27-29 ביולי 2020 – תירס חם בים בם בם – חלק ב'

ממשיכים את סיפורו של התירס, מהעלון הקודם:

בח'ביזה אנחנו מתחילים לזרוע תירס (או אולי נכון יותר לקרוא לו "מייז") בסוף מרץ. שני הסבבים הראשונים נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא נזרע אחרי שבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. כך שיוצא שמרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע, והכי הרבה בהפוגות קלות של פעם בשבועיים.

בכל זריעה אנחנו נועצים בקרקע שתי ערוגות (4 שורות) של גרעינים צהבהבים, קשים ומקומטים. כשאני אומרת "נועצים בקרקע" אני לא מתבלבלת, כי לאחר נסיונות שונים לזרוע את התירס במזרעה, הגענו למסקנה שאין כמו לעשות זאת ממש בידיים. אנחנו חורצים תלם בקרקע, ומפזרים את הזרעים במרחקים של כ10-15 ס"מ זה מזה. אחרי הפיזור מכוסה התלם ומושקה כהלכה, ותפילה לנביטה טובה ולצמיחה בריאה נישאת בלב כולנו.

אחרי הנביטה הראשונית התירס גדל בזריזות ומצמיח ערוגת גבעולים חזקים, זקופים וגבוהים, שבתוכה אפשר ממש ללכת לאיבוד. בחווה בה עבדתי בקליפורניה היו זורעים מדי שנה מבוך תירס ענק, בו היו כולם, קטנים כגדולים, נהנים לאבד את דרכם בקרנבל של חודש אוקטובר. גם חבורת ילדים שביקרה אצלנו בשדה החליטה לבדוק איך זה להכנס לג'ונגל התירס:

corn4    corn2

corn1    corn3

מכיוון שאנחנו זורעים תירס שוב ושוב במרווחי זמן קטנים יחסית, טיול בשדה מגלה חלקות תירס בגבהים שונים, מננסים בגובה עשרים ס"מ, דרך 50, 80, ו-150 ס"מ, עד שני מטרים ויותר, וגם כאלה שכבר נקטפו מהם הקלחים והזהובים והם יצאו לפנסיה, פרשו מהמרוץ, לא דופקים יותר חשבון לבני האדם ומצהיבים להם בנחת בשמש הקייצית (דווקא אותם אני מחבבת במיוחד)…

IMG_0213

זני התירס שאנחנו זורעים שייכים לקבוצת הזנים הסופר-מתוקים (super sweet – Sh2) כשמם כן הם, אכן סופר מוצלחים וטובים, וכל זאת בזכות… מוטציה. וכדי להשיב מראש על שאלה שאני מרבה להישאל – אין מדובר בהנדסה גנטית, אלא במוטציה שקרתה באופן טבעי בשדה, מחוץ לכתלי המעבדה, ופותחה אחר כך בהכלאה רגילה, כמו זרעי מכלוא אחרים. הנה ההסבר:

רוב התירס הנזרע בעולם כלל אינו מתוק (field corn / dent corn), זהו תירס המשמש להאכלת בעלי חיים, לייצור קמח תירס וקורנפלור, לייצור אתנול לדלק, לתעשיית הפלסטיק, לשמן תירס ולתוספי מזון שונים ומשונים. זהו גם התירס הקדום, שגודל במרכז ודרום אמריקה לפני אלפי שנים.

תכונה יחודית של התירס, שהיא גם יתרון גדול היא שהוא אינו יציב – הוא גידול הרגיש למוטציות ולשינויים (המתרחשים בטבע) במבנה הגנטי שלו, מה שגורם למקום של כבוד במחקר המדעי (בעזרת צמח התירס התגלו כמה מן התגליות החשובות ביותר בגנטיקה, כמו זו של הטרנספוזונים) ולמגוון גנטי עצום של זני תירס – בצבעים שונים, בצורות שונות ובמתיקות שונה. הנה כמה דוגמאות:

