עלון 214, 15-17 בספטמבר 2008, ט"ו-י"ז אלול תשס"ח

מברוק ל"עלי ח'ביזה":
בשעה טובה ומוצלחת סיימנו סוף סוף לרשום את כולכם לרשימת התפוצה של העלון השבועי שלנו, "עלי ח'ביזה", ואנחנו שמחים לפסוע לקראת שנת תשס"ט מקוונים ומקושרים אליכם קצת יותר.
אנחנו עשינו את הצעד הראשון – ואתם הייתם אמורים לקבל דוא"ל ובו קישור שכאשר תלחצו עליו תאושר ותושלם הרשמתכם.
• אם לא קיבלתם את הדוא"ל הנ"ל יתכן שהוא הגיע לתיבת דואר-הזבל שלכם, שכתובתכם אצלנו שגויה או לא מעודכנת או שכלל אין בידינו הכתובת שלכם. אם כך קרה ואתם מעוניינים בכל זאת להירשם לקבל את העלון בדוא"ל מדי שבוע, נא צרו איתנו קשר דרך הדוא"ל csa@chubeza.com או bsorek@gmail.com ונפתור את הבעיה יחד.
• מי שמעוניין לקבל את העלון השבועי מודפס, נא הודיעו לנו ואנחנו נשתדל מאוד לעשות כן.
• מי שלא מעוניין לקבל את העלון כלל, מוזמן פשוט להתעלם מן ההזמנה הדוא"לית ולא לאשר את ההרשמה.

תזכורת לגבי השינויים במשלוחים בעונת החגים:
• בשבוע של ראש השנה יתבצעו המשלוחים ביום ראשון, 28.9.08 וביום חמישי, 2.10.08
• בשבוע של יום כיפור יתבצעו המשלוחים ביום שני, 6.10.08 (כרגיל) וביום שלישי, 7.10.08
• בשבוע שבו מתחיל חג הסוכות יתקיים משלוח ביום ראשון בלבד, 12.10.08 (משלוח יום שני), ובשבוע שלאחר מכן יתקיים משלוח יום רביעי בלבד, 22.10.08

מי שרוצה להגדיל את הסל בשבועות של החגים – אנא צרו קשר עם יוחאי בהקדם בטלפון: 054-6535980 או באימייל csa@chubeza.com

יום פתוח בח'ביזה:
כמדי שנה, יתקיים בחול המועד סוכות יום פתוח בשדה. זה יקרה ביום ראשון 19.10.08.
כולכם מוזמנים לבוא לפגוש, לקטוף, לעשב, לטעום, לשתול ולהריח.
________________________________________________________

חגיגת סתו עם ידידים

הסתו כאן, זה כבר ברור מאוד אצלנו בשדה. לא רק בגלל שיותר ויותר מהערוגות מתמלאות בכרוביות, כרובים, ברוקולי, קולורבי, מנגולד ותרד, ומערוגות אחרות מבצבצים נבטי הגזר, הסלק, הצנונים והרוקט. גם לא רק בגלל שכבר קריר לנו בבוקר ואנחנו עטופים בחולצות חמות בשעת העבודה הראשונה, והאור בשש הוא כבר אור אפרפר ראשון של שחר ולא אור בהיר של יום. אנחנו יודעים שהסתו כבר כאן גם כי כל בעלי החיים מתעוררים שוב לאחר עילפון הקיץ ומתחילים להיכנס לתזזית של פעילות שלפני החורף והקור הגדול. בשבועות האחרונים אנחנו פוגשים בשדה המון חגבים, חיפושיות, נחשים, צרעות וגם… זיקיות.

יש כאלה שלא ממש כיף לפגוש, כמו הצרעות, שכבר הספיקו "לנשק" כמה מאיתנו, ואילצו אותנו לקטוף בזיל ונענע ביתר זהירות. אחרים הם סתמיים יותר, כמו חיפושיות מסוגים שונים, אבל יש גם את אלה שגורמים לנו לקרוא מהר ובשקט לכל מי שבסביבה, כשאנחנו מסמנים להם שיגיעו ברוגע ודממה, ויהנו גם הם מהמראה המרשים ועוצר הנשימה הזה. כזו היא הזיקית.
באחד מימי הקטיף לפני כמה שבועות הבחין בה פתאם מישהו (אני חושבת שזה היה יואב) מטפסת לה בשלוה על ענפי הלוביה, ירקרקת כמותם ולגמרי מלכותית ומרשימה. כולנו התאספנו משתאים ומתרגשים, וברכנו לשלום את הידידה הסתוית, שמחים לראות אותה מטיילת בשדה, מחפשת לה, מן הסתם, מקום להטיל בו את ביציה, כמדי שנה בסתו. הנה היא, תגידו לה שלום:

ולרגל הביקור החלטתי לחקור קצת על הלטאה הזו, שהיא נציגה כמעט יחידה של משפחתה (הזיקיתיים) בישראל, וגם היא חלק מההרכב הזה של אדמה, צמחים, בעלי-חיים ואנשים הבונה את קהילת ח'ביזה. אז ככה: זִּיקִיתִיִּים (שם מדעי: Chamaeleonidae) הן משפחה של לטאות המאופיינות בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורן, בלשונן הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי.
הזיקיות בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, רגליהן בעלות מבנה של צבת וזנבן ארוך וגמיש ומותאמים ללפיתת ענפים: הגוף פחוס-צדדים, הרגליים דקות, אצבעותיהן מאוחות בקבוצות בנות 2 ו-3 אצבעות ומצויידות בטפרים חדים. הזנב גמיש ומתרכך, הוא מאחז ומסייע בשעת טיפוס על ענפים. ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.
בישראל קיימים שני מינים של זיקיות, אחת צפונית ואחת דרומית – זיקית מצויה וזיקית סיני. בעבר נעשה נסיון ליבא גם זיקית תימנית וכיום היא מצויה בעיקר כחיית מחמד, מה שנקרא "זיקית גידול".
אנחנו פגשנו בזיקית המצויה, המכונה גם מובהקת. היא קטנה יחסית ומגיעה עד ל-39 סנטימטרים (מחצית מזה אורך הזנב) בעוד שהגודל שמיני זיקיות אחרים עשויים להגיע עד ל-60 סנטימטרים. בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בשעת הצורך. אנחנו עמדנו והשתאנו לראות אותה מתמתחת ומתכווצת על ידו של יואב, כשעל ראשה בולטת כלפי מעלה ואחורה מעין כרבולת או גיבנת.
לזיקית עיניים בולטות שמסוגלות להסתכל לכיוונים שונים בו זמנית, מוחה מקבל מהן שתי תמונות שונות וברורות של אותו הרגע, וזה מאפשר לה שדה ראייה רחב מאוד. היא בעלת ריאות גדולות שתופסות כמעט את כל חלל הגוף, ובשעת רוגז, היא ממלאת את ריאותיה ומנפחת את כל גופה. הזיקית המצויה משנה את צבעי גופה על פי צבעי הסביבה והטמפרטורה.
בתקופת הסתיו, מטילה הזיקית כ-40 ביצים באדמה לחה וכעבור כשנה הזיקיות הצעירות בוקעות מן הביצים. תוך חודשים אחדים גדלה הזיקית הצעירה בקצב מהיר ביותר: בסוף האביב משקלה גדול פי 10 ממשקל גופה בזמן הבקיעה מן הביצה. בשיטוטי מצאתי סרט יפיפה של זיקית שמשריצה את ביציה בדיוק בעונה הזו.

הזיקית ניזונה מחרקים מעופפים שאותם היא צדה בעזרת הלשון: כשהיא מבחינה בחרק, היא שולחת לעברו לשון ארוכה ודביקה, לוכדת אותו ובולעת אותו. הנה כך: כמו כן היא גם ניזונה מעלים וצמחים מיוחדים. זיקיות גדולות יותר ניזונות אפילו מציפורים קטנות. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים שקטים.
התכונה המוכרת ביותר של הזיקית וזו שגורמת לנו להשתמש בה גם כדי לתאר בני אדם היא יכולתה לשנות את צבע העור שלה. היא מחליפה את צבעה למטרות הסוואה וגם בהתאם לסביבה, לטמפרטורה ולמצבה הנפשי. זיקית מאוימת או מפוחדת תהיה שחורה או חומה כהה, במצב נינוח יותר היא תהיה ירוקה. נקבה פנויה לחיזור תגוון את הופעתה בנקודות צהובות, נקבה מעוברת תהיה שחורה עם נקודות צהובות (ובמצב זה ידחו נסיונות התקרבות של זכרים) באגף הזכרים הצבע הבוהק הוא אמצעי לביסוס מעמד חברתי. הזיקית מגיבה גם למזג האוויר בשינוי צבע: בשעות הבוקר הקרירות כאשר על הזיקית לקלוט את אור השמש כדי להתחמם היא נוטה לצבעים כהים הבולעים ביעילות את הקרינה, ומסייעים לה להגיע במהירות לחום הגוף האופטימאלי.
איך היא עושה את זה? בעורה של הזיקית שלושה סוגי תאים היוצרים את הגוון: בשכבת העור הפנימית ביותר שוכנים תאי מלנין המייצרים פיגמנט כהה המצוי גם בעורם של בעלי חוליות אחרים. מה שמייחד את הזיקית הוא שלוחות של תאי המלנין, המסתעפות מעלה לשכבת העור העליונה. בעת הצורך, על פי אות עצבי או הורמונאלי, יוזרם המלנין דרך הבליטות הללו כך שיכסה את הצבעים האחרים. מעל שכבת המלנין מצויים תאים המכילים חומר המחזיר את האור הכחול הפוגע בו, ובשכבת העור העליונה מצויים תאים המכילים פיגמנט צהוב. וכך, כאשר עובר דרכם האור המוחזר הכחול מתקבל הגוון הירוק האופייני, וכאשר אין חומר מחזיר מתחתן, יווצר גוון צהוב. יש מיני זיקיות שבעורן גם תאים המייצרים פיגמנט אדום, אך הזיקית הנפוצה בישראל מסתפקת בגוונים שניתנים להרכבה משלוש השכבות.

