עלון 160, 9-11 ביולי 2007, כ"ג-כ"ה בתמוז תשס”ז.

ערוגות התירס וערגת המלפפון

שלום לכל לקוחותינו אוכלי ירקותינו.

הכותרת המתמיהה לעיל היא, למעשה, מעין פרפרזה חקלאית ל"יום עסל יום בסל" החנווניי מוכר. הכוונה היא לפער בין הצלחה יחסית בגידול אחד וכישלון יחסי בגידול אחר. אל דאגה – אסביר זאת בהמשך.
אבל עוד קודם לכן – קצת על הבטטות. השבוע שתלנו בהמשך החלקה החדשה עוד חמש ערוגות של בטטות, בסך הכל כחצי דונם. הערוגות האלו מצטרפות לחמש ערוגות בטטות שזכו לחנוך את החלקה החדשה לפני כחודש ולערוגות שנשתלו עוד קודם לכן בשטח הוותיק.
את הבטטות אנחנו שותלים בשיטה הלא מתוחכמת הבאה: עורמים תלוליות מתוככות היטב, לוקחים ייחורים, זאת אומרת ענפים של שיחי בטטות ותוקעים באדמה. אותי מפתיע כל פעם מחדש לראות שהענפים האלו לא נובלים ומתים אלא משרישים, נקלטים והופכים ברבות השבועות לשיחים ירוקים עבותים שמעידים על תנובת הבטטות שבתלוליות. אנחנו מקווים שכך יקרה גם בשתילה החדשה, שבה, לראשונה, לא קנינו ייחורים ממגדל אחר אלא השתמשנו בייחורים שאנחנו עצמנו עשינו משיחי הבטטות שבחלקה הוותיקה. עד כה לא נראה שמצפות לנו הפתעות, אבל נחיה ונראה.

כפי שבוודאי שמתם לב, בשבוע שעבר התחלנו לקטוף תירסים ראשונים מתוקים מתוקים ולשלוח אותם אליכם (הם כל כך מתוקים שבביתי אנחנו נוהגים פשוט לחתוך אותם בלתי מבושלים ולהוסיף לסלט – מומלץ). ובגן הירק, כמו בגן הירק – מעגל הגידולים נמשך והולך, ובעוד צומחות להן ערוגות התירס שנזרעו במרץ-אפריל (שחלקן מגיעות כבר לגובה של כשני מטר!) כבר נבטו להן ערוגות חדשות של תירסים שנזרעו ביוני והשבוע הן גם זכו לסבב שני של עישוב ודילול.
כמו בגידולים אחרים הזריעה היא בנדיבות כי אנחנו לוקחים בחשבון שלא כל זרע יצליח לנבוט מטעמי אי-פוריות שלו או בגלל פגיעה של מזיקים שאוהבים לאכול אותו. בהמשך, אחרי הנביטה, אנחנו נאלצים לדלל את הנביטות ש"מתחרות" על משאבי השדה – מים וחומרי הזנה – כדי שיהי מרווח מתאים בין הצמחים וכל אחד יוכל לגדול באופן מיטיבי. אני כבר משופשף בזה, אבל אני זוכר איך בעבר פרפר לי בלב כל פעם שנדרשתי לעקור נביטה שהצליחה לבצבץ ולצמוח. אבל אין ברירה. אחרת יצא שכרנו בהפסדנו ואף צמח לא יקבל את המגיע לו ולא יתן יבול.
עד כאן ענייני הדילול שנכונים לכל גידול שנובט בשדה אבל דילול התירס מעט מיוחד. כי כמו עצים שונים לצמח תירס שגדל יש נטיה לפתח חזירים – מין ענפוני משנה שיוצאים מתחתית הגזע שלו ומתחרים עם הצמח המרכזי על משאבי השדה ממש כמו שצמחים שונים מתחרים ביניהם. אם נשאיר את החזירים האלו נקבל מין שיח תירס שבנוי מכמה גבעולים קטנים עד בינוניים ובהתאם – הרבה תירסים קטנים עד בינוניים (במקרה הטוב) לכן אותו הגיון שפועל בדילול מופעל גם על החזירים שבשלב מוקדם נתלשים ועוברים לשמש בתור חיפוי (אבל לא מוקדם מדי, כדי שהגזע המרכזי יהיה מספיק חזק לעמוד בזה).

ומכאן נעבור לעניין נוסף שראוי לציין לגבי התירס, והוא הניסוי שעשינו השנה לגידול משולב של תירס ומלפפונים. זה נראה באופן סכמטי ככה:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ – מלפפונים (במרווחים של חצי מטר)

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * – תירסים (במרווחים של 10 ס"מ)

אני אסביר: לרוב אנחנו מגדלים בערוגה נתונה גידול אחד בלבד (יש לזה מסבר סיבות שלא אפרט כרגע), אבל בערוגות המדוברות ניסינו, כמו שמראה השרטוט, לשלב בין התירס שגדל לגובה והמלפפון שמתפרש ומתפס אנחנו מרוויחים ככה מקום, אבל המטרה העיקרית של צורת הגידול הלא-שגרתית הזו היא התמודדות עם בעיית הערצבים שעליהם כתבתי בשבוע שעבר (ואגב, לשומרי המסורת שבינינו: המרחק ביניהם – חצי מטר – מוציא הלכתית את אופן הגידול הזה מגדרי כלאיים).
הערצב תוקף בעיקר זרעים או שתילים צעירים וכך גם בתירס ובמלפפונים שסבלו ממנו השנה מאוד. לפחות שלוש ערוגות מוקדמות של מלפפונים יצאו לנו "מטולאות" ביותר בגלל אכילה מסיבית על ידי המזיק המצטיין, וגם זרעי התירס זכו לדילול מרשים מצדו. לכן חיפשנו איזה פיתרון שיקשה על הערצבים ויתן לתירס ולמלפפון איזה יתרון ראשון עד שיתחזקו מספיק.
הפתרון, כך אנחנו מקווים, נמצא לנו בצורת הגידול המשולבת הזו. את התירס שתלנו בתלמים עמוקים יותר מבעבר כך שהנגישות של הערצבים לזרעים פחתה. את המלפפונים שתלנו בין שורות התירס ובזכות הצל היחסי של התירס, שגדל במהירות מדהימה (עד ששה ס"מ ביום בשלושים ימיו הראשונים!) יכולנו לא מלפרוש עבורם חיפויים. ומה היתרון בזה? אז ככה, מסתבר שהחיפוי הוא בית גידול כמעט אידיאלי לערצב. הוא שומר עבורו על לחות הקרקע והערצב, כזכור, מת על מים. ולא רק זה – החיפוי משמש לו מקום מסתור מצויין מפני תנשמות ושאר יריביו הטבעיים, וגם מקל על תנועתו בין הזרעים או השתילים. ההימנעות מפרישת חיפויים למלפפון היא, אם כן, יתרון חשוב של הגידול "בצל התירס".
נשמע מצויין לא? אז זהו, שלא. בערוגות הראשונות של ניסוי הגידול המשולב – 'הנגמ"ש' (וואו שם לא רע. מוכר לי מאיפה שהוא) שתלנו את המלפפון יותר משבועיים אחרי שזרענו את התירס, ולכן יצא שהמלפפון, שבסך הכל די אוהב את הקיץ בכלל ואת השמש בפרט, באמת גדל "בצל התירס" ולא התפתח מספיק. את הטעות הזו תיקנו בסבב השני של 'הנגמ"ש', ובאמת המלפפון מתפתח בערוגות האלו טוב, אבל את רוב שיחי המלפפונים שנשתלו בערוגות הנגמ"ש הפסדנו. לכו יש לנו בשדה מעט מאוד מלפפונים ירוקים בינתיים (הפקוסים – "המלפפונים הערביים" – דווקא הרשימו לטובה, לא?).

ועוד בעניין המלפפונים. בטח הבחנתם, לקוחותינו היקרים, שבשבועות האחרונים אין מלפפונים בסלים שלכם. די מוזר בהתחשב בזה שדווקא עכשיו, בקיץ, עונת המלפפונים אמורה להיות בשיאה, ולא רק בכדורגל… לא?.
ההסבר לעניין הוא משולב: קודם כל, כאמור, גידול המלפפונים השנה לא הצליח לנו עד עכשיו. מה לעשות, בחקלאות זה קורה מדי פעם, ובטח שבחקלאות האורגנית, שנאלצת מעצם הגדרתה להתמודד עם קשיים נוספים על זו של החקלאות "הרגילה". לכך מצטרפת העובדה המצערת שלרועי עוזיהו – המגדל שממנו היינו משלימים מלפפונים בשנים קודמות, כשלא הצלחנו לגדל מספיק – נהרסו בחורף האחרון מספר חממות, ולכן הוא החליט לוותר השנה על גידול מלפפונים. רועי שיער שכמו בשנים קודמות יהיו מספיק מלפפונים בשוק ושלכן עדיף לו לא להשקיע יותר מדי בשיקום החממות למטרת גידול מלפפונים, אבל הוא טעה. גם זה קורה. מי היה יכול לנחש, שהשנה יסבול השוק האורגני כולו ממחסור ניכר במלפפון (המלפפונים שבכל זאת גודלו עושים דרכם, כך מסתבר, לרשת האורגנית "עדן מרקט" שפתחה סניף חדש בצומת פולג, נוסף על הישן שאור יהודה).
אבל אל דאגה. בעזרת השם ותנאי מזג האוויר נצליח בעתיד הקרוב לספק לכם בכמות כלשהיא את הירק הזה, שאף סלט אינו ראוי להיקרא "ישראלי" בלעדיו… ועד אז, למי שלא מעוניינים לכלות את חסכונותיהם על רכישת מלפפון אורגני ביוקר ו/או להסתפק בירק לא-אורגני, אני ממליץ בתור ממלא מקום בסלט על קרוב המשפחה שלו – הקישוא. מניסיוננו העשיר בשדה, בעיקר הזן הירוק והזן הכתום שאותם אנחנו שולחים לכם מדי פעם (בהתאם למצאי) הם תחליפים מוצלחים מאוד של ידידנו הפופולרי.

