שמחה מאוד לבשר שעונת התמרים בקיבוץ סמר בעיצומה ומגיעה גם אלינו. בקרוב אנחנו מקוים לקבל משלוח חדש של תמרים מהזן “ברהי”, המתוק והמיוחד, כמו אלו שהיו בשנה שעברה. התמרים נמכרים באריזות קרטון של 5 ק”ג, ומחיר האריזה הוא 100 שקלים (המחיר יקר יותר מבשנה שעברה עקב ירידה משמעותית ביבול השנה).
פרטים על הזן המיוחד הזה תוכלו לקרוא באתר התמרים של קיבוץ סמר.
מי שמעוניין להזמין קרטון תמרים, צרו איתנו בבקשה קשר בהקדם ונשלח לכם ברגע שיגיעו אלינו התמרים.
_____________________________________________________________
“צנון ולפת, רגלי קרפדה”
הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שנטע ושחר מאוד אוהבות (ושכתבה רונית חכם). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין. מסתבר שלא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג “צנון” והלפת שייכת לסוג “כרוב”, אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ’ או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.
נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בצורת צלב, הנה כמה דוגמאות:
משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים בצמחי השונים בה חלקים שונים של הצמח: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.
למען האמת זו חלוקה פופוליסטית למדי, הטוב בצנון ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח. בצנון ולפת ניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר ויש זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו ידועים בעבר, והרמב”ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת מכלתחילה (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה’ הלכה י”א).
ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:
הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר “מוצא המילים” כותב אברהם שטאל כי המילה “לפת” היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: “ללפת את הפת”. גם המילה “לפתן” באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.
אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: “יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם”. אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.
גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.
לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. הנה כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:
הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.
לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבץ גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש נובמבר הלוהט וישמחו את לבבכם.
שבוע טוב, אל תוותרו על התקוות והתפילות לקור ולגשם,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_______________________________
מה בסלנו השבוע (חוץ מרגלי קרפדה…)
יום שני: דייקון או לפת או צנון, פטרוזיליה, רוקט, חסה אדומה, חרדל ירוק, עגבניות, מלפפונים, סלק אדום, בטטה, ברוקולי , כרובית לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לוביה או שעועית תאילנדית, בצל ירוק, נענע, כרוב
יום רביעי: חסה אדומה, פטרוזיליה, מלפפונים, חרדל ירוק, פלפל אדום, בצל ירוק, צנון או דייקון או לפת, סלק אדום, בטטה, רוקט, ברוקולי או כרובית-לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: במיה או לוביה או שעועית תאילנדית, ברוקולי, כרובית, חצילים או אפונה
____________________________________
מתכונים עם צנון ולפת, וגם שני מתכוני בטטה שנשכחו מהשבוע שעבר…
ג’ודי מבית שמש שלחה לי מתכון לסלט בטטות אהוב מתוך ספר הבישול “המטבח של לורל” (Laurel’s Kitchen)
– קולפים את הבטטות, פורסים, מפזרים עליהם טיפה מלח ושמן זית, ואופים עד שמתרככים, אך לא רכים מדי. מניחים להתקרר.
– חותכים לקוביות, קוצצים גמבה אחת, בערך 3 בגבעולי בצל ירוק. מתבלים בג’ינג’ר מגורר, קליפת לימון מגוררת, מיץ לימון, שמן זית וקצת מלח לפי הטעם.
– ניתן להוסיף קצת יוגורט לסלט.
רבקה, לקוחה ותיקה ונאמנה, הוסיפה קינוח נפלא מדלעת ובטטות:
– מערבבים בקערה: כוס קוביות דלעת ,כוס קוביות בטטה, כף ג’ינג’ר מגורד, חתיכות קטנות של קליפות פרי הדר, מעט קינמון וכ-2 כפות רכז רימונים (או לפי הטעם).
– מכניסים מספר דקות למיקרו גל בכלי זכוכית מכוסה או בכלי חרס עם פעמון.
מליסה שלחה לי (וגם הכינה לטעימה) מתכון סלט דייקון של רוקסן מקיבוץ גזר, מגדלת אורגנית לשעבר ובנשמה, קל, טעים ובריא. מאוד לתחלואי הצינון של השרב החורפי הזה
– כוס דייקון מגורד גס
– כפית חומץ אורז (או לחילופין, של תפוחים או יין לבן)
– כפית רוטב סויה
– כפית שמן שומשום קלוי (קהה)
– אפשרי: זנגביל טרי מגורד או אבקה ו\או מעט סוכר
לשמור בכלי סגור, משתבח לאחר שהות של כמה שעות או לילה במקרר
ומהעיתון שלחה לי מליסה מתכון למעדן צנון שחור של השף ניל פרגוסון, שמוכיח שצנון יכול בהחלט לשמש בארוחת שחיתות. אפשר בהחלט גם עם צנונים אחרים:
– חצי קילו צנון
– כוס שמנת מתוקה (שמנה)
– כוס חלב
– 30 גרם חמאה
– שן שום
– ענף תימין טרי
– עלה דפנה
– קמצוץ אגוז מוסקט
– מלח ופלפל
אופן ההכנה:
– מחממים תנור ל180 מעלות.
– מקלפים את הצנונים ופורסים דק דק במנדולינה
– בסיר קטן מערבבים את כל שאר המרכיבים (ללא הצנון), מרתיחים, מכבים את האש ומניחים לחומרים להתערבב במשך כ10 דקות.
– מסננים את המוצקים מן הנוזלים, מוסיפים את הצנונים ומרתיחים על אש בינונית כ-5 דקות
– מסירים מן האש, מוציאים את הצנונים בעזרת כף מחוררת ומסדרים אותם בשכבות בתבנית קטנה
– שופכים את התערובת מהסיר על הצנונים ואופים כ-30 דקות, או עד שהמאפה/תבשיל זהוב ומבעבע.
וקישורים אחרונים (באנגלית אמנם) לטיפים ומתכונים עם צנון, כולל הצעת פיסול צבעונים לקישוט מן הצנונים שלכם וגם לשלושה מתכונים פשוטים וטעימים עם לפת. מתוך האתר של הgreen earth institute, חוות ירקות אורגנית חינוכית באילינוי בארה”ב. יש להם גם תכנית CSA.
חרדל השדה
שלח
כרמלית נאה
צנון מצוי
צנוניות בצבעים שונים
צנון שחור
צנון דייקון
צנון אדום