26-28 ביוני 2017 – והימים, ימי ראשית הקיץ, ימי ראשית…

בשבוע שעבר, ב22 ביוני, החל הקיץ באופן רשמי. זכינו בעוד כמה ימי חסד לא חמים נורא, והשבוע כבר מתחילים השרבים הלוהטים.

הימים האלה הם אכן ימים של ראשית – ראשית הקיץ, שכבר מיתדפק לנו על הדלת, מקמיל את צמחי תפוחי האדמה שעמדו ירוקים ויפים עד לפני שבועות ספורים, ומבשר לנו שכדאי מאוד להוציא את הערוגות האחרונות מן הקרקע. מאיץ בצמחי התירס הזקופים להמריא מעלה, לפרוח, להיאבק ולהפרות ולהוציא קלחים צהובים מתוקים מתוקים. מבשיל את המלפפונים והפקוסים בקצב קייצי וזריז, מאדים את העגבניות, ומצד שני – גם גורם להתפשטות מהירה של הוירוסים בקישואים, שהקשישים שבהם כבר מתחילים להבשיל בעיוותים שונים המרמזים: הוירוסים כבר כאן. (רק כדי להבהיר ולהסיר חשש: מדובר בוירוסים של צמחים, לא של בני אדם).

עץ השסק שליד בית האריזה סיים מזמן להניב, הפירות שנשארו עליו כבר התייבשו ונצרבו על הענפים. הענבים שמכסים את הסככה שליד המשרד כבר רובצים באשכולות כבדים ועמוסים, קורצים אלינו מלמעלה, ואנחנו ממתינים להתמלאותם והתרככותם.

באמצע היום כבר חם לנו מאוד. הקלקרים מתרוקנים במהירות ואנחנו מקפידים להזכיר זה לזה לשתות. כולנו עובדים כבר בזרועות מכוסות מפני הקרינה העזה, ומזה כמה שבועות אנחנו מפעילים בבית האריזה, מאווררים ומצנן שמורידים את הטמפרטורה בחלל החדר. עדיין לא חם נורא, אנחנו יודעים, ומעריכים בקול רם את הקיץ המתון וההדרגתי שיש לנו השנה. ובכל זאת, הגוף, שאינו רגיל לשאת את מעמסת החום ועדיין זוכר את תפנוקי החורף והאביב הקרירים, צריך להתרגל מחדש לעול הקייצי, ולכן דווקא עכשיו קשה יותר מאשר בשיא להט העונה, כשהגוף כבר מורגל.

התקופה הזאת מלאה ראשיות, והארגזים מתחילים להשתנות. אחרי שתקופה ארוכה כמעט לא היו שינויים משבוע לשבוע, וברשימת האריזה על הלוח אצלנו הייתי משנה רק פריט או שניים, הגיעו בשבועות האחרונים שעבר התירס (קבלו אותו בתשואות), דלעת הערמונים ודלעות נוספות, החצילים, המלון והאבטיח ואפילו הסויה והחלו במייקאובר הקייצי. מלבדם מבשילות גם העגבניות שלנו, הבמיה, ובקרוב גם דלעות נוספות, פלפלים, שעועית תאילנדית ולוביה ועוד ועוד משמחי לב קייציים.

המלונים בשדה מבשילים בקצב מהיר, עסיסי ומתוק ובניחוח משכר, וכבר ביקרו אצלכם בארגז. בימי הקטיף מתמלא בית האריזה בריח מלונים (בלי דבק אורנים).השנה אנחנו מגדלים מלוני אננס – מאורכים, שבשרם כתום.

גם אבטיחים ראשונים הבשילו – איך יודעים? שואלים את העורבים. הציפורים הנבונות האלה הן הראשונות לסמן לנו כי האבטיחים מתוקים וטובים: באבטיח שאינו בשל עדיין לא יגעו, ובאלה המתוקים הם נועצים מקור. מכיון שכך, מיהרנו וכיסינו את ערוגת האבטיח ברשת כנגד ציפורים כדי למנוע מהם חגיגת אבטיחים, והם מתחילים להגיע אליכם לארגזים (האבטיחים, לא העורבים).

החצילים מבשילים גם הם, בנחת האופיינית לירק הדשן הזה. אנחנו שותלים את החצילים בסוף חודש מרץ, כשהחורף עדיין לגמרי שולט. החבר'ה הקייציים האמיצים נכנסים לקרקע ומנסים לגדול ולצמוח למרות הטמפרטורות שעדיין נמוכות. מאז השתנה מזג האויר והפך קייצי ממש, והחצילים הודו לו בעגלגלות והרכות הראויה. איזה תענוג לחזור ולקטוף חצילי קיץ שספגו את חום השמש אל תוך בשרם הרך ומודים לה בברק הסגול-שחור שלהם ובחלקלקות המדהימה של עורם. גם בצלחת תרגישו קיץ, ברוך הבא, אדון חציל!

העגבניות שלנו התחילו להבשיל בקצב מהיר – ולבית האריזה נאספים ארגזים אדומים אדומים. גם עגבניות הצ'רי הראשונות נקטפו היום, הן עדיין גדולות יחסית לעגבניות צ'רי, אבל מתוקות מתוקות כמו הקטנות. איזו הרגשה טובה! הקיץ מאפשר להן להבשיל בקלות. את עגבניות הקיץ אנחנו קוטפים אדומות ובשלות כדי שיגיעו למתיקות המירבית, ולכן לפעמים הן רכות יותר מהעגבניות שלהן אתם רגילים בחורף. אל תתבעסו – תהנו.

