עלון 287, 15-17 במרץ 2010, כ"ט אדר-ב' ניסן תש"ע

פסח כבר באופק, ואנחנו כרגיל מעדכנים בשינויים הצפויים לקראת החג. השבוע יהיו בארגזים פתקים מודפסים שתוכלו לתלות על המקרר לתזכורת, הנה גם הגירסא האלקטרונית:
שינוי מועדי משלוח בפסח:
בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על רביעי (31 במרץ) ושני (5 באפריל) ולכן:
– מי שמקבל ארגז ביום שני יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: יום ראשון 28 במרץ, יום שני 12 באפריל
– מי שמקבל ארגז בימי רביעי יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: 24 במרץ, 7 באפריל

מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים, שימו לב שאנחנו "מתעלמים" מהשבוע של פסח, ולכן לכולכם יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתי קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החג, צרו איתי קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום חמישי, 1 באפריל, י"ז ניסן (ב' חול המועד). בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ולבשל מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).
_________________________________________

שיר שעבר בעשב

תוך כדי עישוב ערוגות השבוע חשבתי על השרירותיות המסויימת שבקביעה מה יהיה גידול תרבות שישאר הערוגה בזמן העישוב, ומה יחשב "עשב בר" ויתלש החוצה. זה היה בולט במיוחד כי עישבנו את ערוגת המנגולד הצעירה שלנו – ולפעמים בין השורות צמחה סילקא – עלי סלק הבר, דודנים לא כל כך רחוקים של המנגולד. המנגולד הצעיר קיבל יחס של יורש עצר: ניקינו עלים פגועים, עישבנו את סביבתו ותיחחנו קלות את קליפת האשמה שהתקשתה לאחר הגשם. הסילקא, לעומת זאת, נתלשה בהינף אצבעות וחסל.

בתקופה הזו השדה שלנו גדוש ופורח בעשבי בר רבים. הסיור של אורי מאיר צ'יזיק שהתקיים אצלינו לפני כשבוע הביא אותי להתבונן כל השבוע לא על השתילים הצומחים בערוגות, אלא דווקא על אלו שצומחים בר בשבילים, בצידי הערוגות או בשולי השדה. שוב ושוב נדתי בראשי לגדילן, לסרפד, לסלקא ולחרדל, נותנת להם מקום של כבוד ושל שייכות בשדה. ובכל זאת… כשאנחנו צריכים להחליט מי יקבל את מנת המים שמקציבה הטפטפת בערוגה – המנגולד העל השדרה הרחבה והעלים הגדולים זוכה לבכורה על פני הסילקא הצנועה יותר (אך הטעימה לא פחות, יש יגידו אף יותר).

טוב שלשדה שלנו יש עדיין שוליים רחבים ומלאי עשבי בר, מתוכם חשבתי לספר לכם, גם בעזרת ספרו החדש של אורי, על כמה מהם. לפעמים קוראים לעשבי הבר "עשבים שוטים" או "עשבים רעים", שמות שגויים ממש, שכן, שוטים הם בודאי שלא, להיפך, כמו נערי רחוב קשוחים, עשבי הבר שמחוייבים לשרוד בכוחות עצמם וללא סיוע מבני האדם (ולעיתים למרות מאבק לא פשוט איתנו), הם נבונים וחריפים ומלאי תחבולות. רעים הם בודאי לא. מבט אחד בהם, נגיסה אחת בצרור עלים טריים ועם כל השעות שצברתי בעישוב עיקש של עשבים רבים, לא יכולה להיות בלבי טרוניה כלפי הצמחים היפים, הטעימים, הבריאים והמועילים האלה, שנשארו לחיות בינינו לא מתורבתים ולא מעונבים, אלא כצמחי בר.

ראשונה בואו נדבר על הסילקא – הסלק המצוי בעברית תקינה:

silka silka1

סלק הבר הוא אבי אבותיהם של שורש הסלק ושל המנגולד. שורש הסלק פותח במהלך השנים על ידי ברירה וטיפוח של חקלאים רבים כדי להצמיח שורש מתוק ועסיסי. סלק הסוכר, גם הוא שורש מתוק (אך לבן) שטופח, כדי להפיק ממנו סוכר. המנגולד פותח בזכות שדרתו העבה והפריכה, תחילה כתחליף חורפי לקרדון (cardoon), ירק ממשפחת הארטישוק שמצמיח שדרה רחבה. (אגב, מכאן שמו האנגלי של המנגולד: swiss chard = קרדון שוייצרי). סלק הבר לוקט ונאכל כאן כנראה כבר לפני שנים רבות. הסברה היא שמה שמכנים חז"ל "תרדין" הוא בעצם סלק הבר. כדרכם של ירוקים, עלי הסלק מזינים מאוד, מסייעים למערכת העיכול, ובעיקר לטיפול בכיבים, ומחזקים את הדם והכבד. הם יעילים גם כדי לרפא פצעים חיצוניים ועקיצות. במי הבישול בו בושלו טובים משתמשים לטיפול בבעיות עור בקרקפת.
טעמו של סלק הבר מזכיר מנגולד ובכל זאת… שונה. יש לו טעם מרוכז ופראי יותר. מאוד מאוד מומלץ לנסות אותו, גם אם אכלתם כבר הרים של תבשילי מנגולד בחייכם. זהו משהו אחר, ושווה לטעום ולהרגיש את הטבע והבר על הלשון. לא משהו שאני יכולה להסביר במילים, צריך לטעום. מתכונים מצויינים תמצאו בספר של אורי וגם בכל מתכון שממליץ על שימוש במנגולד, ניתן להחליף בעלי סלק בר.

החרדל הלבן (שפרחיו בעצם צהובים) פורח עכשיו בכל פינה:

hardal_lavan hardal_lavan1 hardal_lavan2

שבועות החום שהיו ועודם הביאו להתפרצות מוקדמת של הפריחה המוכרת והמשמחת הזאת. אני אומרת משמחת בעירבון מוגבל, משום שחרדל הוא אחד מעשבי הבר הנפוצים ביותר בשדות מעובדים, וזרעיו יכולים להשמר בקרקע גם 17 שנה. לאי אפשר לקרוא לו "שוטה", נכון? גם חרדל היא גידול שתורבת על ידי האדם, הפעם בעיקר לשם זרעיו, מהם מפיקים את תבלין וממרח החרדל המוכרים, וכמובן את שמן זרעי החרדל שנמצא בשימוש נרחב בהודו למשל. אתם מכירים את הפן הנוסף של החרדל המתורבת המופיע בארגזים בצרורות החרדל הירוק והסגול שאתם מקבלים לפעמים. העלים המתורבתים גדולים יותר ומחוספסים פחות מחרדל הבר, ולכן נעימים יותר לשימוש ולחך המפונק שלנו, אבל עלי חרדל הבר הם טעימים ומצויינים גם הם.
זרעי החרדל מקלים על עצירות, משתנים ומורידים חום. מריחה חיצונית של השמן המופק מהם מסייעת להקלת כאבי מפרקים וכאבים שונים, ואף לטיפול בדלקות אזניים. אפשר ללקט את הזרעים לשם הכנת ממרח חרדל ביתי, ואפשר להנות מהעלים (שבתקופה הזאת, לאחר הפריחה הם קטנים ועדינים יותר) כדי לתבל מטבלים או להוסיף לסלט. טעמם, כמובן, חריף, אבל בהחלט לא נורא. גם הפרחים אכילים וטעימים, והם, למעשה, הבחירה שלי לליקוט לסלט שמתווספים לו גם הצבע והפרחוניות וגם הטעם של הטבע העונתי בתחילת האביב.

