8-10 בנובמבר 2021 – הסתיו שלי כולו ירוק

הסתיו שלי הוא שיר אחר – יוסף נצר/חיים ברקני

שיר על הסתיו – מנגינתו עצבות וחרוזיו שלכת ובדידות.
כזה הסתיו בעט המשורר, אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר:
הסתיו שלי, הסתיו שלי כולו ירוק, הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק,
והוא פריחה, פריחה פראית במורדות, והוא צמיחה, צמיחה רכה על פני שדות.
אפילו הגולן המקומט, הסב, זוכה לחודש של ירקות רכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים: סתווים שלי הם אחרים.
הסתיו שלי הוא נכדים, אשר עולים בגשם-סתיו כמו עשבים.
והוא פריחה, פריחה יודעת את זמנה, והוא צמיחה, צמיחה שיש עמה בינה.
וזה הנחל, שאומר כולו "אכזב!", הנה הוא מתעורר ומפכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים: סתווים שלי הם אחרים.

אנחנו ממתינים בהשתוקקות גדולה לגשם. חג הסוכות חלף, הסוכות פורקו, ולמרות שירדו עלינו כבר כמה ממטרים יפים, הם היו מתאבן בלבד לקראת הגשם הצפוי, ואנחנו מחכים ממש למנה העיקרית… נדנדת הסתו כאן – הימים משתנים תכופות בין חום ולחות פתאומיים ליום מתון ובקרים קרירים. השמיים כבר לעתים מעוננים ויפים וכבר לא רק כחולים בהירים-בהירים, ומדי פעם עוברת רוח שמסיעה את העננים מפה לשם, מעיפה עלים ומברישה את ערוגות העלים הירוקים בשדה. אבל הטיפות עצמן עוד לא החלו להגיע באופן סדיר. אנחנו שולחים להן קריאות מכן – בואו, עננים, הבו גשם לגנים!

אחרוני גידולי הקיץ חוגגים את השבועות האחרונים שלהם, את המקל במירוץ השליחים של העונות הם מעבירים לגידולי החורף – הגזר, הסלק, הקולרבי, השומר, הצנונים והלפת, הכרוב, הכרובית והברוקולי שמדלגים כבר לבית האריזה.

אני יודעת בודאות שהסתו בעיצומו גם כשמד הירוקומטר שלי מורה שלתיבת האימייל הגיעו מעל עשר הודעות שכותרתן: "מה הם העלים הירוקים בארגז השבוע????". כי בחורף מגוון עלים ירוקים צומחים בשמחה בשדות ח'ביזה וממלאים את הארגזים. יש מי ששמח בהם מאוד וגם מבקש שלא נוריד את עלי הסלק והלפת כדי שאפשר יהיה לעשות גם בהם שימוש, ויש מי שנבהל קצת מעומס הירוק ותוהה מה לעשות (שוב) עם הירוק הירוק הזה. השנה גם הרחבנו את מנעד הצבעים של הירוקים לקשת צבעים של ירוק, אז זה אפילו עוד יותר מבלבל… השבוע מצטרף לחגיגה גם התרד החורפי, אז לטובת הנבוכים – הנה לפניכם מורה הנבוכים העונתי של ירוקי ח'ביזה בחורף:

מנגולד=סלק עלים:

   

הוא אחיו של הסלק, אבל במקום שורש מעובה הוא מגדל עלים ענקיים. השנה אנחנו מגדלים גם זן צבעוני בשם: bright light שהגבעולים שלו בשלל צבעים ועליו מקורזלים יותר.

הוא נהדר במרק, בפשטידות, כעלים לממולאים, וגם מוקפץ או מאודה קלות ואפילו טרי בסלט.

הנה המון מתכונים אפשריים

 

טאט סוי:

    טאטסוי

מגיע אלינו מן המזרח הרחוק, הוא בן למשפחת צ'וי או סוי, השייכת למשפחת הכרוביים או החרדליים. השנה גידלנו שני זני טאטסוי בשני צבעים: הירוק האהוב והמוכר, וגם זן אדום יפה וטעים.