באנגלית היא מכונה chamaeleon ובעברית זיקית, כנראה מהמילה "זיק", בתנ"ך היא נזכרת כחומט, ומצאתי גם הסברים אפשריים לשמות.

כך או כך, היא סתוית ביותר, ולא רק כי זו עונת ההטלה והבקיעה. היכולת שלה לשנות צבעים, לראות בו זמנית את שני הכיוונים, להתכווץ ולהתרחב לפי הצורך מזכירה מאוד את השדה בעונה הזו: מביט בעין אחת עוד לעבר הקיץ עם בטטות, פלפלים, חצילים ולוביה, אבל גם ,בו-זמנית, נושא עיניו לעתיד לעבר החורף ומתמלא בירקות חובבי קרירות. משנה צבעיו אט אט בהתאם לטמפרטורה ולמצב הרוח…
לפי הפולקלור הזיקית מסייעת (בהשתנות צבעיה) גם לחזות את העתיד, תכונה שכל חקלאי היה רוצה עד מאוד בעונה זו שלפני חורף, בו הוא מייחל שירדו גשמי ברכה, שירוו את האדמה וישקו את גידוליו ויאפשרו את עונות הגידול הבאות. ושלא תבוא עלינו שוב הקרה.

וממש לפני שעמדתי לסגור את העלון סיפר לי אלון שנולדה לו ולמאיה בתם הבכורה, ומיד נסחפתי להתרגש מעוד התרחשות טבעית ומופלאה. מכולנו ומעומק הלב המון המון מזל-טוב ושמחה ובריאות ויופי ויחד וטוב למאיה, לאלון ולכל המשפחה.

אז בתקוות זיקיות משהו לסתו נעים והתחלפות עונות צבעונית ומרהיבה, להתחדשות ולחוויית עוד פלאי טבע וחיים, שבוע טוב מכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_______________________________________________________

ומה השבוע בסל?

יום שני: (שינויים של הרגע האחרון מעודכנים ביום שני)
דלעת, עגבניות, חסה, כוסברה, בצל ירוק, במיה/שעועית תאילנדית/לוביה, פלפל, גזר, תפוחי אדמה, מלפפון

ובסל הגדול תוספת של:
קישואים, חצילים, תירס

יום רביעי: דלורית, עגבניות צ'רי, תירס, במיה/שעועית תאילנדית/לוביה, פלפל, חצילים, בצל ירוק, גזר, תפוחי אדמה, מלפפונים, קישואים לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של:
כרישה, עגבניות, שמיר, חסה

השבוע מתכונים צבעוניים לכבוד הזיקית:

ירוק-אדום-צהוב: ארבעה מתכוני פלפלים

חומוס בדלעת

שעועית ירוקה מוקפצת עם פלפל אדום ובצל סגול

סלט חסה ודלעת ספגטי ממטבחם של נתי ואייל, מאושיות ח'ביזה ובשלני בריאות מעולים:

המרכיבים:
לסלט (של נתי):
חסה
דלעת ספגטי
עגבניות צ'רי
נבטוטי חילבה

לרוטב (של אייל):
שליש כוס שמן זית
רבע כוס חומץ
כפית חרדל
כפית דבש (מומס במים חמימים)

ההכנה:
– אופים את הדלעת בתנור (שלמה בנייר כסף או חצויה ונקייה מגרעינים) עד שמתרככת (בודקים במזלג)
– אם הדלעת נאפתה שלמה – חוצים ומוציאים גרעינים
– מוציאים את אטריות הדלעת במזלג ומפוררים אותם מעט בידיים כדי להפרידן
– מערבבים עם שאר המרכיבים ושולחים את האיש להכין רוטב.
– מוזגים את הרוטב מעל, מערבבים וטורפים.

עלון 213, 8-10 בספטמבר 2008, ח'-י' אלול תשס"ח

תזכורת לגבי השינויים במשלוחים בעונת החגים:– בשבוע של ראש השנה יתבצעו המשלוחים ביום ראשון, 28.9.08 (משלוח יום שני) וביום חמישי, 2.10.08 (משלוח יום רביעי)
– בשבוע של יום כיפור יתבצעו המשלוחים ביום שני, 6.10.08 (כרגיל) וביום שלישי, 7.10.08 (משלוח יום רביעי)
– בשבוע שבו מתחיל חג הסוכות יתקיים משלוח ביום ראשון בלבד, 12.10.08 (משלוח יום שני), ובשבוע שלאחר מכן יתקיים משלוח יום רביעי בלבד, 22.10.08

– כמדי שנה, יתקיים בחול המועד סוכות יום פתוח בשדה. זה יקרה ביום ראשון 19.10.08. כולגם מוזמנים לבוא לפגוש, לקטוף, לעשב, לטעום, לשתול ולהריח.

מי שרוצה להגדיל את הסל בשבועות של החגים – אנא צרו קשר עם יוחאי בהקדם בטלפון: 054-6535980 או באימייל csa@chubeza.com.

__________________________________________________________
הדלעת (היפנית) המופלאה:

מה זה ירוק מבחוץ וכתום מבפנים ויש לו גרעינים של דלעת?

השבוע נוחתת אצלכם בסלים הקבוצ'ה – דלעת יפנית נפלאה, קטנה קשה מאוד וירוקה-מפוספסת מבחוץ. היא מצטרפת לדלוריות ולדלעת הספגטי שכבר הגיעו אליכם בשבועות קודמים להשלמת משפחת קישואי החורף שלנו. קישואי חורף (תרגום מה winter squash מאנגלית) ראויים אולי יותר לשם העברי דלעות חורף. הם מכונים כך כי במרכז אמריקה ודרום ארצות הברית, משם הם במקור, הם גודלו בקיץ, נקטפו לקראת סוף הקיץ, ונשמרו באחסון לתקופה ארוכה כדי להאכל במהלך החורף. קליפתם הקשה והעבה אפשרה לשמור אותם ללא קירור מיוחד למשך תקופה ארוכה, ובאמצע חורף קשה ונטול גידולים ברמות של דרום ארצות הברית הן היו מקור שמחה ומתיקות, בנוסף כמובן על התרומה התזונתית המשמעותית.

ועכשיו גילוי נאות: יש לי חיבה גלויה ונטיה לא מאוזנת להעדפת דלעות החורף הללו. בחווה בה התלמדתי בקליפורניה היה חודש אוקטובר חודש של חגיגות אסיף, ויותר מעשרה סוגים שונים של דלעות חורף הוצגו למכירה למבקרים במיכלים ענקיים. כשהגעתי לכאן בשנת 2003 והתחלתי לגדל בשדה היה לי ברור שאני מנסה כמה שיותר סוגים של דלעות מעניינות, יפות וטעימות שכאלה. וכך, בשנה הראשונה בח'ביזה גידלנו שבעה סוגים שונים של דלעות, מלבד הדלעת הטריפוליטאית הגדולה המוכרת לנו כאן בישראל. ההצלחה היתה חלקית ומגוונת, ובשנה שלאחר מכן החלטנו שכדאי להתמקצע ולהשתפר בגידולם לפני שמנסים את הכל בבת אחת, ושבנו וזרענו רק ארבעה מתוכם. בשנים שלאחר מכן היו הצלחות וכשלונות שונים, לפעמים היו דלעות מיוחדות בארגזים ולפעמים היבול היה דל מדי וחולק רק בין עובדים וחברים.
גם השנה, לפני כחודשיים בערך הראה לי אלון שערוגות הקבוצ'ה ודלעת הספגטי נתקפו בוירוס העונתי, התוקף את העלים ומקמט ומסלסל אותם. זה היה עוד בשלב הפריחה, לא ראינו עדיין פירות על הצמח ותהינו האם נראה יבול כלשהוא השנה. לשמחתנו הצמחים הצליחו הלתגבר ברובם על הוירוס, שפגע כאמור בעלים אך לא בהנבה, והצלחנו להוציא יבול נאה מן הערוגות. ובכל זאת, אחד הלקחים החשובים שלנו לשנה הבאה הוא להקדים ולזרוע את קישואי החורף הללו בעונה המוקדמת בה יש פחות וירובסים בשדה. כושר ההשתמרות המצויין שלהם מאפשר לנו לקטוף אותם מוקדם ולשמור אותם לחלוקה במועד הנכון לנו לפי הרכב הארגזים, ולכן גם זריעה מוקדמת עדיין מאפשרת חלוקה בסלים בשלהי הקיץ.