השנה זרענו שישה סוגי דלעות, והן מבשילות לפי הגודל: דלעות הערמונים הקטנות (acorn בלעז) הן הראשונות, אחריהן כבר מבשילות דלעות אמורו בכתום חזק, והדלוריות הקרמיות. כמה דלעות פרובנס ראשונות כבר שינו את צבען ומוכנות לקטיף, וגם זן חדש שאנחנו מנסים השנה – דלעות כתומות עגולות וחמודות בעלות זרעים ירוקים אכילים (אבל רובן צריכות עוד זמן בנחת בערוגה). על כולן נספר לכם בבוא העת.

השבוע אנחנו מתחילים לקטוף עוד דלעת חדשה ומעניינת שאנחנו מגדלים השנה לראשונה – יש לה שם שנשמע נחמד יותר באנגלית – Mashed potatoes (בתרגום לעברית – פירה…) – היא לבנה לבנה, גם מבפנים וגם מבחוץ, ויש לה טעם עדין, לא מאוד מתוק, שמשתלב מצויין דווקא עם תיבולים מלוחים, ומרקם מיוחד ממש, באמת מזכיר פירה… ככה היא נראית:

הדלעות הגדולות שלנו, הטריפוליטאיות, זקוקות לעוד זמן, ואנחנו נותנים להן את כל הזמן לו יזדקקו (עד חצות כמובן, אז הן יהפכן לכרכרות…).

השנה אנחנו מוסיפים לירקות תחילת הקיץ גם את הסויה הירוקה – הידועה גם בשם "אדממה". בדרך כלל אנחנו מגדלים אותה בשלהי הקיץ, לתקופה קצרצרה בלבד. השנה אנחנו עושים נסיון וזרענו אותה מוקדם, כבר בתחילת מאי. הזריעות הראשונות התמודדו עדיין עם מזג אויר אביבי, ולא חום קייצי ומוחלט כמו שהיא רגילה, אבל הזמן חלף והסויה הניבה תרמילים שהתמלאו בגרעינים שמנמנים. בשבוע שעבר התחלנו לקטוף צרורות מהתרמילים הירוקים והטעימים האלה. זרענו ממנה מחזורים נוספים כדי לבדוק את התמודדותה בשלבים שונים של העונה, ובסוף העונה נבדוק איך צלח הניסוי המוקדם. כדיירת קייצית, הסויה תמשיך איתנו עד בוא הסתו.

עוד ראשית משמחת ביותר התרחשה אצלנו בשבוע שעבר – ליוחאי, השליח הנאמן שלנו בירושלים, ואורין, רעייתו, נולדה בת מתוקה. יוחאי ואורין גם היו מי שקידמו בברכה רבים, כשערכו את שיחת הטלפון הראשונה אליכם לקבל את פניכם לקהילת ח'ביזה. כעת אנחנו שמחים לקבל את יעלה הקטנטנה בברכה ובאהבה! חיבוקים ליוחאי, אורין, לביא ויעלה!

ימי הראשית האלה הם גם ימים של סוף – בשבוע שעבר יצאו תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים לחופשה, והשבוע מסתיימת שנת הלימודים גם בבית הספר היסודי ובגנים. לכל התלמידים שעבדו קשה כל השנה ויוצאים למנוחה ובילויים – מאחלים לכם חופשה נעימה, רגועה, משוחררת ומלאת כיף.

שבוע טוב מכולנו כאן, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/שעועית ירוקה, חסה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבניה, סויה, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח, תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלורית/דלעת אמורו, סלק.

יום רביעי: קישוא, פקוס/מלפפון, מלון/אבטיח, תירס, תפו"א, חצילים/שעועית, חסה,  פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/דלעת לבנה, עגבניה. תרד ניוזילנדי/מנגולד לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, דלעת אמורו, שורש פטרוזיליה, אדממה (סויה ירוקה)/עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

קיש / מיני קישים ממולאים ירקות כתומים

קיש / מיני קישים ממולאים ירקות כתומים

מתכון לבצק פריך על בסיס שמן, מתוך האתר PASTA EVERYDAY:

2 כוסות קמח לבן
חצי כוס שמן זית
שליש כוס מים קרים
חצי כפית מלח

שמים את הקמח בקערה, מוסיפים את השמן והמלח ומערבבים, מוסיפים בהדרגה את המים ולשים עד לקבלת בצק אחיד.
יוצרים מהבצק כדור, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה. מקמחים משטח עבודה, מרדדים את הבצק לעובי של כחצי ס"מ, משמנים 4 תבניות אישיות או תבנית פאי רגילה, מרפדים בבצק ומחוררים אותו עם מזלג במספר נקודות.
אני משתמש בקמח כוסמין לבן (כוסמין 70%) אורגני. מתנהג בדיוק כמו קמח חיטה לבן, רק בלי שרשרת הגלוטן שמכבידה על המעיים.
את כמות הבצק הזאת, אני מחלק לבערך 12 כדורים, שאותם אני מכניס לתבנית סיליקון של מאפינס. עם האצבעות נותן לבצק את צורת דופן התבנית. מחורר קצת במזלג, ממש בעדינות כדי לא לקרוע את הבצק.

מלית ירקות כתומים:

5 כפות שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה,
חתיכת דלעת שהגיעה במשלוח, חתוכה לקוביות,
גזרים שהגיעו במשלוח, חתוכים גס,
בטטה אחת מהמשלוח, חתוכה לקוביות,
חצי זר נענע שהגיע במשלוח, לקצוץ את העלים,
1 כפית צ'ילי חריף יבש,
מלח הימליה – ממש מעט, קורט.
מי שאוהב יכול להוסיף גם שום או ג'ינג'ר. אני מעדיף לשמור על טעמי הירקות הכתומים.
שקית של 200 גרם אגוזי מלך קצוצים גס ידנית.

