31 באוקטובר – 2 בנובמבר 2022 – לחשי כשפים לגשם

לפעמים הציפיה שלנו לגשם, והחרדה מכך שלא יגיע, ויהיה לנו חורף רק ב”כאילו”, גורמים לי לרצות לפנות לעולם הכישופים. הלוואי שהיה לנו ספר לחשי קסם, והיינו יכולים לדפדף בו במצב שכזה, לרקוח כמה רגבים צמאים, שבלולים מיובשים, שערות לבנות (מדאגה), ירקות קיץ (שרוצים כבר להזדכות על הציוד וללכת לנום את שנת החורף שלהם) – לערבב הכל היטב, לומר כמה מילים סודיות – ואברא קדברא – יגיע חורף גשום, קר, מרווה ואמיתי.

אז למרות שכבר הגיעו כמה ממטרים רטובים, זה עדיין לא גשמי ברכה של ממש, הטמפרטורות בחוץ נעימות מדי לסוף חודש אוקטובר, ואנחנו כמובן מקווים ומתפללים ומייחלים לחורף גשום וברוך. ירקות החורף גם הם מצטרפים אלינו לתקוה ולציפיה, וביניהם השורשים החזקים של משפחת המצליבים, הטמונים מתחת לפני השטח, ואם יש ירקות שיכולים לעשות קסמים – אלו הם. אז לכבוד שובם של השורשים הצנוניים ממשפחת החרדלים (=המצליבים), אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד.

“אוהו אוהו, אוהו אוהא – צנון ולפת, רגלי קרפדה” הציטוט המתוק הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות מטורללות ומצחיקות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין “החברים של ארקשה”). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין, ולא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי החורף, העונה בה גדלים בקלות ובשמחה בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. שמה המדעי של המשפחה כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, מהמילה cross, צלב, וממנו נגזר השם העברי. המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי הקייל, החרדל, הטאטסוי, המיזונה, הרוקט ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בהצלבה, הנה כמה דוגמאות: משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי, רוקט ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג “צנון” (Raphanus sativus)  והלפת שייכת לסוג “כרוב” (Brassica rapa), אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ’ או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם וגם על כל אחד מהם לחוד. למען האמת, להתייחס אליהם כשורשים זו ראיה צרה למדי, הטוב בצנונים ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח, וניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר וישנם זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו בשימוש נפוץ בעבר, והרמב”ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה’ הלכה י”א). הם אוהבים אקלים חורפי וקריר, המאט את נשימת הצמח ומעלה את כמות מאגר הפחמימות, תהליך המשפר את טעמם. תנאים משתנים ולא יציבים יפיקו שורשים מעוצים וטעם חזק, הם יהפכו מרירים אם מזג האויר חם או יבש מדי (לכן אנחנו מקפידים להשקות אותם במצב כמו שיש לנו כעת). זו גם הסיבה שבארץ הם מבשרים את בואו של חורף של ממש. הצמחים מפתחים שורשים מעובים, ושושנת עלים מפוארים בראשם. ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד: הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר “מוצא המילים” כותב אברהם שטאל כי המילה “לפת” היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: “ללפת את הפת”. גם המילה “לפתן” באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים. אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: “יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם”. אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ. אנחנו מגדלים בשנים האחרונות את הזן המוכר, בעל כתם סגלגל למעלה, וכן זן מיוחד – לפת לבנה ועגולה, ומתוקה-מתוקה. גם מי שחשב שהוא לא אוהב לפת – מוזמן לנסות! גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה. לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנון, צנונית וגם דייקון, שהוא צנון יפני, ארוך ולבן. הנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים: הוראות אחסון: – לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן. – כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים. לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרק מיסו. הזמינו את הצנונים לשולחן, הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, ירעננו את חודש נובמבר, יביאו איתם את הרטיבות וישמחו את לבבכם. מחכים לגשם, שהלוואי יופיע כבר השבוע לטובה ולברכה, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו! (אפילו הדייקון הזה כאן מחזיק אצבעות יחד איתנו לבוא הגשם…) אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח’ביזה. _____________________________________________ מה השבוע בסל? יום שני: תירס/חצילים, צנונית/דייקון/לפת, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה/רוקט, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, בצל יבש/שום, כרוב/כרובית, נתח דלעת/דלורית, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי/בטטה, עגבניה, מלפפון, חסה/מיקס חסה בייבי. בארגז הגדול גם: סלרי עלים/בצל ירוק/כרישה, פלפל אדום מתוק/פלפל חריף, סלק/קלרבי. בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז. יום רביעי: פלפל אדום, כרוב/כרובית, נתח דלעת/דלורית, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה/רוקט, צנונית/דייקון/סלק/שומר, חסה/חסה בייבי, מלפפון, עגבניה, מנגולד/תרד/קייל/טאטסוי, חצילים. בארגזים קטנים בלבד: פלפל חריף/תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי. בארגז הגדול גם: קולרבי/לפת, בטטה, כרישה/בצל ירוק/סלרי עלים, בצל יבש. בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז.