7-9 בנובמבר 2022 – טנא ירוק, פרח לבן

טנא ירוק, פרח לבן, 
יין אדום, פת במלח – 
זה מה שיש, שב איתנו כאן.
נעמי שמר

12-dec-cauliflower-small

את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower=פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר. זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח ידי אדם, בדומה לטיפוח זנים עכשווי, רק הרבה הרבה הרבה יותר לאט. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של זנים חדשים לא נוצרו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי/ת, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן וילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו את הצמחים שהוציאו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים, אותם זרעו בעונה הבאה. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).

במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.

בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר קטיף הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב"שיזוף יתר"). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.

כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים כתב לי איתן מתל-אביב שהוא מגדל כרוביות ב"גינה לתושב", ובשנה הראשונה הוא קוטף את ראש הכרובית אך לא עוקר את הצמח, שנותן יבול נוסף גם בשנה השניה. נזכרתי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים, איננו משאירים ירקות לשנה הבאה כי היבול לרוב קטן), ביקשתי מאיתן שיספר לי עוד, והנה התשובה שלו:

"הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון  של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן "בייבי ברוקולי" נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית".

אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.

כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.

הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו כרוביות גם בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, טעיות ותעיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.

כבת למשפחת המצליבים יש בה מצבור חומרים מונעי סרטן (איתה בחבר'ה: כרוב ירוק וסגול, ברוקולי, קייל, קולרבי, רוקט, רשאד, גרגר נחלים, עלי חרדל, כרוב ניצנים, כרוב סיני, לפת, צנון וצנונית). הכוכבים הבולטים הם: סולפוראפן (Sulforaphane) ותרכובת אינדול. מעניין שהסולפוראפן נוצר בירקות רק כאשר חותכים אותם או נוגסים בהם, כלומר, כאשר בעל-חיים צורך אותם. הסולפוראפן הוא נוגד חמצון יעיל, אך בנוסף לכך, הוא מעלה את רמתם של אנזימי הגנה יחודיים בגוף, המשמשים מעין "שוטרים" שלוכדים את גורמי הסרטן, וגורמים להם לנוע עם זרם הדם ולהישטף מחוץ לגוף. האנזימים הללו הם גם נוגדי חימצון מצויינים, ובניגוד לנוגדי החימצון הרגילים, אינם מתכלים תוך כדי פעולתם. תרכובת אינדול המצוייה בכרובית ובקרוביה תורמת במיוחד להגנה מפני סרטן השד, על ידי השפעה על ההורמון אסטרוגן (בצורות מסוימות שלו עלול הורמון זה לעודד התפתחות סרטן שד). תרכובת האינדול מפעילה, מצד אחד, ייצור של אסטרוגן פחות פעיל, שאינו מעודד התפתחות סרטן שד, ומצד שני מקטינה ייצור צורה מזיקה יותר של אסטרוגן. כדי להפחית את הסיכון לסרטן מומלץ לאכול לפחות 2-3 מנות ירקות ממשפחת המצליבים בשבוע.

בנוסף על הפיטוכימיקלים שהיא חולקת עם משפחתה רבת העוצמה, מכילה הכרובית פיטוכימיקלים נוספים כמו פיטוסטרולים וחומצה גלוקארית שתורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. תרומה נוספת למלחמה בכולסטרול באה מהסיבים התזונתיים שהיא עשירה בהם, שמסייעים להסדרת העיכול ולמניעת עצירות, וכן להאטת ספיגת סוכר וכולסטרול מהמזון. וכמובן לא נשכח את האדון הנכבד ויטמין C – ב100 גרם כרובית מבושלת יש כמחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C!

