פינוק קייצי –
חלק מכם כבר זכה להכיר ולטעום ממוצרי מטבחם של דני וגלית, יצרני הגרנולה שלנו. ועכשיו יש חדש: גרנוּלה שמחה להציע שני מוצרים חדשים בטעם ביתי שתוכלו לצרף לסל שלכם:
חיתוכיות פצפוצי אורז מלא ושומשום מלא אורגני – על בסיס טחינה מלאה אורגנית (משומשום אתיופי מונבט) ודבש ברדייה קרה. השילוב של המרכיבים יוצר חטיף אנרגיה עם טעם מעודן של חלווה.
עוגיות שיבולת שועל אורגנית עם טחינה מלאה ודבש – מועשרות באגוזי מלך אורגניים וסובין חיטה אורגני לאקסטרה “סיבי פלא” (סיבים תזונתיים). ללא קמח, אבקת אפיה, שמן או ביצים.
הקו המנחה בהכנתם הוא של תזונה המיטיבה עם הגוף תוך שימוש במרכיבים איכותיים, רובם אורגניים, והכנה סמוך למועד המשלוח אליכם הביתה. וכמובן, הכל נארז בקופסא מתכלה (PLA).
אחד המרכיבים שדני וגלית שמחים לעשות בהם שימוש הוא – שומשום מלא אורגני ומונבט – תהליך ההנבטה של השומשום משפר את ערכיו התזונתיים ומאפשר ספיגה טובה יותר של הסידן שבו. פרטים נוספים על כמה מופלא הוא גרגר השומשום תוכלו למצוא בכתבה הבאה
אתם יכולים לבחור בין מנוי (הזמנה קבועה) לבין הזמנה מדי פעם.
מחיר לאריזה: 25 ₪ (משקל: חיתוכיות כ-250 גר’, עוגיות כ-280 גר’).
לשאלות, בקשות והזמנות ניתן לפנות לדני וגלית בטלפון: 052-5785794 או במייל [email protected].
____________________________
הרחבת הד(ל)עת
“אני רוצה להציג שם עצם חדש: “דלועי/ת” – אדם המתייחס לדלעות ולקישואים באהבה עמוקה ונלהבת. אהבה זו מתבטאת בדרכים רבות, אך היא תמיד מאופיינת בהיקשרות מהסוג המדבק ובדאגה מתמדת לשימור מין הדלועים. אני מזמינה אתכם להצטרף למועדון”
כך נפתח אחד הספרים שמלווים אותי מזה זמן מה, ונכתב, על ידי אמי גולדמן, שהיא, כמובן, “דלועית” שכזאת: “The Complete Squash – A passionate grower’s guide to pumpkins, squashes and gourds” (ובשפת הקודש משהו כמו: “הקישוא השלם – מדריך למגדל הנלהב לדלעות, קישואים ודלעות נוי”). בספר הזה מתארת גולדמן בצילומים מקסימים ובמילים את מושאי אהבתה והערצתה – דלעות וקישואים מכל מין, צבע וגודל, ויש המון כאלה – רק בספר הזה יש 150(!) זנים שונים.
בספר, כמו בעולם הבוטאני, הסוג “דלעת” (curcubita) כולל בתוכו מינים השייכים לכאורה לירקות שונים: קישואים, דלעת, דלורית. אך בעצם, ההפרדה הזו נובעת מהשימוש השונה שלנו בדלעות. את הקישואים אנחנו קוטפים בבוסרותם, כשקליפתם דקה, זרעיהם עדיין רכים וצעירים ונאכלים יחד עם הבשר הרך (יחסית), אבל הקישואים הם בעצם דלעת, ושמם התקני (אך הלא שמיש) – דלעת הקישוא – מעיד על כך.
הקישואים והדלעות השונות נזרעים בשדה פתוח, בעונתם הטבעית החל מהאביב, וגדלים מהאביב ועד סוף הקיץ. את הקישואים אנחנו קוטפים מוקדם, לפעמים אפילו 40 יום מהזריעה. מכיוון שאנחנו קוטפים מן הצמח את פירותיו לפני שהספיק לייצר זרעים פוריים, הוא ממשיך ומנסה, ומוציא עוד ועוד פירות נושאי זרעים כדי לעשות מה שמנסים כל הצמחים (ובעלי החיים) – להפיץ את הגנים שלו. כך אנחנו זוכים לתקופת קטיף ארוכה מצמח שמניב עוד ועוד ועוד. הקישואים הללו אינם נשמרים לאורך זמן ולכן בעבר , טרום גידולי החממה, נאכלו רק בעונתם הטבעית – בסביבות הקיץ.
