14-16 בינואר 2019 – קררררר

החודשים האלה הם עונת החגיגות למלקטי הפטריות (ואני בתוכם…) – בעונה גשומה וברוכה כמו השנה, צצות המוני פטריות חורש טעימות טעימות, ובילוי נהדר ביום יבש ולא מאוד קר הוא לצאת לחורשות וליערות הירוקים ולחפש אחרי הפלא הזה, שאינו לגמרי צמח וגם אינו בעל חיים, אלא – עומד בפני עצמו ביחודיותו ופטריותו…

ובתזמון מוצלח עם הטבע השופע בחוץ, אנחנו שמחים להציג בפניכם את האפשרות להוסיף לארגז את הפטריות האורגניות שמגדלים אנשי "הנבטים של אודי" (בשיתוף עם מגדלים עמיתים). המבחר כולל פטריות ארינג'י, פטריות שיטאקי או פטריות יער אורגניות – אריזות של 200 גרם, 19 שקלים:

ומלבד הפטריות אנשי הנבטים החרוצים מתחדשים בסוג נוסף וייחודי של נבטים – נבטי כרישה: 

אנחנו מזכירים לכם כי הזמנת נבטים ופטריות של אודי (ומוצרי מחלבת עיזה פזיזה) מתבצעת רק עד השעה 22:00 בימי ראשון. אתם מוזמנים בחום להוסיף נבטים או פטריות להזמנתכם בשבוע הבא, דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________________

תרדמת חורף

בשבועות האחרונים קררררר ממש. אנחנו מוצאים את עצמנו חנוטים במעילים לאורך כל היום, מחככים כפות ידיים זו בזו שוב ושוב, קופצים מדי פעם כדי לחמם את אצבעות הרגליים… גם בימים שמשיים קשה להפשיר, ורוב הימים ההתחממות היא זמנית בלבד, שעתיים-שלוש בצהרי היום, ואחר כך חוזר הקור וצונח עלינו. גם הירקות בשדה מרגישים את ההתקררות הזאת – יבולי הבטטה, שזקוקים לעשר מעלות ויותר כבר הוצאו במלואם מהקרקע, וחולקו אצלכם בארגזים עד תום. שאר הירקות צומחים אבל ל-א-ט ל-א-ט. אמנם הגזר והסלק אוגרים את סוכריהם בפקעות השורש, ואנחנו נהנים ממתיקותם החורפית, אבל גם הם לוקחים את הזמן עד שיתעבו ויהיו מוכנים לקטיף.

אנחנו מכירים את התקופה הזו, ומשתדלים להיערך אליה מראש – לכן בחודשים החמימים יותר של הסתו היינו עסוקים מאוד בזריעות ושתילות קדחתניות, והערוגות הלכו והתמלאו בעוד ועוד צמחים, שרובם הספיקו לצמוח צמיחה מספקת לפני בוא הקור הגדול. בשבועות האלה, בין סוף דצמבר לתחילת פברואר, אנחנו ממעטים בשתילות כי ראינו שהירקות הנשתלים ונזרעים בקור הגדול לא ממש מתקדמים. אם אין מזג אויר קיצוני מאוד של ברד או קרה, לרוב הם לא נפגעים, אבל מצד שני, הם גם לא עושים שום צעד קדימה. קצת בדומה לתרדמת חורף, הם מורידים את קצב הפעילות: את נשימתם, את חלוקת התאים, ולכן צומחים ממש ממש ממש לאט.

השבוע אנחנו שולחים לכם בארגזים עלי ברוקולי:

בדרך כלל אנחנו קוטפים רק את הברוקולי עצמו, ואת העלים משאירים בשדה. אבל כמו כל הירקות, גם העלים הירוקים ה"רגילים" צומחים לאט ומנמנמים הרבה. תקופות השמש האחרונות מעירות אותם אמנם קצת משנתם, אבל בשלב הזה זה די דומה לנסיונות שלי להעיר את הבנות שלי בבוקר ("כן, כן, אמא, שמעתי אותך, ואני מתעוררת, רק מתחת לשמיכה") – ומנסיוני האישי, דרושות עוד די הרבה קרני שמש ושכנועים ותזכורות וגערות כדי שהעלים שלנו יפרצו בצימוח עירני. לשם ההגינות נאמר, שבמשך כל התקופה אנחנו גם די מפריעים להם, כי אנחנו חותכים באופן קבוע צרורות של עלים לארגזים שלכם… בינתיים, העלים בצמחי הברוקולי שנשתלו בסתו, וצמחו על השיחים האיתנים שבועות הפחות קרים, הצליחו לצמוח באין מפריע, ולהיות קולטי השמש שהניבו תפרחות ברוקולי מצויינות. עכשיו, לאחר שהברוקולי נקטף, החלטנו לקטוף לכם צרורות רעננים של העלים שלו.

 

אצלנו פה במזרח התיכון זה לא דבר שגרתי לאכול עלי ברוקולי, אבל מעבר לים, למשל באיטליה או במזרח הרחוק ישנם זני ברוקולי המגודלים לשם שימוש דווקא בעליהם, כמו הברוקולי ראב (רפיני/ברוקוליני):

בדרך כלל אלו זנים שאינם מגדלים קרקפת צפופה כשל ראש ברוקולי אלא תפרחות קטנות ופזורות, ופורחים די מהר בפריחה עדינה. עליהם נקטפים כשהם צעירים ועדינים. הם מקובלים מאוד כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים.

שלא כמו הברוקוליני, עלי הברוקולי בארגזים שלכם הם עלים בוגרים. השתמשו בהם כמו במנגולד או בקייל, אבל שימו לב שהם עבים יותר ולכן יש לבשלם זמן ממושך יותר (הם הכי דומים לעלי הקייל מבחינת הטעם והשימוש). ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

לפני סיום אנחנו שולחים חיבוקים ואהבה גדולה למיה ואלון, שחובקים את בתם הקטנטונת שנולדה אתמול במזל טוב ושמחה.

