דנה נמה, דנה קמה, דנה מקפלת את הפיז’מה.
– אמא אומרת: יופי, דנה!
שלום כיתה אלף.
דנה נמה, דנה קמה, את הילקוט על הכתפיים היא שמה, ועם תפוח ועם בננה.
שלום כיתה אלף.
והאויר קריר בחוץ, כאילו כל הרחוב רחוץ, כאילו כל אחד קורא: שלום, דנה, שלום!
– ואמא כבר ניצבת שם, כמו יוכבד או מרים, (בקני הסוף הרוח שר).
מסע גדול מתחיל היום –
כיתה אלף שלום.
— נעמי שמר —-
שלום כתה א’:
ברכות לכל מי שמתחיל שנת לימודים חדשה מחר.
כמו הורים רבים לילדים צעירים, התרגשות מיוחדת מלווה אותי השבוע, כששתי בנותי מתחילות את השנה בגנים חדשים, וגם אני מרגישה כמו יוכבד או מרים, העומדת חבויה בקני הסוף ושולחת את האוצרות היקרים שלי בתיבה מתנודדת על פני המים. הם יציבים המים, והתיבה משוחה היטב בזפת ולא תתהפך, אבל בכל זאת.. כל כך הרבה לא צפוי שם, עלול להפתיע. האם הקטנות שלי מוכנות להתמודדות? מוכרחים להאמין שכן, ולשלוח אותן בתיבה הזו (מצויידות בצידה לדרך), כדי שיצמחו ויתפתחו ויגדלו בבריאות ובחוזק.
יש משהו מתאים ונכון בתזמון של שנת הלימודים החדשה, ממש יחד עם תחילת עונת הסתו, במזג האויר ובחקלאות. ההתחלה איטית ועדינה, הדרגתית. מלוים את הילדים לגן, בודקים שאפשר כבר להיפרד, מאפשרים הסתגלות. וכבר עוד מעט תגיע הפוגת חגים, קצת מבלבלת אבל גם מזכירה שבצד היומיום בגן, יש בית ומשפחה, שלא נפרדים מהם ממש אולי אף פעם.
גם אצלנו בשדה זו תקופה של התחלה חדשה, והשנה יותר מתמיד. לאחר מסע תלאות לא קטן, שהחל לפני שנה וקצת, התמקמנו בשדות הקרובים לבית האריזה שלנו. כבר מעונת החורף שעברה אנחנו מעבדים 2 חלקות קטנות, אליהן הצטרפו עם הזמן 3 נוספות, ליצירת שטח של כ-15 דונם שהיווה מעין דיור מעבר ואפשר לנו להעביר בהדרגה את היבולים מהשדה הותיק שלנו, הנמצא בפאתי המושב, לשדות האלה, הממוקמים בלבו של כפר בן נון. עדיין היה בכך מענה חלקי בלבד, שכן, דרוש לנו שטח שיהווה תחליף של ממש ל-20 הדונמים של השטח הראשוני שלנו.
למען האמת, כבר תקופה ארוכה ידענו שאנחנו זקוקים ליותר שטח כדי לאפשר לאדמה לנוח במחזוריות קבועה ומאורגנת, אלא שהיומיום והמשימות השוטפות לא הזיזו אותנו בכיוון. אך כשאין ברירה – מוכרחים למצוא פתרון, ומכיוון שנאלצנו לתור אחר שטחים אחרים, מצאנו את עצמנו בסופו של המסע עם שטח גדול נוסף בן כ-30 דונמים, שנמצא ממש בסמוך לבית האריזה ולשטחים הקטנים עליהם סיפרתי.
בשבועות האחרונים התחולל מחול קדחתני של מדידה וסימון, עיבוד קרקע, פיזור קומפוסט, התקנת מערכת השקיה (זהו שדה שעובד עד כה בחורף בלבד, מושקה על ידי הגשמים, ולכן לא היתה בו מערכת השקיה מסודרת), הכנת ערוגות ו… סוף סוף אפשר להתחיל את כתה א’. השדה חולק לשישה חלקים, שניים מהם יעמדו במנוחה בשלב ראשון, שניים אחרים צפויים להכנס לפעילות בהדרגה במהלך עונת הסתו והחורף, ושניים אחרונים יהיו בעצם ראשונים – חיל חלוץ של השדה החדש. מערכת ההשקיה בהם כבר פועלת כהלכה, הערוגות מתוחחות היטב, והשתילים והזרעים עומדים להכנס לקרקע ממש השבוע.
