עלי ח'ביזה #514, 9-11 בפברואר 2015, כ-כ"ב שבט תשע"ה

כמו צמח בר

לקראת חציו השני של השבוע אנחנו מצפים בשמחה לשובו של הגשם. השנה, בלי עין הרע, ובברכה גדולה, אנו זוכים לשפע של מים מן השמים, לממטרים יפים ברווחים נאים. בשבועיים האחרונים גם השמש שאחרי הרטוב חיממה וייבשה את השדה, והזניקה את כל הצמיחה בירוק עז ובריא. יחד עם צמחי התרבות, כלומר, הירקות, שאנחנו מגדלים בכוונה רבה בערוגות, צומחים בחיות רבה גם עשבי הבר. האחרונים, שאיש מאיתנו לא הזמין, ושלפעמים אנחנו גם משתדלים לסלק, משתדלים מאוד לשרוד למרות מורת רוחנו, ומצליחים למרות שלפעמים התנאים לא מיטיביים:

למשל, העשבים בערוגת הפול דומים לעשבים הצומחים ביער חשוך וגבוה. צמחי הפול החזקים צמחו במהירות וכיסו בעלוותם את רוב קרני השמש שזורחות על הערוגה. העשבים השורדניים שצמחו עימם התאימו את עצמם למצב, ובמקום ליצור עלים וצמיחה אופקית, כרגיל, הם הזניקו עצמם מעלה, כלפי השמש, לפעמים בגבעול כמעט עירום, כדי להגיע אל מקור האור והחיים ולרוות ממנו קצת פוטוסינטיזה.

היכולת הזאת של צמחים להעריך את המצב ולהסתגל אליו במהירות מדהימה שכזאת מרשים אותי בכל פעם מחדש, ועשבי בר הם השורדניים והחזקים ביותר מבין הצמחים הגדלים בח'ביזה. לפעמים אין ברירה ולמרות ההערכה המרובה שלנו אליהם, אנחנו מסלקים אותם מן הדרך, כדי לאפשר לגידולי התרבות, החלשים יותר, המפונקים יותר, להתבסס ולצמוח. אבל כשאנחנו יכולים, אנחנו משתדלים לתת גם לעשבי הבר מקום משלהם לצמיחה בלתי מופרעת. הם שומרים לנו על חרקים מועילים, שמוצאים בית אצלם בעלים, ומסייעים לנו באיזון הביולוגי של הרמשים בשדה, והם גם פשוט מועילים בפני עצמם, אנחנו קוטפים מהם לאכילה ולהנאה.

בעלון עשבי בר לפני כארבע שנים כתבתי על כמה מהם בפירוט: http://chubeza.com/?p=2340

השבוע רציתי להרהר אתכם על ליקוט עשבי בר באופן כללי, ולתהות איך זה בעצם לחיות כך, בסחר חליפין ישיר, ראשוני ותמידי עם הטבע. פעם כולנו היינו כאלה, אתם יודעים, למען האמת, במשך רוב מוחלט של חיי המין האנושי היינו כאלה: מלקטים מהטבע את שנתן לנו: זרעים, עלים, שורשים, פירות, דגים, חיות בר… כדי לקבל מושג מסויים עד כמה חדש וטרי אורח החיים שלנו היום, אפשר לדמיין את ההסטוריה האנושית (300,000 שנה, בהערכות שמרניות) דחוסה בשנה אחת. רוב רובה של השנה הזאת עסק המין האנושי בציד, דיג ולקט, נע במרחב גיאוגרפי קטן יחסית, בקבוצות קטנות. תחילת החקלאות, ביות הצמחים ובניית ישובי הקבע, לא התחילה למעשה עד 19 בדצמבר של השנה הדמיונית הזו! (במספרים שלנו זה קרה לפני כ-10,000 שנה).

אף אחד מאיתנו כיום לא יודע איך זה היה באמת להיות צייד או לקטת (זו היתה חלוקת התפקידים כנראה), חלק מהחוקרים מציירים תמונה קשה של מלחמת הישרדות יומיומית, אי-ודאות לגבי היכולת למצוא מזון מחר והתעסקות כמעט מתמדת בחיפוש מפרך ולפעמים מסוכן אחר מזון. אחרים יספרו לכם שהמזון היה זמין בשפע, הצמחים נתנו פריים, ציד החיות היה מאתגר אך מספק ואת רוב זמנם בילו הורינו הקדמוניים בשכיבה על ערסל, ברגיעה ומשחק. טוב, 290,000 שנה זה די הרבה זמן, וסביר להניח שהיה גם מזה וגם מזה וגם הרבה באמצע. מן הסתם, חלק מהשנים היו, כמו השנה, פוריות ושופעות והצריכו פחות מאמץ ליקוטי, עונות השנה השונות גם הן מן הסתם השפיעו: האביב השופע זימן תנובה יפה, בעוד החורף האיטי הצריך עבודה קשה יותר (ובתנאים קרים ופחות נעימים). תלוי גם היכן היית: מקסיקו היתה מן הסתם נעימה יותר ללקטים והדייגים הרבים שמילאו את חופיה, מאשר, נניח, פינלנד.

המרחב המקומי היה הבית. זה לא היה בית בנוי מאבן ואפילו לא מאהלים, בדרך כלל הבית היה פשוט הטבע. האדמה היתה הבית, והרבה יותר מזה. האדמה היא זו שמעניקה חיים והיא מקור כל הטוב. במושגים שלנו אפשר לומר כי היא אמצעי הייצור בה' הידיעה. אבל היא הרבה יותר מכך. האנשים היו שייכים לאדמה, והם הוקירו אותה וקיבלו את מתנותיה בהכרת תודה.האדמה כוללת את כל הצמחים ובעלי החיים שחולקים אותה עם האנשים, מקיימים אותם ומסייעים להם בעצם לשרוד (גם אם לעתים לא מרצונם הטוב). השכנים הללו זכו כמובן ליחס של כבוד והערכה, היה ברור שבלעדיהם אי אפשר להתקיים.

האדמה היא גם מקומו של העם או השבט. לא היבשת או המדינה, אלא אותו שטח ספציפי בו הסתובב השבט ואותו הכיר באופן אינטימי ויסודי: הצמחים הגדלים עליו: מה רעיל, מה אכיל, מה טעים ומה פיכסה, החיות המסתובבות בו: מי קלה לציד, מי בלתי אפשרית, מי שווה את המאמץ ומי תביא לאכזבה מרה. הם מקושרים דרכה אל אבותיהם ואל צאצאיהם. כמובן שהמושג של בעלות על הקרקע לא קיים. האדמה שייכת להם כפי שהיא שייכת לכל החיות שחולקות אותה עם בני האדם. ליתר דיוק, הם כולם משתייכים זה לזה.

