23-25 באוקטובר 2017 – חמש מכשפות יצאו לטייל… בשדה

סימני התחדשות נוספים – השקדים של עין חרוד שבו! מהשבוע תוכלו להזמין שקדים אורגניים מעולים שגדלים בקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל. כבר כמה שנים שעין חרוד מגדלים שקדים ומוכרים אותם ישירות לצרכנים דרך חוות קטנות, ובכל שנה הביקוש גדול מההיצע – והשקדים אוזלים לאחר כמה חודשים…מומלץ ביותר.

את השקדים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות שלנו.

—————

תומר וחמוטל החלו בייצור מיץ תפוחים מעודפי פרי של קיבוץ צובה, ובדרך עשו כמה טעויות… מצויינות! בעקבות טעות בייצור פותח סיידר התפוחים היבש שלהם, וגם חומץ התפוחים – שנוצר מסיידר שהותסס יותר מדי… ועל סגולותיו הרפואיות והתזונתיות תוכלו לקרוא בדף המידע הזה ששלחה לי חמוטל. ורציתי גם להפנות אתכם לכתבה מתוקה שכתבה עליהם רונית ורד ב"הארץ" – סיפורים ושבחים – הכל אמת – תקראו…

מיצי התפוחים והאגסים של תומר וחמוטל הם עונתיים, הם איתנו מסוף הקיץ עד סוף הסתו – ואז נצטרך להתגעגע אליהם שוב, אז מי שלא טעם עדיין – כדאי ממש. הזמנות, כרגיל, דרך מערכת ההזמנות שלנו.

—————

לכבוד שובם של השורשים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד.

"צנון ולפת, רגלי קרפדה"

הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין "החברים של ארקשה"). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין, ולא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג "צנון" (Raphanus sativus)  והלפת שייכת לסוג "כרוב" (Brassica rapa), אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ' או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם.

נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, מהמילה cross, צלב, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בהצלבה, הנה כמה דוגמאות:

חרדל השדה

שלח

כרמלית נאה

צנון מצוי

משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי, רוקט ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.

למען האמת, להתייחס אליהם כשורשים זו ראיה צרה למדי, הטוב בצנונים ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח, וניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר וישנם זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו בשימוש נפוץ בעבר, והרמב"ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה' הלכה י"א).

הם אוהבים אקלים חורפי וקריר, המאט את נשימת הצמח ומעלה את כמות מאגר הפחמימות, תהליך המשפר את טעמם. תנאים משתנים ולא יציבים יפיקו שורשים מעוצים וטעם חזק, הם יהפכו מרירים אם מזג האויר חם או יבש מדי. זו גם הסיבה שבארץ הם מבשרים את בואו של חורף של ממש. הצמחים מפתחים שורשים מעובים, ושושנת עלים מפוארים בראשם.

ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:

הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר "מוצא המילים" כותב אברהם שטאל כי המילה "לפת" היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: "ללפת את הפת". גם המילה "לפתן" באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.

אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: "יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם". אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.

אנחנו מגדלים בשנים האחרונות את הזן המוכר, בעל כתם סגלגל למעלה, וכן זן מיוחד – לפת לבנה ועגולה, ומתוקה-מתוקה. גם מי שחשב שהוא לא אוהב לפת – מוזמן לנסות!

גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.

לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנון, צנונית וגם דייקון, שהוא צנון יפני, ארוך ולבן. הנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:

צנוניות בצבעים שונים

צנון שחור

צנון דייקון

צנון אדום

הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.

– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.

לפת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש אוקטובר הלוהט וישמחו את לבבכם.

מחכים מאוד לגשם, שאולי יופיע בסוף השבוע, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה כאן מימין מחזיק לגשם אצבעות יחד איתנו…)

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה.

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ירוקה, עגבנייה, תירס, לפת/צנון/צנונית, דלעת חתוכה/תפו"א אדום, בטטה, בצל יבש/כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: רוקט/תרד ניוזילנדי, סלק אדום, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.

יום רביעי: פלפל אדום/חציל, דלעת/תפו"א, חסה, עגבנייה, תירס, שמיר/כוסברה, כרישה/בצל יבש, בטטה, מלפפון, רוקט, צנוניות/סלק.

ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי, מיזונה ירוקה או אדומה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #607, 23-25 בינואר 2017, כ"ה-כ"ז טבת תשע"ז

אגדה יפנית

נפתח בחידה – מה נראה כמו גזר (אבל ענק), מריח כמו צנון, ויש לו עלים של לפת??? – אם לא פגשתם בו בעבר, הוא אכן ירק חידתי למדי – גדול במיוחד, בעל צורה וצבע שמסתירים את זהותו האמיתית…קבלו את פני ה-  דייקון!

daikon

אז מי הוא בעצם? הדייקון הוא צנון יפני מאורך. בניגוד לסטריאוטיפ, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני וכלל לא משעמם ויבשושי. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים! הצבעים גם הם רבים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.

הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפירמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופתם היו כנראה גדולים מאוד, דומים לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.

בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.

בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן ולתנאי הגידול.

במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר, ולכן אתם מכירים אותו גם בתור השורש הלבן המגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג'ר המוחמץ. מטרתו "לנקות" את בלוטות הטעם בין הטעימות של סושי אחד לבין השני, כדי שחוויית הטעם של כל רול (גלילה בעברית) תהיה מלאה.

אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך בעולם נהנים גם מחלקים אחרים שלו. ישנם זנים שמגודלים לשם הפקת שמן מהזרעים, וזנים אחרים פותחו לשם שימוש בעלים שלהם דווקא.

הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.

במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.

אנחנו יודעים שהוא מוכן כשהוא מתחיל לצוץ מהקרקע – בבגרותו הוא כל כך גדול, שהמקום שהקצבנו לו בתוך האדמה נעשה לו צפוף, והוא מתחיל להידחף החוצה, מעל לפני האדמה. כך:

daikon

ובמסגרת ההפוגה הקומית – סביב הדייקון האהוב התפתחה גם מסורת של פיסול באוכל – שפים ידועים וגם אנשים פשוטים מפסלים את ארוחת הערב, הנה דמויות חביבות עשויות דייקון:

daikon_sculpture1   daikon_sculpture

אחסון צנון ודייקון:

– כדי שהצנון לא יהיה "יבש כמו צנון", שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ'י.

תוכלו למצוא מתכוני דייקון רבים באגף המתכונים שלנו, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
אז… צאו לדרך, ובהצלחה.

שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

___________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, חסה, שומר, מלפפון, כרוב/כרוב אדום, ברוקולי, עגבנייה, גזר, סלרי עלים/שורש, דייקון/קלרבי. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/בצל ירוק.

ובסל הגדול תוספת של: בצל לח, סלק/אפונה סינית/פול, עלי בייבי/רוקט/מיזונה, ארטישוק ירושלמי/עלי ברוקולי/קייל.

יום רביעי: כרישה/בצל ירוק/בצל לח, כרוב לבן/אדום, חסה, פלפל/מלפפון, עגבנייה, גזר, סלרי עלים/שורש, פטרוזיליה/כוסברה, ברוקולי/כרובית, קלרבי/דייקון/לפת לבנה, רוקט/מיזונה/עלי בייבי.

ובסל הגדול תוספת של: עלי ברוקולי/ארטישוק ירושלמי, אפונה/פול, שומר/סלק.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #500! 3-5 בנובמבר 2014, י'-י"ב בחשוון תשע"ה

אגדה יפנית

השבוע שעבר הסתיים בממטרים משמחי לב. הגשם אמנם הגיע אלינו רק ביום שישי בבוקר, וגם אז למטר אחד סוחף שאחריו יום יבש למדי, אך ממש במוצאי השבת הוא חזר שוב והרטיב את הערוגות הצמאות במנות יפות של טיפות. כעשרים מ"מ ירדו בשדה, וזה בהחלט כמות נחמדה לפתוח איתה את עונת הגשמים. מכיוון שמנבאים לנו עוד סבב רטוב בשני-שלישי, אנחנו מצפים בסבלנות ובתאבון רב…

את עקבותיו של הגשם תראו על הירקות השבוע – פלפלים המנוקדים בטיפות בוציות, השורשים השונים שהוצאו מהאדמה הרטובה, ולמרות ששטפנו אותם עבורכם שטיפה ראשונית, צפו לכך שהם יצבעו בחום את הכיור שלכם גם בשטיפה הבאה. נא קבלו זאת בהבנה…

עם בוא הגשם הסתוי מגיעה גם שעתם היפה של ירקות העונה הקרירה, ואחד מהם, שזוכה בכל שנה לעלון משלו, הוא חברנו היפני – הדייקון – הצנון הלבן הארוך. (בדרך כלל אני זוכה בעקבותיו לשאלות בסגנון: מהו הירק הלבן והארוך שנראה קצת כמו גזר גדול, אבל יש לי הרגשה שהוא צנון….)

נתחיל מהרקע המשפחתי: הדייקון הוא צנון יפני מאורך. בניגוד לסטריאוטיפ, הצנון הוא ירק מגוון וצבעוני וכלל לא משעמם ויבשושי. הרבגוניות מתחילה בצנוניות קטנטנות בגודל דובדבן ומגיעה לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מקטנטנים בגודל אצבע ועד לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים!הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד, הצהוב והירוק, עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן.

הצנון מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כאלפיים שנה לפני הספירה ואיור הצנון העתיק ביותר הופיע על קירות הפירמידות לפני כמעט 4000 שנה! ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים מאוד והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומאים גם הם כתבו על צנונים – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16. הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו.