ובלי נדר, בשבוע הבא גם אכתוב וארחיב על הנעשה בשדה עם הקישוא עצמו.

פרשת השבוע בירוק (- חסרת מעוף, הפעם, אני מודה)

פרשת השבוע שלנו היא "מטות-מסעי", פרשה שהיא שתיים, בגלל שהשנה העברית שלנו היא לא מעוברת. העובדה הזו לא תפריע לי להתייחס להפטרות – קטעי הנביאים שנקראים מיד אחרי פרשת השבוע שלקוחה מהתורה – שנקראות בשנה מעוברת (לאלו האשכנזיות שלא תמיד חופפות מנהגים אחרים, ועמכם הסליחה).

אז ככה: ההפטרה של "מטות" לקוחה מפרק ב' בירמיהו ומסתיימת בפסוקי היפיפה: "הלך וקראת באזני ירושלים לאמר: כה אמר ה' – זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (פסוק ב'). הפסוקים הבאים בפרק, היפים לא פחות, הם אלו שפותחים את הפטרת מסעי: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, המליך אותנו במדבר ערבה ושוחה, בארץ וצלמות בארץ לא עהר בה איש ולא ישב אדם שם".
בפסוקים האלו באה לביטוי הנוסטלגיה האלוהית במיטבה. מול ההווה הבעייתי של אחרית ימי בית שני, ממש רגע לפני החורבן, הקב"ה נזכר שעם ישראל, שנמשל כידוע לזוגתו, נהג בו חסד נעורים בלכתו אחריו במדבר. בהמשך גם מצטט הנביא את הדברים שיכלו העם לומר אילו לא הלכו אחר ההבל והפכו אהבלים, וגם בדברים האלו עולה הגירסה של אבינו שבשמים לפיה הוא הוליך את העם במדבר המסוכן, והם ממילא פסעו בעקבותיו בנאמנות רבה, שנשכחה מהם.
אבל הרי כל המעיין התורה מגלה שבני ישראל הקשו עד מאוד על האל ולא פסקו מלהתלונן, למחות, לדרוש מיני צרכים (בצדק או שלא בצדק), לערער על סמכות משה – עושה דברו ובא כוחו של האל עצמו וכו' וכו'. נשאלת השאלה – למה בדיוק מתכוונים דברי האל על חסד הנעורים וכל שאר ההפלגות
לדעתי, מדובר בבחירה מודעת של הקב"ה להציג בפני העם אלטרנטיבה – מיופה, אמנם, אבל הכרחית. האל שאחרי באופן זה או אחר לפסוקי התורה כמו לפסוקי הנביא, הרי יודע גם הוא לקרוא בשניהם ולהבמחין בסתירה. אבל יצירת הסתירה הזו – על חשבון "האמת ההיסטורית", אם בכלל יש דבר כזה – היא, למעשה, אקט חינוכי של אבינו שבשמים שמעוניין בפתיחת האפשרות (הקלושה אמנם) שהעם יבחר בגירסה הסימפטית, יאמין בעצמו, וביכולתו לנהוג כשורה ויפסיקו לחטוא – ולא משנה כמה פעמים הוא בחר לממש את הגירסה השניה ולהיכשל בשלל עוונות והבלויות.
ולקישור הרופף לעבודה בשדה: פעמים רבות אני חוזזר מיום עבודה מתיש ומפרך, שבור גב ושרוט ברכיים. בערבים כאלה, במקום להתמלא מרירות ולקבול באזני מי על סבלי ומצוקתי, אני מעדיף לספר לעצמי סיפור אחר: כמה נהדר, מחזק, מועיל ופורה היה היום הזה. אם אני מצליח בזה אני מגלה כל פעם מחדש שלהפתעתי מתברר לי שבאמת עבודת היום היתה נהדרת מחזקת מועילה ופורה. כי למה להעדיף תמיד את הגירסה הפסימית וה"ריאלית", אם היא מסרסת אותנו…?

ולפני שנסיים:
מזל טוב, למורן ואחיה (בת-דודתו של אלון ובעלה, שנייהם עובדים לשעבר בחוביזה) לרגל להולדת הבת הבכורה – הלל אלומה.
ברכות גם לדודים הטריים המאושרים אביעד (גם הוא עובד לשעבר, שבהודו עכשיו) ועמית (עובד בהווה).

 השבוע בסל:

יום שני:

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , חסה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , תירס מתוק , נענע , כרוב לבן , פטרוזיליה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון , פקוס , בצל ירוק

יום רביעי

עגבניות – שלנו + השלמה , חצילים , פלפל אדום – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , עגבניות צ'רי , דלורית – השלמה , נענע , כרוב לבן , שעועית ירוקה

ובסל הגדול תוספת שלנו

מלון לירושלמים ובצל ירוק לאזור המרכז  , פטרוזיליה, חסה 

 

שבוע טוב לכולכם,

אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה.

עלון 126, 23, 25 באוקטובר, 2006

 תירסתירסתירסתירסתירס והכנות לחורף

 קודם כל: עלוני תירס קודמים, למי שמתעניין במידע הבסיסי – עלונים 13 ו-65 בקישורים הבאים:

http://chubeza.com/newsletter/?p=110

http://chubeza.com/newsletter/?p=111

השבוע מתחדשים הסלים במחזור נוסף של תירסים – קלחים רעננים ויפים, שנזרעו ביולי, וטופלו במסירות במהלך הקיץ והסתו. השנה ניסינו לזרוע תירס כל שבועיים, אלא שחלק מהזריעות לא נקלטו יפה –  וכך יצא פער של כחודש בין מחזורים. לתירס זרעים גדולים יחסית (דמיינו גרעיני תירס…), וכנראה שלמרות שהצלחת המיועדת לתירס במזרעה היא בעלת חורים גדולים במיוחד, לא יוצאים מספיק זרעים, אולי חלקם נתקעים וחוסמים את הפתח? לא לגמרי ברור לנו, מה שכן ראינו הוא שכאשר ביצענו זריעת מזרעה כפולה (חזרנו על אותה השורה פעמיים) או כאשר זרענו ביד, לא היו פספוסים, ואילו זריעות המזרעה הרגילות הניבו נביטות מעטות ואקראיות. לאחר הלקח הזה, עברנו כמובן לזריעה ביד, כשאנחנו מפזרים כמות גדולה של זרעים ומדללים את הנביטות (כ-10 ס"מ בין תירס לתירס).

טיפול נוסף לו זכה התירס הוא הורדת "חזירים", הלא הם צימוחים צדדיים לצד קנה התירס המרכזי. הסיבה לכך היא הפניית יותר משאבים לצמח התירס החזק והמרכזי. הקלחים על החזירים יוצאים בדרך כלל נחותים באיכותם, אבל צמיחתם גוזלת כוח מהתירס העיקרי. כשמנקים את הערוגה מחזירים מתקבלים קלחי תירס גדולים ויפים בצמח המרכזי, עבים ומלאים יותר, ולפעמים גם מקבלים שני קלחים – אחד גדול יותר והשני בינוני-קטן.

הסתו הוא עונת תירסים רצינית גם כאן, בחווה בה אני עובדת בקליפורניה. פה מדובר בתירסים מכל הסוגים: תירס מתוק, שני צבעים (צהוב ולבן משולב) לאכילה טרייה, תירס לפופקורן, קלחים קטנים יותר, בעלי גרעינים קשים, שמכניסים כמות שהם למיקרוגל, עטופים בשקית נייר חומה, ומפצפצים פופקורנים קטנים שנשארים על הקלח. חוץ מאלה למאכל, יש גם תירסים לנוי, שכאן נקראים: תירסים אינדיאנים, משמחים את הלב בצבעוניותם: כחול-אדום-צהוב-כתום-שחור-לבן. הם משמשים לקישוט הבית לכבוד עונת הסתו. חמותי, שגדלה בארצות הברית, מספרת לי תמיד שהתירסים האלה, לצד הדלעות וקישואי החורף הצבעוניים האופיינים לסתו האמריקאי, היו קישוטי הסוכה היפים ביותר שלהם. תמיד תהיתי האם מתאים להוסיף את התירסים הצבעוניים לסל של חוביזה לקראת סוכות, כתרומה חקלאית לקישוט הסוכה. מה אתם אומרים? נשמח לשמוע את רצונותיכם בעניין סוגי התירס השונים.

מלבד התירסים הנקטפים למכירה אנחנו מגדלים כאן, בחווה של ג'ו, שדה תירס ענקי שבו גדל זן תירס לא מתוק, תירס שדה (field corn) מכנים אותו כאן, מה שנקרא בישראל "תירס למספוא". אלא שהתירס הזה לא נועד למאכל בעלי-חיים על ארבע, אלא לשעשוע הולכי על שתיים… בתוך שדה התירס קוצצים בכל שנה מעברים מפותלים, מבלבלים ומסובכים, והופכים אותו למבוך צמחי. אחד מבילויי אוקטובר החביבים על האמריקאים הוא הליכה לאיבוד בתוך שדה התירס הזה (ומציאת הדרך בסופו של דבר).  אל תתבלבלו, זה אינו משחק ילדים, התירס מיתמר גבוה מגובה אדם, זרוע צפוף, בשורות כפולות, ובתוך המבוך מרגישים לגמרי בג'ונגל. די קל, כמובן, לאבד את הדרך, אך כדי למצוא אותה נעזרים גם גברים קשוחים ובעלי חוש ניווט במפות הקטנות בהם מצטיידים בכניסה למבוך, וגם לטובים ולטובות ביניהם זה לוקח כמעט חצי שעה להשלים את הסיבוב. למי שבא להציץ על מפת המבוך:

http://www.cornfieldmaze.com/sites.php?ID=&username=cafremont

תמיד אמרתי לעצמי שכמה חבל שהתירס בשדה המבוך אינו תירס מתוק, המיועד למאכל אדם, שהרי אז לפחות היה יכול מי שנתקע במבוך לכרסם לו קצת נשנושים בעודו נכנס לפאניקה. אלא שלפני כמה שנים התברר לי שלא רק שניתן אף ניתן לאכול את התירס החצי-קשה הזה, אלא שבו טמון מעדן נוסטלגי עבורי, אליו נכספתי מימי הטיול בהודו. כי התירס הזה הוא-הוא התירס שקולים בהודו בצידי ברחוב על מנגל פחמים קטן ומלוכלך, וכשהוא קצת נשרף, משפשפים עליו חצי ליים (לימון ירוק קטן) ומרפדים בנדיבות במלח. מי שטעם אותו יודע על מה אני מדברת ולמה נמלא פי ריר אפילו בכתבי שורות אלו. יש הו מתיקות עדינה ממש, ומרקם קשוח ועמילני יותר מתירס מתוק והוא נתקע בין השיניים ומאלץ מיני אילתורים יצירתיים כדי לחלץ את כל השאריות, אבל שווה כל זאת.