Cornvarieties

התירס המתוק ידוע לתרבות המערבית מאז 1770, לא ברור מתי נוצרה המוטציה (ושוב, מדובר על מוטציה שנוצרה באופן טבעי) שהביאה ליצירתו, אבל היא גרמה לאגירת כמות כפולה של סוכר ברקמת האגירה (האנדוספרם) של הזרע-הגרעין. ישנם מאות זנים של תירס מתוק מן הקבוצה הזו, וזהו התירס הטרי (בקלחים) הנפוץ כאן בארץ. אך למתיקות של תירס יש זמן שאול – תירס הוא דגן שמרגע הבשלתו, ובמיוחד מהרגע שנקטף מן הצמח, מתחיל בתוכו תהליך של הפיכת הסוכרים לעמילן. בתהליך הזה מאבד התירס את מתיקותו והופך קמחי ועמילני, לכן תירס שעברו כמה ימים מהקטיף שלו יהיה כבר הרבה פחות מתוק.

בשנים האחרונות פותחו שתי קבוצות זני תירס מתוק נוספות, שתיהן מבוססות גם הן על מוטציה גנטית שקרתה בתירס באופן טבעי ופותחה כדי ליצור זנים יציבים לשימוש בחקלאות. קבוצה אחת היא תירס מתוק משופר (sugary enhanced – se) שיש בו יותר סוכר מהתירס המתוק הרגיל, ולכן כשהוא נשמר בקירור נשארת בו מתיקות יומיים-ארבעה ימים אחרי הקטיף. הקבוצה השניה היא תירס סופר-מתוק (supersweet – sh2) הוא מתוק פי שלושה מהזנים האחרים, וגם התהליך של הפיכת הסוכר לעמילן מואט בו מאוד. זה מאפשר לו להישאר מתוק עד עשרה ימים אחרי הקטיף (בשמירה במקרר). יש לזה, כמובן, ערך כלכלי רב כשמגדלים לשווקים רחוקים, אבל אצלנו אנחנו יכולים ליהנות מהמוטציות החביבות האלה גם קרוב למועד בו נקטף התירס, וליהנות מהמתיקות המשולשת ומהטריות גם יחד.

בבישול המתוק המתוק הזה משתלב מעולה דווקא עם טעמים חמוצים, מלוחים, חריפים, שנותנים לו גוון ומדגישים אותו דרך ניגוד. נכון שהכי פשוט וטוב פשוט לבשל כמה דקות במים ולנגוס בקלחים טריים, ואולי עכשיו זה עוד קצת מוקדם, אבל בעוד חודשיים, אם תרצו גיוון – כדאי להציץ בפינת המתכונים שלנו – יש שם כמה רעיונות נחמדים ולא שגרתיים לשימוש במלך הקיץ המתוק.

בתקופה הזאת אנחנו נתקלים בזחלי נובר התירס (וגם אתם לפעמים). בשמו המלא, נובר התירס האירופי הוא עש לילה, שמקורו באירופה, אך הוא נפוץ בכל העולם. הוא פוגע בדגנים שונים, ובעיקר בתירס, על ידי יצירת מנהרות בכל חלקי הצמח. אנחנו פוגשים בו בתירס שלנו בעיקר בקלחים. נקבת העש מטילה את הביצים בחלקם התחתון של העלים, בדרך כלל, ומהם בוקעים באביב הזחלים המזיקים, שאורכם כ2-3 ס"מ. גיחת האביב אורכת 6-8 שבועות, ואחריה הזחלים נכנסים לקצב מהיר של זלילה…אנחנו כרגע די בשיא… בדרך כלל בהמשך העונה, כשיורד החוש גם פעילות הזחלים פוחתת. אנחנו מנסים להתמודד עם בעיית הזחלים באמצעות הדברה ביולוגית: בעזרת שני חיידקים אותם אנחנו מרססים על הזחלים. אל דאגה, הם אינם מזיקים לבני אדם בכל צורה (למתעניינים – שמם: Bacillus thuringiensisSaccharopolyspora spinosa), אבל פוגעים במערכת העצבים ובמערכת העיכול של הזחלים. כמו רוב חומרי ההדברה האורגנים, יעילותם מוגבלת… ולכן אנחנו מנסים לקטוף בצורה סלקטיבית ביותר ולהשאיר בשדה את הקלחים האכולים. מכיוון שהקלחים עטופים בעלים, לא תמיד אנחנו מצליחים לאתר את כל הנגועים, אז אם אתם פוגשים בכל זאת זחל רעב שהחליט להתמקם בקצה התירס שלכם, ברכו אותו לשלום ושלחו אותו לדרכו, ואת קצה התירס שכרסם אפשר לחתוך וליהנות משאר הקלח הטעים.

