31 בינואר – 2 בפברואר 2022 – תפוח האדמה אינו אלא תבנית נוף מולדתו (ומשטר המשקעים שלה)

בשבועות האחרונים יוצא לנו לשוחח על מזג האוויר בשדה וההשפעות שלו על גידול הירקות, והשבוע אנחנו ממשיכים עם הכיוון הזה וננסה לשפוך אור על תופעות מפתיעות שאנחנו פוגשים השנה בתפוחי האדמה הסתווים שלנו. ולמה אנחנו קוראים להם סתווים אם החורף כבר לגמרי כאן? בישראל מגדלים תפוחי אדמה בשתי עונות: בזריעה סתוית, בסביבות ספטמבר-אוקטובר, המבשילה ונאספת בין דצמבר לאפריל, ובמועד שני בזריעה בינואר-פברואר שמבשילה ונאספת במאי ויוני. בשאר השנה אוכלים הישראלים תפוחי אדמה אביביים שאוחסנו בקירור. לתפוחי האדמה שנזרעים בסתו קוראים החקלאים "תפוחי אדמה סתווים", ולאלו שנאספים באביב קוראים: תפוחי אדמה אביביים".

תפוחי אדמה הם פקעות (ולא שורשים!). אם השורשים הם כמו יסודות הבית, המעגנים אותו בקרקע, הפקעות הן המרתף – בהן שומרים דברים לשעת הצורך. הפקעת אינה שורש אלא פרק (או כמה פרקים) של גבעול, המשמשים, כאמור, איבר אגירה – מחסן של חומרי מזון חשובים לצמח (היא אינה אוגרת מים). בתור מחסן – הפקעות הן בדרך כלל מעובות ומעוגלות, ואין בהן הצבע הגבעולי הירוק המתקבל מכלורופיל. מתחתית הפקעת יוצאים שורשים כלפי מטה, ומחלקה העליון – גבעולים, ענפים ועלים כלפי מעלה. שימו לב לצמח תפוחי האדמה בתמונה: מתחתיתו יוצאים שורשים, ומלמעלה הוא מחובר לגבעול:

משום שהפקעת היא למעשה גבעול תת- קרקעי, כאשר היא נחשפת לאור, מתפתח בה כלורופיל, והיא מקבלת גוון ירוק. תופעה זו אינה רצויה, ולכן מתללים קרקע (יוצרים תלולית) על בסיס הגבעולים, וכך שומרים על הלחות בבית השורשים, מונעים היסדקות של הקרקע ומגנים על הפקעות מאור. במהלך חודשי הגידול תיללנו שוב את תפוחי האדמה כדי להוסיף להם מקום התרחבות, ובשבועות האחרונים נעצנו קלשונים בתלוליות ופוררנו אותן, כדי להוציא תפוחי אדמה יפהפיים, צהובים וטריים. פקעת טרייה לאחר האסיף נמצאת במצב של תרדמה בשל מעכבי צמיחה המצויים בה. במשך הזמן חומרים אלה מצטמצמים ומתפתחים חומרי צמיחה, דבר הגורם לפקעת ללבלב ולנבוט. כדי לשמור אותה בתרדמה מאחסנים אותה במקום קריר וחשוך.

תפוח האדמה, הקרוי בעברית גם סולנום הפקעות, תפוד או בולבוס, הוא הנציג החורפי של משפחת הסולניים – אליה שייכים העגבניות, הפלפלים והחצילים. בניגוד אליהם, חובבי החום, תפוח האדמה זקוק לקרירות כדי להניב פקעות. טמפרטורה גבוהה מדי תגרום לגדילת צמח ארוך ומרשים על פני הקרקע, אך למעט, או בכלל לא, פקעות מתחת לאדמה. טמפרטורה קרה מאוד תקשה מאוד על הצמח, והוא ישאר קטן וחלש, ולכן לא יהיה לפקעות מהיכן לקבל אנרגיה לגדילה. קרה תוקפנית במיוחד גם עלולה לחסל לחלוטין צמחי תפוחי אדמה מרשימים ויפים (מנסיון כואב…). הפתרון – מתינות – מזג אויר ממוזג, לא קפוא ולא חם, כלומר – חורף ישראלי.

אלא שהשנה החורף שלנו לא היה מתון כלל וכלל, ועל תפוחי האדמה שלנו, שנזרעו בסוף ספטמבר, עברו תהפוכות לא קטנות ב3-4 חודשי צמיחתם מאז ועד עתה. כדי לרענן את זכרוננו, הספוג כרגע במי גשמים ושלגים, נסקור את תקציר החודשים הקודמים: בסוף הסתו-תחילת החורף, באמצע נובמבר, כשתפוחי האדמה שלנו היו כבר בני חודש וחצי-חודשיים, עברו על השדה ימים קשים של יובש ושרב, רוחות מאובקות וטפרטורות גבוהות. כדי שהתפודים הצעירים יוכלו לגדול בבטחה במצב קיצון כזה, אנחנו משקים אותם בנדיבות אבל משתדלים שלא להגזים – עודף מים עלול להביא מחלות ובעיות ולהיות הרסני לתפוחי אדמה (עוד תראו), ומצד שני – גם יובש קיצוני בעייתי, ועם הרוחות המזרחיות העזות שעברו על השדה באותם ימים הכל התייבש בן רגע, כך שניסינו לאזן בין הצרכים הסותרים של הירקות. כשבועיים אחר כך החלו גשמים, והם ביקרו אותנו באופן סדיר ורציף, ביניהם ימי שמש נעימים וטובים. עם התקדמות החורף עוד ועוד ימי גשם הגיעו, ההפסקות ביניהם פחתו והשדה שתה לרוויה מנות יפות של מים וגם קור. תפוחי האדמה הצעירים בגרו, וימות השרב החמים והמדאיגים של גיל ההתבגרות שלהם נשכחו אולי מאיתנו, אבל הם נוצרים אותם בבשרם – ואנחנו פוגשים בהם בדמות סדקים ובקעים שיש בחלק מהפקעות:

ההתבקעות הזאת מתרחשת בפקעות במהלך הצמיחה הלא אחידה שלה. הגורם לסדקים ועיוותים של הפקעת הוא, כנראה, ספיגת מים לא סדירה בתקופת הגידול: כאשר תקופות יבשות מתחלפות בעונת גשמים רטובה. הפקעות שגדלו בצמצום וביובש מקבלות פתאם הרבה מים, מה שגורם לצמיחה מואצת בחלקן הפנימי, והן "מתפוצצות" – מתבקעות. הבקיעים מתחילים לעתים קרובות בקצה הקודקוד של הפקעת ויכולים להתרחב לאורכה, כשהפקעות מתבגרות, פני השטח, בתוך הסדק, מפתחים מעין קליפה, כמו זו שמכסה את שאר הפקעת. למרות צורתם הסדוקה, תפוחי האדמה האלה טעימים וטובים. קצת קשה להוציא את הבוץ שנתקע בסדקים, אבל אם תחתכו את הפקעת לאורך הסדק, הבעיה הזאת תיפתר ותוכלו לשטוף את הבוץ בקלות.