שלישי ובעל מקום של כבוד הוא הסרפד הצורב:

sirpad_tzorev sirpad_tzorev1

שמו אמנם הוא שם נרדף למשהו שיש להיזהר ממנו, אבל בפירוש לא להימנע. אחד הדברים שלימוד אותנו אורי בסיור היה כיצד לקטוף עלי סרפד בלי להיצרב: החומצה הצורבת שעל עלי הסרפד נמצאת בקצוות קוציצים זעירים שנמצאים על פני העלה – בחלקו העליון, הפונה לשמש. אם תגשו לעלה מצידו התחתון ותקפלו אותו כלפי פנים, כך שפני העלה יהיו מקופלים פנימה, ואז תמוללו את העלה בין האצבעות, תשברו בעצם את הקוציצים הקטנים וכך תנטרלו את החומצה הצורבת. גם חליטה במים רותחים או ריסוק בבלנדר מבטלים את פעולת הצריבה.
ולמה כל זה כדאי? ראשית בגלל עושרו התזונתי של הסרפד: סידן, ברזל, אשלגן המנקים את הדם ומחזקים את מערכת החיסון ואת הגוף בכלל. מומלץ מאוד לנשים בהריון לעידוד טבעי של רמות הברזל. חליטה מעלי סרפד (טריים או יבשים) מסייעת לספיגת ברזל, מפחיתה דימום ומגבירה יצור חלב ולכן הוא מצויין לתקופת הווסת, ההריון וההנקה. בזרעי הסרפד השתמשו לריפוי אסטמה, בעיות הקשורות במערכת העיכול ובדרכי השתן ועוד ועוד. באופן מפתיע (ואולי לא) דווקא צריבת הסרפד יעילה לסובלים מדלקת מפרקים ומכאבים עצביים. הצריבה והתגובה של הגוף לה מסייעת להקלה על כאבים ולריפוי דלקת.
מסרפד אפשר להכין קציצות נפלאות, מרקים וקישים. יש לו טעם שלא דומה לדברים אחרים. ירוק ממש ואדמתי משהו. טעים ביותר ושווה את חרדת (וחדוות) הליקוט. אם בכל זאת אתם חוששים מהצריבה – לקטו אותו בעזרת כפפות גומי או שקית ניילון.

אחרונה חביבה בחרתי לספר לכם על החומעה, שהיתה האהובה על נטע, בכורתי, מבין כל העשבים שליקטנו ביום שישי שעבר:

humade1 humade

אין בכך פלא, שכן הילדה מכורה לחמציצים, והחומעה חמצמצה כמותם. החומעה גם היא ידועה כצמח תרבות, בעיקר באירופה (השם הוא sorrel), אך לפעמים תוכלו למצוא חומעה תרבותית גם כאן בשווקים, בדרך כלל היא משווקת תחת השם "חמציץ". זיהוי אחד של החומעה הוא בהתבוננות בעלה – עלי החומעה המאורכים אינם מגיעים עד לבסיס הגבעול, ובתחילתם תוכלו למצוא גבעול בשרני וחמצמץ, זאת בניגוד לעלים דומים אחרים (עולש למשל) בהם אין גבעול בתחילת העלה.
מחומעה מכינים בעיקר מרקים חמצמצים. אלו מרקים שניתן להכין גם עם עלים ירוקים אחרים ולהחמיץ בלימון, אבל אם יש חומעה – טוב הדבר על אחת כמה וכמה. הבדואים אוכלים את עליה מבושלים, סחוטים ומעורבבים בחלב חמוץ. אפשר להשתמש בה גם למתכוני עלים ירוקים אחרים – לקציצות, סלטים או כיסנים ממולאים בירק. חמצמץ וטעים. כדאי לא להגזים כי יש בה חומצה אוקסלית, שבכמויות גדולות לא טובה לנו.

יש עוד רבים וטובים בשדה שלנו: הגדילן, העולש, כף אווז, ילקוט הרועים, חמציצים, שומר בר, וכמובן, יקירתנו הח'ביזה. תוכלו לפגוש את כולם גם בטיולים ברחבי הארץ בעונה זו, או בחלקות מוזנחות ונטושות בכל פינה, גם בעיר. חשוב לזכור שלא כדאי לקטוף משולי כבישים המפויייחים בעשן מכוניות, ומחלקות שיש חשש שמרססים אותן. מכל שאר הטבע והבר – טעמו ותהנו.