שיהיה לכולנו שבוע טוב, של שמש וגשם, רוגע וסערה, והשלמה עם כל אלו,

אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה החורפי

________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלרי שורש/סלרי עלים, חסה/מיזונה, ברוקולי, לפת/צנונית/קלרבי, מלפפון, עגבניה, גזר, כרובית/כרוב, מנגולד/קייל/עלי ברוקולי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה. בארגזים קטנים בלבד: כרישה.

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/בצל לח, סלק, ארטישוק/אפונת שלג או אפונת גינה, תפו"א.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז אדום, קלמנטינה.

יום רביעי: תפו"א, עגבניה, מלפפון, כרובית, ברוקולי, גזר, קייל/מנגולד/מיזונה/תרד ניוזילנדי/עלי ברוקולי, לפת/שומר, חסה, כוסברה/פטרוזיליה. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/בצל ירוק/בצל.

בארגז הגדול גם: סלק/קלרבי, ארטישוק ירושלמי/אפונת שלג או אפונת גינה, כרוב, סלרי שורש.

בארגז הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז אדום, קלמנטינה.

עלי ח'ביזה #556, 11-13 בינואר 2016, א'-ג' שבט תשע"ו – חודש טוב!

mipri yadeha1ט"ו בשבט מגיע (כמעט). מליסה "מפרי ידיה" מציעה סלסלות לחג ממיטב תוצרת הארץ – תמרים אורגניים, צימוקים מייבוש טבעי, חרובים, אגוזי הארץ בקליפה, וכמובן מוצרי הבית: פרי מיובש טבעי לחלוטין ולדר פירות ללא תוספות במבחר טעמים מיוחדים.

המחיר – 60 ש"ח לסלסלה. ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות משבוע לפני החג.

יום הולדת שמח לאילנות שלנו!

___________________________________________________

דני'לה, תאכל את הברוקולי…

חוביזה פברואר 095

מאבקים בין אמהות וילדיהן על שאלת האוכל הם מיתולוגיה עתיקה ומקובלת, ותמיד מעניין להיווכח כי שגם אבות (אפילו פעם) הסתכלו לילדים בצלחת… השמועה מספרת על בנו של הקיסר טיבריוס, דרוסיוס שמו, שאהב ברוקולי כל כך, עד כי אכל רק ברוקולי במשך חודש. לאחר שהשתן שלו הפך ירקרק ואביו נזף בו קשות, הוא לקח פסק זמן מהברוקולי האהוב…

הרומאים הם בין צרכני הברוקולי העתיקים והנאמנים ביותר. שמו של הירק מגיע מהמילה הלטינית brachium שפירושה ענף או זרוע, והיא מתאימה אכן לתיאור התכונה המתפצלת של ראשי הברוקולי. הברוקולי נמצא באיטליה כבר מאז המאה השמינית לפני הספירה, כלומר כמעט שלושת אלפים שנה, אך מקורו כנראה מאיזור תורכיה ומזרח הים התיכון. באיזור אסיה הקטנה גידלו את משפחת הכרוביים האטרוסקים (עם קדום שהגיע מאיזור אסיה הקטנה והתיישב באיטליה), עליהם אין מידע כתוב, לכן נשארו תרבותם ואמונתם מסתוריות למדי, למעט כמה עובדות בודדות, כמו אהבתם למשפחת הכרוביים… את אהבתם הזו הם הורישו לכל עמי האיזור איתם סחרו: היוונים, הפיניקים, הסיציליאנים, הקורסיקאים והסרדינים, וכמובן הרומאים, שמיד אימצו את הברוקולי לליבם, והמשיכו לפתח את המשפחה. במטבחי רומא היה הברוקולי למאכל גורמה נחשק והוא כונה גם "חמשת האצבעות הירוקות של יופיטר", אם כי בתחילה היו זני הברוקולי דקים יותר, ויצרו ראש פחות ברור, הם גם היו סגולים והפכו ירוקים רק תוך כדי הבישול. עם הזמן פותח הזן calabrese שיצר ראש גדול יותר, והוא פופולרי ומגודל באופן נרחב עד היום.

ביבשת אירופה התעכבה תפוצת הברוקולי מעט. רק במהלך המאה ה-16 החתים הברוקולי את דרכונו במכס הצרפתי כחבר בפמליה הנכבדת של קטרינה דה-מדיצ'י אשר נדדה לצרפת במטרה נאצלת – נישואין להוד רוממותו הנרי השני. הצרפתים, כך מסתבר, לא חיבבו את המהגר הירוק. בצרפת כמו בצרפת – השפים הנחשבים בוודאי עיוו את פניהם ותוך הרמת אף מופגנת סיננו [יש לקרוא במבטא צרפתי]: "איך הוא לא מתבייש, הלבנטיני הזה, להסתובב לו ככה בלי שום שיק עם כל התלתלים הירוקים האלה שלו".

הברוקולי הוא בעצם צמח שהגיע להתחלת פריחה, ואנחנו למעשה אוכלים את ניצני הפרחים הצפופים שנוצרים בראש הגבעול. אם משאירים את הברוקולי בשדה ולא קוטפים אותו, הוא יפרח ממש, ראשו יפתח ופרחים צהובים/לבנים יופיעו מתוך הניצנים הירוקים והצפופים שאנחנו אוכלים. טעמם של הפרחים הללו הוא שילוב של מתוק וחריף, אך הגבעולים שלהם כבר סיביים מאוד ולא מתאימים כמעט לבישול ואכילה. הנה למשל ברוקולי שעבר קצת את הרגע הצפוף והוא בדרך להיפתח (תודה לחנה על כל התמונות בעלון):

חוביזה פברואר 044  חוביזה פברואר 045

לא רק ראשי הברוקולי טובים למאכל. אצלנו פה במזרח התיכון זה לא דבר שגרתי לאכול עלי ברוקולי, אבל מעבר לים, למשל באיטליה או במזרח הרחוק ישנם זני ברוקולי המגודלים לשם שימוש דווקא בעליהם, כמו הברוקולי ראב או הברוקולי הסיני. בדרך כלל אלו זנים שאינם מגדלים קרקפת צפופה כשל ראש ברוקולי אלא פורחים מיד בפריחה עדינה, ועליהם נקטפים כשהם צעירים ועדינים. הם מקובלים מאוד כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים. בעלי הברוקולי בוגרים משתמשים כמו בקייל. ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