למשפחת המצליבים יש קשר נוסף למניעת סרטן והוא מיוחד בעיני משום שהוא מראה, שוב, למה הטבע מורכב הרבה יותר ממה שנראה מלכתחילה כניתן לסיווג ל"טוב" ו"רע", "מועיל" ו"מזיק": התרומה הנוספת של הכרוב, הכרובית ואחיהם למלחמה בסרטן קשורה דוקא לאחד מהמזיקים המפורסמים ביותר של המשפחה הזו – לבנין הכרוב. נקבת הפרפר מטילה את ביציה כרגיל על צמחי המצליבים, ומהן בוקעים זחלים רעבים, שניזונים מעלי המשפחה המכובדת שלנו. הזחלים גם בולעים ומבודדים בגופם חומרים חריפים מיוחדים הקיימים בעלים (גליקוצידים חרדליים). כשהזחל גדל הוא משתמש בחומרים אלו כאמצעי הגנה: אם תוקף אותו חרק אימתני, הזחל מפריש גליקוצידים מרוכזים, שגורמים לגירוי בפה, בושט ובקיבת הטורף. בשלב הגולם מגן על עצמו לבנין הכרוב בעזרת רעלן מעניין: פירסין. זהו רעלן שמשמיד תאים ע"י שבירת הDNA שלהם. כל התאים מתים ומתחדשים, מלבד תאים סרטניים- חוקרים מצאו שהפירסין גרם לתשעה סוגים של תאים סרטניים "להתאבד". כך שגם בעקיפין, על ידי אירוח הזחל, שמציק לה ואוכל את עליה, מסייעת משפחת המצליבים המרטירית (אכן מצליבים-צלובים…) לסייע לנו במלחמה בסרטן.

הכרובית שאנחנו בעיקר מכירים היא לבנה וסיפרתי לכם על המאמץ המושקע כדי לודא שתהיה צחורה וזכה, אבל יש זני כרוביות בצבעים שונים: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית ירוקה מוזרה למראה, הנראית כמו ציור של אֶשֶר או לחילופין כמו עב"מ (מימין למעלה):

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת).

שבוע טוב של חורף (הלוואי שיגיע כבר ממש), תקוות למטר מרווה ממש בקרוב השבוע,
אלון, בת-עמי, דרור וצוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל, מרקד לצידה של הכרובית?

יום שני: דלורית/תירס צנונית/דייקון/לפת/שומר/סלק, פטרוזיליה/שמיר, מנגולד/קייל/תרד ניו זילנדי, בטטה, כרובית, בצל יבש/פלפל אדום/חצילים, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי/שעועית ירוקה, עגבניה, מלפפון, קולרבי

בארגז בגדול תוספת של: סלרי עלים/בצל ירוק/כרישה, טאטסוי/רוקט, כרוב/נתח דלעת

בארגז הפירות: תפוח עץ ירוק או אדום, בננה, אבוקדו, קרמבולה, תפוז/קלמנטינה.

יום רביעי: פלפל אדום/פלפל חריף/בטטה, כרובית, תירס/בצל, פטרוזיליה/שמיר/רוקט, צנונית/דייקון/שומר, קלרבי/סלק, מלפפון, עגבניה, מנגולד/קייל, חציל. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/בצל ירוק/סלרי עלים.

בארגז בגדול תוספת של: כרוב, דלעת, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה/ארטישוק ירושלמי, תרד ניו זילנדי/טאטסוי

בארגז הפירות: תפוח עץ ירוק, בננה, אבוקדו, קרמבולה, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