מבשלים את הירקות והתבלינים על אש בינונית בסיר רחב, מכוסה. עד שהירקות רכים לכדי מעיכה גסה. בערך 15 דקות ואז למעוך גס את הירקות ולערבב.
מוסיפים את האגוזים לתערובת הירקות המבושלים. לערבב היטב.
מוזגים בערך כף וחצי של תערובת ירקות מבושלים לתוך כל שקע מאפינס שכבר נמצא עם בצק פריך.
מכניסים לתנור בחום של 180 מעלות למשך 30 דקות, עד להזהבה. תלוי בסוג התנור, מי שאוהב/ת קצת חרוך, או פריך יותר, אפשר לתת עוד 10 דקות נוספות על 200 מעלות.
לתת לקישים האישיים להתקרר.

רעיון נהדר לשמור במקפיא ולהוציא כל פעם יחידות בודדות של קיש אישי, במקום תבנית קיש שלמה.
הפשרה בתנור, 10 דקות על 150 מעלות. טעים, בריא מזין, טבעוני ואף אורגני.

שידרוגים לגרסאות לא טבעוניות:
גבינת צ'דר חריפה, או גבינת קשקבל כבשים ארומטית,
ביצים לתוך התערובת (אז לא צריך את אגוזי המלך),
נקניק קבנוס שנחתך קטן ומתבשל עם הירקות ונכנס כחלק מהתערובת.
כל אחת ואחד לפי הטעם…

נשארה תערובת ירקות? אם יש כמות מספיק לעוד תבנית קישים, יאללה!
אם הכמות קטנה יותר, אפשר לערבב 3 כפות שמן קנולה או שמן קוקוס, עם 3 כפות קמח תופח. לערבב הכל עם הירקות, להכניס לתבנית ארוכה ולהכין פשטידה. 30 דקות על 180-190 מעלות. אילתור שיוצא נהדר.

שנה טעימה ובריאה, אלעד

עלי ח'ביזה #589, 5-7 בספטמבר 2016, ב'-ד' אלול תשע"ו

מזג האויר משתנה, הסתו מגיע. ביום ראשון אפילו היו תקוות לטפטוף קל באיזור החוף, אלינו הוא לא הגיע, אבל יש בהחלט הקלה משמעותית בחום, שמסייעת למלפפונים שלנו להתאושש ולשאר גידולי החורף שכבר שתולים וזרועים למצוא את דרכם בשדה ולהתאקלם בו בקלות.

עם החדשות העונות מתחדש הרבה גם אצלנו באגף המוצרים הנוספים –

zahidiהתמרים של סמר הולכים ואוזלים, הברהי אזל, הדקל נור ממש עוד מעט, ובמטעי הקיבוץ מתחיל עוד מעט הגדיד החדש.

לקראת חילופי העונות אנחנו פוצחים במבצע מעולה על תמר הזהידי האורגני: 15 שקלים לקילו, 70 שקלים לארגז [של 5 קילו]. מהרו והזמינו כי גם הם עומדים להיגמר בקרוב.

_______________________________________________________

 

lev hatevaאסף, מיצרני הקרקרים המצויינים של "לב הטבע", היה אצלנו והביא מלאי ראשון של קרקרים נטולי גלוטן. אמנם הם אינם אורגניים, אך הם מתאימים לרגישים לגלוטן ואפילו לחולי צליאק, ומה שהכי משמח – הם מעולים כמו הקרקרים האחרים של "לב הטבע" ומפתיעים במרקם ובטעם. אני לא הייתי מנחשת שהם נטולי גלוטן. ואכן, ב"לב הטבע" עמלו זמן רב עד שהגיעו לנוסחה הנכונה – יגעו ומצאו!

תוכלו להזמין אותם במערכת ההזמנות שלנו.

__________________________________________

Ein Harodהלל מעין חרוד יגיע אלינו בתחילת עם מלאי מחודש של שקדים אורגניים ממטעי הקיבוץ, זה עתה נקטפו ופוצחו. מנסיון, השקדים האורגניים המצויינים של עין חרוד הופכים ללהיט משנה לשנה, והמלאי אוזל תוך זמן קצר, כך שכדאי לא לפספס את ההזדמנות, ולמהר להזמין.

גם מלאי החומוס האורגני המשובח המגיע מגד"ש עין חרוד יתחדש השבוע. (לחידוש מלאי שמן הזית שלהם ניאלץ לחכות עד אחרי המסיק… בקרוב).

____________________________________________

izapzizaהשבוע אנחנו גם שמחים מאוד מאוד להציג בפניכם יצרן חדש למוצרי חלב עזים טעימים, בריאים וטובים – מחלבת עיזה פזיזה – משק צבן מטל שחר. את השידוך בינינו ערכה פועה, ממשק 42 הזכור למאוד טוב. כאשר נפרדנו מפועה ועודד לפני כמה שבועות ביקשתי ממנה לתת לנו המלצה על משק אחר, והיא קישרה בשמחה ובפירגון בינינו לבין אלון צבן. הנה הסיפור של עיזה פזיזה מפי הגבנים המעולים של משק צבן:

"הדיר הוקם בשנת 2004, ובעקבותיו פתחנו בהמשך את המחלבה.
האהבה שלנו לחקלאות ולגידול עיזים, הובילה אותנו להשתלב בנישה של החקלאות התיירותית.
אנחנו שומרים כל השנים על עדר קטן מאד, 30-60 חולבות, שמספק לנו חלב טרי ואיכותי לייצור הגבינות ושאר מוצרי החלב.
בדיר אנחנו מקפידים על תנאי גידול מכבדים וטבעיים ככל שניתן: ההרבעות הן טבעיות, ללא שימוש בהורמונים, ולאחר ההמלטה הגדיים נשארים עם האמהות ויונקים מהם עד גיל גמילה (כחודשיים).
תזונת העיזים מתאזנת בין חציר ותערובת איכותיים, למרעה של כשעתים-שלוש ביום, בשטחי המרעה הצמודים לדיר.
רוב מלאכת הטיפול בעיזים והכנת הגבינות נעשית ע"י אלון, בסיוע שאר בני המשפחה.