הקבוצ'ה הוא שמה של הדלעת של השבוע, ירוקה וקשה מאוד מבחוץ וכתומה ומתוקה מאוד מבפנים. קבוצ'ה היא המילה היפנית לדלעת על כל סוגיה וזניה. מקורו של השם נעוץ במסעה של הדלעת ממסו-אמריקה ליפאן. לאחר שהספרדים והפורטוגזים הגיעו לאמריקה וגילו את הירוקת והפירות החדשים, הם החלו להפיץ אותם למקומות הבאים אליהם הפליגו. הדלעת הגיעה ליפאן כנראה באמצע המאה ה16 על ידי מלחים פורטוגזים שהביאו אותה מקמבודיה וכינו אותה Cambodia abóbora, שם שקוצר והפך לקבוצ'ה. מכיון שהזן הירוק והעגול הזה (השייך לסוג המכונה באנגלית Buttercup squash) פותח ושווק מלכתחילה בעיקר ליפאן, זכו הזנים מהסוג הזה שידבק בהם השם קבוצ'ה. צבעה הכתום מעיד על כך שהיא עשירה בבטא-קרוטן (ויטמין A), וכמו כן היא מספקת כמות נדיבה של ברזל, ויטמין C ואשלגן.

דלעת הספגטי שהיתה אצלכם בארגזים בשבוע שעבר היא ירק חביב אך ברובו נטול מתיקות, מה שמאפשר לאכול אותה בתיבול מלוח או חריף, עם רוטב עגבניות או פסטו, ממש בדומה לפסטה. הקבוצ'ה שמגיעה אליכם השבוע היא כבר סיפור אחר. היא מזכירה יותר בטעמה את דלעת הערמונים הקטנטנה והירוקה שמצויה השנה לפעמים בשוק. היא מתוקה ויבשה יותר מדלעת רגילה או דלורית, ויש שמתארים אותה כשילוב בין דלעת ובטטה או כבעלת טעם אגוזי-ערמוני. כך או כך, בלי להכביר מילים רבות, כדאי פשוט לטעום ולהנות. היא קשה מאוד לחיתוך ולכן כדאי לרכך אותה קודם כל באידוי או אפיה קלה ( תחילה יש לנקב בה חורים כדי לאפשר לאדים לצאת החוצה) ואז ניתן לחתוך אותה, להוציא את הגרעינים ולהמשיך בדרך המועדפת עליכם.
השימוש בקבוצ'ה הוא כמו בדלעת רגילה: אפשר להכין מרק, פאי, עוגות ועוגיות, לשלב בפסטה ורביולי, להכין טמפורה יפאנית, או לגרד אותה חיה וטריה בסלט. מתכונים תוכלו למצוא בעלונים מהשנים שעברו, בקישורים שהיו למעלה וכן בארכיון עלוני קישואי החורף כאן. מתכונים נוספים בסוף העלון השבוע.

השדה שלנו בהחלט הופך להיות סתוי. אנחנו אמנם מזיעים את נשמתנו בחום הגדול, אבל הבקרים קרירים והערבים שוב נוטים חסד לצמחים ומצננים אותם מעט, והערוגות הולכות ומתמלאות בגידולי סתו. בשבועות שעברו נשתלו ונזרעו: מנגולד, כרוב, כרובית, ברוקולי, עלי חרדל, תרד, לפת, סלק וגזר. כדי להכין לקראתם את השטח ולאפשר להם קליטה קלה יחסית בחום הזה של סוף-קיץ-כמעט-סתו אנחנו מרטיבים את הערוגה טרם השתילה, שותלים אותם בסמוך לטפטפת ומכסים את הערוגה ברשת צל למשך השבועיים-שלושה הראשונים, עד שיתחזקו ויקלטו. לשתילים הצעירים שלום.

ורגע לפני "סגירת העלון": מזל טוב, ברכות ואהבה שלוחים לאוהד ולנומי לכבוד לידת בנם הטרי. חיבוקים ונשיקות מכולנו.

איחולי קליטה טובה, מצמיחה ובטוחה גם לכל הזאטוטים והמבוגרים העושים את צעדיהם בשבועות הראשונים של שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, שנה של גדילה, פריחה ופוריות,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

________________________________________________________
ומה השבוע בסל?

יום שני: (עדכונים של הרגע האחרון מתפרסמים ביום שני)
פלפל
נענע
מלפפון ופקוס
עירית
חצילים
תירס או קישוים
לוביה או שעועית תאילנדית
דלעת קבוצ'ה
בזיל
תפוחי אדמה
מנגולד
עגבניות צ'רי

ובסל הגדול תוספת של:
במיה או מלון
בצל ירוק
דלעת
ענבים

יום רביעי:
פלפל
גזר לקטנים
בצל ירוק
דלעת
חסה
עגבניות
סויה
שעועית תאילנדית / במיה / לוביה
קבוצ'ה או דלעת הספגטי
פטרוזיליה
תפוחי אדמה

ובסל הגדול תוספת של:
מלפפונים
חצילים
מנגולד / קישואים
בזיל / קישואים / תירס

___________________________________________________________
מתכוני קבוצ'ה:
(המתכונים היום באנגלית משום שאין מתכונים מיוחדים לקבוצ'ה בעברית, ולא הספקתי לתרגם, עמכם הסליחה ובהצלחה)

עוגיות מנג'ו יפניות במילוי קבוצ'ה

קבוצ'ה צלוי בתיבול חריף-מתוק

אורז עם תרד וקבוצ'ה (אפשר להחליף תרד במנגולד)

דג צלוי ברוטב קבוצ'ה

עלון 164, 13-15 באוגוסט 2007, כ”ט באב – א' באלול תשס”ז.

"סתיו יהודי בארץ אבותיו"

שלום לכולם.

השבוע, למרות שהקיץ רחוק מלהסתיים ושירקות הקיץ עדיין מככבים במלוא עוזם בשדה, בעיקר בחלקה החדשה – ניתן לומר שכבר התחלנו להרגיש בחוביזה רמזי סתיו. לא רק בגלל ההתקררות הניכרת בערבים והגעת חודש אלול, באה לנו התחושה הזו אלא גם בגלל כמה הכנות לקראת החורף שמציבות בפנינו כעובדה את קירבת קץ הקיץ.
ההכנה הראשונה היתה זירוז ענייני היתר המכירה לקראת שנת השמיטה, שעליהם עוד יוסבר להלן.
ההכנה השניה היתה זריעה של כמה מגשי-שתילים של עלי חורף – מנגולד ירוק ואדום, טאט-סוי, פטרוזיליה מסולסלת, תרד וקייל. בשנה הראשונה של החווה היינו מכינים שתילים של לא מעט ירקות במקום לרכוש שתילים במשתלות מומחות. השנה אנחנו מנסים לחזור לזה לפחות בנוגע לעלים הללו שאת רובם אנחנו זורעים ישירות באדמה. אם נצליח ליצור שתילים איכותיים נחסוך בכך זרעים רבים וגם זמן גידול יקר, כי כשנשתול אותם בספטמבר כבר יזכו השתילים שלנו ממקדמת-גידול של כמעט חודש ויהיה להם קל יותר להיקלט באדמה. בימים הקרובים נשקה את מגשי השתילים ונתפלל לנביטתם המוצלחת והתקינה של השתילים, ואתם מוזמנים להצטרף אלינו.
וההכנה השלישית – ואולי המשמעותית ביותר מבחינת תחושת העוד מעט חורף שבה, היתה חריש של כארבעה דונם מהחלקה הישנה כפעולה מקדימה לקראת שתילות ספטמבר. ביום ראשון בבוקר הגיע אל השדה שלנו גבי – חקלאי ממשמר איילון, שהיה בעבר שכן של בת-עמי ועזר לנו פעמים רבות. הוא בא רכוב על גבי טרקטורו ומלא עזוז וחדוות נסיעה כדי לעזור לנו שוב ולחרוש לנו את האזור המדובר. עוד קודם בואו של גבי הכנו לו אנחנו את השטח. ניקינו אותו משאירות גידולים – גבעולי דלועים, שיחי סויה, קישואים, מלפפונים ועוד ועוד. ופרט לזה גם הוצאו מהשטח צינורות מים כך שגבי והטרקטור שלו יוכלו לנסוע ולחרוש באין מפריע.
החריש הזה שעשינו הוא פעלה הכרחית מדי-פעם הן במובן הרחב – כדי לשפר את מצבה של האדמה, והן במובן המיידי כדי להעניק לגידולי ספטמבר נקודת פתיחה מיטבית. בזכות הכשרתה של החלקה החדשה עבר אליה מרכז הכובד של הגידולים בשדה והחלק הישן התפנה לנו כדי שנוכל לתת לו לנוח קצת. בקרקע בחלק הזה עבדה עבורנו בלי הרף. עם הזמן – בגלל שהתיחוח שנעשה בה מגיע רק לעומק של כעשרים ס"מ – היא הפכה הדוקה ובלתי מאווררת בעומקה, עובדה שגרמה לבעיות בניקוז המים ולהרעת תנאים שפגעה בגידולים.
החריש שנעשה בעזרת סכינים שפותחות את האדמה עד חצי מטר תיקן את העובדה הזו בזה שהוא שיחרר את האדמה ה"לחוצה" – גם בשבילים שנוצרו בין ערוגה לערוגה. על הדרך גם נעקרו מהשורש עשבים כמו הכוסב העקשן שהתביית לו בשדה ושלח שורשים עמוקים מדי. פרט לזה החריש הזה גם יגרום, כך אנחנו מקווים, להפחתה משמעותית באוכלוסיה של מזיקים שונים: נחשים, עכברים ובעיקר – ערצבים, שבנו להם מחילות בחשכת האדמה הלחה ופגעו אנושות בלא מעט גידולים. החריש אמור להרוס את בית הגידול שלהם ולמעשה, להבריח אותם. קישתא.
בחודש הקרוב, אם כן, יעמדו ארבעת הדונמים החרושים במנוחה. לא נספיק, אמנם, לגדל בהם גידול מטייב, אבל המנוחה הזו ביחד עם הרטבה רצינית שתשפר את איכות התיחוח תבנה לגידולי ספטמבר קרקע מיטיבית. אם ירצה השם ובלי נדר נצלם את השלבים השונים של הגידול בהחלקה
הישנה-חדשה הזו ונפרסם את התמונות – המרהיבות, כך יש לקוות – באתר.