אני מנסה לא לצייר כאן תמונה אידילית, אלא רק לתאר את המצב כמו שאני מדמיינת אותו, אני מקוה שאני מצליחה. אני בטוחה שזה לא היה פשוט: תלות מוחלטת כל כך באמא-אדמה (או כל אמא) היא מורכבת ויש בה טוב וקושי שלובים יחד. היו גם הרבה צרות, כמובן, ואסונות, וקשיים, ומחלות, בדיוק כמו שיאנחנו חווים היום. אבל במקביל היתה להם השייכות המדהימה הזו, ותחושת היכולת המיוחדת, שלי כל כך חסרה כיום. אנשים באמת ידעו לקיים את עצמם במרחב הטבעי. ידעו כיצד לחמם עצמם, להגן על עצמם, למצוא אוכל ומים. ידעו איך למצוא הנאה ומשחק ומוסיקה בלי צעצועים או מערכת סטריאו או סרט טוב. אם היינו שואלים אותם: "מה היית לוקח/ת איתך לאי בודד?" הם לא היו מבינים את השאלה…

בשנים האחרונות יש חזרה טרנדית לליקוטי עשבים. שפים מכובדים יוצאים לגבעות ותולשים בחדווה צמחי בר, סדנאות שונות מציעות טיולים להכרת עשבי בר והתנסות בבישול שדה (אם חשקה נפשכם, הנה לדוגמא לו"ז סיורי הליקוט של אורי מאיר צ'יזיק,אחד הלקטים המנוסים, ויש כמובן רבים וטובים נוספים). השווקים הערביים בארץ מתפוצצים מצרורות ירוקים של עשבים שנחטפים בקצב מהיר. כמובן שחלק מהזקנים לא הפסיקו מעולם את השיטוטים והקטיף, ועכשיו רק זוכים להערכה סוף סוף.

לי זה נפלא. עם כל כמה שאני מתייחסת כאן בציניות מסויימת לטרנדיות של התופעה, גם אני נהנית להיכלל בה. בסוף ההריון האחרון שלי, לפני כשלושה חודשים, כשצצו אצלנו במושב נס הרים שבהרי ירושלים, עלי לוף (נואה בעגה הכורדית), תחקרתי ידידה מנוסה בת המושב (שמורכב בעיקר מבני העדה הכורדית) ויצאתי עם שחר וטליה שלי, עוזרותי הלקטיות הנאמנות (בכל זאת אמא שלהן היתה בחודש התשיעי…), ללקט שק גדוש של עלי לוף. בשל רעילותו המסויימת של הנואה, מילאתי אחרי הוראותיה המדוייקות, וליתר בטחון היא גם פיקחה עלי לוודא שאני מבשלת אותו נכון, והכנתי ממנו מרק חמוץ ועסיסי, שנשמר בהקפאה כדי לעלות אחר כבוד על שולחננו לאחר הלידה. היה טעים טעים טעים.

ונחמד לי לחשוב שבעלת הבית המיתולוגית שלי במושב, שהיתה יוצאת באופן קבוע ללקט סלק בר, ח'ביזה או חומעה, ובעיקר נואה, ומבשלת איתם בטבעיות ובמומחיות, שלימדה אותי הרבה על זיהוי העשבים ומה להכין מהם (כמובן שלמרות הוראות ההכנה המדויקות תמיד העדפתי שהיא תכין בסופו של דבר את מרק הקובה החמוץ), זוכה עכשיו לעדנה מחודשת ולכבוד הראוי לה.

מאחלים לכולכם שבוע חורפי נעים, שיביא איתו עוד צמיחה רבה של עשבי בר ועשבי תרבות,
אלון, בת-עמי, מיה, דרור וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסלנו המתורבת?

יום שני: חסה, כרישה, קייל/מנגולד/תרד, עגבנייה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, ברוקולי, תפו"א, מלפפון,  טימין/כוסברה/פטרוזיליה, גזר/סלק, כרוב/כרובית.

ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק/שום ירוק, אפונה/טאטסוי, צנונית/לפת

יום רביעי: אפונה / ברוקולי ,כרישה/שום ירוק ,תרד/מנגולד ,עגבנייה ,גזר, כרוב לבן אדום ,חסה ,מלפפון,  כרובית/תפו"א לקטנים ,פטרוזיליה/טימין ,פטרוזיליה שורש/סלרי שורש.

ובסל הגדול תוספת של: תפו"א ,סלק ,קייל/טאטסוי ,כרובית

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה 479, 26-28 במאי 2014, כ"ו-כ"ח אייר תשע"ד

שינוי במועד המשלוח לקראת חג השבועות:
בשל חג השבועות החל בשבוע הבא, משלוחי יום רביעי עוברים ליום חמישי, 5.6. משלוחי יום שני יתקיימו כרגיל, ללא שינוי.

____________________________________________________

חודש מאי בא לקיצו, לקראת סוף השבוע נחייב את כרטיסי האשראי שלכם על קניות החודש, ונשתדל לעדכן את התשלום עד תחילת השבוע הבא.

אתם יכולים לראות את הפירוט אם תיכנסו לחשבון שלכם באתר ההזמנות. בדקו בלשונית: "דו"ח הזמנות ותשלומים", שם מוצגת הסטוריית החשבון שלכם. נודה לכם מאוד אם תוודאו בתחילת השבוע הבא שבתחתית החשבון מופיע סה"כ לתשלום: 0. אם הוא לא מאופס,  כנראה שלא הצלחנו לחייב את כרטיסכם ונשמח מאוד שתיצרו קשר בכדי להסדיר זאת. אנחנו תמיד בעומס עבודה וסומכים עליכם. תודה מראש.

אנחנו מזכירים לכם שהחיוב הוא בשני חלקים: אחד על ירקות, פירות ותמרים שקניתם במהלך החודש (התוצרת הפטורה ממע"מ: "תוצרת אורגנית"), השני על דמי המשלוח וכן על מוצרים נוספים (הכוללים מע"מ: "דמי משלוח ומוצרים נוספים").

____________________________

חדשות מן המוצרים הנוספים –

תמרי הברהי אזלו – המתוק המתוק הזה ישוב אלינו אחרי הגדיד של סוף הקיץ הזה, בסתו הקרוב, בסביבות נובמבר. בינתיים יש עוד קצת תמר דקל נור, עד שהוא יסתיים, ניתן להזמין במערכת ההזמנות שלנו.

תמיר, איש הדבש הגיע וחידש את המלאי בדבש פרחי בר ודבש פרחי אוכמניות בצנצנות של קילו. יש גם דבש פרחי שיזף בצנצנות של קילו, ואריזות של חצאי קילו של פרחי אוכמניות. הדבש באריזות הקילו חדש ונוזלי, חצאי הקילו מגובשים יותר.

אליעזר מ"שורשי ציון" משיק סוג נוסף של פיצוחים – אגוזים (קשיו, פיסטוק וגרעיני דלעת) בבזיל וליים. גם הגרנאולה העשויה כוסמת חוזרת (בטעם תמר אגוז מלך), אלה מצטרפים לשורה מפוארת של פיצוחים חיים נוספים ושל זיתים וכבושים פרוביוטיים משובחים. ברגע שיגיע אלינו המוצרים נעדכן את המלאי במערכת ואפשר יהיה להזמין.

וכמובן שחוץ מאלה אפשר להזמין גם גם קמח אורגני, שמן זית אורגני, לחמים ומאפים, מיץ רימונים, מוצרי חלב עזים, לדר ופירות יבשים, קרקרים אורגניים, פירות אורגניים, טחינה אורגנית וקפה מצויין. כולם מפרי ידיהם של יצרנים קטנים מהארץ. שיהיה לנו בתאבון!

___________________________

כמו עשב בר

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים המון גווים מתכופפים
על ערוגות ומעשבים ומעשבים…
אז יודעים שבא אביב!

