בשבוע הבא נחגוג בהתרגשות את ראש השנה אילנות – שחל בט”ו בשבט, בו אנחנו מתחילים לספור שנה חדשה לחנטת הפירות בעצים – השלב בו הפרחים המופרים של הצמח מתעברים והופכים לפגי-פירות זעירים.
באופן מסורתי זהו חג שאנחנו חוגגים בו את ההבטחה הגלומה ביבול האילנות – פירות, אגוזים, שקדים, ואת השפע המגיע בעקבותיהם – אתם מוזמנים להוסיף לארגזים מן החגיגה הזאת שמציעים לכם יצרנים מקומיים שונים שעובדים איתנו בשיתוף פעולה – דבש שמפיקות הדבורים מצוף הפרחים, שמן זית שנאצר מפירות הזית, סילאן שמופק מפירות התמר, רכז רימונים, דבש ענבים וסירופ חרובים, מיצי פירות (תפוחים, אגסים, אשכוליות) וסיידר אלכוהולי במגוון טעמים ואפשרויות, חומץ תפוחים, שקדים, תמרים, זיתים ו- כמובן – פירות מיובשים ולדר “מפרי ידיה” של מליסה.
לכבוד החג מליסה מציעה מבצע two בשבט – 2+1 על גלילי הלדר ועל הפרי היבש – הוסיפו 3 יחידות ושלמו על 2 בלבד. (אנחנו נעדכן עבורכם את ההנחה).
שיהיה חג שמח!
_________________________________
התחזית מנבאת לנו מזג אויר גשום וסוער לקראת סוף השבוע. האגדה מספרת כי בתקופה דומה לזו, בליל סערה, נדדה נסיכה אחת, קפואה ומותשת, ולשמחתה, ראתה בתוך כל האובך והערפל אור חמים, שהתברר כארמון חביב ומזמין. היא ביקשה למצוא בו מקלט מהסופה ומקום מנוחה ללילה, אך לא שיערה שליל השימורים הצפוי לה עומד להפוך אותה לאחת מהפרזנטריות המפורסמות ביותר לקטניה חביבה ביותר… בעברית אנחנו מייחסים אותה לעדשה, אך במקור, הנס כריסטיאן אנדרסן דיבר על אפונה קטנה שהונחה בתחתית ערימת מזרונים רכה.
האפונה מבקרת אותנו בהבהובים כבר כמה חודשים בארגזים, ולא תישאר איתנו לזמן ארוך מאוד, אז כדאי להכיר אותה עכשיו:
הנס כריסטיאן אנדרסן אהב אותה. לדעתו, היא בעלת כוחות מיוחדים ממש: היא מד נסיכות (“הנסיכה והאפון”), ובכוחה להבריא חולים (ב“חמישה אפונים בתרמיל”) [לתשומת לב משרד הבריאות]. גם אתם תאהבו אותה. עגולה ומקסימה, מתוקה ומשמחת, ולא אוהבת שנועצים בה מזלג, אז היא מתגלגלת לה מן הצלחת ברחבי הבית…
למרות שהיא עושה רושם של ילדונת צעירה, היא אחד הגידולים העתיקים שתרבת האדם. מקורה כנראה בשלושה מרכזי התפתחות: מרכז אסיה (צפון-מערב הודו עד אפגניסטן), המזרח הקרוב (כן, גם אצלנו), ואתיופיה. לאחר שתורבתה, הפיצו אותה עוברי דרך, סוחרים, וכובשים, והיא הגיעה לארצות הים התיכון ולמזרח הרחוק. שרידים של אפונה פרימיטיבית בת כמעט 12,000 שנה נתגלו במערות בגבול בורמה-תאילנד (זו אפונת בר שלוקטה, לא זן מתורבת), בצפון-מערב עיראק נתגלו נכדותיהם הצעירות, בנות 8000 שנה, ובשרידי ישוב באגם בשווייץ, נמצאו הנינות, בנות 5000 שנה… היוונים והרומאים גידלו אותן במאה ה-6 לפנה”ס, אך לסין הן הגיעו מאוחר יחסית, רק במאה השביעית לספירה, ומכאן בא להן שמן הסיני: “hu tou” – קטניות זרות.
הזנים הראשונים הכילו אפונים שהיו קשים גם בגיל צעיר, ולכן השתמשו בהן יבשים או טחונים כקמח. אלו גם היו אפונים כהים וקטנים יותר מאלו המוכרים לנו כיום. בימי הביניים הפכה האפונה היבשה למזון מרכזי במטבחי פשוטי העם באירופה בשל יכולתה להישמר לאורך חודשי החורף הארוכים ולמלא בטן רעבה. רק בסוף המאה ה-14 פותחו באיטליה זנים ראשונים של אפונה שנאכלה טרייה, אחריהם פותחו זנים צרפתים זעירים, ולאחר כמה מאות נוספות התרחבה התופעה, ואפונה טרייה הפכה לעניין שבאופנה.
