כינים ועוד עשרות מוצרים. השמן ניתן לשימוש ללא הגבלה בכל מוצר ושימוש קוסמטי. בווטרינריה מערבבים שלוש כפות שמן נים בדלי מים, משמש לרחיצת הכלבים, החתולים והבהמות לצורך חיטוי והגנה מפני פשפשים, קרציות ופרעושים. את שמן הנים מפיקים מכבישת חרצני הפירות. בחקלאות משמש השמן לדחיית חרקים מזיקים ולהדברת מחלות צמחים. השפעת השמן נמוגה במהירות, במיוחד בהשפעת קרני השמש. הוא מוצלח במיוחד מכיוון שאינו פוגע בציפורים ובחרקים המועילים, שעליהם אנחנו רוצים לשמור כדי שימשיכו במלאכת ההאבקה וההדברה הביולוגית, וכך יישמר האיזון בשדה. השבוע המשכנו במלאכתנו במעבר בין החורף לקיץ, ונהנינו ממזג האוויר ההפכפך שהפעם חס עלינו והתקרר לו מעט. הערוגות שבהן היו אפונה, תרד, רוקט, חסה, תפוחי אדמה, פול ושום – כולן נקצרו, פיזרנו עליהן קומפוסט ותיחחנו אותן, ובהמשך השבוע נשתול בהן עגבניות ומלפפונים ונזרע זריעות קיץ. שמחנו מאוד לגלות שגידולי הקיץ כבר ממש מתחילים להבשיל – ביום שני קטפנו שני מלפפונים מקסימים ראשונים, העגבניות כבר מתעגלות ירקרקות על הצמחים, ואת הקישואים הראשונים תראו בסלים השבוע! ומה בסל השבוע? ראש חסה ערבית – יריחו צרור גזרים כרובית כרוב: סגול או ירוק תפוחי אדמה צהובים – “ניקולה” קישואים ראשונים!!! – זוקיני ירוק בצל ירוק סלרי עלים צרור שמיר שקית רוקט עגבניות – השלמה ממגדל אורגני אחר מלפפונים – השלמה ממגדל אורגני אחר ראש כרוב ובסל הגדול תוספת של: עוד כרובית כרישה צרור פטרוזיליה צרור צנונים ראש כרוב לאורך ההיסטוריה ידע הכרוב עליות ומורדות. היוונים העריכו אותו מאוד בזכות סגולותיו הרפואיות, אך האריסטוקרטיה של ימי הביניים עיקמה את אפה בהזכרת שמו בלבד. אם תרצו להקשיב לעצה של מלומד רומאי מהמאה השנייה לפני הספירה, כדאי לאכול הרבה כרוב טרי מתובל בחומץ לפני מסיבה שבה תרצו לשתות הרבה, ועצה מצרית היא להתחיל את הארוחה בכרוב חי כולל הזרעים, כדי להישאר פיכח עד סופה. נראה שהטיפול המקובל בהנגאובר (חמרמורת בעברית) היה – עוד ועוד כרוב. באירופה היה הכרוב אחד הגידולים היחידים בחורף המקפיא, ולכן תפריט ליום מושלג כלל בעיקר תבשילי כרוב. כך גם בתפריט של איכר רוסי מצוי שכלל מרק כרוב חמוץ, לחם שיפון ומשקה. בסין תמיד היו מייבשים עלי כרוב ושומרים אותם