טעמו ממש ממש מעט מריר, והוא לא חריף וכן מיוחד מאוד. הוא משתלב מצויין עם טעמים חריפים (חרדל ופלפל חריף), ג'ינג'ר, שומשום וגם מתוק של פירות.

ניתן להשתמש בו לסלטים, וגם להקפיץ או לבשל כמו תרד או מנגולד – במרק, בפשטידה, בחביתה וכו'.

הנה הרהורים ומתכון לדוגמא (באנגלית, הטאטסוי לא ממש כבש לו מקום בארץ עדיין), אם תגלגלו למטה, בסוף המתכון יש קישורים למתכונים נוספים.

 

תרד ניו זילנדי

מקורו באוסטרליה וניו זילנד, מכאן שמו. קפטן קוק גילה אותו צומח על חופי ניו זילנד, והוא מיד נקטף, בושל ואף נאסף לדרך כדי להילחם בצפדת, הנגרמת מחוסר בויטמין C. הוא מתאים מאוד לאקלים בארץ כי הוא מסתדר מצוין ואפילו מעדיף אקלים חם. הוא משתרע ומתפשט, ועליו בשרניים וקטנים.

הוא יכול להתאים לכל מתכון תרד, אך בהחלט גם להחליף מנגולד. כדי להכין אותו לבישול, צריך להוריד את העלים מן הגבעול – הגבעולים קשים ולא נוחים למאכל. בניגוד לתרד הרגיל או למנגולד לא מומלץ לצרוך את התרד הניו-זילנדי כשהוא נא. כדאי לחלוט אותו מספר דקות, ולשטוף במים קרים, לפני המשך השימוש בו.

מתכונים אוסטרליים לתרד ניוזלנדי

 

תרד חורפי:

לפעמים העלים שלו ענקיים ממש ולפעמים הוא דומה יותר לבייבי-תרד. הכל תלוי בעונה, בערוגה, בתזמון הקטיף.

הטעם שלו ירוק בהחלט (פעם הייתי פותחת עיניים גדולות על מי שהיה מגדיר טעם כ"ירוק"). הוא טיפונת מריר, טיפונת מתוק, וכולו מלא טעמים של רעננות וגשם.

גם הוא, כמו בנדודו המנגולד, מתאים לסלט טרי או לבישול – מרק, פשטידה, מילוי כיסנים, חביתת ירק, או סלט מבושל – כל אלה יתאימו לו מאוד.

הנה מקבץ הצעות לדוגמא

 

רוקט

קוראים לה כאן ארוגולה וגם רוקה ורוקט. כולן באות באותו הטעם החריף האופייני למשפחת החרדליים. גם היא, כמו התרד, מופיעה אצלכם לפעמים ענקית ובשרנית ולעתים קטנה ועדינה.

עלי הרוקט חריפים, אבל נלווה להם טעם אופייני משלהם, לאו דוקא חריף, שהופך אותם מעניינים במיוחד בסלט, מלווים פירות מתוקים. גם גבינות מתחברות אליהם מצויין, ובישול עדין, שוב, כמו קודם, מרכך קצת את החריפות.

סלט נהדר לרוקט והסלק שגם הוא התחיל לבקר בארגז השבוע, תוכלו למצוא עוד רבים אחרים אם תחפשו "רוקט" או "ארוגולה" באינטרנט.

 

קייל

   

עלה ירוק ממשפחת הכרוביים, נחשב אחד המזונות הבריאים ביותר שיש. לטעם שלו צריך להתרגל, אבל לדעתי שווה בהחלט להתרגל, ולהתאהב. לאחר שנים ארוכות בהן גידלנו רק זן אחד של קייל (הקייל הרוסי האדום, משמאל) בשנים האחרונות הוספנו זן שני – הקייל המסולסל. הוא  מגיע בירוק בהיר יותר, והוא מוצלח ממש.