הבעיה עם אפונה טרייה היא, שממש מרגע הקטיף מתחיל הסוכר שבה להפוך לעמילן, והיא מאבדת ממתיקותה במהירות. התכונה הזו בעייתית במיוחד בעולם של היום, בו עובר זמן רב יחסית עד שהירקות מגיעים למדפי המרכול. ולכן, אפילו כיום, כשאפונה מגודלת בכל רחבי העולם, רק 2%-5% מהתוצרת מגיעה טרייה למדפים, רוב רובם של הכדורים העגולים הזעירים הם גידולי תעשייה הנארזים בקופסאות שימורים, מוקפאים או מיובשים. אפונה משומרת משנה את צבעה למעין חאקי, משום שהכלורופיל שבה נהרס בחום, והיא גם מאבדת חלק גדול מערכיה התזונתיים. כשהחלו להקפיא ירקות, בשנות ה-20 של המאה שעברה, הפכה דרך זו למועדפת – האפונה מוקפאת כמעט מיד עם הקטיף, וכך שומרת על צבעה ועל היתרונות התזונתיים שבה. את הסוכריות המתוקות הטריות אפשר לאכול רק בחורף ובאביב, כי האפונה לא אוהבת את עקת החום של הקיץ.
האפונה השטוחה פותחה על ידי חקלאים הולנדים במאה השש-עשרה, ומהולנד עברה לאנגליה וממנה למזרח הרחוק. הסינים נתנו לה, כמה צפוי, את השם hoh laan dau, כלומר: האפונה ההולנדית. היענותה החיננית להקפצה, צורת הבישול הסינית המועדפת, הפכה אותה לחביבה על מיליארד סינים, והיא זכתה לשמה החדש: אפונה סינית. היא עברה לסן-פרנציסקו באמתחתם של עובדי הגירה סינים שהגיעו לבנות את מסילת הרכבת הגדולה במערב, חלקם הפכו חקלאים, והם כינו אותה shii dau – אפונת שלג, אולי מתוך געגוע הביתה לחורף הסיני, ומכאן דבק בה השם המבלבל.
אבל בינינו – אנחנו הלא מוכנים לסלוח לה על השמות המבלבלים, כי אחרי כל הכינויים השונים מסתתרת לה אפונה פריכה ומתוקה, שגזרתה הוא משהו בין שטוחה לנפוחה, והיא כל כך טעימה, וגם מבשרת לנו, בח’ביזה, על פתיחת עונת האפונה. כמדי שנה גדלים אצלנו שני זני האפונה הותיקים לנו – השטוחה (קראו לה שלג, צרפתית, הולנדית, סינית, מה שתרצו) ואפונת הגינה השמנמנה, מתוכה אנחנו מחלצים אפונים עגלגלים וחמודים.
האפונה גדלה אצלנו בהדליה, אבל בניגוד לעגבניה, לחציל ולפלפל, שאותם אנחנו צריכים לתמוך, לאפונה אנחנו פורסים רשת והיא שולחת את קנוקנותיה ומטפסת בעצמה. עדינותו של הצמח, גבעוליו ועליו הדקיקים והמשיים גורמים לו להיות קל במיוחד ולכן מקלים עליו את הטיפוס והאחיזה. צמחים מטפסים הם צמחים נבונים במיוחד, כאלו שיודעים למצוא לעצמם פתרון “בשתי ידיהם” – “אין די אור פה בצמחיית החורש? – נטפס למעלה!”. כשפוגשת קנוקנת האפונה (המתפתחת מהעלה) בעצם קשה (וזו יכולה להיות גם רשת דקיקה כמו אצלנו) היא מתחילה לגדל תאים באופן משתנה (התאים הקרובים לעצם מתקצרים והרחוקים ממנו מתארכים) שיוצר פיתול כלפיו ואחר כך היכרכות של הקנוקנת על הרשת, כמו קפיץ קטן. סיבוב שכזה יכול לקחת בין דקה לעשר דקות. די מדהים, לא? הנה עוד קצת מהפלא הזה.
אותנו הטיפוס הזה משמח – כי אנחנו יודעים שעם התקדמות הקטיף יזדקף גבנו – בהתחלה אנחנו קוטפים את הסבבים הראשונים של תרמילי אפונת השלג מחלקו התחתון של הצמח, אבל לאט לאט, עם הטיפוס, מבשילים האפונים גבוה יותר ויותר ולבסוף נוכל גם אנחנו לזקוף את גבנו כהומו ספיאנסים ולקטוף אפונים בעמידה, תענוג.
מאחלים לכם שבוע נעים ושמשי בתוך הקור, ולמרות ששבו ההדבקות והבידודים – שתהיה הרבה שמחה ורק בריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: תפו”א, סלרי עלים, כרובית/ברוקולי/כרוב, מנגולד/קייל/תרד, ארטישוק ירושלמי/פול ירוק/אפונת שלג או אפונת גינה, צרור בצל לח/סלק, לפת/שומר, מלפפון, עגבניה, גזר, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה.
בארגז הגדול גם: דייקון/קולרבי, חסה/רוקולה/טאטסוי, כרישה/פטרוזיליה שורש.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית/לימון, קלמנטינה, בננה, אבוקדו, תפוח עץ.
יום רביעי: ברוקולי/כרובית, גזר, תרד/מנגולד/קייל, לפת/שומר, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, סלק/בצל לח, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים, תפו”א. בארגזים קטנים בלבד: חסה/רוקולה/טאטסוי.
בארגז הגדול גם: דייקון/פלפל, פטרוזיליה שורש/סלרי שורש, ארטישוק ירושלמי/אפונה, כרוב.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית/לימון, קלמנטינה, בננה, אבוקדו, תפוח עץ.