במחלבה אנחנו מייצרים מגוון רחב של מוצרים: חלב לשתייה, יוגורט במגוון טעמים, גבינות טריות, וגבינות בשלות ואפילו ריבת חלב עיזים.
בהכנת כל המוצרים אין שום שימוש בחומרים משמרים, או תוספים לא טבעיים אחרים, וכל המוצרים מיוצרים ממאה אחוז חלב עיזים מהמשק שלנו.
את הידע להכנת הגבינות רכשנו בעזרת טכנולוג מזון, שני קורסים בארץ, ושני ביקורים לימודיים בצרפת, וכמובן בעזרת הנסיון שרכשנו עם השנים.
מעבר למכירת מוצרי המחלבה, אנחנו גם מארחים קבוצות במרכז המבקרים ומציעים קורסים מקצועיים ללימוד הכנת גבינות בבית. אתם מוזמנים לבקר!"

מידע נוסף מפורט ומעניין ניתן למצוא באתר של עיזה פזיזה.

לעיזה פזיזה מבחר רחב ומרשים של מוצרי חלב עיזים משובחים ממש – הציצו במערכת ההזמנות שלנו לפירוט האפשרויות והמחירים.

 ________________________________

פרי עץ הד(ל)עת

בשבוע שעבר הכריז אלון: זהו, נגמרו הדלוריות, דלעת הפרובאנס הסתיימה, ועכשיו אנחנו עם הטריפוליטאית הגדולה, עד החורף… כבר חודשים שהיא מלווה אותנו בארגזים, נאמנה, מתוקה, מזינה. והיא עושה זאת בכל שנה, דווקא בתקופת המעבר הזו בה מצד אחד מתמעטים והולכים ירקות הקיץ, ומצד שני, ירקות החורף עדיין גדלים בשדה ורק עוד מעט יתחילו לטפטף אט אט. ובכל זאת כמעט ולא כתבנו עליה ולא סיפרנו בשבחה. אז היום תנו לי לנסות לתת לכם מבט מחודש על נתח הדלעת הכתום אצלכם בארגז.

IMG_0055

אני לא יודעת למה נדבקנו לתפוח בתור פרי העץ האסור מגן העדן. לדעתי כל העובדות מצביעות על כך שהיתה זו דלעת. קודם כל, שיח הדלעת יכול בקלות להיראות כלקוח מהג'ונגל הגנעדני: גבעול עבה השולח שורשים בכל מקום בו הוא נוגע באדמה, עלים ענקיים המגוננים על הפירות, ופרחים צהובים ענקיים יפיפיים. בין גבעולי הדלעת המשתרגים גם לא נדיר למצוא נחשים (חביבים בדרך כלל). שנית, הדלעת, מפוצצת בפיגמנט הצהוב-כתום לוטאין, נוגד החמצון העיקרי בעין, לא פלא, אם כך שפקחה את עיני אדם וחוה… ולבסוף – מכיוון שהיתה זו דלעת, ענקית וכבירה כדרכן של דלעות, אין פלא שחוה לא הצליחה לגמור אותה בעצמה והזמינה את אדם לארוחה…

גן העדן ממוקם כנראה במקסיקו, משם הגיעה הדלעת. איכרי מרכז אמריקה גידלו דלעות מזה אלפי שנים. אולם הם לא אכלו מן הפרי – דלעות גודלו לשימוש בזרעים, כדי להשתמש בהן ככלי קיבול, כלי נגינה ופולחן, וכדי לקלוע מחצלות מרצועות קליפת דלעת מיובשות. הסיבה להתנזרות מן הפרי לא היתה לקח מסיפור גן העדן אלא העובדה הפשוטה שהוא לא היה טעים ונעים למאכל, שכן הדלעות הראשונות היו סיביות מאוד ומרות למדי.

גם כיום רוב מוחלט של הדלעות הגדלות באמריקה אינו אכיל ואינו משמש למאכל כי אם לפולחן המיוחד של הלואין (ליל כל הקדושים) בו מרוקנים את בשר הדלעת ומגלפים בה פנים או צורות אחרות כדי לשים בתוכה נר ולהופכה למנורה ללילה אחד. מקור המנהג הוא מיתוס אירי על לפת ולא דלעת (כיאה לאירלנד הקרירה) המספר על ג'ק הקמצן, טיפוס מפוקפק ושתיין, שהערים על השטן והוציא ממנו הבטחה שלאחר מותו לא תילקח נשמתו לגיהינום. אלא שהוא לא לקח בחשבון שהשטן אינו פרייאר, וגם בגן עדן לא נמצא לו מקום, וכך נידון ג'ק לחיי נדודים, מצויד בחתיכת גחל בוער להאיר את דרכו, אותו הניח בתוך לפת חלולה. האירים נהגו להכין את המנורה של ג'ק מגילוף פנים מפחידות בלפת, תפוח אדמה או סלק, כדי להבריח את ג'ק המסתובב בלא מנוחה. כשהגיעו המהגרים האירים לצפון אמריקה, הם גילו את הדלעות והפכו אותן למנורות של ג'ק הידועות בכינוי: .Jack O'Lantern.