שיהיה שבוע מתוק וקיצי, תשתו הרבה, תישארו בצל ככל האפשר,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה
___________________________________

משב הרוח שנשלח לכם בסל הקייצי השבוע:

יום שני: קישואים, חסה, עגבניות צ'רי, אבטיח, מלפפון, עגבניה, תרד ניוזילנדי/בזיל/מנגולד, נתח דלעת/דלורית, פטרוזיליה/כוסברה, חצילים/תפו"א, בצל ירוק/בצל לח

בסל הגדול גם: תירס/פלפל, מלון, לוביה תאילנדית/במיה

בארגזי הפירות: בננה, שזיף, אגס. בארגזים הגדולים גם: מנגו. בארגזים הקטנים גם: תפוח.

יום רביעי: חסה, קישוא/פלפל, בצל ירוק/בצל יבש, תירס, חצילים/תפו"א, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, עגבניה, דלורית/נתח דלעת, בזיל/תרד ניוזילנדי/מנגולד. בארגזים קטנים: מלון/אבטיח.

בסל הגדול גם: עגבניות צ'רי, במיה/לוביה תאילנדית, מלון וגם אבטיח.

בארגזי הפירות: בננה, שזיף. בארגזים הגדולים גם: מנגו/נקטרינה, אגס. בארגזים הקטנים גם: תפוח, ענבים.

תירס חם, בים בם בם – חלק א'

קרול ועדו האופים המעולים ממאפיית "איש של לחם" שמחים להציג מוצרים חדשים וטעימים שהתווספו לתפריט:
בגרסת המלוחים: מקלות כוסמין מלא ושמן זית עם קצח ושומשום. מעין עוגיות "עבאדי" ארוכות, מלאות וטבעוניות (ומאד ממכרות!).
רכיבים: קמח כוסמין %100 מלא )אורגני(, שמן זית בכבישה קרה, שומשום מלא (אורגני), קצח, אבקת אפייה, מלח ים. 200 גרם, 24.5 שקלים.
בגרסת המתוקים: עוגיות טף ללא תוספת סוכר, ממותקות בסירופ אגבה אורגני ומתובלות בקינמון. עוגיות יבשות מצויינות ליד כוס תה או קפה (או שייק של קיץ), במיוחד לנמנעים מגלוטן וסוכר (לאגבה ערך גליקמי נמוך מאד).
חשוב לציין: העוגיות נאפות בסביבת גלוטן ויש בהן שיבולת שועל. כמו שאר המוצרים שלנו העשויים מרכיבים ללא גלוטן, הן אינן מומלצות לצליאקים.
רכיבים : קמח טף, שיבולת שועל (אורגני), קמח טפיוקה, קוקוס טבעי טחון, סירופ אגבה (אורגני), קינמון טחון, שמן חמניות (אורגני), סודה לשתייה. כ-215 גרם, 35 שקלים.

__________________________________________

cornsky

כבר תקופה שאתם פוגשים בארגזים את מלך הקיץ שלנו – התירס. כל שנה הוא מלווה אותנו מחודש יוני ועד נובמבר, נפרד יחד איתנו מבית הספר, קופץ למים אל החופש הגדול, ושב איתנו ללימודים בסתו. הוא מתחיל להבשיל באמצע יוני, כשכבר חם אך עוד מתגנב מדי פעם איזה יום סביר, ממשיך בנאמנות ללוות אותנו לתוך הלהט הקייצי הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט והחמסינים של ספטמבר, ונושם איתנו לרווחה באוקטובר, מוודא שמזג האויר חזר לשפיות, ורק אז נפרד מאיתנו בנובמבר. לא תגידו מלך?

התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים משבט המאיה או שבט שכן במרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!

הנה משמאל התירס העתיק, ומימין הפיתוח העכשווי של התירס:

בשלב הבא הן (כבר הפכו חקלאיות ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. השלישיה הזאת, שזכתה לכינוי "שלוש האחיות" היא דוגמה מצויינת לגילדת/קהילת צמחים: קבוצת צמחים שיש להם ערך מוסף כאשר הם גדלים יחד. סודה של ההצלחה הוא ביחסי הגומלין החיוביים ביניהם: כל צמח תורם לשכנות ומרוויח ממנה. וכמו בקהילה אנושית, גילדה טובה היא מערכת עצמאית יותר, חזקה ובריאה יותר וקלה לתחזוקה יותר מגידול צמחים ללא קשרי הדדיות ביניהם. ההתפתחות החקלאית חסכה זמן ומשאבים ויצרה פנאי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותירה גם זמן ואנרגיה לחגיגות…

כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח.

בשפות שונות זכה התירס לשמות נכבדים: הראשונים שהביאו את התירס לאירופה היו הספרדים, והם נתנו לו שם המבוסס על שפת הטאינו המקומית: מהיז (Mahis) בטאינו , מאיס (Maize) בספרדית. פירוש השם בטאינו הוא "הזרע נותן החיים", גם בלטינית המשיכו באותה מסורת וקראו לו : Zea Mays (המילה zea פירושה "מעניק חיים").

כשעבר לאירופה זכה דוקא לשמות סתמיים ביותר, לכינוי הכללי לגרגירים (אפילו גרגירי מלח): corn, ואף לכינוי נחות: "דגן טורקי" (Turkey wheat או Turkey corn), "דגן מצרי" (Egyptian corn) או "דגן הודי" (Indian corn/wheat). הם התכוונו כנראה גם למוצאו של הדגן אבל גם רצו לומר שזהו דגן פראי ולא מתורבת, לעומת הדגנים האירופאים המנומסים. השם העברי ניתן לדגן המתוק מתוך הסתמכות על השם האנגלי "חיטה טורקית", או המקבילה ביידיש – "טירקישע וייצן". בספר הטבע 'ראשית לימודים' מתאר אותו ברוך לינדא כך: "חטי טורקיא – הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול… כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים…".

אז אם טורקי, למה תירס? השם "תירס" נזכר בתנ"ך בספרי בראשית ודברי הימים. הוא היה בנו השביעי של יפת, אחד משלושת בניו של נח. חז"ל זיהו את תירס כאבי האומה הטורקית (במסכת יומא), ולכן זכה הדגן הטורקי לשם "חיטת תירס". נעמי שפירא מקבוצת כנרת מתארת במכתב מ1912 חגיגה חקלאית קייצית: "מסג'רה יצאנו בשש עגלות עם דגלים עבריים ותורקים, בשעה חמש בבוקר. הטבע היה יפה ממעל כל בקורת וכך הגענו במשך שתי שעות לכנרת בשירים ומחיאות כפיים… הראו כל מיני ירקות… מהמושבות והחוות… היו כל מיני שעועית, אפונים, סלק, חטי תירס, דלועים, קישועים, בנדורה, מלפפונים, תבואה, חיטה – והכל בסדר יפה". עם השנים נשמטה ה"חיטה" ונותר התירס, שאת שמו היינו צריכים להגות במילרע, אבל אז באו אופיר והחבורה של "תירס חם בים בם בם", דיקלמו את שמו במילעיל, וקבעו פה מציאות, שאין סיכוי לשנות…

לא תמיד מבטא השם את המשמעות המתוקה והחיובית של הגרעין החביב הזה, שעולמם של תושבי אמריקה הקדומים היה תלוי בו וסבב סביבו. אולי זילות השם מ"מעניק חיים" ל"דגן פראי" משקף במידה רבה את הפיחות שחל בצמח הנהדר הזה בעולם המערבי.