שמיטה כשרה
בשבועיים הקודמים נגענו בקצה קצהו של הבסיס הראשוני של מצוות שמיטה. המטרה בכך היתה קודם כל להראות שכבר בפסוקים עצמם, השמיטה כאידיאל תורני מורכבת מלפחות שתי מגמות מרכזיות – חקלאית וכלכלית-חברתית. שנית, רציתי להדגים איך בהמשך, בפירושי חז"ל, נוספת על המורכבות הזו גם מודעות לקושי במימוש האידיאל הזה ומציאת פתרונות מעשיים בהתאם.
השבוע ניגע במחלוקת הלכתית מאוחרת סביב פתרון שבמידה רבה הוא "מעקף שמיטה" הלכתי, פתרון שגם אנחנו בשדה בחרנו בו – "היתר המכירה". נסביר מהו היתר המכירה, ומה היה הרקע ההיסטורי שהוביל להצעתו. בין השאר ניגע בכמה הנחות ייסוד הלכתיות ובפרטים הסטוריים שמהווים את התשתית לפתרון הזה. ניכנס בזה טיפטיפה לעומק העניין, ואני מקווה שאצליח לעשות את זה מעניין.

הכל התחיל, כמו שנהוג להגיד, בעליה הראשונה. חזרתם של יהודים לארץ ובפרט לעיסוק החקלאות, לפני כמעט מאה ושלושים שנה, הביאה להתעוררות מחודשת של שאלת השמיטה. ככלל, החיים לא היו פשוטים עבור חקלאי מושבות העליה הראשונה. כמו היום גם אז הארץ לא היתה אז ידידותית מדי ליהודי שמתעקש על עבודת אדמה. החקלאים החדשים לא היו מנוסים, האדמות שעלה בידם לרכוש לא היו משובחות מדי וכו'. ולמרות שרוב רובם של אנשי המושבות היו אנשים שומרי תורה ומצוות יראי חטא ויראי שמים, החובה הדתית לשמור את מצוות השביעית של שנת תרמ"ט (1889) נראתה כעומדת בסתירה מבהילה לצורך הפשוט לאכול. הרי אם הם ישבתו במשך שנה שלמה – מאיפה יוציאו את לחמם. פרט לזה התעורר חשש שאי-עיבוד האדמה על ידי אנשי המושבות יביא לעיבודן ולתפיסתן בפועל על ידי חקלאים לא-יהודים מתחרים.
הסיבות הללו הובילו למציאת הפתרון בהתקנת "היתר המכירה" בתמיכת רבנים מחו"ל. רבני "הישוב הישן" הירושלמים האשכנזים התנגדו בתוקף להסדר הזה שמפקיע בפועל את מצוות השמיטה וכך נולד "פולמוס השמיטה".
וסביב מה הוויכוח? "היתר המכירה" מאפשר לעבד את הקרקע בשביעית בשל מכירה זמנית שלה לגוי, ממש כמו שבכל שנה לקראת פסח מוכרים זמנית את החמץ של כל המדינה לערבי תושב אבו-גוש.
ההיתר הזה מתבסס על כך שבימינו למצוות השמיטה ישנו מעמד הלכתי חלש של מצווה מתוקף הוראת חכמים ("מדרבנן") ולא מתוקף ציווי תורני מלא ("מדאורייתא") חשוב להבין כי מצוות השמיטה היא למעשה חלק ממצווה גדולה יותר, זו של היובל. השמיטה או ה"שביעית" מתקיימת כל שבע שנים ובתום מחזור של שבע שמיטות, בשנה החמישים, נחוג היובל. בשנת היובל כל הקרקעות שבות לבעליהם (על פי חלוקת האדמות השבטית), העם מתכנסים לטכס שנקרא "הקהל" ועוד. אלא שמצוות היובל כלל אינה מתקיימת כיום. ההקשר של מימושה הוא כשיש מלך לישראל, סנהדרין ושאר תנאים שלטוניים ומדיניים שאינם רלוונטיים. וכך נאמר בתלמוד הירושלמי: "וזה דבר השמיטה שמוט" – רבי אומ': שני שמיטין הללו שמיטה ויובל – בשעה שהיובל נוהג, שמיטה נוהגת דבר תורה; פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן" (מסכת שביעית, פרק י, דף ל"ט, עמוד ג'). רבי יהודה הנשיא, המכונה סתם 'רבי', קשר בין השמיטה ליובל באופן כזה שבעקבות הפסקת קיום היובל מטעמים היסטוריים (הגלות ונספחיה) גם השמיטה הפכה למצווה שנוהגת רק "מדבריהם" – של חכמים.
ובכן, בהתבסס על פחיתות יחסית במעמדה ההלכתי של מצוות השמיטה, מכירת אדמה מסויימת לגוי מפקיעה את הצורך לקיים אותה, כמו את שאר ה"מצוות התלויות בארץ" (כמו תרומות ומעשרות) ביחס לאדמה הזו. הרי רק בעל-אדמה יהודי חייב בהן מדברי חכמים. ופרט לזה גם אין "קדושת שביעית" לפירות שגדלו בקרקע של גוי. כך, על ידי המכירה של האדמה יכול יהודי לבצע כמעט את כל מלאכות עיבוד האדמה האסורות בשמיטה כמו בכל שנה.
הרב קוק שהיה רבם הראשי של תל-אביב והמושבות ותמך מאוחר יותר ב"היתר המכירה" גם הביא לשם כך את "תקדים הארנונה ורבי ינאי": בתלמוד הבבלי מופיעה אפיזודה שבה בא לידי ביטוי קונפליקט בין הרצון לשמור שביעית ובין קושי מעשי לעשות זאת. הרקע לכך הוא הכבדת נטל המס (שנקרא ארנונה) על אוכלוסיית הארץ מצד השלטון הרומי. לאי-עיבוד האדמה בתקופה ההיא היתה מן הסתם השלכה כבדה ביותר כיוון שהכלכלה אז התבססה על חקלאות, ולמרות זאת היו מי שהתעקשו על שמירת המצווה ובשל כך זכו לכינוי "גבורי כֹח עושי דברו" (בעקבות פסוק בתהלים). אך בכל הנוגע לעם הפשוט אנו מוצאים את רבי ינאי דווקא שולח אותם להפר את איסור העיבוד ולזרוע בשביעית. (תלמוד בבלי, סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א'). הרב קוק ציטט סיפור זה וטען שהסיבה לכך שרבי ינאי קרא לזריעת האדמה היתה העובדה שהקרקעות היו למעשה בבעלות של גויים מקורבים לשלטון (להם נדרשו החקלאים יהודים לשלם ארנונה).
כנגד עמדה זו, כאמור, עמדו רבני "הישוב הישן" על בסיס הדיעה המנוגדת הסוברת שבכל זאת קיימת קדושת שביעית בפירות שגדלו בקרקע של גוי. פרט לזה הובא גם נימוק נוסף והוא האיסור של "לא תחנם" – קרי, האיסור על מכירת אדמה לגוי בארץ ישראל (איסור מעט גזעני, ועם זאת מוכר גם במציאות של מדינת ישראל). "החזון איש" – ממתנגדיו החריפים של הרב קוק, אף טען שגם אם "היתר המכירה" עובד מבחינה הלכתית פשוטה ואכן מפקיע את האדמה מחובת השמיטה, הרי שעדיין קיים ועמוד האיסור הזה של "לא תחנם" (שהוא בעל מעמד של מדאורייתא). מול זה השיבו התומכים בהיתר שאיסור "לא תחנם" לא תקף במכירה לזמן קצוב, וכשהמכירה באה לשם חיזוק היישוב והחקלאות בארץ ישראל.

