בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח “שנה בגינה” של האמנית והלקטית אילנה שטיין. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.
כל דף בלוח כולל שפע של מידע על גידול ירקות וגינה ביתית, מתכון עונתי, טיפים, מועדי שמש וירח, זמני כניסת ויציאת שבתות וחגים, חגים ומועדים ירוקים, ועוד ועוד… לוח השנה היפיפה הזה מזמין אתכם להכניס את הטבע הביתה, וגם להוציא את עצמכם החוצה. אנחנו ממליצים בחום! המהדורה החדשה, השמינית, מוקדשת לאדמה: גידול ירקות, צמחי תבלין, פרחי בר ועצים, וגם הזמנת פרפרים לסביבה שלנו, כי סביבה שטובה לפרפרים – היא סביבה שטובה לנו!
לוח שנה בגינה ושאר מוצרי שנה בגינה מופקים בתהליך הדפסה ידידותי לסביבה: מודפסים על נייר אקולוגי, בדיו על בסיס סויה, אריזות אפס פסולת, ובעיקר עם הרבה מחשבה ואהבה לטבע ולאדמה.
מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן. מחירי המוצרים: לוח שנה (לתליה/שולחני/באנגלית) – 79 שקלים יומן שבועי – 89 שקלים זוג מגנטים- מועדי שתילת ירקות קיץ וחורף: 25 שקלים (המחיר יורד ברכישה של מספר לוחות) מתנה יפיפיה ומיוחדת לחגים למי שממש אוהבים (כולל עצמכם…) – הוסיפו את הלוחות המקסימים האלה לארגז הירקות שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו.——————————————————————————————————–
בעקבות השפע הקייצי – תמיר מודיע בשמחה על ירידה במחירי הפטל –
קופסת פטל (125 גרם) עולה מעתה 18.5 שקלים.
הוסיפו לארגז דרך מערכת ההזמנות.
בתאבון ובמתיקות!
________________________________
בשבועות האחרונים אתם פוגשים בארגזים את מלך הקיץ שלנו – התירס. כל שנה הוא מלווה אותנו מחודש יוני ועד נובמבר, נפרד יחד איתנו מבית הספר, קופץ למים אל החופש הגדול, ושב איתנו ללימודים בסתו. הוא מתחיל להבשיל באמצע יוני, שהשנה היה אביבי ונעים למדי, ממשיך בנאמנות ללוות אותנו לתוך הלהט הקייצי הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט והחמסינים של ספטמבר, ונושם איתנו לרווחה באוקטובר, מוודא שמזג האויר חזר לשפיות, ורק אז נפרד מאיתנו בנובמבר. השנה שינינו מעט את לוח הזמנים שלו – הוא יקח הפסקה בחודש ספטמבר (נסביר בהמשך למה), וישוב לקראת אוקטובר, אבל ננסה להמשיך איתו עוד קצת, אפילו עד דצמבר… לא תגידו מלך?
התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים משבט המאיה או שבט שכן במרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר – משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם, כי גרעינים שנפלו על הקרקע, נבטו וגדלו להיות צמח בוגר, שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו, כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!
הנה משמאל התירס העתיק, ומימין התירס כפי שהוא היום:
בשלב הבא הן גילו, כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת (כבר הפכו חקלאיות ולא רק לקטיות). הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. השלישיה הזאת, שזכתה לכינוי “שלוש האחיות” היא דוגמה מצויינת לגילדת/קהילת צמחים: קבוצת צמחים שיש להם ערך מוסף כאשר הם גדלים יחד. סודה של ההצלחה הוא ביחסי הגומלין החיוביים ביניהם: כל צמח תורם לשכנות ומרוויח ממנה. וכמו בקהילה אנושית, גילדה טובה היא מערכת עצמאית יותר, חזקה ובריאה יותר וקלה לתחזוקה יותר מגידול צמחים ללא קשרי הדדיות ביניהם. ההתפתחות החקלאית חסכה זמן ומשאבים ויצרה פנאי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותירה גם זמן ואנרגיה לחגיגות…
כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח.
בשפות שונות זכה התירס לשמות נכבדים: הראשונים שהביאו את התירס לאירופה היו הספרדים, והם נתנו לו שם המבוסס על שפת הטאינו המקומית: מהיז (Mahis) בטאינו – מאיס (Maize) בספרדית. פירוש השם בטאינו הוא “הזרע נותן החיים”, גם בלטינית המשיכו באותה מסורת וקראו לו: Zea Mays (המילה zea פירושה “מעניק חיים”). כשנדד ביבשת אירופה, זכה דוקא לשמות סתמיים ביותר: corn, שהיה הכינוי הכללי לגרגירים (אפילו גרגירי מלח), וגם: “דגן טורקי” (Turkey wheat או Turkey corn), “דגן מצרי” (Egyptian corn) או “דגן הודי” (Indian corn/wheat). האירופאים התכוונו כנראה גם למוצאו של הדגן, אבל גם רצו להתנשא ולומר שזהו דגן פראי ולא מתורבת, לעומת הדגנים האירופאים המנומסים.