תופעה אחרת שאולי פגשתם בחלק מתפוחי האדמה לאחרונה היא כתמים כהים במרכז הפקעת – מבחוץ תפוח האדמה יפה ושלם ומזמין, וכשחותכים אותו, יש במרכז כתמים חומים מוזרים. זאת תופעה שנקראת "השחמה פנימית" או "לב חום", הנגרמת על ידי מחסור בחמצן במרכז הפקעת. חוסר חמצן גורם לחנק, אובדן נשימה ומוות של תאים, הרקמה הפגועה משחירה, וזה מה שרואים במרכז התפוד. אבל למה, אתם שואלים, חסר חמצן לתפוחי האדמה שלנו? זה משום שהם טמונים בקרקע, שספגה הרבה גשם ועוד גשם ועוד. בחלקים של הערוגה שהקרקע אינה מתנקזת היטב (בקצות הערוגה הנמוכים או בחלקים מסויימים בה אין די אוורור עמוק ומצטברות "שלוליות מים" – המים ממלאים את כל נקבוביות האויר בקרקע באותו איזור, ולמעשה יוצרים מחסור בחמצן ומחנק עבור הצמחים הגדלים שם:

משום שהמחסור היה בשלב המאוחר יותר של התפתחות הפקעת, והוא היה קיצוני יותר במרכז הפקעת (כי הוא הרחוק ביותר מהסביבה החיצונית ולכן אליו הגיע הכי פחות חמצן), החלקים החיצוניים של הפקעת גדלו היטב וקיבלו די חמצן להתפתחות. רק בחלקים הפנימיים, המרכזיים יותר התרחשה הפגיעה, לכן הכתמים מופיעים מבפנים. (תודות לטמפרטורות הנמוכות, בהן הנשימה של הפקעות מואטת, המצב לא גרוע ממש, אם הפקעות נמצאות במצב הצפה או חוסר חמצן בטמפרטורות גבוהות, כשנשימתן מואצת, המצב גרוע הרבה יותר). חשוב להבין כי האזורים הכהים אינם רקובים ואינם נגועים במחלה, וניתן להשתמש בתפוחי האדמה גם בחלקים שנראים קצת פחות טוב.

שתי התופעות האלה מעניינות משום שאלו בעיות פיזיולוגיות – כלומר הן אינן נגרמות על ידי מזיק, זיהום או פטריה, אלא נובעות מתנאים סביבתיים לא נוחים – מזג אויר, תנאי קרקע –  שגורמים לעקה בגידול התפודים ולשינוי צורתם וצבעם. אנחנו לא יכולים, כמובן, לשלוט על מזג האויר, אבל אנחנו משתדלים לעשות את הפעולות שאנחנו יכולים כדי לשפר את הסביבה החיצונית ואת תנאי הגידול של התפודים שלנו. ועכשיו נסגור מעגל – זוכרים שסיפרנו לכם שנזהרנו עם השקיית יתר של תפוחי האדמה, גם בימות השרב המייבשים של נובמבר? – זאת הסיבה. יותר מדי מים יביאו לבעיות כאלה (ועוד אחרות), פחות מדי מים גם הם בעייתיים, אז המשחק בכמויות ההשקיה הוא מעין ריקוד עדין שמנסה למצוא את האיזון הנכון.

אנחנו עמלים גם, באופן תמידי, על שיפור האוורור בקרקע במקומות שאנחנו רואים שיש בהם בעיה. הקרקע שלנו היא אדמת עמק מסוג טרה רוסה – אדמה כבדה ודביקה שסופחת אליה מים ומחזיקה בהם היטב. זה יתרון גדול משום שכך נשמרים בקרקע גם חומרי הזון שהצמחים זקוקים להם, ולא נשטפים ממנה בקלות (כמו באדמות חוליות יותר), אבל בעונות גשומות מאוד יש אתגר לשמור על הקרקע מאווררת. כדי לשפר את המצב אנחנו מוסיפים קומפוסט איכותי שמאוד מסייע למרקם הקרקע ולאוורור שבה, ומדי כמה עונות אנחנו עוברים בשדה עם משתת – מעין מזלג אדיר מימדים – שפולח את הקרקע לעומק, בלי להפוך את השכבות השונות ולערבב אותן (שזה ממש לא מומלץ, כי שכבות הקרקע העליונות [30 ס"מ עליונים] הן הפוריות ביותר, וחבל שנערבב אותן למקום עמוק יותר). המשתת מפרק שכבות שהתגבשו והתקשו מתחת לאותם 30 ס"מ פוריים ומאפשר ניקוז טוב יותר בחורף.

ועדיין – כמו שאתם רואים – בשנים גשומות וסוערות כמו השנה האתגרים עדיין גדולים, ולא תמיד אנחנו מצליחים להתגבר עליהם – כמובן, אנחנו תמיד שואפים להשתפר הלאה.