ולסיום – נצטט מהדברים הסוערים והיפים (בעיני) שכתב הרב קוק באיגרת לגאון ר' חיים ברלין, מרבני ירושלים, בשנת תר"ע, (1910). באיגרת מתייחס הרב לכך שהמחמירים הפוסלים את היתר המכירה מעדיפים לרכוש יבול של גוי בשביעית:
"עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות. כי אחרי אשר הוחזק הדבר עד כה שלא ליתן הכשר ליבול הגוים, כדי לא לדחוק את רגלי ישראל המדוכאים ומיוגעים בעוניים, ועיניהם תלויות למחייתם ע"י פדיון הענבים… נמצאו חותרי מחתרת אשר יעצו בסתר לקנות דוקא מהגוים, ולהרים קרן צרינו, השוחקים על משבתנו! איך שאנחנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו. אי שמים.. אין לשער גודל החרפה וחילול השם ועוצם הרישעה שיש בזה. דמי לבבי כסיר ירתחו, וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה. מהנפילה של תורה ויראת שמים אמיתית שיש בענין זה. ירא נא כבוד גאונו לתקן את המעוות כפי היכולת" ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' שנ"ה).

למעוניינים:
תקציר מומלץ של הרב קלמן כהנא בנוגע להיתר המכירה:
http://shmita.daat.ac.il/mehirat/kahana.htm
איגרת הרב קוק בנושא היתר מכירה: http://www.daat.ac.il/shmita/tshuvot/daati-kuk.htm

 יום שני

עגבניות שלנו + השלמה, מלפפונים שלנו + השלמה, תפו"א – השלמה, תירס מתוק , פלפל , נענע , ענבים , בצל ירוק , שעועית תאילנדית , קישואים

ובסל הגדול תוספת של

מלון , חצילים , בזיליקום

יום רביעי

עגבניות שלנו + השלמה, מלפפונים שלנו + השלמה, תפו"א – השלמה, תירס מתוק , פלפל , נענע , ענבים , בצל ירוק , במיה אדומה , קישואים

ובסל הגדול תוספת של

דלורית, חצילים , פטרוזיליה 

שבוע טוב,

אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה.

עלון 123, 18-20 בספטמבר, לקראת ראש השנה, 2006

הודעות בענין חופשות:

  •  בשבוע הבא , אחרי ראש השנה , המשלוחים לת"א יהיו במקום ביום שני ביום שלישי , לחלק קטן מהלקוחות באזור של יפו המשלוח יהיה ביום רביעי (תשלח הודעה במייל למי שאמור לקבל ביום רביעי)
  • בעוד שבועיים לא יתבצע המשלוח של יום שני, 2 באוקטובר, שנופל על יום כיפור. המשלוח של יום רביעי יצא כמתוכנן.
  • בחול המועד סוכות לא יתבצעו משלוחים כלל.

מי שרוצה להגדיל את הסל בשבועות שלפני – אנא צרו קשר עם דרור בהקדם בטלפון: 054-6535980 או באימייל csa@chubeza.com. שנה טובה וחגי תשרי שמחים ונעימים מכולנו.

 

שנה חדשה-  מילים: פניה ברגשטיין, לחן: צלינה לפובסקי

 הבוקר השמש יפה שיבעתיים,
וכל הלבבות רחבים ופתוחים –
שנה חדשה בפיתחי שערינו,
מפועמת תקווה, מעוטרת פרחים.

מה דרך בחרת לך, שנה מחודשת?
מנין תבואי אלינו ואיך?
הנני ואצא לקראתך קל רגליים,
הנני הראשון לפוגשך בבואך.

העלי אור חדווה בעצבות חלוננו,
הצהילי לב אבא בנועם בשורה,
שמחה לא צפויה העניקי לאמא,
והחזירי אל פי אחותי את שירה.

וצווי לשדות כי עמל לא יכזיבו,
ופירשי כנף שלום על אדם ועל חי,
ובתים בהירים עד האופק הציבי,
ומלאי כותליהם צהלת קול אחי.

ואותי תעשי לנושא כלייך,
להיות סבלך ולשאת המיטען,
ומשפע טובך לפזר מלוא חופניים
לימין ולשמאל, לגדול וקטן!

השנה (או בעצם, בשנה הבאה) יוצא ראש השנה ביום תחילת הרמאדאן וביום הראשון של הסתו, ה22 בספטמבר, האקווינוקס (equinox) יום השוויון בין היום והלילה, ממנו והלאה מתקצרים הימים ומתארכים הלילות. צירוף הזמנים הזה הביא אותי להרהר על האיזון העדין שיש בעונה הזו, שכל כולה כמו עומדת על רגל אחת ומנסה לשמור על שיווי משקל, וכדרכם של עומדים על רגל אחת, מתנדנדת לעתים מצד לצד בטלטלות עזות. המתנדנד העיקרי, שמשפיע על השאר, הוא, כמובן, מזג האויר. כבר לפני יותר מחודש הובטח לנו כי "מיום ט"ו באב תשש כוחה של חמה", מצד שני, כשנחנקנו מחום פתאם צצו חכמים ואמרו: "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" (סוף הקיץ קשה מהקיץ). מזג האויר אכן מתעתע בנו, משתעשע בנו, עובר מקור לחום, מלח ליבש ומאביך לבהיר. בבוקר באים עטופים בשתי שכבות ופתאם לאחר שעתיים אנחנו נוכחים שלוהט ומזיעים גם בחולצה קצרה…

העירבוב הזה דוקא מועיל לגידולי העונה הקרירה שאנחנו מכניסים לאדמה ממש עכשיו. החום ושעות השמש הארוכות עדיין נותנים להם תנופת צמיחה, והקור של הערב, הלילה והבוקר המוקדם מרעננים אותם ושומרים על חיוניותם. אם היו נזרעים ונשתלים בקיץ, היה להם חם מדי, ואחיהם שיזרעו וישתלו בעוד חודש וחודשיים כבר יגדלו הרבה הרבה יותר לאט. השום שמוכנס לאדמה בתקופה הזאת נהנה מחמימות אחרונה כדי לבסס את עצמו ולהשתרש באדמה לפני שיעצור ויחכה במהלך החורף עד לשוב החמימות והתארכות שעות האור באביב. כך גם התותים שנשתלים עוד מעט (השבוע עדכן אותי אלון שהשתילים הוזמנו ואנחנו עתידים לשתול אותם בשבוע שלאחר ראש השנה), ונאחזים בקרקע בשורשיהם השטחיים, ונהנים מחמימות סתוית כדי להתבסס לפני החורף בו הם יקבלו מנת קור מקפיאה שחשובה להם כדי להניב פירות בסוף החורף – תחילת האביב, כשיתחילו שעות האור להתארך.

כשאני מדברת על הנד-נד הסתוי נראה בתחילה שזו תקופה שמתקשה להחליט לאן היא נוטה, לאחור או לפנים, מתקשה להיפרד מהקיץ מחד ומאידך נמשכת לכיוון החורף הקריר. הגם וגם הזה מופיע גם באמביוולנטיות של שלכת ולבלוב, התייבשות וצמיחה שמתרחשים במקביל גם בשדה וגם בעצי המשתלה שסביבנו. צבעי השלכת חושפים בעצם צבעים שיש כל השנה בעלים, אבל מוסתרים בדרך כלל על ידי הצבע הירוק. באתר "מטר" מצאתי הסבר יפה של זוהר פסטרנק על צבעי השלכת:

האם ידעתם כי צבע העלים הנו כתום וצהוב אפילו בקיץ? רוב העלים מכילים את הצבענים (פיגמנטים) של שני הצבעים – קסנתופיל (צהוב) וקרוטן (כתום) – אולם הצבען הירוק, כלורופיל, חזק יותר משניהם ונותן לעלה את צבעו הדומיננטי. כשמגיע הסתיו, העלים מפיקים פחות כלורופיל, ואז ניתן לראות את הצבעים האחרים שבעלה. פיגמנט נוסף – אנתוציאנין – אחראי לצבעים האדומים והסגולים, אולם הוא אינו קיים תמיד בעלה אלא מיוצר רק בסתיו, כאשר קרינת השמש נחלשת.

