29 ביוני-1 ביולי 2020 – ספיידרמן אוהב מלונים?

עונת האוכמניות המעולות של גדי ותמיר עומדת לקראת סיום.
נותרו עוד שבועות ספורים ואנחנו ניאלץ להיפרד מהקטנטנות המתוקות האלה.
כמה משמח שאוכמניות נשמרות מעולה בהקפאה – אז זה הזמן להצטייד באוכמניות שימתיקו לכם את החך עוד כמה חודשים…
הזמנה דרך מערכת ההזמנות שלנו.
______________________________

השבוע, לכבוד המלונים והאבטיחים שלנו ולכבוד חופשת הקיץ הנפתחת השבוע בבתי הספר, אנחנו מסיימים את טרילוגיית פירות מיקשת הקיץ שלנו ושולחים לכם סיפור מתוק ומצחיק – על אנאנסי העכביש והמלון והמדבר.

לפני הסיפור – קצת על אנאנסי העכביש:
אנאנסי (Anansi) הוא אל-עכביש מערב-אפריקאי, בנם של אל השמיים ואלת האדמה והפוריות. הוא אחת הדמויות הפופולריות ביותר במיתולוגיה המערב-אפריקאית. הוא נחשב כבורא השמש, הירח והכוכבים, וכמייסד התחלפות היום והלילה. הוא גם זה שיצר את האדם הראשון, ואביו הפיח בו רוח חיים. כמו "טריקסטר" טיפוסי הוא ערמומי, תחמן ומנוול, אך גם מלמד את האדם כיצד לזרוע תבואה ואיך לעבוד במעדר בשדותיו. ובתרבות המודרנית הוא מופיע בסדרת הקומיקס של מארוול כספיידרמן הראשון, שקדם לכל אנשי העכביש אחריו. הסיפור השבוע הוא עיבוד (שנעשה בידיו האמונות של אריק קימל) של אחת ממעשיות אנאנסי.

——————-

אנאנסי והמלון המדבר

בוקר בהיר אחד ישב אנאנסי העכביש על ענף עץ שיטה קוצני והביט מטה על גנו של פִּיל. פִּיל עדר בחלקת המלונים שלו.
המלונים הבשלים נראו כאילו הם קוראים לאנאנסי: "ראה כמה עסיסיים ומתוקים אנחנו! בוא ואכול אותנו!"
אנאנסי אהב מאוד לאכול מלונים. אך הוא היה עצל מדי לגדל אותם בעצמו, וכך, ישב למעלה על עץ השיטה, מתבונן וממתין, בעוד השמש עולה מעלה ברקיע והיום הולך ומתחמם. כשהגיעו הצהריים, כבר היה חם מדי לעבוד, ופִּיל הניח את המעדר ונכנס לביתו לחטוף תנומה.


זה היה הרגע אשר לו חיכה אנאנסי: הוא שבר ענף קוצני מהעץ וקפץ איתו למטה לתוך חלקת המלונים. בעזרת הקוץ הוא ניקב חור במלון הגדול והבשל ביותר, השתחל לתוך המלון דרך החור והחל לזלול. הוא אכל וזלל עד שהיה עגול כמו דובדבן.
"אני מפוצץ", אמר אנאנסי לבסוף, "פִּיל ישוב בקרוב, זה הזמן ללכת". אולם, כשניסה להשתחל החוצה דרך החור ציפתה לו הפתעה: הוא לא הצליח – החור היה גדול דיו לעכביש רזה ודק, אך קטן מדי לעכביש שמן ועגול…
"אני תקוע!" קרא אנאנסי "אנ'לא יכול לצאת. אצטרך לחכות עד שאהיה שוב רזה".

אנאנסי ישב בתוך המלון על ערימת גרעינים וחיכה. הזמן עבר לאיטו.
"משעמם לי" חשב אנאנסי "הלוואי שהיה לי משהו לעשות".
בדיוק אז הוא שמע את פִּיל שב אל הגן. לאנאנסי היה רעיון. "כשפִּיל יתקרב, אני אדבר. ופִּיל יחשוב שהמלון מדבר. איזה צחוק!"
פִּיל הגיע לחלקת המלונים. "הביטו על המלון הנאה הזה, כמה גדול ובשל הוא!" הוא אמר, כשהוא מרים את המלון.
"איי!" קרא אנאנסי.
פִּיל קפץ ממקומו "אה! מי אמר את זה?"
"אני אמרתי, המלון" אמר אנאנסי
"לא ידעתי שמלונים יודעים לדבר" אמר פִּיל
"כמובן שאנחנו יודעים לדבר. אנחנו מדברים כל הזמן. הבעיה היא שאתם אף פעם לא מקשיבים"
"אינני מאמין למשמע אזני!" קרא פִּיל "מלון מדבר! מי היה מאמין? אני מוכרח להראות אותו למלך!"

פִּיל רץ במורד הרחוב, ובידו המלון ואנאנסי בתוכו. בדרך הוא נתקל בהיפו.
"לאן אתה הולך עם המלון?" שאל היפו
"אני לוקח אותו אל המלך" אמר לו פִּיל
"לשם מה? למלך יש אלף מלונים"
"אין לו מלון כמו זה" אמר פִּיל "זהו מלון מדבר"
היפו לא האמין לפִּיל "מלון מדבר? איזה רעיון! זה מגוחך כמו…"
"…היפו רזה" אמר המלון
היפו התעצבן כל כך שפניו הפכו אדומות "מי אמר את זה? האם אתה אמרת זאת, פִּיל?"
"זה לא הייתי אני, זה היה המלון" אמר פִּיל "אמרתי לך שהוא מדבר, עכשיו אתה מאמין לי?
"אני מאמין!" קרא היפו "אני רוצה לבוא איתך. אני רוצה לשמוע מה יאמר המלך, כשיראה את המלון המדבר"
"אם כך, בוא איתי" אמר פִּיל. ופִּיל והיפו המשיכו יחד בדרכם, ואיתם המלון.

מפה לשם, הם פגשו בחזיר-יבלות. "לאן אתם לוקחים את המלון?" שאל אותם חזיר-יבלות
"אנחנו לוקחים אותו למלך" אמרו לו פִּיל והיפו
"לשם מה? למלך יש אלף מלונים" אמר חזיר-יבלות
"אין לו מלון כזה" ענה היפו "המלון הזה מדבר. שמעתי במו אזניי"
חזיר-יבלות החל לצחוק "מלון מדבר? הי, זה מגוחך כמו…"
"חזיר-יבלות יפה תואר" אמר המלון
חזיר-יבלות התעצבן כל כך שכל גופו רעד "מי אמר את זה? האם אתה אמרת זאת, פִּיל? האם אתה אמרת זאת, היפו?"
"כמובן שלא" אמרו לו היפו ופִּיל "המלון הוא שדיבר. עכשיו אתה מאמין לנו?"
"אני מאמין!" קרא חזיר-יבלות "תנו לי לבוא אתכם, אני רוצה לראות מה יעשה המלך כשיראה את המלון המדבר"
וכך, חזיר-יבלות, פִּיל והיפו המשיכו יחד בדרכם, ואיתם המלון.
בדרך הם פגשו בבת-יענה, קרנף וצב. גם הם לא האמינו שהמלון יכול לדבר, עד ששמעו אותו בעצמם, ואז גם הם רצו לבוא.