תפוחי אדמה מאחסנים במקום חשוך, מאוורר, יבש וקריר.
כאמור, תפוחי אדמה מוריקים כשהם נחשפים לאור באופן ממושך. ההורקה נגרמת מהתפתחות כלורופיל, שהוא פיגמנט צמחי טבעי, חסר טעם ולא מזיק. הבעיה בהורקת תפוחי אדמה היא שבנקודות שבהן מתפתח כלורופיל עלול להתפתח גם אלקלואיד בשם סולנין, שטעמו מר, וכשהוא נצרך בכמוית גדולות, הוא רעיל. ריכוז הסולנין גבוה יותר בקליפה או ממש מתחתיה, ולכן תפודים ישנים דוקא כדאי לקלף. בישול או אידוי מפחיתים את הסולנין ב-70-60 אחוז לעומת תפוח אדמה חי. ההורקה נגרמת מאור אך קשורה גם לטמפרטורה, לגיל, לזן ולבשלותם. תפוחי אדמה בהירים מוריקים מהר יותר מאדומים. תפוחי אדמה נשמרים היטב בטמפרטורה שבין 8-20 מעלות. בטמפרטורות גבוהות מ28 מעלות, הפקעות נובטות, מצטמקות ונרקבות. בטמפרטורות נמוכות מ6 מעלות (במקרר), העמילן שבתפוח האדמה הופך לסוכר, ותפוחי האדמה מקבלים טעם מתקתק ונשרפים יותר בטיגון.

פוסט פיוטי במיוחד על תפוחי אדמה והפוטנציאל הגלום בהם, ומתכון נחמד למדי, מצאתי בבלוג המקסים "שירה אכילה". מוזמנים ליהנות!

שיעבור על כולנו שבוע חורפי אך מתון, כיאה לתפוחי אדמה. מאחלים לכם שבוע טוב ונעים,
אלון ובת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.

________________________________________

מה השבוע בסל?

הקור מאוד משפיע על המלפפונים והעגבניות ומאט משמעותית את הצמיחה שלהם – הם פשוט לא זזים. ולכן השבוע אין לנו די מלפפונים לשים לכם בארגזים. ניסינו לקנות ממגדלים אורגנים אחרים, אבל ממש אצל כולם (אפילו בערבה) שום דבר לא זז. במקומם קנינו פלפלים אדומים מתוקים וטעימים, והשבוע בארגז יש פלפלים ולא מלפפונים. אנחנו מחכים להאצת הצמיחה של החברים הירוקים.

יום שני: תפו"א, כרובית/נתח דלעת, מנגולד/קייל/עלי ברוקולי/טאטסוי, דייקון/צנונית/לפת, בצל לח, ברוקולי, פלפל אדום מתוק, עגבניה, גזר, סלרי עלים או שורש. ארגזים קטנים בלבד: חסה/עלי בייבי.

בארגז הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/אפונת שלג או אפונת גינה, כרוב/בטטה, כרישה/סלק/פטרוזיליה שורש, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט/רוקולה.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, תפוז/פומלית/לימון, קלמנטינה, אבוקדו, בננה.

יום רביעי: ברוקולי, גזר, תרד/מנגולד/קייל/עלי ברוקולי, כרוב/כרובית/קלרבי, חסה מסולסלת, בצל לח, פטרוזיליה/רוקט/כוסברה, פלפל אדום מתוק, עגבניה, סלרי עלים/שורש, תפו"א

בארגז הגדול גם: אפונת שלג/בטטה/דלעת, סלק/צנונית/לפת/דייקון, פטרוזיליה שורש/כרישה.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, תפוז/פומלית, קלמנטינה/לימון, אבוקדו, בננה.

9-11 בנובמבר 2020 – כשהגשם יורד, כמה טוב!

ביום רביעי האחרון, תוך כדי אריזת הירקות, החל לנגן על גג בית האריזה הקונצרט היפה ביותר בעולם – טיפות רבות של גשם טופפו ותופפו על גג הפח שלנו ואנחנו כבר לא יכולנו לשמוע כמעט איש את רעהו, השתתקנו והתכנסנו פנימה, כל אחד לתוך עצמו, עושים את מלאכתנו בתנועה שותקת בתוך כל התזמורת הזאת, ומחייכים אחד לשני מתחת למסיכות.

איזו שמחה וכמה התרחבות לב מביא איתו הגשם, ובמיוחד הגשם הראשון – על פני כל מי שפגשתי בימי הגשם בשבוע שעבר עבר איזה ענן שמחה שכבר זמן רב חסר כאן, בתוך כל ענני הוירוסים שחולפים עלינו, ואיזו קלילות ועליזות הרטיבה את הלבבות היבשים. כדברי המשוררת:

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד לִי עַל הָרֹאש וְהַפָּנִים, אָז הַלֵּב שֶׁלִּי שָׂמֵחַ וְהָרֹאשׁ בַּעֲנָנִים.
וּכְשֶׁיֵשׁ לִי מַגָּפַיִּם וּכְשֶׁיֵשׁ לִי שְׁלוּלִיוֹת, אָז אֲנִי פִּתְאֹם חוֹשֶׁבֶת כַּמָּה טוֹב לִחְיוֹת.
כַּמָּה טוֹב כַּמָּה טוֹב, כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד, כַּמָּה טוֹב,
פִּתְאֹם הָאָבָק מִשָׁנָה שֶׁעָבְרָה נִשְׁטַף מֵהַלֵּב וְהָרְחוֹב,
נִשְׁטַף טִיף טַף, כַּמָּה טוֹב.

בכל סתיו, אנחנו מצפים ומייחלים לגשם מאז סוכות, ומבקשים גם מכם לבקש יחד איתנו, אבל בלחש ובסוד אספר לכם, שבמקביל אנחנו תמיד במירוץ מטורף להספיק את כל המשימות הנדרשות לפני הגשם – לנקות ערוגות שגידולן הסתיים, לפזר קומפוסט, לעשב את שתילות הסתו שכבר צריכות ניקוי ראש רציני, וכמו שאצלי בבית, כשאני מזמינה אורחים והם מתעכבים, אני בעצם ממש מרוצה, כי תמיד יש עוד כמה דברים שלא הספקתי… כך גם כשמגיע אלינו האורח המכובד והגשום, עיכוב (קל בלבד) הוא דווקא לא מזיק…

כך שהטיפות ביום רביעי הגיעו כל כך וממש בזמן, וכמויות יפות של גשם, כ70 מ"מ, המשיכו לזלוג ביציבות קבועה במהלך הערב והלילה והרוו את הרגבים היבשים שלנו. מה שנהדר בגשם ראשון הוא שכולו נספג בקרקע הצמאה והיבשה, מחלחל ונעלם, הבוץ מתייבש בקלות ובמהירות, והיום כבר יכולנו לתחח את השדה במצבו המיטבי – כשהקרקע לחה, מאווררת ונעימה לעבודה, ולהכין אותו לקראת שתילות הסתיו הרבות שעוד ממתינות לו.