בנאום תוכחה מיתולוגי בשנות בית הספר התיכון העליזות והסוררות שלי, נזפה מנהלת בית הספר בי ובחברותיי בחימה עצורה והטיחה בנו שאנחנו גדלות כעשבי בר…
מאז אני אוהבת עשבים מאוד…
אחר כך – לפני כעשור, בראשית הדרך, כשחיפשנו שם לחווה שהקמנו, הציע לי בנזוגי את השם "ח'ביזה", על שם (בין השאר) עשב הבר המקסים (הטורדני) והחיוני הזה. הקליק היה מיידי. כזכור – אני מאוד אוהבת עשבים…

כחקלאים אורגניים יש לנו עמדה מורכבת כלפי עשבים – התלויה, איך לא, במאבק על משאבים ובשאלה איפה החליט הברנש לצמוח. זה מזכיר את העמדה כלפי אדם גבוה מאוד שנכנס איתכם לאולם הקולנוע. אם הוא ישב מולכם, זה יהיה מציק מאוד, וקרוב לודאי שתבקשו ממנו לעבור כיסא או לנטות מעט הצידה. אבל אם ישב לידכם או מאחוריכם – אזי אין שום בעיה…

כך גם אצלנו – עשבים שמתמקמים בשולי השדה או בשולי הערוגות, לרוב אינם מציקים לנו כלל, ואפילו משמשים אותנו היטב כבתי מחסה זמניים לחרקים מאביקים, לחרקים מועילים וליופיו של השדה. אולם, עשבים שמחליטים לשבת ממש בצפיפות לבצל הירוק דווקא או לנבטי המלפפון שזה עתה צצו, נאלצים לפנות את מקומם ונעקרים אחר כבוד בידינו העמלות. ובאביב, עם פרוץ השמש ושעות האור הארוכות, יש הרבה הרבה כאלה, ואנחנו מוצאים את עצמנו מעשבים מעשבים ומעשבים…

אנחנו משתדלים להקפיד לעשב כשהגידול בערוגה עוד צעיר וזקוק לכל הפינוק והתמיכה כדי לקבל את המשאבים שיש סביבו (מים, שמש, חומרי מזון). בדרך כלל כשצמח ששתלנו או זרענו כבר מגיע לבגרות, הוא מצליח ליצור עלווה שיוצרת הצללה על הקרקע סביבו וכך להמעיט מאוד את כמויות העשביה בסמוך לו, גם שורשיו כבר חזקים וארוכים והוא מצליח להגיע לחומרי המזון ולמים שבקרקע. לעתים גם צמחים בוגרים סובלים מהטרדות של עשביה תוקפנית ושתלטנית במיוחד, ואנחנו מפנים אותם מן הדרך כדי לאפשר לצמח, במיוחד אם הוא בעל תקופת קטיף ארוכה, להמשיך ולהניב.

וכמו הגבוהים בקולנוע – יש עשבים שנתלשים בקלי קלות ואנחנו מודים להם בקריצה, אחרים שולפים מולנו קוצים, או נועצים את שורשיהם בעקשנות בקרקע ועושים עצמם כאילו לא שמעו את בקשתנו ולא חשו את הטפיחה הקלה על כתפם. אל אלו אנחנו באים בידיים מכוסות ובסכינים חדות. חלק מהעשבים, כמו הקוסאב (דורת ארם צובא בשפת הקודש) או הסעידה (גומא הפקעים) הם קני שורש, כלומר – יש להם איבריצ צמיחה גם בשורש, וכשאנחנו תולשים או חותכים אותם, נשארים הפקעות והשורשים בקרקע, ולאחר זמן קצר יוציאו גבעולים חדשים וחזקים. ובכל זאת, לפחות עד שיתחזק הגידול בערוגה ויוכל להתחרות בהם בהצלחה. בדרך כלל נצטרך לשוב ולעשב אותם, שוב ושוב…

כמו הירקות שלנו, גם העשבים בשדה נעים במחזוריות עונתית, עשבי החורף עזבו אותנו זה מכבר ופינו מקומם לעשבי הקיץ, וגם הם יפרדו מאיתנו בסוף הקיץ ויפנו את מקומם לאחיהם החורפיים. הנה מקבץ קצר בתמונות של (חלק קטן מ)העשבים שמלווים את הירקות שלנו בחודשים האלה:

עולש – שייך למשפחת המורכבים, ומלווה אותנו כבר מהחורף, אלא שאז הוא היה נראה אחרת לגמרי – היו לו עלים ארוכים וירוקים, משוננים מעט, מסודרים כזר סביב סביב. דורון, שמגיע אלינו לקנות ירקות, היה עוצר באורח קבע במקבץ מרשים של עלי עולש ומקצץ לו מהם צרור נאה. לפני כמה שבועות כשבא לחפש את העלים האהובים עליו, גילה שהן השתנו לחלוטין: העלים עצמם התייבשו, ומתוך הצמח עלו גבעולים דקים ומסועפים, פורחים בפריחה סגולה-תכולה יפיפיה:

עוד מולך בשדה בתקופה זו (לצערנו הרב) הכוסאב – צמח ממשפחת הדורה, כלומר, הדגניים. אנחנו עושים מאמץ ניכר לחתוך אותו מתחת לקרקע לפני הפריחה, אבל לא תמיד מספיקים. הוא מתרבה דרך הפצת זרעים, אך גם, כאמור, על ידי התפצלות שורשים מתחת לקרקע, ולכן גם כשחותכים אותו לפני הפריחה, עוד צפוי לנו מאבק ארוך איתו:

החבלבל נושא את שם משפחתו, החבלבליים. אני די בטוחה שנתנו להם את השם הזה בגלל חקלאים שהתבוננו בצמח ואמרו לעצמם: הוא כל כך יפה, חבל(בל) שאני צריך לעקור אותו… הוא יחסית ידידותי לאצבעות התולשות – נתלש בקלות מן הקרקע ולא דוקר או נוקם בנו על כך. עוד איתו במשפחה: צמחי נוי מטפסים ומשתרגים (morning glory), וחברתנו הבטטה, המשתרעת על הקרקע, שאת הערוגות עבורה התחלנו להכין ממש השבוע. אבל את החבלבל יש בהחלט לעקור, כשהוא מתנחל ליד צמחים בערוגה, בשל נטייתו לחנוק (מאהבה כמובן) את החברים שבסביבה, לטפס עליהם, להשתרג עליהם, להתלפף סביבם, באמת חבלבל…

ואחרון חביב להפעם – צמח יפה ורעיל במיוחד – הסולנום. תמיד מפתיע ומצמרר אותי לראות גינון בגני ילדים וגינות ציבוריות שמרבה בסולנום ובהרדוף – שניים אלו יכולים להיחשב בעיני רבים כנאים (בעיני ההרדוף מכוער במיוחד, אך זו דעתי האישית), אבל הם צמחים רעילים, המכילים חומרים לא ידידותיים ברוב חלקי הצמח – ילדון סקרן שינסה ללעוס עלה או לטעום מן הפירות, עלול למצוא עצמו בחדר מיון בשטיפת קיבה… הסולנום שייך למשפחת הסולניים, שחלק ממנה הם אורחי כבוד בשדה הקייצי: העגבניה, הפלפל, החציל וגם תפוח האדמה שכמעט כבר סיים את פרקו. אבל גרסת הבר של הסולנום, אצלנו בשדה זה כנראה הסולנום הזיתני, הוא רעיל ודוקרני ו… יפה מאוד. הוא פורח בפריחה סגולה שמרכזה צהוב, וכשהוא עושה זאת בשולי השדה, אנחנו שמחים לתת לו לייפות אותו, בתוך הערוגות ובסמוך לגידולים, אנחנו מצטיידים בכפפות (נגד הקוצים) ומעשבים אותו החוצה…

