עלון 148, 26-28 במרץ 2007, ז'-ט' ניסן תשס"ז

הודעות חשובות לפסח:

  • בימי חול המועד פסח אנחנו בהפוגה זמנית ולא יהיו משלוחי ארגזים. כלומר: לא יהיה משלוח ביום רביעי, 4 באפריל, ט"ז ניסן, וכן לא ביום שני, 9 באפריל, כ"א ניסן. מי שחפץ בכמות ירקות גדולה מהרגיל במשלוח שלפני החג – נא להודיע לנו בהקדם האפשרי.
  • המשלוח המיועד ליום שני, ערב פסח, יתבצע ביום ראשון, 1 באפריל (זו לא מתיחה), י"ג ניסן.
  • המשלוח המיועד ליום רביעי שלאחר החג יתבצע כרגיל, ביום רביעי, 11 באפריל, כ"ג ניסן.

יום פתוח!!

בחול המועד, ביום חמישי 5 באפריל, י"ז ניסן, יתקיים יום פתוח בשדה – כולכם מוזמנים, נשמח מאוד לפגוש אתכם!

 

על משפחה גרעינית ומשפחה תרמילאית:

לכבוד חג הפסח הקרב ובא חטף הפול שלנו פטריה כלשהי, אולי מרוב ההתרגשות והבלבול שמביא לו החג הזה: בחלק מהבתים הוא אורח כבוד על שולחן הסדר, ופוליו האביביים הירוקים והטריים מככבים במנות הארוחה, בבתים אחרים הוא מוקצה מחמת קטניות ונשלח להסגר בארון החמץ. אולי היה זה הברד שהפיל אותו ארצה וגרם לו לעקה ומצוקה שהופכת צמחים, בדיוק כמו אנשים, לרגישים ופגיעים יותר לצרות וחוליים. כך או כך, הפטריה שהתפתחה על פולינו הבשלים החלה להשחיר אותם ואנחנו כבר ספקנו כפיים בצער על כי איבדנו את יבול האביב. הומלץ לנו לרסס את הפול בנחושת, חומר המותר לריסוס בחקלאות אורגנית (כי הוא אורגני, עשוי מחומר טבעי, הנחושת) אך הוא בעל דרגת רעילות גבוהה יחסית לחומרים אורגניים מתונים, ופוגע באוכלוסיות חרקים מועילים בשדה. הנחושת יעילה במצבי פטריות שונות, אבל אנחנו ממש לא ששים להשתמש בה, ועד כה נמנענו מכך ובמצבים שהומלצה נחושת השתמשנו בתחליף (פירוט בהמשך) או פשוט מיהרנו לקטוף את היבול ולהקדים את הפטריה.

גם הפעם, כמוצא אחרון, ביצענו בשבוע שעבר והשבוע מספר "קטיפי הצלה" סלקטיביים, תוך שאנחנו בוחרים את התרמילים הנקיים, ובעצם מחסלים את יבול הערוגה. לשמחתנו גילינו שעדיין נשארה יותר מחצי כוס מלאה, והצלחנו להוציא משתי ערוגות הפול הבשלות למעלה מ200 קילו פול, שחולק לארגזיכם בשבוע שעבר ויחולק גם השבוע. בדרך כלל אנחנו מעדיפים לרווח את קטיפי הפול, אבל הפעם תזכו להנות ממנו שבועיים רצופים, ומי שלא אוכל קטניות בפסח יוכל להיעזר בשפע המתכונים מהעלון הקודם ומהעלון הראשון על פול, כדי למהר ולהשתמש בו עוד השבוע (הפניות מדויקות בחלק המתכונים). הוא טרי ונהדר ושווה שווה את המאמץ.

בערוגות הפול הצעיר יותר טיפלנו בתחילף הנחושת שלנו, חומר בשם טימורקס, שעשוי משמן עץ התה האוסטרלי, ואינו פוגע בחרקים מועילים בשדה. (למי שמתעניין במידע על התכשיר: http://www.biomor.com/images/timorexyerakotivrit.jpg). בבחינת הצמחים השבוע נראה היה כי הם נראים קצת יותר טוב. יתכן שהטימורקס הועיל, ויתכן גם שההתקררות היחסית במזג האויר והרוח המזרחית שנשבה בשדה השבוע וייבשה את הצמחים הם שתרמו להשתפרות (פטריות, כידוע, אוהבות מזג-אויר תל-אביבי, חם ולח). אנחנו די בטוחים שנצטרך לעשות קטיף סלקטיבי גם בערוגות הצעירות, אולי אף סלקטיבי יותר (הן חטפו את הפטריה בשלב מוקדם יותר, ואנחנו צריכים להניח להם עוד לגדול ולא יכולים לקטוף כעת), אבל נחכה ונראה ונקוה שנוכל להוציא את המירב מן המצב. זה כבר ידחה לאחר הפסח כמובן.