עם כל הקצב המהיר והחיים מרוצפי הבטון והאספלט, כנראה יש בנו עדיין כמיהה בסיסית לגשם ולרטיבות המחייה שהוא מביא איתה. כשחיפשתי תשובות לשאלה "מהו הריח שלאחר הגשם?", מצאתי, בצד ההסברים המדעיים (שיובאו בהמשך), גם פרץ בלתי פוסק של געגוע והשתוקקות לריח הזה, לזכרונות שהוא נושא איתו, שאצל רבים מקושרים לילדות ולבית, למקום ולזמן בו התחלנו לצמוח, שלחנו שורשים, לנקודת התחלה מסוימת. אולי לכן הוא גם עושה בלב מין תחושה כזאת של התחדשות ושל התחלה חדשה, נקיה.

ריח של גשם מופק ומיוצר בחכמה עבורנו (ועבור יצורים חיים אחרים, תראו בהמשך) על ידי השחקנים הראשיים בעולם הטבע: הצמחים, המיקרובים, האבנים. בטבע יש לו בעצם שני מרכיבים עיקריים – גאוסמין ופטריכור:

הגיאוסמין (geosmin, שמיתרגם מילולית לריח האדמה) הוא תרכובת אורגנית שמפיקים מיקרואורגניזמים, במים אלו אצות, באדמה אלו חיידקים. בתנאי יובש וחום החיידקים האלו מתים ושולחים נבגים עמוסי גיאוסמין, שיכולים להחזיק מעמד באופן רדום גם בתקופות יבשות וחמות מאוד לאורך שנים. כאשר הם פוגשים גשם ולחות מועצם הריח של הגיאוסמין, הנבגים מרוססים לאויר על ידי הטיפות וגורמים לו להריח "כמו גשם", ובעצם – כמו אדמה. אהבתנו את הריח הזה חשובה לחיידקים, שרוצים שנתקרב אליהם ונתעסק בנבגים שלהם כדי להפיץ אותם, ואכן, האף האנושי יכול להבחין בריח של גיאוסמין גם בריכוזים קטנטנים.

אחת החיות הרגישות ביותר לריח הגיאוסמין היא הגמל. זה כמובן לא מפתיע. מי כמוהו זקוק לזיהוי מדויק של אפילו הריח העדין ביותר של רטיבות ומים. גמלים מצליחים להריח מים ממרחק רב מאוד (עד 80 ק"מ) בזכות הרגישות הרבה שלהם לניחוח הגיאוסמין, עבורם זהו ענין של חיים ומוות. גם שוכני עפר רבים – שלשולים וחפרנים אחרים – נמשכים לריח הגיאוסמין ומסייעים לחיידקים במשימתם להפיץ את עצמם.

קבוצת החיידקים המדוברת, אקטינומיציטים, (ובאופן ספציפי streptomyces) היא קבוצת חיידקים חשובה ביותר להפקת חומרים אנטי-ביוטיים, נוגדי דלקות ופטריות ממקור טבעי. אולי שהמשיכה שלנו לריח שלהם אינה רק נוסטלגיה נעימה לתקופה בה היתה לידינו פיסת אדמה לחה, אלא כלי חשוב במשיכה שלנו לחומרים שיגנו עלינו, במיוחד בחורף הגשום והקר?

אבל לא תמיד הריח הזה הוא ריח נחשק. מתקנים לטיהור מים מנסים להוציא אותו ממי התהום המגיעים לברזים, יננים משתדלים להילחם בו כדי שלא יתן ליינות שלהם ריח טחוב משהו, וגם חברות התרופות לא משתגעות משיווק תרופות בטעם אדמה. מחקר פורץ דרך לגבי הרכבו ודרך היווצרותו של הגיאוסמין מקוה להיות זה שיפתור להם את הבעיה. בסלים שלנו אתם דוקא מוזמנים לטעום גיאוסמין בסלקים, הטעם האדמתי האופייני לסלק הוא טעמו של הגיאוסמין.

המרכיב השני בריח מכונה פטריכור. גם לשמו תרגום דרמטי, משהו כמו: "דם סלע אלוהי" (פטרי – סלע, איכור – הנוזל שזרם בעורקי האלים במיתולוגיה היוונית). את המונח המרשים הזה, שמשמעותו כיום היא "הריח הנעים שמלווה גשם אחרי תקופה יבשה", טבעו שני חוקרים אוסטרליים, בר ותומאס (I.J. Bear and R.G. Thomas) במאמר שפרסמו בשנות הששים של המאה העשרים. צמחים מסוימים מפרישים שמנים לאטמוספירה, והשמנים הללו מצטברים על גבי אדמות חרסיתיות, אבנים וסלעים. בתקופות יבשות כמות גדולה יותר מהם מצטברת על המטחי הקרקע והסלע, וכשעולה הלחות ויורד גשם הם משתחררים לאויר ומפזרים את ריחם סביב.

בר ותומאס רצו מאוד שהפטריכור יסביר את התופעה המיוחדת של צמיחה ופריחה מהירה שיש באיזורים מדבריים לאחר גשם קצר. הם ניסו להראות שיש בתרכובת השמנים משהו שמזרז צמיחה. להתפעתם הם גילו בדיוק את ההיפך – שהפטריכור מעכב ומאט את הנביטה והצמיחה. ההשערה היא שכך מגנים על עצמם הזרעים מפני גשם קצר שאחריו חוזרת תקופת יובש, משום שנביטה שאין אחירה המשך מים גוזרת את דינו של הנבט למיתה, בעוד שבמצב הגרעיני והלא נבוט יש לו עדיין פוטנציאל לחכות לגשם האמיתי שיבוא. גשם חזק ורציני ישטוף את השמנים מן הזרעים וימנע את עיכוב הנביטה.