לחורף, ואז מרטיבים אותם במים ומשיבים אותם לחיים כתוספת למרק או תבשיל. הסינים גם הגישו כרוב כבוש כתוספת לארוחות. לפולין ולהונגריה הובא הכרוב הכבוש על ידי נוודים טורקים במאות השש עשרה והשבע עשרה, וארוחה גרמנית מצויה במאה השמונה עשרה כללה כרוב, נקניקיות, עדשים ולחם שיפון. באזורים הסקנדינביים היה התפריט החורפי מורכב ממאכלים שניתן לשמר: בעישון, בייבוש או בהמלחה. הכרוב התאים לכך. בימי הביניים נחשבו ירקות, וירקות עליים בפרט, למזיקים לבריאות בשל היותם מייצרים “רוח” (גאזים), דבר שכמובן לא התקבל על הדעת בחוגי האריסטוקרטיה. אך המוני העם המשיכו לאכול כרוב. ב1984 ניתן לכרוב סוף-סוף המקום הראוי לו כשארגון המזון והחקלאות של האו”ם הכריז עליו אחד מעשרים המזונות החשובים ביותר בתזונת העולם. המזרח אירופאים והטורקים ממלאים אותו, הסינים מוסיפים אותו לתבשילי “סטיר פריי”, האתיופים מבשלים אותו חריף, היפנים מגישים אותו כבוש כמתאבן. בגרמניה הוא מאכל לאומי כתבשיל אטי חמוץ-מתוק של כרוב אדום ולבן, ובסקנדינביה המתאבן האולטימטיבי הוא סלט “קולסלואו” (ששמו מגיע אולי מהמילים ההולנדיות לכרוב kool ולסלט sla) וכמובן יש עוד רבים שלא הזכרנו כאן. הכרוב נתן את שמו למשפחה מכובדת וענפה, שאליה שייכים גם הכרובית, הברוקולי, כרוב הניצנים, קולרבי, הקייל והקולרדז וירקות העלים האוריינטליים: באק צ’וי וטאט סוי. כרוב הבר המקורי מוצאו מאזורי החוף של הים התיכון, דרום אירופה ודרום אנגליה, שם הוא נהנה מלחות רבה. הוא היה כנראה שונה מאוד מראש הכרוב שאנחנו מכירים היום, והיה כנראה גבעול בעל עלים פתוחים מעטים. הכרוביים שייכים למשפחת המצליבים, שם שנגזר מהצורה המוצלבת של פרחיהם. מחקרים רבים הראו כי ירקות ממשפחת הכרוביים יכולים לדכא סרטן שד, בטן ומעי הודות לפיטוכימיקלים בשם “אינדולים” המצויים בהם. מצד שני – צריכת יתר של כרוב עלולה לגרום לבעיות בבלוטת התריס. מיץ כרוב הוא תרופה ידועה לאולקוס. הכרוב עשיר בברזל, בסידן ובאשלגן. הוא מכיל ערכים גבוהים של ויטמין C, B ו-D. כרוב אדום גבוה יותר בערכים התזונתיים של ברזל, סידן ואשלגן וכן ויטמין C וסיבים תזונתיים. כבישת כרוב משמרת מצוין את ויטמין C שבו. קפטן קוק ייחס את בריאותם המצוינת של ספניו למנה היומית של כרוב כבוש שאכלו.