לכל עשב יש ניגון משלו, לכל מעשב יש פזמון משלו, כך שהרבה מוסיקה נשמעת בשדה בימי האביב האלה…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, מאיה וכל צוות ח'ביזה

_______________________________

יום שני: תרד ניוזילנדי, תפו"א, חסה, עגבנייה, חצילים, כרוב, שום/בצל יבש, מלפפון/פקוס, פטרוזיליה, קישואים, בארגזים קטנים בלבד: כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: שעועית/ארטישוק, בצל ירוק/עירית, סלק, נענע

יום רביעי: תרד ניוזילנדי/מנגולד, תפו"א, מלפפון/פקוס, כרישה/בצל ירוק, עגבניות, קישואים, מלון, שעועית/ארטישוק, חסה, חציל, פטרוזיליה /כוסברה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל/שום, סלק, נענע

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן

עלון 287, 15-17 במרץ 2010, כ"ט אדר-ב' ניסן תש"ע

פסח כבר באופק, ואנחנו כרגיל מעדכנים בשינויים הצפויים לקראת החג. השבוע יהיו בארגזים פתקים מודפסים שתוכלו לתלות על המקרר לתזכורת, הנה גם הגירסא האלקטרונית:
שינוי מועדי משלוח בפסח:
בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על רביעי (31 במרץ) ושני (5 באפריל) ולכן:
– מי שמקבל ארגז ביום שני יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: יום ראשון 28 במרץ, יום שני 12 באפריל
– מי שמקבל ארגז בימי רביעי יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: 24 במרץ, 7 באפריל

מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים, שימו לב שאנחנו "מתעלמים" מהשבוע של פסח, ולכן לכולכם יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתי קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החג, צרו איתי קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום חמישי, 1 באפריל, י"ז ניסן (ב' חול המועד). בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ולבשל מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).
_________________________________________

שיר שעבר בעשב

תוך כדי עישוב ערוגות השבוע חשבתי על השרירותיות המסויימת שבקביעה מה יהיה גידול תרבות שישאר הערוגה בזמן העישוב, ומה יחשב "עשב בר" ויתלש החוצה. זה היה בולט במיוחד כי עישבנו את ערוגת המנגולד הצעירה שלנו – ולפעמים בין השורות צמחה סילקא – עלי סלק הבר, דודנים לא כל כך רחוקים של המנגולד. המנגולד הצעיר קיבל יחס של יורש עצר: ניקינו עלים פגועים, עישבנו את סביבתו ותיחחנו קלות את קליפת האשמה שהתקשתה לאחר הגשם. הסילקא, לעומת זאת, נתלשה בהינף אצבעות וחסל.

בתקופה הזו השדה שלנו גדוש ופורח בעשבי בר רבים. הסיור של אורי מאיר צ'יזיק שהתקיים אצלינו לפני כשבוע הביא אותי להתבונן כל השבוע לא על השתילים הצומחים בערוגות, אלא דווקא על אלו שצומחים בר בשבילים, בצידי הערוגות או בשולי השדה. שוב ושוב נדתי בראשי לגדילן, לסרפד, לסלקא ולחרדל, נותנת להם מקום של כבוד ושל שייכות בשדה. ובכל זאת… כשאנחנו צריכים להחליט מי יקבל את מנת המים שמקציבה הטפטפת בערוגה – המנגולד העל השדרה הרחבה והעלים הגדולים זוכה לבכורה על פני הסילקא הצנועה יותר (אך הטעימה לא פחות, יש יגידו אף יותר).

טוב שלשדה שלנו יש עדיין שוליים רחבים ומלאי עשבי בר, מתוכם חשבתי לספר לכם, גם בעזרת ספרו החדש של אורי, על כמה מהם. לפעמים קוראים לעשבי הבר "עשבים שוטים" או "עשבים רעים", שמות שגויים ממש, שכן, שוטים הם בודאי שלא, להיפך, כמו נערי רחוב קשוחים, עשבי הבר שמחוייבים לשרוד בכוחות עצמם וללא סיוע מבני האדם (ולעיתים למרות מאבק לא פשוט איתנו), הם נבונים וחריפים ומלאי תחבולות. רעים הם בודאי לא. מבט אחד בהם, נגיסה אחת בצרור עלים טריים ועם כל השעות שצברתי בעישוב עיקש של עשבים רבים, לא יכולה להיות בלבי טרוניה כלפי הצמחים היפים, הטעימים, הבריאים והמועילים האלה, שנשארו לחיות בינינו לא מתורבתים ולא מעונבים, אלא כצמחי בר.

ראשונה בואו נדבר על הסילקא – הסלק המצוי בעברית תקינה:

silka silka1

סלק הבר הוא אבי אבותיהם של שורש הסלק ושל המנגולד. שורש הסלק פותח במהלך השנים על ידי ברירה וטיפוח של חקלאים רבים כדי להצמיח שורש מתוק ועסיסי. סלק הסוכר, גם הוא שורש מתוק (אך לבן) שטופח, כדי להפיק ממנו סוכר. המנגולד פותח בזכות שדרתו העבה והפריכה, תחילה כתחליף חורפי לקרדון (cardoon), ירק ממשפחת הארטישוק שמצמיח שדרה רחבה. (אגב, מכאן שמו האנגלי של המנגולד: swiss chard = קרדון שוייצרי). סלק הבר לוקט ונאכל כאן כנראה כבר לפני שנים רבות. הסברה היא שמה שמכנים חז"ל "תרדין" הוא בעצם סלק הבר. כדרכם של ירוקים, עלי הסלק מזינים מאוד, מסייעים למערכת העיכול, ובעיקר לטיפול בכיבים, ומחזקים את הדם והכבד. הם יעילים גם כדי לרפא פצעים חיצוניים ועקיצות. במי הבישול בו בושלו טובים משתמשים לטיפול בבעיות עור בקרקפת.
טעמו של סלק הבר מזכיר מנגולד ובכל זאת… שונה. יש לו טעם מרוכז ופראי יותר. מאוד מאוד מומלץ לנסות אותו, גם אם אכלתם כבר הרים של תבשילי מנגולד בחייכם. זהו משהו אחר, ושווה לטעום ולהרגיש את הטבע והבר על הלשון. לא משהו שאני יכולה להסביר במילים, צריך לטעום. מתכונים מצויינים תמצאו בספר של אורי וגם בכל מתכון שממליץ על שימוש במנגולד, ניתן להחליף בעלי סלק בר.