פעילויות בטבע ורעיונות לאמנות סתוית הקשורים כולם לעלים ושלכת נמצאים באתר בקישור: http://www.matar.ac.il/zmanim/stav/index.asp

על הצד השני של הסתו, הלבלוב, כותב עזריה אלון בקטע מקסים באתר החגים www.chagim.org.il:

בסיפורים מארצות הקור מתחילים תמיד החיים בטבע באביב. בקיץ הכל רענן ופורח, בסתיו מבשיל הפרי והעולם שוקע בעצב ובסגריר, ובחורף הכל דומם או מת – עד שיבוא הזמן להתעורר שוב באביב. בארץ ישראל הסדר הוא אחר לגמרי: האביב שלנו קצר מאד, ובו מגיעה הפריחה לשיאה; רוב הצמחים מפסיקים את פעילותם לקראת הקיץ, פרט להבשלת פרי. דווקא בסוף אלול ובראשית תשרי מתחוללת תמורה בכל הנוף שלנו, כמעט בבת אחת מרגישים, כי אכן היום התקצר. סביב ראש השנה מתרחש שוויון היום והלילה, הלילות נעשים לא רק יותר ארוכים אלא גם יותר קרירים, לפנות ערב אנחנו רואים עננים שטים ושקיעות צבעוניות – השקיעות היפות ביותר בשנה.
עם ירידת החום הגדול מתעורר בעצים, בשיחים ובצמחים אחרים הלבלוב הסתווי, וכאן המקום לגלות את ה"סוד": מלבד עונת הלבלוב האביבית, המוכרת לכולנו, יש גם לבלוב בתקופת תשרי, והוא לא פחות חשוב. הקיץ גורם לעצים להפסיק את צמיחתם, ולולא הלבלוב הסתווי היתה זו הפסקה ארוכה כל כך, עד שהעץ לא היה יכול לעמוד בה… צמחי בצל ופקעת אף הם מרגישים בשינוי: אחדים (חצב וחבצלת) פורחים, אף כי בחוץ עדיין שורר יובש, אחרים מתחילים בהכנות בעומקי הקרקע, מפתחים את הניצנים שבתוך הבצל, מוציאים שורשים ראשונים ומתכוננים לפריצה אחר הגשם.

 עוד עצים שמלבלבים כעת  ומלאים בפירות קטנטנים הם עצי ההדר בפרדס הקטן שליד סככת באריזה שלנו. זה פרדס השייך למשפחת דגן, בעלת הסככה, שידע ימים טובים יותר בעבר וכבר כעשר שנים הוא לא מושקה וקצת נשכח. בביקור האחרון של חברת הפיקוח האורגני, "אגריאור", אצלנו לקחנו דגימת קרקע מאדמת הפרדס כדי לבדוק האם היא נקיה מחומרי הדברה, הבנו מהמומחים שסביר מאוד לצפות לתוצאות נקיות לאחר תקופה כה ארוכה, ואנחנו מצפים לתוצאות הבדיקה שיגיעו בקרוב. מבצע הפרדס הזה יתבצע תוך שיתוף פעולה עם משה דגן, בעל הבית, שיסייע לנו בעבודות אחזקת הפרדס. האתגר הגדול הצפוי לנו הוא התמודדות עם זבוב הפירות, ואנחנו מתייעצים עם המדריך החקלאי של הארגון לחקלאות אורגנית, המתמחה בעצי פרי. ביום חמישי האחרון התחלנו להשקות את העצים המלבלבים בתקוה שנצליח כבר השנה להגדיל את הפרי (בעיקר קלמנטינות מזן "מיכל") ולקטוף ממנו לסלים. המשך יבוא.

כמו שבטח כבר ניחשתם הסתו הוא עונה אהובה עלי מאוד. יש משהו שנרגע ומאט את מהלכו, הלהט הקייצי קצת מתמתן, הנד-נד העונתי מערסל אותי בעדינות, ובתור חקלאית אני שמחה לנשום קצת, לזרוע גידולי כיסוי, להנות מקרירות וחום חליפות, וטיפה להאט לקראת החורף שמיד יגיע עם האתגרים הבוציים והקרים שלו, עם רוחות מקפיאות וגשמי זלעפות. שניה לפני כן, בואו נקבל את השנה החדשה כשאנחנו נמצאים על נדנדת הסתו, שקולים במאזניים, במקומנו בין הארץ לשמיים…

מכולנו בח'ביזה אנחנו מאחלים לכולכם שנה יפה ומבורכת, שתעזו לבקש משאלות ולחלום חלומות, שבמועדן יתגשמו לטובה, שכמו בשירה של פניה ברגשטיין, השדה לא יכזיב עמלנו, ונצליח לשמש נושאי כלים וסבלים נאמנים, ולפזר שפע טוב לימין ולשמאל, לגדול ולקטן. שנה טובה, שנת צמיחה, פריחה, לבלוב ופריון.

בת-עמי, אלון וצוות "ח'ביזה"

 

עלוני ראש השנה בשנים הקודמות היו יפים במיוחד בעיני, ולכן העליתי אותם לאתר, תהנו:

עלון 24: http://chubeza.com/newsletter/?m=200409

עלון 77, עלון על שעועית תאילנדית, אחות הלוביה: http://chubeza.com/newsletter/?m=200509

 

 

ובסלים האחרונים לשנת תשס"ו:

יום שני:

 עגבניות , מלפפונים – השלמה (כמות קטנה מהרגיל בגלל חוסר במלפפונים אורגניים בשוק), גזר – השלמה , תפו"א – השלמה , כרישה – השלמה + שלנו,רימונים – משדה אליהו, לוביה, כרוה – השלמה , בטטה , חסה – השלמה

ובסל הגדול תוספת של:

קישואים , עגבניות צ'רי , חצילים

יום רביעי:

עגבניות , השבוע אין מלפפונים ( בגלל חוסר במלפפונים אורגניים בשוק), גזר – השלמה , תפו"א – השלמה , כרישה – השלמה + שלנו,רימונים – משדה אליהו, לוביה, תמר צהוב משדה אליהו – השלמה , בטטה , חסה – השלמה , דלעת.

ובסל הגדול תוספת של:

קישואים , פלפל אדום , כרוב – השלמה

 

 

מתכונים לארוחת ראש השנה – לשנה טובה ומתוקה:

סלט לוביה של השף יניב גור אריה:

  • המרכיבים:

חופן גבעולי לוביא טרייה, חתוכים לפיסות בעובי ס"מ
2 עגבניות קלופות וחתוכות לקוביות
"בשר" ומיץ מלימון אחד
חופן כוסברה קצוצה
שמן זית, מלח ופלפל

  • אופן ההכנה:
  1. חולטים את הלוביא במים רותחים ¼ שעה ומצננים במי קרח.
  2. מערבבים יחד את כל חומרי הסלט ומשהים לפחות ¼ שעה.

 

סלט גזר טריפוליטאי של בני סיידא

  • המרכיבים :

1 ראש שום 
700 גרם גזר 
1/4 כוס שמן 
1 כפית פפריקה מתוקה 
1/2 כפית פפריקה חריפה 
1/2 כוס מים 
2 כפות רסק עגבניות 
1/3 כוס חומץ 
1 כפית מלח 
1/2 כפית פלפל שחור 
1 כפית גדושה זרעוני קימל 
1 כף כמון טחון

  • אופן ההכנה:
  1. מפרידים את שיני השום, קולפים וכותשים. קולפים את הגזרים, חוצים אותם לאורך ופורסים לחצאי עיגולים ברוחב כ 2 ס"מ.
  2. מחממים את השמן בסיר רחב ושטוח, מוסיפים את השום ומטגנים דקה. מוסיפים את שני סוגי הפפריקה בוחשים ומוסיפים את המים. מוסיפים את רסק העגבניות והגזר ומערבבים. מוסיפים מים עד כדי כיסוי הגזר ומביאים לרתיחה.
  3. מבשלים על להבה בינונית עד שהגזר רך וכמות הנוזלים פחתה בחצי, מוסיפים את החומץ, המלח, הפלפל הקימל והכמון, בוחשים ומסירים מהאש. מצננים, מעבירים לכלי הגשה.
  4. מכסים ומאחסנים במקרר למשך יממה. מגישים קר.

 

קציצות כרישה / יחיאל פילוסוף ממסעדת ה"בלקן" ביפו

  • המרכיבים:

5 כוסות כרישה (חלק לבן בלבד) שהן בערך 5 כרישות
1 כוס בצל קצוץ 
1/2 כוס גדושה  קמח תפוחי אדמה 
1/2 כפית מלח 
1/4 כפית פלפל שחור 
3 ביצים טרופות 
1/2 כפית אבקת שום 
שמן לטיגון 

  • אופן ההכנה:
  1. מורידים שורשים ואת החלק הירוק מהכרישה ושוטפים את החלק הלבן היטב כדי להוציא שאריות אדמה.
  2. פורסים. שמים בסיר ביחד עם הבצל ומוסיפים מים רותחים עד מחצית כמות החומרים בסיר. מביאים לרתיחה ומאדים 20 דקות בכלי מכוסה, עד שהכרישה והבצל רכים מאוד. מסננים היטב וסוחטים כדי להוציא נוזלים.
  3. טוחנים גס במעבד מזון ומוסיפים קמח תפוחי-אדמה, מלח, פלפל, ביצים ואבקת שום. משמנים את הידיים ויוצרים 8 קציצות. מחממים מספיק שמן במחבת כדי לכסות את התחתית ומטגנים את הקציצות משני הצדדים. מסננים על מגבות נייר ומגישים.
  • גיוונים: אפשר להגיש עם אבקת סוכר אם רוצים. ניתן להכין גם בגירסה עם בשר טחון: מוסיפים 180 גרם בשר טחון לתערובת.