השדה המקורי שלנו היה שדה בעל ייחוס אורגני מכובד למדי – בעלת הקרקע, ליאורה פוקר היא מחלוצי המגדלים האורגנים בישראל והשדה שלה הוא אורגני כבר למעלה מעשרים שנה! השדות שמחליפים את השדה הותיק הזה הם צעירים יותר במורשת האורגנית שלהם (ואנחנו מקוים שיגיעו גם הם לותק המכובד הזה ויותר מכך). כ-15 דונם, החלקות הקטנות, עמדו ריקות ללא גידולים כבר שלוש שנים ולכן הן מוגדרות כחלקות אורגניות כבר עכשיו. השדה הגדול שלידם, כ-30 דונם, נמצא כעת בתקופת הסבה לאורגני (על משמעות ההסבה סיפרתי בהרחבה לא מזמן).
השדות כעת נמצאים כולם במרחק נגיעה זה מזה, סמוכים כולם לבית האריזה שלנו. זה כמובן יתרון – אפשר ללכת ברגל לכל השטחים ולא לחשב מראש את הנסיעות לשדה המרוחק. אם חסרים כמה צרורות פטרוזיליה, ניתן בקלות לגשת ולהשלים את הנדרש. מצד שני, אני בטוחה שלכולנו יחסר המרחב הפתוח והנוף והאופק שהיו בשדה הראשון שלנו, שאהוב על כולנו מאוד מאוד.
שתילים ראשונים כבר נשתלו בחלקות הקיימות. כרוביות ראשונות, חלוצות גידולי הסתו, נכנסו לאדמה בשבוע שעבר. ואנחנו, כמו הורים דאגנים, כיסינו אותם בזהירות באדמה הקיצית, סידרנו השקיה מתאימה, מלמעלה פרשנו רשת צל כדי להקל על ילדינו חובבי הקרירות את ההתמודדות עם חום אוגוסט-ספטמבר, וכל פעם שאנחנו עוברים ליד הערוגה, מציצים לראות השלום להם, האם כולם מתקדמים בבריאות ובשמחה או שמא מישהו צמא? לא מתאקלם? מתבייש? יודעים שצריך לתת להם לעשות את שלהם, ומקוים שיהיו חזקים ובריאים דיים כדי לצמוח ולגדול לצמחים חזקים ויפים.
אחריהן יכנסו, הפעם כבר לשדה החדש, שתילי הברוקולי והכרוב, וגם הגזר, הסלק ושאר זריעות הסתו. אחרי הקיץ אנחנו כבר מחכים לההם בכליון עיניים, מתגעגעים אליהם מאוד ושמחים בשובם. כשזורעים גזר יודעים שהעננים פשוט מוכרחים להופיע והגשם טפטוף יטפטף, וצינת הימים – אין לה ברירה אלא לעטוף את השדות החדשים האלה, לקבל את פניהם בברכה, לטפח אותם בלחות קרירה ובריאה ולרפד אותם בסתו ואחר כך בחורף של ממש. אחרי החורף שעבר אנחנו מחכים גם מאוד לגשמים בעיתם, להתגשמות הציפיות הנמתחות בנו עד כאב, לחורף גשום ורטוב ומוצלח. השדה החדש, כמו ילד אהוב, נודא על כתפיו את הציפיות והתקוות והדאגות האלה בכוחות שקשה להאמין שיש בצעיר הזה, ואנחנו משתדלים לתמוך, ומקוים לטוב.
שתהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת, התחלות חדשות ותקוות שיתגשמו לטובה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: חסה, מנגולד/תרד ניו-זילנדי, בצל ירוק, שמיר, חצילים/קישואים, פלפל אדום, פקוס+מלפפון, כרישה, דלעת, לוביה/סויה/במיה, עגבניות-לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: שעועית תאילנדית, עגבניות צ’רי, בזיל, תירס.
סל פירות: קטן: פסיפלורה/תאנים, ענבים, מנגו. —– גדול: רימונים, מנגו, תאנים, שיזף.
יום רביעי: תירס, חסה, כוסברה, עגבניות, בצל ירוק, שמיר/בזיל, לוביה/סויה, פלפל אדום, פקוס+מלפפון, קישואים, שעועית תאילנדית/במיה, בצל יבש
ובסל הגדול תוספת של: צ’רי, חצילים, דלעת/דלורית/מלון
סל פירות: קטן: ענבים, מנגו, רימון, שזיף. ——- גדול: תאנים/שזיפים, פסיפלורה, מנגו, רימונים, ענבים
__________________________________________
היום נותנים כבוד לפלפלים – שהגיעו בשבוע שעבר ובהחלט מגיע להם. השבוע כולם מאתר האוכל האיטלקי של ג’אקומו:
פלפלים במילוי גבינות על בצק עלים
גלילות פלפלים
טימבלו חצילים פלפלים וגבינה
פלפלים במילוי גבינות
סירות חצילים ופלפלים ממולאות
