השבוע מסתיים חודש נובמבר ואנחנו מחייבים את כרטיסי האשראי שלכם. החיוב יתבצע בתחילת השבוע ויכלול את הארגזים שתקבלו עד סוף החודש, כולל ארגזי השבוע הזה. שימו לב בבקשה שהחודש יהיו ארבעה ימי שני וחמישה ימי רביעי.
______________________________________
עוד לא אהבתי דיי(קון)… ואם לא עכשיו, אימתי?
קבוצת הפייסבוק של ח’ביזה חיה וסוערת, כך מספרים לי רעי מהרשת החברתית. יש כבר עשרות חברים ובכל יום עולה לפחות פוסט אחד של תהיה ובקשת הצלה בקשר ל… דייקון . גם אני, באמצעים הטכנולוגיים האנאכרוניסטים של אימייל וטלפון כבר השבתי למספר פניות בענין השורש הלבן המאורך שמבקר בארגזים לאחרונה, וכנראה שהגיע המועד הנכון לעלון הדייקון העונתי שלנו.
נתחיל מהרקע המשפחתי: הדייקון הוא צנון יפני מאורך, ובניגוד לסברה המקובלת, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים!הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.
הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.
בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: “לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים” (בבלי, ברכות מ”א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים, והשנה ניסינו זן חדש וחלק מהדייקון יצאו בעלי גוון כהה). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן. בשנים שעברו גידלנו זנים גדולים, לפעמים גדולים מאוד. השנה הצלחנו למצוא זנים קטנים יחסית, שעדיפים עלינו, ואפילו אחד קטן ממש שמכונה” צנונית דייקון”.
במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג’ר המוחמץ.
אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן שמגודל לשם הפקת שמן מזרעיו. במצרים ובמזרח מגודלים זנים שמשתמשים דווקא בעלים שלהם.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: “צנון מחתך מאכל’ (עבודה זרה י”א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: “צנון יפה לחולי חמה” (רש”י, עבודה זרה כ”ח, סע”ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.
במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.
בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר.
ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי:
בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים. לאחר זמן נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי “צנון אמיץ”. “ניסיון הרצח” של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח. בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי “אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות”.
ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של “שלום עליכם” בשם “בשביל צנון אחד” מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: “חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן. נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…” מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון “יקר אף נעים, משיב נפש”, ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…
אחסון צנון ודייקון:
– כדי שהצנון לא יהיה “יבש כמו צנון”, שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ’י.
אספתי השבוע הרבה מתכונים מהעבר והוספתי עוד כמה, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
צאו לדרך, ובהצלחה.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_________________________________________________
ומה השבוע בסל?
נתחיל מהרקע המשפחתי: הדייקון הוא צנון יפני מאורך, ובניגוד לסברה המקובלת, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים!הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.
הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.
בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: “לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים” (בבלי, ברכות מ”א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים, והשנה ניסינו זן חדש וחלק מהדייקון יצאו בעלי גוון כהה). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן. בשנים שעברו גידלנו זנים גדולים, לפעמים גדולים מאוד. השנה הצלחנו למצוא זנים קטנים יחסית, שעדיפים עלינו, ואפילו אחד קטן ממש שמכונה” צנונית דייקון”.
במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג’ר המוחמץ.
אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן שמגודל לשם הפקת שמן מזרעיו. במצרים ובמזרח מגודלים זנים שמשתמשים דווקא בעלים שלהם.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: “צנון מחתך מאכל’ (עבודה זרה י”א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: “צנון יפה לחולי חמה” (רש”י, עבודה זרה כ”ח, סע”ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.
במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.
בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר.
ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי:
בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים. לאחר זמן נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי “צנון אמיץ”. “ניסיון הרצח” של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח. בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי “אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות”.
ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של “שלום עליכם” בשם “בשביל צנון אחד” מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: “חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן. נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…” מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון “יקר אף נעים, משיב נפש”, ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…
אחסון צנון ודייקון:
– כדי שהצנון לא יהיה “יבש כמו צנון”, שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ’י.
