אֵיךְ הָעוֹנוֹת מִתְחַלְּפוֹת / יונה טפר
אֵיךְ הָעוֹנוֹת מִתְחַלְּפוֹת?
בְּשֶׁקֶט. זֶה כְּלָל לֹא מֻרְגָּש.
עַד שֶׁפִּתְאֹם רוֹאִים, שֶׁקַּיִץ בַּסְּתָו פָּגַשׁ.
עָלִים מַצְהִיבִים וְנוֹפְלִים, וְאוֹמְרִים לִי לִנְעֹל סַנְדָּלִים.
וּבָעֶרֶב מַשָׁב שֶׁל קֹר מֵבִיא הֶעָנָן הָאָפֹר.
וּמֵהַקַּיִץ עַד הַסְּתָו, עָלָה בָּהָר גִּבְעוֹל חָצָב.
גַּם הָרִמּוֹן בְּרֹאש הָעֵץ גָּדַל… הִבְשִׁיל… וְהִתְפּוֹצֵץ.
אֵיךְ הָעוֹנוֹת מִתְחַלְּפוֹת?
כִּמְעַט הַדָּבָר לֹא מֻרְגָּשׁ.
עַד שֶׁלְפֶתַע רוֹאִים שֶׁיֵּש בַּבֹּקֶר חָדָשׁ.
מִתְחַשֵּׁק לְהוֹרִיד חֻלְצָה, וְלַחֲלֹץ מַגָּפַיִם.
הַתְּכֵלֵת כֻּלָה רְחוּצָה, וְאֵין עֲנָנָה בַּשָּׁמַיִם.
וּבֵין הַחֹרֶף לָאָבִיב, יָבְשׁוּ הַשְּׁלוּלִיּוֹת סָבִיב.
וְהָרֹאשָׁן הָפַךְ צְפַרְדֵּע, אֵיךְ זֶה קָרָה, מִי יוֹדֵעַ?
אָז מָתַי מְתְחַלְּפוֹת הָעוֹנוֹת,
וְאֵיךְ הֵן תָּמִיד מַגִּיעוֹת בַּזְּמַן?
אַף יֶלֶד בַּגַּן לֹא יֵדַע לַעֲנוֹת,
אוּלַי כְּשֶׁאֶגְדַּל אֲגַלֶּה אֶת סוֹדָן.
התקופה הזו בין פסח לשבועות, תקופת ספירת העומר, היא תקופה מעניינת של מעבר: אנחנו סופרים את הימים והשבועות שחולפים בין מועד אחד למשנהו, בעבר היו הימים האלה מסמנים את הזמן שחולף מקציר יבול השעורים הראשון של השנה בפסח, גרעינים ששימשו בעיקר להאכלת בעלי החיים וגם כמאכל בסיסי של עניי העם, ועד קציר החיטה בחג השבועות, שהיוותה את מקור המזון העיקרי, המעודן והמועדף. זו היתה דרך למנות את הימים האלה, העמוסים בקציר השעורים, בעבודה מרובה, ובחששות ותקוות – להצלחת יבול החיטה. האביב ההפכפך גרם לחרדה גדולה שמא יבוא מזג אויר קיצוני, מחלת צמחים או מזיק ויפגע ביבול רגע לפני שהקציר מתחיל. ספירת הימים העניקה לחקלאים הסופרים תחושה מוחשית ומספרית שהנה, אוטוטו, מגיע הקציר וגידולי השנה נקצרו בשלום. ותוך כך התחלפה לה עונת האביב בעונת הקיץ.
גם אצלנו בח’ביזה זו תקופת של ספירות: מניה שהולכת ומתמעטת של ירקות החורף בארגזים: עוד שתי ערוגות ברוקולי, עוד אחת, עוד שלושה שבועות של גזר, עוד שניים, עוד אחד… עוד 200 כרוביות, עוד 50, עוד 10…, קילוגרמים אחרונים של אפונה, צרורות שום שהולכים ומתמעטים ככל שאנחנו מחלקים אותם לארגזים…
מן העבר השני מתחילים להם אט אט ירקות הקיץ ובהם הספירה הפוכה, ובדרך כלל מתגברת במהירות: עשרה קילו קישואים, שמונים קילו, והנה – 400 קילו, די יבול לכל הארגזים. לקישואים יתווספו בעוד כמה שבועות עוד כמה ידידים אביביים: השעועית הירוקה, תפוחי האדמה האביביים, המלונים, הפקוס…
כמעט בכל שנה עונות המעבר הן עונות שיש בהן דלדול של ירקות מוכנים לקטיף בשדה. השדה אמנם גדוש בירקות שתולים, גם ירקות חורף עוד נותרו בו, וכמובן שירקות קיץ רבים, כמעט כולם, כבר זרועים ושתולים, נובטים, צומחים, פורחים – כל אחד בשלב שלו. אבל… בארגז זה עדיין לא מתבטא – נחוצה סבלנות למשך כמה שבועות נוספים עד שיבשילו החצילים, המלונים, האבטיח, הדלעות מכל הסוגים והצבעים, וכמובן – המלך… התירס! כולם עושים מאמץ רציני להגיע לקו הסיום בתקופה הקרובה, הם זקוקים לאהדה שלכם, תנו להם את מחיאות הכפיים ושריקות העידוד מהיציע.
