13-15 ביוני 2022 – שעשועי שעועית

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מעיים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצוניות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה – מזג האוויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים רק לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… האביב השנה היה נפלא בשבילה, כי הוא לא הביא איתו שרבים רציניים והיה מתון ונעים – שעשוע של ממש לשעועית. השנה זרענו שלושה זני שעועית: ירוקה, צהובה וירקרקת שטוחה. את השעועיות הירוקה והצהובה כבר פגשתם בארגזים – בתרמילים ירוקים או זהובים, פריכים וממש ממש טעימים, השעועית השטוחה, שעועית "הילדה" שמה, מטפסת בנחת ומתמתחת לה על רשת ההדליה בבית הרשת שלנו, והיא תגיע מעט מאוחר יותר.

רבי יונה הירושלמי, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה דווקא ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מגיעה מהאיזורים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך בתקופתו של רבי יונה היא לא גודלה עדיין באיזורנו, שכן, עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית מחוץ לאמריקה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם שוכנים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, שניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה לא מגיעים לסוף בשלותם ואינם מתקשים, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה. הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהתרמיל התייבש, והגרעינים בו בשלים, קשים ומלאים. אז מקלפים את התרמיל כדי להוציא את הגרעינים/הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

זני שעועית שונים גם צומחים באופן שונה: זנים רבים הם זני שיח – נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו (כמו השעועיות הדקות – הצהובה או הירוקה שלנו). לעומתם, ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך (כמו הלוביה התאילנדית או השעועית הרחבה, מזן "הילדה" אצלנו בשדה). התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. בפרו היה גידול התירס מוגבל, וזן מטפס, שנדרשת לו הדליה, היה מעמיס על האיכרים עול נוסף. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים, ופיתחו זני שיח. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים). לעומת זאת, במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים".

השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד. בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועית היבשה עשירה בחלבון האגור בפולים היבשים שלה, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב, שבוע נעים, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: עגבניות צ'רי, שעועית ירוקה או צהובה/שום, פטרוזיליה/כוסברה, תפו"א, סלק, פטרוזיליה שורש/בצל ירוק/בצל יבש, חסה, דלעת ערמונים/דלעת ספגטי, עגבניה, מלפפון/פקוס, מלון/אבטיח. מתנה בארגזים הקטנים: בזיל/שמיר.

ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, חצילים/דלורית/נתח דלעת.

ארגז פירות: אפרסק, אבוקדו, בננה, נקטרינה, דובדבן.

יום רביעי: עגבניות צ'רי, קישוא, תפו"א, פטרוזיליה/כוסברה, חסה, סלק/גזר, מלפפון/פקוס, עגבניה, שעועית ירוקה או צהובה/שום, מלון/אבטיח, דלעת ערמונים/דלורית/נתח דלעת. מתנה בארגזים הקטנים:  בזיל/שמיר.

ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, חצילים/בצל יבש.

ארגז פירות: אפרסק, אבוקדו, בננה, נקטרינה, דובדבן.

14-16 ביוני 2021 – גן השעשועים של השעועית

כאמל מ"אל יסמין" מאבו גוש הביא לנו מלאי חדש של טחינה משובחת ודבש ענבים, וגם מוצרים חדשים ומשמחים: חלבה טעימה טעימה, עשויה מהטחינה המעולה של "אל יסמין" ו – ג'מיד (קישק, אבן יוגורט) – שהוא גוש גבינה קשה, צורתו קונוס, עשוי מיוגורט כבשים מיובש מאיזור חברון, כדי שיוכל להישמר לאורך זמן. ניתן להרטיב אותו מחדש ולייצר רוטב סמיך או לגרד מעל סלט, שקשוקה, פסטה – כיד הדמיון והחיך שלכם.

—————————————–

"המתססה" של תומר שמחה לבשר על הצטרפותו של תינוק צעיר למשפחה – סיידר חדש שמשלים את סדרת הסיידרים הנהדרים שלה: סיידר אגס יבש, אח לסיידר האגס החצי יבש, ובנדוד לסיידר התפוחים היבש והחצי יבש. מגיע בבקבוק של 330 או 750 מ"ל.

אפשר להוסיף את המוצרים לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו. בתאבון!

_____________________________________________

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מעיים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצוניות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… האביב השנה היה נפלא בשבילה, כי הוא לא הביא איתו שרבים רציניים והיה מתון ונעים. שעשוע של ממש לשעועית. השנה זרענו באביב שני זני שעועית: ירוקה וצהובה. לצערנו, זרעי השעועית הירוקה לא נבטו, לא ברור לנו למה, ואנחנו בודקים את הענין, אבל אחותה הצהובה נבטה ולבלבה בשמחה ועכשיו היא מניבה תרמילים זהובים, פריכים וממש ממש טעימים.

רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותם ניתן לחלק לשתי קבוצות:
האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה לא מגיעים לסוף בשלותם ואינם מתקשים, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.

הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, והתרמיל התייבש, ואז מקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

זני שעועית שונים גם צומחים באופן שונה: זנים רבים הם זני שיח – נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו (כמו השעועית הצהובה שלנו). לעומתם, ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך (כמו הלוביה התאילנדית). התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. בפרו היה גידול התירס מוגבל, וזן מטפס, שנדרשת לו הדליה, היה מעמיס על האיכרים עול נוסף. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים, ופיתחו זני שיח. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים). לעומת זאת, במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים".

השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.

בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועית היבשה עשירה בחלבון האגור בפולים היבשים שלה, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע של קצת שקט מענייני פוליטיקה ותככים, שבוע נעים, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישוא או זוקיני, חסה, פטרוזיליה /כוסברה, שעועית צהובה/פטרוזיליה שורש, מלפפון, עגבניה, תפו"א, סלק, דלעת ערמונים/דלעת אמורו, דלורית/נתח דלעת נאפולי/תירס, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

ובסל הגדול תוספת של: מלון/אבטיח, חציל/פקוס/פלפל, בצל יבש.

ארגז פירות: בננה, תפוח עץ אדום, נקטרינה, אפרסק. בארגז הגדול גם: אגס.

יום רביעי: חסה, פטרוזיליה/כוסברה , נתח דלעת נאפולי/דלורית, שעועית צהובה/חצילים, תפו"א, מנגולד/תרד ניוזילנדי/בזיל, אבטיח/מלון, מלפפון, עגבניה, בצל יבש/קישוא, סלק/גזר.

ובסל הגדול תוספת של: דלעת ערמונים/דלעת אמורו, פקוס/פטרוזיליה שורש, תירס/עגבניות צ'רי.

ארגז פירות: תפוח עץ אדום, נקטרינה, אפרסק. בארגז הקטן: בננה. בארגז הגדול: אגס.

11-12 ביוני 2019 – שעשועים של הלב

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצונויות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… (או בסתו – קר מדי).

רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה אינם בשלים עדיין, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.

הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, ומקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

beans seeds

זני שעועית שונים גדלים גם באופנים שונים: זנים רבים הם זני שיח: הם נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו. לצידם ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך. התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. לעומת זאת, בפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך להדלות את הצמחים המטפסים. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים שגדלו בצורה שיחית, ואלו הזנים שהתפתחו שם. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים).

את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים". השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.

בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועיות היבשות עשירות בחלבון האגור בפולים היבשים שלהן, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אך אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע של אחרי חגים ולפני החופשה הגדולה, שבוע שקט, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שלישי: פטרוזיליה, דלורית/דלעת ערמונים, חסה, פקוס, קישואים, עגבניות, מלון, תפו"א, תרד ניוזילנדי, מלפפון. בארגזים קטנים בלבד: שעועית צהובה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש/בצל ירוק, סלק/שום, מנגולד, חצילים.

ארגז פירות: בננה, אפרסק, נקטרינה. בקטנים: פומלית. בגדולים: דובדבן

יום רביעי: פקוס, תפו"א, עגבניה, דלורית/דלעת ערמונים, שעועית צהובה/בצל ירוק/שום, קישוא, פטרוזיליה/כוסברה, מלון, תרד, מלפפון, חסה.

ובסל הגדול תוספת שלבצל יבש, חצילים, מנגולד

ארגז פירותבננה, אפרסק, נקטרינה. בקטניםפומלית. בגדוליםדובדבן

19-21 ביוני – שעשועים של הלב

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצונויות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… (או בסתו – קר מדי).

רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה אינם בשלים עדיין, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.

הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, ומקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

beans seeds

זני שעועית שונים גדלים גם באופנים שונים: זנים רבים הם זני שיח: הם נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו. לצידם ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך. התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. לעומת זאת, בפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך להדלות את הצמחים המטפסים. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים שגדלו בצורה שיחית, ואלו הזנים שהתפתחו שם. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים).

את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים". השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.

בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועיות היבשות עשירות בחלבון האגור בפולים היבשים שלהן, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אך אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע אחרון של צום רמדאן לבני משפחת עאצי – מוחמד, עלי ומג'די. שבוע שקט, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלורית/ נתח דלעת פרובנס, חסה, פקוס, קישואים, עגבניות, שעועית ירוקה/צהובה, חצילים/מלון, תפו"א. בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש, סלק.

ובסל הגדול תוספת של: מלפפון, דלעת ערמונים, בצל יבש/שום, תרד/מנגולד, תירס.

יום רביעי: קישואים, פקוס/מלפפון, עגבנייה, מלון/אבטיח אישי, חסה, פטרוזיליה/כוסברה, תירס, תפו"א, שעועית צהובה/ירוקה/סויה, חצילים/סלק. בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש.

ובסל הגדול תוספת של: תרד/מנגולד, דלורית/דלעת פרובנס, בצל /שום, דלעת ערמונים.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

שעועית וקישוא בגריל

המרכיבים:
 1/4 ק"ג שעועית צהובה טרייה
 1/2 ק"ג קישוא
 2-1 כפות בצל קצוץ
 כף שמן זית
 מלח ופלפל
 רוטב תיבול לגריל
 6 כפות רוטב סויה
 6 כפות חומץ אורז
 4 כפות מים
 1/2 כפית שום כתוש
 1/2 כפית שורש זנגביל כתוש

אופן ההכנה:
1. להכין את הגריל לצלייה.
2. לחתוך את הקישוא לעיגולים בעובי חצי ס"מ-ס"מ.
3. לקצוץ את סופי השעועיות, להשאירן שלמות.
4. להשרות את הירקות ברוטב התיבול למשך חצי שעה לפחות.
5. לצלות את הירקות על הגריל כ-10-8 דקות תוך הפיכתם מצד לצד, עד שהם רכים ושחומים.
6. אפשר להוסיף קוביות טופו למשרה כדי להוסיף חלבון למנה.
* נהדר להגיש מנה זו עם אורז או מעל "ירוקים" מאודים (כמו קייל וקולרדז למשל)

בתאבון!