תוצאת תמונה עבור דלעת

במסורת אמריקאית סתווית אחרת הדלעת דוקא כן מככבת כרכיב מרכזי בסעודה גדולה – פאי דלעת הוא מאכל אמריקאי מסורתי לחג ההודיה הנחגג בסוף נובמבר. היום משתמשים במחית מבשר הפרי ומכינים פאי פירות רגיל, אך הפאי המקורי היה בעצם דלעת שראשה נחתך, תוכה רוקן, והיא מולאה בחלב, דבש ותבלינים ונאפתה ברמץ חם.

סיפור הקסם הדלעתי המוכר ביותר הוא סיפורה של סינדרלה, שדלעת הגינה שלה הופכת לכרכרה קסומה, אך ישנו גם סיפור סיני קסום המספר על רופא זקן שהגיע לעיר ראנאן ובאמתחתו תרופה שיכולה לרפא את כל סוגי המחלות. הוא פתח חנות תרופות ומעל הדלת תלה קליפת דלעת. מדי ערב, אחרי השקיעה, היה הזקן נעלם בפתאומיות מחנות התרופות, מותיר אחריו חנות תרופות ריקה וקליפת דלעת. איש לא ידע לאן הלך. אחרי זמן מה, גילה פקיד אחד את סודו של הזקן: כל יום לאחר השקיעה קופץ הזקן לתוך קליפת הדלעת. הפקיד מתיידד עם הזקן ומוזמן להיכנס אחריו לתוך הדלעת, שם הוא מופתע לגלות עולם מופלא.

אך הדלעת לא שייכת רק למסורות רחוקות ואגדות נוסטלגיות, כמו יצור בן אלמוות היא טורחת לשמור על קסמה וחינה העגלגלים ולהיות מעודכנת גם כיום – אם סינדרלה היא האסוציאציה שלי לדלעת, הבנות שלי כבר מתעניינות דווקא בזלילת עוגיות דלעת ושתיית מיץ דלעת בארוחות קסמים יחד עם הארי פוטר.
ויש להן סיבה טובה: זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב לתינוקות, ילדים ומבוגרים.

הסינים מאמינים שהיא מקלה על הסובלים מדיכאון, ועוזרת לעיכול ע"י פעולתה על הטחול והקיבה. במערב סוברים שהזרעים שלה מסייעים בריפוי מחלות וזיהומים בדרכי השתן ומועילים כנגד תולעי מעיים, וברפואה האלטרנטיבית טוענים שהיא יעילה כנגד עצירות, מחלות קור ואפילו מרגיעה תסמיני אלרגיה. בשמן המופק מהזרעים מטפלים בדלקת הערמונית.

כל חלק בדלעת ראוי לאכילה וזה כולל את הגבעולים, העלים והשורשים הרכים שמהם מכינים באיטליה אומלט או מרק. הפרחים המצוינים למילוי, להוספה בסלט או בריזוטו. וכמובן, הבשר שמתאים לכל סוגי הבישול. אפילו הקליפה אכילה. בדרום איטליה בכלל, ובקלבריה בפרט, נהגו לייבש את הקליפות בקיץ, ובחורף היו משרים אותן במים, מצפים בקמח ומטגנים בשמן עמוק. זוכרים שהתחלנו מדלעות שגודלו לשם זרעיהם? גם כיום מגדלים דלעות במיוחד לשם גרעיניהן. אפילו דלעות מרות וסיביות מאוד מפיקות גרעינים טעימים מאוד. הזרעים גם בריאים ביותר. הם עשירים בחומצות שומן בלתי רוויות וגם באבץ. באוסטריה מפיקים את שמן זרעי הדלעות המשובח ביותר כבר כמעט 300 שנה, ולשם כך מגדלים שם זן מיוחד של דלעות בעלות זרעים חסרי קליפה שהופיע משומקום בסביבות 1870, כנראה כתוצאה ממוטציה או מצירוף מקרים גנטי ייחודי.

     

אנחנו מגדלים זנים שונים של דלעות קטנות, אבל הדלעת הטריפוליטאית הגדולה והכבירה שלנו נזרעת במרווחים גדולים מאוד של כשניים-שלושה מטרים (ערוגה כן ערוגה לא, לסירוגין), כדי לאפשר לה די מקום לצמיחה, שכן כל צמח דלעת יכול להגיע לכ9 מטרים אורך. אנחנו זורעים אותה במרץ, לפעמים אפילו בסוף פברואר, וממתינים בסבלנות כארבעה-חמישה חודשים עד שתבשיל ותשנה את צבעה לקרם בהיר. הדלעות (חלקן ענקיות ממש נאספות מן השדה לאחסון בסככת אחסון מלכותית ממש שבנינו עבורן, בה הן נהנות מקרקע מחופה, והצללה ברשתות, כדי שנוכל להניח אותן זו לצד זו ולתת להן מרחב מחיה גם אחרי הקטיף, מה שתורם לאוורור שלהן ולאורך החיים שלהן.

קסמים שונים שאפשר לעשות בדלעת:
בישול            במים לכו על השיטה הזו רק אם אתם מכינים מרק. המים יהיו עשירים בוויטמינים, מינרלים וגם טעמי דלעת. חותכים לקוביות ומבשלים במי מלח רותחים. מתקשים לקלף? אפשר לבשל בקליפה. קל להסיר את הקליפה אחרי הבישול.
אידוי            אם אתם רוצים לרכך את הדלעת עדיף אידוי על בישול. מניחים חתיכות שוות בגודלן בסלסלת אידוי מעל מים רותחים.
אפיה             בתנור כך מרככים את הדלעת בלי להוסיף נוזלים. אם בסוף האפיה תסירו את המכסה, הנוזלים המיותרים יתאדו כליל.
טיגון             דלעת בעלת מרקם קמחי ומוצק מתאימה להכנת צ‘יפס, או לטיגון אחרי קימוח.
בגריל          חותכים לקוביות או פרוסות, מברישים בשמן זית וצולים מכל הצדדים עד להשחמה וריכוך.

