עלי ח’ביזה #513, 2-4 בפברואר 2015, י”ג-ט”ו בשבט תשע”ה – חג שמח לאילנות!

לבקשתכם, ובתזמון נחמד לקראת ראש השנה לאילן, מרחיב חילף, מגדל הפירות מ”מלוא הטנא”, את אפשרויות הארגזים ומוסיף ארגז פירות הדר מעורב – בהתאם לקטיפים יהיו בארגזים: תפוזים, קלמנטינות, לימונים, פומליות ואשכוליות. אפשר להזמין דרך מערכת ההזמנות הממוחשבת. ___________________________________ ושוב, לבקשתכם – תמיר, איש הדבש לנו ממושב שעל הביא לנו נתח יפה של דונג דבורים, בעמל רב ניסרנו אותו לחלקים, כ600 גרם האחד. אתם יכולים להוסיף אותו בקטגוריית הדבש במערכת ההזמנות. _________________________________ אנא ה’ הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אנא ה’ ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה . אל נא פצה שנה זו משמיר ושית, וברך עץ שמן וזית . אל נא במטר רווה חרבוני ישימון, וברך גפן ותאנה ורימון אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים, וברך אגוז ותמר ותפוחים. אל נא צדקך מעמד בל יפסק . וברך חרוב וקורסמטל ואפרסק. אל נא חלץ קהילות אשר אליך תערוג . וברך התות והאגוז והאתרוג ר’ יוסף חיים “הבן איש חי” מבבל לכבוד ראש השנה לאילנות, אני מביאה שוב עלון ט”ו בשבט משנת עבר – חג שמח! חודש שבט הוא חודש נפלא, וכיף לספר עליו במיוחד בשנים גשומות כמו זו. הוא קיבל את שמו מן הבבלית והאכדית, ומשמעותו “שבט” (או “סבתו”) – ענף, מקל. זהו שם שיכול לסמל חבטה – של הגשמים הניתכים על הקרקע והסערות והשטפונות הנראים כמכים בארץ (וכשאני כותבת אני ממש שומעת את שאון קולו של המטר המתופף בעוז על גג הפח בית האריזה בימים גשומים, מחריש את קולותינו כשאנחנו מנסים לארוז את הארגזים). המשמעות הנוספת של “שבט” היא הפן הרך של המילה, והניגון העדין של הזמורות – ענפי האילנות המתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים. לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף זית צעיר, גמיש ורענן של עץ מתחדש. בתאריך המציין את אמצע החודש הזה בחרו חכמי המשנה כדי לקבוע את מועד תחילת שנת מעשרות האילן. מהתבוננות קרובה בטבע הם הבחינו שעד שבט כבר ירדה מרבית גשמי העונה ומעתה, עם התארכות שעות האור והתקרבות האביב, מתחילה החנטה בעצים – תחילת הפיכת הפרחים המופרים לפירות. ההתעוררות הזו בטבע וההבטחה המתוקה שהיא צופנת בתוכה הפכו את טו בשבט ליום שהתפייטו עליו, התפללו בו תפילות מיוחדות וחגגו בו את שמחת ההודיה על השפע שמעניק האל דרך הטבע המקומי. ובחגיגות נדרש כמובן אוכל, ואיזו סעודה טובה יותר מזו המורכבת מפירות הארץ, תירושה ומגדניה הטבעיים? יש משהו קסום באכילת פירות כדי לחגוג את העץ ממנו באו. בנגיסה עסיסית בפרי טמון ההווה המתוק והמרווה, אבל יש בו גם זכרונות של מה שבעברו: הגשם והשמש שליטפו את העץ, שהשקו את שורשיו, והביאו להצצת הניצנים מן הענפים, חיות הבר שהתחככו בגזעו, שטיפסו עליו, הציפורים שבנו קינים בין ענפיו, הזמזום העליז של הדבורים, הזבובים ושאר המאביקים שסבבו בין פרחיו והעבירו אבקה מפרח לפרח, והחנטה, הרגע המופלא בו הפכת ההאבקה להפריה ונוצר עוברון פרי חדש. ובאמצע כל המתיקות והעסיס הזה נמצא הגלעין, לב ליבו הקשה והרציני של הפרי הפתייני וקל הדעת, שבו טמון העתיד – העץ הבא, על ענפיו, עליו, פרחיו ופירותיו, השמש, הרוח, המטר, הנדנדה שתיתלה על ענפיו, בית העץ שיבנה בנוף צמרתו, וכמובן, כל החבורה העליזה של בעלי החיים שעתידה ללוות אותו. שלבי הבשלת פרי הנקטרינה במשך שבעה חודשים וחצי החג היפה הזה הוא מאוד מקומי, תלוי באקלימה של הארץ הזו, בחמימות שכבר מורגשת באויר. תשאלו את האירופאים שרועדים עכשיו מקור או את הצפון אמריקאים שמנסים