לעומתם, הדלעות השונות (אני כוללת את הקטנות והגדולות יחד) נקטפות בבגרותן-בשלות, ולכן קליפתן עבה וקשה וגרעיניהם גדולים וקשים, מתאימים לפיצוח. מכיוון שאנחנו ממתינים להם עד שיגיעו לסיום ההבשלה הם נקטפים כ-3-5 חודשים מיום הזריעה (תלוי כמה גדול אמור להיות הפרי). התזמון הזה מביא אותנו כבר בערך לתקופה של אמצע קיץ ועד הסתו. בשל הקליפה הקשה שהדלעות הללו מפתחות הן נשמרות יפה לפעמים עד 6 חודשים (תלוי בזן המסוים), ולכן נאכלות גם בחורף. מעלה זו היתה משמעותית במיוחד בצפון אמריקה, מולדתם, באיזורים בהם קר מדי לגדל מזון בחורף. הדלעות היו נשמרות בקלות באסמי אחסון ומוסיפות מתיקות וטעם של קיץ גם לימות החורף הקרים.
כירושה אחרונה מתזמוני הזריעה שהבאתי איתי מקליפורניה, נהגנו עד השנה הזאת לזרוע את הדלעות הקטנות ביוני. התזמון הזה מתאים למגדלים הצפון-אמריקאים, שחפצים בדלעות בשלות לקראת אוקטובר – לקראת ירידי הדלעות הסתוויים הגדולים המלווים את החודש הזה. אלא שמדי שנה תפחה המציאות הישראלית על פנינו בשלל וירוסים התוקפים את משפחת הדלועים וחוגגים בשדה בתקופת הקיץ. יבולים דלים וקרבות בלימה לא מוצלחים מדי די ריפו את ידינו ומשנה לשנה גידלנו פחות ופחות סוגים של דלעות קטנות – משבע דלעות בשנה הראשונה ירדנו לארבע בשנה שאחריה ולפחות ופחות בשנים שלאחר מכן. רק בשנה שעברה נכנסה בנו הד(ל)עת, ופתאם הבנו שהתזמון שלנו לגמרי מוטעה. במקום לחכות ולזרוע את הדלעות הללו מאוחר, ולגרום להן סבל ויסורים במאבקים עקשים אך לא מאוד מוצלחים עם הוירוסים, החלטנו לנסות ולזרוע אותן מוקדם, כמו אחיהן הקישואים, כמו הדלעת הגדולה.
השנה ביצענו את ההחלטה וסוף סוף אנחנו רואים ברכה בעמלנו. ארגזים עמוסי דלוריות, אקורנים וקבוצ’ות כבר נקטפו והובלו אחר כבוד מן השדה לאחסון בבית האריזה שלנו. חלק מהם כבר פגשתם – דלעת הספגטי, הדלורית, האקורן (איצטרובל). אחרות עוד יגיעו. וכך, במקום עלון ספטמבר מסורתי שמדבר על דלעות, אני מוצאת את עצמי עוסקת בהן כבר באמצע יולי. השבוע אני רוצה לסדר אותן לפי מינים ולספר לכם קצת על המגוון הקטן אך יפה של הדלעות אצלינו בשדה:
Curcubita Maxima – לקבוצה הזאת שייכים הקבוצ’ה, לה ייחדנו עלון בשנה שעברה. היא שייכת לתת-קבוצת הbuttercup, שפותחה בצפון דקוטה בסוף 1920 ותחילת 1930, כדי לשמש כתחליף לבטטה שלא היתה זמינה לעקרת הבית הצפונית, (טרום הכפר הגלובלי). לאחר מספר שנים של טיפוח הזן נערכו לו מבחני בישול מקיפים במחלקה לכלכלת בית, ופאנל מלומד של שופטים דרג את המרקם, הטעם, הצבע, המתיקות ועוד, המחלקה לכימיה חישבה את תוכן החומר היבש בקישוא, בהשוואה לזנים מקובלים. ידידתנו buttercup ניצחה. הדלעת הספציפית שלנו, קָבּוֹצַ’ה, נקראת גם “דלעת יפנית”, ואהובה מאוד ביפן. לפני כשני עשורים זרעה חברת זרעים קליפורנית את הקבוצ’ה כדי לספק ליפן אספקה שוטפת. היפנים, בעלי אדמה חקלאית מוגבלת וחך אנין, קנו את היבול כולו.