השנה לימד אותנו שדה מבוך התירס שלנו שיעור מאלף. כחקלאים אורגניים אנחנו אמונים על הסגידה לגידולי כיסוי. כל חורף מתכסים שדות החווה הזו במרבדים של קטניות ודגן שגדלים להם ברוגע במהלך החורף, ונקצרים עם תחילת האביב כשהם פורחים. עלוותם הירוקה נקצצת ומעורבבת באדמה, שבולעת ברעבתנות את החנקן ושאר החסדים שמצויים בגבעולים הטריים. גידולי הכיסוי יעילים מאוד גם בשיפור מרקם הקרקע. קרקעות כבדות מתאווררות בעזרתם ומשפרות את הניקוז, קרקעות חוליות מקבלות קצת יותר נפח וכושר אחזקת מים. המיקרובים, יצורי הקרקע הקטנטנים, שמחים על סעודת המלכים שהזדמנה להם, מתרבים ותורמים את חלקם לשיפור פוריות הקרקע ואיכותה. אלא שכמו כל חקלאים – גם אנחנו כאן בקליפורניה רוצים תמיד יותר משמספיקים, ובשנה שעברה הספקנו לזרוע גידולי כיסוי רק על חצי משטחו העתידי של שדה מבוך התירס, והנה הגיע החורף ונאלצנו להסתפק בכך. הקרקע המוכנה לזריעת השדה בתחילת הקיץ לא הסגירה הבדלים בין חלקי השדה השונים, אבל הפער באיכות וצימוח התירס שגדל עליהם היה מדהים: התירס שגדל בקרקע שטוייבה ב"זבל ירוק" במהלך החורף חזק יותר, חיוני יותר וגבוה בכמה ראשים מהתירס בשדה הריק. אולי יש פה התלהבות פנימית של חקלאים אורגניים, אך מראה העיניים הזה מרשים כל כך, והשאיר עלי רושם של הוכחה ברורה הרבה יותר מכל ההרצאות וההטפות הרבות בעד גידולי כיסוי ששמעתי וקראתי במהלך השנים.

וזה מחזיר אותי לעובדה המצערת שאצלנו בחוביזה אין היום מספיק שטח כדי לאפשר לנו את האוורור הזה, שמשמעו מנוחה בתורות לחלקים שונים בשדה, ומתן טיפול אישי שמגיע בהחלט לאדמה הזאת שמתאמצת כל כך כל שנה ומוציאה מתוכה גידולי ירקות אינטנסיביים עונה אחר עונה. והיא זקוקה כבר לעיבוד משתת נוסף, שהוא התחלופה האורגנית לחריש: מעין מזלג עצום מימדים שנועץ בה את שיניו ומאוורר אותה לעומק, בלי להפוך ולערבב את שכבות הקרקע השונות, וכך לא מזעזע את רקמות החיים העדינות השוכנות בכל שכבה. והיא זקוקה לגידולי כיסוי, שידשנו אותה, ינקו אותה מעשבים, ישפרו את מרקמה ויחזקו את "החברה הטובים" השוכנים בה, שכבר קצת מתעייפים מעוד ועוד מאמץ. מוכרחים להגדיל את השטח כדי לאפשר מחזורי מנוחה, ועומדות בפינו כיום כמה חלופות. אלון ואני דנים שוב ושוב באפשרויות ומנסים לקדם אותן במקביל. כרגיל – אלון אופטימי ובטוח שבסופו של דבר הכל יסתדר לטובה, ואני סומכת בכל לבי על האופטימיות הזהירה אך יציבה שלו, שהוכיחה את עצמה שוב ושוב. כשיהיו לנו חדשות טובות, מיד נרוץ לספר לכם.

הכנות נוספות לחורף בתקופה הזאת כוללות הדליית אפונה (הפעם בעזרת רשת שקנינו, שחוסכת זמן ועבודה לעומת מתיחת חוטים ידנית, כמו בשנים הקודמות), סיום ניקוי הערוגות מיבולי קיץ והוצאת חיפויים, ניקוי השדה לפני שיתפוס אותנו גשם רציני ומבצבץ, סלילת שביל כורכר למחסן, כדי שנוכל להגיע עם רכב עד הכניסה מאחור, קניית מגפיים וחליפות נגד גשם וצירוף עובד חדש לחוביזה… חמור. אבל זה עוד בגישושים, ועל כך בהמשך.

ובינתיים, בברכת תירס חם בים בם בם,

אלון, בת-עמי וצוות חוביזה

 

ומה בסל השבוע?

יום שני:

 עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , בטטה , דלעת , כוסברה , חסה , בייבי סלט – השלמה , צ'רי – השלמה , אבוקדו – השלמה , תירס , תפו"א – השלמה

ובסל הגדול תוספת של:

קישואים , פטרוזיליה , לוביה/שעועית תאילנדית

יום רביעי:

 עגבניות – השלמה , בננות – השלמה , בטטה , דלעת , שמיר , פלפל אדום + ירוק, בייבי סלט – השלמה , צ'רי – השלמה , אבוקדו – השלמה , תירס , תפו"א – השלמה

ובסל הגדול תוספת של:

חצילים , במיה אדומה , צנוניות

 

 

מתכונים של קמח תירס:

אני מאמינה שרובכם מבשלים מעט את התירסים הטריים ומיד זוללים, אך מי שבכל זאת חפץ במתכונים יוכל למצוא אותם בעלוני התירס הקודמים: 13 ו- 65 בקישורים הבאים:

http://chubeza.com/newsletter/?p=110

http://chubeza.com/newsletter/?p=111

והשבוע, כדי לתת לתירס כבוד אבל מסוג שונה: מתכונים עם קמח תירס (לא קורנפלור!!!), שמערבים בתוכם ירקות נוספים מהסל:

לחם תירס משודרג של איילת בן יוסף, מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-324107,00.html

פשטידת קמח תירס עם פלפלים, גיל חובב:
http://www.gilfood.com/recipes/recipe20010416_2.asp

פולנטה ברוטב עגבניות שרי, על השולחן:
http://www.hashulchan.co.il/_Recipes/Recipe.asp?CategoryID=107&ArticleID=10113&RecipesCategoryID=316

פולנטה ברוטב פלפלים עם פטריות, מטבח הבריאות:
http://naturemed.co.il/hc/cooked/cook_29.html

עלון 118, 14-16 באוגוסט 2006

כך הולכים הקוטפים – חלק א'

כבר למעלה מחודש שרוב מה שאנחנו עושים בחוביזה הוא קוטפים וקוטפים וקוטפים. שתילות הקיץ האחרונות נשתלו, ועדיין לא הגיע זמנן של שתילות הסתו. מדי פעם צריך להפנות תשומת לב וכמה זוגות ידיים לעשבייה שצריכה התייחסות (עקירה מן השורש) או למזיק או מחלה שתוקפים את אחד הירקות ודורשים פעולה (ירוקה), אבל בחלק הגדול של היום אנחנו רוכנים על השיחים וקוטפים מהם פירות וירקות בשלים. חשבנו שבתקופה הזאת מתאים יהיה להזמין אתכם להצצה לעולמם של הקוטפים: איך מרגיש הקוטף? מה הוא רואה, מריח, טועם? מה משמח אותו? מה מבעס? מאיזה קטיף מנסים להתחמק, ולאיזו ערוגה משתדלים להגיע כמה שיותר? בשבועות הקרובים – מיומנו של קוטף…

בימים כאלה השדה שלנו מתפקע מתוצרת, והידיים מלאות בעבודת הקטיף. תמיד נחמד לקטוף ירקות שכיף לנשנש תוך כדי, בשנה הראשונה כשעוד שתלנו חלקות זעירות מכל ירק, היה הנשנוש מסכן לפעמים את הכמות הסופית של היבול… השנה גם אם נערוך כל יום מלחמת עגבניות, ונחגוג בצהריים על ספגטי ברוטב אדום, עדיין יתמלאו הסלים בכמויות נדיבות של עגבניות מכל הסוגים, שבא לשיר כמו אלברט פירות: "עגבניהההההה". כחקלאים מתחילים פה בח'ביזה, למדנו הכל מנסיון, על בשרנו, ידינו וגבנו: ארגזי הפלסטיק לתוכם היינו קוטפים את התוצרת, אותם היינו נאלצים להתכופף להרים שוב ושוב תוך התקדמות בערוגה, עברו שדרוג לדליים בעלי ידיות – שאותם אנחנו נושאים איתנו בלי להתכופף. הידיים החשופות, שנשרטו וגרדו, התלכלכו ו"פרחו" (חטפו פריחה), עטויות עכשיו כפפות המגנות עליהן. התנסינו עם גידולים בהדליה ובשריעה, שינינו והתאמנו מרווחי שתילה, ולמדנו מהי תדירות הקטיף הנכונה לכל ירק ופרי, ומהם סימני הבשלות האופייניים לו. הנה לפניכם, מפגשי קטיף והרהורי קוטף, חנוך לירק על פי דרכו…