לחמם את ידיהם הקפואות בחומו של חג האהבה החורפי. גם המקסיקנים, אצלם התחזית נעה בין “חם מאוד” ל”חם נורא” כל השנה, או התאילנדים, שההבדל העונתי שלהם הוא בין “יבש” ל”רטוב”, לא ממש יבינו את העליצות של הבנות שלי כשהן מגלות עוד שקדיה פורחת במסלול שלנו לגן ולבית הספר. זה בהחלט חג ישראלי, מקומי, של הרצועה הדקיקה והאהובה הזו בין הים ההר והמדבר. על המקומיות הזו דיברה מליסה, יצרנית הפירות המיובשים “מפרי ידיה”, במכתב שהיא כתבה לכם, ובגלל שהוא חשוב בעיני, הרשו לי לשלוח לכם אותו שוב: כבר מספר שנים, בט”ו בשבט, אני משתגעת מהייבוא המוני של פירות מיובשים מחו”ל. במשך 15 שנה עבדתי במשרד החקלאות ושם אוהבים לכנות את ט”ו בשבט “חג החקלאות”: השר שולח ברכה לכל העובדים, בשנים טובות יצאנו לנטיעת עצים, בשנת שמיטה קיבלנו עציץ נוי, ובשנה שעברה צלחת מלאה פירות מיובשים אומללים, הכל תוצרת חו”ל, חוץ מהתמרים (האסורים ביבוא עם חרצנים). אכזבה מרה. כל ענין הפירות המיובשים החל משום שיהודים בגולה לא יכלו להשיג פרי טרי מהארץ, ולכן הסתפקו בתוצרת הארץ המשומרת על ידי ייבוש. כל שנות ילדותי, בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית, סבלנו מדי שנה את הפרי היבש שהביאו מהארץ והגישו לנו בהתלהבות ציונית. קראנו לו “בוקסר”, היום אני מזהה אותו כחרוב וכשהוא טרי וטוב, הדבש נוזל בפנים, תענוג. הנה עליתי ארצה, ודווקא כאן מציפים אותנו בחג אילנות ישראל בייבוא, לרוב ירוד, של פירות יבשים. אין ערך לאכילת פרי יבש מיובא בט”ו בשבט. המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי פרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם! זהו עיוות בניגוד מוחלט לרוח החג. חג החקלאות? איפה הגאוה הישראלית, הלאומית, אהבת הארץ, תמיכה אמיתית בייצור המקומי, ערכי איכות הסביבה והקיימות? לקראת ט”ו בשבת השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו”ל. בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד. מה אתם אומרים? והנה כמה מילים נוספות משל מליסה, מעולמה של מי שמכירה את הפירות היכרות אינטימית, היכרות של מי שרחצה, קלפה, גלענה, קצצה, סחטה, ערבבה, תיבלה, טעמה, מרחה וייבשה, קילפה, חתכה, ארזה ועיטרה אותם באמת במו ידיה ובשיתוף מלא של ליבה. עבודת ידיים היא בעצם גם עבודה שיש בה הרבה הרהורים, כאלו שמתלווים לעיסוק הידני הטכני. כמי שמפיקה מהפרי את העושר שלו בריכוזו על ידי ייבוש, מליסה כתבה מילים יפות ממצות ומדוייקות: המניפסט של מליסה – על פירות יבשים ושאר ירקות זהי את הטוב כעת התרכזי שמרי אותו הימנעי מפסולת ומתוספים מיותרים פחות זה יותר הפיקי את המירב ממה שיש לך די זה די והותר נסי דברים חדשים לווי את מלאכתך בשריקה, בזמזום, בתיפוף, חלקי תמיד. וגם- שמרי על האצבעות פרשי עליהן את ברכתך הטבע – אין כמותו, אמרי תודה לעצים הניבי פירות בכל טו בשבט שמח ומלא בכל טוב, אלון, בת-עמי, דרור, מיה וצוות ח’ביזה הנהנה בשמש ומצפה למטר ________________________

מה בסל השבוע?

יום שני: שום ירוק/בצל ירוק, כרישה, קייל/מנגולד, עגבנייה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, ברוקולי, סלק/שומר/לפת, מלפפון, טימין, כרוב/כרובית, בארגזים קטנים בלבד: דלעת/ארטישוק ירושלמי/אפונה.

ובסל הגדול תוספת של: חסה/עלי בייבי, פטרוזיליה/כוסברה, גזר, תפו”א

יום רביעי: הרשימה מתפרסמת באתר ביום רביעי אחרי הצהרים בתום אריזת הארגזים. כדי לראות אותה, עליכם לחזור למייל הזה ביום רביעי אחרי 16:00, ללחוץ על הקישור (מספר העלון) ולהגיע דרכו לאתר שלנו, שם תמצאו את הפירוט לרביעי.

ובסל הגדול תוספת של:

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)