בעשרות השנים האחרונות אנחנו מגלים את השפעתו ההרסנית האפשרית של הגשם, ואני לא מתכוונת לאסונות טבע כגון שטפונות או צונאמי. הגשם, אחרי הכל, פוגש בדרכו את מה שיש בסביבה, והלחות מעצימה את הריחות וגורמת לריקאציות משלה. אם בסביבה ריחות לא נעימים, הם יועצמו על ידי הלחות של הגשם – ריחות דלק, זבל, אבק, ביוב – כל אלה חוזרים ובגדול בגשם. גם הזיהום באויר נאסף על ידי הטיפות הקטנות, הופך לחומצות מסוכנות ומשקה השקיה הרסנית ומזהמת צמחים, אגמים ובעלי חיים החיים בתוכם. יותר עצים, במיוחד בעיר המרוצפת בטון ועתירת הריחות מהסוג האחרון, ופחות מזהמים שאנחנו משחררים לאויר מטים את כף הנשימה והריחות לטובת ניחוחות הפטריכור המעוררים בנו געגוע ותחושת בית. שווה, לא?

עוד גשם צפוי להגיע אלינו הערב, ואנחנו מחכים לו בשמחה רגועה, ושאר השבוע צפוי להיות שמשי ויבש, כך שנוכל לנצל היטב את השדה הרווי והמרוצה לעבודות הסתיו הבלתי נגמרות,

מאחלים לכולכם התרחבות לבבות, הרווית צמאון ושמחה פשוטה של גשם,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה בחיוכים מתחת למסכות…
__________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, דייקון/שומר/קלרבי, פלפל /חציל/לוביה תאילנדית, לפת/סלק, מלפפון, עגבניה, נתח דלעת/תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, גזר/קישוא, בטטה. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים.

בארגז הגדול גם: תרד חורפי/תרד ניוזילנדי, כרוב/כרובית, מיזונה/רוקט/בקצ'וי/טאטסוי, חסה/בזיל.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוח, תפוז, קלמנטינה.

יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תרד חורפי/תרד ניוזילנדי/קייל, פלפל/חצילים, סלק/לפת, נתח דלעת/לוביה תאילנדית, קלרבי/דייקון/שומר/צנונית, קישוא/גזר, מלפפון, עגבניה, בטטה, כרובית/כרוב/ארטישוק ירושלמי.

בארגז הגדול גם: סלרי עלים/בצל ירוק, מנגולד/טאטסוי/בקצ'וי, מיזונה/רוקט/חסה.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוח, תפוז, קלמנטינה.

16-18 במרץ 2020 – סופות והחלמה

בשבועות האחרונים נכנס העולם כולו לסחרור… מבחינת הבריאות והנגיפים, אצלנו כולם בריאים, ואופי העבודה שלנו (בחוץ, במרווח ובצוות קטן יחסית) מאפשר לנו להמשיך בשגרה כרגיל. כמובן, באופן טבעי התרבו וגדלו מאוד היקפי ההזמנות, ואנחנו עובדים בעומס רב, אבל מודים על האפשרות להמשיך לעבוד ולשמור על השגרה המבורכת.

ומתוך השגרה המסויימת הזאת ומתוך הרצון לזכור שמבעד לדרמה ולבהלה, עדיין ממשיכים החיים להתקיים, העונות לזרום והירקות לצמוח, אנחנו רוצים לספר לכם השבוע על הדרמה שהתחוללה בשדה. השדה שלנו נכנס ביום חמישי שעבר לסחרור מסוג אחר, סחרור פשוטו כמשמעו – רוחות חזקות נשבו בכל האיזור וסחררו את הצמחים, החממות, המנהרות, צמחי האביב המכוסים בניילון להגנה מפני הקור – עוצמתן של הרוחות היתה כזו שלא ראינו בימינו בח'ביזה. שלדי המתכת של החממות והמנהרות אמנם עמדו בגבורה בסערה, אבל משתי מנהרות התעופפו כיסויי הניילון, והצמחים נפגעו (מלפפונים צעירים ועגבניות צ'רי), כיסויי הניילון של הדלועים, גידולי האביב הראשונים, נחבטו גם הם ברוח העזה והתעופפו, תוך שהם פוגעים בצמחים, ומשאירים אותם חשופים לרטיבות ולקור של הגשמים שבאו אחר כך. הפול, האפונה ושאר הצמחים בשדה הפתוח ספגו את עוצמת הרוחות ישר בפרצוף. האפונה דווקא שרדה זאת יפה, אבל רבים מצמחי הפול הגבוהים נשברו ונפגעו.

גם סככת הקרטונים שלנו, המחופה ברשת ופלסטיק, איבדה את הכיסוי שלה, ומלאי קרטונים נכבד נרטב. כיסינו היטב מחדש את מה שעוד ניתן לשימוש, ולשמחתנו, הכמות כבר היתה קטנה, ומלאי קרטונים חדש עומד להגיע ממש בקרוב, כך שאנחנו מקוים שנעבור את החוסר הזה בקלות.

מיד אחרי הרוחות הגיעו הגשמים – בצורה רציפה פחות או יותר, מיום חמישי בלילה ועד שבת, סה"כ ירדו אצלנו כ35 מ"מ, כמות נאה ומרשימה ביותר. השדה חזר לבצבוצו החורפי. ביום ראשון עברנו לבדוק את המצב, ועם כל הצער על הצמחים שראינו רצוצים ופגועים, זכינו שוב לראות גם את התקווה ואת ההתאוששות שמתחילה, כשהצמחים אוספים את כוח החיות שלהם ומתחילים בהחלמה וצמיחה מחודשת. המלפפונים הצעירים אכן נפגעו, כנראה נצטרך לשתול רבים מחדש, אבל עגבניות הצ'רי הן צמח חזק, ואנחנו מקוים שיתאוששו ויחזרו לאיתנן במהירות. את צמחי הדלועים, כולם עדיין צעירים, כיסינו מחדש, ואנחנו מקוים שגם הם יתאוששו ויתחזקו עד לצמיחה חזקה. (גם הצמחים, כמונו, בני האדם, לפעמים חזקים יותר דווקא בקטנותם, ופגיעה בצמחים הצעירים מאפשרת להם (לעתים) מרחב התאוששות וצמיחה מחודשת גדולים יותר, מאשר פגיעה בצמח ותיק, שאת עיקר צמיחתו כבר עשה).