אחסון:
דלעת שלמה יכולה להישמר חודשים, במקום קריר (אך לא קר מדי = מתחת ל-8 מעלות). דלעת חתוכה נשמרת במקרר כ- 3 ימים, עטופה היטב. דלעת מבושלת (לא משנה באיזו דרך) יכולה להישמר בהקפאה כ- 3 חודשים, אבל אינה אוהבת אחסון ממושך במקרר.

טעמים שהדלעת אוהבת:
כמעט הכל – חריף, מלוח, מתוק: פלפל שחור, אגוז מוסקט, שילוב של ג‘ינג‘ר, שום וסויה. קארי, עשבי תיבול טריים: רוזמרין, מרווה ועלי דפנה. קינמון, ציפורן, אניס, חלב קוקוס, סילאן.

למי שעוד נשארו דלעות סגורות (דלורית, דלעת אמורו וכו')  -דורה שלחה לי מתכון לדלעת ממולאת בכוסמת, שווה לקרוא – גם בזכות דרך הסיפור הנעימה והמיוחדת של דורה והתמונות המקסימות. בתאבון!

מאחלים לכם ימי סתיו שקטים והתחלפות עונות.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

המלפפונים עדיין בחוסר, אבל אנחנו רואים את סוף התקופה הקשה… רציתי להסביר שוב את הסיבה: מחזור אחד של מלפפונים אצלנו מגיע לסיומו, והערוגות הבאות מתמודדות באומץ עם החום הכבד של סוף קיץ, מתחילות להניב אבל יקח להן כמה שבועות עד שהכמויות יגדלו. בינתיים אנחנו מנסים לקנות מלפפונים ממגדלים אורגניים אחרים להשלמה בארגזים, אבל המצב דומה בכל השוק האורגני. לכן השבוע חלקכם תקבלו מלפפונים וחלק פלפל אדום. מקוים שבקרוב יתחילו הצמחים להניב יותר ויפתר המחסור. תודה על ההבנה!

יום שני: כרישה/בצל ירוק, כוסברה, עגבניות, לוביה תאילנדית/לוביה/תירס, עגבניות צ'רי, חצילים, דלעת,
תרד ניוזילנדי/מנגולד/בזיל, מלפפון/פלפל, חסה, בטטה/תפו"א/גזר, נענע – מתנה

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, במיה, פטרוזיליה

יום רביעי: פטרוזיליה/בזיל, עגבנייה, חסה, נתח דלעת, עגבניות צ'רי/במיה/לוביה תאילנדית/לוביה, תרד ניוזילנדי/מנגולד, חצילים, תפו"א, כרישה/בצל ירוק, פלפל/גזר/מלפפון, בטטה. נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, כוסברה ותירס.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #545, 19-21 באוקטובר 2015, ו'-ח' בחשוון תשע"ו

בשבוע שעבר סיפרנו לכם על סדנאות אוכל פרוביוטי בהנחיית אליעזר מ"שורשי ציון", וחשבתי שזו הזדמנות לספר קצת על המפעל המיוחד שהוא הקים. אליעזר מתמחה בהכנת מזון חי. בסדנאות הוא מלמד להכין מאכלים שמכילים חיידקים פרוביוטיים, התורמים לפעילות בריאה ויעילה של מערכת העיכול. במפעל הקטן בבית שמש הוא מייצר קרקרים, תערובות אגוזים, שקדים וגרעינים, גראונולה מיוחדת מגרעיני כוסמת, צ'יפסים מירקות ובתיבולים שונים וגם שוקולד וקינוחים.

אבל את כל אלה אליעזר מכין כמזונות חיים, כלומר, בייבוש או אפיה בחום נמוך מאוד, שלא פוגע בויטמינים שבפירות, בירקות ובאגוזים בהם הוא משתמש. בנוסף הוא משתמש במרכיבים בעלי מעלות תזונתיות רבות כמו פירות יער מיוחדים כמו גוג'י, אסאי ומאקי, אצת ספירולינה, פולן דבורים, קקאו נא ועוד. תוכלו לראות פירוט של המוצרים יוצאי הדופן שלו (והמאוד טעימים) במערכת ההזמנות שלנו.

____________________________________

manoמנו, אופת הלחם המצויינת שלנו, שאתם פוגשים גם בימים הפתוחים בסוכות, מציעה לחם חדש. מחירי הלחמים העשויים מקמחים אורגניים הם לעתים גבוהים בשל מחיר הקמח, ומנו רצתה לאפשר לכם לחם פחות יקר אבל לא פחות משובח ואיכותי, העשוי גם הוא בידיה המיומנות והאוהבות. זהו לחם מקמח חיטה מלאה לא אורגני עם 10% קמח שיפון. מחירו 18 שקלים. גם אותו תוכלו להזמין במערכת ההזמנות.

___________________________________________

אנחנו מרחיבים את קו החלוקה שלנו לבקעת אונו

בשבוע שעבר התחלנו קו חלוקה חדש, עליו אנחנו דוגרים כבר שבועות רבים. מעתה נגיע (בינתיים רק פעם בשבועיים) גם לאיזור בקעת אונו: רמת אפעל, קרית אונו, יהוד-מונוסון, גני תקוה וסביון. ספרו לידידים. מזל טוב לנו ולכם, ובהצלחה.