שיהיה שבוע טוב, למרות החום והיובש ותקוות לגשם מרענן לקראת סופו,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

_________________________

מה בסלנו המתורבת השבוע?

יום שני: מלפפונים, גזר, פטרוזיליה, פול ירוק, תפוחי אדמה, עגבניות, ברוקולי, סלרי עלים, כרובית, שום ירוק, כרוב לבן – רק לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: קייל אדום, שומר, כרישה, בצל ירוק

יום רביעי: ברוקולי, פטרוזיליה, עגבניות, סלרי שורש, כרוב או קייל או מנגולד, בצל ירוק, גזר, חסה, שומר, תפו"א, מלפפונים.

ובסל הגדול תוספת של: כוסברה,, פול או פטרוזיליה שורש, כרובית

__________________________

מתכוני עשבי בר (אפשר גם לאלתר על מתכונים של אותם העלים בגרסתם המתורבתת)

מאפה פילו במילוי עלי סלק בר

עלי סלק בר על אורז

עלי חרדל עם לבנה

סלט רשאד וחרדל בר

כיסוני סרפד ואזוב

מרק סרפדים

מרק חומעה

רוטב חומעה

עלון 86, 19-21 בדצמבר 2005

סוף סוף גשם והרהורים נוספים על עשבים

את העלון הזה אני כותבת בסוף השבוע, כשטיפות גדולות של גשם נושרות בחלון, ואני מדמיינת את החיוך הגדול הפרוש על פניהם של הירקות בשדה. כבר ארבעה שבועות לפחות שהם מבולבלים משהו – לא ברור מהי העונה. אמנם גשם ראשון מרווה ומרענן ירד כבר בנובמבר, והיתה תחושה שבא החורף, אך הנה פתאם נחתו עליהם שבועות יבשים, חמים, מאוד מפתיעים. החרקים האביביים חזרו לנקב את העלים, הטפטוף הוא שהשקה אותם, כרגיל בחסכון ובדיוק, והשמש החמימה גרמה להם "לתת ספרינט" של צמיחה. ועם כל הספרינט העליז הזה, של הרבה אנרגיה ירוקה צומחת, התגנבה לה תמיהה מסויימת – מה קורה איתו עם החורף הזה, ואפילו חשש: האם הוא יגיע? האם יהיה די גשם, או שלפנינו שנה שחונה?
אז אתמול נשמנו לרווחה, לאחר שבוע נוסף של שמש, סיימנו את העבודה ביום חמישי כשהשמיים שמעלינו כבר מתעננים ומתערפלים, ותחושה של לפני גשם עומדת באויר, ואכן, ביום שישי הגיע הגשם, תחילה זרזיף קטן ואחר כך טיפות יפות וגדולות. בשבוע הבא נבדוק את מד הגשם לראות כמה מילימטרים של מים ספגה האדמה.
השבועות הללו של השמש גרמו לנו להספק יפה ביותר מבחינת ניקוי השדה מהקיץ. בכל שנה אנחנו רוצים להשאיר את שיחי העגבניות, המלפפונים והפלפלים של הקיץ עד שהם מפסיקים לגמרי להניב, לפעמים זה אומר עד הדקה האחרי-אחרונה. מה שגורם לקונפליקט עם הצורך שלנו להוציא את החיפויים ולהכין את הערוגות לחורף, משום שבדקה האחרי-אחרונה החורף כבר כאן, וקשה עד בלתי אפשרי להיכנס עם הטרקטור לעיבוד הקרקע. השנה אנחנו במצב מצויין, כי השמש הבלתי צפויה פתחה בפנינו חלון הזדמנויות בדקה האחרי-אחרונה, וערוגות רבות נוקו ועובדו לקראת החורף.