הדלעת הזו באמת נפלאה. בשרה יבש, מתוק ועשיר מאוד, ואכן קצת מזכיר הכלאה בין דלעת לבטטה. לקבוצת ה”מקסימות” (maxima), אליה שייכת גם הדלעת הטריפוליטאית – הגדולה ה”רגילה” שלנו, יש הרגל הישרדותי לשלוח שורשים במקום בו הגבעול נוגע באדמה, וכך לקבל תזונה משלימה. נסיונות חוזרים ונשנים להזכיר לה מהם תחומי הערוגה שלה נועדו לכשלון מראש…
המקסימה מכילה יותר חלבון מקישואי חורף אחרים ועשירה בויטמין A ו C. היא יכולה להמתין במזווה בסבלנות כחודשיים-שלושה.
Cucurbita Moschata – לקבוצה הזאת שייכות הדלורית וגם דלעת פרובאנס, אותה אתם מקבלים בארגזים בשבועות האחרונים (תחת השם הסתמי: דלעת). הדלורית (butternut) מסווגת אצל גולדמן בקבוצת בעלי הצוואר, ודלעת פרובאנס (או בשמה המלא – ניחוח פרובאנס – Musquee de Provence) שייכת לאגף דלעות הגבינה (כי צורתן מזכירה במשהו חריץ גבינה. אין ספק שלמי שכינה את הדלעות הללו בשמות היתה אובססיה מסויימת למוצרי חלב…).
מולדתה האפשרית של הקבוצה הזו היא קולומביה (שם ישנו מגוון עצום של זנים ממין זה. היא אוהבת בדרך כלל אקלים טרופי: לח וחם ויותר מכל אחיותיה ממש לא מסתדרת עם קור. אולי לכן היא כל כך מקובלת בארץ. טעמן מתוק, ובשרן הופך חלק לאחר הבישול, אם כי יש הטוענים כי אפיה עדיפה במין הזה. היא עשירה מאוד בויטמין A, ובתנאים טובים יכולה להישמר עד חצי שנה (השאלה היא אם אתם יכולים להתאפק…)
הדלוריות הן כמובן קטנות, אך דלעות פרובאנס מגיעות לרוב לכ-6 ק”ג. אנחנו גידלנו אותן השנה כמו דלעות קטנות (בשל אי בהירות מצד חברת הזרעים חשבנו שאנחנו מגדלים משהו אחר…) ולכן הן נזרעו בצפיפות רבה מהדרוש והן מגיעות אצלנו השנה לכ-3-4 ק”ג. בשנה הבאה מקוים לתת להן את המקום הראוי
Curcurbita Pepo היא הקבוצה המגוונת ביותר אצלנו בשדה. שייכים אליה הקישואים מכל הסוגים – הבלאדי, הזוקיני, והבהיר המזרח-תיכוני. גם פרי הספגטי / דלעת הספגטי שכבר נקטפה וחולקה לכם בארגזים, וספגה שבחים מחלקכם וגבות מורמות מאחרים, שייכת לקבוצה הזו.
דלעות האיצטרובל הקטנות שביקרו בארגזים ברביעי שעבר ומגיעות בארגז יום שני השבוע, גם הן שייכות לpepo. מקורה של הקבוצה הזו במקסיקו וארה”ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים, דוגמת האקורן. אחרי גילוי אמריקה ב1492 הגיעו זני האיצטרובל הללו גם לאירופה. גם לישראל הן הגיעו בשנים האחרונות (מפתיע שרק עכשיו! הן כל כך טעימות), אולי בשל גודלן הקטן – המספק מנת יחיד – מתאים כל כך לאמריקה, ואולי עם השתנות החברה כאן, גם לישראל… אבל קטנות או גדולות הן מאוד טעימות, יש בטעמן משהו אגוזי-ערמוני, ולכן הן מכונות כאן לפעמים גם “דלעת ערמונים”.