החיות הגיעו אל המלך. פִּיל השתחווה והניח את המלון לרגלי המלך.
"לשם מה אתה מביא לי מלון?" שאל המלך את פִּיל "יש לי אלף מלונים גדלים בגני"
"אין לך אף אחד כמו זה" אמר פִּיל "המלון הזה מדבר"
"מלון מדבר! אני לא מאמין! אמור משהו, מלון" דחף המלך את המלון ברגלו.
המלון לא אמר דבר
"מלון" אמר המלך בקול קצת יותר חזק "אין סיבה להתבייש. אמור מה שאתה רוצה. ברצוני רק לשמוע אותך מדבר"
המלון עדיין לא אמר דבר
המלך איבד את סבלנותו "מלון, אם אתה יכול לדבר, אני רוצה שתאמר משהו. אני מצווה עליך לדבר"
המלון לא השמיע קול
המלך ויתר "הו, זהו מלון מטופש!" אמר
ואז דיבר המלון: "אני מטופש? למה אתה אומר ככה? אני לא זה שמדבר אל מלונים!…"
החיות מעולם לא ראו את המלך כועס כל כך "איך מעז מלון להעליב אותי!" הוא צעק. הוא הרים את המלון והשליך אותו רחוק רחוק.
המלון קפץ והתגלגל כל הדרך עד לביתו של פִּיל. טראח! המלון התנגש בעץ השיטה והתבקע.

אנאנסי אסף עצמו מבין חלקי קליפות המלון, וטיפס החוצה. כל ההתרגשות הפכה אותו שוב רזה. ועתה, כשהיה שוב רזה, הוא היה רעב. הוא טיפס על עץ הבננה, התיישב במרכז אשכול בננות בשל, והחל לזלול.
פִּיל חזר, וניגש מיד לחלקת המלונים. "אתם המלונים הכנסתם אותי לצרות אצל המלך!" אמר פִּיל "מעכשיו והלאה אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים. אני לא מתכוון להקשיב לאף מילה שלכם!"
"כל הכבוד, פִּיל!" קרא אנאנסי מתוך הבננות "אנחנו הבננות היינו צריכות להזהיר אותך – מלונים מדברים הם צרה צרורה"…

—————-

מאחלים לכם קיץ מתוק, עסיסי ונעים, מלא צחוק, חברים וסיפורים וכמובן – בריאות!
שבוע טוב – מכולנו בח'ביזה
_____________________________

השבוע יש לנו בזיליקום בחלק מהארגזים! נכתוב עליו בהרחבה בהמשך, אבל רצינו להדגיש את הוראות האחסון שלו: חותכים את קצות הגבעולים, שמים בכוס מים עד לגובה העלה התחתון. מניחים במקום מואר היטב. ביממה הראשונה מכסים בשקית פלסטיק מחוררת.

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, חסה, עגבניות צ'רי, מלון/אבטיח, מלפפון, עגבניה, שעועית צהובה או ירוקה/נתח דלעת, תירס, פטרוזיליה, חצילים/פקוס/תפו"א, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה/שום, בזיל/כוסברה, דלורית/דלעת אמורו/דלעת ערמונים.

בארגז הפירות: בננה, שזיפים, מנגו. בארגז הקטן: תפוחי עץ. בארגז הגדול: נקטרינות.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, תירס, מלון/אבטיח, עגבניות צ'רי/נתח דלעת, חצילים/פקוס/תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/דלעת ערמונים/דלורית, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הגדול גם: בזיל, כרישה/בצל לח או ירוק/שום, שעועית ירוקה או צהובה/לוביה תאילנדית.

בארגז הפירות: נקטרינות/שזיפים, תפוחי עץ, ענבים. בארגז הקטן: בננה. בארגז הגדול: אפרסקים.

15-17 ביוני 2020 – ריח מלונים

כדי להמתיק את הימים החמים האלה – אנחנו פוצחים במבצע תמר ברהי:

בתקופה הקרובה ארגז תמר ברהי 5 ק"ג יעלה 130 שקלים (במקום 150).

הברהי הוא תמר קטן, מתוק מאוד ורך – בשל טעמו הקרמלי, בסמר העניקו לו את הכינוי "טופי של תמר". מצויין לשייקים ולאפיה וכמובן לנשנוש בריא…

בתאבון ולבריאות!

____________________________________

וברוח ההתחדשויות העונתיות – מחלבת עיזה פזיזה מוסיפה למבחר הגבינות המעולות שלה גבינת סיגל ביין – חריץ גבינה חצי קשה בסגנון פקורינו צעירה ביין אדום, ארוזה בוואקום.

בגבינה כ26% שומן, משקל החריץ כ150 גרם, המחיר: 33.5.

בתאבון!

___________________________________

מתיקות של קיץ

כבר כמה שבועות שפירות מתוקים ועגולים מתחילים להציץ בארגזים – אז השבוע עלון שכולו מתיקות וקיץ – על הפירות שבשבילם כמעט נסבל לעבור ימי קיץ חמים כמו אלו שעוברים עלינו, או לפחות אם בלתי נסבל, אפשר תמיד להתנחם בהם – המלונים…

בינתיים אנחנו בח'ביזה דבקים בזהותנו כפלאחים, עובדי אדמה, מגדלי ירקות. היה לנו רגע או שניים שחשבנו לטעת מטע קטן של עצי פרי, אבל בינתיים החלטנו לדבוק בקרוב לקרקע. אבל המתיקות אינה רק מנת חלקם של פירות עץ, ולכן, מדי שנה אנחנו לא מוותרים על זוג פירות שגדלים בהשתרעות נינוחה בשדה הפתוח, לא על עץ ולא על שיח והפכו כבר אורחי קבע בארגזי הקיץ שלנו– הלא הם המלון והאבטיח.

הם שייכים למשפחת הדלועים, חמולת קיץ מפוארת, דודנים לשאר בני המשפחה המשתרעים שלהם – הדלעת, הקישואים, המלפפון והפקוס (ולכל מי שעדיין חושב שאנחנו שולחים לו שתי שקיות קישואים לאחרונה, אני ממליצה להעיף מבט בעלון לפני שבועיים שהוקדש לו). הפאקוס, למרות שהוא מתנהג כתחליף מלפפון, הוא בעצם מלון שנקטף צעיר, וטוב שכך, כי הפאקוס לא יצבור מתיקות ככל שיתבגר, אבל המלונים דווקא כן. לקראת הבשלתם עולה רמת הסוכר בפירות, והם הופכים נחשקים, לא רק לנו, לצערנו, אלא גם לציפורים ולעכברים שיודעים לאתר מצויין מלון בשל ועסיסי ומתעקשים לחלוק איתנו מדי פעם… (עוד על כך בהמשך).

אנחנו משתדלים להכניס את המלונים לאדמה מוקדם ככל האפשר. חלק מהם נזרעים, ואחרים נשתלים, כדי להרוויח עוד קצת זמן ופחות עישוב. המלונים הראשונים נשתלו כבר בתחילת ובאמצע פברואר ושוב נשתלו ונזרעו במרץ, באפריל ובמאי. מכיוון שבתחילה עוד היה חורף ממש, כיסינו אותם ביריעות פלסטיק מלמעלה, כדי שיהיה להם חמים ונעים, והם יצליחו לצמוח ולהתחזק בחממונת הקטנה שנוצרה תחת הפלסטיק, הסבבים הבאים כבר נשתלו בערוגה פתוחה, כי מזג האויר התחמם. אנחנו שותלים וזורעים אותם במספר סבבים, כדי שנוכל לקטוף לאורך זמן מן המתוק המתוק הזה.

בתחילת הגידול המלון מכוסה בבד לבן ודק, המכונה אגריל, שמאפשר לצמח לגדול בשלוה בלי להידבק בוירוסים ומחלות המגיעים מחרקים שונים. בשלב שהצמח מגיע לפריחה, אנחנו צריכים, כמובן, להסיר את ההינומה הלבנה ולאפשר לכלה הנאוה להתמודד עם העולם שבחוץ – כי עם כל הסכנות האורבות ממחלות ווירוסים, באיר הפתוח ישנו גם המפגש הצפוי עם חרקים מאביקים, שבלעדיו לא יהיו האבקה והפריה ולא יהיו פירות מתוקים.