האמריקאים הילידים השתמשו בתירס במגוון דרכים: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – דייסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. לכל חלקי צמח התירס היו יתרונות ושימושים: במקלות גבעולי התירס השתמשו לבנייה, לדיג ועוד, זקן התירס שימש כצמח מרפא לטיפול בבעיות כליות, מעלי התירס ארגו מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות:

גם היום אנחנו היום תלויים בתירס בכל תחום, במיוחד במה שאנחנו מכניסים לפינו – כמעט בכל מוצר מעובד יש כיום תוצרי תירס, אך מדובר בניצול זנים בודדים מהונדסים גנטית מתוך המגוון הגנטי העצום, ובתוצר בו אנחנו פוגשים תירס מעובד, סחוט ומשומש, נטול ערך תזונתי, וכמובן, תוצר של הוצאת אנרגיה מרובה ומיותרת. אנחנו משתמשים בעמילן תירס להסמכה ולהדבקה ובסירופ תירס להמתקה. חומרי התפחה, מתחלבים, צבעי מאכל, חומצת לימון – כולם עשויים תירס, וגם רוב רובו של המזון להאבסת בעלי חיים בתעשיית הבשר. מן התירס מפיקים גם פלסטיק ודלק. למי שמעוניין בהרחבה – כדאי לקרוא ספר מצויין על מקומו של התירס אצלנו ועל אוכל כיום בכלל – "דילמת השפע" של מייקל פולאן.

אבל מכל השימושים הרבים, אין כמו נעיצת שיניים בקלח תירס טרי. לפעמים ישנה רתיעה מהתירס מטעמי כשרות – יש מי שחוששים שחרקים קטנטנים השוכנים בשערות התירס נכנסים לקלח עצמו ואז ממש בלתי אפשרי יהיה לאתר אותם בין שיני התירס ולשלוף אותם החוצה. דרור סיפר לי שקיבל פעם עצה ממשגיח הכשרות של סנפרוסט כיצד להתמודד עם הענין: לדברי המשגיח, החרקים, הנמצאים בשערות, בורחים לכיוון הקלח כשהם נחשפים לאור, תוך כדי קילוף התירס והסרת "זקנו". הפתרון הוא פשוט ויצירתי: קילוף התירס בחושך! כך נשארים החרקים בשערות התירס ויחד איתן נזרקים לקומפוסט! אתם מוזמנים לנסות זאת בבית…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, וכל צוות ח'ביזה.

_______________________

מה השבוע בסל, לצד התירס?

יום שני: קישואים, חסה, תירס, אבטיח/מלון, מלפפון, עגבניה, תרד ניוזילנדי/בזיל/מנגולד, דלעת ערמונים/דלעת אמורו/דלורית/דלעת חתוכה, פטרוזיליה/כוסברה, חצילים/תפו"א, בצל ירוק/בצל לח.

בסל הגדול גם: עגבניות צ'רי, פלפל, לוביה תאילנדית/במיה.

בסל הפירות: מנגו, בננה, אגס, ענבים.

רביעי: חסה, קישוא, בצל ירוק/בצל, תירס, מלון/אבטיח, חצילים/תפו"א, כוסברה/פטרוזיליה, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו/דלעת ערמונים/דלורית, בזיל/תרד ניוזילנדי/מנגולד

בסל הגדול גם: עגבניות צ'רי, לוביה תאילנדית, פלפל/נתח דלעת/במיה.

בסל הפירות: מנגו, בננה, אגס, ענבים.

שניצל תירס ביתי מתירס מתוק

מתכון של משפחת לוי ממוצא (הרעיונאית: תהל, ביצוע על פי מתכון של בנצי ארבל באתר על השולחן)

המרכיבים:
4 קלחי תירס
50 גרם קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
מלח ופלפל
ביצה
פירורי לחם

אופן ההכנה:
– מבשלים את הקלחים במים כמה דקות, ומפרידים בסכין את הגרגרים.
– טוחנים חצי מכמות הגרגרים עם כוס ממי הבישול.
– מוסיפים לבלילה הטחונה את הגרגרים הנותרים, הקמח ואבקת האפייה.
– מחממים על אש קטנה עשר דקות (תוך כדי ערבוב), מתבלים במלח ופלפל שחור.
– מכינים 6 קציצות עגולות ומכניסים למקפיא לכמה שעות.
– מוציאים את הקציצות, טובלים בביצה ופירורי לחם ומטגנים (כמו שניצל רגיל).

