אמצע-סוף החורף הוא העונה בה מגיע אלינו בדילוגים עליזים הפול הירוק, ומצטרף לבת דודתו המתוקה, האפונה. בינתיים נראה שהוא מצליח לעבור את השגעת האקלימית יחסית בשלום. אם אתם עדיין לא מזהים אותו, נספר לכם שהוא בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת, תרמיל ירוק, שמנמן וארוך, שהצד הפנימי שלו מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע.
“בערוגת הגינה” של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התקדמות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם, ואפשר לשמוח ולרקוד!