החרדל הלבן (שפרחיו בעצם צהובים) פורח עכשיו בכל פינה:

hardal_lavan hardal_lavan1 hardal_lavan2

שבועות החום שהיו ועודם הביאו להתפרצות מוקדמת של הפריחה המוכרת והמשמחת הזאת. אני אומרת משמחת בעירבון מוגבל, משום שחרדל הוא אחד מעשבי הבר הנפוצים ביותר בשדות מעובדים, וזרעיו יכולים להשמר בקרקע גם 17 שנה. לאי אפשר לקרוא לו "שוטה", נכון? גם חרדל היא גידול שתורבת על ידי האדם, הפעם בעיקר לשם זרעיו, מהם מפיקים את תבלין וממרח החרדל המוכרים, וכמובן את שמן זרעי החרדל שנמצא בשימוש נרחב בהודו למשל. אתם מכירים את הפן הנוסף של החרדל המתורבת המופיע בארגזים בצרורות החרדל הירוק והסגול שאתם מקבלים לפעמים. העלים המתורבתים גדולים יותר ומחוספסים פחות מחרדל הבר, ולכן נעימים יותר לשימוש ולחך המפונק שלנו, אבל עלי חרדל הבר הם טעימים ומצויינים גם הם.
זרעי החרדל מקלים על עצירות, משתנים ומורידים חום. מריחה חיצונית של השמן המופק מהם מסייעת להקלת כאבי מפרקים וכאבים שונים, ואף לטיפול בדלקות אזניים. אפשר ללקט את הזרעים לשם הכנת ממרח חרדל ביתי, ואפשר להנות מהעלים (שבתקופה הזאת, לאחר הפריחה הם קטנים ועדינים יותר) כדי לתבל מטבלים או להוסיף לסלט. טעמם, כמובן, חריף, אבל בהחלט לא נורא. גם הפרחים אכילים וטעימים, והם, למעשה, הבחירה שלי לליקוט לסלט שמתווספים לו גם הצבע והפרחוניות וגם הטעם של הטבע העונתי בתחילת האביב.

שלישי ובעל מקום של כבוד הוא הסרפד הצורב:

sirpad_tzorev sirpad_tzorev1

שמו אמנם הוא שם נרדף למשהו שיש להיזהר ממנו, אבל בפירוש לא להימנע. אחד הדברים שלימוד אותנו אורי בסיור היה כיצד לקטוף עלי סרפד בלי להיצרב: החומצה הצורבת שעל עלי הסרפד נמצאת בקצוות קוציצים זעירים שנמצאים על פני העלה – בחלקו העליון, הפונה לשמש. אם תגשו לעלה מצידו התחתון ותקפלו אותו כלפי פנים, כך שפני העלה יהיו מקופלים פנימה, ואז תמוללו את העלה בין האצבעות, תשברו בעצם את הקוציצים הקטנים וכך תנטרלו את החומצה הצורבת. גם חליטה במים רותחים או ריסוק בבלנדר מבטלים את פעולת הצריבה.
ולמה כל זה כדאי? ראשית בגלל עושרו התזונתי של הסרפד: סידן, ברזל, אשלגן המנקים את הדם ומחזקים את מערכת החיסון ואת הגוף בכלל. מומלץ מאוד לנשים בהריון לעידוד טבעי של רמות הברזל. חליטה מעלי סרפד (טריים או יבשים) מסייעת לספיגת ברזל, מפחיתה דימום ומגבירה יצור חלב ולכן הוא מצויין לתקופת הווסת, ההריון וההנקה. בזרעי הסרפד השתמשו לריפוי אסטמה, בעיות הקשורות במערכת העיכול ובדרכי השתן ועוד ועוד. באופן מפתיע (ואולי לא) דווקא צריבת הסרפד יעילה לסובלים מדלקת מפרקים ומכאבים עצביים. הצריבה והתגובה של הגוף לה מסייעת להקלה על כאבים ולריפוי דלקת.
מסרפד אפשר להכין קציצות נפלאות, מרקים וקישים. יש לו טעם שלא דומה לדברים אחרים. ירוק ממש ואדמתי משהו. טעים ביותר ושווה את חרדת (וחדוות) הליקוט. אם בכל זאת אתם חוששים מהצריבה – לקטו אותו בעזרת כפפות גומי או שקית ניילון.

אחרונה חביבה בחרתי לספר לכם על החומעה, שהיתה האהובה על נטע, בכורתי, מבין כל העשבים שליקטנו ביום שישי שעבר:

humade1 humade

אין בכך פלא, שכן הילדה מכורה לחמציצים, והחומעה חמצמצה כמותם. החומעה גם היא ידועה כצמח תרבות, בעיקר באירופה (השם הוא sorrel), אך לפעמים תוכלו למצוא חומעה תרבותית גם כאן בשווקים, בדרך כלל היא משווקת תחת השם "חמציץ". זיהוי אחד של החומעה הוא בהתבוננות בעלה – עלי החומעה המאורכים אינם מגיעים עד לבסיס הגבעול, ובתחילתם תוכלו למצוא גבעול בשרני וחמצמץ, זאת בניגוד לעלים דומים אחרים (עולש למשל) בהם אין גבעול בתחילת העלה.
מחומעה מכינים בעיקר מרקים חמצמצים. אלו מרקים שניתן להכין גם עם עלים ירוקים אחרים ולהחמיץ בלימון, אבל אם יש חומעה – טוב הדבר על אחת כמה וכמה. הבדואים אוכלים את עליה מבושלים, סחוטים ומעורבבים בחלב חמוץ. אפשר להשתמש בה גם למתכוני עלים ירוקים אחרים – לקציצות, סלטים או כיסנים ממולאים בירק. חמצמץ וטעים. כדאי לא להגזים כי יש בה חומצה אוקסלית, שבכמויות גדולות לא טובה לנו.

יש עוד רבים וטובים בשדה שלנו: הגדילן, העולש, כף אווז, ילקוט הרועים, חמציצים, שומר בר, וכמובן, יקירתנו הח'ביזה. תוכלו לפגוש את כולם גם בטיולים ברחבי הארץ בעונה זו, או בחלקות מוזנחות ונטושות בכל פינה, גם בעיר. חשוב לזכור שלא כדאי לקטוף משולי כבישים המפויייחים בעשן מכוניות, ומחלקות שיש חשש שמרססים אותן. מכל שאר הטבע והבר – טעמו ותהנו.

שיהיה שבוע טוב, למרות החום והיובש ותקוות לגשם מרענן לקראת סופו,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

_________________________

מה בסלנו המתורבת השבוע?

יום שני: מלפפונים, גזר, פטרוזיליה, פול ירוק, תפוחי אדמה, עגבניות, ברוקולי, סלרי עלים, כרובית, שום ירוק, כרוב לבן – רק לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: קייל אדום, שומר, כרישה, בצל ירוק

יום רביעי: ברוקולי, פטרוזיליה, עגבניות, סלרי שורש, כרוב או קייל או מנגולד, בצל ירוק, גזר, חסה, שומר, תפו"א, מלפפונים.