21-23 בפברואר 2022 – הכרובית של אֶשֶר

השבוע חוזר אלינו הגשם והחורף, ולאחר עבודה מאומצת בשדה השמשי בשבוע שעבר, אנחנו מקבלים את פני המטר בברכה. השנה הרחבנו מעט את שטח השדה והוספנו חלקות חדשות וצעירות. החוויה של עבודה בחלקה חדשה היא תמיד מבלבלת מעט ודורשת מאיתנו להיזכר בהתחלות שלנו בעבר – הקרקע עדיין אינה פוריה כמו זו שאנחנו מכירים אחרי שנים של עיבוד אורגני, הניקוז בחלקה חדשה מתעתע ולעתים מפתיע וסוחף חלק מהאדמה, החלקה אינה פריכה ומאווררת לעומק בניגוד לערוגות בהן הוספנו קומפוסט מדי עונת גידול ושלתוכן הוכנסו והתקמפסטו חלקי הצמחים בסוף העונה לאורך שנים של חקלאות אורגנית. לכן – בחלקות החדשות הצמיחה אינה אחידה ומוצלחת כמו שאנחנו רגילים בחלקות הותיקות: במקומות מסויימים בערוגה הירקות צומחים באון ובמרץ ובבריאות, וממש בסמוך – הכל תקוע, ומתקדם לאט לאט ובקושי. אנחנו מזכירים לעצמנו שוב ושוב שבחלקת חדשות כמעט תמיד אנחנו פוגשים מצבים כאלה של אי אחידות ושל בלבול בצמיחה, שאין מה להיבהל או לדאוג – הזמן, הקומפוסט והעיבוד האורגני יעשו את שלהם.

בערוגת הכרובים שצומחת עתה בשדה התופעה הזאת גורמת לכך שהכרוביות החביבות מתקדמות לאט ובחוסר אחידות, וכשעשינו סיור כדי לראות כמה כרוביות נוכל לקטוף השבוע גילינו שהמספר נמוך בהרבה ממה שציפינו. לשמחתנו – רשת החקלאים האורגנים בארץ הולכת ומתרחבת משנה לשנה והאפשרות להיעזר בחקלאי/ת עמית מועילה ממש בזמנים כאלה – והשבוע קנינו ממגדל אורגני אחר כרוביות אלמוגים יפיפיות וטריות לשים לכם בארגזים. כך מעז יצא מתוק – ומ"גמגום" הצמיחה בערוגות החדשות זכינו לשלוח לכם את אחת מהחברות היפות והמיוחדות ביותר במשפחת הכרוביים, תראו אותה:

הכרובית המיוחדת הזאת זכתה לשמות רבים המנסים לתאר צדדים שונים בה: כרובית (או ברוקולי או כרוב) רומנסקו (כרובית רומית-איטלקית), כרובית פירמידה, ובעברית – כרובית אלמוגים. למרות הבלבול השמות, מדובר בכרובית, לא בכרוב או ברוקולי, צבעה הירקרק-צהבהב (יש לגוון הזה אפילו שם בעברית – תרוג) יצר אגדה אורבנית שהיא שילוב של ברוקולי וכרובית (על משקל וכך נולד הצבע הירקרק) – ולא כך הדבר. כולם, כמובן, קרובי משפחה (או כרובי משפחה במשחק מילים שחביב על בנותי), אבל היא שייכת לענף הכרוביות המשפחתי: Brassica oleracea var. botrytis, (שמשמעו אשכול/מיקבץ, בשל צורתה, שעוד נדבר בה). היא אכן פותחה באיטליה (שם כותבים עליה לראשונה במאה ה-16) ולכן השם רומנסקו (רומאית) מתאים לה. ניצני התפרחות היפיפיים שלה מסודרים בצורת אינספור פירמידות קטנות שיוצרות יחד מעין פירמידה גדולה, ולבשלנים הישראלים היא הזכירה אלמוגים (די בצדק).

המבנה הפרקטלי שלה די מדהים. לכל הכרוביות, וגם הברוקולי יש מבנה פרקטלי וספירלי בעל חזרות מדוייקות על פי תכנית מתמטית ממש (מספרי פיבונאצ'י, למי שרוצה להעמיק). אצל הכרובית האלמוגית – הזויות החדות של המבנים החרוטים שלה, שכמו מטפסים במדרגות לולייניות על כיפות קטנות, מאפשרים הבחנה ברורה בדפוס והתפעמות של ממש מהיופי הזה: אם תבחנו מקרוב את הפרחים הקטנים מהם מורכבת כרובית האלמוגים, תגלו שהם דומים במדויק לכל הראש עצמו, ממש העתק מיניאטורי שלו. אם תתקרבו עוד, תגלו שגם הן מורכבים מספירלות גבשושיות, כל אחת מהן העתק זעיר של השלם. הצורה חוזרת על עצמה בקנה מידה הולך ופוחת – עד לכמעט אי-נראות. יש לכרובית איזה סיפור עם הכמיהה לאינסוף… זהו הפרקטל –  צורה גאומטרית המורכבת מעותקים מוקטנים של עצמה (זהים או דומים). פרקטלים הם דגם נפוץ בטבע, והם מופיעים גם בצמחים נוספים, בעלי חיים ומבנים טבעיים אחרים (פתית שלג, קונכיות שונות, עלים, אינטרובלים וכו).