קצת פחות מחודשיים לוקח למלונים הראשונים לקרוץ לנו בעגלגלות ירוקה מן הערוגה, ומקץ כמה שבועות, חודשיים ומשהו עד שלושה אחרי השתילה והזריעה הם כבר משנים את צבעם, מתרככים מעט מבפנים, מתמלאים עסיס מתוק וניתקים בקלות מן הצמח. מלונים, מתחילים להבשיל כ30 יום לאחר הפריחה, כשרמות הסוכר והpH עולות, ואל הסוכרים המרכיבים את מוצקי הפרי מתלווים כ90% מים. אנחנו רוצים לקטוף אותם, כמובן, בשיא בשלותם, לאחר שכמות הסוכר בהם הגיעה למקסימום, והם מתוקים ועסיסיים. מלונים שנקטפים בוסר יהפכו עם הזמן לעסיסיים ורכים יותר, אך לא יוכלו להיות טעימים ומתוקים.

למלונים אין מאגר פחמימות, בעצם רוב רובן של הפחמימות בהם הוא סוכרים, ולא עמילן, ולכן אין להם עמילנים שיהפכו לסוכר לאחר הקטיף. מה שקוטפים הוא מה שיש. כך, במהלך השנים התפתחו שיטות שונות ומשונות לקביעת בשלות הפרי. בין השיטות המדעיות יותר נמצאים הרפרקטומטר: מכשיר למדידת רמות סוכר, ו-(NMRI (Nuclear Magnetic Resonance Imaging. אבל אנחנו, הפלאחים הפשוטים, פשוט מריחים (מממ… זה מריח כמו פרי בשל), מסתכלים (וגם הצבע כבר התחלף מירוק לצהוב!), ממששים (לוחצים על בסיס הפרי, במקום שבו היה הפרח), ומנסים לקטוף (נתלש בקלות, מצויין. אם לא – כנראה דרוש לו עוד זמן). אנחנו מגלגלים אותם בזהירות לערימות ארוכות לצידה של הערוגה ועוברים עם מריצה כדי לאסוף את החבורה לקצה הערוגה, שם נסדר אותם בארגזים נמוכים (הם לא אוהבים לשבת בקומות) וניקח אותם להדיף ריחות משכרים בבית האריזה.

לצערנו, לא רק אנחנו חושקים בעסיסיים האלה, ומדי שנה יש לנו מאבק עיקש בעורבים שמנסים את מזלם בניקור ונשנוש מן המלונים המתוקים שלנו. לכן עם ההבשלה אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים שחורה, שאמורה למנוע מהעופות הגרגרניים להגיע לפירות שלנו לפנינו. השנה אנחנו מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… דחליל ציפור. מדובר בעפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. בכל בריזה אפילו עדינה (פחות מ2 קמ"ש), העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס. התעופה האקראית והמשתנה שלו מונעת מהציפורים המזיקות להתרגל אליו ולכן הם ממשיכות להירתע ממנו – הוא יותר מדי דומה לדבר האמיתי (גם אנחנו מתבלבלים…). תוכלו לשפוט בעצמכם – הנה הוא:

השנה גידלנו ארבעה זנים, רובם פרי פיתוחים מקומיים. שלושה מהם הם מטיפוס אננס: מלון ארוך, אליפטי ועסיסי, שאילן היוחסין שלו ארוך וותיק ומקומי. הוא פותח מזן המלון הבלאדי שגדל כאן בארץ שנים רבות. החקלאים המקומיים כינו אותו פשוט "שמאם" (מלון) או לפעמים על שם דודנו – בטיחי אספר (אבטיח צהוב). אנחנו מגדלים שלושה זנים ממנו: הדסון ג'סטין ודונה. 

בנוסף להם, זרענו השנה מלון גליה, גם הוא מלון ותיק, כדורי וירוק מבפנים:

 

ההיסטוריה של המלונים מתחילה באפריקה, שם עדיין מוצאים זנים רבים של מלוני בר. לא ידוע מתי, היכן ואיך בויתו המלונים, אך כנראה בחרו ושמרו הלקטים של אותה תקופה את זרעי המלונים המתוקים ביותר. הם כבר היו בשפע במצרים לפני למעלה מ4000 שנה, ומילניום מאוחר יותר הגיעו, בנתיבי מסחר, לטורקיה, איראן, אפגניסטן, הודו, דרום מרכז רוסיה, סין ויפאן. הם מתוארים בתמונות (ציור קבורה מצרי מלפני 2400 שנה) ובכתובים, למשל, ב"מסעות גילגמש", לפני 2000 שנה, שם אוכל גילגמש מלונים ארומאטיים. לאירופה הם הגיעו כנראה בסביבות התקופות היוונית והרומית. המורים הביאו אותם מצפון אפריקה לספרד בתקופת שלטונם שם. בארץ ידוע המלון מתקופת המשנה, הוא מוזכר בה בשם "מלפפון"… המלונים הללו היו קטנים מאוד יחסית לאלו שאנחנו אוכלים היום, גודלם היה כשל תפוז.

מלונים נאכלים בצורות שונות בתרבויות שונות: במזרח הרחוק מבשלים מלונים, אבל אלו זנים שונים מהמלונים המתוקים המוכרים לנו. במזרח התיכון, במרכז ודרום אמריקה ובסין אוכלים גרעיני מלונים מיובשים כחטיף. במקסיקו עושים מהמלון מיץ מרענן ועדין בטעמו agua fresca (מים טריים). ביפן מכינים ממלון "מידורי": ליקר מלון כבד ומתוק בטעמו, המופק ע"י השריית מלונים באלכוהול למשך כחודש(!). גם באכילת המלון חי, בצורה המוכרת לנו, מגוונים אנשים בתיבול לפי טעמם: מלח ופלפל, אבקת ג'ינג'ר או מיץ לימון.

אלכימאים בימי הביניים טענו שהמלון מעודד זרימת דם ומתאים למזגים איטיים ורגזניים. נאמר עליו כי הוא מקל כאבי אבנים בכליות ומנקה את העור. ברפואה הסינית נחשב המלון כמזון קר, המשפיע על הלב והקיבה, מעודד השתנה, מקל על עצירות, משפיע על מחלת כבד, מסייע להקלת שיעול, מוריד חום ומפחית צמא. מומלץ לאכול אותו בנפרד, כארוחה בפני עצמה.

מבחינה תזונתית המלון עשיר בוויטמין C (בחצי מלון 117 מ"ג, כמעט כפול מהתצרוכת היומית המומלצת) ובוויטמין A=בטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון שעוזרים להגן על התאים מהנזק של הרדיקלים החופשיים. בנוסף, בחצי מלון יש מעל 800 מ"ג של אשלגן (כמעט כפול מאשר בבננה), שעוזר להורדת לחץ דם ולכאבי שרירים.

מאחלים לכולנו שבוע מתוק ומלא טוב, מרווה, מרענן ומלא עסיס,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

______________________________________________

מה השבוע בסל הקייצי?

יום שני: קישואים, תפו"א, מלון/תירס, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו, נתח דלעת/דלורית/דלעת ערמונים, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, תרד ניוזילנדי/מנגולד. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/שום/בצל לח.

בארגז הגדול גם: סלק, חציל/פאקוס, עגבניות צ'רי, שעועית צהובה.

בארגז הפירות: אפרסק, בננה, דובדבן. בארגז הגדול גם: אבוקדו/תפוח עץ.

יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, מלון/אבטיח, שעועית צהובה/פלפל מאורך, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/נתח דלעת/דלורית, תרד ניוזילנדי/מננגולד. בארגזים קטנים בלבד: עגבניות צ'רי.