יוצא טעים-טעים! וגם יפה:

20-22 באוגוסט 2018 – הכל זהב – KING CORN – חלק ב'

אנחנו בח'ביזה מתחילים לזרוע תירס (או אולי נכון יותר לקרוא לו "מהיז") בסוף מרץ. שני הסבבים הראשונים נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא כבר רחוק מקודמו רק בשבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. כך שיוצא שמרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע, והכי הרבה בהפוגות קלות של פעם בשבועיים.

בכל זריעה אנחנו נועצים בקרקע שתי ערוגות (4 שורות) של גרעינים צהבהבים, קשים ומקומטים. כשאני אומרת "נועצים בקרקע" אני לא מתבלבלת, כי לאחר נסיונות שונים לזרוע את התירס במזרעה, הגענו למסקנה שאין כמו לעשות זאת ממש בידיים. אנחנו חורצים תלם בקרקע, ומפזרים את הזרעים במרחקים של כ10-15 ס"מ זה מזה. אחרי הפיזור מכוסה התלם ומושקה כהלכה, ותפילה לנביטה טובה ולצמיחה בריאה נישאת בלב כולנו.

אחרי הנביטה הראשונית התירס גדל בזריזות ומצמיח ערוגת גבעולים חזקים, זקופים וגבוהים, שבתוכה אפשר ממש ללכת לאיבוד. בחווה בה עבדתי בקליפורניה היו זורעים מדי שנה מבוך תירס ענק, בו היו כולם, קטנים כגדולים, נהנים לאבד את דרכם בקרנבל של חודש אוקטובר. גם חבורת ילדים שביקרה אצלנו בשדה החליטה לבדוק איך זה להכנס לג'ונגל התירס:

corn4    corn2

corn1    corn3

 

מכיוון שאנחנו זורעים תירס שוב ושוב במרווחי זמן קטנים יחסית, טיול בשדה מגלה חלקות תירס בגבהים שונים, מננסים בגובה עשרים ס"מ, דרך 50, 80, ו-150 ס"מ, עד שני מטרים ויותר, וגם כאלה שכבר נקטפו מהם הקלחים והזהובים והם יצאו לפנסיה, פרשו מהמרוץ, לא דופקים יותר חשבון לבני האדם ומצהיבים להם בנחת בשמש הקייצית (דווקא אותם אני מחבבת במיוחד)…

IMG_0213

זני התירס שאנחנו זורעים שייכים לקבוצת הזנים הסופר-מתוקים (super sweet – Sh2) כשמם כן הם, אכן סופר מוצלחים וטובים, וכל זאת בזכות… מוטציה. וכדי להשיב מראש על שאלה שאני מרבה להישאל – אין מדובר בהנדסה גנטית, אלא במוטציה שקרתה באופן טבעי בשדה, מחוץ לכתלי המעבדה, ופותחה אחר כך בהכלאה רגילה, כמו זרעי מכלוא אחרים. הנה ההסבר:

רוב התירס הנזרע בעולם כלל אינו מתוק (field corn / dent corn), זהו תירס המשמש להאכלת בעלי חיים, לייצור קמח תירס וקורנפלור, לייצור אתנול לדלק, לתעשיית הפלסטיק, לשמן תירס ולתוספי מזון שונים ומשונים. זהו גם התירס הקדום, שגודל במרכז ודרום אמריקה לפני אלפי שנים.