בשל המרקם הקשה יחסית שלו בדרך כלל מבשלים אותו או מכניסים אותו לשייק ירוק, אבל אפשר גם לקלות ממנו צ'יפס ולאכול אותו חי בסלט – הוא מצויין!

מתכוני קייל ומילות הלל כאן

 

מיזונה

 

ירוקה ממשפחת החרדלים, בעברית מכנים אותה חרדל יפני או כרוב רַפַּה. המיזונה היא צמח בעל עלים ארוכים ודקים שלהם קצוות משוננים. הצמח תורבת ביפן עוד מהעת העתיקה, אבל המקור הקדום שלה הוא כנראה סין.

טעמם של עלי המיזונה הירוקה נייטרלי ולכן הם טובים גם כתוספת דקורטיבית וכמצע למנות ראשונות ועיקריות וגם כעשב תיבול נפלא לסלט. אחותה, המיזונה האדומה חריפה ומתאימה יותר, כמו הרוקט, להוספת חריפות וענין לסלט או לבישול. לכן היא מככבת לעיתים קרובות בתערובות בייבי למיניהן, אבל גם עומדת בפני עצמה וגם, הפלא ופלא, ניתנת להקפצה בקלות.

מתכוני מיזונה מאיריס זו'רלט, Ynet

 

עלים ירוקים רגילים כמובן להיות מחוברים לשורש ולאדמה. כשאתם רוצים לשמור אותם לאחר שנקטפו אתם מנסים למנוע שתי תופעות: מצד אחד שלא יתייבשו, ומצד שני שלא ירקיבו. יש כמה שיטות לשמור אותם בצורה מוצלחת, אפילו לאורך זמן. קודם כל, כדי למנוע ריקבון כדאי כמה שפחות להרטיב, ולכן מומלץ לא לשטוף אותם מראש, אלא רק לפני השימוש: עלים גדולים כמו חסות, מנגולד, קייל, טאט-סוי, עלי חרדל ותרד כדאי לעטוף (לא שטופים) במגבת בד או מגבת נייר עבה ולהכניס לתוך שקית ניילון, כך מצד אחד נספגת הלחות, ומצד שני אין התייבשות.

אגב, המלצות נוספות איך לאחסן את הירקות השונים תוכלו למצוא תחת "כלים שימושיים" באתר שלנו כאן.

כדי שכל השפע הזה יגדל ויצמח אנחנו זקוקים לעוד מנות נדיבות של מים משמים. עכשיו, כשעוד יומיים חולף ז' בחשוון, ועולי הרגל הנושנים כבר שבים הביתה, כולכם מוזמנים לא רק להזכיר אותו, אלא גם לבקש, לשאול, לנדנד, להתעקש, להתחנן, להתפלל, לקוות – גשם, גשם, בוא!

עד כאן להפעם, מקוה שעשיתי קצת סדר במגוון הירוקים. אתם מוזמנים תמיד לשאול ולתהות על יצורים לא מוכרים בארגז דרך הטלפון: 054-6535980 (אבל בו אנחנו לפעמים קשים להשגה) או האימייל: csa@chubeza.com. גם קבוצת הפייסבוק המתוקה של לקוחות ח'ביזה היא מקור מצויין למידע ועצות, כדאי להשתמש בה.

שיהיה שבוע של טוב, בריאות וצמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל הירוק?

יום שני: קולרבי/כרוב/גזר, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, פלפל, מנגולד/קייל /תרד ניוזילנדי/תרד חורפי, כרובית/חציל, חסה, לפת/דייקון/שומר/צנונית/סלק, מלפפון, עגבניה, נתח דלעת. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים/בצל ירוק.

בסל הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/לוביה עיראקית קצרה, בטטה, רוקט/עלי בייבי/טאטסוי, ברוקולי.

ארגז פירות: רימון, בננה, תפוח עץ ירוק או אדום, אבוקדו, פומלית/תפוז/קלמנטינה.