גם העישובים התקדמו יפה, וניקינו מספר ערוגות בעזרת מעשבת הגלגל בשילוב הידיים המאומנות שלנו. ידענו שאנחנו בקצב טוב של עישוב כשהגענו לערוגת הפול. פול הוא גידול מהיר וחזק, ותמיד מצליח לגדול מהר יותר מהעשבים, ולהצל על הקרקע. הוא גם מספיק חזק ולכן לא מוטרד או מופרע יותר מדי מעשבים הגדלים בערוגתו. בשל התכונות החביבות האלה, הוא תמיד נותר אחרון בסדרי העדיפות של העישוב, ובדרך כלל זה אומר שכמעט לא מגיעים לעשב אותו. הפול עצמו בדרך כלל יסתדר, אלא שהקטיף במקרה כזה הוא קשה מאוד (נסו לתאר לעצמכם קטיף פול ביער גשם נמוך…) ובעיה נוספת היא שהעשבים מגיעים להפקת זרעים ובעצם מנביטים את עצמם מחדש לקראת השנה הבאה. עישוב הפול השבוע היווה טפיחה על השכם – אם הגענו לפול, סימן הוא שאנחנו בקצה רשימת העישובים. איזה יופי.
כדונם מהשדה נזרע ממש השבוע בחילבה – גידול כיסוי שמטרתו לטייב את הקרקע, לנקות אותה מזרעי-עשב, ולשפר את מרקם האדמה. את החילבה שתנבט עם הגשם, אנחנו נקצור כשתפרח באביב, בסביבות פסח, ונערבב את הירוק הקצור באדמה. האיזור הנבחר לחילבה הוא הערוגות במרכז השדב בהן זרענו לפני שנתיים בצל יבש. הבצל הוא גידול מרובה עשבים – בשל העלים הזקופים שלו הוא אינו מצל על הקרקע ולכן אינו מתמודד יפה עם עשבים. השנה הראשונה שלנו היתה שנה של ריצה מטורפת, ופשוט לא הספקנו להגיע לעשב את בערוגות מספיק, מה שגרם לג'ונגל מקומי להתפתח… השנה ניסינו לחפות את הערוגות הללו בפלסטיק, כדי למנוע הצצת עשבים, ועדיין זה לא הספיק – הקוסאב פשוט פארץ מכל חוריר אפשרי בחיפוי, וצמח לו בשיא הכוח כלפי השמש… לכן, לקראת החורף הזה החלטנו לזרוע באיזור הזה חילבה, ולתת לצמחים להילחם בצמחים. החילבה תנבט מהר ותכסה את האדמה, וכך תמנע, או לפחות תקטין מאוד, את התבססות העשבים. על תוצאות הקרב נדווח לכם בהמשך.
השבוע הצטרף לצוות העובדים עובד מתאילנד – סוואט שמו. הוא עובד איתנו חלק מהשבוע, ובשאר הימים עובד עם ליאורה, בעלת הבית שלנו. אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות כדי לברך אותו על הצטרפותו.

שבוע חורפי ונעים לכולנו
צוות חוביזה

 

מה בסל השבוע?
 
האכילני נא מן הירוק הירוק הזה – חלק ב'

הפעם – עלים ירוקים עדינים יותר, בדרך כלל קטנים יותר וללא שדרה מרכזית קשה, חלקם ניתן לאסוף מן הבר, חלקם מגודלים כיום באופן מתורבת, גם אצלנו.

חומעה
צמח בר רב שנתי, בעל טעם חמוץ ורענן. "חומעה רחבת עלים" הוא שמו הרשמי, אך לרוב קוראים לו (ובטעות) "חמציץ". ניתן למצאו כל השנה, אך בקיץ הופכים עליו מרירים וטעימים פחות. הוא מצוי בשפע בשדות הארץ, גם אצלנו הוא מגיח מדי פעם בערוגות וביניהן, כיום מגדלים חומעה (המשווקת לעתים כחמציץ) גם באופן מתורבת-מסחרי.
עלי החומעה (טריים או יבשים) משמשים לטיהור הדם, חיזוק קיבה חלשה ופתיחת חסימות בדרכי-המעיים.
לחומעה מקום של כבוד במטבחים אירופאיים – הוא מהווה בסיס לכמה מהרטבים הקלאסיים, כמו "רוטב ירוק" לבשר ודגים. במזרח אירופה מכינים ממנו מרקים נהדרים (שם קוראים לו שצ'אב).
אפשר לשלבו בקציצות וסלטים או להכניס כמילוי לכיסוני בצק, לתיבול מטבלים, מאכלי ירקות, מרקים, רטבים, מאכלי דגים ועופות. מתאים גם לחביתות ותבשילי עדשים. ניתן לאכול את הפקעת ואת העלים כחלק מסלט ירקות.