תכונה יחודית של התירס, שהיא גם יתרון גדול היא שהוא אינו יציב – הוא גידול הרגיש למוטציות ולשינויים (המתרחשים בטבע) במבנה הגנטי שלו, מה שגורם למקום של כבוד במחקר המדעי (בעזרת צמח התירס התגלו כמה מן התגליות החשובות ביותר בגנטיקה, כמו זו של הטרנספוזונים) ולמגוון גנטי עצום של זני תירס – בצבעים שונים, בצורות שונות ובמתיקות שונה. הנה כמה דוגמאות:

Cornvarieties

התירס המתוק ידוע לתרבות המערבית מאז 1770, לא ברור מתי נוצרה המוטציה (ושוב, מדובר על מוטציה שנוצרה באופן טבעי) שהביאה ליצירתו, אבל היא גרמה לאגירת כמות כפולה של סוכר ברקמת האגירה (האנדוספרם) של הזרע-הגרעין. ישנם מאות זנים של תירס מתוק מן הקבוצה הזו, וזהו התירס הטרי (בקלחים) הנפוץ כאן בארץ. אך למתיקות של תירס יש זמן שאול – תירס הוא דגן שמרגע הבשלתו, ובמיוחד מהרגע שנקטף מן הצמח, מתחיל בתוכו תהליך של הפיכת הסוכרים לעמילן. בתהליך הזה מאבד התירס את מתיקותו והופך קמחי ועמילני, לכן תירס שעברו כמה ימים מהקטיף שלו יהיה כבר הרבה פחות מתוק.

בשנים האחרונות פותחו שתי קבוצות זני תירס מתוק נוספות, שתיהן מבוססות גם הן על מוטציה גנטית שקרתה בתירס באופן טבעי ופותחה כדי ליצור זנים יציבים לשימוש בחקלאות. קבוצה אחת היא תירס מתוק משופר (sugary enhanced – se) שיש בו יותר סוכר מהתירס המתוק הרגיל, ולכן כשהוא נשמר בקירור נשארת בו מתיקות יומיים-ארבעה ימים אחרי הקטיף. הקבוצה השניה היא תירס סופר-מתוק (supersweet – sh2) הוא מתוק פי שלושה מהזנים האחרים, וגם התהליך של הפיכת הסוכר לעמילן מואט בו מאוד. זה מאפשר לו להישאר מתוק עד עשרה ימים אחרי הקטיף (בשמירה במקרר). יש לזה, כמובן, ערך כלכלי רב כשמגדלים לשווקים רחוקים, אבל אצלנו אנחנו יכולים ליהנות מהמוטציות החביבות האלה גם קרוב למועד בו נקטף התירס, וליהנות מהמתיקות המשולשת ומהטריות גם יחד.

בבישול המתוק המתוק הזה משתלב מעולה דווקא עם טעמים חמוצים, מלוחים, חריפים, שנותנים לו גוון ומדגישים אותו דרך ניגוד. נכון שהכי פשוט וטוב פשוט לבשל כמה דקות במים ולנגוס בקלחים טריים, ואולי עכשיו זה עוד קצת מוקדם, אבל בעוד חודשיים, אם תרצו גיוון – כדאי להציץ בפינת המתכונים שלנו – יש שם כמה רעיונות נחמדים ולא שגרתיים לשימוש במלך הקיץ המתוק.

שיהיה שבוע מתוק וקיצי, תשתו הרבה,
אלון, בת-עמי, יוחאי, דרור וכל צוות ח'ביזה
___________________________________

בסלנו הקייצי השבוע:

יום שני: . פלפל, תרד, לוביה תאילנדית, דלורית, בצל יבש/מלפפון, עגבנייה, שום/בצל ירוק, עגבניות צ'רי, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חצילים.

בסל הגדול גם דלעת חתוכה, במיה, תירס.

ארגז פירות:  ענבים אדומים, מנגו, אגסים, בננה.

יום רביעי: דלורית, לוביה תאילנדית, עגבניה, חצילים, עגבניות צ'רי, פלפל, בצל ירוק/שום/בצל, תירס, תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון.

בסל הגדול גם: דלעת חתוכה, במיה, תפו"א/בטטה.

ארגז פירות: קטן:  בננה/רימון, ענבים, אגס ואפרסק, גדול:  מנגו, אפרסק, שזיף ואגס.