השם העברי ניתן לדגן המתוק מתוך הסתמכות על השם האנגלי “חיטה טורקית”, או המקבילה ביידיש – “טירקישע וייצן”. בספר הטבע ‘ראשית לימודים’ מתאר אותו ברוך לינדא כך: “חטי טורקיא – הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול… כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים”. אז אם טורקי, למה תירס? השם “תירס” נזכר בתנ”ך בספרי בראשית ודברי הימים. הוא היה בנו השביעי של יפת, אחד משלושת בניו של נח. חז”ל זיהו את תירס כאבי האומה הטורקית (במסכת יומא), ולכן זכה הדגן הטורקי לשם “חיטת תירס“. נעמי שפירא מקבוצת כנרת מתארת במכתב מ1912 חגיגה חקלאית קייצית: “מסג’רה יצאנו בשש עגלות עם דגלים עבריים ותורקים בשעה חמש בבוקר. הטבע היה יפה ממעל כל בקורת, וכך הגענו במשך שתי שעות לכנרת בשירים ומחיאות כפיים… הראו כל מיני ירקות… מהמושבות והחוות… היו כל מיני שעועית, אפונים, סלק, חטי תירס, דלועים, קישועים, בנדורה, מלפפונים, תבואה, חיטה…“. עם השנים נשמטה ה”חיטה” ונותר התירס, שאת שמו היינו צריכים להגות במילרע, אבל אז באו אופיר והחבורה של “תירס חם בים בם בם”, דיקלמו את שמו במילעיל, וקבעו פה מציאות, שאין סיכוי לשנות…
האמריקאים הילידים השתמשו בתירס במגוון דרכים: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – דייסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. לכל חלקיו של צמח התירס היו יתרונות: קומתו הגבוהה של צמח התירס סייעה להדלית צמחי שעועית, מקלות גבעולי התירס נוצלו לבנייה, לדיג ועוד, זקן התירס שימש כצמח מרפא לטיפול בבעיות כליות, ומעלי התירס קלעו מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות.
עם חלוף השנים עבר גידול התירס והשימוש בו שינויים רבים, הגרעין הזה, שעולמם של תושבי אמריקה הקדומים היה תלוי בו וסבב סביבו, הפך להיות מוצר מתועש, מהונדס ומרוקן. אולי זילות השם מ”מעניק חיים” ל”דגן פראי” משקף במידה רבה את הפיחות שחל בצמח הנהדר הזה בעולם המערבי. גם היום אנחנו היום תלויים בתירס בכל תחום, במיוחד במה שאנחנו מכניסים לפינו – כמעט בכל מוצר מעובד יש כיום תוצרי תירס, אך מדובר בניצול זנים בודדים מהונדסים גנטית מתוך המגוון הגנטי העצום, ובמוצר העשוי מתירס מעובד, סחוט ומשומש, נטול ערך תזונתי, וכמובן, תוצר של הוצאת אנרגיה מרובה ומיותרת. אנחנו משתמשים בעמילן תירס להסמכה ולהדבקה ובסירופ תירס להמתקה. חומרי התפחה, מתחלבים, צבעי מאכל, חומצת לימון – כולם עשויים תירס, וגם רוב רובו של המזון להאבסת בעלי חיים בתעשיית הבשר. מן התירס מפיקים גם פלסטיק ודלק. למי שמעוניין בהרחבה – כדאי לקרוא ספר מצויין על מקומו של התירס אצלנו ועל אוכל כיום בכלל – “דילמת השפע” של מייקל פולאן.