ובסל הגדול תוספת של: כוסברה,, פול או פטרוזיליה שורש, כרובית

__________________________

מתכוני עשבי בר (אפשר גם לאלתר על מתכונים של אותם העלים בגרסתם המתורבתת)

מאפה פילו במילוי עלי סלק בר

עלי סלק בר על אורז

עלי חרדל עם לבנה

סלט רשאד וחרדל בר

כיסוני סרפד ואזוב

מרק סרפדים

מרק חומעה

רוטב חומעה

עלון 190, 10-12 במרץ 2008, ג'-ה' אדר ב' תשס"ח

 הודעה:

מהשבוע הזה אנחנו עוברים לצורה טיפה שונה של ניהול החשבונות. כדי למעט בבירוקרטיה ולחסוך בניירת אנחנו מתחילים לרכז את החשבוניות השבועיות שלכם ולשלוח לכם במקומן חשבונית מס/קבלה חודשית. בתחילת כל חודש תקבלו את הפירוט על הארגזים שקיבלתם בחודש שעבר והתשלומים שביצעתם עבורם. מקוים שזה יקל את החיים האדמיניסטרטיביים ויהיה לשביעות רצון כולנו.

יוחאי, אלון ובת-עמי

 

משנכנס אדר מרבין בעיבודים… ושתילה… וזריעות… ועישוב…. בקיצור – האביב מגיע!

אחרי שבשבוע הבא בישרו לנו את האביב ביכורים בסל, הנה הגיע לו במרוצה השבוע הזה ואיתו המון עבודה ועוד סימני עבודה באופק. שטחים בשדה מתפנים כדי לקבל את פני הזרעים והשתילים החדשים, השמש מחממת בנועם וממריצה הכל: הקרקע מתייבשת קצת מרוויית החורף, הצמחים הותיקים תופסים תאוצה והזרעים והשתילים החדשים נקלטים בקלות במזג האויר האביבי.

התלתן שגדל בכשלושים ערוגות נקצר לאחרונה. הוא צמח לגובה, יפה וחזק, ושימח את העין והלב בירקרקות בריאה ורעננה, ממש לפני שנפתחו פרחיו קצרנו אותו. קצת חששנו מכניסת הטרקטור לשדה – זה היה עוד בתקופת הרטיבות הגשומה, מה גם שבין ג'ונגלי התלתן החורף ארוך יותר: רטוב וחשוך וקריר, אבל הטרקטור ונהגו המיומן גבי נסעו בבטחון בין הערוגות, קוצצים את הגבעולים הירוקים ומפזרים בשדה ניחוח ירוק של קציר טרי. בשל חיוניותו של התלתן היינו צריכים לעבור פעמיים עם המכסחת כדי לקצוץ את החלקה.  

התלתן הזה, למי ששכח או תוהה, לא נועד לארגזיכם (לא, אל דאגה, לא יהיו מתכוני תלתן השבוע…) אלא הוא מה שנקרא: "גידול כיסוי", "זבל ירוק" או "גידול מטייב". מטרתו היא לצמוח. סתם כך באגביות טבעית, בלי שנצפה ממנו לתנובת פירות. תוך כדי הוא עושה הרבה דברים טובים: הוא פועל בסימביוזה עם בקטריות ידידותיות בקרקע שקושרות חנקן, שאינו זמין בצורתו המקורית לצמחים, והופכות אותו זמין. [קשירת החנקן ניכרת בבועות קטנות שנוצרות על שורשי הצמח, במיוחד בקטניות, כך שאם צומחים לכם תלתן, אספסת, שעועית, אפונה, חילבה או כל קטנית אחרת בגינה הביתית או בפיסת אדמה מזדמנת, נחמד לעקור את הצמח ולהתבונן בבועות הקטנות שממוקמות על השורשים ולשמוח על פלאי הטבע].

חוץ מקשירת החנקן החשובה הוא גם ממלא בצפיפות את הקרקע בחלקה ובכך מסייע להתגבר על עשביה, מחפה את הקרקע החשופה שלא תיסחף בגשמי החורף ומסייע ליצורי הקרקע להנות ממחסה מקבע. כשאנחנו קוצרים אותו אנחנו מטמיעים אותו באדמה ונותנים לו להתפרק שם באיטיות. כל הירוק הירוק הזה מתקמפסט בתוך הרגבים ומוסיף להם בריאות חוזק ונחת.

הטמעת התלתן היא טיפול היופי והפינוק האחרון שעוברת החלקה הזו בשרשרת של מסלול הבראה משופר. זו חלקה בה היתה לנו בעיית עשביה קשה, ונדרשנו לעשות מעשה. ברוב הערוגות בה הסתיימו הגידולים כבר באפריל-מאי בשנה שעברה. בקיץ פץחנו את הקרקע בעזרת כפות אווז כדי לייבש את שורשי הכוסאב, עשב בר חזק ושורשי שהציק לנו שם מאוד. במהלך הקיץ החלקה נחה ובחורף זרענו בה את התלתן. חיוניותו העידה על פוריות נהדרת של הקרקע ובישרה עתיד מבטיח, כך אנחנו מקוים.

אחרי קציר התלתן פוזר עליו קומפוסט והקרקע הרווייה במים נפתחה בעזרת כפות אווז כדי להאיץ מעט את התייבשותה. לאחר כשבוע שמשי ביצענו בחלקה תיחוח ראשון – שמטמיע את התלתן בקרקע (או במילים פשוטות: מערבב אותו באדמה). עכשיו אנחנו מניחים אותו לנפשו לשבועיים בערך, כדי שיתפרק ויתקמפסט לו בשמש המחממת וכדי שהאדמה תמשיך ותאבד מרטיבותה עד ללחות הרצויה לתיחוח סופי. לאחר תיחוח נוסף הקרקע תשב עוד כשבוע ואז אנחנו מקוים שתהיה מוכנה ומזומנה לצאת איתנו לדרך חדשה. אנחנו מייעדים את החלקה הזו לזריעות סוף מרץ שיכללו כבר גידולי קיץ: עגבניות, חצילים, שעועית, תירס וחמניות.

אבל הזריעות והשתילות האביביות לא ממתינות עד אז, השבוע כבר נכנסו לשדה הרבה אורחים חדשים: ברגבים הלחים והחמימים משמש אביבית נמרצת נזרעו סלק, לפת וצנונית, ונשתל מחזור הכרוביים האחרון: כרוב, כרובית, קולרבי, ברוקולי ובנוסף להם גם חסות (שזה אינו מחזורן האחרון, כי הן נשתלות כל השנה).

גם הגידולים בשדה, כאמור, נהנים מזריקת העידוד החמימה ומזרזים את צמיחתם. תוכלו לפגוש את התוצאות בארגזים בדמות הברוקולי והכרובית הגדולים והיפים, השום הירוק ששוב בארגז (למתכונים ראו גם בשבוע שעבר), התרד והחסה, הסלרי והפטרוזיליה שעליהם הרעננים נהנים מאוד מתקופת הביניים החמימה אך לא לוהטת, הקצרה כל כך אצלנו במזרח התיכון. 

גם אנחנו נהנים ממנה, מקוים שגם אתם,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

ומה השבוע בסל?