יום רביעי: נתח דלעת/גזר, בטטה, מנגולד/תרד ניוזילנדי/תרד חורפי, ברוקולי/סלק, כרובית/כרוב, פלפל/תפו"א/חציל, לפת/צנונית/שומר/דייקון, מלפפון, עגבניה, חסה, פטרוזיליה/שמיר.

בסל הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/לוביה עיראקית קצרה/במיה/לוביה תאילנדית ארוכה, סלרי עלים/בצל ירוק, טאטסוי/קייל.

ארגז פירות: רימון, בננה, תפוח עץ ירוק או אדום, אבוקדו, פומלית/תפוז/קלמנטינה.

1-3 בנובמבר 2021 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק וה"פרימיטיבי", פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו, חידשו ושינו, באיטיות ובסבלנות. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ברוקולי וכרובית

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי גם ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, אלא בעזרת התבוננות מדויקת וכושר אבחנה, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר השרבי המוזר של תחילת נובמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: קולרבי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/לוביה עיראקית קצרה, מנגולד/קייל/טאטסוי/רוקט, כרובית/כרוב/ברוקולי, נתח דלעת/גזר, לפת/דייקון/שומר, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/סלק אדום, בטטה.

בארגז הגדול גם: פלפל אדום/חציל, חסה, בצל ירוק/בצל יבש.

בארגז הפירות: אפרסמון/תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

יום רביעי: קולרבי, סלרי עלים/סלק אדום/בצל ירוק, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/לוביה עיראקית קצרה, רוקט/עלי בייבי/טאטסוי, כרובית, פלפל/חציל/תפו"א, לפת/דייקון/שומר/גזר, מלפפון, עגבניה, חסה, בטטה/נתח דלעת.

בארגז הגדול גם: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, ברוקולי/כרוב.

בארגז הפירות: אפרסמון/תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

11-13 בנובמבר 2019 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר השרבי המוזר של נובמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/ארטישוק ירושלמי, בטטה, חצילים/פלפל אדום, מלפפון, עגבניה, כרובית/ברוקולי, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה/מיזונה/רוקט. בארגזים קטנים בלבד: צנונית או דייקון.

בסל הגדול גם: כרוב/סלק, בצל ירוק/סלרי עלים, שומר/לפת, דלעת/במיה.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז/קלמנטינה, פומלית, קיווי.

יום רביעי: בטטה, כרובית/ברוקולי, עגבניה, חצילים/פלפל, גזר, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/במיה/ארטישוק ירושלמי, חסה/מיזונה/רוקט, מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל/טאט סוי. בארגזים קטנים בלבד: לפת/צנונית/דייקון.

בסל הגדול גם: שומר/קולרבי, נתח דלעת, בצל ירוק/סלרי עלים, כרוב/סלק.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה/תפוח עץ, קלמנטינות, קיווי.

4-6 בנובמבר 2019 – הסתיו שלי כולו ירוק

לקראת הסתו תמר הברהי המופלא של קיבוץ סמר במבצע –

ארגז 5 קילו – 130 שקלים
אריזות של חצי קילו – 13 שקלים

 

וגם – ל"שורשי ציון" יש טעמים חדשים של שוקולדים טבעיים מעולים: מקסיקני (72%), לוז (67%) ו100% קקאו. אלו מצטרפים לטעמים האהובים של פטל, תפוז, קפה ג'ינג'ר וכורכום ושוקולד 85%. כולם עשויים קקאו נא משובח.

שיהיה סתו מתוק ומזין.

________________________________

הסתיו שלי הוא שיר אחר – יוסף נצר/חיים ברקני

שיר על הסתיו – מנגינתו עצבות וחרוזיו שלכת ובדידות.
כזה הסתיו בעט המשורר, אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר:
הסתיו שלי, הסתיו שלי כולו ירוק, הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק,
והוא פריחה, פריחה פראית במורדות, והוא צמיחה, צמיחה רכה על פני שדות.
אפילו הגולן המקומט, הסב, זוכה לחודש של ירקות רכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים: סתווים שלי הם אחרים.
הסתיו שלי הוא נכדים, אשר עולים בגשם-סתיו כמו עשבים.
והוא פריחה, פריחה יודעת את זמנה, והוא צמיחה, צמיחה שיש עמה בינה.
וזה הנחל, שאומר כולו "אכזב!", הנה הוא מתעורר ומפכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים: סתווים שלי הם אחרים.