ונחזור לשאלת הפתיחה: האם באמת כל כך חשוב שדני יאכל את הברוקולי? מסתבר ש(גם) הפעם אמא צודקת ובגדול. הברוקולי עשיר מאוד בויטמין A, כלומר בטא קרוטן, המתבטא בצבעו הירוק העז, בחומצה פולית, בסידן (כוס ברוקולי מבושל מקבילה לחצי כוס חלב), ברזל (שוב, בכוס יש 10% מהצריכה היומית המומלצת), שנספג היטב בגוף בעזרת ויטמין C (בכוס ברוקולי כמות המקבילה לתפוז). כמו כן יש בו ויטמין B1, B2, B3, B6, מגנזיום, אבץ ואשלגן.

אך מלבד הערך התזונתי, בשנים האחרונות מתברר כי לברוקולי יש חשיבות בריאותית משמעותית אף יותר. תחום אחד הוא הורדת רמות כולסטרול בדם. בברוקולי (וכן בבצל, גזר וכרוב) ישנם סיבי פקטין שקושרים חומצות בגוף, וכך משאירים יותר כולסטרול בכבד ומאפשרים לפחות כולסטרול להשתחרר למחזור הדם. החוקרים מצאו כי היעילות מקבילה לחלק מהתרופות להורדת כולסטרול. הברוקולי עשיר גם במינרל ששמו כרומיום (chromium) שמשפר את תפקוד האינסולין אצל אנשים בעלי נטיה לסוכרת מבוגרים.

ועוד – ידוע באופן כללי כי חומרי המזון במשפחת המצליבים יכולים לסייע במניעת סרטן. במחקרים עדכניים נמצא כי מרכיב כימי הנמצא בברוקולי עשוי למנוע התפשטות תאי סרטן. החומר בו מדובר נקרא – sulforaphane ובתנאי מעבדה נמצא שהוא מעכב צמיחת תאי גזע של סרטן. אופן פעולתו דומה לחומרים אנטי-סרטנים אחרים הנמצאים כבר בשימוש קליני, בכך שהוא מפריע לפעולת חלוקת התא. בנבטי ברוקולי מצוי סולפורפן בכמות גדולה אף יותר.

כדי לא לפגוע בחומרים הטובים בברוקולי כדאי לא לבשל אותו בישול יתר – כדאי לצרוך את הברוקולי חי, מאודה או מבושל קלות 3-5 דקות. מתכונים לסלטי ברוקולי משובחים תמצאו באגף המתכונים באתר שלנו.

כנראה שלפעמים טוב לשמוע בקול אמא…

טיפטיפה:
 ברוקולי מתאחסן היטב בקירור. שמרו אותו בשקית ניילון במקרר, וכך תגנו על מרכיביו התזונתיים, במיוחד ויטמין C שבו. אפשרות נוספת, אם כי פחות מקובלת, של קירור, היא להטביל (עמוק במים) את הגבעולים של צרורות הברוקולי במי קרח (כמו זר פרחים) לכסות את התפרחת בשקית ניילון רפויה, ולהחליף את המים מדי יום.
 אל תשטפו את הברוקולי לפני האחסון במקרר. הלחות תגרום לו להתקלקל.
 כשמבשלים / מאדים / מטגנים ברוקולי על כל חלקיו: קודם כל הכניסו את הגבעולים, הם קשים יותר וזקוקים לבישול ארוך יותר, ורק אחר-כך את הפרחים ועלים. (עלי הברוקולי טעימים מאוד ושוים טעימה!)
 כדאי לבשל בישול קצר בלבד, כך הברוקולי נשאר מוצק, וטעמו חזק יותר, ועדיף לאדות ברוקולי ולא לבשל אותו.

חוביזה פברואר 162

שיהיה שבוע טוב, משובץ בבשורות טובות ובשמחות,
תהנו מהשמש החורפית מאירת הפנים,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: ברוקולי, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, עגבנייה, עלי בייבי/חסה, קייל/תרד, מלפפון, קלרבי/לפת, בצל יבש/כרישה, כרובית, שומר. בארגזים הקטנים בלבד: כרוב.

ובסל הגדול תוספת של: דייקון /צנונית, מנגולד/ עלי חרדל, סלרי שורש/עלים, אפונה סינית/פלפל אדום

יום רביעי: כרישה/בצל יבש, מלפפון, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, מנגולד/קייל, עגבנייה, שומר, ברוקולי, חסה/עלי חרדל, קלרבי/לפת/דייקון/צנונית, כרובית, בארגזים קטנים בלבד: כרוב.

ובסל הגדול תוספת של: עליי בייבי, פלפל אדום/סלק, סלרי עלים, תרד.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה 379, 20-22 בפברואר 2012, כ"ז-כ"ט שבט תשע"ב

אם אתם רוצים לחגוג את ראש חודש אדר בשמחה אקולוגית, אתם מוזמנים ביום שישי הקרוב ליום פתוח של "פרמה" ו"דרך היער" במשק תפוחי, חוות אקולוגיה מעשית במושב בית נחמיה. פרטים תוכלו למצוא כאן

ואפשרות נוספת להרבות בשמחה דווקא בצפון הארץ, גם היא ביום שישי הזה, היא במפגש החלפות הזרעים האביבי של רשת זרעי דרור – המקבילה הישראלית לseeds savers exchange הבינלאומי. יום כיף של נתינה, קבלה, מוסיקה, למידה ושמחה. פרטים כאן. (יום נוסף יתקיים בשבוע הבא ב"חווה ואדם" במודיעין, כשאדע פרטים אשלח לכם).