הקישואים הם טיפוסים זריזים מאוד. אם ביום ראשון ראיתם קישוא קטנטן מחובר עדיין לפרח במלוא הדרו, סביר להניח שאם תחזרו אליו לאחר שבוע תמצאו במקומו מפלצת עצומה, המתאימה למלא את מקומה של אלת בייסבול מצוייה בעלת עודף משקל. כדי לקטוף קישואים בגודל הרצוי (לא קטנים מדי ולא מאוד גדולים) אנחנו עוברים על ערוגות הקישואים כמעט כל יום וקוטפים את הירקות המתאימים. מועמד מוצלח נקבע בדרך כלל על פי עוביו (ולא על פי אורכו), ולרוב יהיה מחובר אליו לישבנו פרח שהתייבש. שפים ואוכלי גורמה החפצים בפרחי קישוא קוטפים בעצם קישוא קטנטן המחובר לפרח גדול ועדיין פורח. מלבד ההתכופפות שדורש גובהו הנמוך, צמח הקישוא הוא בסך הכל מסביר פנים ולא מקשה במיוחד על הקוטף: צמחי הקישוא הם אמנם קוצניים (וצמחי הזוקיני הצהוב והירוק אפילו נטולי קוצים) אך צורת גידולם הפתוחה והשיטתיות במיקום הפירות בצמח, עושים את הקטיף לפשוט. ככל שהצמח גדל הוא מתרחב עוד ועוד כלפי חוץ ומוציא עוד פרחים שהופכים בזמנם לקישואים.

לעומת בנדודו המסודר, שיחי המלפפון הם ממש יהושע הפרוע, זה עם הראסטות בשיער, שלא הסתרק כבר כמה שנים, ועכשיו תארו לעצמכם קטיף מלפפונים מתוך שיער עמוס ראסטות… התחושה דומה למה שהרגישו כנראה הגמדים כשעשו לגוליבר בדיקת כינים: כל כמה צעדים יש לעצור ולהתכופף, לרכון על הצמח, לפתוח את עליו ולחפש את המלפפונים הבשלים, שוב, על פי גודלם. כדי לקטוף מלפפפונים לא גדולים מדי אנחנו "עוברים על הראש של גוליבר" כל יומיים. כיום צומחות בשדה 4-5 ערוגות מלפפונים בכל מחזור גידול, אבל עם הזמן התייעלנו בקטיף המלפפונים שדורש כיום בערך שעת עבודה של שלושה אנשים. בשלב מסויים ניסינו לגדל את המלפפונים בהדלייה, כדי להקל על הקטיף, אך גילינו שכדי שמלפפון יטפס על עמודי ההדליה לכל אורכם, ולא יגרור את עודפיו על הקרקע, דרושה הדליה גבוהה ביותר. וכשהמלפפון לא ממש מטפס, וחלקו הגדול של הצמח עדיין מתפרש על הקרקע, הקטיף אפילו מסובך יותר. בסופו של דבר חזרנו לגדל אותו שרוע, ולחפש מלפפונים בסבך. שיח הפקוס דומה אמנם למלפפון בצורת צימוחו, אבל מכיוון שהוא ארוך ומוזר ממנו, קל יותר לזהות את הפירות בג'ונגל העלים.

אחד הקשיים בחיפוש המלפפונים בסבך הוא שבשל צבעם הירוק הם נבלעים בין העלים והגבעולים. במובן הזה זוגתו לסלט היא טיפוס מוחצן לחלוטין. העגבניות האדומות פשוט קורצות מהשיח, בולטות מאוד בסומקן העז על הרקע הירוק, וקלות ביותר לקטיף. חלק משיחי העגבניות שלנו מודלה וחלקן צומח כשיח נמוך, אך כולן קלות יחסית לקטיף. מהירות וקלות הקטיף גורמת לדליים להתמלא במהירות, כך שכאן המלאכה היא לצאת שוב ושוב עם דלי מלא וגדוש (וכבד) כדי לרוקנו לארגז תכופות. עכשיו כמעט כולנו קוטפים עגבניות עם כפפות, אך מי שהתנסה בקטיף עגבניות בידיים חשופות מכיר את החומר השמנוני הירקרק שמותירה על הידיים ההתחככות עם הצמח. החומר המצטבר הופך כהה ממש, כמעט שחור, ולפעמים צורב או מגרד, ואף משאיר מעין כתמי כוויה. ישנו טריק נחמד כיצד להיפטר מ"שרף העגבניות" הזה: חוצים עגבניה, ומשפשפים על היד את העסיס שלה, "מסבנים" את היד היטב במיץ, ושוטפים במים – השמנוניות והלכלוך פשוט נעלמים. את העגבניות בסופרמרקט ואפילו בשוק קוטפים בדרך כלל כשהן עדיין קצת ורודות, לפעמים אפילו ירוקות משהו, הן מאדימות במהלך הימים שעוברים מהקטיף ועד למדף התצוגה, הרעיון הוא הארכת חיי המדף שלהן, אך זה בא על חשבון הטעם, משום שתכולת הסוכר בהן לא מגיעה למקסימום, והן עדיין מרירות משהו. אנחנו קוטפים את העגבניות ישר לסלים, ולכן יכולים להרשות לעצמנו לקטוף אותן אדומות ממש, ואת אלו שעדיין קצת כתומות או ורודות, אנחנו משאירים על השיח, שיאדימו עד יום הקטיף הבא.

גם את הפלפלים שלנו אנחנו כבר קוטפים אדומים לגמרי, אבל את קטיף הפלפלים מתחילים כשהם עדיין צעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. אמנם בעולם אידאלי ובשדה מושלם היה נחמד אם היינו מגיעים לדלל את הפרחים על שיחי הפלפל, ומורידים 2-3 פרחים ראשונים כדי להפנות את כוחותיו של הצמח לעוד צמיחה והסתעפות נוספת. הפרחים הראשונים של הפלפל יופיעו בדרך כלל במרכז הצמח, ולאחר דילולם יופיעו פרחים נוספים בפריפריה. אנחנו ממש לא מספיקים לדלל את הפלפלים בשלב הפרחים, ולכן מדללים תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים: מכל שיח אנחנו קוטפים פירות אחדים, משתדלים לקטוף אותם מהאיזורים הצפופים יותר, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. אחרי הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. עכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו מסירים את יריעות האגריל הדקות הפרושות על הערוגות (זהו על-בד דקיק וקל המונח-כמו צף על השיחים), ובוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

החבר האחרון בשלישית סולני הקיץ (עגבניות-פלפלים-חצילים) נבחן לפי גודלו דווקא ולא לפי הצבע. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם (כ-300 גרם, כ-20 ס"מ אורך), ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך. חשוב לנו במיוחד לקטוף את החצילים שלנו בגודל בינוני משום שאנחנו מגדלים את השיחים ללא תמיכה/הדליה, ופירות גדולים מדי עלולים להכביד על השיחים ולגרום להם להתכופף, להתעקם ואפילו להישבר.

ואחרון חביב חהשבוע – הכוכב החדש בסלים, ובחור מיוחד במינו בשדה: התירס. התירס שייך למשפחת הדגנים ובתור שכזה הוא בעל מראה ייחודי – הוא נראה כמו עשב ענק, כמו שיבולת דגן. השיבולת היא בעצם תפרחת התירס, והקלחים עצמם מופיעים בערך בחצי הדרך בינה ובין הקרקע. במהלך גדילת התירס צצים "חזירים" (ענפים קטנים שיוצאים מבסיס הגבעול), וחשוב להוציא את החזירים הללו כדי שכל האנרגיה של הצמח תתרכז רק בגבעול המרכזי. הסימן המובהק לבשלות התירס הוא התייבשות השערות שבסוף הקלחים. בעונה הזו, כשצבען של אלה מתחלף מירוק ליבש ניתן האות ומתחילה התחרות הגדולה בינינו לבין הציפורים והנמלים. הנמלים רוצות לטפס אל הקלח ולחדור לתוך העלים, והציפורים פשוט נוגסות ביסים בקצוות. בסבב הגידול הראשון של התירס יש פחות פגיעה של צמד המזיקים הזה, כנראה כי הם פחות פעילים מוקדם יותר בעונה, ואז אנחנו לוקחים את הזמן וקוטפים את התירס על פני כמה שבועות. בעונה הזאת ההבשלה המהירה יותר של התירס, בשל החום, והתחרות עם הציפורים והנמלים, גורמים לנו להתרכז בקטיף אחד, כדי שהקלחים לא יתייבשו ויזוקו. לאחר שהגיע לשיא הסוכר והעסיסיות, מתחיל התירס להתייבש והופך חלבי ועמילני, כי הסוכר בו מתחיל להפוך לעמילן. בדרך כלל על כל גבעול תירס יצמחו שני קלחים: אחד גדול ואחד קצת יותר קטן. אנחנו משתדלים לדשן נכון (דישון רציני עד שלב התחלת בניית הקלחים) כדי להפיק שני קלחים יחסית גדולים. קטיף תירס הוא אירוע משמח במיוחד – בניגוד לרוב הקטיפים כאן אפשר ממש לעמוד, פשוט להושיט יד ולשבור את הקלח מהגבעול. מהר מאוד בדלי מתמלא בקלחי תירס שמנמנים ומזמינים, ואולי זה מפתיע, אבל גם תירס הוא מושא נשנושים לא קטן: תירס טרי ישר מן הצמח הוא מתוק ורך ועסיסי ואפשר לנגוס בו בהנאה בלי צורך בשום בישול. תאמינו לנו, ניסינו ואנחנו ממשיכים לנגוס בהנאה.