__________________________

פרי עץ הד(ל)עת

כבר חודשים שהיא מלווה אותנו בארגזים, נאמנה, מתוקה, מזינה. והיא עושה זאת בכל שנה, דווקא בתקופת המעבר הזו בה מצד אחד מתמעטים והולכים ירקות הקיץ, ומצד שני, ירקות החורף עדיין רק מתחילים לטפטף אט אט. ובכל זאת כמעט ולא כתבנו עליה ולא סיפרנו בשבחה. אז היום תנו לי לנסות לתת לכם מבט מחודש על נתח הדלעת הכתום אצלכם בארגז.

IMG_0055

אני לא יודעת למה נתפס אצלינו הדימוי של התפוח בתור פרי העץ האסור מגן העדן. לדעתי כל העובדות מצביעות על כך שהיתה זו דלעת. קודם כל, שיח הדלעת יכול בקלות להיראות כלקוח מהג'ונגל: גבעול עבה השולח שורשים בכל מקום בו הוא נוגע באדמה, עלים ענקיים המגוננים על הפירות, ופרחים צהובים ענקיים יפיפיים. שנית, הדלעת, מפוצצת בפיגמנט הצהוב-כתום לוטאין, נוגד החמצון העיקרי בעין, לא פלא, אם כך שפקחה את עיני אדם וחוה… ולבסוף – מכיוון שהיתה זו דלעת, ענקית וכבירה כדרכן של דלעות, אין פלא שחוה לא הצליחה לגמור אותה בעצמה והזמינה את אדם לארוחה…

גן העדן ממוקם כנראה במקסיקו, משם הגיעה הדלעת. איכרי מרכז אמריקה גידלו דלעות מזה אלפי שנים. אולם הם לא אכלו מן הפרי – דלעות גודלו לשימוש בזרעים, כדי להשתמש בהן ככלי קיבול, כלי נגינה ופולחן, וכדי לקלוע מחצלות מרצועות קליפת דלעת מיובשות. הסיבה להינזרות מן הפרי לא היתה לקח מסיפור גן העדן אלא העובדה הפשוטה שהוא לא היה טעים ונעים למאכל, שכן הדלעות הראשונות היו סיביות מאוד ומרות מאוד.

גם כיום רוב מוחלט של הדלעות הגדלות באמריקה אינו אכיל ואינו משמש למאכל כי אם לפולחן המיוחד של הלוואין (ליל כל הקדושים) בו מוציאים את פנים הדלעת ומגלפים בה פנים או צורות אחרות כדי לשים בתוכה נר ולהופכה למנורה ללילה אחד. מקור המנהג הוא מיתוס אירי הכולל בכלל לפת ולא דלעת (כיאה לאירלנד הקרירה)- המיתוס מספר על ג'ק הקמצן, טיפוס מפוקפק ושתיין, שהערים על השטן והוציא ממנו הבטחה שלאחר מותו הוא לא ייקח את נשמתו לגיהינום. אלא שכשהגיע רגע האמת גם בגן עדן לא נמצא לו מקום, וכך נידון ג'ק לחיי נדודים, מצויד בחתיכת פחם בוערת להאיר את דרכו, אותה הניח בתוך לפת חלולה. האירים נהגו להכין את המנורה של ג'ק מגילוף פנים מפחידות בלפת, תפוח אדמה או סלק, כדי להבריח את ג'ק המסתובב בלא מנוחה. כשהגיעו המהגרים האירים לצפון אמריקה, הם גילו את הדלעות והפכו אותן למנורות של ג'ק הידועות בכינוי: .Jack O'Lantern.

תוצאת תמונה עבור דלעת

במסורת אמריקאית סתווית אחרת הדלעת דוקא כן מככבת כרכיב מרכזי בסעודה גדולה – פאי דלעת הוא מאכל אמריקאי מסורתי לחג ההודיה הנחגג בסוף נובמבר. היום משתמשים בבשר הפרי ומכינים פאי פירות רגיל, אך הפאי המקורי היה בעצם דלעת שראשה נחתך, הוסרו מתוכה הזרעים, היא מולאה בחלב, דבש ותבלינים ונאפתה ברמץ חם.

סיפור הקסם הדלעתי המוכר ביותר הוא סיפורה של סינדרלה שדלעת הגינה שלה הופכת לכרכרה קסומה, אך ישנו גם סיפור סיני קסום המספר על רופא זקן שהגיע לעיר ראנאן ובאמתחתו תרופה שיכולה לרפא את כל סוגי המחלות. הוא פתח חנות תרופות ומעל הדלת תלה קליפת דלעת. מדי ערב, אחרי השקיעה, היה הזקן נעלם בפתאומיות מחנות התרופות, מותיר אחריו חנות תרופות ריקה וקליפת דלעת. איש לא ידע לאן הלך. אחרי זמן מה, גילה פקיד אחד את סודו של הזקן: כל יום לאחר השקיעה קופץ הזקן לתוך קליפת הדלעת. הפקיד מתיידד עם הזקן ומוזמן להיכנס אחריו לתוך הדלעת, שם הוא מופתע לגלות עולם מופלא.

אך הדלעת לא שייכת רק למסורות רחוקות ואגדות נוסטלגיות, כמו יצור בן אלמוות היא טורחת לשמור על קסמה וחינה העגלגלים ולהיות מעודכנת גם כיום – אם סינדרלה היא האסוציאציה שלי לדלעת, נטע בת העשר חולמת על זלילת עוגיות דלעת ושתיית מיץ דלעת בארוחות קסמים יחד עם הארי פוטר.
ויש לה סיבה טובה: זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב לתינוקות, ילדים ומבוגרים.