בארגז הגדול גם: דלעת ערמונים, שום/בצל לח/בצל ירוק, חציל/פאקוס, סלק

בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינה. בארגז הקטן גם: דובדבן. בארגז הגדול גם: אפרסק.

8-10 ביולי 2019 – ריח מלונים

חדש!

אליעזר ורוז מ"שורשי ציון" מציעים לכם ממרחי אגוזים, שקדים ושוקולד טבעיים ויחודיים.
הממרחים טחונים באבן ריחיים מ100% אגוזים, שקדים וזרעים מונבטים, וממרח שוקולד מתוצרת הבית, ללא חומרים משמרים או תוספים למיניהם.
את הממרחים השונים מכינים במפעל בכמויות קטנות כדי להבטיח טריות ואיכות.
200 גרם באריזה.
הוסיפו לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________________________

מי יתנני במדבר מלון… עסיסי ומתוק

(הנביא ירמיהו בעיבוד ח'ביזאי)

כבר כמה שבועות שפירות מתוקים ועגולים מתחילים להציץ בארגזים – אז השבוע עלון שכולו מתיקות וקיץ – על הפירות שבשבילם כמעט נסבל לעבור ימי קיץ חמים כמו אלו שעוברים עלינו, או לפחות אם בלתי נסבל, אפשר תמיד להתנחם בהם – המלונים…

בינתיים אנחנו בח'ביזה דבקים בזהותנו כפלאחים, עובדי אדמה, מגדלי ירקות. היה לנו רגע או שניים שחשבנו לטעת מטע קטן של עצי פרי, אבל בינתיים החלטנו לדבוק בקרוב לקרקע, ולהשאיר לחילף מ"מלוא הטנא" את אגף בוסתני הפירות. ובכל זאת אנחנו לא מוותרים על זוג פירות שהפכו כבר אורחי קבע בארגזי הקיץ שלנו, וזאת משום שהם גדלים בהשתרעות נינוחה בשדה הפתוח, לא על עץ ולא על שיח – הלא הם המלון והאבטיח. כבר סיפרנו על האבטיח, האח הקשוח, ועל המלון נספר היום.

נזכיר שהם שייכים למשפחת הדלועים, חמולת קיץ מפוארת, דודנים לשאר בני המשפחה המשתרעים שלהם – הדלעת והקישואים, המלפפון והפקוס (ולכל מי שעדיין חושב שאנחנו שולחים לו שתי שקיות קישואים לאחרונה, אני ממליצה להעיף מבט בעלון לפני כמה שבועות שהוקדש לו). הפקוס, למרות שהוא מתנהג כתחליף מלפפון, הוא בעצם מלון שנקטף צעיר, וטוב שכך, כי הפקוס לא יצבור מתיקות ככל שיתבגר, אבל המלונים דווקא כן. לקראת הבשלתם עולה רמת הסוכר בפירות, והם הופכים נחשקים, לא רק לנו, לצערנו, אלא גם לציפורים ולעכברים שיודעים לאתר מצויין מלון בשל ועסיסי ומתעקשים לחלוק איתנו מדי פעם…

אנחנו משתדלים להכניס את המלונים לאדמה מוקדם ככל האפשר. חלק מהם נזרעים ואחרים נשתלים כדי להרויח עוד קצת זמן ופחות עישוב. המלונים הראשונים נשתלו כבר בתחילת פברואר ושוב נשתלו ונזרעו בתחילת מרץ ובאפריל. מכיוון שבתחילה עוד היה חורף ממש, כיסינו אותם ביריעות פלסטיק מלמעלה, כדי שיהיה להם חמים ונעים, והם יצליחו לצמוח ולהתחזק בחממונת הקטנה שהיתה להם תחת הפלסטיק. המלונים הראשונים נקטפים ונשלחו אליכם לפני כמה שבועות. אחריהם באו סבבים נוספים, כמובן, כדי שנוכל לקטוף לאורך זמן מן המתוק המתוק הזה.

בתחילת הגידול המלון מכוסה בבד לבן ודק, המכונה אגריל, שמאפשר לצמח לגדול בשלוה בלי להידבק בוירוסים ומחלות המגיעים מחרקים שונים. בשלב שהצמח מגיע לפריחה אנחנו צריכים, כמובן, להסיר את ההינומה הלבנה ולאפשר לכלה הנאוה להתמודד עם העולם שבחוץ – כי עם כל הסכנות האורבות ממחלות ווירוסים, ישנו גם המפגש הצפוי עם חרקים מאביקים, שבלעדיו לא יהיו האבקה והפריה ולא יהיו פירות מתוקים.

קצת פחות מחודשיים לוקח למלונים הראשונים לקרוץ לנו בעגלגלות ירוקה מן הערוגה, ומקץ כמה שבועות, חודשיים ומשהו עד שלושה אחרי השתילה והזריעה הם כבר משנים את צבעם, מתרככים מעט מבפנים, מתמלאים עסיס מתוק וניתקים בקלות מן הצמח. מלונים, מתחילים להבשיל כ30 יום לאחר הפריחה, כשרמות הסוכר והpH עולות, ואל הסוכרים המרכיבים את מוצקי הפרי מתלווים כ90% מים. אנחנו רוצים לקטוף אותם, כמובן, בשיא בשלותם, לאחר שכמות הסוכר בהם הגיעה למקסימום, והם מתוקים ועסיסיים. מלונים שנקטפים בוסר יהפכו עם הזמן לעסיסיים ורכים יותר, אך לא יוכלו להיות טעימים ומתוקים. למלונים אין מאגר פחמימות, בעצם רוב רובן של הפחמימות בהם הוא סוכרים, ולא עמילן, ולכן אין להם מה להמיר לסוכר אם נקטפו. מה שקוטפים הוא מה שיש.

כך, במהלך השנים התפתחו שיטות שונות ומשונות לקביעת בשלות הפרי. בין השיטות המדעיות יותר נמצאים הרפרקטומטר, מכשיר למדידת רמות סוכר, וNMRI (Nuclear Magnetic Resonance Imaging). אבל אנחנו, הפלאחים הפשוטים, פשוט מריחים (מממ… זה מריח כמו פרי בשל), מסתכלים (וגם הצבע כבר התחלף מירוק לצהוב), ממששים (לוחצים על בסיס הפרי, במקום שבו היה הפרח), ומנסים לקטוף (נתלש בקלות, מצויין. אם לא – כנראה דרוש לו עוד זמן). אנחנו מגלגלים אותם בזהירות לערימות ארוכות לצידה של הערוגה ועוברים עם מריצה כדי לאסוף את החבורה לקצה הערוגה, שם נסדר אותם בארגזים נמוכים (הם לא אוהבים לשבת בקומות) וניקח אותם להדיף ריחות משכרים בבית האריזה.

לצערנו, לא רק אנחנו חושקים בעסיסיים האלה, ומדי שנה יש לנו מאבק עיקש בעורבים שמנסים את מזלם בניקור ונשנוש מן המלונים המתוקים שלנו. לכן עם ההבשלה אנחנו מכסים אותם ברשמת ציפורים שחורה שאמורה למנוע מהעופות הגרגרניים להגיע לפירות שלנו לפנינו. השנה נוסף לנו מתחרה (נכון יותר מתחרים רבים) מלמטה – עכברי השדה גילו את האוצר, כרסמו חורים בחלק מהמלונים שלנו וזללו בתאוה את תוכם המתוק. זו צרה חדשה מבחינתנו, עד כה לא היו לנו בעיות עם עכברים. יתכן שזה משום שעד כה הצליחו ציפורי הטרף לשמור על העכברים אצלנו בכמות נמוכה וסבירה, אך משהו השתבש והעופות הדורסים לא מצליחים השנה לאכול מספיק עכברים ולמנוע מהם להגיע למלונים שלנו.