הקישואים השונים שייכים בעצם לקבוצות שונות בתוך ה-pepo. הקישואים השמנמנים יותר – ביניהם הקישוא הבלאדי של מוחמד, שפתח את העונה, וגם הקישוא הישראלי הבהיר, הם אחיו של פרי הספגטי, אלא שהם נקטפים, בשונה ממנו, במצב בוסרי וצעיר. הקישוא המפוספס הארוך (הפייבוריט שלי) שייך לתת-קבוצה קצת אחרת, שגולדמן מכנה cocozelle. לעומת דלעות האיצטרובל העתיקות, הקישואים הללו ידועים מתקופת הרנסנס, המפוספס תפס שליטה במרחב האיטלקי ובארצות צפון הים התיכון, והשמנמנים התמקמו בדרום הים התיכון, כלומר, אצלנו. הזוקיני הירוק והצהוב הם פיתוח איטלקי של קצת יותר ממאה שנה בלבד (תיעוד ראשון ב1901). מה שמאפיין אותם הוא צילינדר אחיד לכל האורך, ללא עיקולים ופיתולים. הם גם זריזים מאוד להבשיל – לפעמים תוך 40 יום בלבד!
קישואים הם לגמרי ירק של קיץ. למרות שאנחנו פה בישראל מגדלים אותם גם בחורף (להנאת האירופאים והאמריקאים), אין דומה לקישואי קית מן השטח הפתוח. החום והאויר הצח מפיקים ירק עסיסי מלא מים וקרירות שמתאים כל כך דווקא לבישולים קצרים וקלים. לא צריך לבשל אותם עד דרגת המימיות המפורסמת שגרמה לרבים מבני דורי לתעב את הירק החביב הזה. אפשר וכדאי רק להקפיץ קלות. השתדלתי לתת רעיונות פשוטים ומהירים למי שגם ככה מזיע את עצמו לדעת בקיץ הזה.
המגוון של המשפחה הזו מכה אותי תמיד בתדהמה ובשמחה גדולה. העובדה שקל יחסית להאביק פרחי קישוא ודלעת (בשל גודלם), מקלה על גננים בכל העולם להכין בעצמם את זרעיהם ולשמור אותם משנה לשנה. גם אנחנו עושים זאת בחלק מהזרעים, ושמחים לגדל לשם כך את הקישואים הרכים עד לבגרות ולראות כיצד הם נראים בזקנותם… לפני כמה שנים הצענו לאחד מחברנו קישוא בלאדי שגדל עד לבגרות, בתור דלעת ספגטי מסוג מיוחד. הקישוא-דלעת האמורה נטרפה בתיאבון רב. נעים לפגוש מכרים ותיקים בזויות חדשות…
שיהיה לכולנו שבוע מאוורר ככל האפשר, ברכות לנופשים וגם לנשארים ולא לשכוח לשתות הרבה ולהיזהר מהשמש,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
____________________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: בצל ירוק, תרד ניו-זילנדי, מלון, חסה, דלעת איצטרובל, בזיל, קישואים, מלפפון+פקוס, תפו”א, עגבניות צ’רי, תירס, כוסברה/נענע.
ובסל הגדול תוספת של: עגבניות, חצילים, שעועית תאילנדית
ארגז פירות: קטן: תפוחים/ענבים, תאנים, שזיפים. —— גדול: ענבים, פסיפלורה, סברס, תאנים
יום רביעי:מלפפונים+פקוס, בצל ירוק, חסה, נענע/בזיל/כוסברה, חצילים, מלון, תפו”א/דלעת, עגבניות צ’רי, דלעת קבוצ’ה, בצל יבש, עגבניות לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: קישואים, כרישה, אדממה=סויה ירוקה/שעועית תאילנדית, תוספת צ’רי
ארגז פירות: קטן: שלושה מתוך, גדול: ארבעה מתוך: סברס, ענבים, תפוחים, שזיפים, תאנים, תות עץ.
____________________________________________________
מתכוני קיץ משלכם:
תפוחי אדמה ביוגורט (התחליף הבריא לתפוחי אדמה בשמנת) – תודה לליזה מירושלים:
– מבשלים 8 תפוחי אדמה (קטנים עד בינוניים) במים. אם הם אורגנים – אפשר עם בקליפה.