אנחנו ממתינים בהשתוקקות גדולה לגשם. חג הסוכות חלף, הסוכות פורקו, ולמרות שירדו עלינו כבר כמה ממטרים יפים, הם היו מתאבן בלבד לקראת הגשם הצפוי, ואנחנו מחכים ממש למנה העיקרית… נדנדת הסתו כאן – הימים משתנים תכופות בין חום ולחות פתאומיים ליום מתון ובקרים קרירים. השמיים כבר לעתים מעוננים ויפים וכבר לא רק כחולים בהירים-בהירים, ומדי פעם עוברת רוח שמסיעה את העננים מפה לשם, מעיפה עלים ומברישה את ערוגות העלים הירוקים בשדה. אבל הטיפות עצמן עוד לא החלו להגיע באופן סדיר. אנחנו שולחים להן קריאות מכן – בואו, עננים, הבו גשם לגנים!

אחרוני גידולי הקיץ חוגגים את השבועות האחרונים שלהם, את המקל במירוץ השליחים של העונות הם מעבירים לגידולי החורף – הגזר, הסלק, הקולרבי, השומר, הצנונים והלפת שמדלגים כבר לבית האריזה.

אני יודעת בודאות שהסתו בעיצומו גם כשמד הירוקומטר שלי מורה שלתיבת האימייל הגיעו מעל עשר הודעות שכותרתן: "מה הם העלים הירוקים בארגז השבוע????". כי בחורף מגוון עלים ירוקים צומחים בשמחה בשדות ח'ביזה וממלאים את הארגזים. יש מי ששמח בהם מאוד וגם מבקש שלא נוריד את עלי הסלק והלפת כדי שאפשר יהיה לעשות גם בהם שימוש, ויש מי שנבהל קצת מעומס הירוק ותוהה מה לעשות (שוב) עם הירוק הירוק הזה. השנה גם הרחבנו את מנעד הצבעים של הירוקים לקשת צבעים של ירוק, אז זה אפילו עוד יותר מבלבל… אז לטובת הנבוכים – הנה לפניכם מורה הנבוכים העונתי של ירוקי ח'ביזה בחורף:

מנגולד=סלק עלים:

   

הוא אחיו של הסלק, אבל במקום שורש מעובה הוא מגדל עלים ענקיים. השנה אנחנו מגדלים גם זן צבעוני בשם: bright light שהגבעולים שלו בשלל צבעים ועליו מקורזלים יותר.

הוא נהדר במרק, בפשטידות, כעלים לממולאים, וגם מוקפץ או מאודה קלות ואפילו טרי בסלט.

הנה המון מתכונים אפשריים

 

טאט סוי:

    טאטסוי

מגיע אלינו מן המזרח הרחוק, הוא בן למשפחת צ'וי או סוי, השייכת למשפחת הכרוביים או החרדליים. השנה גידלנו שני זני טאטסוי בשני צבעים: הירוק האהוב והמוכר, וגם זן אדום יפה וטעים.

טעמו ממש ממש מעט מריר, והוא לא חריף וכן מיוחד מאוד. הוא משתלב מצויין עם טעמים חריפים (חרדל ופלפל חריף), ג'ינג'ר, שומשום וגם מתוק של פירות.

ניתן להשתמש בו לסלטים, וגם להקפיץ או לבשל כמו תרד או מנגולד – במרק, בפשטידה, בחביתה וכו'.

הנה הרהורים ומתכון לדוגמא (באנגלית, הטאטסוי לא ממש כבש לו מקום בארץ עדיין), אם תגלגלו למטה, בסוף המתכון יש קישורים למתכונים נוספים.