למרבה המזל, לחקלאים רבים, בעיקר בשדות דגנים, יש בעיית עכברים מתמשכת ולכן גם נמצא פתרון אקולוגי מוצלח למדי – קוראים לתנשמות לתגבורת. התנשמת היא דורסת לילה שניזונה בעיקר ממכרסמים. היא מסוגלת לאכול בלילה אחד 10 מכרסמים, וזוג תנשמות יכול לאכול 2,000-6000 מכרסמים בשנה. הם חובבי צאצאים – זוג תנשמות מגדל עד 13 גוזלים, וביחד כל המשפחה העליזה והרעבה יכולה בהחלט לנקות את השטח מחולדות ומעכברים. כדי לקרוא לה להגיע אלינו צריך להציע לה פתרון למצוקת הדיור, ולבנות לה ארגז קינון מתאים, ו…זהו בעצם. העמדת תיבות הקינון תמשוך את הזוגות הצעירים לשדה, האוכל, כידוע, זמין ובשפע – ואנחנו מקוים שבשנה הבאה (ואולי אולי אפילו כבר השנה) לא תפגוש שוב בבעיית מכרסמים בשדה.

מי שמעוניין להעמיק בסיפור המעניין של התנשמת כמדבירה ביולוגית טבעית ושיתוף הפעולה שלה עם החקלאים בישראל, מוזמן לעיין כאן

השנה גידלנו חמישה זנים, רובם פרי פיתוחים מקומיים. שלושה מהם הם מטיפוס אננס: מלון ארוך, אליפטי ועסיסי, שאילן היוחסין שלו ארוך וותיק ומקומי: הוא פותח מזן המלון הבלאדי שגדל כאן בארץ שנים רבות. החקלאים המקומיים כינו אותו פשוט "שמאם" (מלון) או לפעמים על שם דודנו – בטיחי אספר (אבטיח צהוב). כאמור, אנחנו מגדלים שלושה זנים: ריימונד – שבשרו קרמי ובהיר, והדסון ויניב – שתוכם כתום עז. הדסון וריימונד נשתלים מוקדם – מבכירים, כלומר, מתאימים לתחילת העונה, ויניב מאפיל, כלומר, מתאים גם להמשך ולסוף העונה. הזריזים, המבכירים כבר נקטפו ונשלחו אליכם לפני כמה שבועות. מהמאוחרים יותר יש שנזרעו ונשתלו אפילו במאי, ואלו מתחילים להבשיל עכשיו.

בנוסף להם, זרענו השנה מלון גליה, גם הוא מלון ותיק, כדורי וירוק מבפנים:

 

והשנה אנחנו מנסים לראשונה זן חדש – פרלינה, שגם הוא עגול ובשרו כתום. אותו תתחילו לפגוש בארגזים בשבועות הקרובים:

ההיסטוריה של המלונים מתחילה באפריקה, שם עדיין מוצאים זנים רבים של מלוני בר. לא ידוע מתי, היכן ואיך בויתו המלונים, אך כנראה בחרו ושמרו הלקטים של אותה תקופה את זרעי המלונים המתוקים ביותר. הם כבר היו בשפע במצרים לפני למעלה מ4000 שנה, ומילניום מאוחר יותר הגיעו, בנתיבי מסחר, לטורקיה, איראן, אפגניסטן, הודו, דרום מרכז רוסיה, סין ויפאן. הם מתוארים בתמונות (ציור קבורה מצרי מלפני 2400 שנה) ובכתובים, למשל, ב"מסעות גילגמש", לפני 2000 שנה, שם אוכל גילגמש מלונים ארומאטיים. לאירופה הם הגיעו כנראה בסביבות התקופות היוונית והרומית. המורים הביאו אותם מצפון אפריקה לספרד בתקופת שלטונם שם. בארץ ידוע המלון מתקופת המשנה, הוא מוזכר בה בשם "מלפפון"… המלונים הללו היו קטנים מאוד יחסית לאלו שאנחנו אוכלים היום, גודלם היה כשל תפוז.

מלונים נאכלים בצורות שונות בתרבויות שונות: במזרח הרחוק מבשלים מלונים ואוכלים אותם כמו ירקות אחרים, אבל אלו זנים אחרים מהמלונים המתוקים המוכרים לנו. אחד הזנים האוריינטליים הוא מלון צ'אקיאינג שגדל מתאילנד עד דרום סין. זן זה של מלון מוחמץ ונשמר כך למשך מספר חודשים. במזרח התיכון, במרכז ודרום אמריקה ובסין אוכלים גרעיני מלונים מיובשים כחטיף. במקסיקו עושים מהמלון מיץ מרענן ועדין בטעמו agua fresca, כלומר – מים טריים. ביפן מכינים ממלון משקה אחר, "מידורי": ליקר מלון כבד ומתוק בטעמו, המופק ע"י השריית מלונים באלכוהול למשך כחודש(!). גם באכילת המלון חי, בצורה המוכרת לנו, מגוונים אנשים בתיבול לפי טעמם: מלח ופלפל, אבקת ג'ינג'ר או מיץ לימון.

אלכימאים בימי הביניים טענו שהמלון מעודד זרימת דם ומתאים למזגים איטיים ורגזניים. נאמר עליו כי הוא מקל כאבי אבנים בכליות ומנקה את העור. ברפואה הסינית נחשב המלון כמזון קר המשפיע על הלב והקיבה, מעודד השתנה, מקל על עצירות, משפיע על מחלת כבד, מסייע להקלת שיעול, מוריד חום ומפחית צמא. מומלץ לאכול אותו בנפרד, כארוחה בפני עצמה.

מבחינה תזונתית המלון עשיר בוויטמין C (בחצי מלון 117 מ"ג, כמעט כפול מהתצרוכת היומית המומלצת) ובוויטמין A=בטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון שעוזרים להגן על התאים מהנזק של הרדיקלים החופשיים. בנוסף, בחצי מלון 853 מ"ג של אשלגן (כמעט כפול מאשר בבננה), שעוזר להורדת לחץ דם ולכאבי שרירים.

מאחלים לכולנו שבוע מתוק ומלא טוב, מרווה, מרענן ומלא עסיס,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וצוות ח'ביזה

______________________________

מה מלווה את המלון השבוע בסל?

יום שני: תירס/פלפל אדום, דלעת אמורו/דלעת ערמונים, חסה, מלון/אבטיח, מלפפון/פקוס, עגבניה, שעועית ירוקה או צהובה/לוביה תאילנדית, דלורית/דלעת נאפולי, חצילים/בצל יבש, עגבניות צ'רי. בארגזים קטנים בלבד: קישוא.

בארגז הגדול גם: מנגולד/תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה, כרישה/שום/בצל ירוק, תפו"א.

בארגז הפירות: אבטיח, מנגו, שזיף. בארגזים קטנים: בננה, בארגזים גדולים: דובדבן.

יום רביעי: תירס/פלפל אדום, שעועית ירוקה וצהובה/לוביה תאילנדית/במיה/דלעת ערמונים, עגבניה, דלעת אמורו, חצילים, דלעת נאפולי/דלורית, תפו"א/בצל יבש, מלון, עגבניות צ'רי, מלפפון/פקוס, תרד ניוזילנדי/חסה/מנגולד.

בארגז הגדול גם: קישואים, פטרוזיליה, כרישה/בצל ירוק/שום.

בארגז הפירות: מנגו, ענבים, אבטיח. בארגזים קטנים: בננה. בארגזים גדולים: אפרסק.