קודם כל, אלון סיפר שיש שלא מזהים את התרד החביב שלנו ותוהים מיהם ומהם העלים הירוקים האלה – אז הנה תמונת תרד מחייך לדוגמה ולהבהרה:spinach.jpg

 ולרשימות:

יום שני:

 מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , ברוקולי , גזר , אפונה , כרובית, שום ירוק , תרד , פטרוזיליה,חסה , סלרי עלים

ובסל הגדול תוספת של:

עגבניות , בצל ירוק , קלרבי או כרוב

יום רביעי:

 מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , ברוקולי , גזר , כרוב ,עגבניות – השלמה, שומר , תרד , פטרוזיליה,חסה , סלרי עלים

ובסל הגדול תוספת של:

כרובית , שום ירוק , נענע

מתכונים אביביים לאדר:

טלי באה לעזור לנו בשדה והוסיפה מתכון שאילתרה מארגז ההפתעות וקצר הצלחה מרובה בקרב החברים: את החוביזה של השבוע שעבר ניתן להחליף בתרד מהשבוע:
 
קציצות ירק (גירסה צמחונית ובשרית):
 
חופן עלי חוביזה (הצרור שהתקבל בארגז ללא ענפים)ו
חופן עלי סלרי
חופן פטרוזיליה
שורשי פטרוזיליה (כ-4 קטנים מקולפים) קצוצים קטנטן
בצל אחד גדול
שתי ביצים
שלוש כפות פירורי לחם (לא חובה)
 
לגירסה הצמחונית, שקדים לא קלויים לתוך פנים הקציצה כדי שלא ישרף בטיגון
לגירסה הבשרית, רבע קילו בשר טחון
 
לקצוץ את הירקות יחסית גס
לערבב את כל החומרים
לקָבֵּב לקציצות גדולות
לטגן בשמן/זית טיגון קצר

 

ועוד מתכון משלכם – של רוני בן אפרת למרק סלרי, תפוחי אדמה וקלחי תירס:

המתכון הזה הוא בסיס ואפשר להחליף את הירקות.
לארבע מנות
שמים בסיר לחץ כשני תפוחי אדמה חתוכים באופן גס. בעיקר מעלי הסלרי עם קצת מהענפים. גרעיני תירס משני קלחים.
והנה הפטנט – הוסיפו לבישול גם את הקלחים (ואח"כ הוציאו אותם). הבישול שלהם מוסיף טעם מדהים למרק.
(אפשר להוסיף כראסה, כרובית, כל הירקות שהולכים טוב אח"כ על בסיס חלב (או חלב קוקוס).
מבשלים עם מים רק עד כיסוי הירקות, מלח פלפל גרוס, ואבקת מרק בצל או פטריות בסיר לחץ כחצי שעה או עד שהירקות רכים.
מי שאוהב מרק יותר מעובה יכול להוסיף שלוש כפות קווקר בזמן בישול הירקות.
(אפשר להשאיר כך וללכת לעבודה)
בערב, חוזרים מוסיפים מעט חמאה, חלב או חלק קוקוס.

בזמן האחרון התחיל להתפתח דיון בפורום על כמות החסה בסלים. אנחנו רוצים לעודד אתכם להגיב ולספר לנו האם זה יותר מדי חסה בשבילכם, אבל בינתיים הנה מתכונים למרקי חסה כמוצא לחסות מיותרות:

מרק חסה ואפונה סינית של חיים כהן:
http://www.mevashlim.com/Recipe/379266.asp

וגרסא דומה אך שונה של רלי שולמן ממסעדת אלגונקווין:
http://www.foodis.co.il/printrecip.asp?sec=5&recpid=572

בתאבון!

 

 

עלון 181, 31 בדצמבר 2007 – 2 בינואר 2008, כ"ב-כ"ד טבת תשס"ח

חורף מזרח תיכוני: קור ושמש, יבש אבל ספוג מים:

שבוע יבש ונטול סערות עבר על כוחותינו. האדמה עדיין ספוגת גשמים, ובינתיים לא נראה שהשדה זקוק לסיוע בהשקייה, השמש בחוץ והעשבים בחגיגת חורף מטורפת. שבוע שכזה לא משאיר לנו שום פתח או תירוץ – ומזמין מצידנו מסיבת עישובים, ואכן כך בילינו את רובו. סלרי שורש, סלרי עלים ואפונה, שכבר כוסו במרבדים ירוקים של עשבים עליזים במיוחד, זכו למנת עישוב יסודית. השום והגזר, שכבר עושבו פעם אחת ועדיין הגיעו לכך שהתחבאו עמוק תחת שמיכת העלעלים של עשבי הבר, נחשפו במבצע ארכיאולוגי-חקלאי-עישובי מסבב שני. התמודדות עם עשבים היא מנת חלקו של החקלאי האורגני ואנחנו מקבלים בהכנעה את הדין ונכנסים למצב הצבירה המעשב שיש מי שיכנה אותו בחיבה "מדיטציה חקלאית" ויש מי שיקרא לו בציניות "טמטום מוחין אורגני", כך או כך זהו כורח המציאות שלנו ולכן, בלי להתעסק בשמו של הרגע, אנחנו יורדים על ברכינו ומכופפים גבינו וניגשים למלאכת העישוב.  כמדי שנה, אנחנו גם משתדלים להתייחס לעשבים כאל בני ברית ולא רק כאל אויבים, שכן רבים מהם מעולים למאכל וחבל לבטל אותם רק בגלל שצמחו בהתנדבות. כמו בכל חורף, גם השנה נחליט עוד מעט אילו מהם נוסיף לסלים מדי פעם, כדי להוסיף לכם בריאות ותחושה שאפשר להפיק את המירב מן המציאות הטבעית, גם כשהיא מחליטה כמה החלטות אסטרטגיות עבורנו…

בשנים האחרונות אנחנו גאים להיווכח שכמות העשבים בשדה הולכת ופוחתת ואנחנו מצליחים להתגבר על מלאכת העישובים (כמעט תמיד) בזמן טוב. לא תמיד זה היה כך,  ויש לנו גם הפקת לקחים משלנו בענין, למשל בענין גידול בצל יבש. בשנה הראשונה של ח'ביזה זרענו בשמחה תשע ערוגות בצל יבש. זו היתה חוויה טרואמטית (לנו) ועולצת במיוחד (לעשבי הכוסאב): חורף גשום וטוב עבר עלינו ואביב פראי הגיע ואיתו – השתוללות עשביה ברמת הג'ונגלים ביערות הגשם. הבצל טבע לו בסבך העשבים, וחולץ מספר פעמים בפעולות הצלה נועזות על ידי שלל ידיים חרוצות ומלאות תקווה, אבל בסיומה של עונת הגידול הארוכה (חצי שנה גדל בצל יבש, שנזרע בינואר, ומוצא מהקרקע ביוני-יולי) הרגשנו שעברנו על בשרנו החיאה מחודשת של המיתוס של סיזיפוס, כולל כאבי השרירים והזיעה הנדבקת על המצח ממאמץ. מאז אין אצלינו בשדה בצל יבש. אולי פעם עוד נצליח להחלים מההלם, אבל בינתיים אנחנו מעדיפים להשקיע את מרצנו המעשב בכל שאר הערוגות בשדה הזקוקות גם הן לעישובים שוטפים, גם אם לא ברמת הג'ונגל.