 

תרד ניו זילנדי

מקורו באוסטרליה וניו זילנד, מכאן שמו. קפטן קוק גילה אותו צומח על חופי ניו זילנד, והוא מיד נקטף, בושל ואף נאסף לדרך כדי להילחם בצפדת, הנגרמת מחוסר בויטמין C. הוא מתאים מאוד לאקלים בארץ כי הוא מסתדר מצוין ואפילו מעדיף אקלים חם. הוא משתרע ומתפשט, ועליו בשרניים וקטנים.

הוא יכול להתאים לכל מתכון תרד, אך בהחלט גם להחליף מנגולד. כדי להכין אותו לבישול, צריך להוריד את העלים מן הגבעול – הגבעולים קשים ולא נוחים למאכל. בניגוד לתרד הרגיל או למנגולד לא מומלץ לצרוך את התרד הניו-זילנדי כשהוא נא. כדאי לחלוט אותו מספר דקות, ולשטוף במים קרים, לפני המשך השימוש בו.

מתכונים אוסטרליים לתרד ניוזלנדי

 

תרד חורפי:

לפעמים העלים שלו ענקיים ממש ולפעמים הוא דומה יותר לבייבי-תרד. הכל תלוי בעונה, בערוגה, בתזמון הקטיף.

הטעם שלו ירוק בהחלט (פעם הייתי פותחת עיניים גדולות על מי שהיה מגדיר טעם כ"ירוק"). הוא טיפונת מריר, טיפונת מתוק, וכולו מלא טעמים של רעננות וגשם.

גם הוא, כמו בנדודו המנגולד, מתאים לסלט טרי או לבישול – מרק, פשטידה, מילוי כיסנים, חביתת ירק, או סלט מבושל – כל אלה יתאימו לו מאוד.

הנה מקבץ הצעות לדוגמא

 

רוקט

קוראים לה כאן ארוגולה וגם רוקה ורוקט. כולן באות באותו הטעם החריף האופייני למשפחת החרדליים. גם היא, כמו התרד, מופיעה אצלכם לפעמים ענקית ובשרנית ולעתים קטנה ועדינה.

עלי הרוקט חריפים, אבל נלווה להם טעם אופייני משלהם, לאו דוקא חריף, שהופך אותם מעניינים במיוחד בסלט, מלווים פירות מתוקים. גם גבינות מתחברות אליהם מצויין, ובישול עדין, שוב, כמו קודם, מרכך קצת את החריפות.

סלט נהדר לרוקט והסלק שגם הוא התחיל לבקר בארגז השבוע, תוכלו למצוא עוד רבים אחרים אם תחפשו "רוקט" או "ארוגולה" באינטרנט.

 

קייל

   

עלה ירוק ממשפחת הכרוביים, נחשב אחד המזונות הבריאים ביותר שיש. לטעם שלו צריך להתרגל, אבל לדעתי שווה בהחלט להתרגל, ולהתאהב. לאחר שנים ארוכות בהן גידלנו רק זן אחד של קייל (הקייל הרוסי האדום, משמאל) השנה החלטנו לנסות זן נוסף – הקייל המסולסל. הוא  מגיע בירוק בהיר יותר, ובינתיים נראה שהוא מוצלח ממש.

בשל המרקם הקשה יחסית שלו בדרך כלל מבשלים אותו או מכניסים אותו לשייק ירוק, אבל אפשר גם לקלות ממנו צ'יפס ולאכול אותו חי בסלט – הוא מצויין!

מתכוני קייל ומילות הלל כאן

 

מיזונה

 

ירוקה ממשפחת החרדלים, בעברית מכנים אותה חרדל יפני או כרוב רַפַּה. המיזונה היא צמח בעל עלים ארוכים ודקים שלהם קצוות משוננים. הצמח תורבת ביפן עוד מהעת העתיקה, אבל המקור הקדום שלה הוא כנראה סין.