המבנה הפרקטלי של הכרובית כבר תואר במדויק ובחישובים מתמטיים, אבל לא היה ידוע כיצד זה קורה – מהו התהליך הבוטאני הגורם לכרובית לצמוח כך? צוות מחקר בהובלת שני מדענים צרפתים (כריסטוף גודן ופרנסואה פרסי), שחוקר את הענין כבר למעלה מעשור, גילה שיש לכרובית חסר בגן מסויים שגורם לנסיונות הפריחה שלה להיכשל – המריסטמות (רקמות תאים שיכולות להתפתח לגבעול/עלה/ניצן) שלה מנסות להפוך לניצני פרחים, אבל נכשלות, ובמקום זה מתפתחות לחוטר/גבעול זהה, אך קצת קטן יותר, ואז מנסות שוב – מה שאנחנו רואים הוא בעצם טיוטות הניסיונות האלה, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בגודל הולך וקטן, הולך ומזדער, ובמקום לייצר פרח, מייצרות עוד חוטרים קטנים מסודרים בחזרתיות מדהימה. (מי שרוצה לקרוא עוד, יכול/ה כאן).

כאמור, כבר מהמאה ה16 היא מוכרת באיטליה, וגם לשאר אירופה היא הגיעה כבר מזמן. אצלנו נעשו ניסיונות לגדל אותה כבר לפני יותר מעשור, אבל הזנים האירופאים לא היו מתאימים לכאן, והכרוביות שצמחו היו די מאכזבות, לא אחידות, ופחות מלהיבות. בשנים האחרונות, לאחר פיתוח וטיפוח של חברת "הזרע", שבחרה זן צרפתי ואקלמה אותו לישראל, נכנס לגידול זן בשם "סליו", שמותאם לישראל ונראה שהוא מוצלח ומתחיל להיראות יותר ויותר גם בשווקים ובמטבחים בישראל.

היא אינה לבדה בייחודיותה במשפחת הכרוביות. אנחנו מכירים אמנם, בעיקר, את הכרובית הלבנה "הרגילה", אבל כרוביות מגיעות במגוון בצבעים שונים: הנה כמה דודניות בתמונה קבוצתית מרהיבה: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית האלמוגים החביבה שלנו:

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת). כמו שאמרנו, הכרובית האלמוגית היא… כרובית. אמנם נראית קצת שונה, אבל טעמה כשל כרובית. יש יגידו שהיא מעודנת יותר ובעלת טעם אגוזי (אני מוכרחה לומר שלי היא מרגישה פשוט כרובית…). במרקמה היא עדינה יותר מהכרובית הרגילה ולכן משך הבישול או האפיה שלה קצרים יותר. הערכים התזונתיים שלה הם כשל כרובית: עשירה בויטמינים (C, K, A, B), סידן, ברזל, חומצה פולית וסיבים תזונתיים ועוד מלא דברים טובים שיש בכרובית ובבני המשפחה.

מקוים שכרובית האלמוגים תביא איתה פליאה, הנאה, חיוך ו…תיאבון!
שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

כבר כמה שבועות שהקור מאוד משפיע על המלפפונים והעגבניות ומאט משמעותית את הצמיחה שלהם. יש התחלה של חזרה לעניינים, והשבוע הצלחנו לקטוף קצת מלפפונים אצלנו ולהשלים קצת ממגדל אחר, אבל עדיין אין לנו די מלפפונים לשים לכולכם בארגזים. קנינו גם פלפלים אדומים מתוקים וטעימים, והשבוע בארגז יש פלפלים, ולחלק מכם גם מלפפונים. מקוים שאנחנו בדרך לחזרה לשגרת המלפפונים.