אספתי השבוע הרבה מתכונים מהעבר והוספתי עוד כמה, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
צאו לדרך, ובהצלחה.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_________________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: בטטה, שמיר, מנגולד או קייל, בצל ירוק, כרוב או קולרבי, עגבניות, פלפל אדום, פטרוזיליה, תפו”א, דייקון, חסה ובסל הגדול תוספת של: סלק או לפת, כרישה, ברוקולי או כרובית
יום רביעי: רוקט, חרדל, תפו”א, כוסברה או שמיר, ברוקולי או כרוב, קלרבי או לפת, פלפל אדום, תרד או קייל, עגבניות, בטטה, דייקון או צנונית ובסל הגדול תוספת של: חסה, בצל ירוק, כרישה
גם השבוע לא הצלחנו להשיג מלפפונים. קנינו פלפל אדום במקומם, ואנחנו מאוד מקוים שהמחסור יסתיים בקרוב.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, טחינה וגם פירות מיובשים ולדר. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
______________________________________ מתכוני דייקון: סלט דייקון וג’ינג’ר קימצ’י ירקות הקימצ’י הוא מאכל קוריאני מסורתי של ירקות מוחמצים-מותססים. ההתססה יוצרת אנזימים מועילים לעיכול וערך תזונתי מופלא. וזה גם טעים (אם כי עלול להיות קצת מסריח) דייקון צלוי (באנגלית, אך מלווה בתמונות) תבשיל דוחן עם גזר, אצת היזיקי ודייקון טמפה ברוטב חמוץ מתוק עם דייקון/ צנוניות: מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה – כוס דייקון מגורד גס – כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן) – כפית רוטב סויה – כפית שמן שומשום קלוי (קהה) – אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר הווארד מירושלים שלח לי מתכון של אלישבע לסלט חם של דייקון וגזר: מרכיבים: דייקון גזרים בצלים ירוקים כף רוטב סויה שמן זית (או שמן שומשום) דבש ג’ינג’ר (אפשרי) הכנה: – קוצצים כמות שווה של גזרים ודייקון, מוסיפים בצלים ירוקים קצוצים – מטגנים קלות בשמן זית (או שמן שומשום לדברי אלישבע) – מוסיפים כף רוטס סויה וטיפה דבש – נראה לנו שג’ינג’ר טרי ילך מעולה עם זה, אבל עוד לא ניסינו – מגישים עם אורז מלא דייקון כבוש המרכיבים 250 גרם דייקון ½ כוס חומץ אורז ½ כוס מים ½ כוס סוכר כורכום מלח ההכנה לשים בסיר חומץ, מים, סוכר וכורכום ולבשל על אש בינונית. להביא לרתיחה ולערבב עד שהסוכר נמס. להסיר מהאש ולצנן. לקלף את הדייקון ולפרוס אותו לפרוסות בעובי ½ ס”מ (אם הדייקון גדול מדי ניתן לחצות את העיגולים) להניח את הפרוסות במסננת, לפזר עליהן מלח ולערבב היטב, להשאיר אותן להגיר נוזלים למשך כשעה. לאחר שעה- לשטוף את הדייקון מהמלח מספר פעמים ולייבש אותו היטב. להכניס את פרוסות הדייקון לצנצנת מעוקרת, לשפוך את התחמיץ הצונן לצנצנת, דרך בד או מסננת דקה, עד כיסוי פרוסות הצנון. לשים במקרר למשך 4 שעות לפחות, עדיף עד למחרת. הצנון הכבוש יישמר למשך שבועיים. מתכוני דייקון של לובסנג (שנעלב מכך שאני קוראת לדייקון “צנון יפני” ומתעקש שהוא “צנון טיבטי”): דייקון וגבינה: (ניסיתי בהצלחה – זה מצוין) דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וחצויות 2 עגבניות קצוצות 2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) – קלופים וחתוכים לגפרורים עבים (כס”מ עובי) גראם מסאלה (או כל תיבול אחר לטעמכם) גבינה קשה מגוררת כוסברה קצוצה – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את