  • טיפ-טיפה: כרוב נשמר יפה במקרר עטוף בשקית ניילון, עדיף במגירת הירקות. אבל הכי יופי זה לאכול כרוב טרי!! עדיף לבשל כרוב קלות (עד 10 דקות), כי בישול ממושך מוריד את ערכיו התזונתיים. כרוב סגול מאבד מצבעו בבישול, והופך כחלחל. כדי למנוע זאת בשלו אותו במעט מים או אדו אותו, והוסיפו מיץ לימון או חומץ למי הבישול. גבעול סלרי שמוסיפים למי הבישול יכול להפחית את ריחו החזק של כרוב מתבשל. השתמשו בלב הכרוב – אנשים רבים זורקים אותו, כי הוא קשה, אך יש בו ערכי תזונה רבים. אפשר לסחוט כרוב במסחטת מיץ מהסוג שמכינים בו מיץ גזר – ולקבל ממיץ כרוב לא טעים במיוחד אבל בריא…
  • ושוב – תזכורת בעניין שינוי ביום החלוקה: בשבוע הבא, לרגל חג השבועות, נבצע את יום החלוקה ביום שני, כדי לשלוח לכם ירקות לפני החג. … אז “כמעט שבוע” נעים לכולנו בת-עמי והצוות מתכונים סלט גזר וכרוב: מתכון מצוין לפיקניק אביבי –
    • המרכיבים:
    1 כרוב קטן (כ- 1/2 ק”ג) 3 גזרים 4 כפות שמן סויה או בוטנים 2 שיני שום 1 כפית מלח מיץ מ- 1/2 לימון 2 כפות בוטנים מרוסקים 1 כפית שמן שומשום
    • ההכנה:
    – חותכים את הכרוב לרצועות דקות. – מרסקים את הגזר על מגררת גסה. – מחממים את השמן במחבת גדולה או בווק. מטגנים בו את שיני השום כדקה ומוציאים אותן מהמחבת. – מוסיפים את הכרוב והגזר ומטגנים תוך כדי בחישה 3-2 דקות, עד שהירקות מתרככים מעט אך עדיין פריכים. – מעבירים את הירקות לקערה. מוסיפים את המלח ואת מיץ הלימון ומערבבים היטב. – לפני ההגשה ממש זורים את הבוטנים ומטפטפים שמן שומשום כרוב בקוקוס: מתכון הודי פשוט
    • המרכיבים:
    מעט שמן זית בצל גדול קצוץ שן שום קצוצה 1/2 כפית חרדל טחון 1/4 כפית כמון טחון 1/4 כפית כורכום 10 עלי כרוב חתוכים לרצועות דקות מעט צ’ילי (לפי הטעם) 2 כפות קוקוס טחון
    • ההכנה:
    – מטגנים את הבצל בשמן זית עד שמזהיב. – מוסיפים את השום והתבלינים. – מוסיפים את רצועות עלי הכרוב ואת הקוקוס. – מכסים ומבשלים על חום נמוך כ-5 דקות. – מסירים את המכסה וממשיכים לבשל תוך ערבוב, עד שהכרוב מתרכך, כ-10 דקות. – אפשר להוסיף לשם גיוון קוביות טופו או עוף. סלט כרישה, סלרי ונבטים:
    • המרכיבים:
    4 כרישות בינוניות, החלק הלבן בלבד 1 גבעול סלרי עלים 1 חבילת נבטים 5 כפות שמן זית 2 כפות מיץ לימון טרי 4 שיני שום כתושות 2 כפות פטרוזיליה קצוצה מלח ופלפל לפי הטעם
    • ההכנה:
    – שוטפים את הכרישות היטב ופורסים לטבעות דקות. – קוצצים את גבעול הסלרי דק. – מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הכרישה עד שהופכת שקופה, מוסיפים את הסלרי ומטגנים בבחישה עוד 2 דקות. – מוסיפים את הנבטים, השום ומיץ הלימון ומערבבים, מבשלים עוד דקה. – בודקים תיבול ומוסיפים מלח ופלפל. – מיד לפני תום הבישול מוסיפים את הפטרוזיליה ומערבבים קלות. – מסירים מהאש ומגישים חם. מאפינס סלרי קישוא וגבינה:
    • המרכיבים:
    כף סלרי קצוץ 1 קישוא קצוץ 3/4 כוס גבינה מגורדת 2 כוסות קמח 4 כפיות אבקת אפייה 1/4 כפית מלח 1 ביצה שלוקה 50 גר’ חמאה מומסת 1/2 כוס חלב
    • ההכנה:
    – מניחים בקערה את הסלרי, הקישוא והגבינה. – מערבבים את הקמח, אבקת האפייה והמלח בקערה אחרת. מוסיפים את הביצה, החמאה והחלב וטורפים במהירות. – מערבבים את שתי התערובות. – בעזרת כף יוצקים את התערובת שנוצרה לתוך תבניות מאפין. – אופים בחום גבוה של 200 למשך 15 דקות, עד לקבלת צבע זהוב.
    Top