טעמם של עלי המיזונה הירוקה נייטרלי ולכן הם טובים גם כתוספת דקורטיבית וכמצע למנות ראשונות ועיקריות וגם כעשב תיבול נפלא לסלט. אחותה, המיזונה האדומה חריפה ומתאימה יותר, כמו הרוקט, להוספת חריפות וענין לסלט או לבישול. לכן היא מככבת לעיתים קרובות בתערובות בייבי למיניהן, אבל גם עומדת בפני עצמה וגם, הפלא ופלא, ניתנת להקפצה בקלות.

מתכוני מיזונה מאיריס זו'רלט, Ynet

 

עלים ירוקים רגילים כמובן להיות מחוברים לשורש ולאדמה. כשאתם רוצים לשמור אותם לאחר שנקטפו אתם מנסים למנוע שתי תופעות: מצד אחד שלא יתייבשו, ומצד שני שלא ירקיבו. יש כמה שיטות לשמור אותם בצורה מוצלחת, אפילו לאורך זמן. קודם כל, כדי למנוע ריקבון כדאי כמה שפחות להרטיב, ולכן מומלץ לא לשטוף אותם מראש, אלא רק לפני השימוש: עלים גדולים כמו חסות, מנגולד, קייל, טאט-סוי, עלי חרדל ותרד כדאי לעטוף (לא שטופים) במגבת בד או מגבת נייר עבה ולהכניס לתוך שקית ניילון, כך מצד אחד נספגת הלחות, ומצד שני אין התייבשות.

אגב, המלצות נוספות איך לאחסן את הירקות השונים תוכלו למצוא תחת "כלים שימושיים" באתר שלנו כאן.

כדי שכל השפע הזה יגדל ויצמח אנחנו זקוקים לעוד מנות נדיבות של מים משמים. עכשיו, כשעוד יומיים חולף ז' בחשוון, ועולי הרגל הנושנים כבר שבים הביתה, כולכם מוזמנים לא רק להזכיר אותו, אלא גם לבקש, לשאול, לנדנד, להתעקש, להתחנן, להתפלל, לקוות – גשם, גשם, בוא!

עד כאן להפעם, מקוה שעשיתי קצת סדר במגוון הירוקים. אתם מוזמנים תמיד לשאול ולתהות על יצורים לא מוכרים בארגז דרך הטלפון: 054-6535980 (אבל בו אנחנו לפעמים קשים להשגה) או האימייל: csa@chubeza.com. גם קבוצת הפייסבוק המתוקה של לקוחות ח'ביזה היא מקור מצויין למידע ועצות, כדאי להשתמש בה.

שיהיה שבוע של טוב, בריאות וצמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל הירוק?

יום שני: מנגולד/תרד ניוזלנדי/קייל/טאטסוי, פלפל אדום, בטטה, חצילים, מלפפון, עגבניה/עגבניות צ'רי, כרובית/כרוב/ארטישוק ירושלמי, נתח דלעת/גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, צנונית/דייקון/לפת. ומתנה: מיזונה.

בסל הגדול גם: לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית, בצל ירוק/רוקט, סלק/קולרבי/שומר.

ארגז פירות: רימון, תפוח עץ, פומלית, תפוז.

יום רביעי: בטטה, כרובית/כרוב, פלפל אדום, חצילים, גזר, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/במיה/ארטישוק ירושלמי, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, מלפפון, לפת/צנונית/דייקון, מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל/טאט סוי, מתנה – מיזונה.

בסל הגדול גם: סלק/שומר/קולרבי, נתח דלעת, בצל ירוק

ארגז פירות: רימון/אבוקדו, תפוח עץ, פומלית, תפוז.

8-10 באפריל 2019 – סיפור משפחתי

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל.
אבל… אתם מוזמנים להגיע אליהם – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00!
פרטים בקרוב

_______________________________

רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו!