ואם כבר הזכרנו את האישיות המרובה של הפול בתקופת הפסח, בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות. משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות לכלכלה ולתרבות האנושית בשל שימושם המגוון והנפוץ כגרעינים למאכל אדם (המרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולמאכל בעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) וכאביזר נוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו לנו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת.

 גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר גם להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו על גרעין תירס או אורז לעומת פול ירוק למשל) ורובם ראוי למאכל, אבל רבים קטנים כל כך שזה לא משתלם לגדלם. תכונה נוספת ובעייתית לחקלאות דגנים היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת וזריקת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם דגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם).

בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה יהודית משהו שקרוייה בפינו: "חמשת מיני דגן". אלו דגנים השייכים בתת חלוקה בתוך משפחת הדגניים ל"שבט החיטה" (בתת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ומבצעים פעולת לישה. בזמן הלישה מקבל הבצק חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע"י שמרים ואנזימים). במהלך פעולת הלישה, הגלוטן מתפתח ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית: http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%9F. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את "ברכת המוציא" לפני אכילתם ו"ברכת המזון" לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה.

ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם: חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות, לא מדובר בכוסמת [שהיא בכלל לא דגן], אלא במין חיטה שקרוי באנגלית spelt). ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת השועל, הידועה בכינוייה החביב "קוואקר"??? אז זהו, שלא. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת שועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הנמצא בקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. אלא שכאן אנחנו נכנסים לשדה (מוקשים) אחר, כלל לא בוטני והרבה יותר מסובך הנקרא: שינוי מנהג ישראל, שאשוב אליו בסוף העלון.

המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני (טוב, זו הגזמה, שניהם כמובן שייכים לממלכת הצמחים). ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). גם מוצרים העשויים מכל אלה כלולים במנהג (כמו קורנפלקס ופריכיות אורז). בקיצור, תחת כותרת 'איסור אכילת קטניות' נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם.

וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. במאמר בוואלה לפשוטי עם כמוני מצאתי את הסיכום המוצלח הבא: שלוש סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא מטעמי נוחות במטבח. 

  • בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים. 
  • כיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות גם מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר, כמו בזמן התלמוד, לא היה קיים החשש הזה, אולם הדבר נבע מהעובדה שבאותה תקופה המסורת הייתה ברורה ויציבה. ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. והפעם זו לא האישה אשמה. 
  • הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות עמן הובילו הנוכרים את הקטניות למכירה היו עמוסות בחמץ לרוב, מה שהוביל להתערבבות.
    ואני רוצה להוסיף משלי שגם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר. שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות. 

בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח אמרנו? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן. כדי לחתום את הענין ולמי שחפץ בעוד קצת, הנה דיון מצחיק ומוזר על הענין שמצאתי בפורום של הייד פארק תחת הכותרת: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח": http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1343816

וכל מה שנותר לי הוא לאחל לכולכם פסח נעים, מחויך, מחבק ואביבי. ולהזמין עוד פעם אחרונה שתבואו ותבקרו אותנו ביום הפתוח שלנו ביום חמישי בחול המועד בשדה המבולגן משהו אך גם המקסים של ח'ביזה.

למי שעדיין לא שבע מפטפוטי ורוצה לקרוא הרהורים נוספים על פסח, הנה עלון החג מהשנה שעברה: http://chubeza.com/newsletter/?p=4

חג שמח,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

 

ומה השבוע בסל?

יום שני:

 עגבניות צ'רי – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר , מנגולד , קלרבי , פטרוזיליה , שום ירוק , אפונת הגינה , פול ירוק , חסה , סלרי שורש .

ובסל הגדול תוספת של:

כרישה , כרוב אדום , שומר

יום רביעי:

  עגבניות צ'רי – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר , תרד או מנגולד ,ברוקולי , רוקט, שום ירוק , קלמנטינות , פול ירוק , חסה , סלרי שורש .

ובסל הגדול תוספת של:

אפונת הגינה , עלי חרדל , קלרבי

 

מתכוני קטניות אמיתיות:

בעלון הקודם היו ארבעה מתכוני פול:
http://chubeza.com/newsletter/?p=157

בעלון מספר שלוש (לפני כמעט שלוש שנים!) היו עוד שלושה:
http://chubeza.com/newsletter/?p=15

אפונה ותפוחי אדמה:
http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-6293,00.html

עלון 102, לפני כשנה, הוקדש לאפונת השלג:
http://chubeza.com/newsletter/?cat=40

פסטה עם פול, אפונה, שמנת מתוקה ופרמזן מעלון 5:
http://chubeza.com/newsletter/?p=18

בתאבון!

כתוב/כתבי תגובה