______________________________________________

שלהי חורף

השבועות האחרונים הם תמונת הראי של הסתו – מזג אויר הפכפך וקיצוני שנע בין ימי שמש (לפעמים אפילו חמים) לבין ימי סגריר סוערים במיוחד. יש ימים שהתנודות מתרחשות תוך כדי היום עצמו: שעה תכולת שמיים שמתחלפת בשעתיים ערפיליות וקרות ושוב מתנדנדנת חזרה לשעתיים בהירות ונעימות וחוזר חלילה… זוהי עונה כזו, חבוב… שלהי החורף הבאים עלינו לטובה ולברכה וגם לכמה צרות קטנות.

אנחנו נהנים מאוד מהחמימות שקצת מפשירה את איברינו בשבועות האלה, ואז גם שמחים לקבל את פני הגשם בברכה כשהוא מגיע, קצת יותר קל לרעוד מקור כשזכר חמימות השמש עוד אצור בעצמות ואיתו גם תקוות לחזרתה. החמימות הזו חביבה בהחלט, ותורמת לצמיחה מואצת ויפה בשדה, אבל כשהיא מלווה ברטיבות הרבה האויר ובקרקע, נוצרת סביבה בה מתפתחות פטריות בקלות ובמהירות. החסות שלנו סובלות בה באופן קבוע מכשותית – אותה הצהבה שראיתם על עליהן בשבועות האחרונים, ושגרמה לנו לקטוף אותן צעירות ולשלוח אליכם בזוגות. באיזורים אחרים, למשל בהרים, הקור עדיין מולך, והחסות סובלות פחות, אבל אצלנו בעמק גם הערוגות הבאות עלולות להידבק.

הקור הגדול של החורף גרם לירקות לצמוח לאט, וכמו בדרך כלל בחקלאות, את התוצאות אנחנו מרגישים עכשיו (ובעוד חודש נהנה מהצמיחה המואצת שיש עכשיו) – בשדה שלנו נוצר פער בין ערוגות עוקבות של יבולים – ערוגות הכרובית, הכרוב והברוקולי מסתיימות כנראה השבוע, והערוגות הבאות עדיין לא מניבות יפה (מצטרפת לכך טעות שעשו במשתלה בהנבטת זנים שונים מבקשתנו, שהם פחות מתאימים לשלב הנוכחי בעונה). הסלק שלנו גם הוא מגמגם בין שני מחזורים, ואיתו הקולרבי.

הפול הירוק מתקשה למלא את תרמיליו (כמעט כמו בשיר של ביאליק), ולמרות שהוא צמח נפלא ותרמיליו גדולים, הם עדיין ריקים במידת מה,ואנחנו מחכים שההתחממות תסייע לו לזכור שעוד מעט מגיע חג האביב ואיתו מאכלי פול ירוק מסורתיים, ותתן לו מרץ לעמוד במשימתו. "אפונת הפיצוח" שלנו צמחה וצמחה לגובה, אבל אנחנו  מחכים לה שתניב. השנה יש לנו אפונה מצויינת מסוג שלישי, זה הקרוי בלעז Sugar snap pea – ולו תרמילים "באמצע" – לא שטוחים ולא שמנים, הנאכלים בשלמותם (בדומה לאפונת שלג). מהאפונה הירוקה קטפנו היום רק כמות מוגבלת. לעומת זאת שמחנו להיות מופתעים לטובה מאפונת השלג שלנו, שכנראה הידיעות על שלג בגולן שימחו אותה מאוד, והיום קטפנו ממנה כמעט חמישים קילו, שישמחו את ארגזיכם השבוע.

סוגי האפונה שלנו – מימין לשמאל: אפונת גינה, אפונת שלג ואפונת "פיצוח" (sugar snap):

סיכומו של ענין הוא שבשבועות הקרובים נצטרך להשלים ירקות משדות אחרים, וזו הזדמנות לדבר על הצדדים השונים של השלמות לארגז, לשתף אתכם בהתלבטויות ובשיקולים שלנו. במצב אידאלי, כמובן שהיינו שמחים שהארגזים יהיו גדושים בתוצרת שגדלה אך ורק בשדות ח'ביזה, ובשבועות רבים בקיץ אנחנו גם מצליחים בכך. בחורף אנחנו משלימים באופן כמעט קבוע את המלפפונים והעגבניות שנקנים מחממות אורגניות. בשנה הראשונה התלבטנו האם יהיו בארגז מלפפונים ועגבניות כפריט קבוע, היה ברור שאם נבחר בדרך זו, נצטרך לקנות אותם לפחות מחצית מהשנה, מכיוון שאנחנו מגדלים בשטח פתוח, וירקות קיץ אלו זקוקים להגנה בחורף. אחרי התלבטות הכרענו לכיוון הקניה, והשאלה שבה ועולה מדי פעם מכיוון חלק מהלקוחות ששואלים למה בעצם אנחנו נוהגים כך, והלא נושא הירקות בעונתם הוא אחד הדגשים שלנו בח'ביזה.

התשובה היא שדגש נוסף בח'ביזה הוא הנסיון לכלול כמה שיותר אנשים ולאפשר למגוון אנשים להשתתף בקהילה שלנו. כשמנסים לפתוח את הדלת לציבור רחב צריך להחליט כמה גדול פוערים את הפתח. יש בארגזי ח'ביזה מידה לא מבוטלת של גמישות שנדרשת ממי שמקבל אותם – התמודדות עם מגוון ירקות לא קטן, הכנת הארוחות על פי "מה שיש" בארגז, פתיחות והסתגלות לירקות לא מוכרים. על כל אלה אנחנו לא רוצים לוותר, אך מצד שני החלטנו להתגמש בכיוון ההשלמות ולהשלים באופן קבוע את ירקות הסלט הבסיסיים.

המלפפונים והעגבניות זקוקים בחורף לחממות. בדרך כלל החממות הללו ממוקמות באיזורים בהם החורף מתון עד קייצי: הנגב, הערבה, בקעת יריחו וצפון ים המלח. אבל לא רק: המלפפונים ההולנדיים שאתם מקבלים בארגזים בחודשים האחרונים מגיעים דווקא מהגליל העליון. (מתוך ירקות הסלט, המלפפונים הם הפחות רגישים לקור, העגבניה נמצאת במקום טוב באמצע והפלפל הוא הרגיש ביותר, הוא יוכל להניב בחורף רק בדרום החמים).