18-20 ביוני 2018 – ריח מלונים

 

אליעזר ורוז מ"שורשי ציון" הכינו אריזות יפות לטבלאות השוקולדים המעולות שלהם.

גודל החפיסה קטן קצת, ואיתו ירד גם המחיר. טבלאות השוקולד שלהם עשויות מ75% קקאו נא אורגני מומס בטמפרטורה נמוכה, שהוא מקור מעולה למגנזיום, ומומתקות בסוכר קנים לא מעובד. טעים ובריא. דרך מערכת ההזמנות שלנו תוכלו לבחור בין שישה טעמים מיוחדים: טבעי, ג'ינג'ר וכורכום, קפה, צ'ילי מקסיקני, תפוז ופטל.

 

וגם – חיכיתם חיכיתם, והוא בא:

חומץ התפוחים המהולל של תומר וחמוטל חזר! חיכינו לו בסבלנות מרובה (טוב, קצת גם בחוסר סבלנות כבר), לקח לו זמן לתסוס ולהחמיץ – והנה הוא שב אלינו.

מי שמכיר מן הסתם ימהר להזמין, ומי שלא – זה הזמן להכיר את החומץ המעולה והטבעי הזה שמכינים תומר וחמוטל מתפוחים עודפים מהמטע של קיבוץ צובה.

דרך מערכת ההזמנות שלנו

_____________________________________________________________

מי יתנני במדבר מלון… עסיסי ומתוק (הנביא ירמיהו בעיבוד ח'ביזאי)

ביום רביעי שעבר, בשעת האריזה, ירד אצלנו בשדה גשם שוטף. שאון הטיפות על גג הפח שלנו היה מחריש אזנים ולכחצי שעה הרגשנו כאילו החורף חזר. כמובן ששעה אחר כך התבהרו השמיים, ויומיים אחר כך השרב הגיע במלוא עוזו והזכיר לנו שאמצע יוני, אבל לרגע שוב התהפך מזג האויר ובלבל אותנו כהוגן. ובכל זאת – רוב רובם של הירקות בשדה וגם בארגז שלכם מדברים כבר "קייצית": קישואים, פקוס, דלעות שונות, מלונים, חצילים, שום, עגבניות צ'רי, תירס שקפץ לביקור ראשון בשבוע שעבר, והשבוע גם אבטיח ולוביה תאילנדית שעושים גיחה ראשונה לארגז.

בינתיים אנחנו בח'ביזה דבקים בזהותנו כפלאחים, עובדי אדמה, מגדלי ירקות. היה לנו רגע או שניים שחשבנו לטעת מטע קטן של עצי פרי, אבל בינתיים החלטנו לדבוק בקרוב לקרקע, ולהרכיב ארגז פירות מתוצרת בוסתני הפירות האורגנים שמגדלים חקלאים אחרים בארץ. ובכל זאת אנחנו לא מוותרים על זוג פירות שהפכו כבר אורחי קבע בארגזי הקיץ שלנו, וזאת משום שהם גדלים בהשתרעות נינוחה בשדה הפתוח, לא על עץ ולא על שיח – הלא הם המלון והאבטיח. משניהם מקדים המלון את אחיו הקשוח, ועליו נספר היום.

נזכיר שהם שייכים למשפחת הדלועים, חמולת קיץ מפוארת, דודנים לשאר בני המשפחה המשתרעים שלהם – הדלעת והקישואים, המלפפון והפקוס. זה האחרון, למרות שהוא מתנהג כתחליף מלפפון, הוא בעצם מלון שנקטף לפני הבשלתו (ולכל מי שעדיין חושב שאנחנו שולחים לו שתי שקיות קישואים לאחרונה, אני ממליצה להעיף מבט בעלון לפני כמה שבועות שהוקדש לו). וטוב שכך, כי הפקוס, בניגוד לאחיו, לא יצבור מתיקות ככל שיתבגר, אבל המלונים דווקא כן. לקראת הבשלתם עולה רמת הסוכר בפירות, והם הופכים נחשקים, לא רק לנו, לצערנו, אלא גם לציפורים ולעכברים והחולדים שיודעים לאתר מצויין מלון בשל ועסיסי ומתעקשים לחלוק איתנו מדי פעם…

אנחנו משתדלים להכניס את המלונים לשדה מלונים מוקדם ככל האפשר. חלק מהם נזרעים ואחרים נשתלים כדי להרויח עוד קצת זמן ופחות עישוב. עוד בחודש מרץ, קצת אחרי קרוביהם המלפפונים, הפקוסים, הדלעות והדלעת, ויחד עם הדלעות הקטנות, אנחנו זורעים ושותלים סבב ראשון של מלונים. אחריו יבואו סבבים נוספים, כמובן, כדי שנוכל לקטוף לאורך זמן מן המתוק המתוק הזה.

בתחילת הגידול המלון מכוסה בבד לבן ודק, המכונה אגריל, שמאפשר לצמח לגדול בשלוה בלי להידבק בוירוסים ומחלות המגיעים מחרקים שונים. בשלה שהצמח מגיע לפריחה אנחנו צריכים, כמובן, להסיר את ההינומה הלבנה ולאפשר לכלה הנאוה להתמודד עם העולם שבחוץ – כי עם כל הסכנות האורבות ממחלות ווירוסים, ישנו גם המפגש הצפוי עם חרקים מאביקים, שבלעדיו לא יהיו האבקה והפריה ולא יהיו פירות מתוקים.

קצת פחות מחודשיים לוקח למלונים הראשונים לקרוץ לנו בעגלגלות ירוקה מן הערוגה, ומקץ כמה שבועות, חודשיים ומשהו אחרי השתילה והזריעה הם כבר משנים את צבעם, מתרככים מעט מבפנים, מתמלאים עסיס מתוק וניתקים בקלות מן הצמח. מלונים, מתחילים להבשיל כ30 יום לאחר הפריחה, כשרמת הסוכר והpH עולות. הסוכרים המרכיבים את מוצקי הפרי הם פרוקטוז, גלוקוז וסוכרוז, ואליהם מתלווים כ90% מים. אנחנו רוצים לקטוף אותם, כמובן, בשיא בשלותם, לאחר שכמות הסוכר בהם הגיעה למקסימום, והם מתוקים ועסיסיים. מלונים שנקטפים בוסר יהפכו עם הזמן לעסיסיים ורכים יותר, אך לא יוכלו להיות טעימים ומתוקים. למלונים אין מאגר פחמימות, בעצם רוב רובן של הפחמימות בהם הוא סוכרים, ולא עמילן, ולכן אין להם מה להמיר לסוכר אם נקטפו. מה שקוטפים הוא מה שיש. וכך במהלך השנים התפתחו שיטות שונות ומשונות לקביעת בשלות הפרי. בין השיטות המדעיות יותר נמצאים הרפרקטומטר, מכשיר למדידת רמות סוכר, וNMRI (Nuclear Magnetic Resonance Imaging). אבל אנחנו, הפלאחים הפשוטים, פשוט מריחים (מממ… זה מריח כמו פרי בשל), מסתכלים (וגם הצבע כבר התחלך מירוק לצהוב), ממששים (לוחצים על בסיס הפרי, במקום שבו היה הפרח), ומנסים לקטוף (מתלש בקלות, מצויין. אם לא – כנראה דרוש לו עוד זמן). אנחנו מגלגלים אותם בזהירות לערימות ארוכות לצידה של הערוגה ועוברים עם מריצה כדי לאסוף את החבורה לקצה הערוגה, שם נסדר אותם בארגזים נמוכים (הם לא אוהבים לשבת בקומות) וניקח אותם להדיף ריחות משכרים בבית האריזה.