לעומת נגיף הקורונה הלא מוכר והבהלה שהוא מביא איתו, בתחום מזג האויר אנחנו מתמודדים מול אתגרים שאנחנו מכירים, ויודעים שהם באים ואז חולפים, וימי שמש נעימים (כמו שיש לנו השבוע עד כה בראשון ושני) מביאים איתם נחמה והחלמה לשדה הפגוע.

השבוע אנחנו רוצים לשלוח לכם מכאן את התחושה הזו, שלמרות שבנקודה מסויימת המצב נראה קשה ומבהיל, יחד עם הקשיים והשבירה, טמונות בנו החלמה והתאוששות. המשבר אינו מצב תמידי, אלא משתנה וחולף, וניצני צמיחה מחודשת מביאים איתם נחמה ובשורות לעתיד של טוב ובריאות.

מאחלים לכולנו ימים בריאים, חזקים וטובים,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
___________________________

מה השבוע בסל? 

יום שני: כרוב/נתח דלעת, תפו"א, כרובית/ברוקולי/סלק, פול ירוק, מלפפון, עגבניה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, אפונה/דייקון/ארטישוק ירושלמי, כוסברה, חסה, כרישה/שום ירוק.

בסל הגדול גם: מנגולד/קייל/עלי ח'ביזה, פטרוזיליה, גזר

בארגז הפירות: בננה, תפוז, פומלית/אשכולית אדומה, תפוח עץ.

יום רביעי: חסה, תפו"א, עגבניה, פול ירוק, גזר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרישה/שום ירוק, פטרוזיליה, מלפפון, קולרבי/סלק/צנונית. בארגזים קטנים בלבד: בצל יבש/אפונה/ארטישוק ירושלמי.

בסל הגדול גם: כרוב/כרובית/ברוקולי, מנגולד/קייל/עלי חוביזה, כוסברה, דלעת.

בארגז הפירות: בננה, תפוז/אשכולית אדומה, פומלית, תפוח עץ/אבוקדו.

3-5 בפברואר 2020 – שיר (בבוץ) אחרי הגשם

הפתעות לכבוד ט"ו בשבט:

מליסה "מפרי ידיה" מציעה השבוע ובשבוע הבא מבצע 2+1: קנו 2 גלילי לדר או פרי מיובש, וקבלו את השלישי במתנה!

במאפיית "איש של לחם" יכינו השבוע ובשבוע הבא לחם ט"ו בשבט מיוחד: מקמח חיטה 70%, אגוזים ופירות יבשים.

יומולדת שמח לאילנות!

____________________________________________________________________________

ביום חמישי שעבר הספקנו לשתול שתילות אביב ראשונות (!) לפני ששוב הרטיבו אותנו ממטרי גשם… אז השבוע עוד עלון גשום ובוצי.

מהו בכלל הגשם הזה היורד אלינו מלמעלה? אם הייתם שואלים את הפולינזים, הם היו אומרים לכם שאלו דמעותיו של רנגי, אב השמיים, שמבכה את פרידתו הכפויה מפאפא, אמא-אדמה. אם תשאלו מדענים  הם יסבירו לכם שאדים שהתעבו לטיפות קטנטנות מתלכדים יחד ונוצרות טיפות גדולות וכבדות שצונחות מטה ובדרכן אוספות טיפות נוספות. הדרוזים יספרו לכם שבלילות חורף, יחד עם הגשם נופלות מן השמיים הסלמנדרות, המכונות: "אבו רפלין" (אבי השלוליות). לכן צבען שחור כלילה והברקים מנמרים אותן בהבזקים צהובים… בניגוד למה שמספרים לנו, לטיפה אין בכלל צורה של טיפה… טיפות גשם הן עגולות או אליפטיות, ולפעמים פחוסות. הן יורדות לארץ במהירות עצומה של יותר משבעה וחצי מטרים בשניה, ביצוע די מפתיע לטיפונת קטנטונת שגודלה יכול להיות גם רק כמה מילימטרים.

אצלנו במשפחה יש מסורת של נאמנות רבה לגשם: כשהוא יורד, אנחנו לא רצים ובורחים ממנו, אלא נותנים לו לדגדג את העורף, לנזול על האזניים. אפילו נגה הקטנה כבר למדה שבגשם צריך להושיט את היד מן המעיל החוצה ולתת לו להרטיב, ושכדאי מאוד להרים את הפנים כלפי מעלה, לפתוח את הפה גדול גדול, וללקק טיפות רטובות וקרירות של גשם בלשון חפצה (ואפשר גם לשיר).

בימי גשם מבוצבצים וגם ביום-יומיים שאחרי אנחנו משתדלים למעט את הסתובבותנו ועסקינו בשדה. אדמה מאוד לא אוהבת שיפשפשו בה כשהיא ספוגה במים. במיוחד נכון הדבר לאדמה כבדה כמו שלנו, אדמת טרה רוסה, האופיינית לעמקים בשפלת יהודה, זו קרקע אדומה וחרסיתית, עשירה בתחמוצות ברזל, נפוצה באזורים הרריים של סלעי גיר ודולומיט, שהבלייה שלהם יוצרת חרסית. עם הגשמים היא נשטפת מההרים ואט אט מתרכזת בעמקים הסמוכים, כמו עמק איילון שלנו. החרסית, שהיא החומר ממנו עשוי חימר, היא חומר הקרקע הדק ביותר (גרגרים קטנים מ-0.004 מ"מ). קרקע חרסיתית שמתרטבת סופחת אליה את המים והופכת בוצית מאוד. היא גם סופחת אליה מינרלים שונים, ולכן אפשר למצוא אותה בטבע בצבעים שונים. כשהיא מתייבשת (לאט יחסית) היא מתכווצת ומתפוררת באופן טבעי לגושים קטנים, וכך מאפשרת חדירה של שורשים, מים ואוויר. היא קרקע נהדרת לגידול: נקבובית, מאווררת וסופחת מים, ובנוסף, עשירה ופוריה בהיותה מאגר של תחמוצות ברזל, תחמוצות אשלגן, תחמוצות סידן ואפילו חנקן.