אבל בשבועות כמו אלה אנחנו, כאמור, נדרשים להשלים יותר מאשר רק שני אלה, ואז אנחנו משתדלים להשלים ירקות "בסיסיים" שחסרים בדרך כלל אצלנו בחורף, כמו פלפל, או דווקא ירקות חורף, מהם כאלה שגם אצלנו גדלו עד ממש לאחרונה, כמו תפוחי אדמה, או דווקא כאלה שלא גדלים בשדה אך הם מתאימים לעונה, כמו בצל יבש (משתילות הסתו), או פירות כמו לימונים ואבוקדו. ובכל מקרה המטרה היא כמובן להשלים מתוצרת הארץ ולא מייבוא, מתוצרת טריה ולא כזו ששהתה באחסון. כמובן שכל התוצרת שאנחנו משלימים מגיעה מחקלאים אורגניים, תחת פיקוח ובעלי אישור אורגני.

עוד סוג של "השלמה", האחרון עליו אני רוצה לספר היום, מגיע דווקא מהשדה עצמו, אבל מכיוון בלתי צפוי: השבוע אנחנו שולחים לכם בארגזים עלי ברוקולי. בדרך כלל אנחנו קוטפים רק את הברוקולי עצמו, ואת העלים משאירים בשדה (לפעמים מגיעה גילה ביום שלישי וקוטפת מהם שקים גדולים המשמחים את לב בעלי החיים הרבים שלה). אבל בחודשים האחרונים העלים הירוקים ה"רגילים" צומחים לאט ומנמנמים הרבה. תקופות השמש האחרונות מעירות אותם אמנם קצת משנתם, אבל בשלב הזה זה די דומה לנסיונות שלי להעיר את נטע ושחר שלי בבוקר ("כן, כן, אמא, שמעתי אותך, ואני מתעוררת, רק מתחת לשמיכה") – ומנסיוני האישי, דרושות עוד די הרבה קרני שמש ושכנועים ותזכורות וגערות כדי שהעלים שלנו יפרצו בצימוח עירני. לשם ההגינות נאמר, שבמשך כל התקופה אנחנו גם תולשים מהם מפעם לפעם צרורות של עלים לארגזים שלכם. בינתיים, עלי הברוקולי שצמחו על השיחים האיתנים, הצליחו לצמוח באין מפריע, ולהיות קולטי השמש שהניבו תפרחות ברוקולי מצויינות. עכשיו, לאחר שהברוקולי נקטף, החלטנו לקטוף לכם צרורות רעננים של העלים שלו.

אצלנו פה במזרח התיכון זה לא דבר שגרתי לאכול עלי ברוקולי, אבל מעבר לים, למשל באיטליה או במזרח הרחוק ישנם זני ברוקולי המגודלים לשם שימוש דווקא בעליהם, כמו הברוקולי ראב או הברוקולי הסיני. בדרך כלל אלו זנים שאינם מגדלים קרקפת צפופה כשל ראש ברוקולי אלא פורחים מיד בפריחה עדינה, ועליהם נקטפים כשהם צעירים ועדינים. הם מקובלים מאוד כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים. עלי הברוקולי בארגזים שלכם הם עלים בוגרים. השתמשו בהם כמו במנגולד או בעלי חרדל, אבל שימו לב שהם עבים יותר ולכן יש לבשלם זמן ממושך יותר (הם הכי דומים לעלי הקייל מבחינת השימוש). ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

שיהיה לכולנו שבוע טוב, של שמש וגשם, רוגע וסערה, והשלמה עם כל אלו,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה המתעטף ומתקלף משכבותיו חליפות….

____________________________________________

מה השבוע בארגזנו – מהשדה שלנו ומשדות אחרים:

יום שני: תפו"א, גזר, סלרי עלים, ברוקולי, עלי ברוקולי, עגבניות, מלפפון הולנדי, פלפל אדום, אפונה או פול ירוק, כוסברה או פטרוזיליה, לימונים.
ובסל הגדול תוספת של: סלק, כרובית או כרוב לבן או כרוב אדום, שומר או קולרבי סגול, שום ירוק

יום רביעי: עלי ברוקולי, חסה, ברוקולי או כרובית או כרוב, פטרוזיליה, שום ירוק או כרישה, פלפל אדום, מלפפון, סלק אדום, עגבניות, גזר, תפו"א.
ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים, דייקון, פול או אפונה

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.

___________________________________________

מתכונים משלכם מכל טוב תנובת החורף (תודה לכל השולחות):

מדבורה – סלט ברוקולי

350-400 גרם גבעולי ברוקולי קצוצים
(אני מוסיפה גזרים קצוצים ו/או כרוב אדום, אפילו כרוב ירוק אם אין מספיק ברוקולי).
1/2 כוס מיונז
2 כפות חומץ בן יין אדום (יצא לי גם להשתמש בחומץ בלזמי, חומץ בן יין לבן או חומץ רגיל)
1 כף סוכר
1/3 כוס חמוציות מיובשות
קמצוץ מלח

ערבבו את המיונז, החומץ, הסוכר והמלח. הוסיפו לירקות הקצוצים וערבבו. בסוף הוסיפו את החמוציות.

מאביבה – שייק ירוק – ממש פשוט ומלא בריאות

בבלנדר שמים כוס מים בערך (אפשר מיץ תפוזים)
מוסיפים 2-3 פירות שאוהבים
מערבלים מעט ומוסיפים 2-3 סוגי עלים ירוקים, חופן מכל סוג
מתקבל שייק ירוק מתוק ומלא בריאות

מציונה – צ'יפס סלק:

חותכים את הסלק לפרוסות דקות, כך שמתקבלים עיגולים.
על ניר אפיה מניחים את האוצר, משמנים מעט מאוד בשמן זית, ואופים בתנור כחצי שעה.
אפשר לאכול חם או קר.
ממש מעדן.