השנה אנחנו מגדלים שני זני מלון, מטיפוס אננס: מלון ארוך, אליפטי ועסיסי, שאילן היוחסין שלו ארוך וותיק ומקומי: הוא פותח מזן המלון הבלאדי שגדל כאן בארץ שנים רבות. החקלאים המקומיים כינו אותו פשוט "שמאם" (מלון) או לפעמים על שם דודנו – בטיחי אספר (אבטיח צהוב). כאמור, אנחנו מגדלים שני זנים: ריימונד – שבשרו קרמי ובהיר, והדסון – שתוכו כתום עז. האחד מבכיר, כלומר, מתאים לתחילת העונה, והשני מאפיל, כלומר, מתאים גם להמשך ולסוף העונה. הזריזים, המבכירים כבר נקטפו ונשלחו אליכם לפני כמה שבועות. מהמאוחרים יותר יש שנזרעו ונשתלו אפילו במאי, ואלו מתחילים להבשיל עכשיו.

 

ההיסטוריה של המלונים מתחילה באפריקה, שם עדיין מוצאים זנים רבים של מלוני בר. לא ידוע מתי, היכן ואיך בויתו המלונים, אך כנראה בחרו ושמרו הלקטים של אותה תקופה את זרעי המלונים המתוקים ביותר. הם כבר היו בשפע במצרים לפני למעלה מ4000 שנה, ומילניום מאוחר יותר הגיעו, בנתיבי מסחר, לטורקיה, איראן, אפגניסטן, הודו, דרום מרכז רוסיה, סין ויפאן. הם מתוארים בתמונות (ציור קבורה מצרי מלפני 2400 שנה) ובכתובים, למשל ב"מסעות גילגמש", לפני 2000 שנה, שם אוכל גילגמש מלונים ארומאטיים. לאירופה הם הגיעו כנראה בסביבות התקופות היוונית והרומית. המורים הביאו אותם מצפון אפריקה לספרד בתקופת שלטונם שם. בארץ הוא ידוע מתקופת המשנה, הוא מוזכר בה בשם "מלפפון"… המלונים הללו היו קטנים מאוד יחסית לאלו שאנחנו אוכלים היום, גודלם היה כשל תפוז.

קצת על ההסטוריה של המלונים בארץ, על זנים שונים וגם מתכונים מפתיעים למלון תוכלו למצוא בכתבה הנחמדה הזאת של הבשלנית והכותבת עופרי זוטא.

מלונים נאכלים בצורות שונות בתרבויות שונות: במזרח הרחוק מבשלים מלונים ואוכלים אותם כמו ירקות אחרים, אבל אלו זנים אחרים מהמלונים המתוקים המוכרים לנו. אחד הזנים האוריינטליים הוא מלון צ'אקיאינג שגדל מתאילנד עד דרום סין. זן זה של מלון מוחמץ ונשמר כך למשך מספר חודשים. במזרח התיכון, במרכז ודרום אמריקה ובסין אוכלים כחטיף גרעיני מלונים מיובשים. במקסיקו עושים מהמלון מיץ מרענן ועדין בטעמו agua fresca, כלומר – מים טריים. ביפן מכינים ממלון משקה אחר, "מידורי": ליקר מלון כבד ומתוק בטעמו, המופק ע"י השריית מלונים באלכוהול למשך כחודש(!). גם באכילת המלון חי, בצורה המוכרת לנו, מגוונים אנשים בתיבול לפי טעמם: מלח ופלפל, אבקת ג'ינג'ר או מיץ לימון.

אלכימאים בימי הביניים טענו שהמלון מעודד זרימת דם ומתאים למזגים איטיים ורגזניים. נאמר עליו כי הוא מקל כאבי אבנים בכליות ומנקה את העור. ברפואה הסינית נחשב המלון כמזון קר המשפיע על הלב והקיבה, מעודד בהשתנה, מקל על עצירות, משפיע על מחלת כבד, מסייע להקלת שיעול, מוריד חום ומפחית צמא. מומלץ לאכול אותו בנפרד, כארוחה בפני עצמה.

מבחינה תזונתית המלון עשיר בוויטמין C (בחצי מלון 117 מ"ג, כמעט כפול מהתצרוכת היומית המומלצת) ובוויטמין A=בטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון שעוזרים להגן על התאים מהנזק של הרדיקלים החופשיים. בנוסף, בחצי מלון 853 מ"ג של אשלגן (כמעט כפול מאשר בבננה), שעוזר להורדת לחץ דם ולכאבי שרירים.

איך לאחסן מלון?
· מלון בשל יישמר במקרר שבועיים.
· מלונים רגישים לגז אתילן, המופרש מפירות בשלים, ויכולים להתקלקל מהגז המופרש מחבריהם או מפירות אחרים. אם יש לכם מספר מלונים שברצונכם לאכול לאורך זמן, שימו אותם במקום פתוח ואחסנו רק את אלה שרכים מספיק. אל תאחסנו אותם ליד תפוחים.

מאחלים לכולנו שבוע מתוק ומלא טוב, מרווה, מרענן ומלא עסיס,

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

______________________________

מה מלווה את המלון השבוע בסל?

יום שני: מלון/אבטיח, דלעת ערמונים/דלורית/אמורו, חסה, מלפפון+פקוס, סלק, עגבניה, תפו"א, תרד ניוזילנדי/מנגולד, קישואים, פטרוזיליה/כוסברה. בארגזים קטנים בלבד: שום/כרישה.

בארגז הגדול גם: בצל יבש/חציל, דלעת נאפולי, עגבניות צ'רי/לוביה תאילנדית, תירס.

בארגז הפירות: בננה, נקטרינה, אבוקדו, תפוח עץ.

יום רביעי: שום/כרישה, חסה, עגבניה, דלעת נאפולי/דלורית, עגבניות צ'רי/לוביה תאילנדית, פטרוזיליה/כוסברה, מלפפון, קישואים, תירס, תפו"א, מלון/אבטיח.

בארגז הגדול גם:  חצילים/בצל יבש/פקוס, תרד ניוזילנדי/מנגולד, דלעת אמורו/דלעת ערמונים.

בארגז הפירות: בננה, מנגו, ענבים, תפוח עץ.

26-28 ביוני 2017 – והימים, ימי ראשית הקיץ, ימי ראשית…

בשבוע שעבר, ב22 ביוני, החל הקיץ באופן רשמי. זכינו בעוד כמה ימי חסד לא חמים נורא, והשבוע כבר מתחילים השרבים הלוהטים.

הימים האלה הם אכן ימים של ראשית – ראשית הקיץ, שכבר מיתדפק לנו על הדלת, מקמיל את צמחי תפוחי האדמה שעמדו ירוקים ויפים עד לפני שבועות ספורים, ומבשר לנו שכדאי מאוד להוציא את הערוגות האחרונות מן הקרקע. מאיץ בצמחי התירס הזקופים להמריא מעלה, לפרוח, להיאבק ולהפרות ולהוציא קלחים צהובים מתוקים מתוקים. מבשיל את המלפפונים והפקוסים בקצב קייצי וזריז, מאדים את העגבניות, ומצד שני – גם גורם להתפשטות מהירה של הוירוסים בקישואים, שהקשישים שבהם כבר מתחילים להבשיל בעיוותים שונים המרמזים: הוירוסים כבר כאן. (רק כדי להבהיר ולהסיר חשש: מדובר בוירוסים של צמחים, לא של בני אדם).

עץ השסק שליד בית האריזה סיים מזמן להניב, הפירות שנשארו עליו כבר התייבשו ונצרבו על הענפים. הענבים שמכסים את הסככה שליד המשרד כבר רובצים באשכולות כבדים ועמוסים, קורצים אלינו מלמעלה, ואנחנו ממתינים להתמלאותם והתרככותם.