חוביזה
החוביזה, ששמה העברי הוא חלמית גדולה (באנגלית שמה mallow) שייכת למשפחת החלמיתיים (כמו הבמיה). היא גדלה בר בכל אזורי הארץ בקרקעות עשירות בחנקן, במקומות נטושים, בצדי דרכים, באשפתות, בשדות בור ובמקומות יישוב. החלמית גדלה בחורף ופורחת בחודשים פברואר-אפריל.
במשנה נזכרת החלמית כצמח המכיל בגבעולו נוזלים, שבהם נהגו לשמר זרעים. ואכן, כל חלקי הצמח מכילים ריר מחטא, שהוא יעיל מאד נגד שיעול, הפרעות בדרכי הנשימה ובדרכי השתן, וכתרופה בדוקה נגד פצעי נמק, כוויות ומחלות עור, דלקות במערכת המין הנשית העדינה, מחלות בדרכי השתן והכליות ולחפיפת הראש וחיזוק השיער.
ומה בדבר הצד הגסטרונומי? העלים והגבעולים של החוביזה משמשים לבישול במטבח הערבי זה שנים. בעלת הבית הכורדית שלנו במושב נס הרים ליד ירושלים היתה מכינה מטעמים של ממש מהם: ממולאים כמו עלי גפן, מבושלים במרק קובה או בחביתת ירק. יתרון בולט של החוביזה היא הזמינות שלה כצמח בר הגדל בכל מקום. ב-1948 בירושלים הנצורה ליקטו ואכלו את העלים והפירות (שנקראים עד היום "לחם ירושלמי") והכינו מהם קציצות.

אמרנט-תרד-תרד ניו זילנדי
אני מצרפת את שלושה אלה לפיסקה אחת למרות שאין בניהם קרבה משפחתית. הם דומים אך מעט זה לזה ולכן מתייחסים אליהם כתחליפים, דבר שניכר גם בשמותיהם.
נתחיל מהעדין שביניהם – האמרנט המכונה גם "תרד סיני", עליו דומים לתרד, אך עדינים יותר, ולפי אוהדי האמרנט גם יפים יותר, טעימים יותר ומזינים יותר. אלון קיבל זרעים של אמרנט במפגש החלפת זרעים, ואנחנו עושים חלקת ניסוי קטנה בה זרענו את האמרנט, נדווח לכם על התקדמות הניסוי, בתקוה להצליח ולזרוע כמויות גדולות יותר בעונה הבאה.
התרד הוא תרד הגינה המוכר לנו, ירוק ומזין, עלים קטנים, המכונים "בייבי תרד", משמשים לסלט, עלים גדולים יותר נהדרים לבישול, בכל הדרכים שכבר הוזכרו: קציצות, מרקים, חביתות, כיסנים, מטבלים, דגנים וכו'
תרד ניו זילנדי, מקורו באוסטרליה וניו זילנד, מכאן שמו. קפטן קוק גילה אותו צומח על חופי ניו זילנד, והוא מיד נקטף, בושל ואף נאסף לדרך כדי להילחם בצפדת, הנגרמת מחוסר בויטמין C. ענת, העובדת אצלנו, סיפרה לי השבוע כי זהו התרד הראשון שהכירה, שהיה נפוץ יותר בשווקים בארץ. הוא אכן מתאים מאוד לאקלים בארץ כי בניגוד לתרד הרגיל, המחבב מזג אויר קריר, ולא ינבט היטב כשחם לו מדי, התרד הניו-זילנדי מסתדר מצוין ואפילו מעדיף אקלים חם. הוא משתרע ומתפשט, ועליו בשרניים וקטנים. הוא כבר ביקר אצלכם בעבר בסלים, כחלק מהשלמת ירקות שקנינו, השבוע עישבנו את הערוגות הזרועות אצלנו, ואנחנו מקוים שבקרוב נוכל לשים לכם אותו בסלים, מיבול חוביזה. אז אני גם מקוה להרחיב עליו יותר.