הסינים מאמינים שהיא מקלה על הסובלים מדיכאון, ועוזרת לעיכול ע"י פעולתה על הטחול והקיבה במערב טוענים שהזרעים שלה מסייעים בריפוי מחלות וזיהומים בדרכי השתן, וברפואה האלטרנטיבית טוענים שהיא יעילה כנגד עצירות, מחלות קור ואפילו מרגיעה תסמיני אלרגיה. בשמן המופק מהזרעים מטפלים בדלקת הערמונית.

כל חלק בדלעת ראוי לאכילה וזה כולל את הגבעולים, העלים והשורשים הרכים שמהם מכינים באיטליה אומלט או מרק. הפרחים המצוינים למילוי, להוספה בסלט או בריזוטו. וכמובן, הבשר שמתאים לכל סוגי הבישול. אפילו הקליפה אכילה. בדרום איטליה בכלל ובקלבריה בפרט נהגו לייבש את הקליפות בקיץ ובחורף היו משרים אותן במים, מצפים בקמח ומטגנים בשמן עמוק. זוכרים שהתחלנו מדלעות שגודלו לשם זרעיהם? גם כיום מגדלים דלעות במיוחד לשם גרעיניהן. אפילו דלעות מרות וסיביות מאוד מפיקות גרעינים טעימים מאוד. הזרעים גם בריאים ביותר. הם עשירים בחומצות שומן בלתי רוויות וגם באבץ. באוסטריה מפיקים את שמן זרעי הדלעות המשובח ביותר כבר כמעט 300 שנה, ולשם כך מגדלים שם זן מיוחד של דלעות בעלות זרעים חסרי קליפה שהופיע משומקום בסביבות 1870, כנראה כתוצאה ממוטציה או מצירוף מקרים גנטי ייחודי.

     

אנחנו מגדלים זנים שונים של דלעות קטנות, אבל הדלעת הגדולה והכבירה שלנו נזרעת במרווחים גדולים מאוד של כשניים-שלושה מטרים (ערוגה כן ערוגה לא לסירוגין), כדי לאפשר לה די מקום לצמיחה, שכן כל צמח דלעת יכול להגיע לכ9 מטרים אורך. אנחנו זורעים אותה במרץ, לפעמים אפילו בסוף פברואר, וממתינים בסבלנות כארבעה-חמישה חודשים עד שתבשיל ותשנה את צבעה לקרם בהיר. הדלעות (חלקן ענקיות ממש נאספות מן השדה לאחסון בסככה. השנה ממש בנינו להן סככת אחסון, מוצללת ברשתות, כדי שנוכל להניח את הדלעות זו לצד זו ולתת להן מרחב מחיה גם אחרי הקטיף, מה שתורם לאוורור שלהן ולאורך החיים שלהן.

קסמים שונים שאפשר לעשות בדלעת:.
בישול            במים לכו על השיטה הזו רק אם אתם מכינים מרק. המים יהיו עשירים בוויטמינים, מינרלים וגם טעמי דלעת. חותכים לקוביות ומבשלים במי מלח רותחים. מתקשים לקלף? אפשר לבשל בקליפה. קל להסיר את הקליפה אחרי הבישול.
אידוי            אם אתם רוצים לרכך את הדלעת עדיף אידוי על בישול. מניחים חתיכות שוות בגודלן בסלסלת אידוי מעל מים רותחים.
אפיה             בתנור כך מרככים את הדלעת בלי להוסיף נוזלים. אם בסוף האפיה תסירו את המכסה, הנוזלים המיותרים יתאדו כליל.
טיגון             דלעת בעלת מרקם קמחי ומוצק מתאימה להכנת צ‘יפס, או לטיגון אחרי קימוח.
בגריל          חותכים לקוביות או פרוסות, מברישים בשמן זית וצולים מכל הצדדים עד להשחמה וריכוך.

אחסון:
דלעת שלמה יכולה להישמר חודשים, במקום קריר (אך לא קר מדי = מתחת ל-8 מעלות). דלעת חתוכה נשמרת במקרר כ- 3 ימים, עטופה היטב. דלעת מבושלת (לא משנה באיזו דרך) יכולה להישמר בהקפאה כ- 3 חודשים.

טעמים שהדלעת אוהבת:
כמעט הכל – חריף, מלוח, מתוק: פלפל שחור, אגוז מוסקט, שילוב של ג‘ינג‘ר, שום וסויה. קארי, עשבי תיבול טריים: רוזמרין, מרווה ועלי דפנה. קינמון, ציפורן, אניס, חלב קוקוס, סילאן.

מאחלים לכם ימי סתיו שקטים והתחלפות עונות, תקוות רבות שהשקט ישוב על כנו, לצד רגיעה ופיוס.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בארגזים?

העגבניות שלנו התחילו להניב! אמנם בינתיים לא בכמות המספיקה לכולכם, אבל לפחות חלק מכם יקבלו השבוע מנה מן האדום האדום הזה. מקוים שהכמויות יגדלו ונוכל לחדש ימינו כקדם ולהוסיף עגבניות לסלט שלכם.

יום שני: חסה, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, דלעת, פלפל ירוק/אדום, כרישה/בצל ירוק, מנגולד, מלפפון, בטטה, עלי בייבי , בארגזים קטנים: צנונית/צנון ותפו"א.

ובסל הגדול תוספת של: רוקט /טאט סוי, לוביה תאילנדית/ במיה/ארטישוק ירושלמי, חצילים, תירס, תפו"א/עגבנייה

יום רביעי: בטטה, מלפפון, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מנגולד, צנונית/צנון, ארטישוק ירושלמי, חסה, עלי בייבי, דלעת, כרישה/בצל ירוק /עירית שום, בארגזים קטנים: תפו"א.

ובסל הגדול תוספת של: פלפל ירוק ואדום/תפו"א, לוביה תאילנדית /במיה, רוקט/מיזונה/חרדל ירוק, חציל /עגבנייה

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)