באמצע היום כבר חם לנו מאוד. הקלקרים מתרוקנים במהירות ואנחנו מקפידים להזכיר זה לזה לשתות. כולנו עובדים כבר בזרועות מכוסות מפני הקרינה העזה, ומזה כמה שבועות אנחנו מפעילים בבית האריזה, מאווררים ומצנן שמורידים את הטמפרטורה בחלל החדר. עדיין לא חם נורא, אנחנו יודעים, ומעריכים בקול רם את הקיץ המתון וההדרגתי שיש לנו השנה. ובכל זאת, הגוף, שאינו רגיל לשאת את מעמסת החום ועדיין זוכר את תפנוקי החורף והאביב הקרירים, צריך להתרגל מחדש לעול הקייצי, ולכן דווקא עכשיו קשה יותר מאשר בשיא להט העונה, כשהגוף כבר מורגל.

התקופה הזאת מלאה ראשיות, והארגזים מתחילים להשתנות. אחרי שתקופה ארוכה כמעט לא היו שינויים משבוע לשבוע, וברשימת האריזה על הלוח אצלנו הייתי משנה רק פריט או שניים, הגיעו בשבועות האחרונים שעבר התירס (קבלו אותו בתשואות), דלעת הערמונים ודלעות נוספות, החצילים, המלון והאבטיח ואפילו הסויה והחלו במייקאובר הקייצי. מלבדם מבשילות גם העגבניות שלנו, הבמיה, ובקרוב גם דלעות נוספות, פלפלים, שעועית תאילנדית ולוביה ועוד ועוד משמחי לב קייציים.

המלונים בשדה מבשילים בקצב מהיר, עסיסי ומתוק ובניחוח משכר, וכבר ביקרו אצלכם בארגז. בימי הקטיף מתמלא בית האריזה בריח מלונים (בלי דבק אורנים).השנה אנחנו מגדלים מלוני אננס – מאורכים, שבשרם כתום.

גם אבטיחים ראשונים הבשילו – איך יודעים? שואלים את העורבים. הציפורים הנבונות האלה הן הראשונות לסמן לנו כי האבטיחים מתוקים וטובים: באבטיח שאינו בשל עדיין לא יגעו, ובאלה המתוקים הם נועצים מקור. מכיון שכך, מיהרנו וכיסינו את ערוגת האבטיח ברשת כנגד ציפורים כדי למנוע מהם חגיגת אבטיחים, והם מתחילים להגיע אליכם לארגזים (האבטיחים, לא העורבים).

החצילים מבשילים גם הם, בנחת האופיינית לירק הדשן הזה. אנחנו שותלים את החצילים בסוף חודש מרץ, כשהחורף עדיין לגמרי שולט. החבר'ה הקייציים האמיצים נכנסים לקרקע ומנסים לגדול ולצמוח למרות הטמפרטורות שעדיין נמוכות. מאז השתנה מזג האויר והפך קייצי ממש, והחצילים הודו לו בעגלגלות והרכות הראויה. איזה תענוג לחזור ולקטוף חצילי קיץ שספגו את חום השמש אל תוך בשרם הרך ומודים לה בברק הסגול-שחור שלהם ובחלקלקות המדהימה של עורם. גם בצלחת תרגישו קיץ, ברוך הבא, אדון חציל!

העגבניות שלנו התחילו להבשיל בקצב מהיר – ולבית האריזה נאספים ארגזים אדומים אדומים. גם עגבניות הצ'רי הראשונות נקטפו היום, הן עדיין גדולות יחסית לעגבניות צ'רי, אבל מתוקות מתוקות כמו הקטנות. איזו הרגשה טובה! הקיץ מאפשר להן להבשיל בקלות. את עגבניות הקיץ אנחנו קוטפים אדומות ובשלות כדי שיגיעו למתיקות המירבית, ולכן לפעמים הן רכות יותר מהעגבניות שלהן אתם רגילים בחורף. אל תתבעסו – תהנו.

השנה זרענו שישה סוגי דלעות, והן מבשילות לפי הגודל: דלעות הערמונים הקטנות (acorn בלעז) הן הראשונות, אחריהן כבר מבשילות דלעות אמורו בכתום חזק, והדלוריות הקרמיות. כמה דלעות פרובנס ראשונות כבר שינו את צבען ומוכנות לקטיף, וגם זן חדש שאנחנו מנסים השנה – דלעות כתומות עגולות וחמודות בעלות זרעים ירוקים אכילים (אבל רובן צריכות עוד זמן בנחת בערוגה). על כולן נספר לכם בבוא העת.

השבוע אנחנו מתחילים לקטוף עוד דלעת חדשה ומעניינת שאנחנו מגדלים השנה לראשונה – יש לה שם שנשמע נחמד יותר באנגלית – Mashed potatoes (בתרגום לעברית – פירה…) – היא לבנה לבנה, גם מבפנים וגם מבחוץ, ויש לה טעם עדין, לא מאוד מתוק, שמשתלב מצויין דווקא עם תיבולים מלוחים, ומרקם מיוחד ממש, באמת מזכיר פירה… ככה היא נראית:

הדלעות הגדולות שלנו, הטריפוליטאיות, זקוקות לעוד זמן, ואנחנו נותנים להן את כל הזמן לו יזדקקו (עד חצות כמובן, אז הן יהפכן לכרכרות…).

השנה אנחנו מוסיפים לירקות תחילת הקיץ גם את הסויה הירוקה – הידועה גם בשם "אדממה". בדרך כלל אנחנו מגדלים אותה בשלהי הקיץ, לתקופה קצרצרה בלבד. השנה אנחנו עושים נסיון וזרענו אותה מוקדם, כבר בתחילת מאי. הזריעות הראשונות התמודדו עדיין עם מזג אויר אביבי, ולא חום קייצי ומוחלט כמו שהיא רגילה, אבל הזמן חלף והסויה הניבה תרמילים שהתמלאו בגרעינים שמנמנים. בשבוע שעבר התחלנו לקטוף צרורות מהתרמילים הירוקים והטעימים האלה. זרענו ממנה מחזורים נוספים כדי לבדוק את התמודדותה בשלבים שונים של העונה, ובסוף העונה נבדוק איך צלח הניסוי המוקדם. כדיירת קייצית, הסויה תמשיך איתנו עד בוא הסתו.

עוד ראשית משמחת ביותר התרחשה אצלנו בשבוע שעבר – ליוחאי, השליח הנאמן שלנו בירושלים, ואורין, רעייתו, נולדה בת מתוקה. יוחאי ואורין גם היו מי שקידמו בברכה רבים, כשערכו את שיחת הטלפון הראשונה אליכם לקבל את פניכם לקהילת ח'ביזה. כעת אנחנו שמחים לקבל את יעלה הקטנטנה בברכה ובאהבה! חיבוקים ליוחאי, אורין, לביא ויעלה!

ימי הראשית האלה הם גם ימים של סוף – בשבוע שעבר יצאו תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים לחופשה, והשבוע מסתיימת שנת הלימודים גם בבית הספר היסודי ובגנים. לכל התלמידים שעבדו קשה כל השנה ויוצאים למנוחה ובילויים – מאחלים לכם חופשה נעימה, רגועה, משוחררת ומלאת כיף.

שבוע טוב מכולנו כאן, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/שעועית ירוקה, חסה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבניה, סויה, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח, תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלורית/דלעת אמורו, סלק.

יום רביעי: קישוא, פקוס/מלפפון, מלון/אבטיח, תירס, תפו"א, חצילים/שעועית, חסה,  פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/דלעת לבנה, עגבניה. תרד ניוזילנדי/מנגולד לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, דלעת אמורו, שורש פטרוזיליה, אדממה (סויה ירוקה)/עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).