גפרורי הדייקון, תבלינים, וממשיכים בבישול כ7 דקות. – מכבים את האש, מוסיפים את הגבינה המגוררת ומכסים כ-5-10 דקות, להמסת הגבינה. – מפזרים כוסברה קצוצה מעל ומגישים. דייקון ובשר: דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וקצוצות 2 עגבניות קצוצות 1/2 קילו בשר טחון 2 דיקונים, קלופים ופרוסים לטבעות (או כל צורה אחרת) פלפל שחור מים לכיסוי 1/2 קילו בצק (ערבבו קמח ומים ליצירת בצק לא דביק) כוסברה קצוצה – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את הבשר, מטגנים/מבשלים עד שצבעו משתנה. – מוסיפים את פרוסות הדייקון, מתבלים בפלפל שחור, ומערבבים קלות. – מוסיפים מים לכיסוי, מביאים לרתיחה. – בינתיים מכינים את הבצק – חשוב שיהיה לא דביק אך גם לא כבד ודחוס מדי. – מגלגלים את הבצק לצינור ארוך, ואז מותחים אותו (באויר) ליצירת מלבן דק מאוד. – בעזרת האצבעות תולשים פיסות קטנות מן הבצק לתוך המים המבעבעים בסיר. – כמות המים תלויה ברצונכם – אםתרצו נזיד סמיך, אל תוסיפו מים. אם אתם מעדיפים משהו דליל יותר, תוכלו להוסיף מים ולתקן תיבול. – בסוף התהליך מפזרים כוסברה קצוצה. דייקון הולך מצויין עם שורש סלרי ופטרוזיליה, שמרו את שני המתכונים האלה להופעת האחרונים, בקרוב אצלכם בארגזים: מרק דייקון ושורש סלרי/סלרי: דרושים: שמן לטיגון 1 בצל קצוץ 4-5 שיני שום קלופות וחצויות 2 עגבניות קצוצות 2-4 דייקונים (תלוי בגודלם) בחתיכות 1-3 שורשי סלרי (תלוי בגודל) בחתיכות גבעולי סלרי עלים (אם משתמשים בעלי השורש, שימו מעט, טעמם חזק מאוד) קצוצים תבלינים כרצונכם (לא להגזים) – מטגנים בצל ושום, מוסיפים עגבניה קצוצה וממשיכים לטגן קלות, 3-4 דקות. – מוסיפים את הדייקון ושורש הסלרי ותבלינים, ממשיכים לטגן כמה דקות. – מוסיפים מים, את עלי הסלרי, ומרתיחים. – מבשלים עד שהירקות רכים, מתקנים תיבול מרק טנטוק טיבטי: המצרכים: שמן לטיגון צרור בצלים ירוקים (החלק הלבן) שורש פטרוזיליה ושורש סלרי (הם חשובים ביותר כי הם בעצם התבלינים למרק) דייקון עגבניה שאר ירקות חורף קשים כרצונכם: קולרבי, גזר, תפוחי אדמה וכו’ אפשר להוסיף עלים: עלי לפת, דייקון וצנוניות הם המתאימים ביותר לגרסת לובסנג. אפשר גם אחרים אם אין כאלה. עדיף עלים קשים יחסית (קייל, מנגולד) עצמות כבש (אופציונלי) כ-חצי קילו קמח מים שמן לשימון הידיים מלח רוטב סויה / חומץ בצלים ירוקים קצוצים (החלק הירוק) ההכנה: – חותכים את כל הירקות והעלים לפרוסות וחתיכות קטנות יחסית. – מחממים את השמן על חום גבוה, ומוסיפים את הירקות החתוכים, ומעליהם את העלים החתוכים, מערבבים כ-10 עד לריכוך קל בלבד של הירקות. – אפ מוסיפים עצמות למרק בשרי – זה הזמן להכניס אותן – מוסיפים מים ומרתיחים. -מכינים את הבצק: לשים קמח ומים ליצירת בצק קשה יחסית אך נוח לעבודה, אמור לצאת כ-400 גרם בצק. – מן הבצק צרים כארבעה-חמישה נקניקים (בעובי של נקניקיה בערך), ואז משמנים את הידיים, ומשטחים כל נקניק לרצועה על ידי מעיכה ומשיכה, מעיכה ומשיכה כך שמתקבלת אטריה ארוכה ורחבה (רוחבה כ-4 ס”מ). – כשהירקות התרככו והמרק כמעט מוכן, קוטמים את האטריות בעזרת האצבעות ומשליכים למרק הרותח, פיסות באורך של 3 ס”מ בערך. – מבשלים יחד עם האטריות עוד כ2-3 דקות ומכבים את האש. – להגשה: מטפטפים למעלה כמה טיפות רוטב סויה או חומץ (תלוי בטעם), ומפזרים בצלים ירוקים קצוצים (החלק הירוק)