עד כאן להשבוע, בשבוע הבא נקטוף תרמילים ומלונים ואולי גם תבלינים, ככל שיותיר המקום…

הלוואי שיעבור על כולנו שבוע שקט, שבו ייקטפו רק ירקות ופירות.

בת-עמי, אלון וקוטפי ח'ביזה

 

 

ומה השבוע בסל?

יום שני:

עגבניות – השלמה , מלפפונים – שלנו + השלמה , קישואים , פלפל אדום , תירס , מלון , חסה , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה , צ'רי , חצילים , דלעת

ובסל הגדול תוספת של

במיה אדומה , חצילי אצבע , בצל ירוק

יום רביעי:

עגבניות – השלמה , מלפפונים – שלנו + השלמה , קישואים , פלפל אדום , מלון , בזיליקום , תפו"א – השלמה , גזר – השלמה ,שעועית תאילנדית (רק בסל הקטן), דלעת

ובסל הגדול תוספת של

ביה אדומה , חצילים , עגבנית צ'רי

 

 

מתכונים מירקות הקטיף השבועי:

אנטי פסטי

  • המרכיבים:

פלפלים צבעוניים
1 חציל (חתוך לפרוסות)
2 קישואים
1 בטטה
1 תפו"א
1 בצל סגול
כרובית
עלי רוזמרין
שמן זית
מלח גס

  • אופן ההכנה :
  1. חותכים את הפלפלים לרצועות ופורסים את שאר הירקות ומניחים בתבנית
  2. שופכים על הירקות באופן שווה חצי כוס שמן זית, זורים מלח גס ומניחים על הירקות 3 עלי רוזמרין
  3. מחממים בתנור 180 מעלות או בגריל .
    הצעה להגשה : פורסים באגט לפרוסות מורחים חמאה ומעט שום כתוש שמים בתנור למשך 10 דק' ואוכלים עם הירקות .

 

 

מחמצי תירס , תפוז ועגבניות מתוך אתר: "טבע הריפוי"

  • המרכיבים:
  • כוס גרעיני תירס
    תפוז גדול
    שלשת רבעי כוס עגבניות קצוצות
    רבע כוס פלפל אדום קצוץ
    כף כוסברה קצוצה
    פלפלון חריף קטן טחון
    כף חומץ אורז מתובל
    כף מיץ ליים טרי
    מלח ופלפל לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
    1. שמים את גרעיני התירס בקערה , ויוצקים עליהם 2 כוסות מים רותחים . מסננים ושוטפים במי ברז קרים . מסננים שוב ושומרים בצד .
    2. קולפים את התפוז בסכין חדה מסביב , ומפרידים את ציפת הפלחים מהקרומים השקופים . חותכים כל פלח לרבעים .
    3. שמים בקערה תירס , עגבניות , תפוז , פלפל אדום , כוסבר ופלפלון חריף , ומטפטפים עליהם חומץ ומיץ ליים . מתבלים בפלפל ובמלח , ומערבבים בתנועות הקפצה .
    4. מגישים בטמפרטורת החדר .
    5. אפשר להכין את המחמצים כמה שעות מראש , ולשמור במקרר עד להגשה

     

     

    מלפפונים כבושים במלח- מתכון למלפפונים חמוצים הכי טעימים שיש, יותר מבכל חנות או מעדנייה! הבטחה של האתר 2eat.co.il

  • המרכיבים:
  • (לצנצנת בנפח 4-5 ליטר)
    2 קילו מלפפונים- לבחור מלפפונים הכי טריים והכי טובים
    ראש שום שלם
    שמיר טרי או יבש- צרור בינוני
    כוס מים חמים
    מעט מלח
    אופציונלי- חתיכה גדולה של לחם שחור

  • אופן ההכנה: 
    1. מכניסים מלפפונים לצנצנת, מוסיפים ראש שום עם הקליפה חתוך לחצי בגובה (כך כל שן חתוכה לשני חצאים). לחיזוק טעם השום אפשר לחתוך לחתיכות יותר קטנות.
    2. מוסיפים את צרור השמיר- מפוזר בצנצנת. מוסיפים כוס מים קצת חמים (לא רותחים) שממיסים בה 2 כפות מלח. אפשר להוסיף לחם שחור מלמעלה- וכך ההחמצה תהיה מהירה יותר. להשאיר מקום בצנצנת להתרחבות בזמן ההחמצה.
    3. להשאיר סגור היטב בשמש כמה ימים לפני שבודקים את הטעם.

    מתאים להכנה עם ילדים 

     

     

    סלט חצילים יווני מאתר "אנונימוס":

  • המרכיבים:
  • 2 חצילים
    5 כפות שמן זית
    מיץ מלימון אחד
    3 שיני שום כתושות
    2 עגבניות
    2 מלפפונים כבושים
    1 פלפל ירוק
    1 בצל ירוק
    4 גבעולי פטרוזיליה
    מלח לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
    1. קולים בגריל את החצילים כחצי שעה, מוציאים את תוכן החציל לקערה ומועכים במזלג (ניתן לחכות עד לצינון החציל).
    2. מוסיפים את השמן, הלימון, המלח והשום ומערבבים.
    3. חותכים את העגבניות, המלפפונים, הבצל והפלפל לקוביות קטנטנות, ומוסיפים לקערה.
    4. קוצצים את הפטרוזיליה, מוסיפים לקערה ומערבבים.
    5. מצננים ומגישים קר.

    עלון 65 4, 6 ביולי 2005

    תודה על הביקור
    ביום שישי נפגשנו אלון ואני בהלך רוח מהורהר וחולם משהו. שנינו עייפים משבוע ארוך, חושבים לנו על מנוחת השבת הקרבה, ושמחים על כך שהיום לא חם כל כך. מתוך המיומנות של ימי חווה קודמים ארגנו את השטח: יום קודם כבר סידר וניקה אלון את הסככה, תלינו שלטי הכוונה, פיזרנו את שמות הגידולים בראש הערוגות, תלינו תמונות מהתפתחות חוביזה, קטפנו ירקות לסלט של בוקר, והמתנו לאנשים שיגיעו.
    בעודי מיניקה את נטע ומתבוננת בשדה המרשים חלפה במוחי, כמו בכל יום חווה, המחשבה: "יבואו או לא יבואו?". הפעם באתי ממקום קצת שונה – חלק מהלקוחות כבר איני מכירה, במיוחד לא את החדשים שביניכם, ותהיתי לעצמי איך יהיה היום.
    עוד לפני עשר כבר הגיעה ה"סיפתחה" – בדמות לקוחה ראשונה שהזדרזה להגיע ושימחה אותנו מאוד, ובעקבותיה זרם מדוד ויציב של לקוחות, שהגיעו לראות, להריח, לטעום, לשמוע ולומר מילים טובות. כורסמו ירקות, נשאלו ונענו שאלות, אלון ואיתמר הדריכו סיורים לאורך היום, וכולנו נהנינו הנאה גדולה. בסופו של היום, אחר הצהרים, נפרדנו אלון ואני, והפעם מעברו השני של היום, מעודדים מהעידוד הרב שקיבלנו מכם, שמחים על הפגישה עם פרצופים שעד עתה היה להם רק קול (או אותיות באי-מייל), ומלאי רעיונות ואפשרויות נוספות להתפתחות מתוך רצונות שעלו מכם.
    במהלך היום חשבתי לעצמי על החשיבות בימים כאלה עבורנו. כמה משמעותית הפגישה עם האנשים להם אנחנו מספקים את הירקות. כמה הנאה יש לנו מקריאות כמו: "וואו, ידעת שפלפל ירוק ופלפל אדום זה אותו הפלפל?" והפליאה של ילד שמושך מהאדמה עשב מצויץ ומגלה שבסופו יש.. גזר, או מקלף עלים ירוקים ומגלה בתוכם… תירס! וכמה מעניין תמיד לראות את מגוון האנשים שמקבלים את הארגזים, ולשוחח אתם על ירקות… ושאר ירקות: גידול ילדים, הצגה שראינו, מקומות לטייל אליהם ובכלל.
    אז רציתי להודות, על גבי עלי חוביזה, לכל מי שהגיע ליום הפתוח, לבקר אותנו ולהיפגש. בדפי המידע שלנו אני מציינת שמשמעות המילה היפנית לצורת השיווק שלנו היא: "אוכל שפרצופו של החקלאי עליו", אז תודה שנתתם לנו להכיר גם את פרצופכם.

    מי שחסר לנו ביום הפתוח, אם כי מתוך שמחה רבה של כולנו, היה אמיר, מנהל העבודה שלנו. אמיר עובד בחוביזה כבר למעלה משנה, כמעט מהראשית, ולפני כחודש קיבל על עצמו את תפקיד מנהל העבודה בשדה, כדי לאפשר לאלון להתפנות לים העבודה שיש לו לעשות, ולהספיק גם לנשום. אמיר התעתד כמובן להגיע ליום הפתוח, אלא שביום רביעי בבלילה נולדה לו בת בכורה במזל טוב ובאושר גדול.
    אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולאחל לאמיר, לאיריס ולכל המשפחה המון המון טוב וברכה לכבוד ההצטרפות המשמחת הזו. שתגדלו כולכם יחד באהבה ופליאה.

    ובנימה זו, שאין אופטימית ממנה, נאחל לכולכם שבוע טוב ונעים

    אלון, בת-עמי וצוות חוביזה

     

    מה בסל השבוע?

     

     

    תירס – לא מה שחשבתם
    הפעם אני כותבת על ידידנו התירס מזווית קצת שונה. מי שחשקה נפשו באינפורמציה הרגילה יכול לעיין בעלון שכתבנו על התירס בשנה שעברה (עלון מספר 13) (אם הוא אינו בידיכם בקשו מאלון שישלח לכם).