רשאד-רוקט-גרגיר נחלים
השלושה הללו הם קרובי משפחה: בני משפחת החרדל. רוקט (או ארוגולה) הוא המוכר יותר, ומבקר אצלכם בסלים באופן תכוף. רשאד, שעליו קטנים ובשרניים יותר וטעמו חרדלי ומרוכז יותר, הוא גם נדיר יותר. גרגיר נחלים הוא צמח רב שנתי משתרע. כאשר הוא פורח, בין פברואר לספטמבר, הפרחים שלו קטנים ואכילים. לעלים טעם חרדלי עז ורענן.
שלושתם מצויינים בסלטים טריים, ליד בשר בגריל, עם לבנה, בחביתות ועוד.
הרשאד והגרגיר הם במקורם עשבי בר, ואפשר לאספם. רצוי לשתול בגינה, או בעציץ, כי הם מתפשטים מהר. זורעים בסתיו, ותוך יומיים שלושה מופיעים נבטים. אחרי ארבעה שבועות – אפשר לאכול. מעתה לא תדעו מחסור: הם יתרבו כה מהר, שכבר לא תדעו מה לעשות איתם.
אצלנו זרועים שלושתם, חלקם כניסוי, והרוקט כגידול ממש, אנחנו מקוים לשים את כולם בסלים בשלב כלשהו.

אנחנו שולחים לכם ירוקים אורגניים כמובן, אבל ממליצים לכם לצאת וללקט חוביזה ושאר עשבי בר (חומעה, ר'גלה, סילקא, חרדל, סרפד ועוד) שגדלים בר בכל חלקי הארץ. אם אתם מלקטים בעצמכם מן הבר, כדאי להיות זהירים. אל תקטפו צמחים ממקום סמוך לכביש שסביר להניח שהזדהמו מפיח המכוניות, והשתדלו לפסוח גם על אתרים שנראה כי העיריה או שכן אחראי מרססים אותם בקוטלי עשבים. האתר המומלץ הוא הטבע הפתוח שעוד אפשר למצוא פה ושם, וחלקות קרקע נטושות שנראה שאיש אינו מתעניין בהן והן עזובות לנפשן לצמוח בטבעיות…
בהצלחה ובהנאה גדולה בטיול, בהרפתקאה, ו… בתאבון

 

מתכוני ירוקים

בדרך כלל המתכון נכתב לעלים מסוג מסויים, אבל אפשר להשתמש בתחליפים ירוקים אחרים
מתכונים נוספים בעלונים: 32, 35, 42, 56, 81 ובעלון הקודם

מרק תפודים עם עלים ירוקים / מאתר‏ "טבע הריפוי"

  • המרכיבים

½ ק"ג תפוחי אדמה מקורצפים היטב וחתוכים לרבעים
‏כרישה- החלק הלבן ומעט מהחלק הירוק רחוצה וקצוצה
‏בצל בינוני קלוף וקצוץ
‏4 שיני שום כתושות
פיסת פלפלון חריף קצוץ דק
‏3 כוסות עלי חומעה ומנגולד (או ירוקים אחרים) קצוצים גס
‏4 עגבניות בשלות קלופות וקצוצות
‏‏5 כוסות מרק צח מירקות
‏כפית מלח בישול
כפית פלפל שחור גרוס
‏3 כפות חומץ משובח (רצוי בלסמי)

  • ההכנה

– שמים את כל החומרים בסיר, ומביאים לרתיחה.
– מנמיכים את הלהבה, מכסים ‏ומבשלים במשך 35 דקות, או עד שתפוחי האדמה רכים. מצננים מעט.
‏- מערבלים את המרק בממחה או במעבד מזון .
– משפרים את התיבול . ‏ ‏