מלימור – מרק קרם כרישה וכרובית (של בני סיידא, עם הערות של לימור)

2 כרישה , החלק הלבן
2 בצל, קצוץ דק
2 גזר
כרובית אחת מחולקת לפרחים
3 כפות קמח
אגוז מוסקט, 1/4 כפית
מלח, פלפל
מים, 8 כוסות
מיכל שמנת מתוקה (כך לפי המתכון המקורי, אני השתמשתי במעט שנשאר לי במקרה בבית, לא נראה לי שזה חובה)

מאדים את הירקות מספר דקות, בוחשים מידי פעם. מוסיפים תבלינים, את המים ומביאים לרתיחה. מכסים, מבשלים על אש נמוכה כ 50 דקות, או פחות, עד שהירקות רכים.
מוציאים מהסיר כמה פרחי כרובית (תוספת שלי), את היתר מרסקים. אם רוצים שמנת מוסיפים בשלב זה. מחזירים את הכרובית שהוצאנו קודם לכן. טועמים. משפרים תיבול.
מגישים עם קרוטונים ועירית קצוצה. לא חובה.
יוצא מרק קרם חגיגי ומיוחד.
בתאבון !!

ובהמשך לשורש הסלרי מהשבוע שעבר כתבה לי רות:

אמי היתה חותכת את שורש הסלרי לפרוסות, מניחה בסיר, מוסיפה לימון, מעט סוכר חום ומעט מים לכיסוי, ומבשלת עד שרך.
פשוט וטעים

ואחרון חביב – לטובת עלי הברוקולי – מאתר "הגינה של מגי" – פסטה ועלי ברוקולי (מתכון של השף מארק גורדון)

עלון 85, 12-14 בדצמבר 2005

מלחמה ירוקה בעשבים
השבוע קיבלנו בשמחה את פני העובדת החדשה של חוביזה. אני שמתי עליה את עיני עוד כשעבדתי בארצות הברית, אך גיוסה לצוות דרש השקעה רצינית, שהיתה גדולה עלי בשלב הראשון. אלון ואני דיברנו אודותיה, החלפנו רשמים על סגולותיה המופלאות, חוזקה, התבונה הטבועה בה, חינניותה ועוצמתה. אין מה לומר, זו היא תוספת נחשקת לכוח העבודה שלנו: מהירה, יעילה, נעים לעבוד בחברתה, יש שיגידו שהיא אף נאה, והכי חשוב: היא יודעת איך לטפל בעשבים. זוהי, למעשה המומחיות שלה, שכן היא…  מעשבת גלגל.
מדובר במכשיר ידני: סכין המורכבת על גלגל, אליו צמודות שתי זרועות עץ. היא נראית כמו מחרשה / מקלטרת ידנית של פעם, דוחפים-מסיעים אותה לאורך השורה, ובכל מקום שהיא עוברת היא חותכת את העשבים הקטנים שרק נבטו ממש מתחת לפני הקרקע, וכך מנקה בזריזות את השטח בין שורות זרועות או שתולות בערוגות. היא יעילה במיוחד מול נבטים צעירים, ולכן צריך לעמוד על המשמר ולתפוס אותם בזמן. אם נפספס את המועד לא נוכל להוריד אותם בעזרת הסכין, ונאלץ לעשב ידנית, מלאכה איטית ומעייפת. אלון ואמיר ערכו לה "נסיעת מבחן" ביום חמישי האחרון והיו מרוצים מאוד מהתוצאות.
אני, כאמור, מכירה את המכשיר הזה מארה"ב (שמו wheel hoe), הוא מאוד פופולרי בחוות אורגניות קטנות, בהן השטח אינו עצום, אך מלאכת העישוב בהחלט יכולה להיות עצומה… כשהקמתי את חוביזה רציתי נורא מכשיר כזה, אך המחיר הגבוה הרתיע אותי. במקרים כאלה אצלינו במשפחה הולכים לדבר עם אבא, וכך עשיתי. הבאתי לו תרשימים, פירטתי את הדרישות, הראיתי לו תמונות ומדדנו מדידות שונות, ואכן, כעבור מספר שבועות עמדה בסככה מעשבת גלגל תוצרת בית. אלא שלפעמים אין תחליף למקור, ולמרות שאכן השתמשנו במכשיר מדי פעם, עם הזמן פחת השימוש בו יותר ויותר, בעיקר בשל הקושי היחסי לעבוד איתו – הוא היה כבד והעבודה איתו היתה מעייפת. אולם בפעמים שכן עבדנו איתה הרגשנו כמה חסכון בזמן והעבודה יכולה המעשבת החביבה הזו לספק. כמובן שזה רק הגביר את ההשתוקקות שלנו לדבר האמיתי.
ואכן השבוע היא הגיעה – אלון ואמיר ערכו לה "נסיעת מבחן" ביום חמישי והיו בהחלט מרוצים מהתוצאה. מלבד הסכין החותכת את העשבים ניתן לחבר לה גם מקלטרת (של שלוש שיניים), ומכשירים נוספים לסימון שורות בערוגה, לתילול, ולשימושים אחרים.
הנה לפניכם תמונה של החמודה, נשמח לקבל הצעות לשמות…

wheel hoe.jpg

שבועות עישוב נעימים שיהיו לנו
צוות חוביזה

 

ומה בסל השבוע?

 