    אחת התגובות שחזרו ונשנו ביום הפתוח היתה ואריאציה כזו או אחרת של הלל לתירס המתוק, שלוותה בדרך כלל בנעיצת שיניים עסיסית בקלח שזה עתה נקטף. לחלק מכם זה הזכיר ביקור בצפון אמריקה, וחלק אחר התוודה שזה נראה לו מוזר לגמרי, עד שהעז בכל זאת לנעוץ שיניים… בין כך ובין כך היתה ההתפעלות מוסכמת על כולם.

    התירס עצמו מן הסתם לא התרגש כי בודאי חש שאך קיבל את מקומו הראוי, ואת היחס לו הוא מצפה, כאחד הגידולים החשובים ביותר באמריקה, שם מוצאו. בקרב עמי אמריקה הראשונים הוא מגיע ממש לדרגת אלוהות, ופתגם של האינדיאנים משבט הופי מספר: התירס תלוי בחקלאי כדי להתקיים, והחקלאי תלוי בתירס, כמו כל הדברים בטבע הקשורים זה לזה בקשרי הדדיות.
    האינדיאנים ידעו כבר מזמן שהתירס הוא הרבה יותר מרק קלח עסיסי ומתוק. הם הכירו את הדרכים הרבות בהן ניתן להשתמש בקלח התירס עצמו: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – עיסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. אך הם ידעו כי יש לתירס עוד מעלות רבות, והשתמשו במקלות גבעולי התירס לבנייה, לדיג ועוד, וכן ארגו מעלי התירס מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות.
    בובות עשויות עלי תירס נראות בערך כך:   

                              corn doll.JPG
    כמו שאתם יכולים להבחין, אין להן עיניים, ואת הסיבה מסבירה האגדה הבאה (של האוניידה) הרלבנטית כל כך גם לקונפליקטים של גידול ילדים בחברה קרייריסטית של ימינו…
    "כשברא הבורא את הכל לכל חלק בעולם היה תפקיד מסוים. הגברים צדו ודגו וסיפקו מחסה למשפחה, הנשים עבדו בשדה ובישלו אוכל. ההורים היו עסוקים בעבודתם והילדים נשארו לבדם והסתבכו בצרות… הילדים היו יורים חיצים ליער, יוצאים לחפש אחריהם והולכים לאיבוד, הילדות היו מתקרבות קרוב מדי לאש ונכוות. ההורים התקשו לעשות את עבודתם וגם לטפל בילדים, ולכן הלכו לבורא וביקשו את עזרתו.
    אז יצר הבורא את בובת עלי התירס, והיא היתה היצירה היפה ביותר שלו. היו לה פנים יפיפיות והיא יכלה לדבר וללכת. תפקידה היה להשגיח על הילדים, וללמד אותם, לתינוקות היא סיפרה סיפורים.
    יום אחד הגיע סופת גשמים לכפר, בא סבא רעם וניער את ראשו ומשערו נשרו טיפות גשם, מעיניו ברקו ברקים, ומפיו התגלגל הרעם. בובת עלי התירס אספה את כל הילדים הביתה וסיפרה להם סיפורים. כשהחליט סבא רעם לעבור לכפר אחר, שלחה בובת עלי התירס את הילדים לשחק בחוץ. היא מצאה שלולית מים והביטה לתוכה. לראשונה היא ראתה את בבואתה, והפכה גאה על יופיה. מאותו היום במקום לשמור על הילדים היא הביטה בהשתקפותה, אספה פרחים לשזור בשערה ותפרה צדפים על שמלתה כדי ליפות עצמה.
    הילדים שוב הסתבכו בצרות ונפגעו, ההורים היו מודאגים ונרגזים וסיפרו לבורא שבובת עלי התירס לא משגיחה על הילדים. קרא הבורא לבובת עלי התירס וגער בה על שהזניחה את תפקידה. כעונש הוא שלח את הינשוף לקחת את פניה ואת יכולתה ללכת ולדבר. מאז מכינים אנשי האוניידה (וגם אחרים) בובות עלי תירס חסרות פנים.
    הוראות להכנת בובת תירס: http://www.nativetech.org/cornhusk/dollinst.html

    גם היום, בעידן הטכנולוגיה המתקדמת מנסים אנשים להפיק מהתירס מה שרק ניתן. כמה דוגמאות מעניינות הן הפקת צלופן ופלסטיק מעמילן תירס, המשמשים לאריזת משקאות, תוצרת, עוגות, ממתקים, פרחים, לכלים חד פעמיים וגם ליריעות חיפוי לחקלאות. (על כך נרחיב באחד העלונים הבאים)
    מוצר נוסף שהחלו לייצר לאחרונה מהפלסטיק הזה יכול להשמיע מנגינה נעימה – אלו הם דיסקים – CDs.
    בדרך כלל מפיקים CDs מחומר שאינו מתכלה. כדי להיפטר ממנו אפשר לשרוף אותו, מה שגורם להשתחררות גזים רעילים, או לקבור אותו באדמה, ואז הוא אינו מתפרק ומהווה מטרד וסכנת זיהום. במקום זאת, הצליחו לייצר אלטרנטיבה ביולוגית: CD העשוי מתירס! בתחילה נטחן התירס, העמילן מופרד ומעובד להפקת דקטרוז. בשלב השני הוא עובר תהליך התססה בדומה לתהליך הכנת בירה, ומופקת ממנו חומצה לקטית, שממנה מייצרים את הפלסטיק. כדי להפיק CD אחד נדרשים 85 שיני תירס, כך שמקלח תירס אחד ניתן להפיק בערך 10 דיסקים!  המוצר הוא מוצר ביולוגי לחלוטין, והוא יתפרק בסופו של דבר למים ופחמן דו חמצני.
    למי שמתעניין:
    חברה המייצרת מוצרי פלסטיק שונים מתירס היא cargill dow מנברסקה, ארה"ב: www.cargilldow.com/
    וחברת Sanyo היפנית היא זו שפיתחה את הCD המתכלה, שנקרא: MildDisc והתחיל להיות מופץ בדצמבר 2003.

     

     

    מתכוני תירס ממועצת הירקות

    סלט טבולה עם תירס ופלפלים

    • המרכיבים:

    1 שקית קוסקוס (350 גרם)
    2 כפות שמן זית
    1 פלפל אדום, חתוך לקוביות קטנות
    1.5 כוסות גרגרי תירס
    ¼ כוס מיץ לימון סחוט
    1/3 כוס שמן זית
    צרור פטרוזיליה קצוץ דק
    צרור נענע קצוץ דק
    מלח ופלפל
    ½ כוס אגוזי פקאן קלויים קצוצים גס
    ¼ כוס צימוקים

    • ההכנה:

    – מכינים את הקוסקוס, מערבבים אותו היטב עם 2 כפות שמן זית ומצננים במקרר כ-10 דקות
    – מוסיפים פלפלים, תירס, לימון, שמן זית, פטרוזיליה ונענע, מערבבים היטב ומתבלים במלח ופלפל.
    – מוסיפים אגוזי פקאן וצימוקים, מערבבים ומגישים. 

     

    קיש תירס ומוצרלה:

    • המרכיבים:

    ½ חבילת בצק עלים (250 גרם)
    2 כוסות גרגירי תירס
    כף חמאה
    1 בצל חתוך לקוביות
    שמנת מתוקה (250 מ"ל)
    4 ביצים
    כוס חלב
    ½ כוס גבינת מוצרלה מגוררת
    מלח ופלפל
    ¼ כפית אגוז מוסקט

    • ההכנה:

    – מחממים את התנור לחום בינוני (190 מעלות) ומשמנים את התבנית
    – מרדדים את הבצק על גבי משטח מקומח עד לעובי של חצי ס"מ. יוצרים עיגול המתאים לתחתית התבנית ולשוליה, מעבירים את הבצק לתבנית ומהדקים היטב סביב
    – ממיסים כף חמאה במחבת על אש בינונית ומטגנים את הבצל עד שיזהיב. מוסיפים תירס ומטגנים 2-3 דקות.
    – בקערה בינונית מקציפים קלות שמנת, ביצים וכוס חלב, מוסיפים את המוצרלה ומתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט.
    – ממלאים את כל הבצק בגרגירי התירס ובבלילה ואופים במשך כ-45 דקות או עד שהקיש זהוב ותפוח. מוציאים מהתנור.
    – מצננים את הקיש כמה דקות לפני שפורסים. ניתן גם להקפיא את הקיש ולחמם לפני ההגשה 

     

    פנקייק תירס ודבש

    • המרכיבים:

    1 כוס קמח
    ½ כפית אבקת אפיה
    1 כוס חלב / ריויון
    3 כפות סוכר חום
    2 ביצים
    1 כוס גרגירי תירס
    2 כפות חמאה
    ½ כוס דבש
    ½ כוס פרוסות שקדים מטוגנים (אופציונלי)

    • ההכנה:

    – מערבבים בקערה גדולה קמח ואבקת אפיה. מוסיפים תוך ערבוב.חלב, סוכר וביצים. מערבבים עד שמתקבלת בלילה אחידה. מוסיפים את התירס ומערבבים.
    – מחממים מעט חמאה במחבת בינונית, יוצקים לתוכה בלילה בכמות של רבע מצקת ומטגנים על אש בינונית. (מומלץ לטגן 3-4 פנקייקים בכל פעם) כ-2 דקות מכל צד
    – מגישים חם עם דבש ופרוסות שקדים קלויים 

     

    תירס עם גבינה מלוחה וליים

    • המרכיבים:

    7 קלחי תירס
    2 כפות שמן זית
    200 גרם גבינה מלוחה מפוררת
    ¼ כוס מיץ ליים או לימון

    • ההכנה:

    – מבשלים בסיר גדול את קלחי התירס במים רותחים עד שיתרככו
    – מחממים 2 כפות שמן זית במחבת גדולה וצולים את קלחי התירס כ-5 דקות נוספות, עד שיזהיבו
    – מוציאים מהמחבת, מזליפים מעל מעט מיץ ליים ומגישים חם עם גבינה מלוחה. 