 

סלט חצילים ברימונים מתוך אתר ענף הפירות –  www.fruit.org.il:

  • המרכיבים:

3 חצילים בגודל בינוני
גרגירים של 2 רימונים
3 בצלים ירוקים
כוס שמן זית
2 כפות חומץ בן-יין לבן
2-3 כפות רוטב סויה
1 כפית גדושה סוכר
מלח ופלפל שחור גרוס גס

  • אופן ההכנה:
  1. מחוררים את החצילים במזלג, עוטפים את החצילים בניילון נצמד ומרככים במיקרוגל
  2. חוצים את החצילים ומרוקנים את תוכנם לתוך קערה
  3. מערבבים בעדינות את הרימונים עם החצילים
  4. מוסיפים בצל ירוק חתוך דק, את שמן הזית והתבלינים
  5. מגישים כשהסלט חמים 

עלון 122, 11-13 בספטמבר 2006

מסכת זרעים

השבועות האלה מוקדשים, כאמור, לזריעות ושתילות. אנחנו מנסים להכניס לקרקע שתילות וזריעות ראשונות של גידולי הסתו והחורף, שיספיקו לגדול תוך ניצול מזג האויר החמים-חם עדיין, ונוכל לקטוף מהם יבולים בתחילת החורף. בשנים האחרונות למדנו שתקופת השתילות הזו היא קריטית לתוצרת החורף. ב2003, בשנה הראשונה שלנו הגענו לשדה רק באוקטובר ו"פיספסנו" את החורף. השתילות הראשונות, שהתבצעו בדצמבר וינואר, נקטפו רק באביב, בתחילת אפריל. בשנה השניה היתה ח'ביזה בתקופת מעבר ובלבול – אני (בת-עמי) עזבתי לקליפורניה ואלון נכנס כשותף לתפקיד מנהל החווה. וכך גם ב2004 די התפספסו השתילות הראשונות והחשובות של התקופה הזו, ועל כך שילמנו מחיר כבד במחסור ביבולים במהלך החורף.

בשנה שעברה כבר הצלחנו לעמוד במשימה ולשתול שתילות חורף מוקדמות וההבדל היה עצום: קצב הצמיחה של הירקות עכשיו עד הקור הגדול של ינואר-פברואר הוא מדהים. התוצרת מוכנה בזמן קצר יחסית לירקות שנכנסים לאדמה מאוחר יותר. למען האמת, למדנו שבחודשים הקרים ממש, דצמבר עד פברואר, כדאי כמעט לא לזרוע או לשתול, ולהמתין להתחממות של תחילת האביב. הירקות שנשתלו בינואר פשוט עומדים ומחכים באדמה לאיזו קרן שמש חמימה שתפשיר אותם מקפאונם וממש לא צומחים. בסופו של דבר, מה שנשתל בינואר יהיה מוכן יחד עם מה שישתל במרץ, אלא שילידי ינואר יהיו כמובן קשישים וקשים יותר, ופחות טעימים. לכן למרות שהגוף דואב מעבודת הקיץ המאומצת וכמה למנוחה ולהאטה בקצב, חשוב לנו לאסוף את מרצנו ולהשקיע את העבודה הנדרשת בהכנסת הגידולים המוקדמים לאדמה. אנחנו נשתדל לבצע מספר מחזורי שתילות וזריעות צפופים יחסית, קרירות החורף שתגיע בהדרגה תווסת את קצב הצמיחה של הירקות ותביא לכך שבסופו של דבר הם יבשילו ברווחים גדולים יותר משנזרעו או נשתלו.

וכך עומדים להם בתור בשורה ארוכה ומנומסת ומחכים בסבלנות לתורם: שורשים: סלק אדום, לפת, צנוניות, עלים: תרד, רוקט, קייל, מנגולד, עשבי תבלין: פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, סלרי וגם שתילים ממשפחת הכרוביים: קולורבי, ברוקולי, כרובית, כרוב. את השתילים אנחנו קונים ממשתלת חישתיל שמגדלת לנו אותם בצורה אורגנית ותחת פיקוח. ישנה בעיה להשיג בארץ כמות קטנה של שתילים ולכן בשנים הראשונות היינו מכינים בעצמנו חלק מהשתילים, בתחילה תחת חממה מאולתרת (על ידי אבא שלי, בעל ידי זהב ולב זהב) משלדי שולחנות בית ספר ויריעות פלסטיק שקוף, ואחר כך בחממה קטנה משודרגת ונהדרת שקיבלתי מחבר. עם התרחבות החווה נזקקנו לכמויות גדולות יותר ויותר של שתילים, וכבר לא היה סביר להכין אותם בעצמנו. החממה הקטנה ניזוקה מסופת רוחות באחד החורפים האחרונים, ונפרדנו ממנה בצער, אך בתחושה של פרידה הכרחית. כיום אנחנו קונים את כל השתילים שלנו, לפעמים במשותף עם חקלאים אורגניים קטנים אחרים.

את הזריעות אנחנו עושים במזרעה ידנית, גם היא כבר ותיקה של ממש, אחת הקניות הראשונות ביותר שלי בח'ביזה. הזכרונות מאותו חורף ראשון של הקמת החווה נראים כל כך רחוקים עכשיו כשהשדה חי וצומח ומניב פירותיו כבר כמעט שלוש שנים, אבל אני זוכרת שההחלטה לקנות את המזרעה היתה מלווה באיזשהו פיק ברכיים: האם באמת אשתמש בה? האם החלום יקרום עור וגידים, צינורות ורגבים? נסעתי אז לתל-אביב, לחנות קטנה בדרום העיר, ושם, בחלקה האחורי והמאובק של החנות, מיששתי את הפלסטיק החדש של המזרעה שלי ובחרתי צלחות זרעים שסימלו עבורי את העתיד: צנוניות, תירס, שעועית וגזר. הנעיצה הראשונה של הלהב בנקי של המזרעה בבוץ של עמק איילון היתה בהחלט מרגשת. מאז היא משמשת אותנו נאמנה, לפעמים זורקת קצת יותר מדי זרעים, לפעמים נסתמת או מקפצת אך בדרך כלל עושה את עבודתה בפשטות ואמינות. הנה לפניכם תמונה של הידידה הותיקה שלנו:

 seederbig.jpg היא פועלת בצורה מכנית פשוטה, וזה מה שיפה בה. אנחנו ממלאים בה זרעים והולכים לאורך הערוגה כשאנחנו דוחפים אותה בעדינות לתוך הקרקע. יש לה מעין מפלסת קטנה, בצורת ראש חץ שפותחת את התלם. הזרעים נמצאים במיכל הקטן האדום, והם נאספים ממנו על ידי צלחת-דיסקית שמסתובבת על ידי תנועת הגלגלים (תוך כדי הליכה ודחיפת המזרעה), ונשלחים למשפך ששופך אותם לתלם. שרשרת קטנה שמחוברת למשפך מטשטשת את התלם ומכסה את הזרעים באדמה. גידולים שונים וזרעים בעלי גודל שונה נזרעים בעומקים שונים, והמזרעה ניתנת לכיוונון כדי שנוכל לקבוע את העומק המתאים לכל זרע. הצלחות גם הן בעלות חורים בגודל שונה ובמרווח שונה, כדי להתאים למגוון גידולים. לכל גידול אנחנו בוחרים את הצלחת המתאימה לו ומרכיבים אותה במזרעה. אחר כך אנחנו עושים בדיקה "על יבש", כלומר, מחוץ לערוגה: מסובבים את הגלגלים (בעצם "עובדים על המזרעה" כאילו שאנחנו בתנועה) ובודקים כמה זרעים נופלים לאורך מטר. לאחר שוידאנו שהמזרעה מכוילת, העומק נכון וכמות הזרעים מתאימה, אנחנו מוכנים למאת לדרך ולזרוע בדמעה.

האתגר הגדול בזריעות בתקופה הזאת הוא ההשקייה. כשזורעים שטח גדול של אותו הגידול זה פשוט יחסית: מרשתים את השדה בממטרות ומספקים לזרעים גשם מלאכותי. אצלנו העניין מסובך למדי כי אנחנו זורעים בדרך כלל ערוגה-שתיים-שלוש, ופריסת ממטרות היא לא מאוד ריאלית. כיום אנחנו משתמשים בטפטוף כדי להנביט את הזרעים. בדרך כלל במהלך העונה נמצאת הטפטפת בין שתי שורות בערוגה. זהו מיקום נכון לצמח בעל שורשים. בתקופת ההנבטה אנחנו זקוקים למים קרוב יותר וישיר יותר לזרע חסר השורשים, שלא יכול לאסוף מים ממרחק, אפילו קטן. לכן אנחנו צריכים להיות דינמיים: בתחילה אנחנו מניחים את הטפטפת מעל שורת זריעה אחת, וכעבור יום-יומיים מעבירים אותה להרטיב ולהנביט את שורת הזריעה השניה. ובמהלך ההעברות מחכים לחורף, שעושה את הכל ליותר פשוט בהרעיפו המוני טיפות מים קטנות מהשמיים שפותרות באלגנטיות את הצורך בהשקיה ובעבודת נמלים של הנבטה בטפטוף.