בארץ-ישראל הצנון ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וגידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.

בעוד אירופה הולכת לכיוון הורוד-אדום העגול והקטנטן, במזרח הלכו דוקא בגדול, והזנים שפותחו שם הם מהארוכים והחיוורים יותר. הדייקון הוא צנון יפני לבן, משמעות שמו: שורש (קון-kon) גדול (דיי-dai). הוא נראה קצת כמו גזר חלק לבן וגדול (ישנם גם זנים צהבהבים, ירוקים ושחורים, והשנה ניסינו זן חדש וחלק מהדייקון יצאו בעלי גוון כהה). ישנם דייקונים ממש עצומים בגודלם, וישנם קטנים יותר, בהתאם לזן.

במזרח הרחוק הדייקון מוכר ואהוב מאוד. הוא מוערך בשל תכונתו לסייע בעיכול, לטהר ולהקל על דרכי הנשימה. הדייקון תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים. אתם מכירים אותם גם בתור ירק מגורר שמוגש לצד הסושי, ליד הגינג'ר המוחמץ.

אנחנו משתמשים בעיקר רק בשורש הצנון (או ליתר דיוק, בצוואר השורש), אך ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן שמגודל לשם הפקת שמן מזרעיו. במצרים ובמזרח מגודלים זנים שמשתמשים דווקא בעלים שלהם.

הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון העשירים בויטמין C, ובאנזימים המסייע לעיכול, מה שמסביר את סגולות המרפא שלהם, הידועות מזה שנים רבות.

במאמר מלא תהילה לדייקון כותבת רבקה ווד (Rebecca Wood), כוהנת גדולה של מזון טבעי ומלא, שהדייקון מטהר את הדם, משפר את זרימת האנרגיה וממריץ חילוף חומרים, מטהר את הכליות ומנקה את הריאות. שימוש קבוע בדייקון, היא מציעה, ימנע התקררות, שפעת וזיהומי מערכת הנשימה. היא ממליצה על הדייקון כמזור לחמרמורת (האנגאובר), גרון כואב, שפעת ובצקת. ומעידה עליו אף כירק נוגד-סרטן. הנה מספר מרקחות משלה לטיפול באסטמה, ברונכיט, צינון, הסדרת עיכול וסיוע להרזיה – ירק פלא של ממש.

בנוסף לכל אלה – הוא פשוט טעים. טעמו של הדייקון והמרקם שלו הם משהו בין צנון ללפת – החריפות שלו מעודנת מזו של הצנון ויש בו רעננות חורפית שרק שורש גדול כמותו יכול לשמר.

ובמסגרת ההפוגה הקומית – אני מביאה שוב סיפור שמצאתי לפני כמה שנים על הדייקון כגיבור מקומי:

בשנת 2005 כבש דייקון ענק את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים. לאחר זמן נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח. בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי "אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".

מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

אחסון צנון ודייקון:

– כדי שהצנון לא יהיה "יבש כמו צנון", שומרים צנון או דייקון במקרר. ראשית יש לקצוץ את העלים, כדי שלא ישאבו את הלחות מהשורש. לאחר הסרת העלים יש להכניס את השורש לשקית ניילון או לקופסא אטומה ולשמור במקרר.
– אם בכל זאת הפך הצנון שלכם למיובש ואומלל, שימו אותו במי קרח והוא יחזור לקשיותו המקורית.
– סוד יפני לבישול דייקון הוא להשתמש במים שנשטף בהם אורז, או במעט חומץ אורז, זה שומר את הדייקון לבן ומפחית את המרירות והחריפות.
– בבישול כדאי לקלף את הדייקון – זה מפחית המרירות מצויה בעיקר בקליפה, ומונע סיביות יתר. שאר בשר השורש מתקתק וקראנצ'י.

הוספתי השבוע הרבה מתכוני דייקון לאגף המתכונים שלנו, לכל שימוש אפשרי בירק המגוון הזה.
אז… צאו לדרך, ובהצלחה.

שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, מאיה וצוות ח'ביזה

______________________________-

מה השבוע בסל הגשום?

יום שני: בטטה, חציל/פלפל ירוק, חסה/מיזונה/רוקט, עגבנייה, כרישה/עירית, שעועית/לוביה, שמיר, מלפפון, גזר, קייל/מנגולד/תרד, דייקון.

ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים, סלק/שומר/לפת, כוסברה, נתח דלעת

יום רביעי: כוסברה/שמיר, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, מלפפונים, חסה/רוקט, עגבניות, כרישה/עירית, נתח דלעת, דייקון/לפת, גזר, שעועית/לוביה/ארטישוק ירושלמי, בטטה.

ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים, חציל/פלפל ירוק, שומר/סלק/קולרבי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)