    עלון 13, 30 ביוני, 2004

    נחש נשך נחש
    סיפור שקרה לנו השבוע:
    זה זמן  מה שאנחנו מבינים כי עלינו להגן על השתילים הרכים שאנחנו שותלים מפני מישהו / משהו שאוכל אותם. כשהם צעירים, רכים ועדינים מאוד קוטם אותם אותו זללן אלמוני, ואנחנו נשארים עם חורים רבים בערוגה…
    הפתרון שמצאנו (מלבד רעיונות נועזים להציב מארבים ליליים לאיתור המזיק) הוא לפרוס רשת ציפורים על השתילים הצעירים לתקופת הצמיחה הראשונה שלהם. רשת ציפורים, למי שלא מכיר, היא רשת בעלת חורים גדולים יחסית, המאפשרת לאור להיכנס ואינה מצלה על הגידול, אך עם זאת היא מונעת מציפורים להתקרב ולנקר. היא שימושית מאוד כשיש לכם פירות בשלים על העץ, ואתם משחקים תופסת עם הציפורים… אנחנו פשוט מניחים אותה על השתילים, היא אינה כבדה עד כדי הפרעה לגדילתם, ומספקת להם הגנה.
    וכך –  כבר כמה שבועות עומדת לה ערימה מסובכת של רשת ציפורים שאבא שלי ("הקוסם") השיג לי. השתמשנו בחלק ממנה כדי לכסות שתילי פלפל ששתלנו, אך היא הייתה קשורה וסבוכה מבפנים ולא הצלחנו להתירהּ ולהשתמש בה. השבוע היו לנו שעתיים פנויות והחלטנו לעשות סדר ברשת. אלון, אמיר ואמיר החלו לפתוח אותה ולאחר מכן קראו לי בהתרגשות והראו לי כי נחש שחור גדול תפוס ברשת, והוא הגורם ליצירת הקשר. הוא כנראה נכנס אליה בחיפוש אחר מסתור מן החום והסתבך בה עד שלא היה יכול לצאת. הבנים ניסו להתיר את הנחש מן הרשת, אך ללא הצלחה, וכך בצער רב נאלצנו לגאול אותו מייסוריו לאחר שנפצע מחוטי הרשת.
    כשאני אומרת בצער רב אני אכן מתכוונת לכך. נחשים שחורים הם ידידי החקלאי – הם טורפים מכרסמים ומסייעים בשמירת אוכלוסיית מזיקים זו בבקרה מסוימת. בחוות שעבדתי בהן באמריקה כונו הנחשים השחורים gofer snakes=נחשי חפרפרת, על שם המאכל האהוב עליהם. ואתם, ששמעתם כבר את קיטוריי על נזקי המכרסמים, מבינים מן הסתם את חיבתי ליצורים היפים האלה, שאכן, אני מוכרחה להודות, מעבירים בי חלחלה מסוימת כשאני רואה אותם, אך מעוררים בי כבוד והערכה לסעודות המכרסמים שלהם. אנחנו מבורכים בנחשים שחורים בשדה. בחורף הם היו בתרדמה מוחלטת, אך לקראת הקיץ שמענו אותם מתעוררים בחוריהם, ולאחרונה אנחנו נתקלים בהם פה ושם בשדה. לא מזמן קראו לי אמיר ואלון בבהילות מקצה השדה כדי לחזות איתם בזוג נחשים רוקדים ריקוד הזדווגות מדהים.
    השבוע המשכנו כרגיל בשתילות – השלמנו פלפלים וחצילים במקומות שבהם הם נאכלו לנו (והפעם כיסינו אותם, כאמור…), זרענו מחזור שני של מלפפונים, והפעם אנחנו מנסים לגדלם בהדליה, ולבחון איזו משתי הדרכים (שרועים או מודלים) עדיפה בעינינו. השבוע גם התחלנו בניסוי ש"נטפים" עורכים אצלנו, אבל על כך באחד העלונים הבאים.
    בינתיים החום חוזר, והפעם הוא כאן כדי להישאר, עד סוף הקיץ.

    שבוע טוב!

     

    * התירסים השבוע הם האחרונים למחזור התירס הזה, אך הערוגה הבאה כבר פורחת ותוך שבועיים-שלושה צפויה להבשיל…
    * גם השעועית הראשונה כמעט בסופה, אך הערוגה הבאה בפריחה מבטיחה…
    * הפלפל הירוק שאנחנו שמים בסלים הוא מזן "אוהד" – זן של פלפל ירוק בהיר ומתוק גם בעודו ירוק. כדאי לנסות ביס. הפלפלים הירוקים הכהים מזן "מכבי" הם אלו שיאדימו ולהם אנחנו נותנים להמשיך ולהבשיל על הצמח עד להאדמה, עוד כשבועיים-שלושה.
    * עגבניות צ'רי – היום קטפנו שלוש אדומות ראשונות, בשבוע הבא או אולי עוד שבועיים – כבר תוכלו ליהנות מהן!

     

    ומה בסל השבוע?
    קישואים – זוקיני ירוק, צהוב, בהיר, וראשונים בצורת פרחים!, מלפפונים – וגם פקוס: מלפפון ארמני/ערבי- בהיר, ארוך ודק וטעים ביותר, עגבניות, תפוחי אדמה, כרוב ירוק או סגול, תירס – מתוק מתוק מתוק, חבילת שעועית טרייה – ירוקה וצהובה, צרור נענע, צרור צנוניות, פלפלים ירוקים – אוהד
    ובסל הגדול תוספת של: לפת, במקום נענע-צרור בזיל משלושה סוגים, צרור סלקים, צרור בצל "לח", במקום פקוס – מלפפון לימון
    תירס חם בים בם בם
    "אופיר אוהב לשיר וביום קיץ חם אוהב גם תירס חם. בים בם בם! תירס חם! תירס חם! בים בם בם!
    אחריו כולם בשביל, צועדים אל התבשיל: שחף עם בובות, אלית מתופפת, צור מחצצר, יהב שרה, שר הדובון ולירון עם פעמון. ואופיר מאושר מתופף ושר: בים בם בם! תירס חם! תירס חם! בים בם בם!"
     (כמובן מתוך ספר הילדים של מרים רות)

    צר לי לנפץ מיתוס ילדות אהוב, אך אופיר המוכר לכולנו לא חידש הרבה בטקס התהילה לתירס שערך ברחובות השכונה הישראלית. דורות של אינדיאנים – תושביה המקוריים של יבשת אמריקה חגגו ועדיין חוגגים את "טקס התירס הירוק" – פסטיבל לכבוד התירס, כדי להודות לטבע על השפע שהוא מרעיף על האדם, ובראשו – התירס. מכוסים במסכות מעלי התירס, מנופפים בענפים ובגבעולים ירוקים רוקדים ושרים בני השבטים שירי תודה והלל לתירס – הפלא שהובא אליהם. התירס שאת הבשלתו חוגגים הוא למעשה התירס המשמש לעשיית קמח, ולא התירס המתוק שאנחנו אוכלים, אך החגיגה נערכת בתקופה שהוא עדיין ירוק, ומכאן שם הטקס. זוהי תקופה של סליחה, כפרה וכבוד למתנת החיים. כל פשע (חוץ מרצח) נמחל, ויש אווירה של התחלה מחדש: מכבים את אש הבישול הבוערת תמיד, מחליפים בגדים ישנים בחדשים ומסדרים את הבית. אנשים צמים לטיהור עצמם, לוחמים בוחרים שמות חדשים. בתום התקופה מחדשים את אש הבישול מ"אש תירס ירוק" קדושה המובערת ע"י איש קדוש.
    התירס הוא כנראה אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (קרוב לוודאי נשים) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר, משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם כי גרעינים שנפלו על הקרקע נבטו וגדלו להיות צמח בוגר שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה טוב אפילו יותר!
    בשלב הבא הן (חקלאיות כבר ולא רק לקטיות) גילו כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו לרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. זה חסך זמן ויצר זמן פנוי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותיר גם זמן לחגיגות…
    כיום התירס הוא הדגן השני הנפוץ בעולם, אחרי האורז, ולפני החיטה(!). הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה זריעת הגרעינים הנפרדים לשם נביטת הצמח. ישנם סוגים שונים של תירס, ובהם: התירס המתוק (לבן, צהוב או בשני הצבעים), פופקורן – תירס שגרעיניו קשים ובחימום הם מתפצחים ומתנפחים, תירס המשמש לקמח, תירסים צבעוניים לקישוט ועוד. התירס  עשיר בקרטנואידים, דל בנתרן, מכיל אשלגן, ברזל, מגנזיום, אבץ, מעט סידן וויטמיני B.
    ניתן לנצל כל חלק וחלק מהתירס להכנת מוצרים שונים: הגרעינים, העמילן, הקלח, השערות, העלים, האלכוהול, השמן והסוכר שהוא מכיל. חוץ מהיותו מזון טעים, מזין וקל להכנה בצורת הקלח עם הגרגירים (תירס חם!, תירס מתוק מקופסה, תירס קלוי), הוא גם משמש להפקת קורנפלור-עמילן תירס, צורה קמחית המשמשת לדייסות ולמאפים. בקורנפלור חסרים ויטמינים, מינרלים וחלבונים, מאחר שהוא מורכב מן העמילן בלבד. קמח בעל ערך תזונתי גבוה יותר הוא פולנטה-קמח תירס מלא, מגרעינים שיובשו ונטחנו. בצורה זו הוא מכיל את כל מרכיביו התזונתיים, משמש להכנת ממליגה וכחומר גלם במטבח האיטלקי. יש לאחסנו במקרר, למניעת תהליך החמצון. התירס הוא מרכיב בקורנפלקס – כאן הוא מופיע בצורה מעובדת ביותר, אך אינו מהווה יותר מ-8% מהרכב הקורנפלקס. קצת חבל כי בצורה מעובדת זו של המזון מוציאים מחומרי הגלם את רוב ערכיו התזונתיים בתהליך העיבוד ולכן יש צורך לתגבר אותו בתוספי מזון סינתטיים, שאינם יוצרים בגוף את אותה ההשפעה שיש למרכיבים הטבעיים של המזון. שמן תירס הוא שמן רב בלתי רווי (מה שמצביע על עדינותו הרבה בפני תהליכי חמצון). רוב השמנים הנמכרים במרכולים כבר עברו תהליך של זיכוך ועקב כך הם כבר מחומצנים, לכן עדיף לצרוך שמנים מכבישה קרה. כפית שמן תירס, מכבישה קרה, תספק לגוף את כמות חומצות השומן מסוג אומגה 6, שלה הוא זקוק ביום. יש לשמור את השמן במקום קריר וחשוך (אפשר במקרר). מוצרים אחרים המופקים מתירס הם סירופ גלוקוז (להמתקה במוצרים רבים), סורביטול (ממתיק טבעי מעובד), רטבים (לסלט, לתבשילים) ומזון לחיות ולבהמות. תירס מותסס משמש בדרום אמריקה להכנת בירה וויסקי. אך לתירס שימושים לא רק כמזון – הוא משמש גם בתעשיית הפלסטיק, הטקסטיל, המשקאות הקלים התוססים, הסוכריות, הקרטון הגלי, הכנת דבק ועוד. כמוצר נוסף ומיוחד המופק מתירס הוא דלק האתנול. זהו תוסף ותחליף לדלק המשמש אותנו כיום. בעזרת התירס, ניתן להפחית את התלות בנפט וכן להפחית את הזיהום הנוצר מדלק זה. בארה"ב קיים ייצור של מכוניות המסוגלות לתפקד עם אתנול כתוסף או כתחליף לדלק הרגיל.