 

סמבוסק במילוי חאמד(חומעה) / שרון אליאס מאתר "על השולחן"

  • המרכיבים

לבצק:
1 ק"ג קמח
½ כוס שמן זית
1 כף מלח
½ כפית סוכר
30 גר' שמרים
 מים פושרים לפי הצורך

למילוי:
עלי חמציץ או ירוקים אחרים שטופים
1 בצל גדול קצוץ דק
מיץ מ-2 לימונים
מלח, כמון, פלפל שחור ופפריקה מתוקה

  • ההכנה

– לחמם את התנור לחום של 280 מעלות.
– הכנת הבצק: לערבב את הסוכר והשמרים עד להמסה. לנפות את הקמח, להוסיף את שאר המרכיבים וללוש את הבצק עד לקבלת בצק שניתן לרדד.
– לקצוץ את החומעה ולסנן במסננת יחד עם הבצל. לסחוט היטב, להוסיף את התבלינים והלימון ולערבב היטב. – לרדד את הבצק ולקרוץ עיגולים או משולשים. לאחר קריצת העגולים יש להניח כפית מן המילוי (ללא המיץ) ולקפל בצורת אוזן המן.
– לאפות בחום גבוה כ-6 דקות, עד להזהבה.
– אין צורך לשמן את התבנית או את הסמבוסק, כי הבצק מעורבב עם השמן שמגיר את שמניו באפיה וגם ללא ביצה. אין גם צורך בהתפחה. 

 

לוביה יבשה עם תרד וחומץ בלסמי / גיימי אוליבר, מתוך "השף העירום"

  • המרכיבים

300 גר' לוביה יבשה, מושרית ללילה
2 שיני שום קצוצות
1 כף חמאה
½1 כפות שמן זית
250 גר' תרד טרי (או ירוק אחר), קצוץ גס
מלח ופלפל שחור גרוס
1 כף חומץ בלסמי

  • ההכנה

– שוטפים את הלוביה המושרית, שמים בסיר ומכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה או עד שהיא רכה. מסננים.
– מטגנים את השום בחמאה ושמן עד שהוא מזהיב, כמה שניות.
– מוסיפים את הלוביה המבושלת ואת התרד, ומטגנים עד שהתרד מתרכך, כדקה.
– מתבלים ומוסיפים את החומץ 

 

גלילי תרד עם שומשום / מתכון יפני של אהרוני מתוך "ארוחות ערוכות"

  • המרכיבים

750 גר' תרד טרי (או ירוק אחר), נקי
5 כפות שומשום
2 כפיות סוכר
4 כפות רוטב סויה בהיר
2 כפות סאקה / יין לבן יבש

  • ההכנה

– חולטים את התרד בסיר עם מי מלח רותחים כ-2 דקות. מוציאים, מסננים, שוטפים במים קרים, וסוחטים היטב בין כפות הידיים. מעבירים לקערה.
– קולים 4 כפות שומשום במחבת קטנה ויבשה, תוך ערבוב, עד שהם מזהיבים.
– מעבירים לקערית קטנה, דופקים ומועכים בעזרת קצה מערוך. מוסיפים את הסוכר, וממשיכים לדפוך ולמעוך בעדינות. מוסיפים את הסויה והיין/הסאקה ומערבבים היטב.
– מוסיפים את התערובת לקערת התרד, ומערבבים היטב כדי שתיספג בתרד.
– צרים מהתרד גלילות בקוטר 3 ס"מ – אפשר להיעזר במגבת מטבח: פורשים את המגבת, מסדרים קרוב לשוליה תלולית תרד, מגלגלים את המגבת עם התרד לגלילה, ומהדקים. חותכים את גלילת התרד לחתיכות של 4 ס"מ.
– טובלים קצה אחד של חתיכת גלילת תרד בצלוחית עם השומשום הנותר.
– מעמידים את גלילות התרד בצלחת הגשה, כשהצד עם השומשום פונה מעלה.