יום שני: כרוב/בטטה, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, כרובית/כרובית אלמוגית, כרישה/שום ירוק, בצל טרי, גזר/שומר/סלק, אפונת גינה או אפונת שלג/פול ירוק/קולרבי, עגבניה, מלפפון /פלפל אדום מתוק, חסה. בארגזים קטנים בלבד: מנגולד/קייל/תרד.

בארגז הגדול גם: דייקון/צנונית/לפת, סלרי שורש או סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, ברוקולי/קישוא/זוקיני/נתח דלעת, תפו"א.

בסל הפירות: תפוח אדום/אגס/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית/לימון, בננה.

יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, גזר, כרובית אלמוגית/כרובית, אפונת שלג או אפונת גינה/פול ירוק/נתח דלעת, חסה, בצל טרי, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים או סלרי שורש, מלפפון/פלפל אדום מתוק, עגבניה, כרוב/ברוקולי, לפת/קולרבי/שומר/דייקון/צנונית.

בארגז הגדול גם: תרד/מנגולד/קייל, תפו"א/בטטה/סלק, כרישה/שום ירוק.

בסל הפירות: תפוח אדום/אגס/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית, בננה/לימון.

1-3 בנובמבר 2021 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק וה"פרימיטיבי", פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו, חידשו ושינו, באיטיות ובסבלנות. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ברוקולי וכרובית

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי גם ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, אלא בעזרת התבוננות מדויקת וכושר אבחנה, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר השרבי המוזר של תחילת נובמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: קולרבי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/לוביה עיראקית קצרה, מנגולד/קייל/טאטסוי/רוקט, כרובית/כרוב/ברוקולי, נתח דלעת/גזר, לפת/דייקון/שומר, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/סלק אדום, בטטה.

בארגז הגדול גם: פלפל אדום/חציל, חסה, בצל ירוק/בצל יבש.

בארגז הפירות: אפרסמון/תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

יום רביעי: קולרבי, סלרי עלים/סלק אדום/בצל ירוק, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/לוביה עיראקית קצרה, רוקט/עלי בייבי/טאטסוי, כרובית, פלפל/חציל/תפו"א, לפת/דייקון/שומר/גזר, מלפפון, עגבניה, חסה, בטטה/נתח דלעת.

בארגז הגדול גם: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, ברוקולי/כרוב.

בארגז הפירות: אפרסמון/תפוח עץ, בננה, רימון, אבוקדו, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

11-13 בינואר 2021 – טנא ירוק, פרח לבן

כמו רבים, גם אנחנו התעוררנו בשבוע שעבר לבקרים אפופי ערפילים, האויר היה דחוס בחלקיקי מים קטנטנים ולחים שחסמו לנו את שדה הראיה עד למרחק של מטרים ספורים. הקטיפים האחרונים של הבוקר היו אפופי קסם ערפילי… הערפל הזה הוא משהו שאנחנו מכירים מהאביב, כשהאויר חמים, ומסתבר שגם בחורף משוגע כמו השנה, כשהכל שמשי וחמים ואביבי, יש ערפל אביבי בתחילת ינואר… שולחים לכם תמונה שצילם איל בשדה בבוקר רביעי שעבר…

מקוים שהשבוע כבר ישוב אלינו הגשם, מצפים לו לקראת חמישי או שישי, גשם בוא!

טנא ירוק, פרח לבן, 
יין אדום, פת במלח – 
זה מה שיש, שב איתנו כאן.
נעמי שמר

היא איתנו כבר כמה חודשים, מבקרת בארגזים בהתמדה ובשקט, בצניעות האופיינית לה. מגיעות לה כמה מילים – אז הנה השבוע על:

12-dec-cauliflower-small

את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower=פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר. זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח ידי אדם, בדומה לטיפוח זנים עכשווי, רק הרבה הרבה הרבה יותר לאט. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של זנים חדשים לא נוצרו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי/ת, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן וילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו את הצמחים שהוציאו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים, אותם זרעו בעונה הבאה. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).

במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.

בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר קטיף הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב"שיזוף יתר"). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.

כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים כתב לי איתן מתל-אביב שהוא מגדל כרוביות ב"גינה לתושב", ובשנה הראשונה הוא קוטף את ראש הכרובית אך לא עוקר את הצמח, שנותן יבול נוסף גם בשנה השניה. נזכרתי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים, איננו משאירים ירקות לשנה הבאה כי היבול לרוב קטן), ביקשתי מאיתן שיספר לי עוד, והנה התשובה שלו:

"הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון  של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן "בייבי ברוקולי" נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית".

אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.

כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.

הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו כרוביות גם בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, טעיות ותעיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.

כבת למשפחת המצליבים יש בה מצבור חומרים מונעי סרטן (איתה בחבר'ה: כרוב ירוק וסגול, ברוקולי, קייל, קולרבי, רוקט, רשאד, גרגר נחלים, עלי חרדל, כרוב ניצנים, כרוב סיני, לפת, צנון וצנונית). הכוכבים הבולטים הם: סולפוראפן (Sulforaphane) ותרכובת אינדול. מעניין שהסולפוראפן נוצר בירקות רק כאשר חותכים אותם או נוגסים בהם, כלומר, כאשר בעל-חיים צורך אותם. הסולפוראפן הוא נוגד חמצון יעיל, אך בנוסף לכך, הוא מעלה את רמתם של אנזימי הגנה יחודיים בגוף, המשמשים מעין "שוטרים" שלוכדים את גורמי הסרטן, וגורמים להם לנוע עם זרם הדם ולהישטף מחוץ לגוף. האנזימים הללו הם גם נוגדי חימצון מצויינים, ובניגוד לנוגדי החימצון הרגילים, אינם מתכלים תוך כדי פעולתם. תרכובת אינדול המצוייה בכרובית ובקרוביה תורמת במיוחד להגנה מפני סרטן השד, על ידי השפעה על ההורמון אסטרוגן (בצורות מסוימות שלו עלול הורמון זה לעודד התפתחות סרטן שד). תרכובת האינדול מפעילה, מצד אחד, ייצור של אסטרוגן פחות פעיל, שאינו מעודד התפתחות סרטן שד, ומצד שני מקטינה ייצור צורה מזיקה יותר של אסטרוגן. כדי להפחית את הסיכון לסרטן מומלץ לאכול לפחות 2-3 מנות ירקות ממשפחת המצליבים בשבוע.

בנוסף על הפיטוכימיקלים שהיא חולקת עם משפחתה רבת העוצמה, מכילה הכרובית פיטוכימיקלים נוספים כמו פיטוסטרולים וחומצה גלוקארית שתורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. תרומה נוספת למלחמה בכולסטרול באה מהסיבים התזונתיים שהיא עשירה בהם, שמסייעים להסדרת העיכול ולמניעת עצירות, וכן להאטת ספיגת סוכר וכולסטרול מהמזון. וכמובן לא נשכח את האדון הנכבד ויטמין C – ב100 גרם כרובית מבושלת יש כמחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C!