האביב מביא איתו התחממות וצמיחה מהירה. לירקות הקיץ זה מתאים ונפלא, כי הקישואים מוכנים כל כך מהר, המלונים כבר שמנמנים וגדולים, והתירס צומח בזריזות מפתיעה. ירקות החורף מקבלים את החום הזה קצת בתדהמה: גם הם ממהרים לצמוח, אבל לפעמים התחושה היא שהם נדחפים על ידי כוח גדול מהם, שלאו דווקא מתחשב בקצב האיטי והמהורהר לו הם רגילים.
אתם רואים זאת בסלקים הענקיים שמופיעים אצלכם לפעמים בארגזים בשבועיים האחרונים. אלו סלקים צעירים ועסיסיים, והם מתוקים להפליא, אבל הגודל העצום שלהם מדהים גם אותנו כשאנחנו מושכים אותם מן האדמה בערוגה. הכרובית, והכרוב גם הם עומדים די נדהמים מול החום שמאיץ בהם להגיע לבגרות. אצלם זה הפוך מהסלק, ובתקופה הזו בדרך כלל הם מבשילים לפני שהספיקו לגדול, והם רגישים ביותר לכל עיכוב והשתהות בקטיף. זו גם הסיבה שאתם מקבלים כרוביות וכרובים קטנים מאחיהם שגדלו בחורף. הכרוביות הטריות מעוטרות נמשים חומים והן פחות לבנות ומרהיבות מאלו של לפני חודש, הכרוב קצת סובל ומצהיב בקצוות החיצוניים כבר כשהוא עדיין בין עליו בערוגה, כמו בסלק הענק, כולם טובים וטעימים, טריים ובריאים, אלא שהם כרוביים של כמעט קיץ, וכך הם נראים.
אנחנו יודעים שזו תקופה משעממת וחדגונית בארגז, פחות מלהיב ומרגש מרעננות החורף או מתיקות הקיץ. אנחנו מאמינים שגם זה חלק מהמשמעות של קהילה שתומכת בחווה ומעניקה לה יציבות כלכלית לאורך השנה, מה שמאפשר לנו לגדל מגוון גידולים ולהעסיק צוות שנמצא איתנו לאורך כל השנה ולא עובדים עונתיים לתקופה מסויימת. המשמעות של ה”חלק” שיש לכם בח’ביזה היא שכשיש שפע, אנחנו חולקים בשפע ונהנים ממנו, ובתקופות המעבר כולנו פוגשים שוב ושוב את אותם ירקות… עד שיבוא השינוי. מקוים שארגזי השבוע ישמחו אתכם, ושרוחכם לא תיפול בעקבות הסלק ששוב יחכה לכם בארגז… בקרוב הוא יעלם ונתחיל להתגעגע אליו, אז חייכו אליו עוד חיוך אחד…
ההתחדשות באמת ממש מעבר לפינה…
נאחל לירקות שלנו צמיחה בקצב הנכון להם, תוך תיאום ואיזון עם מזג האויר, החרקים, קרני השמש ושאר המרכיבים של הקונצרט האביבי. צמיחה שתביא איתה בריאות ויכולת התמודדות עם אתגרי הקיץ הקרב. אנחנו נשמח מאוד לבואם, כשיבואו. שיהיה שבוע טוב, של דברים בעיתם, ושל סבלנות לתת להם את הזמן לפעול בקצב שלהם.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: קישוא, חסה ירוקה, שום, גזר, מלפפון, עגבניה, תפו”א/כרוב/כרובית, שומר/קלרבי/סלק, קייל, מנגולד, בצל.
ובסל הגדול גם: לבבות חסה, פטרוזיליה שורש, כוסברה/פטרוזיליה.
בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, תפוז, קלמנטינה, תפוח עץ אדום/אגס.
יום רביעי: חסה, פטרוזיליה שורש/שומר/קלרבי, כוסברה/פטרוזיליה, גזר, תפו”א, בצל, מנגולד/לבבות חסה, מלפפון, עגבניה, קישוא, קייל.
ובסל הגדול גם: פלפל/דלעת, סלק, שום.
בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, תפוז, קלמנטינה/שסק.