    טיפ טיפה:
    { מרגע הקטיף מתחיל בתירס תהליך של הפיכת הסוכר לעמילן, שבסופו הוא מאבד את מתיקותו, הופך קמחי, וגרעיניו מתקשים. לכן כדאי מאוד לאכול את התירס מהר ככל האפשר!
    { בישול ארוך מדי גורם לאיבוד הסוכרים והמתיקות בתירס – בשלו אותו לאחר רתיחת המים, בין דקה לעשר דקות. שיטה נוספת לבישול: הרתיחו את המים, כבו את האש והכניסו את התירס למים למשך 5 דקות. לשיפור הטעם, ניתן להוסיף מעט סוכר למי הבישול ומעט חלב.
    { בשערות (זקן התירס) שהן בעצם עלי הכותרת של הפרחים יש ערך תזונתי ורפואי. תה משערות התירס משמש לטיפול בבצקות, דלקות בדרכי השתן, בעיות כליות ובעיות בבלוטת הערמונית. כדאי לבשל את השערות והעלים עם קלח התירס.
    { כיצד משחררים את גרגירי התירס מהקלח? – מסירים את העלים הירוקים שעוטפים את הקלח ומיישרים את ה"שפיץ". ביד אחת משעינים את התירס בצורה אלכסונית על קרש החיתוך וביד השנייה "מגלחים" את הגרגירים באמצעות סכין לכל האורך. מסובבים את הקלח ומשחררים צד נוסף, וכך את כולו.
     
    מתכונים:

    כמובן שאפשר לזרוק את קלחי התירס בסיר מים רותחים והם יהיו אחלה, אבל אם בא לכם להשקיע – הנה מתכוני תירס קצת שונים:

    תירס חם עם גבינה מלוחה ולימון (מתוך אתר good food)

    • המרכיבים:

    7 קלחי תירס
    2 כפות שמן זית
    200 ג' גבינה מלוחה מפוררת
    1/4 כוס מיץ לימון

    • ההכנה:

    – מרתיחים מים עם מלח בסיר גדול.
    – מוסיפים את קלחי התירס ללא העלים ל-5 דקות או עד שיתרככו.
    – שמים 2 כפות שמן זית במחבת ומטגנים את קלחי התירס כ-5 דקות נוספות, עד שיזהיבו.
    – מוציאים מהמחבת בעזרת מזלג וכף, מזליפים מעט מיץ לימון ומפזרים מעל את הגבינה המלוחה.

     

    קלחי תירס ברוטב חריף

    • המרכיבים:

    8 קלחי תירס צעירים
    לרוטב:
    1 כף שמן שומשום
     4 כפות רוטב סויה
    1/2 כף רוטב טבסקו
    1 כף סוכר חום
    מלח, פלפל לפי הטעם

    • ההכנה:

    – נועצים בצדי הקלחים שפודי עץ-חד פעמיים.
    – מערבבים את כל חומרי הרוטב בקערית.
    – מורחים את קלחי התירס ברוטב ומניחים על הגריל.
    – מסובבים את הקלחים מדי פעם, ומורחים עליהם במברשת מהרוטב.
    – צולים כ- 15 דקות עד שהתירס שחום ורך.

     

    עלי תירס ממולאים (אומיטאס) (מתוך אתר Ynet)

    • המרכיבים:

    11 עלי תירס שטופים היטב
    גרעינים מ- 3 קלחי תירס טריים
    3 כפות שמן תירס
    1 בצל ירוק קצוץ דק
    4 שיני שום קצוצות גס
    1/4 כפית כורכום
    מלח ופלפל לבן
    2-3 כפות קמח תירס עדין
    2 כפות זיתים מגולענים ופרוסים
    6  גבעולי כוסברה קצוצים
    1 ביצה קשה קצוצה
    3 כפות חזה עוף מבושל וקצוץ

    • ההכנה:

    – חולטים את עלי התירס במים רותחים ומסננים. קורעים עלה אחד לרצועות דקות, מייבשים ושומרים בצד.
    – מעבדים את גרעיני התירס במעבד מזון לעיסה אחידה (לא ממרח).
    – מחממים את השמן במחבת טפלון, מוסיפים את הבצל והשום, מנמיכים את הלהבה ומאדים 3-2 דקות. מתבלים, מוסיפים את קמח התירס ובוחשים. מוסיפים את גרגירי התירס ומבשלים תוך בחישה עד שהעיסה מסמיכה. מסירים מהאש ומוסיפים את הזיתים והכוסברה.
    – עורכים את העלים על משטח העבודה. מניחים כף גדושה מהמלית במרכז כל עלה.  יוצרים גומה במלית עם גב כפית או עם האגודל, ושמים בכל גומה מעט ביצה ומעט בשר עוף.
    – מקפלים את שולי העלים כלפי פנים, כך שיכסו את המלית. אוחזים בקצוות העלה ומסובבים, כך שנוצר שקיק דמוי סוכרייה, קושרים את הקצוות בעזרת רצועות העלים.
    – מאדים את העלים הממולאים כחצי שעה, בסיר קוסקוס או בסיר כפול מחורר לבישול פסטה (יש להקפיד שהמים לא יחדרו לשקיקי התירס(.
    – מגישים חם או בטמפרטורת החדר.

     

    ירקות אנטיפסטי ופרוסות תירס

    • המרכיבים:

    2 פלפלים אדומים חתוכים לרצועות של 1.5 ס"מ
    1 פלפל צהוב חתוך לרצועות של 1.5 ס"מ
    2 קישואים, חתוכים לפרוסות בעובי 0.5 ס"מ
    3 שיני שום, כתושות
    1/4 כוס שמן זית
    מלח ופלפל
    1 כף חומץ בלסמי (אם רוצים)
    2 קלחי תירס

    • ההכנה:

    – מחממים 2 כפות שמן זית במחבת גדולה ומטגנים את הפלפלים על אש גבוהה במשך כ-3 דקות. מתבלים במלח ובפלפל. מורידים מהאש ומוסיפים כף חומץ בלסמי.
    – מחממים במחבת 2 כפות שמן זית ומטגנים את הקישואים כ-4-3 דקות עד שיזהיבו. בוזקים שום כתוש, מתבלים במלח ובפלפל מערבבים ושומרים בצד.
    – מבשלים את קלחי התירס במים רותחים מומלחים עד שיתרככו. מוציאים מהמים וחותכים כל קלח ל-6 פרוסות. מחממים מעט שמן זית במחבת ומטגנים את פרוסות קלחי התירס כ-4 דקות או עד שיזהיבו קלות.
    – מתבלים במלח ומגישים בצלחת הגשה יחד עם שאר הירקות.

     

    רוטב תירס

    • המרכיבים:

    כפות שמן תירס
    1 בצל קצוץ
    גרגירים מ4- קלחי תירס
    3 שיני שום כתושות
    2 כפיות כמון
    פלפלון אחד חריף ירוק, צלוי בגריל וקלוף
    1 כוס מרק עוף צח
    מלח ופלפל שחור, טחון טרי
    50 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות

    • ההכנה:

    – במחבת מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מזהיב. מוסיפים את התירס, השום והכמון ומבשלים על אש נמוכה כ10- דקות.
    – קוצצים את הפלפלון ומוסיפים למחבת יחד עם המרק, המלח והפלפל. מבשלים כרבע שעה. מסירים מהאש ומסננים. שומרים את הנוזלים.
    – טוחנים בבלנדר את התירס המסונן ומוסיפים בערך כוס נוזל, לפי הסמיכות הרצויה.
    – מחזירים למחבת, מחממים בעדינות ומוסיפים תוך כדי בחישה את קוביות החמאה. טועמים ומתקנים את התיבול.שימושים אפשריים: כרוטב חם מתאים מאוד לממולאים כמו פלפל, קישואים, עגבניות. נהדר גם עם ירקות מאודים, לביבות, קציצות חזה עוף ואפילו להמבורגר.