– בקערה נפרדת מערבבים:
חצי ליטר יוגורט עיזים (בטמפ’ חדר)
2 כפות בזיליקום טרי קצוץ דק
שן שום גדולה כתושה
גבעול אחד של בצל ירוק קצוץ דק
מלח לפי הטעם.
– אחרי שתפוחי האדמה מוכנים – יוצקים את התערובת עליהם.
דלעת צלויה על סלט קינואה עם יוגורט נענע ורימונים – תודה שוב לליזה:
ליוגורט:
3 כפות יוגורט bio , 20 עלי נענע קצוצים, שן שום , כף רכז רימונים, כפית שמן זית , מלח ופלפל לבן לתיבול.
לדלעת:
200 גרם דלעת, מלח ופלפל שחור גרוס, כפית שמן זית.
לקינואה:
כוס גרגירי קינואה, חצי בצל סגול קצוץ דק, כף צנוברים קלויים, כף אגוזי מלך קלויים וקצוצים, כפית דבש, כפית מיץ לימון, כף שמן זית,
חצי כוס של תערובת עשבי תיבול קצוצים: כוסברה, נענע, פטרוזיליה ועלי סלרי
מלח ופלפל שחור גרוס
– הכנת היוגורט:
שמים את כל המרכיבים מלבד היוגורט במעבד מזון וטוחנים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את התערובת ליוגורט ומערבבים.
– הכנת הדלעת:
חותכים את הדלעת לריבועים של 4*4 ס”מ, בעובי של חצי ס”מ. עוטפים עם שמן הזית ומפזרים את הפלפל. צולים בתנור ב-230 מעלות למשך שמונה דקות
– הכנת הקינואה:
מרתיחים סיר עם מים, כשהמים רותחים מבשלים את הקינואה בסיר קטן למשך כ-12 דקות ומסננים. מאדים את הבצל בשמן זית על אש נמוכה, עד שהוא משנה את צבעו. מוסיפים את הקינואה, האגוזים והצנוברים, הדבש והלימון. מתבלים עם מלח ופלפל, מוסיפים את עשבי התיבול ומורידים מהאש.
– להגשה: שמים את סלט הקינואה על הצלחת לצד יוגורט ומניחים מעל את ריבועי הדלעת.
ורותם, שאמרה לי כבר כמה פעמים: “את לא יכולה לשים לי אף פעם יותר מדי קישואים”, תרמה את טיפ הקישואים הבא שנוסה במטבחי בהצלחה בשבת האחרונה:
אצלי הילדים אוהבים אותם שטופים, לא מקולפים, חתוכים, מטוגנים במעט שמן, והם אוכלים את זה כמו צ’יפס.
בתאבון!
הקו המנחה בהכנתם הוא של תזונה המיטיבה עם הגוף תוך שימוש במרכיבים איכותיים, רובם אורגניים, והכנה סמוך למועד המשלוח אליכם הביתה. וכמובן, הכל נארז בקופסא מתכלה (PLA).
אחד המרכיבים שדני וגלית שמחים לעשות בהם שימוש הוא – שומשום מלא אורגני ומונבט – תהליך ההנבטה של השומשום משפר את ערכיו התזונתיים ומאפשר ספיגה טובה יותר של הסידן שבו. פרטים נוספים על כמה מופלא הוא גרגר השומשום תוכלו למצוא בכתבה הבאה
אתם יכולים לבחור בין מנוי (הזמנה קבועה) לבין הזמנה מדי פעם.
מחיר לאריזה: 25 ₪ (משקל: חיתוכיות כ-250 גר’, עוגיות כ-280 גר’).
לשאלות, בקשות והזמנות ניתן לפנות לדני וגלית בטלפון: 052-5785794 או במייל [email protected].
____________________________
הרחבת הד(ל)עת
“אני רוצה להציג שם עצם חדש: “דלועי/ת” – אדם המתייחס לדלעות ולקישואים באהבה עמוקה ונלהבת. אהבה זו מתבטאת בדרכים רבות, אך היא תמיד מאופיינת בהיקשרות מהסוג המדבק ובדאגה מתמדת לשימור מין הדלועים. אני מזמינה אתכם להצטרף למועדון”
הקישוא השלם - אמי גולדמן
דלעת קבוצ'ה
דלורית
דלעת פרובאנס
דלעת איצטרובל
קישואים