כמובן שעם נביטת הזרעים שזרענו אנחנו מתמודדים גם עם אורחים לא קרואים שמחליטים להציץ מן האדמה – זרעי העשבים. ועם כל התקדמות מהירה של הירקות בתקופה הזו, אנחנו צריכים להתמודד גם עם צמיחת עשבים מהירה. ומאידך – בחורף, כשהגדילה תואט, גם העשבים יצמחו לאט יותר ונוכל קצת לנשום בין עישוב לעישוב. בינתיים מה שצריך לעשות הוא להמשיך לחלום על החורף ועל ההאטה שהוא עתיד להביא עימו אך להתמלא בכוחות ונכונות להשקיע את שצריך בעונה החשובה הזאת של התכוננות לחורף, אפילו שעדיין כל כך חם לפעמים ומשבי הסתו של חגי תשרי נראים עוד ממש רחוקים, גם אם הם כבר בפתח.

עם שאר התחדשויותינו לקראת השנה החדשה, מצטרף אלינו גם דרור, שינסה לתמוך באלון בתחום של שירות לקוחות. מערכת היחסים שלנו אתכם, המנויים, חשובה לנו ומרכזית למהות של ח'ביזה. אבל עם כל הכוונות הטובות והרצון להיות קשובים וזמינים אליכם, ניהול חווה הוא עניין סוחט ותובעני שאין לו גבולות ושעות מוגדרות. מתוך רצון לא להזניח אף אחד מן התחומים החלטנו להקדיש אדם מיוחד לנושא הקשר עם המנויים. גם זה אות של גדילה והתבססות מצידנו. הדרך הטובה ליצור קשר איתנו היא דרך המייל: csa@chubeza.com. נקוה שנוכל להתקדם גם בזה ולענות על הצרכים בצורה מהירה ומדוייקת.

ימים טובים

אלון, בת-עמי וצוות חוביזה.

 

ומה בסל השבוע?

יום שני:

 עגבניות , מלפפונים – השלמה , פלפל , דלעת – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , בצל ירוק , במיה אדומה , בטטות , פטרוזיליה ( או שעועית בחלק קטן מהארגזים בגלל חוסר בפטרוזיליה) , קישואים – שלנו + השלמה.

ובסל הגדול תוספת של:

חצילים , תירס , שעועית ירוקה

יום רביעי:

 עגבניות , מלפפונים – השלמה , פלפל , דלעת – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה ,צ'רי , שעועית תאילנדית או לוביה, בטטות ,מנגו – שלי לשמור מספר ימים מחוץ למקרר עד שהוא יתרכך קצת , קישואים – שלנו + השלמה (זוקיני).

ובסל הגדול תוספת של:

חצילים , בזיליקום , במיה אדומה

מתכונים – חגיגת בטטות:

בשבוע שעבר נדחקו החברות החדשות מפאת מתכוני הכריכים, אז הפעם מגיעות להן כפיים, לשון וחך… קבלו אותן:

חצילים בטטה ופטריות ביין וסויה – מתכון של יקב ססלוב, קיבוץ איל

  • המרכיבים:

1 חציל גדול בלי גרעינים
2 בטטות
סלסלת פטריות שמפיניון
לרוטב:
1 כוס ססלוב אביב מריאז'
1 כוס רוטב סויה
½ כוס חומץ
1 כוס סוכר
2 כפות טבסקו
ראש שום כתוש
ג'ינג'ר טרי מגורד בגודל של גרעין אפרסק

  • אופן ההכנה:
  1. במחבת טפלון מקפיצים עם מעט שמן חצילים בטטה ופטריות עד להשחמה קלה.
  2. מבשלים את הרוטב בסיר, מבלי שיגיע לרתיחה, מוסיפים את הירקות. מבשלים עד שהבטטה רכה ומגישים על אורז.

 

 

קיש בטטות וחמאת בוטנים על קלתית חמאת בוטנים, מתכון של יוחאי ברנשטיין מתוך על השולחן

  • המרכיבים:

לבצק:
1/2 1 כוסות קמח
100 גרם חמאה קרה
1/2 כפית מלח
1 כף חמאת בוטנים סקיפי ('קלאסית' או 'עם דבש')
מים קרים
למלית:
3 בטטות בינוניות קלופות
1 כף שמן זית
2 ביצים
2 מיכלי שמנת של פעם (או שמנת 9% לקבלת מאפה קליל יותר)
3 כפות חמאת בוטנים סקיפי עם שברי בוטנים
מלח ופלפל

תבנית פאי בקוטר 26 ס"מ משומנת היטב

  • אופן ההכנה:

מחממים תנור ל-200 מעלות.
פורסים את הבטטות בעובי של כסנטימטר, מערבבים בתבנית אפיה עם שמן זית ומלח גס ואופים עד לריכוך. 
מכינים את הבצק: מעבדים במעבד מזון את כל המרכיבים מלבד חמאת הבוטנים, לתערובת פירורית. מוסיפים את חמאת הבוטנים ולשים עד לקבלת כדור בצק אחיד (מוסיפים מים במידת הצורך). מקררים שעה לפחות.
מרדדים את הבצק ומרפדים את התבנית, מכסים בנייר כסף ועליו קטניות שישמשו כמשקולת, ואופים 10 דקות ב-180 מעלות. 
מערבבים בקערה את כל מרכיבי המלית מלבד הבטטות.
מסדרים את הבטטות על הבצק ויוצקים מעל את המלית. אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-20 דקות, או שהמאפה מתייצב.
מגישים: הופכים בעדינות את המאפה על צלחת ומחלצים מהתבנית, ולאחר מכן הופכים שוב על צלחת הגשה. מגישים בליווי שמנת חמוצה, לצד סלט ירוק.

  • גיוון:

ניתן להגיש בתוספת רוטב חמאת בוטנים וג'ינג'ר:
בסיר קטן מטגנים בשמן בצלצלי שלוט קצוצים, שן שום קצוצה, וכפית ג'ינג'ר מגורר. מוסיפים חלב קוקוס תוך כדי ערבוב, לקבלת רוטב מעט סמיך. מתבלים במלח, פלפל וכמה טיפות שמן שומשום.

 

 

בטטות בשומשום / איילת בן-יוסף מתוך Ynet:
מתכון קליל וטעים להפליא, שמן שומשום הוא לא חובה במתכון הזה, אבל עשו לעצמכם טובה וקנו בקבוקון – משתמשים בו במשורה והוא פשוט נפלא.

  • המרכיבים:
     
    1 ק"ג בטטות 
    2 כפות שומשום 
    1 כף רוטב סויה 
    1/2 כפית שמן שומשום 
  • אופן ההכנה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס.
  2. קולפים את הבטטות, חותכים אותן לקוביות ומניחים בתבנית אפיה.
  3. מערבבים בקערה את כל חומרי התיבול ויוצקים על הבטטות. מערבבים כך שכל הבטטות מצופות היטב. מכסים בנייר אלומיניום אופים כ-1/2 שעה, מסירים אותו ואופים עוד 1/4 שעה, עד שהבטטות מתחילות להשחים.
    * לקיצור דרך: חותכים את הבטטות ומבשלים אותן במיקרוגל (10 דקות), מתבלים ושולחים ל-1/4 השעה האחרונה לתנור (בלי נייר האלומיניום) – כך הן גם מוכנות במהירות וגם מקבלות את מכת החום האחרונה שמשחימה אותן.

 

 

סלט צנוברים קלויים ובטטות: סלט נפלא מהספר  The Instant Cook של Donna Hay, שהכינה לי לוריין חברתי הבשלנית:

  • המרכיבים:

3 בטטות, קלופות וחתוכות לאורך
4 עגבניות תמר, חצויות
שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס
1/2 כוס צנוברים
150 גרם עלי תרד בייבי (צעירים וקטנים)
1 אבוקדו, פרוס
לרוטב:
3 כפות דבש
2 כפות חומץ בן יין אדום
1 כפית שמן זית

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים תנור ל200 מעלות.
  2. מניחים את הבטטות והעגבניות בתבנית  על נייר אפיה ומתבלים במעט שמן זית, מלח ופלפל, אופים כ-25 דקות או עד שהבטטות זהובות ורכות
  3. מפזרים מעל את הצנוברים וקולים כשתי דקות נוספות או עד שהצנוברים זהובים
  4. מערבבים יחד דבש, חומץ ושמן ליצירת הרוטב
  5. להגשה: מרפדים את הצלחות בעלי תרד, מניחים עליהם את האבוקדו, לצידו את הבטטות והעגבניות, מפזרים צנוברים מעל. שופכים מעל את הרוטב ומגישים.
  • ואריאציות:

+דלעת וריקוטה: להחליף את הבטטות בק"ג דלעת, פרוסה. לוותר על האבוקדו. מפזרים מעל 150 גרם ריקוטה
+תפוחי אדמה צלויים: להחליף את הבטטות ב16 תפוחי אדמה קטנים מאוד. לוותר על האבוקדו והעגבניות, להגיש בתוספת 150 גרם גבינה כחולה פרוסה
+חצילים: להחליף את הבטטות ב6 חצאי חצילים קטנים. לוותר על האבוקדו. לשנות רוטב: 1/2 כוס יוגורט סמיך, כף מיץ לימון, 1/4 כוס נענע קצוצה, 1/2 כפית כמון טחון. להגיש לצד פיתות קלויות