________________________________

משפחה שכזאת

אחרי החורף הברוך והגשום שהיה לנו (והתחזיות אומרות שעדיין לא לגמרי מאחורינו!) – העולם כולו פורח סביב. פסח אמנם בעוד כמה שבועות, אבל שווה לנצל כל שעת הפוגה ממירוץ היומיום ולצאת החוצה – לכל הירוק הירוק הזה ששורר בכל, ולפריחה המרהיבה שמנקדת אותו מכל עבר. זאת גם התקופה, הדי קצרה, בה פורחים זה לצד זה שני מיני הלוטם: המרווני – שפריחתו לבנה וחלקה, והוא מקדים לפרוח, והשעיר – שפורח בפרח ורוד ומקומט, רק שבועות ארוכים אחרי אחיו. אני מאוד אוהבת את האגדה הקשורה בשני האחים לבית לוטם, , שהוזמנו למסיבה. המרווני התגלח, התלבש והגיע בזמן למסיבה. השעיר התארגן בחיפזון, לא הספיק להתגלח ולבש חולצה מקומטת וכאשר הגיע למסיבה וראה איפה הוא ואיפה אחיו המסודר, הסמיק מבושה…

(תוכלו לקרוא כאן את האגדה בסיפור מפורט יותר מלווה בצילומים יפיפיים).

כשאני מספרת את האגדה הזאת לבנות, אני בדרך כלל מסיימת באמירה שאכן כך היא משפחה – בנויה מא.נשים שונים זה מזה, שלכל אחד מהן דרך משלו/ה לחיות את החיים, ונקודת מבט ייחודית לו/ה, ויש מקום לכולן… במשפחה ממה באתי זה כך, כמו גם במשפחה שהצמחתי עם בנזוגי – דעות שונות, אופיים שונים, העדפות שונות ובחירות שונות (כן, גם בפוליטיקה… כמובן). הגיוון לא תמיד פשוט ודורש סבלנות וגמישות (במיוחד בתקופת בחירות…), אבל זה הרעיון – לשמור תמיד את הדלת והלב פתוחות לבני המשפחה.

לאורך כל החורף השופע הזה נהנינו מנציגות מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק. ובחג משפחתי כמו פסח, כשאנחנו מתאספים לחגוג יחד, על הרבגוניות המשפחתית שלנו, שווה לחשוב על משפחת הכרוביים.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני משפחת הכרוביים תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דווקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דווקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דווקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דווקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. פלאים קטנים של יומיום. זה קורה במשפחות הכי טובות.

ורגע לפני שנסיים – טיפ מעולה ששלחה לנו מיכל מירושלים – לטובת משפחת ח'ביזה המורחבת… הנה במילותיה ובתמונה משלה:

מחמוד שמוכר לי שום טרי בשוק מחנה יהודה המליץ לי לטחון במעבד מזון עם להב מתכת את עלי השום הירוקים -אחרי שמוציאים את העלים החיצוניים  והעלים הקשים יותר – ביחד עם מיץ מלימון סחוט וכמות נדיבה של שמן זית. אפשר להקפיא את התערובת בקופסאות קטנות ולהפשיר כשרוצים להשתמש. זה מעולה לדג בתנור ואפשר להשתמש בזה גם עם בשר, בתור ממרח שדומה לצ'ימיצ'ורי.

מאחלים לכולנו יום בחירות רגוע וטוב, שיש בו מקום וכבוד ואיכפתיות לכל אזרחי מדינת ישראל, על גווניהם השונים,
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור ויוחאי וכל צוות ח'ביזה
____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: סלק/צנונית, שום ירוק/כרישה, חסה, תפו"א, מלפפון, עגבניה, כרובית, קייל/מנגולד/עלי ח'וביזה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק/אפונה, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.

בארגז הגדול גם: קישוא/לפת, כרוב/שומר/קלרבי, גזר.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוח עץ.

יום רביעי: תפו"א, שום ירוק/כרישה, עגבניה, גזר, סלק, פול ירוק, כוסברה/חסה/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/חוביזה, מלפפון, כרובית.

בארגז הגדול גם: כרוב/קלרבי/שומר, קישוא/פלפל, צנונית/לפת.

בארגז הפירות:  תפוח עץ, בננה, קלמנטינה, אבוקדו.