ועדיין – טוב שיש לתירס גם מקום כל כבוד בעולם הפשוט – אין כמו נעיצת שיניים בקלח תירס טרי. לפעמים ישנה רתיעה מהתירס מטעמי כשרות – יש מי שחוששים שחרקים קטנטנים השוכנים בשערות התירס נכנסים לקלח עצמו ואז ממש בלתי אפשרי יהיה לאתר אותם בין שיני התירס ולשלוף אותם החוצה. דרור סיפר לי שקיבל פעם עצה ממשגיח הכשרות של סנפרוסט כיצד להתמודד עם הענין: לדברי המשגיח, החרקים, הנמצאים בשערות, בורחים לכיוון הקלח כשהם נחשפים לאור, תוך כדי קילוף התירס והסרת “זקנו”. הפתרון הוא פשוט ויצירתי: קילוף התירס בחושך! כך נשארים החרקים בשערות התירס ויחד איתן נזרקים לקומפוסט! אתם מוזמנים לנסות זאת בבית…
אנחנו בח’ביזה מתחילים לזרוע תירס (זרע נותן חיים) בסוף מרץ. שני הסבבים הראשונים נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא כבר רחוק מקודמו רק בשבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. כך שיוצא שמרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם בעונה קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע. מאז השנה הראשונה שלנו זרענו תירס ברצף בעונת הקיץ, ומדי שנה סבלנו (ואתם איתנו) מביקורים הולכים ותוכפים של זחלי נובר התירס, בעיקר בחודשי סוף הקיץ. ומשום שתירס הוא אחד הירקות שכולנו כל כך מצפים לו, כשמקלפים את העלים הירוקים ומוצאים שהזחלים הקדימו אותנו וזללו חלק מן הקלח – כגודל הציפיה, כך גם גודל האכזבה. השנה החלטנו לנסות לעשות הפסקה בזריעת התירס בתקופה בה נובר התירס נמצא בשיאו, למנוע ממנו להתרבות ולחגוג על חשבון הקלחים המתוקים שלנו, ולשוב לזרוע כאשר הוא מתמעט באופן טבעי (גם הוא עונתי, לשמחתנו…). אחרי זריעה רציפה של כשלושה חודשים, הפסקנו לזרוע את התירס בסוף חודש יוני, ונשוב לזרוע אותו בתחילת-אמצע אוגוסט. המשמעות היא שתהיה הפסקה בקטיף התירס, כנראה מחודש ספטמבר, ובמהלך חודש אוקטובר יבשיל התירס החדש, ונשוב לקטוף ולחלק בארגזים. בשל התעכבות הקור שאנחנו חווים בשנים האחרונות (החורף מגיע מאוחר מפעם), השנה גם נאריך את הזריעה בכמה שבועות נוספים, ואנחנו מקוים לקטוף תירס עד דצמבר.
אבל חוץ מזחלי נובר התירס – יש עוד שותפים שהרגישו שמשהו מתוק ומזין במיוחד גדל בח’ביזה – לחלקת התירס שלנו הגיעו חיות בר מן הסביבה (שכנראה שמעו כמה הוא טעים) ומיד התחילו בחגיגת זלילה והרס בין השורות כשהן מכלות לא מעט קלחים (מאות!). זאת אינה הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בנזק גדול של חיות בר בערוגות התירס, כנראה חזירי בר ותנים. לפני מספר שנים, כשנתקלנו בבעיה ופנינו לפקחי רשות שמורות הטבע, הם הציעו פתרון של הזמנת צייד מקצועי שיוכל להציב מארב ולבצע ירי מדוייק כדי לפגוע בכמה פרטים ולהרתיע את החבורה כולה. השנה, כשראינו שאנחנו נתקלים שוב בבעיה (שכבר מספר שנים היתה די מינורית, לשמחתנו), שחזרה להיות חמורה ואקוטית, החלטנו לבדוק אפשרות של גידור החלקה בגדר מחושמלת שתרתיע את הזללנים מלהיכנס ולחסל את התירס. סביב החלקה נעצנו מוטות מתכת, וביניהם נמתחו 3 חוטי חשמל, בשעות הלילה אנחנו מפעילים את החשמל, וחיות הבר שמנסות להתקרב חוטפות זרם חשמלי קצר, נרתעות ולא מתקרבות לתירס. החוטים מתוחים בגובה די נמוך, כדי שיהיה בגובה האף של הולכי על ארבע, ולכן, כדי להכנס לקטוף מהתירס או לטפל בשאר הירקות בחלקה, אנחנו יכולים לפסוע מעליהם בלי בעיה. בינתיים נראה שהגדר פועלת את פעולתה ביעילות רבה. הנה, כך נראה נראה:
שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, וכל צוות ח’ביזה.
_______________________
מה השבוע בסל, לצד התירס?
יום שני: פלפל אדום/ירוק, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש/שום, פטרוזיליה/כוסברה/פטרוזיליה שורש, סלק/גזר, חצילים, סויה ירוקה (אדממה)/שעועית תאילנדית/שעועית סגולה/במיה, דלורית/דלעת ערמונים, עגבניה, מלפפון, מלון/דלעת אמורו, תירס. מתנה: תפו”א/בזיל.
בסל הגדול גם: קישוא/זוקיני/נתח דלעת, עגבניות צ’רי, חסה/תרד ניוזילנדי.
בסל הפירות: תפוח עץ, אפרסק, מנגו, ענבים.
יום רביעי: סויה ירוקה (אדממה)/מלון, דלורית/דלעת ערמונים/דלעת אמורו, קישוא/סלק, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, בצל ירוק/שום/פטרוזיליה שורש, מיקס חסה בייבי/חסה/תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, חצילים, תירס/בצל יבש, פלפל אדום.
בסל הגדול גם: במיה/לוביה תאילנדית, עגבניות צ’רי, נתח דלעת/גזר.
בסל הפירות: תפוח עץ, אפרסק, מנגו, ענבים.