האכילני נא מן הירוק הירוק הזה – חלק א'
ספר ילדים חביב עלי, Tops and Bottoms, מספר על ארנב חרוץ ושכנו, דב עצל, שעושים שותפות חקלאית: הארנב יגדל ירקות בחלקת השדה של הדב, והם יחלקו בתוצרת. הדב דורש לקבל את מה שמעל לפני האדמה, ומציע לארנב את מה שיצמח מתחת לפני הקרקע… כמובן שאנחנו מבינים שהדב מנסה להתחכם אך בעצם יוצא טיפש, הארנב הנבון זורע שורשים, חופר לעצמו סלק, צנון, גזר ולפת, ומותיר לדב את העלים. הדב מתבעס וכועס, מה יעשה בערימת עלים חסרי תועלת? מה שמוכיח שוב שהוא ממש טיפש. עלים ירוקים, שהם בדרך כלל תוצר הלוואי של ירקות שונים, הם אוצר קטן של טעם, בריאות ותזונה. השבוע חשבנו לשים לכם בסל עלים שבמקרה הטוב נזרקים לקומפוסט, ובמקרה הפחות מוצלח, נזרקים לפח, ולהכיר לכם את עולם העלים. שאם במקרה יצא לכם להיכנס לעסקים עם ארנב, שלא תצאו פראיירים…
בהסטוריה של האנושות היו העלים אחד מחלקי הצומח הראשונים בהם השתמש האדם: להכנת כלים, לשזירת סלים, לבניית בתים, לכיסוי מערומים (עלה תאנה…) וגם כמובן למזון. לפני שפותחו הירקות על ידי נכדיהם החקלאים, ליקטו הסבים והסבתות עלים מסוגים שונים כדי להזי בהם את גופם ולחזק את בריאותם. העלים, הירוקים כמעט תמיד, מכילים בדרך כלל כמות נכבדה של ויטמין C וויטמין A, ברזל וסידן, והם היוו מרכיב חשוב בתזונתם של בני האדם. חלק מהעלים פינו את הבמה לירקות ה"מתקדמים" שפותחו מהם: במשפחת הכרוב נזנחו הקייל והקולרדז, הכרובים הפרימיטיביים, ובמקומם הוגשו לשולחן כרוב, כרובית, ברוקולי, קולרבי וכרוב ניצנים. אולם, כאשר השעה דוחקת, חוזרים בני האדם ומגרדים מבויידעם הזכרון את הידע הבסיסי, שבים ומלקטים את העלים הבסיסיים הללו, ואוכלים אותם לתיאבון. כך עשו העבדים השחורים בדרום ארצות הברית, שגידלו בגינות ירק קטנות קייל וקולרדז, שבמקרים רבים הצילו אותם מתת-תזונה, בשל ערכם התזונתי הרב, וכך עשו גם נצורי העיר העתיקה בירושלים, שליקטו את עלי החוביזה (חלמית), החרדל וסלק הבר, ועשו מהם קציצות ירק בשעת המצור. כיום מתרחשת תופעה דומה-הפוכה, כאשר דוקא מתוך השפע העצום המצוי סביבנו נוצרים טרנדים של מטבחי גורמה או לחילופין מסעדות ערביות בהם מגישים עשבי בר שלוקטו בהרי ירושלים או בגליל, על ידי שף צעיר שלמד בצרפת והתמחה בקליפורניה, או לחילופין, על ידי זקנה ערביה שלמדה מאמא שלה את אמנות הלקט בשטחים הפתוחים ליד הכפר.
ישנם המון המון סוגי עלים ירוקים, רבים מהם שייכים למטבח האסייאתי, קבוצה נכבדה אחרת מתארחת תכופות במטבח הערבי, והמטבח האפריקאי מבשל חבורה שלישית של ירקרקים משלו. אני אמנה כאן רק מספר נציגים מהמבחר הגדול, בעיקר אלו שמופיעים לפעמים אצלינו בסלים.

עלי סלק – וסלק עלים (מנגולד):
(בתמונות מימין לשמאל:) עלי הסלק הם אלו שאתם מקבלים מאיתנו יחד עם השורש שלהם – הסלק האדום. המנגולד הוא דודנם המתורבת, שפותח בעצם לשם שדרתו הרחבה, ששימשה כמו אספרגוס. שניהם טעימים מאוד, והשלישי בחבורתם הוא סלק הבר, המכונה גם סילקא, שעליו קטנים עוד יותר והוא גדל בר ברחבי הארץ.

   selek leaves.jpg      selek leaves chard.jpg        selek Weedbeet.jpg

 

(בתמונות מימין לשמאל בשתי שורות:) קייל, קולרדז, עלי קולרבי,
 עלי ברוקולי, ברוקולי ראב, ברוקולי סיני:

 

  greens_kale.jpg   collards.jpg      kohlrabi leaves.jpg   broccoli leaves.jpg    broccoli raab.jpg    chinesebroccoli_gailan.jpg
כולם שייכים  למשפחת הכרוביים, שמקורה במזרח הים התיכון ובאסיה הקטנה. הקייל והקולרדז הם, למעשה, כרובים פרימיטיבים שנשמרו לאורך השנים. הם פופולאריים מאוד במטבח של דרום ארצות הברית ובאיטליה. סוגי הברוקולי השונים הם בעצם סוג של ברוקולי שמגודל לשם עליו, מוציא פרחים קטנים בלבד ונקטף כשהעלים צעירים ועדינים. הם מקובלים מאוד באיטליה ובמזרח הרחוק, כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים (בהתאמה…) העלים הללו קשים יותר ממנגולד או חרדל ולכן יש לבשלם זמן ממושך יותר. ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

 

(בתמונות מימין לשמאל:) חרדל ירוק מסולסל, חרדל אוסאקה, מיזונה, חרדל בר

mustard green.gif     mustard osaka.jpg     mustard mizuna.jpg    wildmustard.jpg
החרדל התרבותי הוא קרוב משפחה של חרדל הבר המצוי במלוא פריחתו בכל מקום בארץ כעת (והאכיל גם הוא), ושניהם מקורבים למשפחת הכרוביים (Brassica). זהו בעצם שם של משפחה רחבה של עלים אכילים, רבים מהם מרכיב חשוב במטבח האסיאתי, בו לפעמים משמרים אותם במלח (כמו חמוצים). בעלי חרדל משתמשים גם במטבח ה"נשמה" של השחורים בדרום ארה"ב, בדרך כלל בנזיד עם בשר. עלי החרדל עשירים בויטמין A ו-C, ובתיאמין. ישנם סוגים רבים: חרדל ירוק מסולסל, מיזונה – עלים ירוקים משוננים, טעמם דומה לחסה, וזן אדום "אוסאקה" – עלים אדומים רכים ומעוגלים. החרדל מצויין חי בסלט, אבל ניתן גם לבשל אותו כמו עלים אחרים. העלים החרדליים חריפים משהו, אם מעדיפים אותם בחריפותם כדאי לאכול אותם חיים, אם רוצים לנטרל קצת את החריפות – אפשר לבשלם.