לצד הצמיחה המהירה והחזקה של עשבי בר, התקופה הזו המערבת גשמים ושמש, מביאה לצמיחה יפה וחזקה גם של גידולי השדה המכוונים שלנו: למשל אפונת הגינה במחזור השני, שנזרעה באוקטובר, נזקקה כבר עתה לתוספת הגבהה להדליה, משום שצמחה כל כך יפה ובחיוניות. ההבדל ניכר מאוד בהשוואה בינה ובין אחותה שנזרעה רק חודש לפניה, ולא זכתה למנות גשם והקלה בעומס החום. גםיתרונות של  זיבול יפה ואדמה פוריה וחזקה בשטח החדש בו היא זרועה סייעו לאפונה הזו לצמוח בבריאות ותנופה, ועכשיו אנחנו נהנים לראות אותה חזקה וגבוהה ועמוסת פרחים ואנחנו ממתינים לתחילת הנבה בקרוב.

אורחים חדשים שמצטרפים כבר השבוע לארגזים הם סלרי עלים ושומר שמתחילים להיקטף. באגף הכרובים החגיגה כמובן נמשכת – סיימנו לקטוף כרוביות ממחזור השתילות הראשון – שצמחו יפה מאוד, חלקן למשקל כבד של מעל 2 קילו, ואנחנו מתחילים לקטוף את מחזור השתילות השני, שנשתל בסוף ספטמבר. הברוקולי גם הוא בעיצומו של הקטיף, כבר נקטפו התפרחות הראשיות, היוצאות ממרכז הצמח, ועכשיו מגיחות להן עוד המוני תפרחות צידיות יפות וחמודות, שמצטרפות לארגזים בשבועות הקרובים. הכרובים הירוקים והאדומים גם הם כבר ידידים שלכם מזה זמן מה, ונקטפים כבר מסבב השתילות השני. זהו שינוי מבורך ושיפור של ממש עבורנו מהשנה שעברה, בה הקדמנו מאוד את שתילות הכרוביים וזה היה כנראה מוקדם מדי, באופן שהרג את רוב השתילים בצעירותם ולא זכינו ליהנות מכמות נאה. השנה החלטנו להתחיל לשתול בספטמבר ולא באוגוסט וההחלטה הוכחה כנכונה. וטעימה. השבוע בארגזים גם צרורות פטרוזיליה מליאורה, בעלת הבית של רגבי האדמה של ח'ביזה, שגדלו בחלקת השדה ליד ביתה.

עם כל הקטיפים החדשים של הסתו והחורף אל לנו לשכוח גם רעות ותיקות שכמעט מסיימות את העונה ונושאות איתן את חום הקיץ שצימח אותן וטיפח אותן, הלא הן הבטטות. 2 שורות אחרונות מגידול הקיץ הטרופי הזה עוד חבויות באדמת השדה שלנו ואנחנו מוציאים אותן בשבועות האלה כי החורף כבר לגמרי כאן ואנחנו מתחילים לחשוש שיהיה להן בקרוב קר מדי, אפילו תחת לשמיכת האדמה. חודש טבת הוא חודש של קור גדול. מוחמד, עובד משכבר הימים שחזר לעבוד איתנו לאחרונה, קורא לתקופה הזו: 40 ימים של קור. הלילות שהלכו והתארכו עד למקסימום (כשהשיא היה בעשרים ושניים בדצמבר השנה) איפשרו לדקות ארוכות בלא שמש להתקרר עוד ועוד, בבוקר אנחנו מגלים לפעמים שהעלים הפנימיים של החסות ממש קופאים, לפעמים זה מגיע לנזק של ממש. רוב הגידולים שוכבים להם מכוסים בשמיכת אגריל דקיקה או ניילון המגן עליהם, התרד, המנגולד, הטאט סוי והחרדל עוד מחכים לבד אגריל נוסף, שמתעכב בינתיים, ואמור להגן גם עליהם מקור גדול מדי ובעיקר מנזקים של ברד אפשרי. הבטטות, שהן מסיפור קייצי לגמרי אחר, מכוסות בינתיים בשמיכת הפוך הטובה ביותר – רגבים חומים ומחממים של אדמת השדה, אך עם כל זה, הגיע הזמן להוציא אותן לפני שרטוב וקר מדי ולהגיש לכם מנת קיץ אחרונה.

השבוע מתחלפת לה השנה האזרחית, שנת התחשיבים הכלכליים שלנו, ואנחנו עורכים חשבונות ובודקים את מצבנו הפיננסי, מה צריך להתמיד בו, מה צריך להשתפר או להשתנות, חורף הוא זמן טוב למחשבות שיפור ושינוי, ובשבוע הבא נשתדל לשתף אתכם בכמה עניינים בנידון. ובינתיים –

שנה אזרחית חדשה וטובה, והמשך חודש טבת קריר אך נעים,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

ומה השבוע בסל?

יום שני:

 עגבניות – השלמה כדאי לשמור מחוץ למקרר  , מלפפונים – השלמה , בטטות , גזר , חסה , כרובית , בצל ירוק ,כרוב לבן או אדום , רוקט , פטרוזיליה , פלפל צהוב – השלמה  

ובסל הגדול תוספת של:

שומר עם העלים , ברוקולי , מנגולד

יום רביעי:

עגבניות – השלמה כדאי לשמור מחוץ למקרר  , מלפפונים – השלמה , בטטות ,תפוזים- השלמה , חסה , כרובית , בצל ירוק ,אבוקדו – השלמה , סלק אדום , פטרוזיליה , סלרי עלים   

ובסל הגדול תוספת של:

אפונה ,  ברוקולי , רוקט

מתכונים לבריאות:

השבוע האחרון עבר על משפחתי בשיעולים, התעטשויות, קינוחים ואמבטיות מרובות אדים, בקיצור – שפע של שפעת חורף. אפילו נטע, שלמרות שהיא מתעקשת לצאת לקור ללא מעיל כשאימה מולידתה עטופה במעיל, כפפות, כובע וצעיף, היא כמעט אף פעם לא חולה, הצטננה הפעם ומשתעלת כמנוע ישן במיוחד. בעקבות המצב, גייסתי את כל כוחותי הנפשיים והרחקתי את חששותיי והכנתי, לראשונה בחיי, מרק עוף אמיתי. באופן מפתיע (או שלא) יום לאחר הלגימות מן המרק המופלא, החלה המשפוחה להבריא בהדרגה. כמובן שזה חייב מיד להקדיש את המתכונים השבוע למתכונים מבריאים במיוחד לחורף, ועוד כשיש בסלים פטרוזיליה, גזר וסלרי, מה יש לדבר – אז שיהיה המון לבריאות, וכמובן לא לשכוח שחיוך וצחוק חשובים לא פחות מהמרק למלחמה בחיידקים ולהשבת הבריאות על כנה.

הפניצילין של היהודים – מרק העוף המסורתי של סבתא ועוד כמה גיוונים וגרסאות:
http://www.aish.com/hfamily/cooking/Chicken_Soup_and_Other_Remedies.asp

רשימה גדולה של מתכונים ורעיונות למטבח חורפי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/LiArtSR.jhtml?objNo=54933
ובמיוחד – טיפ שנותן כבוד לסלרי ומתכון לרוטב עלים ירוקים:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=254767&objNo=54933&returnParam=Y

לרציניים – מקלובה בשר כרובית וברוקולי:
http://www.hashulchan.co.il/_Recipes/Recipe.asp?CategoryID=107&ArticleID=10799

חורף צ'כי – מרק כרובית קטיפתי:
http://food.msn.co.il/msnFoodChannel/Print.aspx?tempName=Recipe&GUID=061f5f71-3ee1-4d75-b2e0-40eee1995632