למשפחת המצליבים יש קשר נוסף למניעת סרטן והוא מיוחד בעיני משום שהוא מראה, שוב, למה הטבע מורכב הרבה יותר ממה שנראה מלכתחילה כניתן לסיווג ל"טוב" ו"רע", "מועיל" ו"מזיק": התרומה הנוספת של הכרוב, הכרובית ואחיהם למלחמה בסרטן קשורה דוקא לאחד מהמזיקים המפורסמים ביותר של המשפחה הזו – לבנין הכרוב. נקבת הפרפר מטילה את ביציה כרגיל על צמחי המצליבים, ומהן בוקעים זחלים רעבים, שניזונים מעלי המשפחה המכובדת שלנו. הזחלים גם בולעים ומבודדים בגופם חומרים חריפים מיוחדים הקיימים בעלים (גליקוצידים חרדליים). כשהזחל גדל הוא משתמש בחומרים אלו כאמצעי הגנה: אם תוקף אותו חרק אימתני, הזחל מפריש גליקוצידים מרוכזים, שגורמים לגירוי בפה, בושט ובקיבת הטורף. בשלב הגולם מגן על עצמו לבנין הכרוב בעזרת רעלן מעניין: פירסין. זהו רעלן שמשמיד תאים ע"י שבירת הDNA שלהם. כל התאים מתים ומתחדשים, מלבד תאים סרטניים- חוקרים מצאו שהפירסין גרם לתשעה סוגים של תאים סרטניים "להתאבד". כך שגם בעקיפין, על ידי אירוח הזחל, שמציק לה ואוכל את עליה, מסייעת משפחת המצליבים המרטירית (אכן מצליבים-צלובים…) לסייע לנו במלחמה בסרטן.

הכרובית שאנחנו בעיקר מכירים היא לבנה וסיפרתי לכם על המאמץ המושקע כדי לודא שתהיה צחורה וזכה, אבל יש זני כרוביות בצבעים שונים: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית ירוקה מוזרה למראה, הנראית כמו ציור של אֶשֶר או לחילופין כמו עב"מ (מימין למעלה):

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת).

שבוע טוב של חורף קייצי, תקוות למטר מרווה לקראת סוף השבוע,
אלון, בת-עמי, דרור וצוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל, מרקד לצידה של הכרובית?

יום שני: קייל/מנגולד/תרד/טאטסוי, חסה/רוקט/מיזונה, ארטישוק ירושלמי/אפונת שלג או אפונת גינה, כרובית, מלפפון, עגבניה, לפת/סלק/דייקון, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, ברוקולי, גזר, בצל לח/כרוב.

בארגז בגדול תוספת של: סלרי עלים או שורש/פטרוזיליה שורש, קלרבי/שומר, תפו"א/פול ירוק.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום/קיווי, אבוקדו, תפוז/פומלית, קלמנטינה.

יום רביעי: מיזונה/חסה, קייל/מנגולד/תרד/טאטסוי, שומר/דייקון/לפת, ארטישוק ירושלמי/אפונת גינה או אפונת שלג, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, בצל/כרישה, גזר, מלפפון, עגבנייה, ברוקולי/כרוב, כרובית.

בארגז הגדול תוספת של: תפו"א/פול ירוק, סלרי עלים או שורש/ פטרוזיליה שורש, סלק/קלרבי.

בארגז הפירות: אבוקדו, תפוח עץ אדום, תפוז/פומלית, קלמנטינה.

11-13 בנובמבר 2019 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים,: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ונטיותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

זה ארך זמן רב – ההתפתחות הזו לכיוונים השונים, בה כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורים ונאמנים, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר…?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר השרבי המוזר של נובמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/טאטסוי, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/ארטישוק ירושלמי, בטטה, חצילים/פלפל אדום, מלפפון, עגבניה, כרובית/ברוקולי, גזר, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה/מיזונה/רוקט. בארגזים קטנים בלבד: צנונית או דייקון.

בסל הגדול גם: כרוב/סלק, בצל ירוק/סלרי עלים, שומר/לפת, דלעת/במיה.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה, תפוז/קלמנטינה, פומלית, קיווי.

יום רביעי: בטטה, כרובית/ברוקולי, עגבניה, חצילים/פלפל, גזר, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית/במיה/ארטישוק ירושלמי, חסה/מיזונה/רוקט, מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל/טאט סוי. בארגזים קטנים בלבד: לפת/צנונית/דייקון.

בסל הגדול גם: שומר/קולרבי, נתח דלעת, בצל ירוק/סלרי עלים, כרוב/סלק.

בסל הפירות: אבוקדו, בננה/תפוח עץ, קלמנטינות, קיווי.