טיפ-טיפה: טיפ פשוט אך נהדר לשמר את העלים פריכים ורעננים ולא מידלדלים ורכים: לשטוף במים קרים ולייבש היטב, או לא לשטוף כלל. לעטוף את העלים במגבת בד או מגבת נייר עבה (כזאת שלא תשאיר חלקים ממנה על הירקות…) ולהכניס לשקית. להוציא את האויר מהשקית ולאטום אותה היטב. בדרך כלל ניתן לאחסן כך את הירוקים הללו במצב טוב שבוע עד שלושה (!).
(המשך בשבוע הבא)
 
מתכוני ירוקים וגם מתכוני בטטות (מתכוני ירוקים נוספים בעלון מס' 1)

איך מבשלים עלים ירוקים? מפרידים את העלה משדרתו המרכזית ע"י סכין, ומבשלים במים, באידוי או בטיגון קל.
אפשר להוסיף שום, בצל, צ'ילי אדום חריף. נהדר לטבל בשום ושמן זית או רוטב חרדל. תוספת מעניינת אחרת היא זיתים ועגבניות (ראו מתכון בעלון 82) אפשר להוסיף למרק, או כתוספת לאורז, פסטה או תפוחי אדמה.

 

פסטה ועלי ברוקולי – מתכון של השף מארק גורדון, Rose Café, סן פרנציסקו
 המרכיבים
300 גרם עלי ברוקולי, שטופים וקצוצים, ללא גבעולים גדולים
3-4 כפות שמן זית
3 שיני שום גדולות, פרוסות
פלפל צ'ילי אדום חריף, קצוץ
500 גרם פסטה קטנה (צינורות, מסולסל וכדומה)
מלח
¼ כוס גבינת פקורינו / פרמזן
 
 ההכנה
 מרתיחים בסיר 4 כוסות מים. מוסיפים 2 כפות מלח ומחזירים לרתיחה. מוסיפים עלי ברוקולי ומחזירים לרתיחה. מקטינים את האש לכדי רתיחה קטנה, מבשלים כדקה. מסננים מהמים ומניחים להתקרר. סוחטים את העלים בעדינות, קוצצים אותם דק.
 מחממים שתי כפות שמן זית במחבת גדולה על חום בינוני. מוסיפים את עלי הברוקולי ומטגנים תוך ערבוב, כ-5 דקות. מזיזים את עלי הברוקולי לצדדים ויוצרים רווח במרכז המחבת. מוסיפים כף שמן זית למרכז, ואת השום והצ'ילי . מבשלים כ-20 שניות, עד שהשום מתבשל אך לא נצבע. מערבבים את הכל יחד וממשיכים לבשל באיטיות לספיגת טעמים, כ-6-7 דקות.
 בינתיים מבשלים את הפסטה במים רותחים ומלח, מערבבים קצת ומבשלים כ-7 דקות, ומסננים, שומרים כוס ממי הבישול.
 מוסיפים את הפסטה לברוקולי ומערבבים, יחד עם 2 כפות ממי בישול הפסטה, להוספת לחות. (אפשר להוסיף עוד ממי הפסטה אם יבש מדי). ממשיכים לבשל בחום נמוך למשך כ-30 שניות. מתקנים תיבול ומוסיפים את שארית שמן הזית
 מפזרים גבינת מגוררת מעל ומגישים.

 

סלט ירוקים חם עם פקאנים
 המרכיבים
6 כוסות "ירוקים": עלי חרדל, לפת, ברוקולי, קולרדז
2 כפות חומץ בלסמי
2 כפיות דבש
1 כף חרדל דיז'ון
2 כפיות שמן
½ כוס פקאנים שבורים 

 ההכנה
 שוטפים את העלים ביסודיות ומייבשים היטב. מסירים את הגבעולים הגדולים, קורעים את העלים לגודל נוח לסלט ושמים בקערה גדולה
 בקערה קטנה, מערבבים חומץ, דבש וחרדל, מניחים בצד
 מחממים את השמן במחבת קטנה, מוסיפים את התערובת ואת הפקאנים ומבשלים, תוך ערבוב, כ-2-3 דקות.
 יוצקים על הסלט ומגישים מיד

 

הבנתי מאלון שצריך רענון למתכוני הבטטות עקב שפע יבול מתמשך… אז הנה צמד מתכונים:

בטטות בשומשום – איילת בן-יוסף, Ynet
 המרכיבים
1 ק"ג בטטות 
2 כפות שומשום 
1 כף רוטב סויה 
½ כפית שמן שומשום
 
 ההכנה
 מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס.
 קולפים את הבטטות, חותכים אותן לקוביות ומניחים בתבנית אפיה.
 מערבבים בקערה את כל חומרי התיבול ויוצקים על הבטטות. מערבבים כך שכל הבטטות מצופות היטב. מכסים בנייר אלומיניום אופים כ-1/2 שעה, מסירים אותו ואופים עוד 1/4 שעה, עד שהבטטות מתחילות להשחים.
לקיצור דרך: חותכים את הבטטוות ומבשלים אותן במיקרוגל (10 דקות), מתבלים ושולחים ל-1/4 השעה האחרונה לתנור (בלי נייר האלומיניום) – כך הן גם מוכנות במהירות וגם מקבלות את מכת החום האחרונה שמשחימה אותן.

 

בטטות בסילאן תמרים ושקדים – מתכון של ביסטרו בר "אבישג" ברמת החייל.
 המרכיבים
½ ק"ג בטטות
חופן גבעולי טימין טרי
¼ כוס סילאן תמרים
50 גר' שקדים מולבנים פרוסים
3 כפות שמן זית כתית
1 שן שום כתושה 

 ההכנה
 חותכים את הבטטות לקוביות קטנות.
 חולטים במים רותחים עד שהבטטות מתרככות מעט. מצננים 10 דקות.
 מקפיצים במחבת בשמן זית כ-2 דקות ומסננים מן השמן.
 מערבבים את הסילאן עם שן השום ומוסיפים לבטטה. מתבלים במלח ופלפל שחור לפי הטעם.
 מגישים פושר.