 

אבל… כשהיא רטובה, התעסקות יתר ברגביה מעלה בה את השאיפה הרדומה להיות לחומר אמנותי, והיא מתקשה ומתקשחת, ומפריעה לזרעים לפרוץ ולצמחים לצמוח מתוכה. לכן אנחנו משתדלים לעזוב אותה לנפשה, ולשוב למלאכות השתילה והעישוב רק לאחר שהמים נספגו קצת בעומק והאדמה בוצית פחות. לפני הגשמים הספקנו להכין הכנה ראשונה את הקרקע לשתילות סוף החורף: לפני גשם אנחנו מקפידים לפתוח את הקרקע בעזרת משתת – מעין מזלג ארוך שנכנס עמוק לקרקע וחורץ בה חריצים, אליהם יוכל הגשם לחלחל. (בטבע משמשים שורשי העצים והצמחים מעמיקי השורש כ"פותחי סתימות" טבעיים, אבל בשדה של גידולים חד שנתיים כמו שלנו, אנחנו צריכים לעשות זאת באופן מלאכותי). אחרי המשתת פיזרנו קומפוסט ותיחחנו את האדמה, אבל לאחר הגשמים הרבים שהידקו אותה, היא זקוקה לתיחוח נוסף כדי לפורר את רגבי האדמה הדבוקים ולהיות מצע מזמין במיוחד לשתילים החדשים.

במצב הרטיבות הנוכחי, אנחנו לא מתחחים את הקרקע, אבל כדי לשתול את השתילים במועדם (בשבוע שעבר) נזקקנו לאוורור הקרקע בצורה כלשהי. כאן הגיע גבי, כרגיל, עם רעיון מוצלח – הוא שאל מחבר מתחחת סיכות: מתחחת שהשיניים שלה קצרות וישרות, ולכן היא מפוררת רק את השכבה העליונה של הקרקע, ולא חודרת עמוק לשכבות הרטובות יותר, כדי להימנע מהתעסקות יתר בבוץ. וכך, לאחר עיבוד קליל של הקרקע נפרשו יריעות החיפוי, ובזהירות ובכמה שפחות התעסקות עם הקרקע הלחה, נשתלו הקישואים הראשונים לשנת 2020!

שיהיה שבוע שמשי ונעים, אנחנו מקוים לשמיים יבשים, שיאפשרו לנו לשתול שוב לקראת סוף השבוע – בשישבת חוזרים הגשמים ובגדול! נשמח את תצרפו את תקוותיכם לשלנו בריקוד "פאוזת גשם" ח'ביזאי… שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, ברוקולי, בצל ירוק/כרישה/בצל לח, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/שורש, גזר, חסה, פטרוזיליה/רוקט/מיזונה, כרובית/כרוב. בארגזים קטנים בלבד: קולרבי/שומר.

בארגז הגדול גם: סלק, דייקון/צנונית, ארטישוק ירושלמי/אפונה, טאטסוי.

בסל הפירות: פומלה/תפוז, אבוקדו/קיווי, בננה, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, סלק, גזר, כרובית/כרוב, פטרוזיליה/מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי

בארגז הגדול גם: קולרבי/שומר, ארטישוק ירושלמי/אפונה, דייקון/צנונית.

בסל הפירות: תפוז/תפוח אדום, אבוקדו, קלמנטינה, בננה.

27-29 בינואר 2020 – ברוך הבא חודש שבט!

… ואז יצאה לרגע שמש וקשת עמדה, ונזכרתי כיצד פעם חזרתי אחרי ניכוש עשבים בכרם, וידיי כבדות ספוגות באדמה שחורה.
אמרתי: "אמא,  תראי איזה לכלוך".
הייתי ילד, וכך מדברים ילדים.
והיא הסתכלה עלי בעיניים חומות בלתי-נרדמות ואמרה לי: "בוץ זה לא לכלוך".                                

יהונתן גפן

בשבועיים האחרונים ירד הגשם כמעט כל הזמן. מסך אחיד של טיפות קטנות, לא כבדות מדי, לא מכות מדי, אלא גשם משמח ורגוע. היו פעמים שהוא עצר לשעה-שעתיים, לעתים אפילו הפציעו קרני השמש מבעד לעננים והאור חזר לשדה, אבל חוץ מההפסקות האלה, רטוב רטוב רטוב.

אנחנו משתדלים, אמנם, לתזמן את הקטיפים לפי תחזית הגשמים, ופעמים רבות קוטפים חלק נכבד מהירקות יום לפני. ועדיין – בתקופה של גשם כה רצוף, אין מנוס גם מקטיף בגשם, לפעמים גם בגשם שוטף. לכן אנחנו משתדלים להתלבש ולהצטייד בהתאם. ההכנות לקראת היציאה כוללות נעילת מגפיים גבוהות, לבישת מכנסי סערה, מעיל סערה, ומעל – כובע רחב שוליים – מעין מטריה, שמנסה להגן במעט על הראש והפנים מפני הטיף טיף טף:

עבודה בגשם, וגם יום-יומיים (לפעמים שלושה) אחרי הגשם פירושה גם התבוססות בבוץ, וכשאני אומרת התבוססות דמיינו לכם מגפיים עמוסות עד לחצי גובהן בבוץ דביק וחום ונפלא וגם… כבד. כל כך כבד. אחרי כמה צעדים מתחילים להפעיל את כל שרירי הרגליים, מהירך ועד הבהונות, רק כדי להרים רגל ועוד רגל ולפסוע צעד אחד ושניים לכיוון הערוגה הבאה. בדרך חזרה לבית האריזה מנסים להיפטר מכמה שיותר בוץ ומשקל – מקפצים, מרקדים (אנחנו בטח נראים קצת כמו רקדני סטפס), משתפשפים בצמחיה הצומחת במרכז השביל, ומנסים להשאיר עליה כמה שיותר מן החום החום הזה. הורדת המגף בסוף יום עבודה בוצי ורטוב כזה כמוה כהצמחת כנפיים – לכמה רגעים ראשונים מאבדים את תחושת הכובד ומוכנים לרחף…

 

בפתח בית האריזה שלנו יש גגון ומשטח כניסה מבוטן, כך שחלק מהבוץ שבעבר היה נכנס לבית האריזה עצמו, מתרכז במשטח הכניסה… זהו גם מקום העמסת הארגזים על מכוניות השליחים, ובדרך קבע בימות הגשמים נפרשות בכניסה וסביב המכוניות יריעות קרטון גדולות כדי להימנע מהבוץ, ועדיין – תוך כדי העמסה ומשלוחים – גם השליחים זוכים ליהנות מנעליים מבוצבצות למדי…

שמתם בוודאי לב שאת הירוקים אנחנו אוגדים בשבועות האחרונים בגומי ולא מכניסים לשקיות ניילון. זה משום שהם נקטפים רטובים, ורטיבות יתר שמצטברת בהם ולא מתאווררת עלולה לפגוע בעלים. מאידך, צרור ירוק ללא אריזה מצליח להתייבש קצת… ובימים קרים ולחים כמו אלה, הוא גם לא נובל במהרה כשאינו עטוף. אצלכם בבית חשוב לעטוף אותם לפני שאתם מכניסים אותם למקרר, אחרת הם ינבלו ויתייבשו. (*אנחנו מזכירים שבאתר שלנו תוכלו למצוא מדריך לאחסון הירקות ובו המלצות כיצד לשמור אצלכם בבית את הירקות בצורה מיטבית).

הגזרים, הסלקים, הדייקון, הצנוניות, השומר והבצלים שנשלפו מהקרקע יצאו חומים ומבוצבצים. חלקם זכו לאמבטיות ממושכות: כדי לשטוף מהם את הבוץ, אנחנו משרים את הירקות באמבטיה למשך כשעה ואז שוטפים אותם ונותנים להם להתנקז מהמים בתוך ארגזי פלסטיק מרושתים. אבל את הבצל והשומר, העשויים שכבות שכבות אנחנו לא שוטפים, כי עודף מים יחדור בין קליפותיהם, יצטבר שם ויזיק להם, ולכן הם מגיעים אליכם בוציים ממש. הפתרון הוא לתת לבוץ להתייבש, ואז הוא מתפורר ויורד בקלות מהירק, ואת השאריות ניתן לשטוף.

אפשר להרויח גם קצת רווח משני בשטיפה הזאת: לפני כמה חורפים התנדבה אצלנו חנה, והיא נידבה לי את הטיפ המפליא אך גם המופלא ש… בוץ הוא מסיר שומנים מצויין. כמו החול, המשמש לניקוי, גרגירי האדמה הבוציים מצליחים לגרד לכלוכים עקשניים במיוחד, בעיקר מכלי מתכת.

אז… אם יש לכם סיר שהשטיפה הרגילה לא ממש הצליחה להוריד כמה כתמים שחורים עקשניים שדבקו בו, נסו את הטיפ הבא: שימו בו את שלל ירקות השורש המבוצבצים שקיבלתם בארגז (גזר, סלק, קולרבי, צנון, שורש סלרי ופטרוזיליה וכאלה) וכסו במים. עכשיו הכינו לכם תה ושבו בנחת לבחור את המתכונים שאתם עומדים לבשל. תנו למים לעשות את שלהם, לרכך את הבוץ ולהפריד אותו מהירקות. אחרי זמן מה חזרו לירקות המבוצבצים, הוציאו אותם מן המים ושטפו היטב תחת מים זורמים. תנו להם להתייבש על מגבת עד תום, ואז הכניסו אותם לכלי אטום ולמקרר (או ישר לקדירה על הכיריים). חזרו לסיר המלוכלך שלנו – שפכו את המים בזהירות, הרבה בוץ עוד ישאר בתחתית (הבטחה שלנו) – אל תשפכו גם אותו, השתמשו בו כדי לשפשף את הסיר במקומות המפוייחים, ואז שטפו במים – התוצאה תהיה מבריקה ומפתיעה.

השבוע התחזית מספרת לנו סיפור יבש ושמשי, הטמפרטורות אמנם נמוכות, באיזור ה15-16 מעלות, אבל הפסקת הגשם, שתימשך עד סוף השבוע (אולי עם מטר קטן ברביעי) תאפשר לשדה לנשום, לספוג לתוכו בחלחול איטי ומתון את המים שירדו עליו, ולשמור אותם במאגרים מתחת לשורשי הצמחים, שמתארכים ומושיטים זרועות כדי לשתות מהם את המים והמזון האגורים בהם. ההנאה מימים כאלה של שמש שאחרי גשם היא נקייה וצרופה במיוחד. הכל שטוף,ף והתחושה היא שמותר ליהנות מהחמימות, כי השדה כבר שתה לרוויה.

ובימי שמש יפים כאלה, שלאחר הגשם והסופה, אנחנו נפרדים מחודש טבת (באכדית tebitu) – ששוקעים בו (בבוץ) בשל הגשמים המציפים את הדרכים והשדות, ומקבלים בברכה את חודש שבט – (באכדית shabatu) – הַמַּכֶּה – שקיבל את שמו כי בו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים ומכים על הקרקע. ברוך הבא!

בתקוות לחודש של מכות טובות שיהיו בעצם יותר טפיחות עדינות ומרוות של מטר,
שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה
________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/טאטסוי/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית, ברוקולי, בצל ירוק/כרישה/בצל לח, מלפפון, עגבניה, גזר , פטרוזיליה/רוקט/מיזונה, חסה, כרובית. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/אפונה/פול ירוק.

ובסל הגדול גם: קולרבי/שומר, דייקון/לפת, כרוב אדום/סלק, סלרי עלים או שורש

בארגז הפירות: פומלה, בננה, קיווי, קלמנטינה.

יום רביעי: בצל לח/כרישה/בצל ירוק, סלרי עלים/שורש, עגבניה, גזר, כרובית/תפו"א, פטרוזיליה/מיזונה/רוקט, חסה, מלפפון, ברוקולי, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי. בארגזים קטנים בלבד: ארטישוק ירושלמי/אפונה/פול ירוק

ובסל הגדול גם: קולרבי/שומר, צנונית/דייקון, סלק, כרוב/טאטסוי.

בארגז הפירות: פומלה/אבוקדו, בננה, קיווי, קלמנטינה/תפוז.